חודש כסלו · יחוד הלב הוא שורש הניסים
בהזכרה של "על הנסים" אנו משבחים את ה' על הנסים ועל הנפלאות. שהיו בימים ההם, ואנו אומרים בנוסח התפלה "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים וגו' זדים ביד עוסקי תורתך".
לכאורה רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים זה נס אבל זדים ביד עוסקי תורתך איזה נס יש בזה?
אם "עוסקי תורתך" גיבורים, אז זה לא נס, ואם הם חלשים כבר אמרנו מקודם גיבורים ביד חלשים?
קושיא נוספת: התורה נקראת "עוז", "כח" "וגבורה" כמו שנאמר "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" (תהלים כט, א), זו התורה הקדושה, ומאידך נקראת תושיה משום שמתשת כוחו של אדם (סנהדרין כו:).
לכאורה קשה האם היא עוז או היא תושיה?
אומר הסבא מסלבודקא, ורבי חיים שמואלביץ זצ"ל מרחיב זאת:
מתי שיעקב אבינו ראה את הרועים שיושבים ליד הבאר ולא משקים צאנם שאל אותם לפשר הדבר: "מדוע אינכם משקים את הצאן?" השיבו לו: "האבן גדולה צריך הרבה אנשים כדי לגלגל אותה".
מיד בא יעקב וגלל את האבן. אומר רש"י (בשם מדרש רבה ע, יב):
"כמי שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית, להודיע שכוחו גדול".
השאלה גדולה היא - איזה ענין יש להודיע שכוחו גדול? וכי יש מעלה לגבורה פיזית?
ועוד יש לשאול, מאיפה היה ליעקב כח לכך?
שאלה נוספת - אנו אומרים בפיוט שלפני הגשמים "יחד לב וגל אבן" מה הקשר בין יחוד הלב לגלילת האבן?
אומרת הגמרא (בבא מציעא פד.) ריש לקיש קפץ בגבורה לעבר רב יוחנן, אמר לו ר' יוחנן "חילך לאורייתא, אם תקבל עליך עול תורה חזקה עליך שתצא אדם גדול, ובתמורה אתן לך את אחותי לאשה". ואכן ריש לקיש הסכים.
ניסה ריש לקיש לחזור לעבר הנהר בקפיצה, ואינו הצליח. ומדוע? כיון שהתורה מתשת כוחו של אדם.
וקשה התורה מתשת כוחו של אדם, אם הוא כבר לומד, והרי ריש לקיש עדיין לא למד, אלא רק קיבל עליו עול תורה, אז למה לא הצליח לקפוץ בחזרה?
אלא אומר הסבא, שאדם מרכז את כל כוחותיו או מתמקד בענין מסוים הוא מקבל כוחות עצומים שאי אפשר לתאר, כמו שמסופר על אותו תלמיד של הגאון מוילנא- ר' וולוול מוולוזי'ן (אחיו של ר' חיים מוולוזין), שפעם אחת היה צריך ספר אשר היה מונח מאחורי הספריה הגדולה, ולא היה שם אף אחד שיסייע לו להזיז אותה. ובפרט שזאת היתה ספריה גדולה שרק כמה אנשים ביחד יכלו להזיזה.
מה עשה? שינן לעצמו את הפסוק "לא בשמים היא" "לא בשמים היא", כמה וכמה פעמים, ומיד קיבל כוחות גדולים ועצומים עד שבסוף הזיז את הספריה בכוחות עצמו ולקח הספר.
אחר כך הסביר לבני ביתו כיצד עשה זאת:
"משום שהייתי זקוק כל כך לספר ומאד רציתי לעיין בו, אז קיבלתי כוחות גדולים ועצומים", כך הסביר תלמיד הגר"א.
יעקב אבינו שראה שרוצים להשקות צאן ולא מצליחים ראה איזה חסד טמון כאן וברגע שאזר את כל כוחותיו וניתב את כל רצונותיו ותשומת לבו לענין של החסד, כך קיבל כח גדול והזיז את האבן כמסיר פקק מהצלוחית, וממילא זהו הפירוש "יחד לב", ואז - "וגל אבן". מפה רואים כמה כח יש למי שמתמקד בדבר אחד בכל כוחו.
אותו דבר גם רבי יוחנן וריש לקיש, ריש לקיש לפני שקיבל עליו עול תורה יכל לקפוץ מהר להר כי היה מלא בעניני חומר, אך ברגע שקיבל עליו עול תורה היו בו רק עניני רוח של התורה הקדושה ואז לא יכול לקפוץ, לא משום שלא היו לו כוחות אלא שרצונו לא היה בעניינים פיזיים, ממילא לא יכל לקפוץ עם אותם כוחות של הקפיצה הראשונה ווכן כתב הגאון הגדול הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו אגרת לבן תורה (מהדורא תשע"ד עמ' 79) וז"ל: וְשָׁמַעְתִּי בֵּאוּר בָּזֶה, שֶׁאֵין הַפֵּרוּשׁ תּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כִּפְשׁוּטוֹ, אֶלָּא הַבֵּאוּר הוּא כָּךְ, כִּי הִנֵּה יֵשׁ לָאָדָם כֹּחוֹת פִיזִיִּים שֶׁלֹא תָּמִיד הוּא מוּדָע לָהֶם. הַשְּׁאֵלָה לְמָּה הוּא מְנַצֵּל אֶת אוֹתָם כֹּחוֹת. אֶפְשָׁר לְנַצֵּל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לַעֲבוֹדָה, אוֹ לְעֵסֶק הַתּוֹרָה. כַּאֲשֶׁר אָדָם מַגִּיעַ לְהַכָּרָה וּמַכִּיר בַּחֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה, אֲזַי רוֹצֶה לְהַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹ וּמִרְצוֹ לַתּוֹרָה. חֲבָל לוֹ לְבַזְבֵּז אֶת הַכֹּחַ לִדְבָרִים אֲחֵרִים. לְסַבֵּר אֶת הָאֹזֶן יֵשׁ לְהַמְשִׁיל עַל כָּךְ, מָשָׁל לְיֶלֶד שֶׁחוֹזֵר לַבַּיִת בְּיוֹם שָׁרָב, עָיֵף וּמַזִּיעַ, וְהוֹלֵךְ לָנוּחַ. וּבְוַדַּאי שֶׁאִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּלֵךְ לִקְנוֹת אֵיזֶה דָּבָר, יִדְחֶה שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם לָנוּחַ קְצָת. אַךְ אִם יִשְׁמַע בַּחוּץ יְלָלוֹת שֶׁל אַמְבּוּלַנְס, יִקְפֹּץ לִרְאוֹת מַה קָּרָה. וּבֶאֱמֶת הַיֶּלֶד לֹא שִׁקֵּר כְּשֶׁאָמַר שֶׁצָּרִיךְ לָנוּחַ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵשׁ דָּבָר חָשׁוּב שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת, קוֹפֵץ וּמִתְגַּבֵּר עַל הָעֲיֵפוּת. וְזוֹ הַכַּוָּנָה תּוֹרָה מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ, מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל כֹּחוֹ בַּתּוֹרָה, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ מוֹצֵא טַעַם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֹחוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים. וְלָכֵן רֵישׁ לָקִישׁ לֹא רָצָה לִקְפֹּץ, שֶׁהֲרֵי הִכִּיר כְּבָר אֶת עֶרֶךְ הַתּוֹרָה, וְלֹא רָצָה לְבַזְבֵּז אֶת כֹּחוֹ לַקְּפִיצָה. וְלָכֵן רַבִּי אֲבְהוּ וְרַבִּי יוֹחָנָן תָּפְסוּ אֶת ב' הַשַּׁמָּשִׁים בִּידֵיהֶם וְהֵרִימוּם, כִּי יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ, כָּאן הִתְגַּלָּה. אַךְ עַד עַכְשָׁו הִשְׁקִיעוּ בַּתּוֹרָה. .
וזו עיקר התשובה למה שפתחנו, ב"על הניסים", "זדים ביד עוסקי תורתך" הכוונה ב"עוסקי תורתך" היא למייחדים ליבם רק לתורה וכל כוחם מושקע רק לכיוון של עוד ביאור סוגיא, עוד ביאור ברש"י והתוספות, ועוד מסירות נפש לתורה, ובכל זאת אף על פי כשהכוחות הללו הופנו למלחמת היצר, בכוח הזה ניצחו את היוונים זה היה הנס, וממילא זה שייך ל"על הנסים".
ויש לנו להרגיש כך גם בחיינו וממילא להגיע ל"בהם נהגה יומם ולילה". לזכור את דברי המשנה "הוי שקוד ללמוד תורה" (אבות פ"ב, מי"ד) שנזכה לעסוק בתורה וממילא נזכה לנסים ונפלאות כמו בימי חנוכה, ונזכה לביאת מלך המשיח במהרה בימינו אמן. (הרה"ג ר' משה פינטו ראש מוסדות פאר משה פתח תקוה)