מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יט:
הלוקח בהמה פרק שלישי
תוס' ד"ה ובגסה כו' ותימא כו'. פי' דקשיא להו דהכא ר"ע אמר אבל אמרו סימן ולד כו' משמע דחכמי' שהיו קודם ר"ע הי' זה בידם דאף בבהמה שליא סימן ולד ואיך תלי סתם משנה בסימן ולד באשה כו' משמע דבהמה נלמד מאשה ותנא דמתניתן מתנאי בתראי הוא כמו דאמרינן סתם משנה ר' מאיר והלא מקודם ר"ע היה מסור בידם שהשליא סי' ולד בבהמה:
ד"ה איש כו' ותימא כו'. עיקר קושיתם דהתם מוקי למתניתן כר"מ ומשמע דלר"מ כשר בדיעבד דאי רבנן אף לכתחלה כשר והכא אמרינן לר"מ דפסול מדאורייתא. אבל הא לא קשיא דהכא משמע דרבנן מודים לר"מ מדאמרת יפה אמרת כו' די"ל דרבנן טעמא דר"מ מפרשי ולדידהו לא סבירא להו. ובזה יהיה נכון גם כן תירוצם:
בא"ד ועוד יש לומר כו' ומש"ה אינה מתיבמת הס"ד פי' דמתניתן אתי לאשמעינן דתחלוץ דוקא ולא תתיבם משום דפוסלת על האחים ואף דלכאורה קטנה ג"כ מדאורייתא אינה פוסלת כיון דמקשינן אשה לאיש מ"מ י"ל דמדרבנן פוסלת כיון דקטנה לא כתיב בהדיא גזרי' בה טפי אבל יש לתמוה טובא על ר"ת דביבמות איתא בהדיא אמתניתן דהתם אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום ועיין בתוס' ריש כל הגט שכתבו דלמ"ד קטן אינו פוסל ס"ל דמתניתן דהתם כרבנן אתיא דר"מ ודאי ס"ל דקטן פוסל כדאמר עשו חליצת בן ט' כמאמר כו' ומאן דס"ל דפוסל ס"ל דאתיא כר"מ וא"כ תירוץ תו' דהכא אינו נכון דממ"נ אי אתי גם בבא דקטנה כר"מ הא ר"מ ס"ל אף בקטן דפוסל ולמה ליה לאשמעינן בקטנה דתחלץ וכרבנן לא אתי' דהא רבנן מכשרי בקטנה לגמרי וא"כ הך בבא כמאן:
בא"ד דדוקא למ"ד פסולה כו'. יש להבין דהא לא תני במתניתן דהתם פלוגתי' דרבנן עלי' דר"מ דנימא דאשמעינן רבותא דרבנן פליגי גם ארישא דאמר תחלוץ משתגדיל ואמרו דאין צריכה לחלוץ אף לכתחלה. ויש לדחוק דסמכו עצמם אהא דכתבו לעיל דמש"ה תני להו בבא בפ"ע משום דבהך בבא פליגי רבנן ומיניה מוכח דרבנן פליגי עליה דר"מ ואשמעינן שפיר רבותא לרבנן ודוחק:
ד"ה קטן וי"ל חשיב כו'. יש להקשות דהתם מקשי מהא דאמר עיין בר"נ אי בשרו מעלה הבל כו' אמ"ד אף באחת מהם משמע דלמ"ד עד שיהא כלם ניחא הא מ"מ לא יצא מספק סריס אף שיש לו סימן אחד שמא לא יהיה לו שתי שערות עד שיעברו רוב שנותיו. וי"ל דבאמת לא הוי מחזקינן ליה כסריס דאזלינן בתר רובא רק למיחש מיהא בעי לכתחלה היכא דאפשר לברורי כיון שלא היה לו זקן והוה ריעותא ומקשי למ"ד אף באחת מהם דלמה לא ציוה לבודקו אף בשאר סימנים אבל להא דליכא לברורי עד רוב שנותיו ודאי לא היה חש: