מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף כג.
גמרא א"ל אתון בדר"ח מתניתן כו'. פי' אתון מתניתן להאי דינא בדר"ח וקשיא להו דלא מציתו לשנויי כי אמר ר"ח נבלה בטלה בשחוטה לענין מגע ולא לענין משא דהא אמורא צריך לפרש דבריו אנן בדר' חייא מתנין לה נבלה ושחוטה בטלין זה בזה ואליבי' דר' חייא אמר ר"ח נבלה בטלה בשחוטה ור' חייא תנא ואין צריך לפרש דבריו וריב"ח פירש דבריו לענין מגע. וצ"ל אליבי' דר' חנינא דאמר התם לר' חייא נבלה אינה בטלה כו' רק שחוטה בטלה בנבלה אליבי' לא פירש ר' יוסי ב"ח דברי ר' חייא כלל רק פירש מתניתן דלעיל אפר כשר כו' רק אליבי' דר' חסדא קאי ר' יוסי ב"ח גם אר"ח:
תוס' ד"ה נבלה כו' ומיהו היכא דלא נגע בב"א כו' אע"ג דומיא דמשא קתני ומשא היינו בב"א אין לחוש בכך דלא בעינן דומה ממש רק כי היכא דבמשא ודאי נשא החתיכה נבלה ה"נ במגע איירי בענין דודאי נגע בנבלה אבל לא בב"א ממש דמשא אי אפשר אלא בב"א ובמגע אפשר ליגע בזה אח"ז:
בא"ד ולא הוי נמי ספק טומאה ברה"י כיון דבטלה ברוב עכ"ל ופי' וספק טומאה אינו רק בספק השקול אבל הכא הוי היתרא רובא וכי נגע בחד מינייהו הוי כאלו ידעינן ודאי דבטהור נגע. וצ"ל לפי' תו' אע"ג דבשני שבילין אמרינן במשנה במס' טהרות דבאדם אחד אם לא הזה כו' טמא ודאי וה"נ ניהי דבשעת מעשה לא ידע מ"מ לסוף דנגע בכולן נימא דהא ודאי דנגע בטומאה צ"ל בשלמא התם כשהלך בתחלה נמי הוי ספק והשתא דגלאי מלתא דודאי טמא הוא אבל הכא כשנגע בראשון היה ודאי טהור והוי כאלו לא נגע כלל ולכך גם בסוף טהור:
ד"ה הניחא תימא כו' ואפי' לרבנן דפליגי עליה דר"ש הא מודים בהוציאו לבית החיצון דטהור ומטעם ביטול ברוב ג"כ ותקשה אמאי לא מטמא במשא:
ד"ה טומאה חמורה אבל לבר פדא אפי' בלא ביטול ברוב עכ"ל היינו לסבר' תו' לקמן דנבלה אפי' מגע מקרי טומא' חמורה אבל לרש"י צריך ביטול ברוב משום מגע וכמ"ש לקמן: