אור ברסלב
מלא הרועים חלק א אות ט טריפה וחיה

מלא הרועים חלק א· רבי יעקב צבי יולס

אות ט טריפה וחיה

חלת א"י וחלת ח"ל

א

תנא דבי רבי ישמעאל סבירא ליה טריפה חיה בחולין ר"פ אלו טרפות ועיין בכר"ו סימן כ"ט אות ג' דצידד לומר דר"י סבירא ליה רק מיעוט טריפות חיים רק דחייש למעוטי ייע"ש:

ב

ר' זכאי ס"ל טריפה אינה חיה בנדה דף כ"ד בהמפלת גוף אטום ייע"ש ע' לקמן אות ז':

ג

רבי ינאי ס"ל טריפה חיה דאמר עד לנקביו ייע"ש בגמ' עיין לקמן אות ז':

ד

ר' יוחנן ס"ל טריפה חיה עיין ברש"י שם ד"ה בין רבי ינאי לר' יהודה כו' ייע"ש לקמן אות זיין ובס' ארוך מש"ך ביו"ד סימן ק"ב בהג"ה מבעל מנחת אהרן האריך להוכיח דר"י ס"ל טריפה אינה חיה ואינה יולדת והך דנדה משמיה דרבא קאמר לה וליה לא ס"ל ועדיפא הו"ל לתרץ הך דנדה דהכוונה דמיעוט טריפות חיים וכמו שכתוב לקמן ס"ק ז':

ה

רב ששת ס"ל טריפה חיה בתמורה דף י"א ע"ב דאמר מודה בדבר שהוא מתה ולא בדבר שנטרפה בו משום דסבירא ליה טריפה חיה ויש לתמוה על הרמב"ם בפרק ט"ו מה' מעשה קרבנות ה"ב וכבר הקשה עליו הלח"מ ייע"ש היטב:

ו

רב חסדא ס"ל טריפה אינה חיה כך משמע בתמורה שם דאמר בדבר שהוא עושה אותה טריפה ייע"ש ובפ"ק דבכורות נהפכה הסוגיא דר"ח ס"ל טריפה חיה ורבא ס"ל טריפה אינה חיה וכ' התוס' בבכורות דהך דתמורה עיקר דר"ח ס"ל טריפה אינה חי':

ז

רבא ס"ל טריפה חיה בתמורה שם ולפי הגמ' דבכורות הוא איפכא דרבא ס"ל טריפה אינה חיה אך כ"כ התוס' דהאי דתמורה עיקר וכן בנדה דף כ"ג ע"ב דאמר רבא המפלת וושט נקוב אמו טמאה לידה וכ' רש"י והתוס' הטעם דס"ל טריפה חיה אך הרשב"א כ' הטעם (הובאו דבריו בכ"מ פ"י מהא"ב דין י"א) הטעם דאף למ"ד טריפה אינה חיה היא טמאה בוושטו נקוב שזה היה ראוי לבריית נשמה אלא שמא ניקב וושטו לאחר מכן וכל שעיקרו ראוי לבריית נשמה אמו טמאה לידה והר"ן בחדושיו לנדה הביא טעם הזה בשם הרמב"ן ודחה אותו דרבא טמאה ודאי קאמר ולא משכחת לה למ"ד טריפה אינה חיה דהא אפשר בתחלת ברייתו בכך והרמב"ם בפי"א מה' א"ב השמיט הך דוושטו נקוב וכ' הכ"מ הטעם דס"ל דטעמו דרבא משום טריפה חיה וכיון דקי"ל דטריפה אינה חיה אידחי הך דרבא מהלכה ואני תמה עליו דהרי הרמב"ם כ' נברא וושט שלו אטום כו' אינה טמאה לידה ואם איתא דס"ל לית הלכת' כרבא אזי מאי אריא אטום דאף רבא מודה דטהורה הלא אף נקובה אינה טמאה והו"ל לאשמועינן יותר בנקובה מבאטום דהוא פשיטא ונ"ל דטעמא דהר"מ ז"ל דספוקי מספקא ליה אי טעמא דרבא משום דס"ל טריפה חיה או דס"ל באמת טריפה אינה חיה וכמ"ש התוס' בתמורה דף י"א ע"ב דס"ל לרבא בפרק החולץ דספק טריפה משהינין לה יב"ח (הן אמת דבפרק החולץ ליתא שם הא דרבא וצ"ע) אך כ' היש"ש בפ' אלו טריפות דהך דטריפה אינה חיה הכוונה דרובן אינם חיים אבל מיעוט טריפות חיים ולכך בודאי טריפה לא מהני יב"ח וכן פסקינין ביו"ד סימן נ"ט ולפ"ז י"ל דטעמא דרבא דכיון דמיעוט טריפות חיים נמצא עקרו ראוי לבריית נשמה דיש מהם חיים ולכך מטמא ולפ"ז אפשר דהלכתא כרבא ולכך ספוקי מספקא ליה והשמיט לגמרי הדין ואין לדייק מדכ' דוקא וושט אטום משמע דוושט נקוב טמאה ודאי דאדרבה דוק מסיפא איפכא דמסיים אבל הפילה ידו חתוכה דמשמע דוקא יד שאינו עושה אותה טריפה ומוכח דמעיקרא הוא שלימה ואין תחלת ברייתו בכך כמ"ש הר"ן בחדושיו שם אבל וושט נקוב דהוא טריפה ומוכח דתחילת ברייתו בכך טהורה וליכא למשמע מינה כלל ועי"ל דלכך לא פסיקא ליה דוושט נקוב טהורה אף דטריפה אינה חיה דשמא נקב אח"כ ודוק ובזה י"ל מה דפליגי ר' זכאי ור' ינאי ור' יוחנן בטריפה חיה כדאיתא בנדה דכ"ד וכמש"ל אות ב' ג' ד' י"ל דכ"ע ס"ל טריפה אינה חיה רק הכוונה דר' זכאי ס"ל טריפה אינה חיה לגמרי אף המיעוט ולכך ראוי לבריית נשמה ור' ינאי ור"י ס"ל דמיעוט טריפות חיים נמצא ראוי לבריית נשמה ודוק וצע"ג ובפרט לפמ"ש ע' רובא אות ט' דר"י חייש למיעוט א"ש טפי. עוד י"ל דהרמב"ם ספוקי מספקא ליה אי טעמא דרבא דס"ל טריפה חיה אף בבהמה ולית הלכתא כוותי' או דס"ל טריפה אינה חיה רק באדם דאית ליה מזלא ולפ"ז אין ראיה דר' ינאי ור"י ס"ל טריפה חיה שמא רק באדם דאית ליה מזלא ודוק:

ח

שמואל ס"ל טריפה חיה דאית ליה בנדה דכ"ד המפלת בריה שיש לה שני גבין וב' שדראות אמו טמאה לידה אף דהוא טריפה וע"כ דס"ל טריפה חיה וכ"כ הגאון בכר"ו סימן למ"ד ס"ק א' ייע"ש:

אך לפמ"ש לעיל באות זיין די"ל דס"ל מיעוט טריפות חיים ומ"ש הגאון שם בכר"ו סתרתי בחדושי לחולין וראיה לדברי מחולין דף נ"ג בשרקפא דספק דרוסות דאתא לקמיה דרב שדרינהו לקמיה דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופריך בגמרא ולשהינהו יב"ח ומאי קושיא שמואל לטעמיה דס"ל טריפה חיה וע"כ כמ"ש דגם שמואל ס"ל ומודה דטריפה אינה חיה רק דמיעוט חי' שוב ראיתי שהגאון הנ"ל בסי' ל' ס"ק ה' הרגיש בזה וכ' לחלק בין אדם לבהמה וכמו שחלקתי לעיל באות זיין ודוק:

ט

רב הונא ס"ל טריפה אינה חיה בחולין דף נ"ז ב' דס"ל סי' לטריפה י"ב חודש:

י

רבי ס"ל טריפה אינה חיה שם דאמר סי' לטריפה ל' יום:

יא

דעת הכ"מ בפי"ג מה"ג דטריפות אדם חי יותר מי"ב חודש וכן נראה לכאורה מדברי הפסקי תוס' בזבחים דף קט" אך הרב בברכת הזבח שם ביאר כוונת התוס' על דרך אחר והעלה דמה שהוא ודאי טריפה באדם אינו חי יותר מיב"ח וכך הם דעת הרמב"ם והרשב"א הביאם הרב המגיד בפי"ג מה' גירושין וכן בירושלמי הביאו הרב המגיד שם:

יב

דעת הכרתי ופליתי בסי' ל"א (וע' בפ"ח סי' ל"א ביו"ד) בפי' התוספות דזבחים המוזכר באות הקדום דבאדם מיעוט טריפות חיים ולא בבהמה:

יג

עולא א"ר אלעזר ס"ל טריפה אינה חי דאמר בפ"ק דב"ק דף י"א ב' בבכור שנטרף תוך שלשים יום דנעשה טריפה שאין אביו חייב לפדותו והטעם כ' הנמוקי יוסף שם דטריפה אינה חיה אך הרא"ש כ' שם דאף למ"ד טריפה חיה פטור דגזירת הכתוב הוא ולשיטת רש"י דמפרש שנטרף שנהרג אין ראיה כלל לנ"ד ייע"ש וע' לקמן אות ל"ב שכתבנו דעולא ס"ל טריפה חיה וע' אות ל"ג:

יד

רבינא ס"ל טריפה חיה כך כ' התוס' חולין י"א ב' ד"ה ודלמא אך לתימה הב' שתי' שם י"ל דס"ל טריפה אינה חיה ייע"ש:

טו

הא דטריפה אינה חיה יליף לה ר"ל מזאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תאכל והר"מ בפ"ד מהמ"א יליף מלכלב תשליכון אותה ותמהו המפרשים למה לא יליף ר"ל מקרא דלכלב והר"מ מקרא דזאת החיה ובחדושי הארכתי בזה ויש ליישב בפשיטות דהנה באמת הך קרא דזאת החיה אינה מוכרח די"ל להיפוך זאת החיה תאכלו אבל חיה אחרת לא תיכול והנה באמת בגמ' ר"פ א"ט קאמר הכי למ"ד טריפה חיה אך אח"כ קאמר בגמ' דהאי זאת מבעיא ליה ללמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה למשה זאת אכול וזאת לא תאכל ויליף לה דטריפה חיה מלהבדיל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל דאף שחי' לא תאכל והנה יש להקשות דאכתי קשה דהא קרא דזאת החיה משמע דאינה חיה לא תיכול וש"מ דטריפה אינה חיה וא"ל להיפוך דזאת החיה אכול חיה אחרת לא תיכול דהאי זאת מבעי' ליה ללמד שתפס הקב"ה מכל מין כמ"ש שם וע"כ צ"ל דאף דהאי זאת לא מייתר ללמוד מינה דטריפה חי' מ"מ עכ"פ יש לומר גם עכשיו כן זאת החי' אכול חי' אחרת לא תיכול רק דמעיקרא דהוה הזאת מיותר אזי ס"ד דמ"ד טריפה חי' יליף לה מהאי זאת דמשמע מיעוט זאת חי' אכול חי' אחרת לא תיכול אבל לבתר דמסיק הש"ס דזאת לא מיותר למילף מינה דטריפה חיה דאצטריך ללמוד שתפס הקב"ה כו' לכך צריך למילף טריפה חיה מקרא דלהבדיל בין החיה הנאכלת וכיון דמהא שמעינין דטריפה חי' ע"כ צריך לפרושי גם קרא דזאת החי' כהך גוונא דהיינו זאת החי' אכול חי' אחרת לא תיכול ודלא כר"ל דיליף מהכא ועיין היטב בסוגיות הש"ס ותבין שכוונתי בעה"י אל האמת בפי' הסוגיא עכ"פ יצא לנו מזה דהך דרשה דזאת החיה אינה מוכרחת ללמוד מינה דטריפה אינה חיה רק תלוי בזה אי נדרוש הך קרא דלהבדיל כו' בין החי' אשר לא תאכל דטריפה חי' ע"כ צ"ל קרא דזאת החיה דאתי לאורויי זאת החיה אכול חיה אחרת לא תיכול וטריפה חי' והנה ר"ל דיליף לה מזאת החי' להיפוך ע"כ צ"ל דמוקי הך קרא דלהבדיל בין החי' הנאכלת דרשא אחרינא ונראה דמוקי לה אהא דאמרינין בחולין דף ע"ה ב' אמר רב משרשי' לדברי האומר חוששין לזרע אב בן פקועה הבא על הבהמה וילדה אותו הוולד אין לו תקנה בשחיטה והנה זה הוולד בריא וקיים כמו שאר בהמות ואעפ"כ הוא טריפה וחלבו אסור כמ"ש הפוסקים:

והנה הרמב"ם השמיט הך דרב משרשיא והב"י ביו"ד סי' י"ג תמה עליו ונ"ל דהנה רש"י פי' שם בחולין דרב משרשיא לא ס"ל ד' סימנין אכשר בי' רחמנא אבל למאן דס"ל ד' סימנין אכשר ביה רחמנא הוולד אית ליה תקנתא בשחיטה דידיה והנה הר"מ בפ"ד מהמ"א דין י"ד פסק כרבא דד' סימני' אכשר ביה רחמנא ולכך השמיט הך דרב משרשיא והנה שם בחולין דף ע"ה ב' קאמר כי סליק ר"ג כו' הכי אר"י יישר מכלל דפליג עליה ר"ל א"ד משהא הוי שהה ושתיק ליה כו' ופי' רש"י דר"י ס"ל דד' סימני' אכשר ביה רחמנא ור"ל שהה לר"י עד שגמר כל דבריו ואחר כך חלק על דבריו כו' ייע"ש נשמע מינה דר"ל ס"ל דל"א ד' סימני' אכשר ביה רחמנא וממילא דס"ל הך דרב משרשיא ובזה יבא על נכון דבאמת ר"ל לשיטתיה שפיר יליף מזאת החי' דטריפה אינה חי' כיון דאין פסוק לסתור זה דהך דחי' אשר לא תאכל יש לאוקמא בבן פקועה דבא על בהמה (אך קשה דהא קאמר בש"ס למ"ד חוששין לזרע אב ור"ל מספקא ליה אי חוששין ע' בע' אב אות יו"ד אך זה רק לחד לישנא שם בכתובות וי"ל דסוגיא דר"פ א"ט אזלא לאידך לישנא דלא גריס ר"ל ייע"ש בכתובות כיון דלדידיה דלא ס"ל ד' סימנים אכשר ביה ממילא הוולד אין לו תקנה ולכך עדיפא לן למוקי האי קרא דחי' אשר לא תאכל בכה"ג דהיא בריאה ושלימה משא"כ בטריפה דאף למ"ד טריפה חי' מ"מ אינה בריאה וכיון דמוקי קרא להכי ממילא ילפינן מזאת החיה דטריפה אינה חי כפי פשט הכתוב חי' אכול שאינה חי' לא תיכול אבל הרמב"ם לשיטתיה אזיל דלא ס"ל הך דרב משרשיא ממילא ליכא לאוקמי קרא דחיה אשר לא תאכל להכי א"כ ליכא למילף מזאת החי' די"ל להיפוך זאת חיה אכול חי' אחרת לא תיכול ואף די"ל להיפוך כר"ל מ"מ עדיפ' לן לפרש כי היכא דלא לסתור קרא דחי' אשר לא תאכל לכך צריך למילף מקרא דלכלב דהך קרא מוכת יותר ומבואר דטריפה הוי מה שראוי לכלב ודוק היטב:

טז

ר' יהודה נראה דס"ל טריפה חי' דלפמ"ש התוס' בע"ז דף ט"ז א' ד"ה אלמא דבפרק א"ט בעי למימר לר' יהודה דיולדת וכ"כ בכר"ו סי' ק"ב מדס"ל דיולדת כ"ש דחי' ייע"ש בכר"ו אם גוף דברי התוס' סותרים לכאורה זא"ז דבחולין נ"ז ב' כ' התוס' דלא גרסי' יולדת ומביאין ראיה מהך דע"ז אך אחר העיון לק"מ דהתוס' כ' דבריהם בע"ז לפי מה דמסקו שם בחולין דיש לחלק בין טריפה חתוכה רגלים לשאר טריפות דשאר טריפות מקבלין עליהם זכר ויולדת לזה כ' התוס' בע"ז לאו משום דס"ל לר' יהודה טריפה אינה יולדת דבפ' אלו טריפות בעי למימר לר' יהודה טריפה יולדת אלא דלא מקבלי' עלי' זכר עכ"ל. והנה לכאורה דבריהם תמוהים כיון דלא מקבלה זכר לא מצי ילדה והדרא קושיא לדוכתא דבפ' א"ט משמע דילדה לזה צריך לפרש דכוונתם לחלק בין חתוכת רגלים לשאר טריפות והנה אם נאמר דטריפה אינה יולדת מצד טריפותה אינה יולדת בטבעה א"כ אין לחלק בין חתוכת רגלים לשאר טריפות כיון דטבע הטריפה שאינה יולדת מ"ל טריפית זה מ"ל שאר טריפות אבל אי אמרינן דמצד הטריפית בטבעה יולדת רק דאינה מקבלת זכר ע"ז שפיר יש לחלק בין חתוכת רגלים שאז אין רצונה לקבל זכר להיות בין רגלי' כרע שכב ובין שאר טריפות לזה יפה כתבו לאו משום דס"ל לר"י טריפה אינה יולדת מצד טבעה דהא בא"ט משמע דיולדת ואין לחלק בין חתוכת רגלים לשאר טריפות כיון דמצד טבע הטריפות אינו יולדת אין לחלק בכך לכך כתב דבאמת מצד הטריפות יולדת אלא דאינה מקבלת זכר ובזה שפיר יש לחלק בין חתוכת רגלים לשאר טריפות ובזה יובן דלא סתרי דברי התוס' דחולין וז"ל שם נראה דלא גרסינן יולדת (בין חתוכת רגלים לשאר טריפות דא"צ לה כלל ועוד דבע"ז כו' אמר להן כשתלד אלמא לא מקבלה זכר ומיהו יש לחלק בין חתוכת רגלים לשאר טריפות עכ"ל והנה לכאורה דבריהם סותרים דהכא מיאנו לגרוס יולדת מדלא מקבלה זכר ובע"ז הביאו הגירס' יולדות והוכיחו מהכא דטעמ' דר"י דלא מקבלה זכר ומשמע דא"ש בזה יולדת אך לפמ"ש דהתוס' בע"ז אתי' לפי מסקנת התוס' דהכא לחלק בין חתוכת רגלים א"ש:

והנה מדברי התוס' בע"ז נראה דע"כ גורסין בגמ' יולדת מדהוכיחו מזה דרבי יהודה ס"ל יולדת ובאמת בתוס' חולין כ' שא"צ לה כלל אך עיין בתורת חיים בחולין שם שהכריח דע"כ מוכרח לגרוס יולדת ואפשר זה כוונת התוס' דע"ז שם נקטינן מזה דלפי מסקנת התוס' גרסינן בגמרא ודלמא סבר ר"י טריפה יולדת ש"מ דס"ל טריפה חיה ואף דהש"ס קאמר לה בלשון ודלמא היינו לאקשויי על ר"ש בן ח פתא אבל באמת לשנויי הך דרבי יהודה מהך מעשה דר"ש בן חלפתא צ"ל דס"ל טריפה יולדת ומשבחת ואף דהגמ' דחי לה במידי דמטרפא ביה י"ל דהגמ' לשנויי לר"ש בן חלפתא קאתי אבל ר' יהודה סבר דאפי' במידי דמטרפא ביה שוב ראיתי דאין ראיה מהכא כלל דר' יהודה ס"ל טריפה חיה דבאמת קשה לפמ"ש הרש"ל דמיעוט טריפות חיים מה ראיה מהך מעשה דר"ש בן חלפתא דלמא מן המיעוט היתה ואטו הך תרנגולת רובא דעלמ' היא וכמו בוודאי טריפה דלא מהני מה שחיתה י"ב חודש דלמא הוא מן המיעוט א"כ בהך דניטלה הנוצה דרבי יהודה חשיב לה ודאי טריפה מה ראיה מהך דהגדילה כנפים וצ"ל דר"ש בן חלפתא ס"ל דטריפה אינה חיה כלל אפי' מיעוט דמיעוטא וכמש"ל אות זיי"ן במה דקאמר בנדה פלוגתא דר' זכאי ור' ינאי ור"י בטריפה הפירוש אי המיעוט חיים כך סבירא ליה לר"ש בן חלפתא דאפילו מיעוטא טריפות אין משביחים ועל זה מקשה מה ראיה דלמא סבירא ליה לרבי יהודה טריפה יולדת ומשבחת מיעוט טריפות יולדת וא"כ אין ראיה מהך כמ"ש הרשב"א דבוודאי טריפה לא מהני מה שחיתה דלמא מן המיעוט היתה ובזה נתיישב מה דקשה לי עוד מאי מקשה הש"ס על ר"ש בן חלפתא ודלמא קסבר ר' יהודה טריפה יולדת מאי קושיא דהא ר"ש בן חלפתא עסקן בדברים היה ורצה להוכיח לעצמו דנטלה הנוצה כשר ודלמא הוא סבר כהנך תנאי דטריפה אינה יולדת וגם הוא בעצמו תנא הוא ופליג וא"כ שפיר הוכיח מהך דתרנגולת דניטלה הנוצה כשרה הך לפמ"ש א"ש דניהו דס"ל טריפה אינה יולדת עכ"פ לא יבצר ממיעוט וע"ז לא אשכחן תנא דלסבר בהדיא דאף המיעוט אין יולדות (ואף שכתבנו באות ז' דר' זכאי ס"ל טריפה אינה חי' כלל אפילו המיעוט וכ"ש דאינה יולדת מ"מ הוא דוחק להש"ס לומר דר"ש בר חלפתא יסבור הכי ולהוכיח מזה דלא כר' יהודה ובפרט לפי מה שנראה מסוגיא דנדה שם ר' זכאי זה הוא אמור' מדאפליגי אמוראי בהדי' יע"ש) וז"ש דלמא סבר ר' יהודה טריפה יולדת ר"ל המיעוט יולדות וע"ז משני במידי דמטרפא משבחת זהו דבר שאינו במציאות כלל ולפמ"ש יתיישב קושי' התוס' בע"ז דרבי יהודה סובר התם דאינה יולדת דבאמת ס"ל אינו יולדת רק המיעוט לכך לא חייש התם למיעוט והכא קאמר לאפוקי מהך מעשה דר"ש בן חלפתא דלמא היתה מן המיעוט ודוק וראיתי בתשובת הרשב"א שהוכיח ממעשה שהביאו שם בגמ' ברחל א' שנקדר קנה שלה וחי' אלמא דקדירת קנה אינה טריפה והוכיח הרשב"א מזה דאפי' מיעוט טריפות אינן חיים דאל"כ נימא דהי' מן המיעוט ורש"ל ביש"ש פרק א"ט סי' פ' כ' דבאמת מיעוט חיים רק התם לא בא אלא להוציא מכלל טריפות דבר שנפל בו מחלוקת דהיינו ר"י בר נחמני שאל קדירת קנה בכמה סבר שאין הלכה כרשב"ג מהך עובדא כו' ייע"ש ועדיין לא מתיישב לדבריו מ"ש ודלמא ס"ל לר"י טריפה יולדת עדיפא הו"ל לאשנויי אליבא דכ"ע דמיעוט יולדת כיין דלשנויי אליב' דר"י קאתי ודוק אלא ע"כ כמ"ש והך דקדירת קנה איה"נ שהי' יכול להשיב ממיעוט הוה אלא דעדיפא משני תוך יב"ח הוה. היוצא מזה דמדברי.

יז

התוס' ע"ז ט"ז אם מוכח דס"ל לרבי יהודה טריפה חי' ולפמ"ש באות הקדום אין ראיה ואדרבא מהך דע"ז מוכח קצת להיפוך דטריפה אינה יולדת וה"ה דאינה חי' ודוק:

יח

לפי מה דק"ל סי' לטריפה יב"ח ולנקיבה אם תלד ונסתפק הפר"ח בתשובה שבספרו מים חיים סי' ב' אי אמרינן הכי בזכר דטריפה אינו מוליד והפר"ח שם מביא ראיה דטריפה זכר אינו מוליד מגיטין דמ"ג המית מי שחציו עבד כו' אר"א בר אהבה בשעשאו טריפה ומאי יורשיו נפשי' ואם איתא דטריפה מוליד למה לא אמר בפשיטות יורשיו ממש כשהוליד אח"כ אלא ודאי דטריפ' אינו מוליד עכ"ד והרב בשעה"מ פרק י"א מהמ"א הביא ראיה מסוגיא דע"ז דה"ב ודף ו' א' דאמר שם טריפה מלהחיות זר נפק' למ"ד טריפה אינה יולדת ואי אמרינן דזכר טריפה מוליד קשה דאכתי אצטריך קרא למעט טריפה זכר דלא אמעוט מלהחיות זרע דמוליד ש"מ דטריפה זכר אינו מוליד עכ"ד ואח"כ דחה שם ראיה זו ייע"ש:

יט

בחדושי לחולין בפא"ט דמ"ב ב' כתבתי דהא דרכיש בר פפא משמיה דרב דס"ל לקתה בכוליא א' טריפה ואף דלא מטי לקותא למקום חריץ הוא משום דס"ל טריפה חי' ויסוד הדבר דהנה ע"כ לקותא דכוליא היה מקובל הללמ"מ דלקותא בכוליא טריפה ומנ"ל לחדש דדוקא במטי למקום חריץ הא ע"כ זה לא היה מקובל הללמ"מ דא"פ לא הוי פליג רכיש רק דנתקבל הלכה למשה מסיני דלקות' בכולי' טריפ' ומנ"ל לחדש רק (דס"ל טריפה אינה חיה ובלקות' בכולי' מצד עצמה יכול' לחיות דהא אפילו ניטלה הכולי' כשירה וע"כ הללמ"מ איירי בהגיע (למקום חריץ ומשום קלקול בני המעיים שסמוכים למ"ח כמ"ש הפוסקים אבל רכיש ס"ל טריפה וא"כ י"ל דלקות' טריפה אף בלא מקום חריץ דכך מקובל הלל"מ ואם משום דחי מה בכך טריפ' חי' ולפ"ז מוכח דרב ס"ל טריפ' חי' דהא רכיש משמיה דרב אמרה ועיין אות כ"ח שכתבנו די"ל דוקא מיעוט ס"ל דחי:

כ

עוד כתבתי שם דהך חסרון מבפני' לא שמי' חסרון או שמי' חסרון ג"כ תלוי בהכי אי טריפה חי' דלמ"ד טריפה חי' די"ל דהא חסרה הוא מח' מיני טריפות שנתקבל הלל"מ וסתם נתקבל חסרה טריפה באלו אברים פרטיים וא"כ מה לי בפני' או מבחוץ אך מ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון משום דמבפנים יכולה לחיות כיון שאין חסרון מבחוץ הדרא ברי' וע"כ איתקבל הללמ"מ על חסרה דוק' חסרה מבחוץ אבל למ"ד טריפה חיה אין ראיה ממה שיכולה להחיות ואמרינן דחסורה סתם נתקבל ל"ש מבפנים ול"ש מבחוץ והנה ר"י ס"ל חסרון מבפנים לא שמיה חסרון מוכח דר"י ס"ל טריפה אינה חיה ועמש"ל אות ד' זיי"ן:

כא

עוד כתבתי שם דניקב הטחול בקולשי' אי טריפה וכן אי טריפות פוסל בטחול דעוף תלוי ג"כ בזה אי טריפה חיה דלמ"ד טריפה חיה פוסל בזה אף בעוף וכן בקולש' למ"ד טריפה אינה חיה לא מפסיל בעוף ובקולשיה ע"ש טעם הדברים ועיין בסמוך אות כ"ח די"ל דבמיעוט טריפות אי חיים פליגי:

כב

בבאורי ליו"ד בסי' כ"ט הקשיתי שם על מ"ד טריפה חיה ויליף מקר' דבין החיה אשר לא תאכל דאכתי קשה דלמה באמת מצד עצמה אינה חי' בלי רפואה רק אי בדרי לה סמא חי' ואתי קר' להשמיענו דאף דיוכל לחיות ע"י בדור סממנים היא טריפה אבל ביכולה לחיות מצד עצמה אף בלי רפואה אינה טריפה דטריפה אינה חיה מצד עצמה ואין לומר דמ"ד טריפה חיה רוצה לומר שחיה ע"י בדור סמנים דהא מבואר שם בדף נ"ז דרבי אומר סימן לטריפה שלשים יום א"ל והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים ומאי ראיה דלמ' דוק' ע"י בדור ורבי אמר סימן לטריפה שלשים יום כשאין מבדרין סממנים וע"כ דאף בלי בדור ס"ל דיכול לחיות ועיי"ש שהארכתי קצת:

כג

הנה בהך דטריפה אינה חיה י"ב חודש ועד י"ב חדש יכולין כל הטריפות לחיות כך משמע פשוט בכל הפוסקים ובש"ס והנה אני רואה בזה מבוכה גדולה דהלא מצינו הרבה טריפות שאסרו חז"ל משום שסופן לינקב כגון כל מראות הפסולות בריאה הטעם משום שסופן לינקב כמ"ש רש"י חולין מ"ג א' וכל הפו' וכן מה שאסרו לקות' דכולי' אמרו הטעם משום שסוף הבני מעיים לינקב וכן מה שכ' נקיבת הטחול בסומכ' לפי שסוף הכרס לינקב והנה בודאי שאין הכוונה שינקב תיכף בזה היום דהרי אנו רואין שיכול להתקיים בלקותא זו ימים רבים ולא ינקב הכרס רק שסופו לינקב לאחר כמה ימים והנה כשינקב הכרס עדיין יכול לחיות יב"ח דכל טריפ' חי יב"ח וא"כ לפ"ז נקיבת הטחול יכול לחיות יותר מיב"ח דהא יוכל לשהות כמה שבועות קודם שינקב הכרס ואחר נקיבת הכרס עוד יכול לחיות יב"ח וא"ת שבאמת באלו לא מהני יב"ח הרי זה דבר שאין לו שחר שלא מצינו בשום פוסקים שיכתבו זה וא"ת דנקובת הכרס והריאה אף קודם יב"ח מתים א"כ הו"ל לומר בהו שעורא וכן בחסרון גלגולת דטריפה משום סוף הקרום לינקב כדעת התוס' לעיל וכ"כ הש"ך בסי' למ"ד לדעת המחבר שם איך יועיל בו יב"ח דהרי חזינן שיוכל להיות כך זמן רב שלא ינקב הקרום ואח"כ כשינקב הקרום עדיין יוכל להתקיים עכ"פ קרוב ליב"ח וא"כ היכא שיש לן ספק בכמו אילו שכתבנו לא יועיל יב"ח וצ"ל דקיבלהו לרז"ל שכל שבעים טריפות המקובל' להן אפילו שאוסרין מחמת שסוף לינקב אינן יכולין לחיות יב"ח ואף בלא הנקובה הרי הם מתנונים והולכים ואף אם יקרה להם נקובה יום או יומים קודם יב"ח ימותו שכבר הם מתנונים והולכים מעת שקרה להם הלקותא ואינו דומה כשינקב מחדש בלי לקותא יכולה הבהמה להתקיים בנקב זה יב"ח אבל כשקרה לה מתחילה הלקותא גדולה כגון לקות הכוליא ולקותא דריאה וחסרון הגלגולת וכיוצא הרי מעת הלקותא היא מתנונה והולכת ואפשר שאף שלא תינקב כלל תוך יב"ח לא תחיה יב"ח וזה לא ברירא לי' ועכ"פ אף לכשתיארע לה הנקב סמוך ליב"ח תמות משא"כ כשהיתה בריאה מתחלה יכולה להתקיים יב"ח מעת הניקוב ודוק:

כד

ביותרת שהיא טריפה משום דכנטול דמי יכולה לחיות ימים ושנים רבים כ"כ הרשב"א בתשובה ונסתפקתי באדם טריפה שיש לו יותרת והרגו אדם אי חייב מיתה אי נימא דכיון דאינו גברא קטילא שיכול לחיות שנים רבים אזי חייב ההורגו או נימא כיון דסוף סוף טריפ' הוא ובכל טריפה מיפטר ההורגו וצ"ע ולכאורה יש לפשוט מדברי התוס' חולין י"א שהקשו על מ"ש רבינא דילפינן מעדים זוממין דילמא הוי טריפה ואימא דחובשין אותו יב"ח ולכאורה קשה מאי ראיה דלמא הוא יתרת דיכול לחיות אלא ע"כ דס"ל דעל יותרת מיקטלי שפיר העדים דלאו גברא קטילא הוא אך י"ל דבאמת התוס' לא נחתו לחלק בין יותרת לשאר טריפה דא"כ מאי מקשה שם ד"ה אתי' מפרה אדומה כיון דפרה בת שתי שנים כו' ומאי קושיא דאכתי לא יצאה מחשש טריפות דלמא יתרת היא ויכולה לחיות שנים הרבה ואעפ"כ היא טריפה וע"כ דלא נחתו לחלק בהא וסבירא ליה דאף יתרת אינו חי י"ב חדשים:

וקשיא לי לדעת הרשב"א דיתרת חי' רק דגזה"כ הוא א"כ זה יתכן היכא דטריפות הניטול הוא מצד עצמו כגון בניטל לב והמרה שהנטולה אסורה מצד עצמה אסרינין גם היתר דכנטול חשיב אף דבניטל אינו יכול לחיות וכאן יכולה לחיות גזה"כ הוא דכנטול דמי אבל היכא דגם נטולה אינו אסורה מצד עצמה כגון בניטל הכבד לדעת הרשב"א ורוב הפוסקי' דאינה אסורה מצד עצמה כ"א מחמת דסוף המרה להנטל א"כ ביתר דל"ש האי טעמא מ"ט אסרי' ליה נהי דכנטול הוא מ"מ נטול ג"כ כשר מצד עצמו וצ"ל כיון דסוף סוף נטול אסור יהיה מאיזה טעם שיהיה כיון דסוף סוף אוסרין נטול ה"ה יתר כנטול חשוב:

שוב מצאתי בתשובת משאת בנימין סי' ס"א שכ' להתיר בב' כיסין דורדא המוזכר בש"ע סימן ל"ה בהג"ה מטעם דחסרון הכיס אינו אסור מצד עצמו רק מצד הורדא ורואין כאלו נטלה הורדא ולכך ביתר מכשירין דתרי רואין לא אמרינין רואין יתר כאלו חסר כיס ורואין חסר כיס כאלו חסר ורדא עכ"ד וקשה מה שהקשיתי למה מטריפין ב' כבדים הרי הרשב"א כ' בהדיא דכל עצמינו לא אסרנו נטילת הכבד אלא משום מרה וא"כ היכא אמרינן תרי רואין שוב מצאתי בפר"מ שהרגיש בזה:

כה

עוד בארתי בחדושי דהך דטריפה חי תלוי בזה אי פסול דטריפות חוזר להכשירו ואציע הענין בר"פ א"ט אמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום ויש מחלוקת בין הפוסקים על טעם הדבר טעם האחד שסופו להתפרק אבל אם היה סתימה בה המתקיימת היה חוזר להכשירו והרשב"א במ"ה דל"ה חולק ע"ז וס"ל דאפילו סתימה שרירא וקיימא שידענו בודאי שלא יתפרק לעולם אינו מועיל דאין הטריפה חוזר להכשירו לעולם כיון שנעשה פ"א טריפה שוב לא תוכל לחזור להכשירה ואמרתי דבמחלוקת זה נחלקו רב יוסף ורבינא שם בדמ"ח דאמר ר"י בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשר אמר רבינא והוא דסביך בבשרא א"ל רב יוסף ואי לא סביך מאי טריפה כו' א"ה כי סביך נמי דתניא ניקב פסול מפני שהוא שותת כו' וזהו פסול שחוזר להכשירו זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי קרום שעלה ולפענ"ד דבהא פליגי דרב יוסף ס"ל דאין פסול דטריפות חוזר להכשירו ואפילו סתימה עבה שלא יתפרק אינו מועיל וז"ש וזה פסול שחוזר להכשר למעוטי פסול דטריפה שאינו חוזר להכשר ורבינא ס"ל דטריפה חוזר להכשר רק דממעטין קרום שעלה מחמת מכה דסופו לסתור הא סתימה שרירא מועיל ונראה דזה תלוי בפלוגתא דטריפה חיה או לא ורבינא לשיטתיה אזיל דהנה מ"ד טריפה חיה יליף מבין החיה אשר לא תאכל אף שחיה ל"ת ולכאורה י"ל מנ"ל למילף מהא דטריפה חיה דלמא לעולם טריפה אינה חיה והא דנקט חיה אתי לאורויי אף שעלה בה קרום ונסתם סתימה שרירא וקיימא דאז יכולה לחיות זמן רב אעפ"כ לא תאכל הואיל והחי' פ"א טריפה שוב אינה חוזרת להכשירה אלא ע"כ דמ"ד טריפה חיה ס"ל דזה אין סברא כלל דלמה לא תחזור להכשירה כיון דחסרונה היה מחמת איזה נקב בריאה או בוושט ועכשיו נתרפא והוא בריא וחזק כמקדם הרי אין כאן שום טריפות כלל ימ"ד טריפה אינה חי' ס"ל דאין טריפה חוזר להכשירו ומוקי לההיא קרא דבין החיה אשר לא תאכל להיכא דנסתם סתימה חזקה ושרירא שיכול לחיות ואעפ"כ ל"ת ולפ"ז רבינא לשיטתיה דס"ל טריפה חיה כמש"ל אות י"ד ולכך ס"ל דטריפה חוזר להכשירו ובזה ישבתי קושי' הרא"ש על רב שר שלום גאון ור"ג דפסקו דלא בעי סביך בבשרא והקשה הרא"ש הא רבינא דהוא בתרא ס"ל והוא דסביך בבשרא ולפמ"ש לק"מ דרבינא לשיטתיה דס"ל טריפה חי' ולדידיה פסול דטריפות חוזר להכשר לכך אמרינין דקודם דסביך היה טריפה וע"י הסביכה חוזר להכשר אבל לדידן דקי"ל טריפה אינה חיה ואין פסול דטריפות מוזר להכשר ע"כ צ"ל דאף בלא סביך כשר דאל"כ מאי מועיל סביך וכקושית רב יוסף לרבינא ודוק:

כו

הנה מתבאר לך מה שכתבתי באות הקדום דמ"ד טריפה חיה אזי הפסול דטריפה חוזר להכשירו היכא דנסתם סתימה עבה או כגון בהקטינה הכוליא דהוא טריפה ואח"כ ניטלה לגמרי כשר וכדעת רש"ל בסימן מ"ד ולמ"ד טריפה אינה חיה אין פסול חוזר להכשירו ואינו מועיל אף סתימה עבה וכן בנטילת הכוליא אחר קטנותה טריפה וכדעת הכלבו בסימן מ"ד:

כז

איברא דקשיא לי דלפ"ז היאך מועיל יב"ח לספק טריפה דממ"נ למ"ד טריפה חיה פשיט' דאינו מועיל ולמ"ד טריפה אינה חיה כבר בארנו דאף דעלה סתימה עבה המתקיימת שנים רבים אינו מועיל א"כ מאי ראיה מיב"ח דלמא לעולם טריפה היא רק דשמא עלה בה סתימה עבה המתקיימת וי"ל כיון דהדבר ספק אצלינו אם היא טריפה כלל כל שחיתה יב"ח יצאתה מן הספק דזהו דבר שאינו מצוי שיעלה סתימה חזקה ואנו צריכין לחדש ב' מעשות שמא נעשה טריפה ושמא נעשה בה קרום ונסתם סתימה עבה מנ"ל לחדש ב' מעשות ואפי' רובא לא אמרינן היכא דאנו צריכין לחדש מעשה וכמ"ש ברוב' דתלי במעשה דמהאי טעמא לא אמרינן לי':

כח

רב יוסף ס"ל טריפה אינה חיה ויתבאר לך ממ"ש באות כ"ד במה שנחלק עם רבינא וס"ל דלא בעי' סביך וכתבנו דהוא מטעם דס"ל טריפה אינה חיה ואין טריפה חוזר להכשירו:

כט

עוד כתבנו בחדושינו לחולין דהך פלוגתא דרב ושמואל בנקובת תורבץ הוושט דרב ס"ל במשהו ושמואל ברובא כתבנו דרב לשיטתיה דס"ל טריפה חיה כמש"ל אות י"ח ושמואל לשיטתיה דס"ל טריפה אינו חיה כמש"ל אות ח' מהך דשרקפא דספק דרוסות ולכך מוכח דנקיבת תורבץ אינו טריפה דהא יכול לחיות וע"כ דאינו בכלל נקיבת הוושט שנאמרה הלל"מ ורב ס"ל טריפה חיה ואם כן איך ראיה ממה שחי' אך הקשיתי ע"ז דהא אנן קי"ל טריפה אינו חי' וקי"ל כרב דנקובת תורבץ במשהו והעליתי דבמיעוט טריפות אי חיים פליגי דרב ס"ל מיעוט חיים ולכך אין ראיה ממה דראינו דנקובת תורבץ חי דלמא הוא מן המיעוט ושמואל ס"ל דאפי' מיעוט אין חיים וכן הך דרב עוירא משמיה דרבא דניקב הטחול בקולשי' טריפה לדידיה וטרופאי דבמערבא מכשרי בקולשי' י"ל ג"כ דפליגי במיעוט טריפות חיים דרב עוירא משמיה דרבא ס"ל דמיעוט טריפות חיים ובמערבא ס"ל אף מיעוט אין חיים ומדחזינן בקולשי' חי אינו טריפה (אך קשה דלפ"ז קשיא הלכתא אהלכתא דאנן פסקינן כרב דנקובת תורבץ טריפה וצ"ל דס"ל מיעוט טריפות חיים ואנן פסקינן כטרופאי דמערבא דניקב בקולשי' כשר אם כן ס"ל אף מיעוט טריפות אין חיים וצ"ע. ע"כ הגה מבנו):

ל

ר' חייא לכאורה י"ל דס"ל טריפה חיה לפי מה שהעליתי בחדושי פא"ט אות כ"ו דהא דפליגי משנה דאלו טריפות עם משנה דאלו כשרות בניטל הכבד ונשתייר ממנו משהו דלמשנה דא"ט כשר ולמשנה דא"כ טריפה עד שיהא כזית וכתבנו דמשנה דאלו טריפות ס"ל טריפה אינו חיה וע"כ הך דנטילת הכבד לאו מצד עצמו טריפה דהרי חזינן דיכול לחיות אף בניטלה וע"כ מטעם המרה טריפה כמ"ש הפוסקים וא"כ סגי בכ"ש מקום תלי' המרה כמ"ש רש"י בחולין דמ"ו א' ד"ה מטביל לה ומשנה דא"כ ס"ל טריפה חיה וא"כ י"ל דנטילת הכבד מצד עצמו טריפה ולכך בעי כזית כדי שיוכל להעלות ארוכה וע"ש ור' חייא ס"ל כמ"ד כזית כדאיתא בחולין מ"ו אלמא דס"ל טריפה חיה אך בחדושינו לחולין שם אות מ"ם הקשינו ע"ז דהא אנן קי"ל טריפה אינה חיה דמועיל לדידן שהי' יב"ח לספק טריפה ואעפ"כ פסקינן כמ"ד דבעי' כזית והעליתי שם דבמיעוט טריפות אי חיים פליגי דמ"ד כזית ס"ל מיעוט טריפות חיים למ"ד משהו ס"ל אף מיעוט אינם חיים וע"ד שכתבנו באות הקדום ע"ש:

לא

ר' חייא ור' זירא ור' ירמיה ורב אשי ורב אדא ברו אהבה דס"ל בחולין דף מ"ו ע"א דבעינן שיור כזית במרה ס"ל טריפה חיה ולפי מה שהעליתי באות הקדום אין ראיה די"ל דס"ל מיעוט טריפות חיים וכמו שהארכתי בזה באות הקדום וראיה לזה דהנה כבר כתבתי באות י"ח דהך דלקותא דכוליא מאן דלא בעי מקום חריץ ס"ל טריפה חיה ומאן דבעי דמטי לקותא למ"ח ס"ל טריפה אינו חיה והנה בחולין דנ"ה א' איתא אמרו במערב' והוא דמטי לקותא למקום חריץ והנה בספ"ק דסנהדרין די"ז ב' מבואר דאמרו במערבא הוא ר' ירמיה א"כ מוכח דר' ירמיה ס"ל טריפה אינו חיה וכאן בכבד בעי ר' ירמיה מתלקט כאן מעט וכאן מעט מהו מוכח דס"ל דבעי כזית אלמא אף דס"ל טריפה אינו חיה בעי כזית וגם אנן ס"ל טריפה אינו חיה ואעפ"כ בעי' כזית אלא ע"כ כמ"ש באות הקדום דבמיעוט טריפות חיים פליגי דמ"ד כזית ס"ל מיעוט טריפות חיים:

לב

ר"ש ברבי ס"ל טריפה אינו חיה דס"ל בכבד סגי בשייר משהו בחולין דף מ"ו א' ר"ש ברבי מטביל לה ולפמ"ש באות הקדום ס"ל דאף מיעוט טריפות אין חיים:

לג

היה נראה לענ"ד לומר דאף מאן דס"ל טריפה חיה מודה בדרוסה דאינו חיה והטעם דבדרוסה כתיב לכלב תשליכון אותו משמע דאינו ראוי אלא לכלב וכמו דיליף הר"מ מהכא דטריפה אינו חיה ונהי דמ"ד טריפה חיה יליף מבין החיה אשר ל"ת דמשמע טריפה חיה י"ל דמודה בדרוסה דאינו חיה דכתב גבי לכלב תשליכון אותו וכי היכא דלא לסתרי קראי מתרצינן דדרוסה אינו חי ושאר טריפות חיים ובזה יתיישב קצת כיון דכל הטריפות הלל"מ למה הוצרך לפרוט בפירוש דרוסה ולפמ"ש י"ל דמחמת זה פרעה להודיענו דאף דשאר טריפות חיים כדכתיב ובין החיה אשר ל"ת אבל דרוסה אינה חי' ונ"מ דמועיל שהיית יב"ח:

ויש ליישב בזה קושי' המפרשים בחולין מ"ג ב' דאיתא התם אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ומקשה בש"ס ולעולא מ"ש מס"ד והקשה הב"ח בסי' כ"ט לפמ"ש הר"מ הואיל ואין לך בפי' אלא דרוסה ולכך כל ספק שיסתפק בדרוסה אסור ושאר טריפות יש בהן ספק שמותר וא"כ לדבריו מאי מקשה מ"ש מס"ד שאני דרוסה דמפורשת בתורה מחמרינן בספיקו עוד הקשו המפרשים מ"ש ולעולא מ"ש מס"ד תיבת ולעולא הוא מיותר דמשמע דוקא לעולא קשה. ונלענ"ד ליישב חדא בירך חבירתה דהנה נ"ל דדברי הר"מ הם דוקא לשיטתיה דס"ל טריפה אינו חיה אבל למ"ד טריפה חי' י"ל דהא דפירשה התורה דרוסה לאורויי דאף דשאר טריפות חיים זה אינו חיה ונ"מ דמועיל שהיה יב"ח וכמש"ל דהא ע"כ הר"מ לא יליף כפשוטו מדמפורש בתורה הולכין בספיקו להחמיר דז"א דהא הר"מ ס"ל כל ספק מה"ת שריא ואף דמ"מ מדרבנן אסור קשה דגם מה שנאמר הלל"מ ע' בע' אסור דרבנן כו' ותמצא שהוא נכון מחמירין בספיקו מדרבנן אלא ע"כ הכא לא מחמירינן משום דרוב בהמות כשרין הן רק בדרוסה אייתר קרא להכי דלחמיר בספיקו דיליה אלא ע"כ הטעם שמקרא מיותר דהא כיון שכל הטריפות נמסרו הלל"מ למה לי קרא בדרוסה ע"כ קרי יתירא לאסור ספק אבל אם נאמר דקרא אתי למימר דדרוסה אינו חיה א"כ ליכא קרא מיותר ומנ"ל לחדש ולומר דבדרוסה ספק אסור רק הר"מ לשיטתיה דס"ל טריפה אינו חיה וע"כ קרא לאסור ספק דאי לומר דאינו חיה הלא כל הטריפות אינם חיים אבל למ"ד טריפה חיה אין ראיה וכנ"ל ונ"ל דזה טעם מחלוקת ושמואל דרב לא חייש לס"ד ושמואל חייש ולפמ"ש א"ש דרב לשיטתי' דס"ל טריפה חיה כמש"ל באות י"ח ובאות כ"ח ולכך ס"ל הא דכ' דרוסה היא לאורויי דדרוסה אינו חיה ושמואל לשיטתי' דס"ל טריפה אינו חיה כמש"ל אות ח' ואות כ"ח וע"כ צ"ל דהא דכתבה דרוסה בפי' כדי להחמיר בספיקו ודוק:

איברא דעכשיו נסתר ראייתנו לעיל אות ח' דהוכחנו דשמואל סבירא ליה טריפה אינה חיה משרקפא דספק דרוסה דמקשה ולישהינהי יב"ח ולפמ"ש אין ראיה די"ל דס"ל לטריפה חיה וכדמוכח מהך דנדה כ"ד והא דמקשה ולישהינהי יב"ח דדרוסה אינה חיה לכ"ע אך ז"א דמהא גופא מוכח דס"ל טריפה אינו חיה כיון דע"כ מהך דשרקפא דס"ד מוכח דס"ל דרוסה אינו חיה אין לומר הטעם דוקא דרוסה אינו חיה לדידיה דכתיב קרא אבל שאר טרפות חיים דא"כ מנ"ל דחוששין לס"ד וא"ל כהר"מ משום דכתיב קרא בפירוש הא י"ל דאתי לאורויי דדרוסה אינו חי' וע"כ דס"ל כל טריפות אינן חיים ומיותר קרא דדרוסה לאסור ספיקו ודוק:

והנה מבואר דלמ"ד טריפה חיה אין סברא להחמיר בס"ד יותר מבשאר ספק דליכא קרא מיותר והנה עולא קאמר בחולין מ"ג א' ח' מיני טריפות נאמרו למשה נקובה כו' נטולה ופירש"י ניטל הכבד והקשיתי בחדושי לדעת הפוסקים דנטילת הכבד טריפה מטעם שסוף המרה להנטל ונטילת המרה טריפה דאפי' ניקב טריפה א"כ דכבר נאמר הלל"מ נקובת המרה למה הוצרך לומר נטולת הכבד ובאמת לעולא אין כאן נטולה רק ניטל הכבד (דאלו גלמודה אינו בכלל נטולה רק בכלל קרועה וכמ"ש הכ"מ והבאתי ראיה לדבריו בחידושי לפא"ט אות י"ט וגם בוקא דאטמא דשף דהוא בכלל נטולה כמ"ש רש"י אין לומר לעולא דהא כ' התוס' בחולין מ"ג ד"ה הנך דאפקית דעולא ס"ל כר"י דא"ט דוקא ואתי למעט בוקא דאטמא דאינו טריפה וא"כ לא נשאר שום נטולה רק נטולת הכבד) וא"כ צ"ל דלעולא ניטל הכבד מצד עצמו טריפה ואף דיכול לחיות בלי כבד כל עוד שהמרה קיימת מ"מ ס"ל טריפה חיה:

היוצא מזה דעולא ס"ל טריפה חיה (ומש"ל אות י"ג עולא אר"א ס"ל טריפה אינו חיה כבר כתבתי שם דלהרא"ש וגם לגי' רש"י אין ראיה ואף לדעת הנ"י שם י"ל דמשום ר"א קאמר לי' ולי' לא ס"ל דאיהו ס"ל טריפה חיה) ולכך מקשה שפיר ולעולא דוקא דאיהו ס"ל טריפה חיה וא"כ י"ל דאין חילוק בין דרוסה לשאר טריפות והא דפרטה תורה דרוסה י"ל לאורויי דדרוסה אינו חיה וא"כ מ"ש מס"ד וא"ש לעולא דוקא דלאחר אין קושי' דיש לומר דוקא ס"ד מחמירין בספיקו משום שמפורש בתורה משא"כ לעולא דס"ל טריפה חיה י"ל דמפורש לאורויי דדרוסה אינו חיה וע' עוד מזה בסמוך אות ל"ד:

לד

לפמ"ש באות הקדום ס"ל טריפה חיה לעולא ולפמ"ש באו י"ט דמ"ד חסרון מבפנים ל"ש חסרון ס"ל טריפה אינו חיה א"כ עולא אר"י דאמר חולין מ"ד ב' חסרון מבפנים ל"ש חסרון ס"ל טריפה אינו חיה וי"ל משמיה דר"י קאמר וליה לא ס"ל דאיהו ס"ל טריפה חיה:

לה

כבר הערנו באות ל"ב דלמ"ד טריפה חיה דדרוסה מודה דאינו חיה ובהא פליגי רב ושמואל ע"ש באורך עוד י"ל דאף למ"ד טריפה אינו חיה וס"ל דמעוט טריפות חיים י"ל דלכך כ' קרא בדרוסה לאורויי דאף מעוט אין חיים דאמר לכלב תשליכון משמע דאינו ראוי רק לכלב דא"א לחיות בשום פנים ובזה י"ל דפליגי רב ושמואל בס"ד דרב ס"ל דמיעוט חיים וכמש"ל אות כ"ח לכך י"ל דקרא אתי לאורויי דבדרוסה אף מיעוט אין חיים ולא דנאסור בספיקו ושמואל לשיטתיה דס"ל בכל טריפות אף מיעוט אין חיים ולמה לי קרא בדרוסה ע"כ לאסור ספיקו. והנה לדידן דלא ס"ל כהרמב"ם לחלק בין דרוסה לשאר טריפות ומחמירין בכל ספק טריפות ויקשה עלינו למה כתב בדרוסה קרא בפירוש הלא הוא בכלל שאר טריפות והיה אפשר לומר כנ"ל לאורויי דבדרוסה אף מיעוט אין חיים וא"ש לפ"ז מה דקי"ל דאף ודאי דרוסה מועיל יב"ח ובשאר ודאי טריפות אינו מועיל יב"ח כמבואר בסי' נ"ז וע' ש"ך ס"ק מ"ב מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דהטעם דלודאי טריפות אינו מועיל יב"ח משום דמיעוט חיים אבל דרוסה שאף . מיעוט אינו חי א"כ אף וודאי מועיל יב"ח:

איברא דקשה דהא הר"מ כ' ג"כ בר"פ י"א מה"ש דלודאי דרוסה יועיל יב"ח ולדידיה א"ל דס"ל לחלק בדרוסה מיעוט אינו חיה ובשאר חי דא"כ מנ"ל לומר דבדרוסה מחמירין בספיקו מדכ' בפירוש בתורה דלמא להכי כתבו לאורויי דאפילו מיעוט דרוסה אינו חי וע"כ דאינו מחלק בכך ואף על פי כן ס"ל דלודאי דרוסה מועיל יב"ח וצ"ל כטעם הש"ך בס"ק מ"ב אך י"ל דהר"מ ס"ל דגם בשאר טריפות אף מיעוט אין חיים אך ז"א דמלשונו ברפי"א מה"ש משמע דלודאי טריפה לא מהני יב"ח ולדרוסה אפילו ודאי מהני יב"ח וע"כ צ"ל כטעם הש"ך ודוק:

תוכן העניינים

מלא הרועים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה