מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
איסור חל על איסור
א
ר' יהודה ס"ל אין איסור חל על איסור כ"א באיסור חמור כגון אמ"ה על טמאה הואיל ואיסורו נוהג בב"נ חולין דף ק' ע"ב יע"ש:
ב
ר' מאיר ס"ל איסור חל על איסור באיסור כולל חולין ק"א ע"א:
ג
ר' יוסי הגלילי ס"ל אין איסור חל על איסור אפילו בכולל רק כשהאיסור יותר חמור כגון גיד הנשה של עולה דאתי איסור מוקדשין חייל על איסור גיד הואיל והוא אסור בהנאה מחמת הקדש לרש"י חשוב שם זה איסור מוסיף דע"י הקדש נוסף איסור הנאה על הגיד והתוס' שם חולקין וס"ל דהנאה לא חשוב איסור מוסיף רק איסור חמור חולין שם ולדעת רש"י שם מתבאר דס"ל לש"ס שם דאף איסור ב"א לא ס"ל לר' יוסי הגלילי אך התוס' שם ד"ה ואיסור כולל ס"ל דבאיסור ב"א ס"ל לר' יוסי דאחע"א
ד
ר' אלעזר ס"ל דאין איסור חל על איסור אף באיסור חמור כך מתבאר למעיין בסוגיא דחולין דף ק"ב דאצטריך קרא דאבר מן החי נוהג בטמאה אף דאמ"ה הוא אסור וכן כתב רש"י שם להדיא דס"ל אין איסור חל על איסור אף באיסור חמור ורש"י לשיטתיה (כמ"ש שם) דס"ל איסור חמור ואיסור מוסיף אחת הוא אך לדעת התוס' אמ"ה הוא איסור מוסיף כמ"ש שם התוס' להדי' ד"ה ר' יהודה וכו':
איברא בגוף הדבר צריך לעיין דמנ"ל דס"ל אין איסור חל על איסור ואי משום דצריך קרא לרבות דאמ"ה נוהג בטמאה ת"ל דאמ"ה איסור מוסיף י"ל דצריך קרא כדי שלא נדרוש ל"ת הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו כדדרשי רבנן שם לכך צריך קרא לרבות וכה"ג כמה דוכתי כמו בר"פ היה קורא אצטריך משום דכתיב שמע באמת קושיא זו ק' גם על הש"ס דמקשה על ר"י ל"ל קרא ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ ויש להקשות ג"כ כמש"ל דלמא אצטריך לרבות כדי שלא נדרוש כל שבשרו מותר ונראה לפרש דהקושיא מטעם אחע"א על דרך זה כיון דאיסורו נוהג בב"נ ולהם אסרה התורה אמ"ה בין בטהורה בין בטמאה נמצא דעיקר איסור אמ"ה מתחילה ניתן אף בטמאה רק אח"כ כשישראל יצאו מכלל ב"נ ע"כ א"א לומר שניתר להם האיסור של אמ"ה דישראל יצאו להתקדש ולא להקל קדושתן (וכמ"ש מי איכא מידי דלישראל שרי ואף שכתבו המפרשים דשאני הכא דאסור עכ"פ לישראל משום טומאה אין טעם הזה מספיק רק על דרך שנבאר) רק דזה תלוי בזה אי אין אחע"א בכה"ג אזי אין אנו אומרים שניתר להם אמ"ה רק שאי אפשר לאיסור זה לחול על איסור טומאה הקדום ע"ז מקשה שפיר לר' יהודה דס"ל אחע"א בכה"ג ל"ל קרא דאין לומר דקרא אתי שלא נדרוש כל שבשרו אסור דאי אפשר לומר דהתורה יתיר לישראל מה. שאסור לב"נ אם לא ע"ד שאפשר לחול האסור על האסור משא"כ לר' יהודה דס"ל אחע"א. אך לפ"ז צ"ל דלרבנן דפליגי על ר' יהודה וס"ל דאמ"ה אינו נוהג בטמאה מטעם כל שבשרו אסור ס"ל דגלי לן קרא בהא דאין אחע"א אף באיסור מוסיף אך לפ"ז יקשה על הר"מ ושאר פוסקים שפסקו אמ"ה אינו נוהג בטמאין וס"ל דבאיסור מוסיף איסור חל על איסור ע"כ צ"ל דקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר אתי לאורויי דאינו נוהג כלל אמ"ה בטמאין ולא מטעם דאין אחע"א דלדידן במוסיף אחע"א וצ"ע:
ודע דלפי משמעות התוס' שם דף ק"ב א' ד"ה כי אצטריך וכפי י מה שהבין מהרש"א בכוונתם משמע דפשיטא להו דר"א אית ליה באיסור ב"א אחע"א אך עיין בראש יוסף שהסיב כוונת דברי התוס' לכוונה אחרת ובאמת דברי מהרש"א תמוהין ובחידושי נבאר מזה אי"ה באורך ודע דבחולין דף קנ"ג קאמר שמואל משום ר' אלעזר מנין לכהן טמא שאוכל תרומה טמאה שאינו במיתה כו' משמע דס"ל אין אחע"א כדאיתא שם ומספקא ליה אי הוא ר' אליעזר דהכא וע' עוד שם ברש"י דמשמע דר' אליעזר דהתם מתלמידי דר"י ב"ז ומספקא ליה אי גריס ר"א ביו"ד וכיוון לר"א בן הורקנוס דהוא מתלמידי ריב"ז או גריס ר"א בלא יו"ד וכיוון אל ר"א בן ערך שהוא ג"כ מתלמידי ריב"ז ור"א דאבר מן החי שאנו עסוקין בו נ"ל דהוא ר"א בן שמוע שהוא סתם ר"א שבמשנה וברייתא וא"א לגרוס ר' אליעזר ביו"ד מדהזכירו עם ר' יהודה ור"א היה הרבה קודם ר' יהודה דר"י היה תלמיד ר"ע ור"ע תלמיד ר"א וע"כ דהך ר"א דהכא הוא ר"א בן שמוע ור"א דאמר שמואל משמי' מספקא ליה אי הוא ר"א בן הורקנוס אי הוא ר"א בן ערך ויותר נ"ל דרש"י גריס ר' אליעזר ביו"ד דאי בלא יו"ד מנ"ל לרש"י דהוא ר"א ב"ע מתלמידי ריב"ז דילמא ר"א בן שמוע דהוא סתם ר' אליעזר וע"כ דרש"י גריס אליעזר ביו"ד. ויצא לנו מזה:
ה
דר"א ס"ל אין איסור חל על איסור אך לחד שינויא שם בש"ס חולין קי"ב ב' קאמר דבעלמא ס"ל אחע"א רק שאני הכא דגלי קרא ואין ראיה וע' חולין קט"ו ב' דבי ר' אליעזר תנא כשתמכרנה לא תבשלנה משמע דס"ל אחע"א וי"ל דשאני הכא דגלי קרא כנ"ל ודו"ק:
ו
ר' אמי ורב אסי ס"ל אין איסור חל על איסור אף באיסור מוסיף לרש"י ולתוס' באיסור חמור עיימש"ל אות ג' כך מתבאר למעיין בחולין קי"ג ב' דהתם בשר בחלב איסור חמור הוא שאסור בהנאה:
ז
שמואל איכא כמה שינויי' בש"ס שם לחד לישנא ס"ל אין איסור חל על איסור ולאידך שינוייא ס"ל איסור חל על איסור חולין שם:
ח
ר' עקיבא לדעת רש"י חולין ק"א ב' ומה דאפכינן ס"ל לר"ע איסור חל על איסור מיהו התם הוה איסור ב"א אך בחולין קי"ו מבואר דס"ל לר"ע אחע"א אף באינו ב"א אך התם הוא עכ"פ איסור חמור דבב"ח חמור שהוא אסור בהנאה. וכל זה לשיטת רש"י אך לשיטת התוס' שם אחר העיון היטב בדבריהם יתבאר לך:
ט
דלאביי ס"ל התם בחולין דשבת וי"ה אינו איסור ב"א ולדידי' מוכרח לומר איפוך דר"ע ס"ל חייב שנים מוכרח דס"ל לר"ע איסור כולל דלאביי אסור שבת קדום דקביעי ואיסור יו"ה חייל עליו מטעם דהוא כולל.
י
ולרבא דס"ל התם דשבת וי"ה חשוב איסור ב"א אזי אין צריך לומר איפוך רק דר"ע ס"ל דאין איסור חל על איסור אפי' בבת אחת רק בקדשים מודה כמ"ש התוס' מההיא דפ' דם שחיטה דף ך"ג דאף מאן דלית ליה אחע"א מודה בקדשים וכן ס"ל לר"ע שם בהדיא בקדשים דאחע"א. סליק: