אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים שמיני עצרת - שמחת תורה › "ושמחת בחגך"

מיד מלכים - שער המועדים

שמיני עצרת - שמחת תורה · "ושמחת בחגך"

מדוע חוגגים את שמחת התורה בסיום קריאתה ולא ביום קבלתה?

ידוע בשם הגאון מוילנא שאמר שהמצוה הכי קשה היא להיות כל החג בשמחה, שמונה ימים של שמחה שאינה נפסקת.

והטעם הוא שטבע האדם בשעת לחץ, לכעוס מכל דבר קטן שאינו מתנהל כרצונו. ובפרט בערב החג שיש הרבה הכנות, ולפעמים נכנסים ליום טוב מתוך מתח.

וכן גם בסעודת החג, מצוי שהילדים הקטנים גורמים לחוסר שקט והפרעות... ולמרות כל זאת מי שמבליג, אשריו וטוב לו, וזוכה לאהבת הקב"ה במיוחד (וכמו שאומרת הגמרא (פסחים קי"ג:) שאחד מאלו שהקב"ה אוהב, הוא מי שאינו מעמיד על מדותיו). וגם זוכה להדבק במדותיו של הקב"ה שמוחל ונותן זמן רב לאדם עד שיחזור אליו בתשובה (וכמו שאומרים בי"ג מידות של רחמים "ארך אפים").

ועוד שהמעביר על מידותיו תפילתו מתקבלת יותר וכמעשה המובא בתענית (דף כה:) שתפילת ר' עקיבא התקבלה על פני רבו ר' אליעזר משום שדרך התנהגותו היתה להעביר על מידותיו.

ועל מעלה זו אמר מרן הגאון רבי אהרן יהודה ליב שטיינמן שליט"א: "על שלושה דברים עומד הבית היהודי - על ויתור ועל ויתור ועל ויתור".

ועוד, מי שבסוכה נשאר רגוע, ואינו כועס אלא שמח, הוא מראה בכך את מידת ביטחונו בה' יתברך, שהוא יודע שהכל ממנו יתברך ולא דואג, הוא יודע שזהו נסיון להפילו בידי היצר הרע ומתגבר ולוקח את הדברים בקלות. וכמו ששמעתי מהרב יצחק פנגר שליט"א - "מידת הבטחון של האדם תלויה עד כמה הוא רגוע". כלומר שמי שבמתח וכל רגע דואג, כביכול מרגיש שמשהו יהיה "לא טוב", והרי זה אינו, שהרי ברור לנו שהכל לטובה, ומי מסדר את העניינים אם לא הקב"ה?

אז למה להתרגש מצלחת שנשברה, או מילד שמשתולל, אלא יש להתפלל לה' שיאיר עינינו בהנהגה הנכונה שכעת מתאימה, ולפעול מתוך מחשבה ולא להכות את הילד רק בשביל להוציא את רוגזנו עליו.

ולפיכך גם מובנים דברי הרמב"ם (הלכות דעות פ''ב ה''ג, וכן הוא בזהר הקדוש פ' קרח דף קעט ע"א) שכל הכועס כאילו עובד עבודה זרה, משום שמי שעובד ע"ז מאמין שיש כח ששולט בעולם חוץ מה', ח"ו.

וכך גם הכועס, חושב לדוגמא שאדם יכול לקחת לו את הפרנסה, וכביכול אין הדבר מה', והרי גמרא מפורשת היא שאין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימא (יומא לח:), אף לא אחד יקח מה שמגיע לך בשום פנים ואופן!

הכל מושגח ממנו יתברך, הכל משמים.

ושמעתי רמז בענין זה מהרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א:

המלה "דאגה" מורכבת מהאותיות הראשונות מא' עד ה' חוץ מהאות ב', לומר לנו שמי שיש לו דאגה סימן שחסרה לו במידת הבטחון בה'... וכן אומר דוד המלך ע"ה– "וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" (תהלים לב, י). וכתב בספר "ארך אפים", "כפי גודל האמונה - כך גודל ההשגחה". וכן כתב החזו"א באגרות (ח"א אגרת ב) וז"ל "כפי המדרגא שישים בטחונו כן יעלה ויצליח'' בענין מדת הבטחון של מרן הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א סיפר חתנו הרה"ג ר' יצחק קולדצקי שליט"א:

"כאשר מו"ח היה הולך לכיון האוטובוס, אף פעם לא מיהר פעמיו. אלא היה אומר אם נגזר עלי שאעלה על האוטובס, אין למה להזדרז, ואם נגזר שלא אעלה, שום ריצה לא תעזור...". .

ובזה חשבתי לפרש ביאור בתפילה, בעזרת החונן לאדם דעת, על המלים "ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים", מה פירוש המילה "משען". בהקדם ההלכה שבמקומות שהאדם חייב לעמוד (כגון בתקיעת שופר, וכן בתפילת העמידה ועוד [עי' שו"ע סי' תקפ"ה ס"א, ובמשנ"ב שם סק"ב]) אסור לו להישען, שאם נשען זה נחשב כאילו ישב, ולא יצא ידי חובה כי צריך דוקא לעמוד.

ומה הגדר של המשענת?

כתבו הפוסקים (שם): שאם אדם אחר יטול אותה ממנו, מיד האדם הנשען יפול לארץ.

ועל פי זה אפשר לומר שזו כוונת המלים "משען ומבטח לצדיקים" - לצדיקים יש הרגשת בטחון כה גדולה, עד שמרגישים בחוש, שאם רגע אחד ה' לא מפיח בם נשמת חיים מיד נופלים– "משען ומבטח לצדיקים".

עם בטחון כזה אפשר להיות שמחים בכל מצב, וזהו חג הסוכות שממלא אותנו בשמחה ובבטחון, שהרי הסוכה היא זכר לענני הכבוד שהקיפו את ישראל במדבר שמראים לנו שה' דואג לכל צרכיהם של בניו - ללבוש, להגנה מפני אויבים, ולאוכל (מן) ושתייה (באר מרים) וכך יש לנו לנקוט באמונה פשוטה ולהיות בשמחה ולהרגיש שהכל מכוון מלמעלה.

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה