אור ברסלב

מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל

דף כג:

דף כג.

גמרא ואמר ר"י משום ביטול ברוב כו'. יש להקשות כי היכא דאמרינן לב"פ טומאה חמורה עד לגר טומאה קלה עד לכלב וע"כ משום האי קרא לגר אשר כו' לא ילפינן מיני' רק טומאה קלה ה"נ נימא לר"י דיליף מלגר כו' סרחה מעיקרא נימא דהיינו לטומאה חמורה אבל טומאה קלה אף סרוחה מעיקרא בעינן עד לכלב ואם כן מאי מקשה למה לי ביטול ברוב הא לפירש רש"י מגע היינו טומאה קלה ולא מהני ביה סרוחה מעיקרא רק צריך טעמא דביטול ברוב. ויש לומר דלא דמי דבשלמא לבר פדא אית לן למימר דקרא דלגר היינו לטומא' חמור' אבל טומאה קלה עד לכלב דהא אשכחן נמי אכילת כלב דשמיה אכילה כמ"ש תוס' ד"ה אחת זו ואית לן לאוקמיה קרא לגר דוקא לטומאה חמורה אבל לר' יוחנן דאוקי לה בסרוחה מעיקר' מה"ת נימ' דלטומא' קלה אף בסרוח' מעיקר' בעי לאכיל' כלב ואי דאשכחן דאכילת כלב שמי' אכילה נימא דלא אסרח מעיקרא אבל בסרחה מעיקרא מנלן לחלק בין טומאה חמורה לטומאה קלה ומקשה שפיר:

רש"י ד"ה ציר כו' לערב מחצה כו'. עכ"ל צריך לומר דאגב שיגרת לשון גמרא נקיט אבל ודאי למחצה לא חייש דאי הוי מחצה סלקא ליה השקה ומה בכך שנתוסף מים רק דלשון הגמרא נקיט ועיקר החשש שמא בציר מפלגא הוי ועכשיו הוא פלגא:

בא"ד ולמאן דאית ליה כו' צ"ל דקושי' הגמ' ל"ל מחצה כו' דוקא אליבי' דמ"ד חוזר וניעור דלמ"ד אינו חוזר וניעור בבציר מפלגא טהור דהא כבר בטלה בציר ואינן חוזרים וניעורים כשנוסף עליהם מים טמאים: וא"ל דא"כ מאי מקשה אליבי' דמ"ד חוזר וניעור דלמא להכי נקיט מחצה למימרא דאין רגילי' מיותר ממחצה דאי הוי רגילי' ביותר ממחצה הוי תרי ספיקא לקולא שמא היה יותר ממחצה וסלקא ליה השקה ושמא הוי בציר וגם עתה בציר ממחצה ובטלין לכך אמר דאין רגילות ביותר ממחצה ובמחצה ליכא למימר נמי דלמא הוי מחצה וסליק ליה השקה כמ"ש תו' לעיל דאפשר דזה לא מקרי ספק דאין זה דבר הרגיל שיהא מחצה ממש דכל זה אינו דהא ודאי חיישינן ליותר ממחצה נמי דאי לא הוי חיישינן א"כ למה בעי השקה אלא באמת דבר הרגיל שיהי' מחצה ויותר רק דר"נ נקיט מחצה למימר דמשום מחצה אסור ולא בבציר ממחצה ולא ביותר ממחצה וא"כ קשה ל"ל מחצה ועיין בזה שיש בהם גמגום ואין להאריך כי אפשר לתקן אבל יש לתמו' לתירץ ב' דבמחצה לא גזרו בי' רבנן איך מצינו לפרש המשנה דנפל מים כ"ש שיהא טמא ממ"נ אי הוי מעיקרא בציר מפלגא אע"ג דהשת' הוי פלגא הא אמרינן דבמחצה לא גזרו בי' רבנן וכ"ש אי הוי השתא בציר מפלגא ואי הוי מעיקרא פלגא והשתא יותר ניהי דבפלגא לא גזרו מ"מ אמאי לא סלקא לי' השקה דמעיקר' וכי בשביל שהיא מדרבנן ורבנן לא רצו לגזור עלי' טומא' גרע מאלו הי' טמא מדאורי' דאלו הוי טמא מדאוריית' הוי סלק' לי' השקה בפלגא והשתא דרבנן לא גזרו עלי' נימא דלא סלקא לה השקה וכשיוסיף אח"כ יהא טמא מחדש זה דבר שאין דעת סובלתו וצ"ע:

תוס' ד"ה שנפל כו' לאו למימר' שאם היה רובו כו'. לא תטעה בכונ' תו' דלמ"ד חוזר וניעור לא חיישינן לרוב מים כלל דאי חיישינן הוי שרי דהוי תרי ספקא וכמש"ל ברש"י דא"כ למה אמר לעיל דמשיקו במים כיון דלעולם בטיל א"ו דגם ארוב מים חשודים להטיל בו רק דתו' כתבו דלכך נקיט מחצה משום דהאיסור הוא משום מחצה ולא משו' מיעוטא אבל לא בעי למימר דאין האיסור משו' רוב וכמ"ש תו':

בא"ד דהא אכתי רוב' ציר הוא עכ"ל. לא דקדקו בלשונם דאי נמי עכשיו מחצה נינהו הוי מותר דהא מעיקרא הוי מיעוטא ורוב אין חוזרין וניעורין להך מ"ד:

ד"ה אלא אדר"א ב"י כו' דכל טומא' נבלה כו' עכ"ל. גם לפי' רש"י דפירש לעיל דמגע חשיב טומא' קלה ג"כ י"ל קושית' די"ל דטעמא דרבנן התם משום דלגבי אהל לא מהני ביטול ברוב וכמ"ש תו' לעיל ד"ה הניחא לב"פ וכמ"ד יש מאהיל וחוזר ומאהיל ובבית החיצון טהור דכבר נתבלבלה צורתו וכמ"ש בנדה לחלק בכך ור"ש מטהר אף בבית הפנימי או משום דס"ל דאין מאהיל וחוזר ומאהיל וטהור משום ביטול ברוב או משום נתבלבלה צורתו ובהאי דראב"י טהור במשא משום דט"ח עד לגר ובמגע טהור משו' ביטול ברוב אלא דלא חשו להאריך:

תוכן העניינים

מים קדושים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה