מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס
איילונית לענין קדושין וגיטין
א
דעת התוספות ביבמות דף ב' ב' דקדושי איילונית אינו כלום אם לא הכיר בה שהיא איילונית ודייקי לה ממשנה דיבמות שם דאמר או שנמצאו איילונית משמע דאפילו גט אין צריכה כלל דאל"כ הוי חולצת ולא מתייבמת כמו ביכולה למאן ולא מיאנה ול"ד לנמצאו מומין דצריכה גט מספק דאיילונית גרועה משאר מומין דאין אשה אלא לבנים כ"כ התוספות בכתובות אם לא שקיבל עליו אף שתהיה איילונית:
ב
ודעת ר' אברהם מבורגיילה בתוספות יבמות ב' ב' דאיילונית צריכה גט מספק שמא אין הבעל מקפיד על זה ומתניתין או שנמצאו איילונית היינו שנמצאו בחיי הבעל והקפיד עכ"ד. והנה נראה מדבריו דבנמצאו בחיי הבעל והקפיד אינה צריכה גט כלל דאל"כ לא מיתרצא קושית התוס' דהאיך אמר או שנמצאו איילונית דאכתי צריכה צרתה חליצה כמו ביכולה למאן ולא מיאנה דצרתה חולצת אלא ע"כ ס"ל דבהקפיד א"צ גט. ואני תמה על זה כיון דלדידיה יש ספק בזה אי קפיד אי לא מה יועיל אמירתו שמקפיד להוציאה בלא גט דלמא מתחלה נתרצה ואח"כ יהיב דעתיה למיהדר וקפיד וכי על אמירתו נוציא אשת איש בלא גט אם לא דמיירי שראינו שתיכף שנודע לו שהיא איילונית קפיד וגרשה מביתו ושוב לא דר עמה. וגם ע"ז יש לפקפק אימור בתחלה בשעת קידושין קיבל עליו אף שתהיה איילונית דהרי לדעת ר' אברהם יש מקצת אנשים שמקבלים עליהם וא"כ קשה הך דנמצאו איילונית דמשמע דא"צ גט כלל דאל"כ היתה צריכה חליצה וע"ק על דעת ר' אברהם דא"כ קטנה למה אינה מתייבמת דהא איכא ס"ס שמא אינה איילונית ואת"ל שהיא איילונית שמא קבלה עליו בעלה ובחדושי יבמות הארכתי מאד בזה ושוב מצאתי בשער המלך בפ' י' מהל' מקואות שהקשה כן ותי' הואיל וסמייא בידן לברורי לא סמכי' אס"ס וכדעת הסוברים כן. ואני תמה עליו דמלבד דרוב הפוסקים ס"ל דאפילו בסמיא דידן סמכינן אס"ס וכמ"ש הוא עצמו. אך עוד קשה לי דזה לא חשוב סמיא דידן מה שתמתין עד שתביא סימנין אימור לא תביא סימנים ולא יהיה ניכר עד רוב ימים דהיינו ל"ה שנים כמ"ש בפ"ב מהלכות אישות וכי חשוב זה סמיא בידן לברורי שתעגן ותיתב עד ל"ה שנים. ולא עוד אלא דיבמה אינה ניזונית משל בעל רק ג"ח ומשל יבם כלל לא וא"כ היא תובעת להתייבם בכדי שתהא ניזונית ואיך נעגן אותה בחוסר לחם כיון דאיכא ס"ס למישרי לה. ועוד דהש"ס חייש לבטל מצות יבמין דלמא אדמייבם חד מיית אידך עיין יבמות כ"ו א' והתם במעט קט חיישינן לזה וק"ו כאן ברוב שנים אלו דאיכא למיחש דילמ' מיית ותתבטל מצות יבמין והרי התם עקרינן ליבום מחמת חשש מת בזמן מועט כ"ש לזמן מרובה כזה. ולכאורה יש ראיה לסברת שער המלך דאיכ' ס"ס באיילונית רק הא דאין מייבמין משום דסמי' בידן לברורי דיש להקשות ע"ז דקי"ל דקטנה יוצאה בגט יש לה כתובה ודוקא קטנה ממאנת אין לה כתובה וקשה למאי דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ ניחוש דלמ' איילונית היא ואיילונית אין לה כתובה כמבואר בכתובות דף ק' ע"ב ובדברי הרמב"ם בפכ"ד מהלכות אישות ולדעת קצת פוסקים והראב"ד מכללם אפילו תוספת אין לה והנה בכתובות שם איפלגו רב ושמואל רב ס"ל דקטנה יוצאה בגט אין לה כתובה ושמואל ס"ל יש לה וקשה דהא איפכ' שמעינן דרב דס"ל בב"ב צ"ב דהולכין בממון אחר הרוב יש לה כתובה ולשמואל דס"ל אין הולכין לא ניתוב לה מחשש שמא איילונית היא וע"כ לא פליגי התם אלא בקטנה שקדשה אחיה אבל בקדשה אביה משמע שם דלכ"ע אית לה כתובה ואימא הא אין הולכין בממון אחר הרוב. ולפמ"ש בשער המלך דבאמת איכא ס"ס רק לכתחלה אין סומכין עליו דסמי' בידן לברורי א"כ התם דנשאה והוציאה בגט שפיר אית לה כתובה מטעם ס"ס כמ"ש התוספות בכתובות ד"ט ב' ד"ה אי למיתב דהיכא דאיכ' ס"ס יש לה כתובה ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקתה ע"ש. וכן יתיישב בזה מה שהקשיתי על ר"מ דאמר קטנה לא מתייבמת משמע דוקא בקטנותה אבל אחר שתגדל מתייבמת ואמאי נימא כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים וע' בערך יבמה שנאסרה שכתבנו ע"ז כמה תירוצים אך אם נא' דהכא ליכא איסור' כלל מן הדין דאיכ' ס"ס רק הואיל וסמי' בידן לברורי משתגדל א"כ אין כאן יבמה שנאסרה כלל ואדרבה אם תאמר שתיאסר גם משתגדל אזי אף בקטנותה שרי' כיון דלא סמיא בידן דהא דוקא בשביל שיתברר ההיתר בגדלותה אנו אוסרין עליו בקטנותה אבל אם מחמת זה תיאסר אף בגדלותה אזי גם בקטנותה שרי' דהא באמת איכ' ס"ס אלא ודאי דאין כאן יבמה שנאסרה דמן הדין שרי' רק דאין אנו מתירין לכתחלה ואפשר שתתברר. ע"ק על דעת ר' אברהם מהא דיבמות ס"א ב' דאמר ר' אליעזר כהן לא ישא קטנה ומפרש רבה הטעם שמא תמצא איילונית ואיילונית אסורה לכהן משום זונה לר' יהודה ומקשינן מי ס"ל לר"א כר"מ דחייש לאיילונית והתני' רא"א קטנה מתייבמת וקשה ומאי קושי' דלמא התם שאני דאיכ' ס"ס וס"ל דס"ס אף שיכול להתברר סומכין עליו וכדעת התוס' והרא"ש והמאור ועוד גדולי הפוסקים שסוברים כן כמ"ש בשעה"מ שם וגם לתירוץ הב' שתירץ בשעה"מ דהוי ס"ס בתרי גופי דלא אזלי' בתרה מנ"ל להקשות על רבה ולומר דר"א סובר כן דלמ' ר"א ס"ל דאף בכה"ג הוי ס"ס ולעולם דס"ל כר"מ דחייש למיעוט איילונית. גם בגוף הסבר' שכתב השער המלך דהוי ס"ס בתרי גופי ומייתי ראי' ממ"ש הרא"מ בתוספות על הסמ"ג בהלכות מגילה דטומטום אינו מוציא את מינו אף על גב דהוי ס"ס שמא הוא זכר ואת"ל דהמוצי' היא נקבה שמא גם היוצא היא נקבה ותי' דס"ס בתרי גופי לא אמרינן נ"ל דלא דמי דהכא אין דנין על הקטנה לבד שמא אינה איילונית ואת"ל איילונית שמא קבלה בעלה ואין אנו דנין רק עליה לחוד משא"כ התם צריך אתה שתאמר שמא המוציא הוא זכר ואת"ל נקבה שמא גם היוצא היא נקבה ועוד דבר מן דין דנהי דלימא דליכ' הכא ס"ס מ"מ מיעוט' דמיעוט' איכא דמיעוט המה איילונית ובאותו מיעוט ג"כ רוב שבעליהן מקפידין ואינן מקודשו' כלל והיכ' דאיכא ב' צדדי הוי מיעוט' דמיעוט' ובחדושי ישבתי דבריו אבל אינו מחוור לדינ' כמו שהארכתי שם גם מהך דסנהדרין שאכתוב באות ג' קשה על ר' אברהם מנ"ל דל"ח למיעוט בד"נ דלמא לעולם חיישינן ושאני הכא דאיכ' ס"ס או דהוי מיעוט דמיעוט' כיון דאיכא טובא דלא קפדי אאיילונית. והנה הרמב"ם בפ"ד מהלכות אישות דין י' כתב וכן האיילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורים וכתב ה"ה שם דרבינו ס"ל דאפילו בלא הכיר בה הוי קידושין גמורים וכדעת רבינו יעקב שהעלה כן וכ"כ הטור באה"ע סימן מ"ד דלהרמב"ם צריך גט מדברי תורה והרב בעל לח"מ שם הקשה על דבריהם דמה יענו למה ששנינו במשנתינו בנמצאו איילונית דהיא קדושי טעות וצרתה מתייבמת ובאמת לא דק בזה דמשנתינו לרבא ביבמות די"ב ב' מיירי אפילו בהכיר בה שהיא איילונית ואעפ"כ צרתה מתייבמת דהוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה וכ"כ הנ"י והרשב"א בחידושיו רפ"ק דיבמות דהא דמחלקינן בין הכיר בה ללא הכיר בה לרב אסי אבל לרבא אפילו לא הכיר בה הוי קדושין וההוא דמתניתין משום דהוי כצרת ערוה שלא במקום מצוה. שוב מצאתי בשעה"מ פ"ו מהלכות יבום שתי' כן:
ג
וראיתי בשער המלך שהשיג על הרמב"ם מהך דסנהדרין ס"ט דהוכיח דלא חיישינן למיעוט בדיני נפשות מהא דקטנה בת ג' חייבים עליה משום אשת איש ואם איתא דחיישינן למיעוט דילמא איילונית היא ואם איתא כדברי רבינו דקדושי איילונית קדושין מה"ת האי מקשה ניהו דאיילונית היא מ"מ היא אשת איש מספק וע"ש מ"ש בזה דרב ירמיה מדפתי ס"ל כרב אסי ולא דק דא"כ הוי לן לפסוק כרב אסי דרב ירמי' מדפתי בתראה טובא מרבא שהיה בימי מר בר רב אשי ובימי רבינא כמ"ש בספרי כנוס סופרים ולדידי חזי בדברי הרמב"ם כהרמב"ן בחידושין בפ"ק דיבמות שכ' חלוק דוקא בקטנה ונמצאת אח"כ איילונית הוי מקח טעות אבל בקידש גדולה אף שלא הכיר בה לא הוי מקח טעות מדלא בדקה קבלה עליו עכ"ד שם. וע"כ רבינו שכתב וכן איילונית שנתקדשה ע"כ מיירי בגדולה דאי נתקדשה בקטנותה עדיין לא היתה אז איילונית דסימני איילונית אין ניכרים בקטנות דהרי אפי' בהגיע לי"ב שנים ויום אחד ולא הביאה שתי שערות אע"פ שנראו בה סימני איילונית עדיין קטנה עד עשרים שנה ואם כן הא דאמר איילונית שנתקדשה ע"כ בגדולה מיירי שניכר שהיא איילונית ועוד דאי בקטנה קדשה אביה הוה ליה למימר וס"ל להרמב"ם חילוק של הרמב"ן דבקדשה בגדלותה אף שלא הכיר בה קדושין גמורין הן מדלא בדקה אבל בההוא דסנהדרין דף ס"ט דמיירי בקטנה בת ג' שנים אף הרמב"ם מודה שאינה מקודשת וכמ"ש הרמב"ן ולכך שפיר הוכיח שם בסנהדרינן דאזלינן בתר רובא. איברא דלפ"ז קשה על מ"ש הרמב"ם בפ"א מהלכות חליצה ויבום דין י"ז וכן היבמה הקטנה אם רצה היבם לייבם אותה מייבם דלפמ"ש ס"ל להרמב"ם דקטנה שנמצאת אחר הקדושין איילונית אין קדושיה קדושין כלל וא"כ מאי קמ"ל בזה דהא אפילו ר"מ מודה בזה וע"כ לא פליגי ר"מ ורבנן אלא בקבלה אחיו עליו אפילו תהא איילונית וכמ"ש הרמב"ן דלפי שיטה זו צריך לאוקמי בקיבלה אחיו עליו וא"כ הו"ל להשמיענו לרבינו עיקר הדין דפליגי ביה ר"מ ורבנן ולמפסק כרבנן ולפרש דאפילו בקבלה עליו אחיו שרי לייבם כרבנן וי"ל בדוחק דהר"מ סתימות לשון הש"ס העתיק וכי היכא דבש"ס צריכין לפרש דמיירי בקבלה עליו ה"ה כאן. סליק: