אור ברסלב
מיד מלכים - שער המועדים חודש אייר סיון › ימי ספירת העומר

מיד מלכים - שער המועדים

חודש אייר סיון · ימי ספירת העומר

חודש אייר סיון

בימים אלו אנו נוהגים מנהגי אבלות על פטירת עשרים וארבעה אלף תלמידי ר' עקיבא. וכשנתבונן בסיבת הדבר לפטירתם, "שלא נהגו כבוד זה לזה" (יבמות סב ע"ב), תהא על פנינו תמיהה גדולה - איך יתכן דבר כזה? וכי לא ידע אותו ת"ח שלצידו גם כן יושב אחד מתלמידי ר' עקיבא? וכי חשב שמדובר בסתם אדם מהשוק? אם כן מה פירוש "שלא נהגו כבוד זה לזה"?

יתכן להסביר כך - אדרבא, ההפך הוא הנכון, הם ידעו ביניהם שכל אחד הוא תלמיד חכם, הם הכירו את ערכם שהנם גדולים בתורה וכו', אך היות והיו בקרבה גדולה מאד, אפשר שדשו בענין ואותה רגישות נחלשה אצלם, שהרי אדם שנמצא זמן רב באותו מצב, הוא מתרגל אליו ומתייחס אליו כמובן מאליו.

ואותם תלמידי ר' עקיבא דיברו עם החבר כמו שמדברים אל אדם רגיל וממילא אירע זלזול קל. (כגון שקראו אחד לשני בשמו הפרטי ולא רבי פלוני וכו'). ולפיכך החומרא כפולה:

א. הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה (יבמות קכא ע"ב).

ב. והרי שנינו (אבות פ"ב מ"י)- "הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תיכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש".

וכמו שמאש אדם נפצע אף ללא כוונה אם התקרב אליה יותר מדי, כן הוא בענייני בין אדם לחברו, העונש גם אם ציערו ולא כיבדו כראוי אף שלא בכוונה.

אגב, אמר הרה"ג ר' ניסים יגן זצ"ל דוגמא נוספת שמראה לנו עד כמה חומרת הדבר שאדם מתרגל לדבר שבקדושה ומאבד את הרגישות הרוחנית, וכך נאמר בנביא יחזקאל:

כאשר בית המקדש היה קיים, אדם שהגיע משער צפון היה צריך לצאת משער אחר. אסור היה לו לחזור דרך אותו השער שנכנס בו בשובו לביתו, אלא יצא דרך שער דרום או שער אחר. כה חמור הדבר עד שהנביא אומר שחייבים על כך מיתה בידי שמים. כלשון הפסוק: "וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא" (יחזקאל מו, ט).

ולכאורה מה נורא במעשה זה? סך הכל כניסה ויציאה באותה דרך?

אלא היסוד הוא כנ"ל - שאדם רואה דבר מיוחד באופן חד פעמי הוא מתפעל, מתרגש, מעריך אותו. אך אם יוסיף ויראנו פעם נוספת, הרגשתו תפחת ותחול התקררות.

אם כן אחד שנכנס לכותלי בית המקדש, חווה את הרוחניות באותו שער פלוני, אם יחזור דרכו שוב, הוא יתקרר במשהו מהדרגה הנשגבה של מקודם, ועל כך חייב מיתה...

אותו עיקרון רק במצב הפוך אמרו חז"ל "כיוָן שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר" (יומא פז.), בתחילה אדם מפחד מאיסור, הוא יודע ומכיר אות חומרתו. אך היצר מפתה אותו לאט לאט, בדבר קטן עד שעושה את אותה העבירה עצמה פעם ראשונה. ולאחר מכן אומר לו "רואה זה לא נורא כמו שחשבת...". וכך מושכו פעם שניה ושלישית, ולכן נעשית לו כמותרת, אחר שהרגשתו ואימתו מהעבירה נתקררה (כמו שהזהיר הרה"ג ר' חיים רבי שליט"א בפורים, שהחכם נזהר כבר מהסיגריה הראשונה...). .

וכך ראינו גם אצל נחש וחוה, שאחר שאמר לה "אף על פי שה' ציוה לא לגעת לא יקרה לך כלום אם תגעי..." (ואין זה נכון שהרי הקב"ה ציוה רק לא לאכול), ואז דחפה על העץ, וחוה שנשארה כמות שהיא ולא ניזוקה, ראתה שאכן צדקו דבריו והאמינה לו שגם אם תאכל לא יקרה לה כלום, ואכלה בעצמה ואח"כ האכילה גם את אדם... אבות דרבי נתן פ"א. . וכל זה התחיל בגלל התקררות קלה, שאמרה "לא קרה כלום אף שנגעתי, אז סימן שאפשר גם לאכול...".

וכן הוא בגמרא (סוכה נב.) - שהיצר הרע דומה בתחילה לחוט העכביש, ובסוף נהיה כעבותות העגלה- כי היצר מתחיל בקטן ומתפתח כל פעם שמקשיבים לו, מתעצם וגדל עד שכבר אין לתאר. כמו שבמחלה רחמנא לצלן חיידק קטן הולך וגדל עד שח"ו שולט בכל הגוף.

ועל פי דברים אלו הסביר הרה"ג ר' נסים יגן זצ"ל את המשנה באבות (פ"א מ"ד) "והוי שותה בצמא את דבריהם", שאדם לומד תורה לא ירגיש כבר שיודע הכל אלא ירגיש השתוקקות כמו אדם צמא, ששותה ושותה ולא מרגיש שהוא רווה, שלולא כן כאשר אדם לא מרגיש שחסר לו זו גם סוג של קרירות. והלא פסוק מפורש הוא "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו, ו) "היום"- בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (ספרי ואתחנן פסקא ו, הובא בבית יוסף אורח חיים ריש סימן סא).

(וכן אומר האדמו"ר מקוצ'ק שלכן תלמיד חכם נקרא מי שמילא את כריסו בש"ס ופוסקים, הדגש על כריסו ולא ראשו, היות שאדם צריך להרגיש "רעב" לתורה כמו הכרס שמתחדש רעבונה בכל יום [כוכב השחר עמוד 159]).

המוסר שלמדנו מתלמידי ר' עקיבא:

א. שהאבלות אשר אנו נוהגים על פטירתם, נמשכת לכל הדורות כדי שניזהר לבל לא נתרגל למציאות שלילית של חוסר כבוד לחבירו.

ב. ונקודה נוספת שאדם צריך ליזהר שמחמת השיגרה לא לתת פתח לאויבו שלא יכנס כלל ועיקר, שלא תהיה לו אחיזה בשום פנים ואופן.

שזו דרך ההיצר הרע, כמו שכתוב לגבי עמלק "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה, יח). אלא שנשתמש בסוד זה בכיוון השני, כמו שאנו אומרים בתפילה - "פתח לבי בתורתך". ולי אפשר לפרש ע"פ מאמר חז"ל "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם פתח שיהיו עגלות וקרונות נכנסין בו" (ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח ד"ה "באתי לגני"), והכוונה שכל התקדמות אפילו הכי קטנה, היא משמעותית וטיפה לטיפה מצטרפת עד שבנהיה כלי מלא.

שנזכה לשפע ברכה והצלחה ברוחניות ובגשמיות, ועל ידי זה נכין עצמנו להיות כלי ראוי לקבלת התורה.

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה