אור ברסלב

מים קדושים על כריתות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל

דף ג.

דף ב:

גמרא לר"י מפיק ליה לחייב כו'. רש"י מוחק גירסא זו ונ"ל לקיים גירסא זו ולהגיה אפכא לרבנן מפיק לי' לחייב על אחותו כו' ור' יצחק נפקא ליה מאחותו דרישא ורבנן סברי אחותו דרישא אורחא דקרא ואחותו דסיפא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו כו' דהנה רש"י פי' כאן דלר"א לא בעי נמי קרא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו. ובסנהדרין פי' רש"י דאפילו הכי בעי קרא לחלק על אחותו שהיא כו' כמו שכתבו תוס' כיון שהיא ביאה אחת וגוף אחד ושם הקשה תוספת על זה דאם כן מאי פריך הכא וכי מאחר דלאוין חלוקים כרת באחותו ל"ל משמע דלא בעי קרא לחלק באחותו שהיא כו' ונ"ל דה"פ דהא בסנהדרין אי' דלרבנן מבעי כרת באחותו לחלק על אחותו שהיא כו' ואחותו דסיפא לחייב על בת אביו ובת אמו ואחותו דרישא לחלק כרת למפטם וסך כן איתא התם לחד תירוצא וא"כ להאי תירוצא מקשי כיון דלאוין חלוקין א"כ לא מבעי לחלק למפטם וסך א"כ מאחותו דרישא שפיר נפקא לן לחלק שהיא אחותו כו' וא"כ כרת באחותו ל"ל ומשני דלרבנן אורחא דקרא הוא ולר"י אתא אחותו דרישא לחלק על אחותו שהיא כו' ואחותו דסיפא לחייב על בת אביו ובת אמו וכרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות ואין להקשות דאכתי ל"ל ואשה לחייב על כל אשה י"ל דאתי לחייב על ה' נדות ומתחלה הוי בעי למילף מיני' לחלק בכל עריות מהיקשא דר' יונה כמ"ש הב"ז בהשגה על ב"ש ולפי האמת לא אתי רק לה' נשים נדות:

שם המפטם אחרי הקטורת במצעא כו'. בס' משנה לחם הביא קושיא בשם ב"ש דהא במכו' תני נמי במצעא ושם לא שייך תירוצא דהכא. ונ"ל דהתם מעיקרא לא קשיא מידי כיון דהתם לענין מלקות אתמר לא דייק תנא כיון דיש לכ"א לאו בפ"ע אבל הכא דווקא קשיא לי' כיון דכרת אחד בשניהם ואינן חלוקים לחטאת הוי למתני תרוייהו בהדדי א"ו לומר דחילוקים לחטאת:

שם ובמגדף ס"ל כר"ע הקשה ב"ש דהא ר"י ע"כ ס"ל דמגדף היינו משורר לע"ז וב"ז תירץ דאפ"ה ס"ל דאית בי' קרבן אע"ג דלית בי' מעשה כיון דכתיב כרת דידי' במקום קרבן והמשנה לחם כתב דלא הבין דבריו דעיקר קושיא אב"ש דאיך חלוק לחטאת עם ע"ז כיון דלית בי' לאו בפ"ע. ול"נ דלק"מ דאע"ג דלית בי' לאו בפ"ע מ"מ כיון דאית בי' כרת בהדיא והוי לי' לאו א' ושני כריתות ומש"ה חלוקים לחטאת ועד כאן לא פליגי ר"י ור"ל רק בלאו אחד ושני מיתות אבל בלאו אחת ושני כריתות ודאי יש חילוק חטאת דכרת מביא לידי חטאת אבל קשה לי על הב"ז דאיך מצינו לומר דר"י ס"ל כר"ע דמגדף איכא קרבן משום דנאמרה כרת דידי' במקום קרבן א"כ מאי מקשי ר"י לר"ע בסנהדרין והלא במגדף כתיב ונכרתו וכי ג' עולמו' יש הלא במגדף איכא כרת לומר שמביא קרבן עליו:

שם אפ"ה ניתני נמי כו' מקשי' בס' משנה לחם קושיא עצומה דמאי מקשי הא אין בו חילוק חטאת בנרבע לזכר ונרבע לבהמה כיון דתרוייהו מלא יהי' קודש נפקא וע"ש ונראה לתרץ דהא ודאי צריך להבין דאיך נכתב כרת בנרבע לבהמה וז"ל תוס' ד"ה לר"י תימא הא אלא יהי' קודש לא כתיב כרת כו' וי"ל כיון דכתיב כרת אמשכב זכור ה"ל שני לאוין וכרת אחד פי' דכרת דכתיב לבסוף ונכרתו הנפשות העושות קאי נמי אהאי קרא ואת זכר כו' וקאי הכרת אשוכב ואנשכב אבל אנרבע לבהמה ודאי לא שייך למימר הכי דהא נרבע לבהמה אינו מרומז בהאי דרשא ע"כ צריך לדחוק לדעת המקשן דס"ל דאי' בי' כרת כיון דאשכחן בי' מיתה כל שוכב (אם) [עם] בהמה כו' ממילא ידעינן דבלא התראה היא כרת ויותר נראה לי דילפינן מדכתיב מכשפה לא תחי' כל שוכב עם בהמה כו' ובריש יבמות ובסנהדרין דריש סמוכי' ע"ש וילפינן נמי מה מכשף בכרת דהיינו בעל אוב אף שוכב עם בהמה בכרת ומצאתי במשנה למלך בפ"א מה' שגגות דמכשף בכרת יליף מאוב ע"ש א"כ אינו רחוק דיליף שוכב עם בהמה בכרת מסמוכי' והאי קרא איירי בנשכב ואיך שיהי' עכ"פ לא ידעינן בי' כרת אלא מהאי קרא וא"כ פריך שפיר מיהו דבנרבע לזכר ונרבע לבהמה איכא חד לאו מ"מ הא איכא שני כריתות ודאי חלוקים לחטאת וכמ"ש לעיל ומשני הא אמר אביי כו' ואביי נפקא לי' אזהרה מדאפקי' בלשון שוכב וממילא נמי ילפינן כרת מדאפקי' בלשון שוכב והוי לי' חד לאו וחד כרת ואין חלוקים לחטאת:

תוכן העניינים

מים קדושים על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה