מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יט.
גמרא אמר לי' ר' שרביא כו' רישא לא קנסיב כו'. פי' דאמר ברישא אי זכר כו' דהא היינו תרי קראי חד קרא בפ' בא כתיב בי' בכור פטר כל רחם ולא כתיב בי' זכר וחד בפ' ראה כתיב כל הבכור אשר יולד הזכר ולא כתיב ביה פטר רחם ואמר בברייתא אי בכור יכול אף נקבה תלמוד לומר זכר אי זכר פי' היינו קרא דפ' ראה ה"א שיהא בכור לזכרים אף אי יצא נקבה לפניו וזה היא שפיר מקרא דראה ה"א שפיר דבכור לזכרים הוי בכור רק דהקושי' היא למה לא אמר ת"ל בכור סתם בפ' בא והתם לא כתיב זכר ממילא משמע שיהא בכור לכל הולדות א"כ ממילא נלמד דקרא דראה למעוטי יצא נקבה בבכורה שאינה קדושה ולאו שיהא בכור לזכרי' א"ו דס"ל דבכור לדבר אחד הוי בכור וא"כ ממשמעותי' דקרא דפ' בא נמי ליכא לאכוחי דבעי בכור לכל הולדות רק ה"א דלזכרים לחוד הוי בכור אע"ג דלא כתיב זכר בהאי קרא סיפא כו' ומשני ה"ק כו' אפי' יוצא דופן כו' דאפי' נימא דבעי בכור לכל מילי ה"א לכל הולדות אבל שיהא פוטר רחם לא משמע כלל עד דכתיב פטר רחם:
רש"י ד"ה ה"ק וממילא אמעט כו' פי' דרש"י רוצה לומר דאינו מגיה הברייתא רק דהקושיא הא שפיר דאי מזכר פי' קרא דפ' ראה דכתיב זכר ודאי משתמע דבכור לזכרים רק דהקושיא היא אמאי לא נסיב הש"ס קרא דפרשת בא דכתיב ביה בכור ולא כתיב זכר על זה משני דבלאו הכי צריך לאתויי קרא דפטר רחם (דממילא) [לוח התיקון מים קדושים: וממילא האי נמי] אמעט והברייתא כפשטי' אתי ואינו מגיה כלום:
תוס' ד"ה כיצד ור"י מפרש כו' ור"ת מפרש כו'. הא דלא ניחא להו כפי' רש"י וכמו שתירצו דלאביי הוי כלל הצריך לפרט למעוטי יוצא דופן נ"ל דהא יוצא דופן לא הוזכר בברייתא ובברייתא תני כיצד משמע דאתי לפרושי כיצד גם כן אכלל הצריך לפרט ולמה לא תני בברייתא בהדיא יוצא דופן ובאמת רש"י לא הזכיר בספקותיו דנימא יוצא דופן הוי בכור דזה לא הוזכר בברייתא ואביי אינו מגיה הברייתא כמ"ש לעיל לכך מפרש ר"י דלאביי הוי תרווייהו כלל ופרט וא"כ סיפא דברייתא מפרש לשניהם וכמ"ש תוספ' ולר"ת אינו מפרש כלל הצריך לפרט משום דלאביי אין צריך לפרט כלל דבכור כל מילי משמע ואי משום יוצא דופן זה לא הוזכר בברייתא ולרבינא דס"ל בכור לדבר אחד הוי בכור ג"כ לא מספקינן בכללא רק דה"א בין בכור לזכרים בין לרחמים כו' כלהו הוי בכור נמצא דבין לאביי ובין לרבא לא מפרש בברייתא כלל הצריך לפרט. ויש לתמוה לכאורה לר"ת דס"ל דכללא כלהו בכורות משמע וא"כ הוא דומה לכלל ופרט דבכל התורה אמאי לא נימא אין בכלל אלא מה שבפרט בכור לרחם אין אינך לא ומנלן דבעי בכור לולדות ואין לומר א"כ בכור למה לי בכל התורה נמי דאמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט נימא א"כ כללא למה לי וי"ל דבאמת היכא דאיכא למידרש דרשינן ובלבד שלא נימא דבר הסותר לפרט אבל הכא דהכלל בא ללמד על הפרט דבעי שיהא נמי בכור לולדות דרשינן שפיר:
ד"ה רישא כו' פטר רחם דכתב רחמנא למה לי עכ"ל. פי' דר"ט ס"ל אפשר דבכור לדבר אחד הוי בכור רק דלהכי אהני פטר רחם לא שיהא דוקא פטר רחם ולא יוצא דופן רק דנימא שלא יהא אחר קודם לו דרך רחם וזה הפחו' שבמיעוטי' אבל עדיין יש לדקדק לר"ת דלעיל מאי סבר ר"ט ממ"נ אי ס"ל כלו בכור בעינן ממילא ממועט יוצא דופן ואי בכור כל דהוא משמע וכל הבכורות נקראו בכור א"כ נימא דהוי כלל ופרט ואין בכלל כו' ופטר רחם אין כו' וממילא ממועט יוצא דופן עכ"פ ונ"ל דר"ש סובר דלא כפי' ר"ת רק דאפשר בכור משמע לדבר אחד ולא ידעינן הי דבר. ועכ"פ פטר רחם ממעט לבא אחר נקבה ועיין: