מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
הקדמת המחבר
שבתי וראיתי תחת השמש מה מאד תתקלקל הנפש ע"י העצלות והרישול מלרדוף אחר השלימות האנושי אשר היא ולא זולת הנה היא המסילה העולה בית אל אשר בה נוכל להתנחם ממעשה ההבל מעצבון ההעדרים היא המשארת הנפש אחרי העדר גויתה היא הצוררת הרוח העולה למעלה בצרור החיים מקום אשר אשורי המלך אשורים שם. וראיתי על דברת בני האדם שהם בהמה המה להם בל ידעו איה הקדשה אשר יקדישו נפשם להתאחז ולהתלכד בשורשה ובמחצבה הכי נכבד הוא ורובם יהמו גליהם ויסתערו סעיפי אשתנותיהם לאסוף כעפר שאר ולמלאות בידיהם כסף אף אני בחלומי הייתי כגבר עברו יין טבוע ביון מצולה ואין מעמד רבים קמים עלי עוטרים סביבי לבלעני בהמון ים התאוה הנפסדת אשר כל באיה לא ישובון יתפלאו בי ואומר אוי לי כי נדמיתי בחזותי איך נשקעה הדרתי איך נשקע הודי בחומר מים רבים ואין אומר השב ואל מי מקדושים אפנה כי גדול כים שברי מי ירפא לי אולם נפשי בחלה בי ותאמר מה לך נרדם קום קרא אל אלקים אולי יתעשת ה' לך להפליטך ולגוננך מחומר מים רבים המרים המאררים ויוריני ה' עץ וימתקו המים עץ חיים הוא למחזיקים בה ותומכיה מאושר אמרתי בצלה אתלונן כל ימי היותי על אדמתי ובצלה אחבא מזרם וממטר גשם שוטף אשר ימטיר על רשעים פחים היא תנחני במעגלי צדק בארץ נכוחות היא תשים לפני העקוב מישור והרכסים לבקעה אילם חצי הזמן וסערותיו לא נתנוני די השב רוחי כי יסובו עלי רביהם והייתי בתוכם כרחל לפני גוזזיה נאלמה עד השקיף ה' משמים לרחמני ואני מבוכות ותוגות המדומים להשקיטני ובנאות דשא הרביצני ועל מי מנוחות נהלני אמרתי פה אשב כי אויתיה למושב לי ארוצה נא עד איש אלקים ואלקטה נא אמרים שול אשול לי מן הצבתים הצובתים אמרי אמת לאחדים ואהי' מתהלך בתוכם אולי אפליט נפשי מחמס מצוקה והיתה לי נפשי לשלל. והנה אחרי רואי גודל המלאכה וכליל יפי' כי רבה היא כאשר העיד עליה אדון החכמים אמרתי אחכמה והיא רחוקה והנה באתי עד נבכי ים התלמוד והמון גליהם יסתערון ואין אני יודע שבילי ים הגדול אשר צי אדיר לא יעברנו אמרתי אקומה נא ואסובבה לדעת מוצאיה ומובאיה אולי יתעשת ה' לי ויחכמני ויאלפני חכמה להבין דעת ומזימה בכל אשר תמצא ידי די השיב רוחי אגילה ואשמחה קמתי ונתעודדתי ובאלהי צורי בטחתי המאיר עיני חשכתי אור לרגלי ומדריך פעמי נתיבתי ואליו פי קראתי. חושה לי לעזרתי. אתה ידעת שבתי וקימתי. אוות נפשי ומגמתי. אליך אלהי תשועתי. ולנתיבות תורתך הליכות עולם הליכתי מעודי עד היום מחדרי תורתך לא משתי. ומנועם שדי זיו תבונתה שתיתי מציתי. אתה עתה יוצר רוחי ונשמתי שוה שפל מצבתי. ושברון לבי ואנחתי. ואל תפן אל רשעי וחטאתי. והאר עיני שכלתי. להביט נפלאות מאילת אהובתי. ותהי זאת נחמתי עלי עצבי ודאגתי עלי מריי ושמצתי. ויהי כאשר הרביתי להתפלל מרוב שיחי וכעסי. שעיפי ישיבוני במועצות ודעת עטרוני הלא ידעת אם לא שמעת מחכמי נבוני. אלהי עולם הוא עשני ויכוננני ונשמת חיים וטובת שכל בקרבי השכינני ואלהים זבד טוב הזבידני עלי חמד שעשועי קדמני ובעוז ותעצומות הבחירה אפדני חיילים לגבר ביתרון הכשר חכמה לפלס נתיב לא ידעו עיט מעין כל חי נעלמה הלא תתן קולה ברמה. אלי חכמה שכנתי ערמה:
ברחובות אתן קולי לאום ברה כחמה. לא נפלאה אני ולא רחוקה לכל אשר ידרוש זאת המצוה והחקה. דדי ירוו צמאים ומנחל עדני ישוקה. הוגי ינצלו מצרה וצוקה. באברתו תסוכך עלי יושבי ארקא. לבל תהי זאת להם לפוקה. כה וכה אשתונות שאננות אלי יהלימון. חושה לעזרתך ואבוק חיק שעשוע אומן:
ורהב רעיך אית"ן והימ"ן. ואם החרש תחרישי כעת הזאת ותשכון בעלטה חלפת אורחות דרכי עצל ותרד מטה מטה. אני הגבר ראיתי עצתי ומזימתי. אשר בתהלוכות היושר והשכל הליכתי. אמרתי אוחזה בסנסני מועצתי. ואתחזק להתכבד בעבותות אהבתי. אצל אוצרות סגל תבל נחלת שפרתי. יפה יהיה יומם ולילה הגייתי. עדי אמצא מרגוע להמון תשוקתי. ויהי כאשר הסתפחתי בנחלה מבורכה. כלילת יופי שמורה וערוכה יום יום נמשכתי אחרי' עד כי השקיף ה' מן השמים להרביב רביבי השכל וברקי ההשגה יבריק לעינים ואחותי החמוקה היושבת בפתח עינים:
השירה בגדי אלמנותה ולבש' בגדי ידידות ותעדי עדי אהבת אני שדריה ומשכיותיה הובילני וארכה ורחבה. אז אמרתי הנה באתי אל קצה ארץ חמדה טובה ורחבה. הודות לאל כי יש לאל ידי שמץ מני החכמה הנשגבה לפלס בפלס מאזני השכל אמרי נועם. ולהשיב דבר אמת בדעת טעם אחוקה נא בעט ברזל ועופרת. למען יהי' למשמרת. לכבוד ולתפארת להדר יופי מורשה היקרה מדר וסוחרת. ולהודות ליוצרינו עושינו המשגיב תעצומות חכמתו בכלי חרס. אז ידי שלחתי לחיקק עלי ספר אמרי שפר. רבים המה חקרי לב אשר לבי הלך בהם בחכמה אלקית ובחכמה טבעית ובדרושי תורה ע"ד הפשט וע"ד הדרש ובמדרש והלכה ואגדה ופלפול עמוק בכל אלה חנני ה' לחדש בהם. כל אלה חוברו יחדיו והמה בכתובים אתי עמי קצב מנינם שמן זית ז"ך אולם בכל אלה לא שלוותי ולא שקטתי עדי בחרתי בדרך קצרה לברר שיטת הש"ס העמוקות לדעת מוצאיהם ומובאיהם המפוזרים בכל הש"ס ולדעת דעת כל תנא ואמורא אשר הובא דעתו בכל הש"ס בבלי וירושלמי וגם סברות נחמדות בכל שיטה ושיטה בדרך קצרה מאד גם לפלס נתיבות החכמה לדעת איך עמקי הדינים תלוים זה בזה כאשר נאמר עד"מ לר"מ דס"ל אמה"ח אינו נוהג אלא בבהמה טהורה ספק טריפות מחיים בעוף יהא מותר לדידי' עיין בספר זה ערך אמ"ה אות ה'. וכהנה רבות בכל אות ואות ובכל דף ודף דינים נפלאים והמצאות נפלאות אשר חנני אלקים להוציא מעמקי אמרי רז"ל ולברר דעת תנא הסתום מן המפורש עד"מ רבא דס"ל ב' שדנו אין דיניהם דין ע"כ דס"ל עירוב פרשיות עיין בערך עירוב פרשיות אות ג' וכהנה רבות בכל אות ואות וערך וערך וגם דינים חדשים וחקירות ואסתלקתות אשר הוצאתי מלבי וכל אלה המה מקורים ושרשים לכמה וכמה דיני תה"ק. וכאשר המעיין יעיין בו באמת ויכיר תוצאות ומובאות החבור יבין גודל ערכו ואיך הוא דבר הכרחי לכל אשר לו יד ושם לפלפל בתורה אשר מתוכו יהגה הקדמות נחמדות וסברות אשר הוצאתים מחידושי אשר בכל סברא וסברא הארכתי לפלפל ובניתי עליו מצוד ותמצית הסברא כתבתי הנה בקוצר ולא ראיתי להאריך הנה בקושיות ותירוצים כי אם במעט מקומות אשר אכתוב אפס קצה חידושים בפלפול:
אתה המעיין אם תבקש למצוא דברי חפץ בספר הזה. ולדעת איזה דין איה מקום כבודו בספר הלז. אמסור לך כלל גדול לדעת על מה אדני ספר הלז הטבעו. ידוע שכל המחקרים חלקו לכל דבר ד' חקירות. והן החומר והצורה והפועל והתכלית. והנה אם תבקש דין אחד כגון אם נכרי נאמן במסל"ת הנה לדבר הזה צורתו הוא מסיח לפי תומו והפועל הוא הנכרי והתכלית היא הנאמנות. ועתה יש לך לספק אם תפסתי שם הצורה מסל"ת ותבקשנו באות המ"ם או שם הפועל נכרי או התכלית נאמנות ותמצאנו באות הנו"ן אכן אני תפסתי בזה שם התכלית ולא שם הפועל לפי ששם יש לדין הזה פועלים הרבה נכרי ועבד ואשה וקטן כמו שמבוארים שם. וגם הצורה שהיא מסיח לפי תומו לא תפסתי לפי שענין יש לו ענפים אשר אין עסקינו בהם שם. לכך תפסתי שם התכלית נאמנות ואף שגם ענפים הרבה יש לנאמנות כגון נאמנות עד אחד באיסורין שמבואר בערך אות ע'. אך סמכנו התכלית עם הפועל והצורה נאמנות עכו"ם במסיח לפי תומו וע"פ הרוב תפסתי לשון הגמרא כגון נכרי ועבד הבא על בת ישראל וכהנה רבות כדי להקל על המעיין ומזה תקיש על השאר ובעזה"י כולם בחכמה עשיתי ת"ל. ואם תחקור עליהם תבין שכולם שמתי איש על דגלי באותיותיו וע"פ הדרך שרמזתי לך יהי' קל בעיניך למצוא דברי חפץ כשתעיין במסורת האותיות. ושם הספר מלא הרועים. ר"ל אסיפת הרועים מלשון יחד עלי יתמלאון ומלשון אשר יקרא עליו מלא הרועים בישעי' ל"א ד'. וגם מילוי הרועים הה"א והוי"ו במילוי יודין ואלפי"ן הוא שוה כמספר הקטן יעקב צבי
א חנניא ס"ל חוששין לזרע אב בחולין ע"ח או"ב נוהג בין בזכרים בין בנקיבות:
ב שמואל פסק הלכתא כחנניא דחוששין לזרע אב חולין ע"ט:
ג ר' אבא ס"ל אין חוששין לזרע אב חולין שם:
ד ר' יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין או לא חולין שם:
ה אביי ס"ל אין חוששין דס"ל בב"מ דף צ"ה כר' יאשיה וחנניא ס"ל כר' יונתן דאל"כ לחלק מנ"ל כמבואר בחולין ע"ח ב' ודוק וע' בחולין ע"ט בתוס' ד"ה עייל ועוד ראיה מאביי דאמר עבי קלים כמ"ש התוס' שם עיין אות ט"ז:
ו רבא ס"ל כחנניא דס"ל בב"מ שם כר' יונתן והיינו כחנניא דס"ל כר' יונתן כ"כ בתוס' חולין ע"ט ד"ה עייל:
ז רב פפא ס"ל אין חוששין אי דספוקי מספקא ליה דאמר רברבן אודני' כו' עיין בתוס' חולין ע"ט שם והרא"ש בפ' אותו ואת בנו:
ח ר' אושעיא בר' ס"ל כר' יהודה דמספקא ליה בכתובות קי"א ב'.
ט ר' יצחק נפחא ס"ל ג"כ כר"י שם בכתובות:
י ר"ל לחד לישנא בכתובות שם ס"ל כר' יהודה דמספקא לי' יע"ש:
יא ר' שמעון בן פזי לאידך לישנא בכתובות שם ס"ל כר"י יע"ש:
יב ר' אליעזר ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע אב חולין ע"ט ופ' וע' תוס' סנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה אלא למ"ד:
יג השאלתות ורי"ף ובה"ג ס"ל דליתא לדחנניא והתוס' והרא"ש והרז"ה והרשב"א ס"ל כחנניא ועכ"פ ספוקי מספקא לן אי חוששין וכן נוטה דעת הרמב"ם עיין בב"י יו"ד סי' י"ו ובש"ך שם:
יד מאן דס"ל חוששין לזרע אב ע"כ ס"ל דלחלק לא צריך קרא כר' יונתן משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפ"ע עיין בסוגיא ר"פ או"ב דף ע"ח ע"ב ועיין בערך לחלק בח"ב תבין כל מאן דס"ל לחלק לא צריך קרא ס"ל דחוששין לזרע אב:
טו ר' יונתן ס"ל בב"מ צ"ד ובחולין ע"ח ב' לחלק לא צריך קרא ס"ל כך משמע שם בסוגיא וכן מוכח בתוס' דס"ל לרבא כחנניא משום דס"ל כר' יונתן כמש"ל אות וא"ו:
טז ר' יאשיה דס"ל לחלק צריך קרא ע"כ לא ס"ל לדחנניא כ"מ בסוגיא שם דלדידיה אותו לא מיותר ואפשר דס"ל לדחנניא ודריש או לחלק ואותו לחוש לזרע אב ולא דריש או לרבות את הכלאים יע"ש היטב ולפמ"ש באות ה' ראיה דאביי ס"ל אין חוששין מדס"ל כר' יאשיה אין ראיה דמ"ל דר' יאשיה גופא ס"ל כחנניא כמ"ש אך התוס' שם הביאו ראיה אחרת דאביי ס"ל אין חוששין מדאמר עבי קלים יע"ש בריש חולין ע"ט ד"ה עייל ובזה מיושב מה שהצריכו התוס' להביא ראיה מעבי קלים ולא הביאו ראיה בפשיטות מדס"ל כר' יאשיה ש"מ דאף למאן דס"ל כר' יאשיה יכול לסבור כחנניא ולפ"ז כל, אלה שתמצא בח"ב ערך לחלק אי צריך קרא דס"ל כר' יאשיה לא תלמוד ממנו דס"ל אין חוששין די"ל דס"ל חוששין רק אם תמצא דס"ל או"ב נוהג בכלאים וס"ל דצריך קרא לחלק ע"כ דס"ל כחנניא אך עדיין י"ל ספוקי מספקא ליה כמ"ש התוס' חולין ע"ט ד"ה עייל לר"א דמספקא ליה אי הלכה כחנניא וס"ל בחולין קל"ב לחלק מאם שור ואם שה יע"ש בתוס' איך פירשו דבריו ודוק היטב בתוס' ד"ה עייל ותלמוד ממנו לשאר תנאי ואמוראי ואי אפשר להאריך יותר:
יז מאן דס"ל חוששין לזרע אב ס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כרבא עיין בערך כל מילתא שכתבנו דתלי' בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן וכיון דמאן דס"ל חוששין כר' יונתן ס"ל ע"כ דס"ל עביד לא מהני יע"ש היטב:
אך לסברת התוס' במנחות כ"ב ע"ב ד"ה ור' יהודה י"ל דאפי' מאן דס"ל חוששין וס"ל כר' יונתן דהכא אעפ"כ יכול להיות שסובר כאביי אי עביד מהני וכל ענין זה תמצא מבואר באריכות בערך כל מילתא מילתא ייע"ש:
יח דעת התוס' בסנהדרין ד"פ ע"ב ד"ה אלא למ"ד לחלק דא למ"ד אין חוששין היינו דוקא בדבר דכל חד באפי נפשי' התיר הוא אבל היכא דחד איסורא וחד התירא כ"ע מודו דחוששין וע"ש:
אך בסוף כ' מיהו מההיא דחולין ס"ט איבעיא להו מהו לחוש לזרעו כוונתם דמהתם מוכח דאף היכא דחד איסורא למ"ד אין חוששין לזרע אב אין חוששין דאל"כ מאי קאמר שם מאי אריא האי דאית ביה איסור יוצא אפילו בן פקועה דעלמא נמי דאמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע אב בן פקועה הבא על בהמה כו' אותו הולד אין תקנה ומה קושיא דהתם שניהם היתר ולכך דוקא למ"ד חוששין אבל הכא באיסור יוצא כיון דא' אסור אפילו למ"ד אין חוששין חוששין הכא אלא ש"מ דאין חילוק ודו"ק:
סליק: