מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף טו.
תוס' ד"ה מה צבי ואיל כו' עוד מפרש התם חר לכדר' יצחק כצ"ל:
ד"ה ואהני כו' וצריך לחלק כו'. נראה לכאורה דרש"י תירץ קושיא זו דכתוב בד"ה ואהני קרא דכי כתיב כרת בבהמה הראוי' לקרבן כו' ובאמת איתא בפ' אלו עוברין אין לי אלא תמימים הראוים לקרבן ב"מ מנין ת"ל כו' א"כ בלאו ריבוי דקרא הוי אמרינן בכל ב"מ דאין בחלבן כרת רק מריבוי דקרא דהתם וה"א דלא ריבה הכתוב רק בחולין ולא בפסולי מוקדשים דהא איתקש לצבי כו' ובלא"ה נראה דהך דהכא לא ס"ל כברייתא דפ' אלו עוברין דהא הכא מרבינן מדמו חלב פסולי מוקדשין א"כ תו לא צריך לימוד אחלב ב"מ דהא מדמו נפקא א"כ כיון דלא סבר האי ריבוי אתי' כפשטי' דאי לא הוי כתיב מדמו הוי ממעטינן מכרת משום דאין ראוי' לקרבן ואף בלא היקשא דצבי ואיל והא דאמר בגמרא אהני היקשא מלתא דעדיפא אמר דאפי' אי הוי אשכח שום לימוד בחולין מ"מ בפסולי מוקדשין אית לן למימר אהני היקשא:
בא"ד כמו נבלה מוסרחת כו'. בחולין ובע"ז לא כתבו רק דה"א אטעמו לא לקי משום דתעבירו עשה וע"ש: