אור ברסלב

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

ברירה

אות ב ביטול איסור לכתחלה

א

ר"מ ס"ל יש ברירה לענין הלוקח יין מבין הכותיים גיטין כ"ה ע"ב וע' תוספות בכורות מ"ח ד"ה דכ"ע שמחלק בין היכא שהתנה בהדיא דאז יש ברירה אבל בלא התנה אין ברירה:

ב

ר"י ס"ל אין ברירה שם אך דוקא בתולה בדעת עצמו אבל תולה בדעת אחרים אית ליה ברירה שם וע' באות ד':

ג

ר' יוסי ס"ל אין ברירה שם אך בתולה בדעת אחרים אית ליה ברירה כ"כ התוספ' שם ד"ה ר' יהודה ועוד מחלקין דהיכא דהדבר עומד להתברר בודאי אית ליה ברירה ייע"ש:

ד

ר"ש ס"ל אין ברירה שם אמנם בתולה בדעת אחרים אית ליה ברירה שם אך רבא ס"ל שם דרבי יהודה ור"ש אית ליה ברירה בין בתולה בדעת עצמו בין בתולה בדעת אחרים והתם כדאמרי טעמא לכשיבקע הנוד ועי' עירובין ל"ז בתוס' שם ד"ה קסבר רב יוסף יתבאר משם דלרב יוסף ס"ל לר"ש לחלק בין תולה בדעת עצמו ולדעת אחרים ולרבא בכל ענין אית ליה ברירה:

ה

ר"ל ס"ל ברירה דע"כ ס"ל אחין כיורשין דמי כיון דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואי כלקוחות דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד ע' בגיטין מ"ח א' ומ"ז ב' והבין וע"ש בתוס' ד"ה אי לאו ולתי' הב' שכתב שם בסוף דוקא ר"י ס"ל מחזירין זה לזה ביובל י"ל דר"ל ס"ל אין ברירה והבין עמ"ש בערך קנין פירות אות י"ג י"ד:

ו

ר' הושעיא ס"ל מדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה כך מסקינן בפ' משילין דף ל"ח א' יע"ש:

ז

רב ס"ל יש ברירה שם דף ל"ז ע"ב אך י"ל דוקא נגד איסור תחומין דרבנן ייע"ש וע' במ"ק פ' קמא ובב"ב ק"ז דרב ס"ל יש ברירה באחין שחלקו וע' תוס' גיטין מ"ח א' די"ל דרב ס"ל אין ברירה וס"ל אחין שחלקו לקוחות ומ"ש יורשין היינו כיורשין ע"ש:

ה שמואל ס"ל התם אין ברירה שם ואף בתחומין דרבנן ס"ל אין ברירה וע' תוס' בכורות מ"ח דשמואל ס"ל היכא דהוא מתנה בפירוש יש ברירה ייע"ש וע' בתוס' ביצה שם ל"ז א' ד"ה ושמואל שמחלק בענין אחר בין תולה בדעת אחרים דאית ליה ברירה ובין דעת עצמו דל"ל ברירה:

ט

ר' יוחנן ס"ל התם אין ברירה אף בדרבנן כך מסקינן התם בביצה דף ל"ז ל"ח ייע"ש ואף בתולה בדעת אחרים לית ליה ברירה ייע"ש בתוס' דל"ת ד"ה ואר"י ייע"ש ועמ"ש בערך תחומין אות י"ב דלפמ"ש שם דדוקא בדאורייתא לא ס"ל ברירה והש"ס מקשה ממ"נ ייע"ש:

י

ר' נחמן ס"ל אין ברירה ביצה ל"ט וי"ל דדוקא בדאורייתא כגון מעשר בהמה ואסור הנאה דנדר דמיירי מיניה התם אבל בדרבנן אפשר דס"ל יש ברירה וקצת ראיה מעירובין ל"ז ב' אמר לי' רבא לר"נ מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה כו' אישתיק ולא אמר ליה ייע"ש אלמא דר"נ לא ידע משום תנא דל"ל ברירה בדרבנן ע' אות ך' וע' בפ"י שכ' דאפילו בדרבנן ל"ל ברירה:

יא

רב ענן ס"ל יש ברירה אף בדאורייתא שם בביצה ומבואר משם דאף בדאורייתא כמו מעשר בהמה סבירא ליה יש ברירה:

יב

ב"ה לדעת רבה ור' אושעיא לית להו ברירה דאין מטהרין הפתחים אלא מכאן ולהבא ולדעת רבא אית להו לב"ה ברירה כ"ז מתבאר ביצה דף י' א' ולדעת רבה ור' אושעיא לית להו ברירה אף בדרבנן ע' בפ"י ביצה דל"ח א' בגמ' וכי לית ליה ברירה ומה שמיישב קושית מהרש"א ייע"ש:

יג

רב אסי ספוקי מספקא ליה אי יש ברירה ב"ב ק"ז א' דמספק' ליה אי אחין שחלקו לקוחות או יורשין וזה תלוי אי יש ברירה הוי כיורשין דהוברר הדבר שזו חלקו ולפי סברת התוספות שכתב באות א' י"ל דהיכא דהתנה בפירוש ס"ל יש ברירה רק בלא התנה מספקא ליה וע' בתוס' ב"ב ק"ז ד"ה ורב אסי:

יד

רב פפא ס"ל יש ברירה דפסק בב"ב ק"ז מקמצין ופי' שם רשב"ם דס"ל כרב דאחין שחלקו יורשין הן וע' באות שאח"ז:

טו

אמימר ס"ל ג"כ ברירה דפסק שם כרב בטלה מחלוקת ייע"ש אך ע' ברא"ש בפ"ק דב"ק סי' ו' שכ' דהא דפסקינן כרב לאו מטעם דברא כרעיה דאבוה דמוטל עליו לפרוע חובו וע' ברא"ש פרק בית כור שכתב טעם אחר עכ"פ נשמע מזה דטעם דר"פ ואמימר שפסקו כרב י"ל דאינו מטעם ברירה רק דס"ל אין ברירה ואעפ"כ ס"ל בטלה מחלוקת מטעם הרא"ש:

טז

ראב"י ס"ל ברירה נדרים מ"ה מ"ו ב"ק נ"א דמוקי רבינא טעמיה דראב"י דמתיר לכנוס בחצר מטעם ברירה אך לדעת הר"ן בנדרים אין ראי' דס"ל ברירה בעלמא רק התם אמרי' ברירה משום דהתם מיירי בשותפין שהיה להם חצר בשותפות ונדרו הנאה זה מזה דמתיר ראב"י לכנוס בחצר, לכ"א מהן דאמרינן ברירה דבתוך חלק שלו נכנס והטעם דכי אמרינן בעלמא דאין ברירה כגון דאמר לסופר כתוב לי לאיזה שארצה אגרש דמשעה ראשונה יש ספק בעיקר הגט לשם מי נכתב וכן אם בא חכם למזרח ערובו למזרח דיש ספק בעיקר העירוב לאיזה ול"ח ברירה שיחול העירוב למפרע כיון דמעיקרא היה ספק אם יהיה העירוב לזה הרוח והיה ספק בעיקר הדבר ל"א הוברר הדבר למפרע וכן באחין שחלקו איכא לספוקי בעיקר הדבר משעה ראשונה שמא לא זכה בחלק זה אבל בחצר זה עיקרה של דבר מתברר משעה ראשונה ומיעוטו מתברר אח"כ בכה"ג אמרינן ברירה לפי שאף משעה ראשונה אנו יודעין שעתיד כ"א לזכות בגוף חצר זה ושיזכה בו כל שעה שירצה הלכך כיון שעיקרה של דבר יתברר מתחלתו ומה שיתברר אח"כ אינו אלא הזמן שזכה בגוף החצר בכהאי גוונא אמרינן ברירה ע"כ תורף דבריו:

והארכתי לבאר דבריו כי הלכתא רבתא הוא לדידן דלית לן ברירה בדאורייתא ובכה"ג אית לן וע' ביו"ד סימן רכ"ו סעיף א' בש"ך ס"ק ד' שתפס עיקר טעם הרשב"א שהביא הר"ן שם והוא דהתם לאו מטעם ברירה רק הטעם דאינו יכול לאסור כלל בהנאה החצר שהוא של חבירו לגמרי לתשמישו ייע"ש ותמהני דהא הר"ן דחה זה הטעם עדיפא הו"ל לאתויי טעם הר"ן שראוי למי שאמרן. איברא שיש לדון עליו דגם באיזה שארצה אגרש נימ' דידעינן בודאי שעתיד לגרש ושיגרש לאיזה שירצה אלא אנו הולכין אחר האשה שלא היתה מבוררת בשעה שאמר לסופר וה"ה כאן אנו הולכין אחר השעה זו ושעה זו לא היתה מבוררת בשעה ששתפו בחצר. ואין לומר כיון דידעינן אז דאם ירצה להשתמש בשעה זו הרשות בידו הוי כמבורר א"כ ה"ה בשתי נשים ידעינן דאם ירצה לגרש הרשות בידו. אך יש לחלק דהתם הברירות סותרות זו את זו דא"ת דהאשה זו היתה מבוררת אם כן אין חברתה מבוררת דהא אינו יכול לגרש שתיהן בגט אחד אבל כאן אין שעה זו סותרת לחברתה דיכול להשתמש בכל השעות ודוק וכן באחין שחלקו דמי לשתי נשים שאינו יכול ליקח ב' חלקים רק חלק אחד ולכך ל"א בריר'. איך שיהיה יצא לנו מזה.

יז

דלדעת הרשב"א והר"ן צריך לומר דראב"י ס"ל בעלמא אין ברירה רק הכא להר"ן משום דעיקרא מתברר מתחילתו רק מעט נתברר בסופו ולהרשב"א משום דלא הוי ברירה כלל ולדעת ר"ת ור"י ורבינו שמשון שהביאו הר"ן והרא"ש שם מבואר דסביר' ליה דראב"י אית ליה ברירה בכל דוכתא אף בדאוריית':

יח

ר' אליעזר פסק התם כראב"י ולכאורה מוכח דס"ל ברירה אף בדאורייתא וכן דעת ר"י הביאו הר"ן והרא"ש בנדרים שם אף לדעת ר"ח וסייעתו הביאו הרא"ש והר"ן שם וע' תוספות גיטין מ"ח ד"ה אי לאו ומבואר דס"ל דר' אלעזר לא פסק כוותיה מטעם ברירה רק מטעם דוויתר מותר במודר הנאה ולדעת הר"ן משום דהתם עיקר הדבר מתברר בתחילתו כמ"ש באות הקדום וע' בערך וויתר אות ה' ו' ז':

יט

ר"ה ס"ל גם כן התם כראב"י ולדעת רבינו יצחק ס"ל ברירה בדאוריי' ולדעת ר"ת וסייעתו ס"ל וויתר מותר ולדעת הר"ן היכא דעיקר הדבר מתברר מתחילתו ס"ל ברירה כמ"ש באות הקדום:

כ

ר"נ ס"ל אין ברירה דס"ל האחין שחלקו כלקוחות קדושין מ"ב ב' וכן כתבו התוס' גיטין מ"ח והרא"ש בפרק בית כור סימן ב' ובנדרים ר"פ השותפין והר"ן שם דר"נ ס"ל ברירה אך לפמ"ש התוס' בכורות מ"ח לחלק בין התנה ללא התנה י"ל דבהתנה ס"ל לר"נ ברירה וי"ל דוקא בדאורייתא כמ"ש לעיל אות י':

כא

רבא ס"ל ג"כ אין ברירה דס"ל גם כן שם בקדושין לקוחות הן וכן כתבו התוס' גיטין מ"ח אך בהתנה י"ל דאית ליה ברירה כמ"ש באות הקדום לר"נ דוקא בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליה כמ"ש לקמן אות ל"ב:

כב

ר' אלעזר ס"ל יש ברירה, ביצה ל"ד דסגי באומר מכאן אני אוכל למחר במשנה שם וע"ש ברש"י דטעמיה משום ברירה וע"ש בתוס' מה שמביא בשם ירושלמי מיהו י"ל דוקא בדרבנן ס"ל ברירה ולפי דעת מ"ד דמוקצה דאוריית' עיין בערך מוקצה אזי אף בדאוריית' ס"ל לר' אליעזר ברירה וע' בפ"י שם בפרק כל הגט שכתב דר"א ורבנן לאו בדיני ברירה פליגי רק כמ"ש מהרש"ל דטעמייהו דרבנן דלמא מטלטל ושביק ייע"ש אך אעפ"כ טעמא דר"א ע"כ משום ברירה ייע"ש רק דלדידיה אפילו חכמים ס"ל ברירה ייע"ש היטב ודוק וע' בנדרים ע"ד א' דמקשה שם על ר"א אי יש זיקה אין ברירה משמע דלית ליה לר"א ברירה אך י"ל דאפילו למאן דאית ליה ברירה אין יכול להפר משום דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה כמ"ש הר"ן שם והא דנקט אין ברירה אשגרת לישנא הוא ובאמת לא תלוי בהכי:

כג

המהרש"ל ביש"ש פ' הפרה כתב דהא דאמר רב הושעיא בדאוריית' אין ברירה בין לקולא בין לחומרא אמרו ובבית שמואל הלכות גיטין והרב בפ"י מס' יו"ט דף ל"ח א' בגמרא וכי לית ליה לר"א ברירה ובפרק כל הגט כ' שם דטעמיה דרב הושעיא משום דמספקא ליה אי הלכה כמ"ד יש ברירה או כמ"ד אין ברירה ולכך בדאורייתא אזיל בספיקו להחמיר דאין ברירה ודוקא להחמיר ס"ל דאין ברירה וכן בדרבנן דוקא להקל יש ברירה וכ"כ בעל העיטור אות ח' חלוקות קרקעות דבדאורייתא רק לחומרא אין ברירה וכ"כ הר"ן בריש פ"ק דגיטין ועיין בפ"ח דפסחים משנה ב' בתוי"ט:

כד

רבן גמליאל ס"ל דיש ברירה כ"כ הריטב"א בחידושיו אעובדא דר"ג וזקנים דאמר ר"ג עישור שאני עתיד למוד כתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו וכ' הריטב"א ואיכא דקשיא ליה איך לא סיים מקום למעשרות אלו כו' ואיכא למימר דכי בעינן סיום מקום למאן דלית ליה ברירה אבל ר"ג אית ליה ברירה וכשאוכל ומשייר שיעור מעשר אמרינן הוברר הדבר שזו מאי שהופרש עכ"ל:

אך לדעת התוס' פ"ק דקידושין דף כ"ו דאף דלענין אסורו דטבל לא מהני עד שיסיים מקום מ"מ לענין חיובו דמצות ביעור סגי בקריאת שם א"כ יש לומר דר"ג סבר אין ברירה ואעפ"כ לא צריך סיום מקום כן סברת התוס' וע' במשנה למלך פי"א מה' מעשר שני דין י"א ודעת הר"מ נוטין לדעת התוס' שלא הוזכר סיום מקום ואף דקי"ל אין ברירה ייע"ש ודוק. והנה בפסחים פ"ח ב' במעשה דמלך ומלכה דבאו ושאלו לר"ג א"ל לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני משמע דאין ברירה ייע"ש ויש לומר דהתם לאו ר"ג דיבנה היה שזו היה בזמן הבית ור"ג קטן היה בשעת החורבן ולא נהג נשיאותו עד כמה שנים אחר החורבן:

כה

רשב"ג ס"ל יש ברירה אף בדאורייתא חולין קל"ה ב' ומשמע שם אף בא"י דמעשר דידיה דאורייתא אך בגיטין למ"ד אין קנין לכותי בא"י להפקיע מידי מעשר מוקי לה בסוריא וא"כ אין ראיה דבדאורייתא ס"ל לרשב"ג ברירה לפ"ז:

כו

לרבה דס"ל שם אין קנין לעכו"ם אזי לא מוכח דרשב"ג ס"ל בדאורייתא ברירה דלדידיה צריך לאוקמי בסוריא:

כז

ולר"א דס"ל יש קנין מסתמא מיירי בכל דוכתא אף בא"י וש"מ דלרשב"ג אף בדאורייתא ס"ל ברירה אך הרב בכ"מ פ"א מהלכות תרומות דין כ' כתב דאף למ"ד אין קנין יש לאוקמי בא"י ובשלא לקחו ישראל מהעכו"ם דבכה"ג לכ"ע יש קנין והרב בפ"י בחידושיו לגיטין תי' דמש"ה אוקמי בסוריא כי היכא דלאוקמי רשב"ג כהלכתא דקי"ל בדרבנן ברירה ובדאורייתא אין ברירה ולפ"ז יש לומר דתרווייהו בין רבה ובין ר"א מוקמי להו בסוריא כי היכא דלהוי רשב"ג אליבא דהלכתא דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה:

כח

רבי ס"ל התם אין ברירה ולפי מה דאוקמינן לה בסוריא אזי אף בדרבנן ס"ל אין ברירה:

כט

ולר' אלעזר דס"ל יש קנין ואין מוכרח לאוקמי בסוריא י"ל דרבי ס"ל דוקא בדאורייתא אין ברירה ומיירי בא"י:

ל

ולרבה ע"כ מיירי בסוריא וש"מ דאף בדרבנן ס"ל לרבי אין ברירה ועמ"ש באות כ"ז:

לא

רב יוסף ס"ל דמאן דאית ליה ברירה אפי' בדאורייתא אית ליה ברירה ומאן דלית ליה ברירה אפילו בדרבנן לית ליה ברירה עירובין ל"ז ב' וגוף הדבר כמאן ס"ל לרב יוסף לא איתברר לי כעת:

לב

רבא נראה דס"ל ברירה מדרבנן עכ"פ מדאמר בעירובין ל"ז ומאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה וע"כ מתרץ רבא בביצה דף יו"ד היינו טעמא דב"ה דלמא מטלטל ושביק דלא ניחא ליה כשנוייא קמא דבית הלל לית להו ברירה בהאי דמת בבית ולו פתחים הרבה דס"ל שאני התם דהוי בדאורייתא אבל בדרבנן כגון מוקצה אית להו ברירה ולכך צריך לשנוייא משום דילמא מטלטל ושביק ועמ"ש לעיל אות כ"א:

לג

הא דבדרבנן יש ברירה מספקא לי אי בדבר שיש לו מתירין אמרינן ברירה בדרבנן והנה לדעת היש"ש פ' הפרה שכ' לעי אות כ"ג אין טעם לחלק רק לדעת הפ"י שכתבנו לעיל דהטעם דאזלינן בתר ברירה בדרבנן משום דמספקא לן אי אמרינן ברירה או לא ובדרבנן ספיק' לקולא י"ל דבדשיל"מ דאף ספיק' דרבנן לחומרא כמבואר במסכת ביצה דף ד' א' א"כ אין ברירה אף בדרבנן שוב מצאתי בפ"י במסכת יו"ט דף ל"ח בפי' רש"י ס"ל כו' ייע"ש שכ' דאף בדבר שיש לו מתירין יש ברירה דלא דמי ספיקא דפלוגתא דתנאי לשאר ספיקא וספיקא דפלוגתא קיל ומקילין אף בדבר שיש לו מתירין ועוד דכיון דבדרבנן יש ברירה לא שייך דשיל"מ כלל שהרי אמרינן הוברר הדבר שאין כאן איסור כלל ודבריו לא נהירין כמו שהשגתי בחידושי במס' ביצה דף ב' א' אות ד' ייע"ש. שוב מצאתי בשעה"מ סוף הלכות עירובין שכ ג"כ כדברי:

לד

רב חסדא לכאורה נ"ל להוכיח דאית ליה ברירה דקאמר בסנהדרין דף קי"ב עיסה חציו של עיר הנדחת וחציו של עיר אחרת מותרת דכמאן דפלוגו דמי וע"כ מיירי דבשעה שנגמר הדין עדיין לא נחלקה דאל"כ אף בהמה לישתרי ייע"ש ואי אין ברירה תיתסר ועיין בחידושי הר"ן לסנהדרין וע' בפר"ח פ"ד מה' ע"ז מה שתמה על הר"מ בזה:

לה

והא דנחלקו אביי ורבא ביאוש שלא מדעת י"ל דתלוי בברירה דמ"ד הוי יאוש ס"ל הוברר הדבר למפרע שהיה מייאש אך קשה ממ"ש לעיל אות כ"א דרבא ס"ל אין ברירה וע' בחידושי באורך:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה