אור ברסלב
מלא הרועים חלק א אות ע עד אחד נאמן באיסורין

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

אות ע עד אחד נאמן באיסורין

ספיקא דאורייתא ודרבנן

א

קי"ל דע"א נאמן באיסורין היכא דלא אתחזק הדבר לא להיתר ולא לאיסור אבל היכא דאיתחזיק הדבר להתיר אין ע"א נאמן לאסור כי אם היכא דבידו כמבואר בגיטין נ"ב בח"ל ע"א נטמאו טהרותיך וכמבואר בתוס' ורא"ש שם וביו"ד סימן קכ"ז:

ב

אבל היכא דבידו לאוסרו נאמן כמבואר שם בגיטין דאף באתחזיק היתרא נאמן לאסור היכא דבידו:

ג

לאביי דוקא (וע' בפ"י שם שכ' דלהתיר מודה אביי דנאמן אף באתחזיק ואפשר אף שלא היה בידו מעולם לדעת המפרשים ולפי סוגיא דכריתו' קי"ל דנאמן להתיר אפי' באתחזק ואינו בידו יע"ש) היכא שעדיין בידו לאסרו אבל היכא דעכשיו אינו בידו אינו נאמן גיטין שם כפי פי' התוס' והרא"ש וע' לקמן אות ח' דעת הרשב"א דחולק:

ד

לרבא אף דעכשיו אינו בידו אם היה בידו מקודם נאמן גיטין שם:

ה

ר' יוחנן משום ר' יוסי ס"ל כרבא אף דעכשיו אינו בידו אם היה בידו מקודם נאמן שם במעשה דא"ל לחברי' נטמאו טהרותיך דקאמר שם משום ר"י התורה האמינתו ומביא ראיה מכהן גדול ביום הכפורים:

ו

לר' אמי לא מהימן אלא היכא דעדיין הוא בידו כאביי ודעת הרא"ש שם דר' אמי הדר ביה מכי שמע משמיה דר' יוחנן רבי' דס"ל כרבא וכן דעת רבינו חננאל ומביא ראיה ממעשה דס"ת ע' בחדושי הרשב"א גיטין שם:

ז

ר' אבוהו דקאמר התם ס"ת ביד מי אפשר דס"ל כרבא ע' ברא"ש שם דאין מוכרח לומר דס"ל כאביי מדשואלו ביד מי יע"ש:

ח

דעת הרשב"א והראב"ד והרמב"ן והריטב"א בחדושיו לקדושין דלאביי מהימן ע"א אף באתחזק אף דאינו בידו והך דגיטין דף נ"ד בא"ל נטמאו טהרותיך דאינו נאמן לאביי רק היכא דבידו ה"ט משום דשם מיירי בפועל ששומר יינו של בעה"ב ולכך לא מהימן שנטמא משום דחזקה ששמר אותו כדין וגם מדלא אודועי' תיכף שנטמאו ולכך אינו נאמן רק היכא דבידו אבל באיש אחר שאינו פועל ס"ל לאביי וכן לרבא דלא פליג התם בקדושין דף ס"ו על אביי רק בדבר שבערוה אבל בשאר אסורין מודה רבא דמהימן שאר אדם בין לאיסור ולהיתר נגד החזקה. איברא דמדברי הרשב"א בחדושיו לקדושין ס"ו נראה דמחלק בין לאיסור בין להיתר ואמר דלאסור נאמן ע"א אף שדבר זה בחזקת היתר דליכא למימר אתחזיק היתרא דלא אמרינן בשום דוכתא (וע' בפ"י בק"א על קדושין שהאריך להשיג עליו) אבל להתיר דבר העומד בח"א מבעי' לן בהאשה רבה אי מהימן ולא איפשטא אכן דעת הריטב"א בחדושיו דע"כ לא איבעי' לן בהאשה רבה אי ע"א נאמן מדאורייתא להתיר היכא דאתחזק אסורא אבל מדרבנן מהימן וכן נראה דעת הר"ן ביבמות פרק האשה רבה דלאביי מהימן ע"א להתיר אף באתחזק איסור אך סיים שם בשם הריטב"א שראוי לחוש ולהחמיר. נקטינן מהא:

ט

דאביי ורבא ס"ל ע"א נאמן באיסורין להתיר ולאסור אף באתחזיק אף שאינו בידו לדעת הריטב"א וסייעתו לבד הרשב"א דס"ל דלאסור נאמן ולהתיר אינו נאמן אך מדברי הר"ן ר"פ האשה רבה מבואר דס"ל לרשב"א דאף להתיר נאמן ע"א אף באתחזיק ובשם הריטב"א כתבו דנכון להחמיר ומחדושי הרשב"א והריטב"א נראה להיפוך דרשב"א מחמיר והריטב"א מיקל כדכתיבנא:

י

ר"מ ס"ל דע"א נאמן להתיר באתחזיק אף דאינו בידו כך מבואר למעיין בסוגיא דר"פ האשה רבה דע"כ לא דחינן דאין ע"א נאמן רק באם הבע"ד שותק רק לרבנן דפ' אמרו לו אבל לר"מ מבואר די"ל דע"א נאמן אף בלי שתיקת בע"ד וכן כ' הר"ן בקדושין ס"ו והרשב"א והריטב"א בחדושיו דטעמא דאביי דס"ל דע"א נאמן אף באתחזיק ואינו בידו משום דמוקי דאמר לו ע"א אכלתי חלב כר"מ ונאמן העד אף בלי שתיקת בע"ד מבואר למעיין שם דלר"מ נאמן ע"א אף באתחזיק:

יא

נלענ"ד להביא ראיה לשיטת הראב"ד והרשב"א וסייעתם דלאביי ע"א נאמן באתחזיק אף דאינו בידו מהא דשרי אביי בפ"ק דחולין שחיטת כותי אפי' ישראל יוצא ונכנס ע"י חותך כזית בשר וקשה דהא אין ע"א נאמן באיסורין וכבר הקשה במרדכי קושי' זו על כל השוחטים היאך נאמן אדם על השחיטה ותי' ב' תירוצים הא' דע"א מוחזק לנו בכשרות נאמן אף באתחזק ותי' זה באמת שלא אליבא דהלכתא דביו"ד סימן קכ"ז לא מחלקין כלל מוחזק בין בכשרות לסתם אדם ותי' הב' משום דבידו לשחוט שפיר והנה בכותי תי' הא' לא שייך דודאי אינו מוחזק בכשרות אדרב' גרע אפילו מסתם אדם שאינו מוחזק בכשרות דהוא חשוד לנבל (ודוחק לומר כיון דחותך כזית בשר ונותן לו ולדידיה מוחזק בכשרות דלעצמם מזהר זהירי בזה דחוק דמ"מ כיון דחשוד אלפני עור לאו מוחזק בכשרות חשבינן ליה ועוד דהא מיירי אפי' בסתם כותי שלא נודע לנו אם הוא מוחזק בכשרות) וא"ל כתי' הב' משום דבידו לשחוט שפיר הא לאביי אינו נאמן רק כשהו' עתה בידו וא"כ בבא ומצאו ששחט היכא שרינן התם שחיטתו ע"י חתיכת כזית בשר כיון דע"כ אינו בידו וכן קשה לאביי ממצא תרנגולת שחוטה בשוק דמותרת דהתם לא ידעינן מי שחטו ולא איתחזיק לן השוחט לאדם כשר ונאמן וגם אינו בידו עכשיו ועוד יש לתמוה כמה תמיהות מדברים שהם מעשים בכל יום כאשר הארכנו מזה בביאורינו על יורה דעה ובחדושי חולין רק הדבר ברור כמ"ש דע"א נאמן אף באתחזיק כשיטת הרשב"א וסייעתו וכן כ' הש"ך ביו"ד סי' קס"ז דשיטת הרשב"א וסייעתו היא המחוור וגם קשה לאביי ממעשים בכל יום שאנו מאמינים לאדם על השחיטה אף שכבר שחט ואין עתה בידו והיאך מהימן לאביי וע"כ כשיטת הרשב"א וע' בפ"י בגיטין שהרגיש בזה וחולק בין להתיר בין לאסור היפוך מדברי הרשב"א שכתבתי באות ח' ט':

יב

בענין מה דמאמינין לע"א בדבר שבידו מה הוא דבר שבידו ומה טעם דנאמן בדבר שבידו נחלקו בזה הפוסקים דעת הרא"ש בגיטין דענין דבר שבידו אין הטעם משום דבידו לעשות כפי דבורו ויש לו מגו רק כיון דהדבר תחת רשותו הוי כשלו ואדם נאמן על שלו ודעת רש"י ור"ת ורשב"א דהטעם משום מגו שבידו לעשות בדבר זה כמו שאומר דהיינו באומר נתנסך יינך יש בידו להניח לגוי ליגע בו וכ' הש"ך בסי' קפ"ז ס"ק א' דנ"מ בין ב' טעמים אלו כשנתבשל היין והוא אומר נתנסך קודם הבישול דלהרא"ש מהימן וגם להמרדכי כיון שהוא ת"י הוי כבעלים ולרשב"א לא מהימן כיון דאין לו מגו שעכשיו אינו יכול לנסכו עכ"ד הש"ך וצ"ל דמיירי דקודם הבישול לא היה תח"י דאל"כ אף לרשב"א מהימן כיון דהי' בידו לנסכו אזי אף שאין עכשיו בידו כדפסקינן כרבא לעיל אות ד' דהיכא דהיה בידו מקודם מהימן ויש לעיין לשיטת הרא"ש דטעם דבידו מהימן משום דהוי כאלו הוא שלו א"כ איך נאמן מומר על השחיטה אפי' ישחוט בינו לבין עצמו כמבואר ביו"ד סימן ב' סעיף ב' הא אתחזיק אסורא וא"ל מטעם דבידו לשחוט והוי כשלו דהא כ' רא"ש שם דין ה' דאף דנאמן אדם בשלו אפי' באתחזיק דוקא באינו חשוד אבל בחשוד אינו נאמן וע"ש וא"כ במומר דחשוד לאכול נבילות נהי דהוא בידו והוי כשלו הא אף על שלו אינו נאמן ולדעת הרשב"א וסייעתו ניחא דהטעם משום דבידו לשחוט שפיר אך נראה לענ"ד דבמומר הטעם דמהימנינן ליה על השחיטה לאו מדרך עדות אלא מכח חזקה כיון שאנו רואין הבהמה שחוטה לפנינו וידעינן שהוא שחטו וכיון דברור לן דלא שביק היתרא ואכיל אסור' חזקה דשפיר שחט וכיוצא בזה כתב הרשב"א במ"ה לענין מומר ששחט והיה עמו סכין יפה ושאינו יפה ואומר שביפה שחט נאמן דלאו מדרך עדות נאמן דאין לו נאמנות רק מדרך חזקה ובפרט לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ב' לשיטת הטור דאפי' קטן נאמן על השחיטה משום דכיון דנודע לנו שנעשה המעשה רק שאין אנו יודעין אם נעשה בהכשר נאמן יע"ש ואף דלא פסקינן התם כהטור מ"מ לענין מומר כיון דאית לן חזקה המסייעתו שפיר סמכינן עלה ואין אנו מכשירין השחיטה מטעם נאמנותו רק מטעם חזקה כמו במוצא בשר במקום שרוב ישראל מצויין דמותר דאינו מטעם נאמנות שום אדם דלא ידעי' מי שחטו רק שאנו דנין על השחיטה זו כיון שנמצא במקום שרוב ישראל מצויין חזקה שישראל שוחטו כהוגן ה"ה הכא אנו דנין על השחיטה זו שהרי שור שחוט לפנינו ואמרינן כיון דלא שביק היתרא חזקה דשחטו כדין כנ"ל ברור:

יג

שוב מצאתי בפני יהושע בפרק האומר דס"ג וברפ"ק דחולין שכ' דהא דאין ע"א נאמן נגד החזקה להתיר היינו היכא דהך חזקה דאסורא לא איתרע כלל שלולא דברי העד היה ברור לנו בודאי איסור אבל היכא שבלא דברי העד כבר נפל לנו ספק בדבר אם הוא מותר או אסור כגון בשחיטה הרי שור שחוט לפניך וכבר נפל לנו ספק אם נשחט בהיתר או באיסור הוי כחתיכה ספק של חלב ספק של שומן דנאמן בו לכ"ע:

יד

ע"א נאמן נגד הרוב להתיר אף דאינו בידו יש לדמות ראיה לזה מהך דקדושין ס"ג באומר קדשתי את בתי ואומר אחד אני קדשתי' דנאמן ליתן לה גט וע' בפני יהושע שקרקר הרבה בזה ועוד ראיה ממעשים בכל יום שיש ביד הטבח בשר נבילה יותר מבשר שחוטה וקונים ממנו וסומכין על נאמנותו אף לאחר שפירש מקביעותו ויש לעיין הרבה בזה ועיין בהגהות רמ"א סימן קכ"ז סעיף ג' ואם היה בכאן ב' חתיכות א' של איסור משמע דוקא היכא שהאיסור וההיתר שוין וע' בפ"י בק"א שהרגיש בזה:

טו

היכא דמתירין באתחזיק הואיל ובידו אף שאינו בידו כגון בשחיטה שאינו מומחה ומוחזק מ"מ כיון דבידו ללמוד ולשחוט או להשכיר לאחרים ולשחוט כבידו דמי כ"כ התוס' ריש גיטין והרשב"א בחדושיו שם מיהו מספקא לי במומר לתיאבון דידעינן ביה דבודאי לא ילמוד כיון דמטרח לא טרח וכן להשכיר לאחרים בודאי לא יפסיד ממון אי מחשיב כבידו להיות נאמן אי נימא כיון דמ"מ בידו הוא אף דידעי' שלא יעשה כן לפי טבעו והרגלו לאכול נבילות לתיאבון או נימא כיון דלפי טבעו אינו עושה כן לא הוה בידו מיהו בהא מודינא דמומר אינו נאמן היכא דבנמצא בשר בידו היכא דאינו מומחה אף שנמצא בידו סכין בדוק משום דבידו ללמוד או להשכי' רק היכא דאמר מומחה פלוני כמ"ש ביו"ד סימן ב' והטעם משום דמומר אין לו נאמנות כלל דמומר הוא אך מספקא לי באדם אחר היכא דהוא בידו באפשרות רחוק דרחוק הוא שיעשה כן לפי טבעו אי נימא כיון דמ"מ הדבר קרוב מצד עצמו ואף שמצד איש הלז הוא רחוק או נימא כיון שמצד זה האיש הוא רחוק שיעשה כן לא הוה בידו והב"י וביו"ד סימן קכ"ז בהגהות רמ"א לא הזכיר היכא דהוה בידו להשכי' לאחרים ואדרב' משמע שם דדוקא בעי' שיהיה בידו לעשות כן וכן משמע בט"ז שם לענין ניקור בשר דמביא ראי' ממעשים בכלים יע"ש וכן משמע בנה"ך שם שדחק למצוא טעם למנהג ואם נאמר שבידו להשכיר לאחרים גם שם שייך זה שבידו להשכיר לאחרים לנקר:

טז

בחדושי חולין שלי בדף ב' ע"ב אות מ' כתבנו לענין פלוגת' דרבינא עם אביי ורבא ורב אשי ורבה בר עולא ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תליא בהא אי אמרינן דע"א נאמן באתחזיק היכא דאין בידו לשחוט רק ליתן לאחרים לשחוט אי מחשיב בידו סברת התוספת באות הקדום:

יז

דרבינא ס"ל באם אין בידו לא מחשיב בידו הואיל ויכול ליתן לאחרים לשחוט דלא כס' התוס' ולכך ל"א רוב מצויין דהך רוב נצמח מכח נאמנות שאם לא היה מומחה לא היה שוחט ואין נאמן באתחזיק כיון דלא ידעינן אם הוא בידו לשחוט שמא אינו מומחה:

יח

ורבה בר עולא ואביי ורבא ורב אשי ס"ל דהואיל ובידו ליתן לאחרי לשחוט הוי כבידו ושפיר סמכינן לרוב מצויין מצד נאמנות:

יט

עי"ל לפי דעת הרשב"א והראב"ד וסייעתם שזכרנו לעיל דס"ל דע"א נאמן באתחזיק ואין בידו י"ל דבהא פליגי הנך אמוראי דכולהו ס"ל דזהו לא מחשיב בידו מה שיוכל ללמוד ולשחוט וליתן לאחרים לשחוט דלא כדעת התוס' רק בהא פליגי:

כ

דרבינא ס"ל ע"א אינו נאמן באתחזיק ואינו בידו לכך ל"א רוב מצויין דהך רוב מטעם נאמנות כמש"ל אות י"ז:

כא

ורבה בר עולא ואביי ורבא ורב אשי ס"ל דע"א נאמן באתחזיק ואין בידו ושפיר אמרינן רוב מצויין וזהו נראה יותר דהא אביי ורבא ס"ל בודאי דע"א נאמן באתחזיק ואין בידו לדעת הרשב"א וסייעתו כמש"ל אות ט' וי"ל ללמוד סתום מן המפורש דאף רבה בר עולא ורב אשי הכי ס"ל:

כב

דעת הר"א ממיץ הביאו המרדכי ריש חולין דכי אמרינן דאין ע"א נאמן באתחזיק דוקא בסתם ב"א דומיא דשנים שהאמינו תורה אבל המוחזק בכשרות נאמן אף באתחזיק ואינו בידו ובאמת יצא לידון בדבר החדש וכל האחרונים לא הסכימו לדבריו ולכך לא נזכר דעתו בש"ע סימן קכ"ז וע' בפ"י חלק ד' ריש חולין שהאריך להקשות על דבריו ואפשר לומר דרבינא עם רבה ב"ע ואביי ורבא ור"א בהא פליגי:

כג

דרבינא ס"ל דלא כהר"א ממיץ דאף מוחזק בכשרות אינו נאמן ובאתחזיק לכך ל"א רוב מצויין דהוא מטעם נאמנות כמש"ל אות י"ז:

כד

ורבה ב"ע ואביי ורבא ור"א ס"ל כהר"א ממיץ דבמוחזק בכשרות נאמן לכך אמרינן רוב מצויין אך ב' תשובות בדבר חדא דמנ"ל דהם מיירי במוחזק בכשרות ואדרבא הכל שוחטין דמתני' מיירי בסתם ב"א ואי ס"ל דוקא במוחזק בכשרות אמרינן רוב מצויין אבל בסתם ב"א ל"א אמאי נאדו מאקומת' דרבינא לוקי מתניתין דהכל שוחטין בסתם ב"א וכרבינא ועוד דא"כ קשיא הלכתא אהלכת' דאנן קי"ל רוב מצויין ולא קי"ל כהר"א ממיץ כמש"ל אות כ"ב עוד דאנן קי"ל רוב מצויין אפי' בסתם ב"א לכך א"א לאוקמי בהכי פלוגתייהו ואפשר לומר דפליגי הנך אמוראי בהכי:

כה

דרבינא ס"ל דאין ע"א נאמן באתחזיק אף דכבר אתרע החזקה שהרי שור שחוט לפניך ואעפ"כ אינו נאמן לכך ל"א רוב מצויין דהוא מטעם נאמנות כמש"ל:

כו

ורבא בר עולא ואביי ורבא ור"א ס"ל דע"א נאמן באתחזיק כיון דאתרע החזקה כמש"ל אות י"ג ולכך אמרינן רוב מצויין:

כז

ר' יהודה דדריש בספרי ולא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם לעדות אשה להשיאה עמ"ש לקמן ערך ע"א בעדות שה אות א' ב' ס"ל דע"א נאמן באתחזיק ואינו בידו דהרי שם איכ' חזקת א"א ודוחק לומר דוקא בעדות אשה משום דדייקא ומנסב' דבאורייתא אין לחלק וע"כ דס"ל ע"א נאמן נגד החזקה אך ראיתי בפ"י ריש גיטין שחלק חילוק נכון:

כח

דאף אי אמרינן דע"א נאמן נגד החזקה לר' יהודה דוקא בכה"ג שמת בעלה דעדותו אינו נגד חזקת אשת איש לגמרי דאינו מעיד רק דבר אחר שזהו מת ואתת' ממילא משתרי' אבל להעיד על גט דהתם עדותו רק לסתור חזקת א"א דידה אינו נאמן עכ"ד הפ"י שם ולכאורה י"ל דאף במעיד שמת מעיד נגד חזקת חיים דבעל וצ"ל כמ"ש התוס' דחזקה זו עשויה לפסוק דאדם מעותד למות ובאמת סברא גדולה יש לחלק בין הך שעתיד נגד עיקר החזקה וכעין מ"ש הט"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ו ובמ"א נאריך בזה בס"ד ואפשר דבזה נחלקו רבינא עם הנך אמוראי שם:

כט

דרבינא ס"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה אף דאין עדותו נגד החזקה ממש רק עדותו הוא דבר אחר וחזקה ממילא מתבטלת כגון ברוב מצויין דנאמנותו הוא שאם לא היה מומחה לא היה שוחט נמצא דחשיב כמעיד שהוא מומחה נמצא עדותו אינו נגד חזקת איסור דבהמה רק שהוא דבר אחר שהוא מומחה רק כשהוא מומחה ממילא נתבטל ח"א דבהמה ע"י שחיטתו ששחטה ורבינא ס"ל דאפי' בכה"ג אין ע"א נאמן באתחזיק ולכך ל"א רוב מצויין:

ל

ורבה ב"ע ואביי ורבא ורב אשי ס"ל דע"א נאמן באתחזיק היכ' דאינו מעיד נגד החזקה ממש לכך אמרינן רוב ואפשר דפליגי בהא דפליג שם ר' יוסי על ר' יהודה בספרי ודריש אבל קם לשבועה דלא כדרשת ר' יהודה שכתבתי באות כ"ז ורבינא ס"ל דר' יוסי פליג על ר' יהודה וס"ל דאף להעיד במיתת הבעל שאינו סותר החזקה כמש"ל באות כ"ח אינו נאמן וקי"ל דהלכה כר' יוסי דנמוקו עמו ואביי ורבא ור"א ס"ל דר' יוסי אינו חולק על ר' יהודה רק דמר דריש ממלת באיש ומר דריש לכל עון ולכל חטאת כמ"ש בפני יהושע ריש גיטין ועמ"ש לקמן ערך ע"א בעדות אשה אות ך' שכ' מחלוקת הרב בנ"ב חלק אה"ע סימן ל"ג עם הגאון מהר"י אבד"ק דוק לא בזה אם ר"י חולק על ר' יהודה או לא:

לא

ר' יוסי לדעת רבינא ס"ל דאין ע"א נאמן נגד החזקה אף שאינו מעיד נגד החזקה לגמרי ולדעת רבה בר עולא ואביי ורבא ורב אשי ס"ל ע"א נאמן אף באתחזיק כשאינו מעיד נגד החזקה וזה יתבאר לך ממ"ש באות הקדום עי"ל דכולהו מודו דר' יוסי אינו חולק על ר' יהודה בספרי שם כמ"ש באות הקדום דר' יהודה דריש ממלת באיש אבל קם לעדות אשה ור' יוסי דורש לכל עון כו' אבל קם לשבועה אבל באמת מודה לר' יהודה רק דפלוגתייהו דרבינא עם הנך אמוראי בר' יהודה גופא:

לב

רבינא סובר דר' יהודה ס"ל דאין ע"א נאמן באתחזיק אף דאינו מעיד נגד החזקה והך דרשא דספרי אבל גם לעדות אשה הוא אסמכתא בעלמא כמ"ש בפ"י או כמש"ל אות כ"ז דוקא בעדות אשה מטעם דדייקא ומנסב' אבל בשאר אסורין מודה ר"י דאין ע"א נאמן באתחזיק:

לג

ורבה ב"ע ואביי ורבא ור"א ס"ל דלר' יהודה ע"א נאמן בכל איסורין באתחזיק היכא דאינו מעיד נגד החזקה דהך דרשא דדריש בספרי דרשה גמורה היא וה"ה בשאר אסורין אך לכאורה יש להביא ראיה כפי השטה שכתבנו לעיל באות ל' ל"א דרבינא מודה דלר' יהודה ע"א נאמן באתחזיק רק דס"ל דר' יוסי חולק והלכה כר' יוסי דנמוקו עמו ומתיישב בזה קושי' התוס' חולין ד"ב ב' ד"ה ואם שחט בודקין דמקשה לרבינא מברייתא דלקמן נמצא תרנגולת שחוטה דמשמע דאמרינן רוב מצויין יע"ש ולפמ"ש דרבינא מודה דלר"י ע"א נאמן באתחזיק נ"ק מהך ברייתא די"ל דאתיא כר' יהודה ואיהו ס"ל כר"י דנימוקו עמו אך לפמ"ש כאן דלרבינא גם ר' יהודה ס"ל דע"א אינו נאמן באתחזיק הך ברייתא דלא כמאן ודוק אך בחדושי חולין כתבתי כמה תרוצים שונים בזה יע"ש אות ל"ז ל"ח ל"ט מ"ם:

לד

ע' בפ"י ריש גיטין שמחלק בין נאמנות ע"א באמירה למעשה לכך כ' דמוספרה לה ליכא למילף דשאני התם דעושה מעשה וכו' האי לא חשידא ואף שאין סברא זו מוסכמת מ"מ יש לעשותו סניף להיתר כאשר הראיתי פנים לסברא זו בכמה מקומות בש"ס וישבתי זה כמה קושיות בחדושי וכאן אין להאריך:

לה

ע' בספר הפלאה לקדושין דף ס"ג ע"ב בגמ' נאמן ליתן גט דהיכא דנאמן לגבי עצמו באיסור כגון דלגבי עצמו לאו אתחזיק הוא או מטעמא אחרינא סוף סוף כיון דנאמן לגבי עצמו נאמן לגבי אחרינא וע"ש שהאריך:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה