אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים חודש ניסן › דרוש בענין ביטול חמץ

מיד מלכים - שער המועדים

חודש ניסן · דרוש בענין ביטול חמץ

רמז בבדיקת החמץ

אחר בדיקת חמץ אנו אומרים נוסח של ביטול חמץ כך: ''כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי וכו' לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". בקשר לכך יש רמז בעבודת השם במועד זה:

חכמי הסוד אומרים שהיצר הרע הוא הנחש הקדמוני, שהחטיא את האדם הראשון, וה' קיללו "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד) (זוהר בראשית דף לה ע"ב).

בפסח לא כמו כל השנה אנו אוכלים מצה, ובשאר השנה אנו אוכלים לחם. מה ההבדל ביניהם?

החמץ- עשוי מקמח ומים ששהו ביחד שמונה עשרה דקות, והמצה הנה קמח ומים לפני שעברו שמונה עשר דקות.

עיסה זו נהפכת להיות לחמץ מתי שמשאירים אותה בלי שום מגע במשך שמונה עשרה דקות, אז היא מתנפחת ונהפכת לחמץ.

על דרך הרמז אמרו בזה שהחמץ מסמל את הגאוה, והמצה מסמלת ענוה. שורש המידות הטובות היא הענוה, ממנה כל המידות הטובות מתפתחות. לעומתה הגאוה שהיא שורש המידות הרעות, מי שמתגאה, כל דבר קטן מפריע לו, רודף כבוד, מתמלא שנאה כלפי מי שלא עשה רצונו, ומקנא בשני: "למה לו יש ולי אין, הרי אני יותר חשוב ממנו" וכו'.

מה שורש הגאוה והענוה?

אמת ושקר.

אם יש באדם אמת, היא תצמיח ענוה ומידות טובות. הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" אומר שאדם יאמר תמיד תודה לה' על המעלות שיש בו,

ולא יתנשא מעל אחרים. הגאותן חי בשקר, מרגיש שהוא מעל כולם. אך למעשה אמור היה להיות, שכמו שהשור לא יתגאה על עוף בזה שיש לו שיש לו שרירים ועוף לא יתגאה על השור שיש לו כנפים, כי כל אחד קיבל חלקו. כך אדם בעל מעלות לא ירגיש יותר מורם מעל חברו, כי כך ה' זיכהו (מסילת ישרים פכ"ב). המצה מראה את האמת לכן מסמלת ענווה, כשם שנתנו בה קצת מים וקמח- מעט דברים ולכך נראית דקה, בלי אוויר ובלי בועות. מה שנתנו בה זה מה שהיא מראה.

לעומתה, החמץ "מתגאה ומתנשא" וזה שקר, שהרי למה הוא נראה כה מלא? משום שיש בו אויר לכן הוא מנופח.

במלים חמץ ומצה ישנם אותם אותיות מ' וצ', רק במצה יש אות ה' ובחמץ יש אות ח'.

הבדל נוסף הוא שבמלה מצה האות ה' היא בסוף המילה, ובחמץ אות ח' בתחילתה. הרמז הוא שכאשר אדם מתנהג בענווה, הנו מכיל בתוכו את האות ה"א שזאת אות משם ה', "מצה".

אך בחמץ, שאדם מתגאה הרגל של ה' הקטנה גדילה עד לתקרה ונהיה ח' (מלשון חטא) כלומר, החטיא את מטרתו. וממילא, אינה מסוגלת להיות בסוף המלה אז היא הולכת להתחלה, והמילה שיוצאת- חמץ.

היצר רוצה שלאדם יהיה שקר, אז ממלאו גאוה, ואם מתגאה אין בו מידות טובות ויכול גם לשכוח את ה' כמו שכתוב "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב, טו). וזו עיקר העבודה של חודש ניסן, לעבוד על הענוה.

על הנחש נאמר "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד), מתי שהוא בולע דבר הוא לא נהנה ממנו, אלא מרגיש טעם של חול.

אבל יש כאן רמז נוסף: עפר זו מידת ענווה, "ונפשי כעפר לכל תהיה", "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (שם יח, כז), ולכן נענש הנחש שמרגיש בכל דבר טעם של חול כיון שגאותו היא שגרמה לו לחטוא ולכן מעתה ישפיל עצמו כעפר, ובכל דבר ירגיש טעם עפר.

לכן אומרים אנו בנוסח ביטול החמץ- "כל חמירא... ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא", היינו שנחזור לשורש של המידות הטובות, לענוה.

"אין בן דוד בא עד שיכלו כל גסי הרוח מישראל" (סנהרין צח ע"א) - כל מי שעניו מזרז את הגאולה.

ה' יזכנו שנזכה לענוה, וממילא לכל המידות הטובות, וממילא נזכה לתורה הקדושה, כמו שאומרת הגמרא (תענית ז.) "מה מים מניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה". (הרה"ג ר' זמיר כהן שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה