חג שבועות · "לא בשמים היא"
הגמרא במסכת שבת (פח ע"ב) מתארת את הויכוח שהיה למשה רבנו עם המלאכים וכך כתוב שם:
"אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים". (תהילים ח, ה) אמר לו הקב''ה למשה החזר להן תשובה. אמר לפניו רבש''ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה וכו'.
נשאלת השאלה – מדוע בתחילה המלאכים התנגדו שעמ"י יקבלה, ומה היתה הטענה של משה ששינתה את דעתם?
נביא ב"ה כמה ביאורים:
א. שמעתי תשובה על פי המסופר בספר בראשית – כאשר אברהם בא לעקוד את יצחק בנו יחידו, לפתע מגיע מלאך ומונע בעדו "אל תשלח ידך אל הנער" הוא אומר. ומוסיף "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" (בראשית כב, יב). ולכאורה קשה, וכי עד עכשיו אברהם אבינו ע"ה לא היה ירא אלוהים? למה רק בנסיון העשירי אברהם שומע זאת מפורש מפי המלאך?
התשובה לכך היא ע"פ דברי חז"ל (אבות ד, יא) "ר' אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד". כל פעם שאדם מקיים מצוה הוא בורא לעצמו מלאך טוב – סנגור.
ואם עושה עבירה רח"ל יוצר לעצמו קטגור. ועוד, כאשר אדם עושה מצוה בשלמות, יוצר לעצמו מלאך שלם עם כל האיברים. אך אם עושה מצוה חלקית גורם למלאך להיות בעל מום, חסר בגופו. אחרי שאברהם היה מוכן לעקוד את יצחק, נוצר ממצוה זו מלאך. כאשר הסתכל המלאך על עצמו וראה שאין בו שום חסרון. כל איבריו נמצאים, גופו שלם, או אז אמר המלאך לאברהם "עתה ידעתי וגו'" – עכשיו שאני מתבונן על גופי השלם סימן שאתה ירא ה'. על פי הקדמה זו מובנת טענת המלאכים שעמ"י לא אמורים לקבל את התורה. "אם יקבלוה, הם יחטאו בעבירות יבראו מקטרגים. ע"י זלזול במצוות יעשו אותנו מלאכים בעלי מומים. לא כדאי שיקבלו את התורה ויטלו אחריות כה כבדה...".
אולם הקב"ה שמע דבריהם ואמר למשה "אמור להם תשובה". פירוש – ע"י שעם ישראל שבים בתשובה מפשעם הם מתקנים את המלאכים שיצרו בצורה לא טובה. וגדולה מעלת התשובה כמו שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. וכן גדולה תשובה שמהפכת זדונות לזכויות. אם כן יש למלאכים תקנה אפילו אם ישראל יכשלו בעבירה. לכן אחר ששמעו טענה זו, שתקו ולא מנעו בעד משה ועם ישראל לקבל את התורה, משום שרק עכשיו שמעו על סוד זה של התשובה.
ב. בספר באר יעקב אגדות הש"ס (על הגמרא בשבת שם) כתב הרב המחבר הסבר על פי הגמרא (ב"מ פו.):
נחלקו בני הישיבה מה הדין כאשר יש ספק בנגעים. הקב"ה אמר הדין הוא שטהור וכל בני הישיבה של מעלה אמרו טמא. אמרו בני הישיבה: "נשאל את רבה בר נחמני, היות והוא בקי בדיני נגעים, והוא יכריע בשאלה זו. מספרת הגמרא שאחר ששאלוהו וענה "טהור" נפטר מן העולם ויצאה בת קול ואמרה "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור". ולכאורה אינו מובן, הרי הקב"ה בעצמו אמר טהור, ומה שייך לחלוק עליו וכי צריך השי"ת ראיה מרבה בר נחמני?
אלא המעשה יובן על פי המסופר בגמרא בבא מציעא (נט:):
היתה מחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים לגבי תנורו של עכנאי. ר' אליעזר מטהר חכמים – מטמאים.
ר' אליעזר אמר: "אם הלכה כמותי החרוב יוכיח!" – וכך היה החרוב נעקר ממקומו מאה אמה (מרחק רב). אך חכמים לא השתכנעו ממעשה זה שאכן הלכה כמותו.
הוסיף עוד ר' אליעזר - "אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח!" וכך היה – במקום שהנהר באזור ימשיך לזרום כלפי מטה, אירע נס שזרם כלפי מעלה. אמנם למרות כל זאת חכמים לא השתכהעו. משראה שאף מופת זה לא הואיל אמר ר' אליעזר – "אם הלכה כמותי "כותלי בית המדרש יוכיחו!" והנה כמעט נפלו הקירות, אך ר' יהושע גער בם ואמר להם - "אם תלמידי חכמים דנים בהלכה מה אתם שייכים לכך?".
מספרת הגמרא שכותלי בית המדרש לא זזו למצבם הקודם מפני כבודו של ר' אליעזר, וכן לא נפלו לגמרי מפני כבודו של ר' יהושע.
לבסוף- אמר ר' אליעזר אם הלכה כמותי בת קול תוכיח, וכך היה יצאה בת קולו ואמרה – "מה אתם מתווכחים עם ר' אליעזר, והרי הלכה כמותו בכל מקום".
אך ר' יהושע התנגד ואמר "לא בשמים היא", התורה נתנה לחכמים לפסוק ולא לבת קול שבשמים.
ר' נתן פגש את אליהו הנביא ושאלו מה עשה הקב"ה באותה שעה? השיב לו אליהו הנביא: "הקב"ה חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני".
ר' יהושע אומר "לא בשמים היא" כי כאשר נתנה תורה בהר סיני קיבלו חכמים את כח הפסיקה ומכריעים את ההלכה כדברי הרוב. הקב"ה קבע להעמיד את החכמים בנסיון אם יתפתו אחר נסים ונפלאות שירשימו אותם ויפסקו לפי ר"א ולא לפי הכלל של "אחרי רבים להטות", כאשר הקב"ה ראה שפסקו כדין, אמר "נצחוני בני".
ולכן גם במחלוקת בדיני נגעים היה צריך לשאול את רבה בר נחמני מה ההלכה מפני שאחרי שהקב"ה נתן את כח הפסיקה לחכמים, צריך בכל דבר לשאול אותם ואפילו הקב"ה בעצמו כביכול צריך ראיה מרבה בר נחמני, שהרי הוא נתן כח של פסיקה לחכמים, א"כ עכשיו זה שלהם.
במתן תורה, המלאכים רצו שכח הפסיקה ישאר אצלם בשמים, ולא ינתן לעם ישראל. אולם, השיב להם משה שאי אפשר להפריד את פסיקת ההלכה מהתוה"ק, ואכן לבסוף הסכימו שתינתן לעמ"י.
ג. ביאור נוסף כתב הרב "באר יעקב" למה בתחילה עיכבו המלאכים את התורה ממשה רבנו ועמ"י:
בגמרא חולין (ז ע"א) מסופר על ר' פנחס בן יאיר שרכב על חמורו בדרך לפדיון שבויים. והנה בדרך עמד מכשול כנגדו: נהר גינאי זורם וחסם את המעבר. ר' פנחס גזר עליו שיחלוק מימיו ואכן כך קרה, הנהר נחצה לשנים, ור' פנחס עבר. ומיד לאחר מכן חזר לקדמותו. וכך התרחש עוד פעמים: א) כאשר רצה עני לעבור ועל גבו שק של חטים עבור מצות לפסח ב) כאשר גוי אחד רצה לעבור, ר' פנחס גזר שהנהר יבקע לשנים בשביל לקדש שם שמים.
על מעשה זה אמר רב יוסף "כמה גדול ר' פנחס וכו'. ונשאלת השאלה אם אכן כה גדול נס זה, למה אין עושים לו זכר כשם שעושים לנס קריעת ים סוף? הרי כלל לא קוראים או מזכירים נס זה?
אלא, הביאור הוא על פי דברי אור החיים הקדוש (שמות יד, כז) שישנו הבדל מהותי בין זמן התרחשות נס קריעת ים סוף לזמן חלוקת נהר גינאי. נס קריעת סוף היה לפני מתן תורה. אולם נס נהר גינאי היה אחריו. בזמן מתן תורה נתחדש כח לעמלים בה, שיוכלו לשנות את הטבע. אם כן ר' פנחס בן יאיר ודאי שהיה עמל בתורה, אז אין חידוש שיכול לחצות נהר לשנים ואפילו מספר פעמים. אבל נס קריעת ים סוף היה לפני מתן תורה אז אם משה הצליח להפוך סדרי בראשית זהו חידוש גדול, נס מיוחד ולכן עושים מכך ענין גדול.
כן גם כלפי בקשת המלאכים– הם רצו שהתורה תינתן לעמ"י אך ללא שיוכלו לשנות את חוקי הטבע, אך משה אמר להם או שכל התורה תינתן עם מה שטמון בה, או שתישאר אצלכם. אך האפשרות השניה לא שייכת שהרי אינכם בעלי בחירה, ואינכם יכולים לקיים מצוות לכן התורה כולה עם כוחותיה תרד ותנתן לנו, ואכן הודו לו.