אור ברסלב

מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל

דף כב.

דף כא:

תוס' ד"ה בטלה ואפי' הי' מחצה על מחצה כו'. בודאי אין להקשו' דנימא כיון דאם איתא רובא מים סלקא לי' השקה וגם מע"מ סלקא השקה מאי אמר אבל לקדרה מצא מין את מינו וניער הא כיון דאיכא תרי צדדים להיתר תו לא אית לן למיחש למיעוט מים דומה למ"ש תוספת לעיל (דף י"ז ע"ב) בשם רבי שמעון מיינבלא דאימור (פריך) [לוח התיקון מים קדושים: פרוץ] מועט ואת"ל שוים נמי שרי דלא כתבו תוספת כן רק היכא שדומה לנו שהם שוים אבל בלא"ה ליכא תרי ספקא להתיר דזה מיקרי ספק אחד שמא המים רבים או שוים ואיכא כנגדו ספק שמא המים מיעוט וחוזר וניעור אבל נ"ל דבלא סברת תוספת דבמחצה נמי סלק' השקה אתי שפיר דלא הוי לן [לוח התיקון מים קדושים: למיחש] למחצה כיון דאי ציר מרובה שרי ואי מים מרובים שרי דומיא דאמרינן התם אי עומד מרובה שרי ואי פרוץ מרובה נידן משום לחי וע"ש בתוספת ובמ"ש שם רק התוס' קושטא דמלתא נקטי':

ד"ה יתיב ר' דימי ע"ב בא"ד דצריך להרים עכ"ל. היינו לפי שיטתם שכתבו לקמן ד"ה תעלה דלעולם צריך להרים ולא מהני מה שנותן לכהן דמים:

בא"ד והלשון ראשון בטיל נראה עד רובו כו' עכ"ל. זה הוי סתירה לדבריהם דלעיל דפירשו עד ששים דהלשון אינו משמע כן כמ"ש תוספת לקמן וא"ת כיון דלבסוף כו' מאי ראשון בטיל לכך כתבו תו' עד רובו ובזה מיושב להם ג"כ קושיתו מהך סוגיא ומפ' הערל שמא יביא קב ועוד כו' הרי שפיר אמרינן עוררת טומאה משום דהוי רוב טמאי' דהאי ועוד מצטרף לקב טמאים והוי קב ועוד טמאים וקב טהורים ומ"ש רש"י והוי פלגא ופלגא ל"ד כמ"ש בצ"ק ובפרק הערל נמי אמרינן דעד רובו מעלין ויותר מרוב חוזר וניעור והא דנדרים איירי התם בלא פסק וכן תרומה ודם קדשים איירי בפסק וכמ"ש תחלה:

בא"ד ולמאן דמתני האי דר' שמואל כו' וזה שפירשתי דיסבור שמואל כר"ד אינו יכול להיות אם נפרש כו' כיון דבעי מים תחלה סבירא לי' במשהו באיסורא לגו היתרא א"כ לית לי' דר"ד עכ"ל פי' דע"כ אי נימא דקאי אמתניתן ואפ"ה בעי מים תחלה ע"כ לית לי' דר"ד דאי אית לי' דר"ד אם כן הא דתני במתניתן יין ביין במשהו בנפל היתרא לגו איסורא ואמר איהו דאם נפל מים תחלה סלק את מינו כמי שאינו כו' ובמאי איירי דא"ל דאיירי שנפל לתוך כלי התחתון שיש בו מין איסור מים ואח"כ נפל לתוכו יין היתר אם כן מאי סליק את מינו דהא סברא לא שייך כ"א כשרוצי' לבטל יין של איסור בתוך יין של היתר המעורב במים אמרינן סילק כו' אבל הכא אם נפל מים לתוך יין של איסור ובטלו הוי כולו היתר ומאי שייך סילק את מינו כו' שהרי כשירד היין של היתר לא ירד כלל לתוך יין של איסור שהרי כבר נתבטל אלא ודאי נימא כך דאם נתערב קיתון של מים בתוך כלי העליון דהיתר ואח"כ ירדו המים והיין לתוך כלי של איסור בזה אמרינן סילק את מינו כו'. ובזה יאמר ר' שמואל דבעי שנתערב תחלה המים ביין ואח"כ ירדו למטה דאם ירד היין של היתר תחלה ואח"כ נפל לכלי התחתון קיתון של מים הרי כבר נאסר היין דהיתר ואין המים מעלהו שאין בו שיעור כדי להעלותו אם כן קשה מאי מהני כשנתערב המים והיין דהיתר תחלה ביחד ואח"כ ירדו שניהם הלא תחלה ירידתן מעט מעט עד שנאמר עליו דביין לחוד של היתר ראשון ראשון בטיל וא"כ בתחלת ירידתן אין במים כדי לבטל האיסור וממילא נאסר היין של היתר מעט מעט ואח"כ שנתמלא עד שיש במים לבטלו כבר נפל כמו כן מן היין של היתר והלא אין במים כדי לבטלם א"ו דלא בעי במים כדי לבטל רק האיסור לחוד ואם כן למה לי תחלה כך שוה לי אם נפל תחלה היין ונאסר ואח"כ נפל היין וביטל האיסור וחזר להיתרו א"ו אי אמרינן דבעי תחלה סבר דלא כר' דימי וכשנפל יין של איסור לתוך של היתר נמי אוסר בכ"ש לכך אמר דאם היה בבור קיתון של מים תחלה א"כ תיכף כשירד האיסור נתבטל במים. ומ"ש תו' דאי קאי אמתניתן מצי סבר כר"ד פי' ר"ש מצי סבר כר"ד והצ"ק פי' דרבי' מצי סבר כר"ר ואינו נכון:

בא"ד י"ל דאותו אמורא לית ליה עכ"ל. אע"ג דכבר כתבו תו' לעיל ד"ה אף לקדרה לחלק בין האי דהכא דלא אמרינן סילק את מינו להאי דע"א כו' ע"ש היינו ודאי אי אמרינן שנפל מים תחלה שפיר יש לחלק דבע"ז לא שייך למימר מצא מין את מינו דמיד שנפל האיסור נתבטל בשאינו מינו וגם המינו מותר אבל גבי טומאה דלעולם מינו נאסר משום מגע שפיר שייך וניעור אבל למאן דלא בעי תחלה קשה שפיר אמאי לא אמרינן מיד שנפל היין של איסור לתוך של היתר מצא מין את מינו דהא נאסר ההיתר ושוב אינו מועיל מים כמו דאמרינן הכא דנטמא הטהור ולא מועיל ציר לבטלו ה"נ נימא דנאסר היין ונתחבר עם של איסור לענין שלא יועיל לו מים א"ו דהאי אמורא דלא בעי תחלה לית ליה דר"ל דאמרינן מצא מין את מינו:

רש"י ד"ה תעלה כו' ומשום גזלה יתן דמים כו':

תוכן העניינים

מים קדושים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה