אור ברסלב
מלא הרועים חלק א אות פא פלגא נזקא ממונא או קנסא

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

אות פא פלגא נזקא ממונא או קנסא

ערלה בח"ל

א

ר"פ ס"ל פ"נ ממונא ומשתלם עפ"י עצמו ספ"ק דב"ק:

ב

רב הונא בריה דרב יהושע ס"ל קנסא ספ"ק דב"ק שם:

ג

ר' יוסי הגלילי משמע מהתם קצת דס"ל פ"נ ממונא מדס"ל תם משלם חצי כופר ואס"ד קנסא מאי שייר דהאי שייר וכ"כ בפני יהושע בחדושי ב"ק דף מ"א ב' בתוספות ד"ה נקי מח"כ וכן כתבתי אני בחדושי שם באורך אך ראיה גמורה אין בזה:

ד

ר"מ ס"ל פ"נ ממונא דס"ל ס"פ שור שנגח ד' וה' דף מ"ה ב' דהתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי כ"כ הראב"ד שם והביאו הרשב"א בחדושיו שם אך הרשב"א הקשה שם עליו דא"כ מאי מקשה על מ"ד קנסא ממשנה דמה בין תם למועד ליתני שהתם אינו משלם על פי עצמו לימא ר"מ הוא דס"ל ממונא בפרט דסתם מתניתין ר"מ ולדידי חזינא דלק"מ דהא יש להקשות לשיטת הראב"ד דהך פלוגתא דר"מ ור' יהודה בס"פ שור שנגח ד' וה' הוא כל אי פנ"מ אי קנסא א"כ לימא בגמ' נימא כתנאי והו"ל להקשות הא כבר נחלקו תנאים בזה אלא ע"כ צ"ל דר"ה בריה דר"י ס"ל אנא דאמרי אפי' לר"מ וטעמא דר"מ התם לאו משים דסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי רק דאין דרך הבעלים לשמרו וכמ"ש התוס' בב"ק שם הרשב"א בחדושיו וכן ר"פ ס"ל אנא דאמרי אפילו לר"י וכמ"ש התוס' והרשב"א שם וכ"ז לסברתם דר"פ ור"ה בריה דר"י דודאי לא איפלגו בפלוגתא דתנאי דלימא מר הלכה כר"מ ומר הלכה כר"י ולכך לא מצי לשנויי על המשנה דמה בין תם למועד שהתם משלם ע"פ עצמו כו' ה"מ ר"מ הוא דלמאן קא מותבינן לר"ה בריה דר"י ואיהו ס"ל דלכ"ע פנ"ק אבל הש"ס דס"פ שור שנגח ד' וה' דאמר סתם ר"מ ס"ל לאו בחזקת שימור ור"י ס"ל בחזקת שימור הך לישנא גופא דאמר בספ"ק גבי פ"נ י"ל דס"ל דבאמת פליגי ר"מ ור"י בהא והלכה כר"י לגבי ר"מ ולמה לן לכנוס בפרצות דחוקות לחלק בין חזקת שימור דהכא לחזקת שמור דספ"ק כמו שדחקו התוס' ומה חסר לן בזה שנאמר דבאמת פליגי ר"מ ור"י ובזה יתיישב לן סוגיא דשור שהיה רודף דכל המשנה שם משמע דס"ל פ"נ ממונא והקשו שם כל המפרשים למ"ד קנסא למה הוצרך לומר הממע"ה תיפוק ליה דאף אי מודה הוי מיפטר וכן בר"פ שור שנגח את הפרה דאמר יחלוקו הקשו המפרשים זה הא פ"נ קנסא ואי מודה הוי מיפטר וע"ש בתוס' ובש"מ וע' במהרש"א שם מה שדחק א"ע ליישב שקי המשניות אלו דשור שהיה רודף ודר"פ שור שנגח ע"ש וע' בפ"י מה שכתב בזה ובחדושי סתרתי דבריהם באורך ובפלפול עמוק ולפמ"ש לק"מ דלפי האמת סתם מתניתין ר"מ ור"מ ס"ל פ"נ ממונא ולק"מ והא דלא מקשה לר"ה בריה דר"י מהנך ב' משניות דלא מצי לשנויי ה"מ ר"מ דהא בארנו דלר"ה בריה דר"י אף ר"מ ס"ל קנסא אך ז"א כיון דבמשנה דשור שהיה רודף אינו מבואר דמיירי בתם (אך המפרשים הקשו ממאי דאמר בגמ' דאיירי בתם וכן ממ"ש ביש"ש דבמועד לא תלינן בסלע לקה ע"ש) וי"ל לר"ה בריה דר"י דאיירי מועד וכן הך דשיר שנגח י"ל דלסומכוס לא חשיב מודה בקנס כסברת פ"י או כמ"ש רש"א שראו עדים הנגיחה כו' ועכ"פ אין כל כך פשוט להקשות מהתם על ר"ה בריה דר"י ועדיפא להקשות מהך מתניתא דמייתי שם שהקושיא בפשיטות טפי אבל לפי האמת כל התירוצים שנאמרו בזה המה דחוקים כאשר הארכתי בחדושי וגם מה שהקשה הרא"ש על הרמ"ה בסוגיא דשור שהיה רודף תי' הש"ך דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד פ"נ ממונא וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם דסוגיא אזלא למ"ד פ"נ ממונא ולכאורה תמוה הדבר איך יהיה הסוגיא דגמ' דלא כהלכתא ולפמ"ש לדעת הראב"ד דר"מ ס"ל פנ"מ א"ש דהת"מ סתם מתניתין וסתם מתניתין ר"מ אך אי קשיא לי הא קשיא לי דאמר שם בגמ' תיובתא למ"ד פ"נ קנסא ממשנה ולבתר אמר והלכתא כמ"ד פ"נ קנסא ומקשה תיובתא והלכתא ומשני משום דאיכא ח"ל צרורות ולפמ"ש לא ק"מ דבאמת הוי מצי לאוקמי הך סתם מתניתין כר"מ דס"ל פנ"מ ואנן קי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י דס"ל פנ"ק לכך הלכתא כמ"ד פנ"ק והא דמותיב תיובתא הוא על ר"ה בריה דר"י דס"ל דאף ר"מ ס"ל קנסא וליכא דפליג בהא דא"כ הו"ל לומר הלכה כר"י וכמש"ל לדידיה תיובתא ממתניתין אבל לדידן אינו תיובתא ממתניתין דהמ"ל ר"מ היא ואנן ס"ל דבאמת ר"מ ור"י פליגי בהא וקי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וי"ל דהש"ס לא רצה להאריך ולישני הא מני ר"מ ולאתויי כאן הך מתניתין דס"פ שור שנגח ד' וה' ולפרש כל השקלא וטריא דש"ס דהתם דר"מ ור"י פליגי בסתם שוורים אי בחזקת שימור קיימי ולפרש דעל ר"ה בריה דר"י שפיר מקשה משום דס"ל דאף ר"מ ס"ל פנ"ק כ"ז הוא אריכות גדול ודחה בקיצור משום דאיכא ח"נ צרורות ובאמת הך דחויא בעלמא הוא דאכתי תקשה דהוצ"ל כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם עפ"י עצמו חוץ מח"נ צרורות כדאשכחן בכמה משניות דתני חוץ אלא זהו באמת דחויא בעלמא רק תי' האמיתי דהך מתניתין כר"מ דסתם מתניתין כוותיה. ובזה יש ליישב עוד מה דקשה לי מאי מקשה מהך דלא תני כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו הא איכא מועד ששמרו שמירה פחותה דחייב ח"נ אצד תמות דבמקומה עומדת ומשלם עפ"י עצמו כמ"ש התוס' בב"ק דף מ"ה ב' סוף ד"ה לא פטר ע"ש ולפמ"ש לא רצה לשנויי הכא דסתם משנה ר"מ ור"מ ס"ל דאף מועד בעי שמירה מעולה ודוק רק דלר"ה בריה דר"י אף אי אתיא כר"מ קשה דהא לדידיה גם ר"מ ס"ל פנ"ק אבל לדידן לק"מ דר"מ ס"ל ממונא וסתם משנה ר"מ:

ה

כבר הארכת באות הקדום ליישב דעת הראב"ד דר"מ ס"ל פנ"מ אך אעפ"כ דעת התוס' והרשב"א אינה כן וס"ל דר"מ יכול לסבור קנסא:

ו

ר' יהודה ס"ל פ"נ קנסא לדעת הראב"ד שהבאתי לעיל אות ד' ולדעת התוס' והרשב"א אין ראיה ויכול לסבור ממונא:

ז

דעת הראב"ד דקנסא דפ"נ שאני משאר קנסות דקרנא הוא וכי אתי לב"ד ומודה זיל שלים אמרינן ליה עכ"ל והרשב"א בחדושיו בב"ק דף ל"ה תמה עליו מהך סוגיא דספ"ק דמבואר דאינו משלם ע"פ עצמו למ"ד פנ"ק ומפרש כוונת הראב"ד היינו שאין הב"ד כופין אותו לשלם ע"פ עצמו אבל מ"מ אומרים לו זיל שלים הואיל והודית (משא"כ דשאר קנסות דאפילו זיל שלים לא אמרינן ליה) וגם ע"ז תמה הרשב"א דלא מצינו חלוק זה בשום מקום:

ח

הרב המגיד בפ"ט מהנ"מ דין י"א הביא ג"כ בשם הראב"ד (ומדברי היש"ש נראה דגריס הרא"ה) לחלק בין ח"נ לשאר קנסות דבשאר קנסות אם הודה אף שתפס התובע מוציאין מידו ובח"נ אם תפס אין מוציאין עכ"ל וע' בפ"י דכתב דזהו דוקא בתפס שלא בעדים ובתפס מקמי הודאה ודוקא בחצי נזק כיון דקי"ל כר"ע דאמר שותפי נינהו כיון שתפס מקמי הודאה שלא בעדים זכה בגוף השור דשותפי נינהו ונאמן במגו דלקוח שוב אין מועיל ההודאה דאח"כ דהא מוכרח להודות דאף אם יכפור יהא זה נאמן במגו אבל בשאר קנסות דאין לו חלק בגוף השור אף אי תפוס כיון דלא זכה בגוף הדבר שתפס שעדיין לא נתחייב בקנס מאחר שלא באו עדים אף בתורת משכון א"י לתפוס דמנה אין כאן משכון אין כאן אלו דבריו:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה