מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כה.
גמ' תני עד שלא נראה לעריפה. עיין בב"ז שהקשה ארמב"ם דפסק דעגלה ערופה אסורה מחיים ואפ"ה פסק כאן דאם עד שלא נערפה ממש תצא ותרעה בעדר וכתב הב"ז דהרמב"ם ס"ל כקושית תוספת דשאני הכא כיון שנמצא שהוא חי לא נאסרה כלל וצ"ל לפ"ז קושית תו' על הגמ' דמאי מקשי דלמ' שאני הכא דנודע שהופרש בטעות ונראה לתרץ דהאי מנא אמינא לה רבא הוא דאמר לה ורבא דייק לעיל דאשם תלוי ע"כ איירי בעידי הזמה דומיא דשור הנסקל וניהו דגבי עגל' ערופ' ע"כ לא איירי רק בעדי הכחשה דהא מחחלה לא הי' עדי' דהא נמצ' בשדה כתיב מ"מ מה דמוצא לדמות לשור הנסקל מדמינן מה התם על פי עדים אף כאן על פי עדי' וכגון שאמרו שנים ראינו ההורג ושנים אומרי' לא ראיתם וע"כ לא איירי בעידי הזמה דא"כ כיון שבאו שנים והזימום לאותן שאמרו ראינו אמאי אין מביאין עגלה ערופה אבל בעידי הכחשה א"ש כיון דשנים אומרי' ראינו אף ששנים מכחישין לא היו עורפין ודומה לזה כתבתי לעיל דמוכח דאם שנים אומרי' אכלת ספק חלב וב' אומרי' לא אכל לא הי' מביא אשם תלוי כיון דמתחלה לא בא אלא על ספק וא"כ כיון דמביא בעידי הכחשה מייתי ראי' שפיר דאם כבר נאסרה מחיים איך מחמיר להיתרה דמאי חזית דציית להני שאמרו ראינו ציית להני שאמרו לא ראינו והיא בחזקת איסור א"ו דלא נאסרה מחיים והיא בחזקת היתר ולכך תצא כו' אבל ודאי בלא עדי' מכחישין אם נמצא ההרוג ודאי דמותרת כפסק הרמב"ם: