אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים סוכות › סוכות - עבודת ה' באהבה

מיד מלכים - שער המועדים

סוכות · סוכות - עבודת ה' באהבה

רמז בהלכות סוכה

יש שאלה ידועה מדוע ניתנה מצות סוכה בחודש תשרי, היה מתאים יותר שתנתן בקיץ שהמזג אויר טוב יותר בשביל שהיה בחוץ?

שאלה נוספת, למה במצוה זו נאמר שאם ירדו גשמים האדם היושב בסוכה פטור מהמצוה ויצא לחוץ, הרי בשאר מצוות אם ניסה ולא הצליח, לא אומרים סימן שהקב"ה לא חפץ במצוה אלא להיפך "לפום צערא אגרא" (פרקי אבות פ"ה, מכ"ג)?

או בנוסח אחר: מאי שנא מצות סוכה משאר מצוות שהמשנה אומרת (כח:) שאם ירדו גשמים, אדם יצא מהסוכה משום שדומה לעבד שבא להגיש למלך כוס יין ושפך אותה בפניו.

התשובה על פי הקדמה קצרה. אנו אומרים בתפילה "אתה בחרתנו" במתן תורה, "רצית בנו" זה ריצוי מיוחד בחג סוכות. ויש בזה רמז.

יש הלכה לגבי דפנות הסוכה שיהיו "שתים כהלכתן והשלישית אפילו טפח" (סוכה ב.), אם עושים שני קוים ועוד קו אחד קצר יוצאת צורה של יד שמחבקת. כך ה' אוהב אותנו, כמו שאמר שלמה המלך "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו).

זהו היסוד של סוכות. עד הימים של סוכות עבדנו מתוך אימה, מתוך יראה ופחד הדין. אך עם כל המעלה של הימים הנוראים, המעלה הגדולה היא לעבוד את ה' מתוך שמחה. שאדם נהנה בעבודת ה' ובקיום המצוות בזה חפץ ה' יותר, (וכמו שרמז בזה הגאון הגדול הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו "אגרת לבן תורה" (מהדורת תשע"ד עמ' 50) על מאמר חז"ל (ברכות ח:) "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים", שמי שנהנה מיגיע כפיו כלומר נהנה מעבודת ה' יותר גדול ממי שעובד את השם מתוך יראה ופחד, משום שעבודה מאהבה יותר גדולה מיראה ולתועלת הדברים נביא כאן את לשונו: "...וּבָזֶה בֵּאֲרוּ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא, גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפּוֹ יוֹתֵר מִיְרֵא שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ בֵּאוּר, מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם זֶה הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפּוֹ אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, אִם כֵּן מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא גָּדוֹל מִירֵא שָׁמַיִם? וְאִם הוּא יְרֵא שָׁמַיִם אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר יוֹתֵר מִירֵא שָׁמַיִם, הֲרֵי גַּם הוּא יְרֵא שָׁמַיִם. אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא, כִּי הִנֵּה הָאָדָם לְעָמָל יוּלַד, וְכָל מַטְּרַת בּוֹאוֹ שֶׁל הָאָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה הוּא לַעֲבֹד אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלִיגַע וְלַעֲמֹל בְּעֵסֶק תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְקִיּוּם הַמִּצְוֹת. וְכָל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כָּזֶה, וְעוֹשֶׂה כֵן מִשִּׂמְחָה, זֶה גָּדוֹל יוֹתֵר מִמִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְוֹת וְיָגַע בָּהֶם מִתּוֹךְ יִרְאָה וּפַחַד הָעֹנֶשׁ. וְלָכֵן גָּדוֹל יוֹתֵר "הַנֶּהֱנֶה" מִיגִיעַ כַּפּוֹ, יוֹתֵר מִ"יְרֵא" ה'. עֲבוֹדַת ה' בְּאַהֲבָה וַהֲנָאָה וְיִרְאַת הָרוֹמְמוּת, חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מֵעֲבוֹדַת ה' מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ.

וּבָזֶה בֵּאֲרוּ גַּם מַה שֶּׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קכו) אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. וְהַיְנוּ, שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹמְדִים וּתְמֵהִים, אֵיךְ עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה גַּם לָעוֹלָם הַזֶּה, הֲרֵי עֵשָׂו הוּא זֶה שֶׁזָּכָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ וְזַרְעוֹ זָכוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם בָּאִים בִּשְׁאֵלָה: הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה? וַיהִי כְּמֵשִׁיב: הָיִינוּ שְׂמֵחִים. בַּעֲבוּר שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הַמִּצְוֹת מִתּוֹך שִׂמְחָה וְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא, וְלֹא קִיְּמוּהָ כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, אוֹ מִיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ, בַּעֲבוּר זֶה זָכִינוּ גַּם לָעוֹלָם הַזֶּה. וְאֵין זֶה שָׂכָר עֲבוּר הַמִּצְוֹת שֶׁמְּקַיְּמִים, אֶלָּא בַּעֲבוּר הַשִּׂמְחָה שֶׁבְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת. וּבָזֶה עוֹד בֵּאֲרוּ מַה שֶּׁאָמְרוּ (תְּהִלִּים קמז) הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ, הַשּׁוֹלֵחַ אִמְרָתו אָרֶץ וְגוֹ'. וְהַיְנוּ, שֶׁבָּאִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּתְמֵהִים, הֵיאַךְ עַם יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בְּאֵיזֶה זְמַנִּים, הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם? חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ? וַהֲרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שַׁיָּךְ לְעֵשָׂו וְזַרְעוֹ, וְלֹא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ וּלְזַרְעוֹ. וַיְהִי כְּמֵשִׁיב: הַשּׁוֹלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, וַהַיְנוּ שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רַב, וְזוֹ מִצְוַת מִילָה, כָּל מִצְוָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּשִׂמְחָה, הֶחְזְקֵיהּ בְּיָדָם, וְזוֹ הִיא מִצְוַת מִילָה, וּבִזְכוּת שֶׁעוֹשִׂים מִצְוַת מִילָה בְּשִׂמְחָה, מִצְוָה זוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּיָדָם, וְהַשָּׂכָר בָּא עַל הַשּׁוֹלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, עַל עֲשִׂיַּת הַבְּרִית בְּשִׂמְחָה [אִמְרָתוֹ הַיְנוּ הַבְּרִית], וְעַל זֶה מַגִּיעַ לְעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ בַּגֶדֶר חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ וְגוֹ'". ).

מסופר על אחיו של הגאון מוילנא שבזקנותו היה מבקר מדי פעם את אחיו הגאון. והיה הולך בדרך עד לביתו, עם כל הקשיים הכרוכים בדבר. שאלוהו תלמידיו: "למה אינך עובר לגור ליד אחיך?".

ענה להם: "בגלל אשתי. לפני מספר שנים חיפשתי אתרוג, ולא מצאתי בשום מקום אתרוג כשר. עד שנודע לי שיש מקום מחוץ לעיר שאפשר להשיג אתרוג במחיר עתק (בזמננו בערך היה שוה כ-800,000 ש"ח). אשתו הציעה רעיון: "נמכור את הבית שלנו ובסכום הזה נוכל לקנות את האתרוג" והסכמתי. מכרנו את הבית, קנינו את האתרוג וכל בני העיירה יצאו בו ידי חובה. והשמחה היתה גדולה. ואז הלכנו לגור בדירה שגודלה חצי מהבית הקודם". ואז אחיו של הגאון מוילנא ענה על השאלה, "למה לא עברתי לוילנא? משום שכל פעם שאשתי רואה את הבית שהיינו גרים בו קודם, מתמלאת בשמחה ואושר עד אין קץ. וכי אני יכול לקחת ממנה את ההנאה הזו, על הזכות שהיתה לנו במצות אתרוג?".

מסיפור זה נלמד שאין לאדם הנאה גדולה מזו שעובד את ה' באהבה, בצורה הזאת שמשעבד כל גופו לה'. וזהו הרמז בד' המינים שנוטלים בחג סוכות. לשעבד כל אבריו לה'. הלולב כנגד השדרה, ערבה כנגד הפה, הדס כנגד העינים, האתרוג כנגד הלב (מדרש תנחומא פרשת אמור סי' כח).

ולכן חג הסוכות נקרא "זמן שמחתנו" משום שעיקר העבודה היא לעשות את רצון ה' בשמחה. ואנו צריכים להראות לה' שאנו שמחים בו ונכנסים אִתו לדירת עראי, שפעמים נמצאים יתושים ויש שמש ורעש מסביב.

אם אדם יודע שהסוכה כמו משכן ונמצא יחד עם בורא עולם, וכי ירגיש איזה צער? ואם יהיה חייב לישון בסוכה גם בזמן הגשמים, אז לא ירגיש את עצמו בצורה נוחה, לא ירגיש באהבה שהקב"ה אוהבו, ולכן פטרו אותנו מהסוכה בצורה הזאת.

אנו אומרים בימים - נוראים "אם כבנים אם כעבדים". העבד מחכה לציווי מהאדון אך בן לא מחכה שהאבא יבוא מהדרך ויצוה לו, אלא בא לקראתו עם משקה כדי להשיב את נפשו.

יש לקיים את רצון ה' כמו שאבא מבקש ממני, בצורה הטובה ביותר. אם נתנהג כך, אז גשמים לא ירדו בסוכות כיוָן שהקב"ה לא ירצה שנצא מהסוכה.

והתירוץ לשאלה השניה הוא, שאם יורד על האדם גשם, אות הוא שאינו מקיים את המצוות מתוך אהבה ומתוך חיבה, ולכן הקב"ה כביכול אומר לו שיצא מהסוכה, שהרי זו היא מטרת החג.

וזה הרמז בדברי חז"ל "כעבד ששפך לו רבו קיתון על פניו", זה הבית של הקב"ה שכביכול מזמין את האדם לבית שלו, ואם ירדו גשמים סימן שהבעל הבית רוצה שנלך ואינו חפץ במצוותינו.

כי עיקר חג סוכות זה עבודת ה' בשמחה ובאהבה.וכשזה חסר זה פגם גדול במצוה. וה' יזכנו לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם. (הרב ליאור תשובה שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה