מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
גזירה לגזירה
א
קי"ל דלא גזרינן גזירה לגזירה וכ' רש"י ריש ביצה דטעמא דכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ולא משמרת למשמרת מיהו באיסורי הוצאות שבת איכא פלוגתא דאביי ורבא.
ב
דרבא ס"ל דאף באיסורי הוצאות שבת לא גזרינן גזלג"ז שבת י"א ב' גבי לא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד דאסרינן שמא יוציא הכלי ובכרמלית מתיר רבא דהוי גזלג"ז:
ג
אביי ס"ל דאף בכרמלית אסור וכ' שם התוס' דאף בעלמא אביי לא גזר גזלג"ז באיסורי הוצאת שבת גזר:
ד
רב ששת ס"ל דלא גזרינן גזלג"ז אף לענין שבת כן נ"ל מדמוקי בשבת י"א ב' וכן בגת לענין מעשר כרבא ייע"ש ודוק:
ה
תנא דבי ר' ישמעאל שם בשבת י"ב דאמר שם דיוצא בתפלין ע"ש עם חשיכה משום דמחויב שלא להסיח דעת משמע הא בלא"ה אסור משמע דגזר גזלג"ז לענין שבת ועי' בטור או"ח וב"י סי' רנ"ב מה שהביא שם דעת רבינו ירוחם ודעת הרי"ף ועיין בב"ח שם ובט"ז בא"ח שם ס"ק ח' דתי' דהכא לא הוי גזלג"ז ודע די"ל דתנא דבי ר' ישמעאל באמת לא גזר גזלג"ז והך מ"ט דקאמר בגמ' משום שאסור להסיח דעתו סתמא דגמ' קאמר לה כדי שיהי' הדין נכון אף למאן דגזר גזלג"ז באיסורי שבת אבל תנא דבי ר' ישמעאל א"צ לטעם זה דבלא"ה שרי משום דהוי גזלג"ז:
ו
בדעת הרי"ף נחלקו הב"י והב"ח וט"ז קצת מהם סוברים דפסק כרבא עיין בב"י סוף סי' רנ"ב והט"ז כ' שם ס"ק ח' דפסק כאביי דגזר גזלג"ז ייע"ש ודוקא בהוצאה גזר אבל בשאר איסורי שבת לא גזר דהרי פסק כרב ברונא בר"פ במה מדליקין דשרי חלב מהותך ע"י תערובות שמן ש"מ דלא גזרינן גזלג"ז דשם הטעם משום גזלג"ז כמבואר בש"ס ר"פ במה מדליקין ייע"ש אך מזה אין ראיה דיש לומר דהתם הוי ג' גזירות תערובות שמן אטו מבלי תערובות ומבלי תערובות מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה וע' בת"י ר"פ ב"מ שם וע' בתוס' דף כ"ד א' בראשו ובתוס' שם ד"ה גזירה וברש"א שם ועי' באות שאח"ז:
ז
רבה לפי הנראה מפשטא דשמעתתא דשבת כ"א א' גבי חלב מהותך משמע דלא גזר גזלג"ז דלא גזר חלב מהותך שנתן לתוכו שמן אטו שלא נתן משום דהיא גופה גזירה אך י"ל דבל"ז הוי גזלג"ז מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך אטו שמא יטה ובתוס' ישנים שם ובתוס' דף כ"ד א' תי' דזה לא הוי גזירה כלל דבאינו מהותך ודאי יטה והנה התוס' בדף כ"ד שם בד"ה גזירה כ' דלרבה הא דתנן בפ"ג דביצה בחלה שנטמאת דאסור לטלטלה הוא משום דגזרינן חלה אטו שמן והא שמן גופיה גזירה מתוך שמצווה עליו לבערו שמא יטה (והתם אינו וודאית דיטה כמ"ש התוס' בדבור הקודם שם) א"כ מוכח דרבה גזר גזלג"ז והא דחלב מהותך שנתן לתוכו שמן דמתיר משום דהוי ג' גזירות כ"כ מהרש"א שם ושמעינן מזה דרבה גזר באיסורי שבת גזלג"ז ולא גזר ג' גזירות אך נ"ל דלפי' הרשב"א שהביאו התוספות שם בדבור הקדום י"ל דבעלמא ס"ל לרבה טעמא דאין שורפין קדשים בי"ט ולכך היינו טעמא דחלה טמאה דאסור משום דאין שורפין קדשים בי"ט ולא משום גזירה חלה אטו שמן דהוי גזלג"ז ורבה לא גזר גזירה לגזיר' והאי דקאמר אלא מעתה ביו"ט לישתרי ולא השיב לו מטעם דאין שורפין קדשים ביו"ט י"ל כמ"ש הרשב"א שם בדבור הקדום דא"כ מה שייך למיתני יו"ט הכא כיון דבחלה טעמא אחרינא הוא ייע"ש ודו"ק:
ח
נקטינן מהא דלפי הרשב"א שם בדף ס"ג ב' בתוס' ד"ה גזירה דלפי' הרשב"א שם ב גזירה אל דרבה לא גזר גזלג"ז ולפי' התוס' בדף כ"ד א' ד"ה גזירה גזר באיסורי שבת גזלג"ז רק ג' גזירות לא גזר. מ רב ברונא אחר דמתיר בשבת דכ"א א' חלב מהותך על ידי תערובות שמן כ"ש צריך לומר דלא גזר גזלג"ז ולפי' התוספות שכתבתי לעיל באות ז' וכפי שמפרש מהרש"א שהבאתי שם י"ל דגזר גזלג"ז רק ג' גזירות לא גזר כמש"ל: