חודש ניסן · ביאורים וחידושים בהגדה
למה שמו של משה רבנו ע"ה לא מוזכר בהגדה?
תשובה ראשונה- היות וה' לא רצה שהדורות הבאים ייחסו כח למשה שהוא עשה את המכות ולו היכולת והשליטה בטבע. לכן לא הוזכר שמו שלא תהיה אפשרות להיכשל באמונה בכח אחר.
תשובה שניה- אומר החפץ חיים, משום שכתוב "רצון יראין יעשה", ולכן לא מוזכר שמו של משה שהרי עניו היה מכל האדם, אף על פי שכל הנס נעשה על ידו ובשליחותו של הקב"ה. (חפץ חיים על השבת והמועדים עמ' צה).
"עֲבָדִים הָיִינוּ..."
בתחילת ההגדה אנו אומרים "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם וכו' וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. ע"כ.
ולכאורה יש לשאול על מה אנו שמחים בימינו שיצאנו ממצרים, הרי אז היינו עבדים וגם היום אנחנו עבדים?
נסביר ע"פ משל: היה אדם עני, שבנוסף לא ידע ללמוד. לימים התעשר ושכר מישהו שילמדו, כל פעם שהיה מגיע התאריך שבו התעשר, היה עושה סעודה. לימים חזר להיות עני, וכשהגיע תאריך זה שבו התעשר עשה גם אז סעודה. שאלו אותו: "והרי עני היית ועני נשארת?".
ענה להם: "הכסף לא נשאר לי, אבל החכמה כן!".
והנמשל: באמת חזרנו להיות עבדים, אבל התורה שקבלנו בהר סיני היא זאת שנשארה לנו.
כיצד היסב ר' עקיבא בפני רבו?
"מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק".
לכאורה יש להקשות:
א. איך ר' עקיבא הסב בפני רבו ר' אליעזר? ב. למה מספרים לנו שישבו בבני ברק?
התשובה, שר' עקיבא היה המרא דאתרא של בני ברק, ורב שנמצא בעיר שתלמידו הרב, לתלמיד מותר להסב בפני רבו.
מנין המכות שלקו המצריים
בהגדה מובאת מחלוקת כמה מכות המצריים לקו. שואל הגאון מוילנא, למה צריך להוסיף במספר המכות שלקו המצריים?
והשיב ע"פ הכתוב "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה'
רֹפְאֶךָ". לכן התנאים ניסו להגיד כמה שיותר דברים רעים שקרו למצריים, כדי שלא יהיו בעם ישראל.
"שהקב"ה חישב את הקץ"
אנו אומרים בהגדה בליל הסדר- "בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשֵּׁב אֶת הַקֵּץ וכו'".
ודאי אין הפשט שהשבח הוא על שה' קיים את ההבטחה. שהרי אף אדם בשר ודם צריך לקיים את מוצא פיו. אלא השבח הוא שחישב את הקץ.
מה הפירוש "חישב את הקץ"?
כאשר הקב"ה דיבר עם אברהם אבינו הבטיח לו את כל ארץ ישראל, ולא רק את חלקה הגשמי אלא גם חלקה הרוחני, משום שכל מה שיש בארץ למטה יש לו חלק שמקביל למעלה- כגון ירושלים של מטה מקבילה לירושלים של מעלה (עי' בפרש"י בריש תענית יא ע"ב). ולכן גם מאוחר יותר רצה משה להכנס לארץ כדי לקיים את המצוות שתלויות בה (וממילא לזכות בחלק גדול יותר בארץ ישראל של מעלה). אם כן עיקר הבטחת ה' לאברהם אבינו לתת לו את ארץ ישראל היתה בעיקר ענין רוחני.
שאל אברהם- "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח) - איך כולם יזכו לארץ ישראל הרוחנית וכי כולם יהיו צדיקים?
ענה הקב"ה- "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וגו' וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יג-יד), היינו אומר לו ה'- "אתה צודק שעמ"י ידרדרו ויתבוללו בגויים, אך אף על פי כן אני אציל אותם, ע"י "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם, יג) וע"י יסורים חוזרים בתשובה וזוכים שוב לכל הרוחניות.
והנה, ה' אמר שיהיה לעמ"י עינוי של ארבע מאות שנה וגם שיצאו ברכוש גדול, אבל נהיתה סתירה בין ההבטחות שהרי אחרי מאתים ועשר שנה הגיעו
למ"ט שערי טומאה, והרי אם ישארו עוד קצת יתחייבו כלייה, אם כן כיצד יצאו ברכוש גדול?
והשבח הוא שקיים הבטחתו הטובה ו"פסח" על הבטחתו של ארבע מאות שנה של עינויים, והשלימם בצורה שונה - ע"י שבמשך מאתים ועשר שנה היו יסורים באיכות של ארבע מאות שנה. וזה הפירוש "שחישב את הקץ", שהקב"ה הכליל את המאה ותשעים שנה הנותרות במאתים ועשר שנים ששהו במצרים. (הרב יואל קמרי שליט"א)
" וְהִיא שֶׁעָמְדָה..."
מי זאת שאומרים עליה "והיא שעמדה"?
יש מבארים שזו ההבטחה שה' הבטיח לעמ"י את העוה"ב. כמו שאומרת המשנה בסנהדרין (צ.) בתחילת פרק חלק "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא". הבטחה זאת היא שעמדה לנו בכל הדורות.
ומה פירוש "שלא אחד בלבד עמד עלינו וכו'"?
אומרים המפרשים שזו הדרך לקיום ההבטחה. שהרי כל הזמן הקב"ה רוצה שנחזור בתשובה ולכן העמיד את פרעה ואת נכבוכדנצר והמן והיטלר ועוד... שעל ידם עמ"י יפשפש במעשיו ויתקן את עוונותיו. כמו שכתוב בגמרא במגילה (יד.) גדולה הסרת הטבעת בימי המן יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שעמדו להם לישראל.
וכל זה בזכות ההבטחה שהקב"ה דואג שנזכה לעוה"ב. (הרב יואל קמרי שליט"א)
"וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבַד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ..."
ישנו פירוש בדרך רמז: "שלא אחד בלבד"- אם עמ"י לא "אחד" מאוחדים, יש ביניהם פירוד, אזי, "עמד עלינו לכלותינו, באים אויבים מבית ומחוץ לעשות בם כליה.
אך שעמ"י מאוחדים אין אחד יכול לגבור עליהם. (שמעתי ממור אבי ר' ניסים דהן הי"ו).
"וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ"
בהגדה של פסח מובאת דרשה על הפסוק "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך". וקשה מה פשר הכפל הרי אם אמר הקב"ה "אני", פשוט שהוא יהרוג את המצריים ולא מישהו אחר, אז מה הריבוי "ולא מלאך"?
ועוד קשה, נאמר בתורה פסוק נוסף "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף" (שמות יב, כג), וקשה הרי בפסוק הנ"ל רואים שהקב"ה בעצמו יביא מכה על המצריים ולא המשחית, אם כן כיצד אומר הפסוק שהמלאך לא יזיק לישראל, שמשמע שהמלאך יהרוג את הבכורים של המצריים?
אלא, היות שבודדים מעם ישראל היו מן הסתם אמורים להפטר באותו לילה (כדרכו של עולם שבכל יום נולדים אנשים ונפטרים), אם כן המשחית היה אמור לבוא לעשות תפקידו גם בלילה זה. אך אם היה קורה כן, היו המצריים אומרים: "מה שקרה לנו זה לא עונש מיוחד על מעשינו שהרי גם בישראל נפטרו אנשים...".
לפיכך הוצרך הקב"ה להדגיש "אנכי ולא מלאך", שאין לעם ישראל לדאוג אלא שרק "הוא" ימית את המצריים והמשחית לא יבא ובכך יהיה נס גדול לחיבוב עם ישראל. ואותו מלאך הממונה על המיתה לא יעשה אז את עבודתו בעם ישראל.
תירוץ שני, בכל אחת מהמכות של עשרת הדברות הצטרפה מכה נוספת, "בונוס"- מכת דבר, סוג מסוים של מגיפה.
אך במכה אחת היא לא ביקרה את המצרים כהרגלה ומכה זו היתה מכת בכורות, וזה מה שאומר הפסוק: "אנכי ולא מלאך", הפעם המשחית האחראי לתת עונש זה של דבר לא יהיה.
תירוץ שלישי, חז"ל אומרים (פענח רזא) שבמכה העשירית לא רק הבכורות מתו, אלא גם שאר בני משפחתם נחבלו וניזוקו, משום שירדו מלאכי חבלה, משחיתים, אשר הכו והרביצו בם קשות.
ולפי זה ישראל ניצולו פעמיים, גם ממכת המיתה וגם מהמלאכים המכים, וזהו "ולא יתן המשחית וגו'", שה' יציל את עמ"י מהמשחית שהכה את המצריים.
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי"
אנו אומרים בהגדה "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז ו), מבארים המפרשים שהקב"ה רצה לגאול את ישראל, אבל היתה בעיה שהמקטרגים אמרו, למה שעם ישראל יגאלו? הרי גם הם עובדי עבודה זרה, אז מה ההבדל בינם לבין המצריים? ענה להם הקב"ה שעמ"י יקבלו שלושה מצוות ובזכותם יוכלו להיגאל.
שלושת המצוות הם:
פסח, מילה וקידוש לבנה.
ואכן עמ"י קיימו את המצוות ונגאלו ממצרים.
נשאלת השאלה, למה בחר ה' דוקא במצוות אלו? הרי יש עוד שש מאות ועשר מצוות אחרות, אם כן מה מיוחד בפסח, מילה וקידוש החודש?
התשובה לכך עפ"י הסבר לעוד שאלה, למה עמ"י נכנס בכלל למצרים, מה היה להם לחפש שם? למה הקב"ה לא הביא את הי"ב שבטים הישר למעמד הר סיני? אלא הקב"ה רצה ללמדם מהותו של עבד ושתהא בהם הרגשה של עבד. ממילא אנו הרגשנו כך במצרים ששם אף לא אחד יכול להגיד משהו לבעל הבית, למה דוקא כך או כך וכדו', אלא עבד פירושו מאה אחוז כניעה לאדון, בין שמבין ובין שלא, לא מתייחס בכלל לשכלו והבנתו אלא כל מה שנאמר לו מפי האדון קדוש, כך יתנהגו עמ"י כלפי הקב"ה.
לשם כך נכנסו עם ישראל למצרים, ולכן גם עמ"י קיבל מצוות מסוימות שהמכנה המשותף שלהם הוא שמקיימים אותם בלי להבין טעם כלל:
[1] קידוש החודש- משה רבנו הצטוה שכאשר תהיה הלבנה בצורה מסוימת אז מתחילים לספור את החודש, עמ"י שמע זאת והיה צריך לומר "למה דוקא כך מתחיל החודש? אולי בצורה אחרת של הלבנה יתחיל החודש...".
ואף על פי כן קיבלו מצוה זו בלי להבין.
[2] דם ברית המילה- גם כן לא מובן, "עכשיו לחבול בעצמנו? אנו נהיה עייפים ומותשים, איך נקיים ונאכל את הפסח, לא מובן למה עכשיו ולא נדחה את המצוה לזמן אחר...". ולמרות הכל חתכו בבשרם החי ללא שום התמהמהות.
[3] קרבן פסח- "לבוא ולהראות לעיני המצרי ששוחטים לו את את האלהים שלו, איזו סכנה... למה לעשות כך...".
על פי עיקרון זה נבין עוד תמיהה:
אברהם אבינו התנסה בהרבה נסיונות ורק בנסיון העשירי אומר לו ה' שיעמוד בו ואחר שעמד בו אמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה", וכי רק עכשיו ידע ולא פני כן (אחר כל תשע הנסיונות), שאברהם ירא ה'?
ועוד שאלה, הקב"ה אמר לאברהם "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק" וגו' (בראשית כב, ב), למה היה אמור לפרט לו "את יצחק", וכי היה לאברהם מקום לחשוב שיקריב לקרבן את ישמעאל?
אלא ידע אברהם שמיצחק ימשיך זרעו כמו שהבטיח לו הקב"ה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב) אם כן הכיצד ילך לשחוט את בנו. לכן היה צד לומר שישמעאל ילך לקרבן.
וממילא כאשר בא לעקוד את יצחק בנו, לעשות מצוה נגד ההגיון קיבל את התואר והשכר הכי גדול- "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (בראשית כב, יב).
וכן הגה"צ הרב דסלר זצ"ל אומר (בשם הספרים הקדושים. עי' מכתב מאליהו ח"א עמ' 170) שהאמונה מתחילה היכן שהשכל נגמר, שהרי אם אתה מבין בשכל אתה כבר לא מאמין.
לכן בחג הפסח בליל הסדר, אנו שואבים אמונה לכל השנה, ושנתחזק לקיים המצוות תמיד מתוך אמונה תמימה בה' יתברך. (הרה"ג ר' שלום יפרח שליט"א)