מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף לג:
רש"י ד"ה וראב"ש כו' אלמא בקדושתי' קאי עכ"ל. דברי רש"י תמוהים דמה לו להזכיר כאן בקדושתי' קאי הלא בפשיטות יכול להקשות כיון דשרינן למכור באטלז משום רווחי' דהקדש ה"נ רשאי להרגיל משום רווחי' דהקדש וגם איך מוכח דלאו בקדושתי' קאי וא"ל דה"פ דאי בקדושתי' קאי לא הוי שרינן לזלזולי ביה משום רווחי' דהקדש א"כ מאי משני הכא ליכא רווח' כו' מ"מ הא מוכח דעכ"פ סבר לאו בקדושתי' קאי ואין לומר דאפ"ה אסור להרגיל אפי' אי לאו בקדושתי' קאי כמו שאסור למכור בכור באטלז אפילו אי לאו בקדושתי' קאי כיון דליכא רווחא להקדש ה"נ אסור להרגיל א"כ למה דחיק לעיל לאוקמא כראב"ש דאמר בקדושתי' קאי ונ"ל שטעות נפל ברש"י וכצ"ל אלמא אף אי בקדושתי' קאי משום רווחי' דהקדש כו' ומשני דליכא רווחא להקדש ולכך אסור להפסיד הבשר משום דבקדושתי' קאי אבל אי לאו בקדושתי' קאי היה מותר להרגיל ולא הוי חייש להפסד הבשר דהא שרי אפי' להאכילו לכלבים אף דלא שרינן בכור למכור באטלז היינו משום זלותא טפי ואף אי לא בקדושתי' קאי אסור אבל כאן דליכא משום בזיון רק הפסד בשר הוי שרי אי לאו בקדושתי' קאי:
ד"ה ורבנן כו' כדי שיראה לאכילה עכ"ל. לשונו תמוה דהא רבנן ס"ל דלא ישחוט על אותו מום. ונ"ל דהא דאמר בגמ' ורבנן כר' יהושע היינו חכמים דלעיל וגם ר"ש תרווייהו ס"ל כר' יהושע רק חכמים ס"ל בהא כר"י דשרי להניחה במקום התורפה כיון שנולד לה ספק טומאה ה"נ ס"ל לרבנן דשרי להקיז בה ולהטיל מום כיון שכבר הוא חולה ומיהו ס"ל דאסור לשחוט משום גזרה ור"ש ג"כ כר' יהושע ס"ל עדיף מחכמים דאיהו שרי אף לשחוט עליו כי היכא דשרי ר"י לגלותו כדי לגרום לה שיהא ראוי לזילוף ה"נ שרי להקיז כדי שיהא ראוי לאכילה ומה שכתב רש"י היינו אליבי' דר"ש: