אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים עשרת ימי תשובה › ערב יום הכיפורים - בקשת המחילה

מיד מלכים - שער המועדים

עשרת ימי תשובה · ערב יום הכיפורים - בקשת המחילה

ווארט לשבת שובה

בערב יום הכיפורים, כל אחד ניגש לחברו ומבקש מחילה על השנה שעברה, על צער שגרם לו, על הפסד שעשה לו וכדומה.

וכמובן, עם ישראל רחמנים בני רחמנים כל אחד מוחל וסולח לאלתר. ויש לכאורה להתבונן: כאשר מעליב אדם את חברו באמצע השנה– לא תמיד השני מוכן לסלוח.

והנה, כשמגיע ערב יום הכיפורים, הוא מוציא מפיו מיד את המילים "מחול לך, מחול לך..." וכאן יש לשאול מאי שנא ערב כיפור משאר כל השנה, למה כאן כל מה שהיה בין שני יהודים אלו עובר כלא היה, מה שאין כן באמצע השנה?

וחשבתי להסביר שאנו מרגישים בימים אלו את עיצומו של הדין, אך מאידך אנו יודעים שיש לנו דיין שונה משאר השופטים שאנו מכירים.

לדוגמא מהנעשה במשפט שלנו, אדם שעבר עבירה מקבל עונש, למרות שיכול להיות שהמעשה היה שלא באשמתו כלל, ובנוסף בסך הכל הוא אדם עם מעשים טובים, כל אלו לא יעזרו לו להפחית את חומרת עונשו, ברוב המקרים.

אבל אצל הקב"ה, האדם קובע לעצמו את העונש– על פי מעשיו. אם חברו ציערו, ואף על פי כן מוחל וסולח, לא מקפיד ודנו לכף זכות, גם בשמים – דנים אותו לכף זכות (שבת דף קכז:), היות ודרכו של הקב"ה היא להתנהג מידה כנגד מידה.

הנהגה זו של לדון לכף זכות אפשר לקחת לכל השנה, לא רק לערב יום הכפורים, שהרי אף אחד מאיתנו לא יכול לומר על עצמו שהוא מושלם, ואין בו חסרונות ובחברו יש חסרונות. אם כן, כמו שהוא נכשל לפעמים גם חברו כך.

דבר נוסף הוא, שאדם לא יכול כלל לדון את חברו, שהרי הלל אומר במסכת אבות (פ"ב מ"ד) "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" – והיינו שלא ישפוט מעשי חברו, לומר שנהג לא כשורה עד שיגיע לנסיון כמו שחברו נמצא. שהרי למי שנמצא מהצד קל לומר מה לעשות ומה לא לעשות, אמנם בשעה שהיצר הרע מתחזק, אזי קשה לפרוש, אם כן זו לא חכמה לדון את חברו בשעה שהוא כלל לא מתמודד עם כזה יצר הרע.

ובפרט שיתכן שאם היה לו נסיון כמו של חברו לא היה מתגבר. ואם כן בודאי אפשר לדון את החבר לכף זכות.

פירוש נוסף שמעתי מהרב יצחק פנגר שליט"א בשם הרב דסלר זצ"'ל, על משנה זו "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" - למקומו של הקב"ה. והרי אף פעם אדם לא יגיע למצב כזה שיודע כל מה שעבר על אותו אדם, כל קשייו ונסיבותיו עד שהגיעה לעבירה זו, ולכן לא יכול לדונו. שהרי יתכן מאד שאם

היה מכיר את עברו של אותו אדם לא היה מסתכל עליו בעין לא טובה ר' יצחק הלוי מברדיצו'ב תיקן תפלה, הכוללת מילים אלו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו וכו' שנראה מעלת חברנו"- (ומלים אלו הנם ג"כ ר"ת של המילים שמח) כלומר שיש לראות את הדברים החיוביים שבחברו, כמו שאומר הפסוק "וראה בטוב ירושלים"). .

מעלה נוספת לדן לכף זכות שבזה יוכל לכפר על עוון נורא של חילול השם, אם נכשל. ואלו דברי הגאון הרב דורון דוד גולד שליט"א (בספרו מראשית השנה): יש ג' אפשריות לתקן את עוון חילול השם החמור, ואף על פי שאדם חושב שאינו שייך לעבירה זו כלל, יכול להיות שדוקא משום דרגתו אנשים חושבים שחטא וילמדו ממנו להרע כמסופר בגמרא (יומא פו.) על רב שאם היה משלם בהקפה, עבורו זה נחשב שעבר על חילול השם.

ואלו הן האפשרויות לכפר:

א. קידוש שם שמים;

ב. להתיגע בלימוד התורה; (שערי תשובה שער ד' אות ט"ז).

ג. אפשרות שלישית לכפר אומר המשגיח של ישיבת ליקווד ע"פ רעיון של המהרי"ל דיסקין בסוף פרשת קדושים - לדון לכף זכות;

כלומר, אם אדם גדול עושה דבר שלכולם מותר, ואחד חושב שזה לא ראוי לאותו אדם גדול, אז בשמים יאמרו לו שעבר על חילול השם.

ואם יבוא ויטען "הרי אותו אחד היה אמור לדוני לכף זכות, כיון שהמעשה שעשיתי הוא ללא שום נדנוד של עבירה", יאמרו לו בשמים: "וכי אתה שהיית תמיד בעולם הקודם דנת לכף זכות?".

אם יאמר שכן, אז גם משמים יתחשבו בו, אמנם אם לא דן תמיד לכף זכות אז ענוש יענש.

אם כן המרויח העיקרי הוא לא מי שדנים אותו לטובה, אלא מי שדן בעצמו, שמקיים מצוות "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, טו).

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה