מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כד.
גמרא למאי נ"מ למלקי כו'. יש לדקדק אמאי לא אמר נ"מ לענין בכורה גופי' כגון שיש בהמות ישראל שלא בכרה וילדה באגם ואח"כ מצא בנה כרוך אחרי' אי אמרת ודאי בנה היא האי ודאי בכור ואי אמרת לאו מרחמי' כו' האי ספק בכור הוא דשמא בנה של אחרת הלכה אצל זו וכן לקמן דפריך לאשמעינן טלה ולמלקי כו' הוי מצי למימר נמי כה"ג דהשני אינו בכור וראשון הוא ספק רק די"ל שהי' דוחק להגמ' להעמיד שימצא ספק בבית ישראל אם לא כהאי דברייתא דנכנס אצל עדרו שהוא דבר הרגיל:
שם א"ה עד דאשמעינן חזיר לאשמעינן טלה. יש לדקדק לשון א"ה דמאי שייך קושיא זו לכאן וי"ל דלעיל הקשה חדא כרשב"ג וחדא כרבנן דהמקשן ס"ל דטעמא דרשב"ג דודאי טלה הוא ולכך לא הי' קשה לאשמעינן טלה דאשמעינן רבות' דאפי' חזיר דאינו מינו ואית לן למימר מסתמא ולד אחרת הוא אפ"ה לא אמרינן אבל השת' דאמר' דסיפ' נמי רשב"ג ואע"ג דמספקא לן אי בנ' היא אי לאו אפ"ה נפטר' מן הבכור' א"כ לא שייך למימ' דה"א חזיר ודאי אמרינן לאו דידה היא הא אע"ג דלאו דידה איכא סברא דלא מרחמא אא"כ ילדה ולכך משני איפכא דה"א בחזיר נימא דודאי דידה היא דאי לאו דידה לא הוי מרחמא לי' קמ"ל:
ד"ה ראה כו' ק"ק כו'. משום דסבר כר"ש כו' פי' שהיה קצת דוחק בעיני תו' דר"מ יסבור כר"ש לכן הקשה ק"ק: