מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כד:
גמ' לא דבריו קיימים והוא נמי לא קני כו'. לכאורה הסברא מגומגם דבשלמא לעיל כיון דאמר אי איפשי הוי לשון הפקר ולכך כל המחזיק בם זכה אבל כאן הא לא יכול להפקירם דכבר זכה בהם ב"ח א"ו צ"ל דהוי כהודאו' ב"ח דמתנה מעיקרא ליתא ואמאי לימא דהוי הפקר וצ"ל דס"ל ניהו דמקבל לא זכה משום דלא הי' דעתו לקנותו מ"מ הנותן כבר סילק מהם ולכך כל הקודם בם זכה:
רש"י ד"ה וקתני ולא אמר כלום וקשיא לר"ל ולרב ששת. לכאורה לר"ל ודאי קשיא דאע"ג דרש"י חילק לעיל בין קרקע ובין מטלטלין הייינו דבמטלטלין כיון שהם בידו ואמר אי אפשי בהם הוי כמפקיר את שלו אבל התם כיון דעדיין לא זכה בהם האי לא אפשי אינו לשון הפקר רק שאינו חפץ במתנה ואינו כלום אבל הכא שהוא שלו מכבר כדפי' רש"י שהיה שותף אם נאמר דאי אפשי הוי לשון הפקר ה"נ הוי לן למימר בידי מסולקת דהוי הפקר וקשיא שפיר לר"ל וכן פי' תו' בגיטין לפי פי' רש"י אבל אר' ששת לכאורה לא קשיא דהא רב ששת נמי אמר אי אפשי לא אמר כלום וה"נ בידי מסולקת לא אמר כלום ונ"ל דרש"י פי' כן לפי המתרץ דס"ל לר"ש דאמר דבריו קיימי' והוא נמי לא קני א"כ ר"ל ור"ש שוים ה"נ אית לן למימר לר"ש דבקרק' שהי' שלו מעיקרא ואומר ידי מסולקת דהוי הפקר ודוחק וכן צ"ל באידך קושיא דמקשי מרשב"ג:
תוס' ד"ה אלמא כו' אבל לאחר שחיטה גמור ומקדש כו' פי' בעת שרואה שרוצים לשחטו גמר ומקדש מחיים:
ד"ה ר' אשי כו' אבל אשם תלוי כו'. כונתם לתרץ ג"כ א"ת אליבי' דר"ש בהאי ודלא כרש"י שפי' דמאשם תלוי לא קאי האי שינוי: