תמוז אב · משמעות בית המקדש
בשיר השירים (ד, ד) כתוב " כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת"- בית המקדש נקרא צוארו של עם ישראל. ומצאנו כעין זה על הפסוק "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו" (בראשית מה, יד). ופירש רש"י שיוסף בכה "על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב". ויוסף בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להחרב.
וכן הגמרא בברכות (ל.) אומרת על הפסוק "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד, ד) - שכוונת הפסוק לבית המקדש שהוא "תל שכל פיות פונים אליו", כלומר שכולם מתפללים לכיוון בית המקדש.
וצריך להבין למה בית המקדש נקרא צוואר?
ואפשר לומר משום שכמו שהצוואר מחבר בין הגוף לראש, כך המקדש מחבר בינינו לבין הקב"ה.
וכשם שמהראש עוברת כל החיות לגוף וכאשר הצוואר ח"ו נחתך כל הגוף חרב, כך שהיה לנו את בית המקדש כל השפע עבר דרכו, אבל עכשיו שאין לנו את בית המקדש כל השפע בין הרוחני ובין הגשמי נאבד מאיתנו.
בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"ד ה"ה) כתוב "אמר רבי אבון "בנוי לתלפיות"- תל שכל הפיות מתפללין עליו". ופירוש זה צריך ביאור. מילא הפירוש של התלמוד הבבלי תל שכל פיות פונים אליו, הכוונה למה שכתוב בהלכה שיש לאדם לכוון את גופו כאשר מתפלל לכיוון ירושלים ולכיוון בית המקדש. אך מה פירוש "תל שכל פיות מתפללין עלי"ו?
אלא טמון כאן יסוד חשוב והוא: שאם אנו רוצים שתהיה לנו שייכות עם בית המקדש, יתכן לקבלה רק עם תפלה עליו. מי שלא מתפלל על בנין בית המקדש לא מרגיש שום שייכות. וזהו "שכל פיות פונים עליו" א.ה. וכעין זה שמעתי מהמקובל הרה"ג הרב בניהו שמואלי שליט"א שלכן כתוב (תענית ל:) כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ולא נאמר "יזכה" בלשון עתיד, משום שכבר עכשיו יש לו הרגשה של קרבה, ושל משכן בלבו ע"י שמתאבל על המקדש. .
יש לזה ראיה מנוסח תפילת המוסף, בין של שבת, או ראש חודש ויום טוב, שבכולם אנו מאריכים בתפילה ומבקשים "גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וכו'", "והביאנו ה' אלוהינו לציון עירך ברינה ולירושלים עיר מקדשך בשמחת עולם וכו'", "ושם נעשה לפניך את קרבנות חטאינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם וכו'".
ולא מסתפקים בבקשה פשוטה שיבנה המקדש כמו שאומרים "אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו". אלא מגדילים לומר "את מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב לפניך" כאילו הקרבנו ממש, יש מעין של עשיית הקרבן. ובזכות שאנו מתפללים על כך יש לנו יותר שייכות לבנין בית המקדש וה' יעזור שנזכה לראות תשועת עולמים בבנין בית מקדשנו במהרה בימינו אמן. (הגאון ר' נפתלי קופשיץ שליט"א)