אור ברסלב

מיד מלכים - שער המועדים

ראש השנה

דרך ההתכוננות לימים הנוראים

ראש השנה - חשיבות ההתחלה

יסוד חשוב נרמז בשמו של החג, "ראש השנה", כלומר עיקר מהלך השנה נקבע ע"פ תחילתה. כמה שאדם ישקיע יותר ויתעלה בשני הימים הטובים של החג כך יזכה לשנה יותר מעולה.

ולכן מתחילים את ליל הסדר עם סימנים, שיש בהם רמז לדבר טוב, שאנו מאחלים כשם שעכשיו ההתחלה טובה, כך כל השנה תהיה ב"ה טובה ועוד מפני חשיבות ומשמעות יום גורלי זה, יש יותר שנוהגים לטבול במקוה, (וכן בערב יום כיפור). . ובנוסף מקפידים ביתר שאת שלא לכעוס, שהרי זו דרך שאינה חיובית מאד להתחיל בה את השנה.

ופרט נוסף אנו נוהגים בר"ה - שלא לישון משום שמי שישן אזי מזלו גם כן ישן ובספר ערוך השלחן סי' תקצ"ז כתב "ולא ידענו איפה נמצא זה הירושלמי". ואולי הוא מהמסכתות שאבדו לנו מהירושלמי. . (ובכלל זה מי שיושב משום שכישן דמי).

והוסיף נופך לדברים אלו הרה"ג מגיד מישרים ר' ברוך רוזנבלום שליט"א, שמצינו גם כן שבכל התחלה חדשה התורה קבעה לנו מצוה, כדי שנתחיל בדרך טובה:

*בן ראשון שנולד לאדם - פדיון הבן. *פרי ראשון שביכר - הפרשת ביכורים. *ולד ראשון מהחמור - פדיון פטר חמור לכהן. * ביום א' של כל חודש - מצוה לקדשו. ועוד ועוד מצוות.

וגדולה מזאת מצינו גם בהלכה חשיבות רבה לענין הראשית, וכמו שכתב הגאון הגדול הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א בילקוט יוסף (הל' השכמת הבוקר סי' א ס"א):

"עיקר היום הוא הראשית וההתחלה, ולכן ראוי שיקדיש ראשית היום בעמדו בבוקר לעבודת השי''ת. וגם מחשבתו הראשונה תהיה לחשוב בגדלות הבורא יתברך, ובחסדו שעשה לו במה שהחזיר לו נשמתו. וגם הליכה ראשונה שלו תהיה לעבודת השי''ת, והדיבור הראשון יהיה בדברי תורה ותפלה, ועשייה ראשונה תהיה לשם השי''ת, ואז הכל נגרר אחר ההתחלה" ע"כ.

ומאידך מצינו בירושלמי מעשה שמלמדנו מה יכולה להיות התוצאה של ראשית שאינה הגונה.

וכך מובא בירושלמי (חגיגה פ"ב הלכה א:):אלישע בן אבויה חטא עד מאד אף על פי שרבי מאיר למד תורה מפיו. ולקראת סוף ימיו כפר בבוראו.

ואיך הכל התחיל?

סיפר אלישע לר' מאיר, שביום ברית המילה שלו הזמין אביו (אבויה) את גדולי החכמים שבירושלים לברית. אמנם כאשר באו, הברית עוד לא החלה. לפיכך החליטו ללון בעומקה של סוגיא. ולפתע יצאת אש מלמעלה ולחכה סביבם. כשהבחין אבויה באש, נבהל ושאל לחכמים "רבותי באתם לשרוף את ביתי? ענו לו "חס ושלום, אלא, למדנו בתורה הקדושה ומהתורה עברנו לנביאים, ומשם לכתובים. והיו הדברים שמחים כנתינם מסיני, ולכן ירדה אש מלמעלה והקיפה סביבנו כמו שארע במעמד מתן תורה.

אמר להם אבויה "הואיל וכך הוא כוחה של תורה, אם בני יתקיים, הריני מפרישו לתורה.

וכאן סיפר אלישע מה השפיע מאד על מצבי הרוחני "ולפי שלא היתה מחשבת אבי לשם שמים, לא נתקימה בי תורתי" (ועיין בענף עץ אבות עמ' סג שהקשה מהגמרא (פסחים נ:) לעולם ילמד אדם תורה אף שלא לשמה שמתוך כך בא לשמה, ואם כן מה החיסרון שהקדיש את אלישע לתורה מחמת סיבה שלא לשם שמים ובתירוצו המאיר עינים.) .

מכאן אנו למדים, עד כמה יכולה ההתחלה להשפיע. ואף שעכשיו הדבר לא ניכר, אף על פי כן יש לו השפעה למשך זמן רב.

וכמו שהמשילו חכמי המוסר את ענין זה לעץ, שברגע ששורשו גדל עקום, ככל שיעבור הזמן יגדל יותר ויותר בשיפוע במקום בצורה אנכית. הכל בגלל תחילתו שהיא שלא כסדר.

לכן ישמע חכם ויתקיים בו "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח) ועם יסוד זה נתחיל את השנה ונזכה ל"תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה". אמן.

"שנהיה מלאים מצוות כרימון"

סיפר מרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל באחד משיעוריו, שכאשר היה צעיר שאל אותו ראש ישיבת פורת יוסף הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצוק"ל שאלה: מה הביאור בזה שאנו מבקשים "יהי רצון שנהיה מלאים מצוות כרימון", ולכאורה מה המעלה בזה, והרי הגמרא (חגיגה כז. ברכות נז.) אומרת על הפסוק "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שיר השירים ו, ז) "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון"?

השיב מרן זצ"ל - באמת שנזכה למצוות כרימון זו מעלה גדולה, אדם שחי שבעים שנה יבוא למעלה עם שבעים רימונים, כמות מכובדת מאד. אבל אלו הרשעים במשך כל חייהם, עושים מצוות רק כמו רימון אחד... לכן אנו מבקשים כל שנה שירבו זכויותינו כרימון.

שמע הרב את תשובת החכם הצעיר ונהנה מאד. (הוסיף עוד לספר מרן זצ"ל, שאחר כך ראה שכתירוצו כתב הפרי חדש ס' תקפג סק"א. וראיתי ביאור נוסף בפרי מגדים (שם משב"ז סק"ב) שדקדק בלשון הגמרא שהרשעים מלאים מצוות כרימון, ואנו מבקשים ש"ירבו זכויותנו כרימון" לשון רוב, שעניינו שמצוותנו ירבו על שאר העוונות. ...) ושוב ראיתי שכן נדפס בספרו "חזון עובדיה ימים- נוראים" (עמ' צז). והוסיף עוד, שנראה לדייק שרשעים מלאים מצוות כ"פלח הרימון", היינו חלק ממנו, ואנו מבקשים שנהיה מלאים מצוות כרימון שלם. .

מנהג אכילת תפוח בדבש

בשעת אכילת התפוח בדבש אנו אומרים "שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה כתפוח בדבש". למה דוקא תפוח ולמה דוקא דבש?

אומר אחד המפרשים, שהמנהג לקחת תפוח הוא על פי מה שהגמרא אומרת (שבת פח.): עם ישראל דומה לתפוח כמו שישראל הקדימו נעשה לנשמע גם עץ התפוח הוא מיוחד שהוא מוציא את הפירות קודם לעלים.

ומה מיוחד בדבש?

הדבש יש בו תכונה שכל מה שנמצא בתוכו נהפך לדבש בתנאי שנפלו דברים חתוכים לתוכו. (ש"ך יו"ד סי' פד ס"ק ל"ז, בשם הרשב"א ור"י). . וכך גם נפסק להלכה בשלחן ערוך (יו"ד סי' פד ס' יג) שאם נפלו נמלים לדבש יש לחממו עד שיהיה ניתך ולסננו ומותר באכילה. כך עם ישראל, כאשר שבים בתשובה העוונות שלהם נהפכות לזכויות.

משום כך תפוח בדבש דוקא, שהם מראים את המיוחדות של עם ישראל. ויהי רצון, שנזכה לשנה טובה ומתוקה. (ועיין עוד בהרחבה בשו"ת משנה הלכות ח"ג, סי' עט).

"כתבנו בספר צדיקים"

אנו מוסיפים בתפילה "כתבנו בספר צדיקים", העולם שואל מה פשר בקשה זו, שהרי אם צדיק מבקשה, זו בקשה מיותרת שהרי הוא כבר צדיק, ובין כה וכה הוא יכתב בספר זה; ואם הוא לא צדיק אז מה תעזור בקשה להכנס אליהם במחיצתם, שהרי הוא לא שייך.

אלא אנו מבקשים, "כתבנו בספר צדיקים", שאכן אנו יודעים שאין אנו צדיקים, אך מבקשים אנו ומצפים להשתייך לקבוצה זו, וברגע שיש לנו כזה רצון, זו כבר מעלה וזכות לנו, וממילא ה' יוכל לכתבנו בספר הצדיקים רק על עצם הרצון. וכן כתב המהרש"א (ח"א שם ד"ה "בדרך" על דברי הגמרא (מכות י:) "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", לא כתוב "הקב"ה מוליך אותו", אלא מוליכין, והכוונה למלאכים שאדם יוצר ע"י מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, הם המסייעים לו בדרכו.).

על כל פנים רואים שאף למחשבה יש כח, ואם כן גם עצם הרצון והבקשה להכתב ולהיות עם הצדיקים, בידה לכותבנו עמהם.

(הרה"ג ר' שלום יפרח שליט"א)

עצה ליום הדין – ותרנות

מספרת הגמרא במסכת תענית (דף כה:):

שנה אחת היתה שנת בצורת ולא ירדו גשמים. אי לכך התכנס הקהל ור' אליעזר ירד לפני התיבה והתפלל שירד מטר, אך לא נענה. לאחר מכן בא ר' עקיבא ונענה. לאחר מכן יצאה בת קול ואמרה "לא מפני שכוחו של זה עדיף מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה לא".

שואל רבי ישראל סלנטר (אור ישראל מאמר כח) שתי שאלות על מעשה זה: 1. אם אכן כוחו של ר' אליעזר (רבו של ר' עקיבא) גדול, אז למה לא נענה? 2. ועוד, שהרי זה מעביר על מידותיו אז זה כבר סיבה שכוחו של ר' עקיבא גדול יותר? א

אלא התשובה היא, שהיה אפשר לטעות ולומר שר' עקיבא שבא מבית הלל מקל כמותם, וממילא הוא מעביר על מידותיו. ור' אליעזר שבא מבית שמאי הוא גם כן קפדן ולא מקל אלא מחמיר, ולא מעביר על מידותיו. אך רבי ישראל סלנטר אומר זה אפיקורסות לומר כך שהרי שמאי עצמו אומר באבות (פ"א משנה ט"ו) "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", ואם כן איך קפדן יתנהג כך? אלא על כרחנו גם שמאי וגם הלל לא היו קפדנים, אלא כל מחלוקתם היתה לגבי ההנהגה:

בית שמאי– סוברים "יקוב הדין את ההר", ובית הלל סוברים - ללכת לפנים משורת הדין.

ולכן כשר' עקיבא ירד והוא נוהג לפנים משורת הדין, כך גם נהגו עמו בשמים - שאף שלא היה מגיע למתפללים גשם, ירד גשם. אך ר' אליעזר שנוהג כמו עיקר הדין ולא יותר, נהגו עמו גם כן כך, וממילא לא נענתה בקשתו לירידת המטר לעמ"י.

ולפי דברים אלו השאלות מתורצות, אכן ר' אליעזר גדול יותר מר' עקיבא, אך ר' עקיבא מנהגו לפנים משורת הדין וכן נהג עמו הקב"ה כמאמר חז"ל (מכות י:) "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".

הנה כאן גילו לנו חז"ל סגולה נפלאה למי שרוצה לינצל מיום הדין הגדול, שלא יקפיד אלא יוַתֵר, שינהג בסלחנות, שלא יטור שנאה בלב, ואם כך יעשה, הקב"ה גם ימחול לו על עוונותיו ועל חטאיו. (הרה"ג ר' שלום יפרח שליט"א)

בקשת בקשות פרטיות בראש השנה

עיקר עיסוקנו ביום ראש השנה הוא התפילה לה'. אמנם על מה להתפלל? כבוד שמים? בקשות פרטיות? או בקשות לכלל ישראל?

אומר הגאון מוילנא בשם הזֹהר הקדוש - שאין לבקש כלל בקשות פרטיות, ומי שעושה כן, דומה לכלב שמבקש "הב, הב". יש לבקש רק עבור כבוד שמים. מה ההסבר בדבר זה שהוא כל כך חמור?

ניתן לבאר זאת על פי משל:

היתה ממלכה אחת שנהגה באזרחים בתקיפות רבה, והיו עבירות מסוימות שעונשם היה חמור מאד, למשל מאסר של עשרים שנה בכלא. עבירות אחרות בינוניות, עונש קצת קל יותר של חמש עשרה שנה בכלא; ועבירות יותר קלות של עשר שנים בכלא.

אבל פחות מכך אין מה לדבר, היות שחוק זה חוק. אך מי שהוא שייך למשפחת המלוכה, זכאי להשתחרר בלא מאסר כלל ע"י חנינה, שהרי קרוב הוא למלך.

לכן אומר הזֹהר אל לנו לבקש דברים עבורנו, אלא נבקש עבור חפצי שמים, וממילא על ידי כך שנהיה ממשפחת המלוכה נשיג כל צרכנו.

חומרת הדבר היא רק כאשר מבקש בריאות, פרנסה וחיים לצורך עצמו, אך כאשר מבקש בשביל לעבוד את ה' בנחת, זה כבוד שמים, (וכן אפשר לבקש על אחרים - על משפחת המלוכה).

ר' ישראל סלנטר והחזו"א, אומרים שבזמננו, יש ואף רצוי לבקש בקשות פרטיות כמה שרוצים. ונשאלת השאלה, למה היום אחרת?

תשובה לזה גם עפ"י משל:

היה מלך שמדינתו הלכה והשתכללה, והגיע הזמן לשכלל גם את הארמון, ולכן רצה המלך לבנות ארמון חדש.

לצורך כך הכין קבוצות עבודה וגם את בניו שיתף, ובאמת כל הבנים באו, שהרי מי לא רוצה לעזור לבנות ארמון חדש למלך.

הבן הבכור ביקש לעבוד על הכתר;

בן אחר - על כסא המלכות;

אחד הבנים הנוספים אמר "אני אעבוד על הארמון עצמו";

עוד בן אמר שרצונו לעבוד על מערכת הגינון;

הגיע המלך לבן הצעיר, ושאלו:"במה אתה רוצה לעזור?".

השיב הבן באדישות רבה: "אני מבקש פחית קולה...".

מיד נעשה רעש גדול "אתה לא מתבייש? את כולם מעניינת הזכות מי יבנה את הארמון, מי יתקן את הכתר ואותך מעניינת פחית קולה?!".

מיד גזר עליו המלך שבמשך שלוש שנים לא תדרוך כף רגלו בארמון.

למלך היה עוד בן צעיר, אך הוא לא היה שותף כי הוא נהיה צמח רחמנא לצלן; לא מגיב, לא אוכל ולא שותה, ורק ע"י אינפוזיה הוא מתקיים. בתחילה עוד הכיר את אבא ואמא, עכשיו כבר לא.

כל יום אביו המלך בא בשתים עשרה בצהרים לנסות לדובב אותו, אולי יקרה נס אך לצערו אינו מצליח. ולמרות זאת לא מתייאש.

גם לפני טקס חלוקת עבודת הארמון, בא המלך שוב לנסות לדובב אותו עם שאר בניו.

והנה, איזה פלא, העינים נפתחות לאט לאט, המלך מנגב לילדו את המצח, ושואל את הבן בהתרגשות: "מה אתה רוצה בני, מה אתה רוצה בני?". "א...בא, אני צמא, אני רוצה לשתות מים...".

כמובן האב כולו נרגש ושמח ורץ למלא את בקשת בנו. באותו מעמד נכח גם הבן שביקש פחית קולה (שקיבל עונש שלא יכנס לארמון במשך שלוש שנים), ושאל את אביו - "מה זו האפליה הזו? כשאני ביקשתי פחית, קיבלתי עונש כה חמור, וכשאחי מבקש סה"כ מים, אתה כל כך שש ושמח?".

השיב האב: "מה הדמיון, בני זה הוא צמח, בשבילי מספיק לשמוע את המלה "אבא", זה שוה את כל ההנאות שבתבל, אך אתה בריא, אוכל, שותה, ומתפקד כרגיל ובמקום לעזור בבנין הארמון אתה מבקש פחית קולה, אינך מתבייש?".

דורות הראשונים, היו קרובים לקב"ה, היתה להם אמונה חושית, אם הם יבקשו בריאות ופרנסה, זה משול לכלב שצווח "הב הב". אך בדורנו שאנו רחוקים מההרגשה שהיתה פעם, בדור היתום הזה אומר הקב"ה מספיק לי שתגיד "אבא", מה שתבקש לא חשוב לי, אפילו שתבקש רפואה, פרנסה, זה שאתה מראה "אבאל'ה, אני בידים שלך, אין לי שום דבר משלי", זה כבר נקרא שהמלכת אותי עליך. בשביל דורנו זה אלו המלכויות שלנו, לכן העיקר שנבקש מבורא העולמים שיחוס וירחם ויכתבנו בספר החיים. (הרה"ג ר' אליהו דיסקין שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה