מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כד.
פרק המביא אשם תלוי.
גמ' מודים חכמי' לר"א באשם תלוי שהוזמו עידיו כו' ומיירי כגון דאיהו שתיק דבמכחיש להו הא ס"ל לרבנן לעיל דאינו מביא חטאת וה"ה דאינו מביא א"ת ואע"ג דמסתמא אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ואפ"ה לא אמרינן דלבו נוקפו כיון דאח"כ באו עידי הזמה איגלי' מילתא למפרע דהא דשתיק משום דידע שיבואו עדים להזימם וכמו שפי' רש"י:
תוס' ד"ה אם עד כו' ודכותי' בא"ת עפ"י עדים פי' אפילו אם נאמר בעידי הכחשה נמי תקשי לר"י כו' משמע מדברי תו' אלו שאם שנים אומרי' אכל ספק חלב כו' וב' אומרי' לא אכל אינו מביא אשם תלוי ואפי' אם נאמר דב' אומרי' אכלת ודאי חלב וב' אומרים לא אכל מביא אשם תלוי כמו באחד אומר אכל ואחד אומר לא אכל דתרי ותרי ספיק' דאוריית' וכדאי' ביבמות מ"מ לענין א"ת אינו כן כיון דשנים ראשונים לא באו רק לחייבו אשם תלוי ואיכא תרי דמכחש להו לא מחייב אפי' א"ת: