מים קדושים על בכורות· רבי אברהם משה בן אשר סג"ל
דף יד:
תוס' ד"ה הפריש כו' ומיהו נראה לר"א כו' פירוש דפירשו דלא תימא רבא דוקא ס"ל כר"י ולא כר' אליעזר דבאמת סבר נמי כר"א דהא אף לר"א קדוש קדושת הגוף דאמר הוא עצמו יקריב ודמיו יפלו לב"ה רק לר"א לא הוי אמר דוקא זכר ולר"י אשמעינן זכר דלא נטעה לומר קדושת הגוף שיקרב היא עצמ' ולא שימכר לצרכי שלמים ודמיו יקרב עולה לכך אמר זכר:
ד"ה טוב ברע כו' דלא גמרינן מהדדי וגבי אחותו כו'. עיין במהרש"א וגם בצ"ק ואף שדבריו נכונים מ"מ ערבב הלשון וה"פ דתו' הקשו דהכא ס"ל לסתם גמרא סברת אביי והתם ס"ל סברת רבא כדאמר ביבמות ריש מסכתא (בתו') [בתו] איידי דאייתי מדרשא כו' דאמר רבא אייתי הנה הנה כו' ותירצו תוספת דלא גמרינן מהדדי פי' דאין להשוות זה לזה דהכא סבר דיליף מן הדין והתם לא יליף מן הדין ואח"כ הקשו עוד קושיא מ"ש דבאחותו ס"ל לתרווייהו דאין עונשין מן הדין ותירצו משום דפשטי' כו':
ד"ה טוב ברע וכו' וי"ל טוב ברע או רע בטוב עכ"ל. בסיפא לא הוי צריך למיכתב טוב ברע דהשתא רע בטוב תפיס טוב ברע מבעי' רק דאי הוי כתיב הכי נמי הוי אתי שפיר דאורחי' למימר לא זו אף זו:
ד"ה ומודה ר"ש והא דנקיט ר"ש כו'. לכאורה מאי קשיא להו דהא היינו דמקשי בגמרא דברי ר"ש ומחלוקתו מבעי' לי' ומשני תני כו' וכיון דהאי ומודה ר"ש סיומא דמלתא היא דאף ר"ש מודה לדינא דמתניתן ה"נ מבעי' למימר ומודה ר"ש ומחלקותו ומאי אלימא טפי מדלעיל ויש ליישב דבשלמא לעיל אמר דברי ר"ש ומחלוקתו לאפוקי תני דבי לוי אבל בסיומא למה לי' להזכיר כלל שמות התנאים הוי ליה למימר ומודים בב"מ מעיקרו דהוי קאי האי ומודים אהנך תנאים דלעיל דאיירי בי' ולמה להזכיר כלל דברי ר"ש א"ו משום דעיקר ס"ד אר"ש דפליג אמתניתן אבל לרבנן לא ס"ד כ"כ דפליג דמצינו למימר כמו שאמר ר"ל: