תמוז אב · כמה רמזים בפסוק "ואהבת לרעך כמוך"
[א] שמעתי פעם פירוש על הפסוק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" שיש אפשרות לפסק כך, "ואהבת לרעך" – "כמוך אני ה'", כמו שתתנהג עם חברך, תכבד אותו תתחשב בו וכו', כך הקב"ה גם יתנהג עמך הרה"ג הרב ציון כהן שליט"א, רב העיר "אור יהודה". ר' לוי יצחק מברדיצ'וב תיקן תפלה ובה המילים "שנראה מעלת חברנו", מילים אלו הם ר"ת של המילה "שמח". ובדרך רמז אמר הרב משה אינשטיין שליט"א שאפשר לומר ע"י שנראה מעלת חברנו זה יביא אותנו להיות אדם שמח, לא מקנא בשני, לא מתחרי עם השני, אלא חי בשלום, בשלווה ובשמחה . .
ואם כן למדנו מעלה נוספת במעלת הבין אדם לחברו, שעל פי התנהגות האדם עם רעיו יקבע איזה יחס הוא עצמו יקבל. דומה למאמר התנא באבות (פ"ג מ"י): "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו".
[ב] "ואהבת לרעך זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד).
שמעתי מהרה"ג הרב ציון כהן שליט"א, רב העיר "אור יהודה", שיש אפשרות לפסק כך, "ואהבת לרעך זה כלל" של "גדול בתורה", אצל מי שהוא גדול באמת אפשר ללמוד מהי רגישות כלפי השני, ומה פירוש "נושא בעול עם חברו". כמו שיש הרבה סיפורים שגדולי ישראל נזהרו שלא לבייש את השני, או לא לצערו ולא להטריחו.
ונספר מעשה שהיה אשר מראה את כוחו העצום של הויתור:
משפחה אחת רצתה לחגוג בר מצוה לבנה בבית המדרש השכונתי, ולכן קבעה מראש עם גבאי בית הכנסת מראש שבפרשה פלונית, הנער יקרא בה את הפרשה.
ואמנם הם מראש קבעו מאד מוקדם, ובנוסף הגבאי שכח לרשום לעצמו ששבת זו "תפוסה", והוא קבע בטעות עם משפחה אחרת שגם חוגגת בר מצוה באותה פרשה שבנם יקרא את הפרשה.
והבעיה היתה גדולה היות ומדובר במשפחות שמנהגם להתכונן שנה מראש לשבת בר מצוה, ולקרוא את כל הפרשה.
הגיע אותה שבת וכאשר הועלתה הבעיה ניגשו אל רב בית הכנסת, ושאלו אותו איזה נער יקרא את הפרשה.
השיב הרב, שכל אחד מהנערים יקרא חצי ובזה יבוא הכל על מקומו בשלום. שמע אחד הנערים את הפיתרון, והחליט בעׂז ותעצומות לוותר לשני שיקרא את כל הפרשה, משום שכל משפחתו של השני הגיע: סבא, סבתא ועוד. והוא עלה רק למפטיר.
מאז אותו מקרה חלפו להן ארבע שנים, אמו של הבחור שויתר חלתה והופנתה לבית החולים.
באותו זמן מרן הגאון הרב יוסף שלום אליישיב זצוק"ל גם התאשפז באותו בית חולים.
והנה הגיע שבת וחיפשו "בעל קורא" שהתכונן לפרשה, אך לא מצאו כי אם את הנער שאמר שהנו מוכן, היות וזו היתה אותה פרשה שהיה אמור לקרוא בשבת הבר מצוה שלו.
הגרי"ש אליישיב זצ"ל האזין לקריאה ונהנה מאד. ולאחר התפילה קרא לנער ושאלו "מדוע באת לבית החולים בשבת זו?"
השיב הבחור: "היות ואמי חלתה באתי עמה לשבות כאן".
שאלו הרב: "מהי מחלתה?".
ענה הבחור: "הרופאים עדיין לא הצליחו לאבחן את המחלה".
אמר הרב לבחור: "במוצאי שבת, בקש מהרופא שבא מלונדון בשביל לטפל בי, שילך לאמך ויעשה כמיטב יכולתו לעזור לה".
ואכן כך היה, והוא אבחן את המחלה, וזכתה אמו לרפואה שלמה.
לכן יש לזכור שמי שמוותר לא יפסיד, כמו שרואים בסיפור, שהבחור זכה שתהיה לאמו רפואה שלמה, ובנוסף גם לקרוא את הפרשה לפני פוסק הדור, מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל.
ומרן הגאון הרב מיכל יהודה לפקוביץ זצוק"ל הוסיף, שבאמת נגזר על אמו למות ח"ו. אך בזכות שוויתר לנער הבר מצוה השני לקרוא את הפרשה, נתבטלה הגזרה וזכתה לאריכות ימים ושנים.