חודש שבט – טו בשבט · "כי האדם עץ השדה"
החיד"א אומר שיש דמיון רב בין האדם לעץ כפי שאומרת התורה בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט).
[1] ככל שהאילן מטופל טוב יותר, כן מניב פירות טובים ועסיסיים יותר; כך גם האדם ככל שמשקיע יותר בחינוך ילדיו, כך יקבל ילדים טובים יותר. [2] כל חיותו של האילן מן המים, כך האדם כל חיותו מן התורה שנמשלה למים (תענית ז ע"א). . [3] כמו שהאילן צריך לאור השמש כן האדם צריך רב שיאיר לו את הדרך. [4] כמו שהאילן צריך לרוח (אויר), כן האדם צריך את הרוחניות כדי לחיות.
עוד נראה לדמות כתב בספר שלחן מועד ערוך (עמ' קנג):
[5] בכל זרע קטן יש את תכונות העץ: טעם פירותיו וצבעיו, גובהו וצורת עליו. גודל זרעו וכדומה.
אם האדם עצמו לא ישקה ויטפח אותו שום דבר לא יצמח ואף יבול. כן גם האדם, טמונות בו הרבה יכולות, אבל אם האדם לא יטפח אותם, שום דבר לא יצא ממנו.
העץ ניזון ממים וזבל אך לעומת זאת מניב פירות טעמים ובריאים, "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" כמה זה מחייב אותנו "להניב פירות טובים" כלומר מצוות ומעשים טובים, שהרי אנו מקבלים כל כך הרבה שפע מהקב"ה! ולא מים וזבל.
[6] ביאור נוסף להקבלה בן האדם לאילן אומר החזון איש:
כשם שהאילן אינו נבחן בגודלו או ביופיו, אלא בכמות הפירות הראויים לאכילה אשר הוא מפיק- כך בדיוק גם האדם... כשם שהאיכר חורץ את גורל האילנות ע"פ מידת התועלת שהם מביאים, כך הקב" ה נוהג ביחס לאדם.
הקב"ה אינו חפץ בבני האדם הגדולים או היפים המעוררים רושם. אלא הקב"ה בוחן את האדם רק ע"פ מידת התועלת אשר ניתן להפיק ממנו, ע"פ הפירות המתוקים שהוא מניב, היינו ע"פ המעשים הטובים שלו- ועל פי זה הוא מחליט האם ראוי הוא להתקיים או לא! (נתיבי אור עמ' רחצ).