חודש טבת · חומרת צום עשרה בטבת
כתב רבינו ירוחם שאם היה חל עשרה בטבת בשבת, היה מוטל עלינו לצום אפילו בשבת, וצום זה דוחה דין עונג שבת. משום שבעשרה בטבת נאמר "בעצם היום הזה" (יחזקאל כד, ב) וגם כשחל יום הכיפורים בשבת מתענים מפני שכתוב שם "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ" (ויקרא כג, כט). וכמו שיום כיפור דוחה שבת גם עשרה בטבת דוחה שבת.
והטעם שתענית זו כה חמורה, כיון שיום זה הוא התחלה לפורענות שנאמר בו "וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וגו' וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר וגו' וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וגו' וַתִּבָּקַע הָעִיר" (ירמיהו נב, ה). אך רש"י (מגילה ה.) לא כתב כן אלא סובר שאין תענית עשרה בטבת דוחה את השבת. אמנם למעשה לפי לוח השנה לעולם לא יחול עשירי בטבת בשבת, אבל כשקידשו ע"פ הראיה בודאי היה אפשר שיחול בשבת.
אדם בריא שאינו מתענה נחשב כפורש מן הציבור, וכל הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת הציבור (מדרש שכל טוב שמות יז, יב). כי הנביא מתנבא שכל התענית והצער יחזור ויהפך לשמחה שנאמר "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח, יט) שתחזור מלכות ישראל ותחזור העטרה ליושנה וזהו נחמת הציבור, והפורש מהתענית לא יזכה לכך, וכל המתענים נחשבים כאבלים ע"י התענית ובמשנה נאמר אבות "הלל אומר אל תפרוש מן הציבור" וכו' (פ"ב מ"ה).
ואמרו חז"ל בגמרא (תענית יא.) שני מלאכי השרת המלוים את האדם בדרך לשומרו ואם פורש אדם מהציבור הרי אלו המלאכים שמים ידיהם על ראשו ומקללים אותו, ואומרים פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת הציבור.
ודין זה שאין לפרוש מן הציבור נאמר אף כשיש לציבור צער ולאותו יחיד אין צער זה, אף על פי כן עליו להשתתף בצערו של הציבור. (מרן הראשון לציון הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל)