עניני ארבעת המינים
רמז במלה "אתרג"
ישנו רמז יפה שנרמז במילה "אתרֹג". הלכה ידועה היא (ש"ע סי' תרמ"ח ס' ב) שהאתרוג אמור להיות מלא ושלם ללא שום פגימה או חוסר, כדי שיהיה כשר ומהודר.
ויש עוד כמה דברים בודדים שצריכים להיות בשלמות: אמונה (שלמה) - תשובה (שלמה) - רפואה (שלמה) - גאולה (שלמה). וסימנם בר"ת- אתרֹג. (הרב ישראל כהן שליט"א)
"הדס שוטה"
בארבעת המינים נאמרה ההלכה שיהיו מהודרים:
אתרוג צריך שלא יהיה חסר, לולב שלא יהיה עקום כמגל. ערבה שלא יקטם ראשה, שלא תהיה יבשה ועוד הלכות רבות. אמנם בהדס גם נאמרה הלכה זו שלא יהיה יבש, שאם הוא יבש, הוא פסול (ש"ע סי' תרמ"ז ס"ו). אך ישנו פסול שלא נקרא "הדס פסול" אלא "הדס שוטה" והוא שבמקום שיצאו מגזעו שלושה עלים ביחד, יוצאים שנים שנים (כלשון הש"ע [סי' תרמ"ו ס"ג]: "עֲנַף עֵץ עָבוֹת הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ; כְּגוֹן שְׁלֹשָׁה עָלִין אוֹ יוֹתֵר, בְּגִבְעוֹל אֶחָד; אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִים בְּשָׁוֶה, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶם, אֵין זֶה עָבוֹת אֲבָל נִקְרָא "הֲדַס שׁוֹטֶה").
ולכאורה צריך ביאור למה דוקא בענין זה נאמר "הדס שוטה"?
אלא מסביר רבנו בעל ה"אור לציון" בדרך דרש:
מובא בשם האר"י הקדוש שבד' המינים רמוזים שבעת האושפיזין. שלושה הדסים כנגד שלושה האבות. שתי ערבות כנגד משה ואהרון. לולב כנגד יוסף
ואתרוג כנגד דוד המלך ע"ה.
ידוע שאברהם התמסר למידת החסד עד כלות כוחותיו כמו הכנסת אורחים. וכן התפלל במסירות נפש על אנשי סדום שינצלו מהמהפכה אף שהם היו הפך החסד. יצחק היה מידת הדין – גבורה כנגד עבודת המקדש, וכמו שרואים הסכים לעקוד אותו על גבי המזבח.
יעקב – עמוד התורה כמו שכתוב "איש תם יושב אהלים". כל אחד העמיד את העולם בהנהגתו כדברי המשנה באבות (פ"א מ"ב) "על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים".
אנשים רבים חושבים שבחינת יעקב אבינו היא כל היום רק ללמוד וללמוד. ולכן לא עושים חסדים, וטענה בפיהם "ותלמוד תורה כנגד כולם".
יש אחרים שאומרים – "אנו תלמידי חכמים כבר לא נהיה, לפחות בגלגול הזה, אז נעשה חסד ומצוות...".
ויש כאלו שפונים ל"עבודה"– כל היום נמצאים בבית הכנסת עם טלית ותפלין, עושים סיגופים ותעניות...
אומר הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל – אין הנהגות אלו דעת תורה. והרמז הוא בארבעת המינים: אע'פ ששלושה הדסים כנגד אברהם יצחק ויעקב, אך כל אחד צריך להיות משולש– שממנו יוצא שלושה עלים ממקום אחד. אברהם אבינו היה מצטיין בג' המידות תורה, עבודה וגמ"ח, אך במיוחד בחסד. וכן יצחק בג' המידות אך במיוחד בגבורה וכן יעקב התייחד בתורה. לכן אם יוצא עלה אחד מההדס או שנים ולא שלוש מאותה שורה – אין זה כי אם "הדס שוטה" – משום שצריך שכל המידות יהיו באדם. (הרב יהושע אבא שאול שליט"א נכד למרן הגאון בעל האור לציון)
"על נטילת לולב"
בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' קנז) נשאל למה מברכים על נטילת לולב ולא על לקיחת לולב, כלשון התורה. והשיב כי המשמעות דומה מאד בשתי המילים ולא דייקו, וכמו שאומרים "על נטילת לולב" ולא "על כפות תמרים" וז"ל:ומה ששאלת מפני מה אנו אומרין על נטילת לולב ואין אנו אומרין על לקיחת לולב כלשון הכתוב ולקחתם לכם? זו אינה שאלה שאין מקפידין בלשון כל שאנו שומרין הענין. שאם כן שאל למה אנו אומרין על נטילת לולב ואין אנו אומרין על נטילת כפות תמרים כלשון הכתוב? וכן בתפילין ובתקיעת שופר ובכל המצות אין ההקפדה רק על שמירת הענין לא בלשון. וכל ברכות המצות והנהנין נאמרות בכל לשון. .
אמנם, אפשר לענות בדרך נוספת:
בגמרא בברכות (לח.) יש מחלוקת האם אומרים "המוציא לחם מן הארץ" או "מוציא לחם מן הארץ". אומרת הגמרא לכולי עלמא אם אמר "מוציא לחם מן הארץ" יצא אבל אם אמר "המוציא" זה מחלוקת. שואל הרשב"א (שם ד"ה "והלכתא") למה אנחנו לא אומרים באופן שלכולי עלמא זה טוב, מוציא לחם?
התשובה היא, היות ובין המלים אלהינו מלך "העולם" "מוציא" לחם מן הארץ יש מ' בסוף מלה ומיד אח"כ בתחילת מלה, בלא שום ריוח ביניהם אז יכול להיות שאדם היה בולע ואומר אותם באות אחת ולא היתה ניכרת המלה "מוציא לחם" אלא היה אומר "מלך העולמוציא", לכן אמרו שכדאי שיהיה ריוח בין המלים, ואיך עשו את הריוח? על ידי שהוסיפו את האות ה'. "המוציא לחם", ועכשיו יש ריוח בין המלה "מלך העולם" למלה "מוציא" על ידי האות ה'.
אותו דבר אפשר לומר לגבי לולב. למה לא אומרים "אשר קדשנו במצוותיו וצונו על לקיחת לולב", כדי שיהיה ריוח בין המלה "על" למילה "לקיחת" אז החליפוה כדי שלא יאמר "עלקיחת" לולב לכן אומרים "על נטילת לולב". (הרב נחמיה נוסבכר שליט"א)
במה חטאה הערבה?
מנהג עם ישראל לחטוב ביום השביעי של חג הסכות בערבות חמש פעמים כמובא במחזורים.
אמנם קשה מה עשתה הערבה שכך חובטים בה?
התשובה ע"פ דברי המדרש הידוע (ויקרא רבה פרשת אמור פרשה ל), שכל אחד מארבעת המינים כנגד סוג אחד בעם ישראל. וז"ל:
"פרי עץ הדר", אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים", אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. ו"ענף עץ עבות", אלו ישראל, מה הדס זה יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ו"ערבי נחל", אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה לא טעם ולא ריח כך הן ישראל יש בהן בני אדם שאין בהן לא תורה ולא מעשים טובים", ע"כ.
לפיכך, הערבה שהיתה מחוברת יחד עם שומרי התורה והמצוות, או לפחות חלקם, היתה אמורה ללמוד מהם; ובכל זאת נשארה בסורה ללא מצוות וללא תורה, על כן אין לה שום תיקון אלא רק לחובטה בקרקע..."
תשובה נוספת היא, משום שהערבה דומה לשפתים, אנו חובטים בה כדי לרמוז שיסתמו כל המקטרגים, ולא יזכירו עוונותינו לפני ה' יתברך. (הרב גרשום אמיתי שליט"א)