אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים ראש השנה › בקשת בקשות פרטיות בראש השנה

מיד מלכים - שער המועדים

ראש השנה · בקשת בקשות פרטיות בראש השנה

עצה ליום הדין – ותרנות

עיקר עיסוקנו ביום ראש השנה הוא התפילה לה'. אמנם על מה להתפלל? כבוד שמים? בקשות פרטיות? או בקשות לכלל ישראל?

אומר הגאון מוילנא בשם הזֹהר הקדוש - שאין לבקש כלל בקשות פרטיות, ומי שעושה כן, דומה לכלב שמבקש "הב, הב". יש לבקש רק עבור כבוד שמים. מה ההסבר בדבר זה שהוא כל כך חמור?

ניתן לבאר זאת על פי משל:

היתה ממלכה אחת שנהגה באזרחים בתקיפות רבה, והיו עבירות מסוימות שעונשם היה חמור מאד, למשל מאסר של עשרים שנה בכלא. עבירות אחרות בינוניות, עונש קצת קל יותר של חמש עשרה שנה בכלא; ועבירות יותר קלות של עשר שנים בכלא.

אבל פחות מכך אין מה לדבר, היות שחוק זה חוק. אך מי שהוא שייך למשפחת המלוכה, זכאי להשתחרר בלא מאסר כלל ע"י חנינה, שהרי קרוב הוא למלך.

לכן אומר הזֹהר אל לנו לבקש דברים עבורנו, אלא נבקש עבור חפצי שמים, וממילא על ידי כך שנהיה ממשפחת המלוכה נשיג כל צרכנו.

חומרת הדבר היא רק כאשר מבקש בריאות, פרנסה וחיים לצורך עצמו, אך כאשר מבקש בשביל לעבוד את ה' בנחת, זה כבוד שמים, (וכן אפשר לבקש על אחרים - על משפחת המלוכה).

ר' ישראל סלנטר והחזו"א, אומרים שבזמננו, יש ואף רצוי לבקש בקשות פרטיות כמה שרוצים. ונשאלת השאלה, למה היום אחרת?

תשובה לזה גם עפ"י משל:

היה מלך שמדינתו הלכה והשתכללה, והגיע הזמן לשכלל גם את הארמון, ולכן רצה המלך לבנות ארמון חדש.

לצורך כך הכין קבוצות עבודה וגם את בניו שיתף, ובאמת כל הבנים באו, שהרי מי לא רוצה לעזור לבנות ארמון חדש למלך.

הבן הבכור ביקש לעבוד על הכתר;

בן אחר - על כסא המלכות;

אחד הבנים הנוספים אמר "אני אעבוד על הארמון עצמו";

עוד בן אמר שרצונו לעבוד על מערכת הגינון;

הגיע המלך לבן הצעיר, ושאלו:"במה אתה רוצה לעזור?".

השיב הבן באדישות רבה: "אני מבקש פחית קולה...".

מיד נעשה רעש גדול "אתה לא מתבייש? את כולם מעניינת הזכות מי יבנה את הארמון, מי יתקן את הכתר ואותך מעניינת פחית קולה?!".

מיד גזר עליו המלך שבמשך שלוש שנים לא תדרוך כף רגלו בארמון.

למלך היה עוד בן צעיר, אך הוא לא היה שותף כי הוא נהיה צמח רחמנא לצלן; לא מגיב, לא אוכל ולא שותה, ורק ע"י אינפוזיה הוא מתקיים. בתחילה עוד הכיר את אבא ואמא, עכשיו כבר לא.

כל יום אביו המלך בא בשתים עשרה בצהרים לנסות לדובב אותו, אולי יקרה נס אך לצערו אינו מצליח. ולמרות זאת לא מתייאש.

גם לפני טקס חלוקת עבודת הארמון, בא המלך שוב לנסות לדובב אותו עם שאר בניו.

והנה, איזה פלא, העינים נפתחות לאט לאט, המלך מנגב לילדו את המצח, ושואל את הבן בהתרגשות: "מה אתה רוצה בני, מה אתה רוצה בני?". "א...בא, אני צמא, אני רוצה לשתות מים...".

כמובן האב כולו נרגש ושמח ורץ למלא את בקשת בנו. באותו מעמד נכח גם הבן שביקש פחית קולה (שקיבל עונש שלא יכנס לארמון במשך שלוש שנים), ושאל את אביו - "מה זו האפליה הזו? כשאני ביקשתי פחית, קיבלתי עונש כה חמור, וכשאחי מבקש סה"כ מים, אתה כל כך שש ושמח?".

השיב האב: "מה הדמיון, בני זה הוא צמח, בשבילי מספיק לשמוע את המלה "אבא", זה שוה את כל ההנאות שבתבל, אך אתה בריא, אוכל, שותה, ומתפקד כרגיל ובמקום לעזור בבנין הארמון אתה מבקש פחית קולה, אינך מתבייש?".

דורות הראשונים, היו קרובים לקב"ה, היתה להם אמונה חושית, אם הם יבקשו בריאות ופרנסה, זה משול לכלב שצווח "הב הב". אך בדורנו שאנו רחוקים מההרגשה שהיתה פעם, בדור היתום הזה אומר הקב"ה מספיק לי שתגיד "אבא", מה שתבקש לא חשוב לי, אפילו שתבקש רפואה, פרנסה, זה שאתה מראה "אבאל'ה, אני בידים שלך, אין לי שום דבר משלי", זה כבר נקרא שהמלכת אותי עליך. בשביל דורנו זה אלו המלכויות שלנו, לכן העיקר שנבקש מבורא העולמים שיחוס וירחם ויכתבנו בספר החיים. (הרה"ג ר' אליהו דיסקין שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה