אור ברסלב

מיד מלכים - שער המועדים

חג שבועות

חודש אייר סיון

"לא בשמים היא"

הגמרא במסכת שבת (פח ע"ב) מתארת את הויכוח שהיה למשה רבנו עם המלאכים וכך כתוב שם:

"אמר ר' יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא. אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים". (תהילים ח, ה) אמר לו הקב''ה למשה החזר להן תשובה. אמר לפניו רבש''ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה וכו'.

נשאלת השאלה – מדוע בתחילה המלאכים התנגדו שעמ"י יקבלה, ומה היתה הטענה של משה ששינתה את דעתם?

נביא ב"ה כמה ביאורים:

א. שמעתי תשובה על פי המסופר בספר בראשית – כאשר אברהם בא לעקוד את יצחק בנו יחידו, לפתע מגיע מלאך ומונע בעדו "אל תשלח ידך אל הנער" הוא אומר. ומוסיף "עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה" (בראשית כב, יב). ולכאורה קשה, וכי עד עכשיו אברהם אבינו ע"ה לא היה ירא אלוהים? למה רק בנסיון העשירי אברהם שומע זאת מפורש מפי המלאך?

התשובה לכך היא ע"פ דברי חז"ל (אבות ד, יא) "ר' אליעזר בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד". כל פעם שאדם מקיים מצוה הוא בורא לעצמו מלאך טוב – סנגור.

ואם עושה עבירה רח"ל יוצר לעצמו קטגור. ועוד, כאשר אדם עושה מצוה בשלמות, יוצר לעצמו מלאך שלם עם כל האיברים. אך אם עושה מצוה חלקית גורם למלאך להיות בעל מום, חסר בגופו. אחרי שאברהם היה מוכן לעקוד את יצחק, נוצר ממצוה זו מלאך. כאשר הסתכל המלאך על עצמו וראה שאין בו שום חסרון. כל איבריו נמצאים, גופו שלם, או אז אמר המלאך לאברהם "עתה ידעתי וגו'" – עכשיו שאני מתבונן על גופי השלם סימן שאתה ירא ה'. על פי הקדמה זו מובנת טענת המלאכים שעמ"י לא אמורים לקבל את התורה. "אם יקבלוה, הם יחטאו בעבירות יבראו מקטרגים. ע"י זלזול במצוות יעשו אותנו מלאכים בעלי מומים. לא כדאי שיקבלו את התורה ויטלו אחריות כה כבדה...".

אולם הקב"ה שמע דבריהם ואמר למשה "אמור להם תשובה". פירוש – ע"י שעם ישראל שבים בתשובה מפשעם הם מתקנים את המלאכים שיצרו בצורה לא טובה. וגדולה מעלת התשובה כמו שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. וכן גדולה תשובה שמהפכת זדונות לזכויות. אם כן יש למלאכים תקנה אפילו אם ישראל יכשלו בעבירה. לכן אחר ששמעו טענה זו, שתקו ולא מנעו בעד משה ועם ישראל לקבל את התורה, משום שרק עכשיו שמעו על סוד זה של התשובה.

ב. בספר באר יעקב אגדות הש"ס (על הגמרא בשבת שם) כתב הרב המחבר הסבר על פי הגמרא (ב"מ פו.):

נחלקו בני הישיבה מה הדין כאשר יש ספק בנגעים. הקב"ה אמר הדין הוא שטהור וכל בני הישיבה של מעלה אמרו טמא. אמרו בני הישיבה: "נשאל את רבה בר נחמני, היות והוא בקי בדיני נגעים, והוא יכריע בשאלה זו. מספרת הגמרא שאחר ששאלוהו וענה "טהור" נפטר מן העולם ויצאה בת קול ואמרה "אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור". ולכאורה אינו מובן, הרי הקב"ה בעצמו אמר טהור, ומה שייך לחלוק עליו וכי צריך השי"ת ראיה מרבה בר נחמני?

אלא המעשה יובן על פי המסופר בגמרא בבא מציעא (נט:):

היתה מחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים לגבי תנורו של עכנאי. ר' אליעזר מטהר חכמים – מטמאים.

ר' אליעזר אמר: "אם הלכה כמותי החרוב יוכיח!" – וכך היה החרוב נעקר ממקומו מאה אמה (מרחק רב). אך חכמים לא השתכנעו ממעשה זה שאכן הלכה כמותו.

הוסיף עוד ר' אליעזר - "אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח!" וכך היה – במקום שהנהר באזור ימשיך לזרום כלפי מטה, אירע נס שזרם כלפי מעלה. אמנם למרות כל זאת חכמים לא השתכהעו. משראה שאף מופת זה לא הואיל אמר ר' אליעזר – "אם הלכה כמותי "כותלי בית המדרש יוכיחו!" והנה כמעט נפלו הקירות, אך ר' יהושע גער בם ואמר להם - "אם תלמידי חכמים דנים בהלכה מה אתם שייכים לכך?".

מספרת הגמרא שכותלי בית המדרש לא זזו למצבם הקודם מפני כבודו של ר' אליעזר, וכן לא נפלו לגמרי מפני כבודו של ר' יהושע.

לבסוף- אמר ר' אליעזר אם הלכה כמותי בת קול תוכיח, וכך היה יצאה בת קולו ואמרה – "מה אתם מתווכחים עם ר' אליעזר, והרי הלכה כמותו בכל מקום".

אך ר' יהושע התנגד ואמר "לא בשמים היא", התורה נתנה לחכמים לפסוק ולא לבת קול שבשמים.

ר' נתן פגש את אליהו הנביא ושאלו מה עשה הקב"ה באותה שעה? השיב לו אליהו הנביא: "הקב"ה חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני".

ר' יהושע אומר "לא בשמים היא" כי כאשר נתנה תורה בהר סיני קיבלו חכמים את כח הפסיקה ומכריעים את ההלכה כדברי הרוב. הקב"ה קבע להעמיד את החכמים בנסיון אם יתפתו אחר נסים ונפלאות שירשימו אותם ויפסקו לפי ר"א ולא לפי הכלל של "אחרי רבים להטות", כאשר הקב"ה ראה שפסקו כדין, אמר "נצחוני בני".

ולכן גם במחלוקת בדיני נגעים היה צריך לשאול את רבה בר נחמני מה ההלכה מפני שאחרי שהקב"ה נתן את כח הפסיקה לחכמים, צריך בכל דבר לשאול אותם ואפילו הקב"ה בעצמו כביכול צריך ראיה מרבה בר נחמני, שהרי הוא נתן כח של פסיקה לחכמים, א"כ עכשיו זה שלהם.

במתן תורה, המלאכים רצו שכח הפסיקה ישאר אצלם בשמים, ולא ינתן לעם ישראל. אולם, השיב להם משה שאי אפשר להפריד את פסיקת ההלכה מהתוה"ק, ואכן לבסוף הסכימו שתינתן לעמ"י.

ג. ביאור נוסף כתב הרב "באר יעקב" למה בתחילה עיכבו המלאכים את התורה ממשה רבנו ועמ"י:

בגמרא חולין (ז ע"א) מסופר על ר' פנחס בן יאיר שרכב על חמורו בדרך לפדיון שבויים. והנה בדרך עמד מכשול כנגדו: נהר גינאי זורם וחסם את המעבר. ר' פנחס גזר עליו שיחלוק מימיו ואכן כך קרה, הנהר נחצה לשנים, ור' פנחס עבר. ומיד לאחר מכן חזר לקדמותו. וכך התרחש עוד פעמים: א) כאשר רצה עני לעבור ועל גבו שק של חטים עבור מצות לפסח ב) כאשר גוי אחד רצה לעבור, ר' פנחס גזר שהנהר יבקע לשנים בשביל לקדש שם שמים.

על מעשה זה אמר רב יוסף "כמה גדול ר' פנחס וכו'. ונשאלת השאלה אם אכן כה גדול נס זה, למה אין עושים לו זכר כשם שעושים לנס קריעת ים סוף? הרי כלל לא קוראים או מזכירים נס זה?

אלא, הביאור הוא על פי דברי אור החיים הקדוש (שמות יד, כז) שישנו הבדל מהותי בין זמן התרחשות נס קריעת ים סוף לזמן חלוקת נהר גינאי. נס קריעת סוף היה לפני מתן תורה. אולם נס נהר גינאי היה אחריו. בזמן מתן תורה נתחדש כח לעמלים בה, שיוכלו לשנות את הטבע. אם כן ר' פנחס בן יאיר ודאי שהיה עמל בתורה, אז אין חידוש שיכול לחצות נהר לשנים ואפילו מספר פעמים. אבל נס קריעת ים סוף היה לפני מתן תורה אז אם משה הצליח להפוך סדרי בראשית זהו חידוש גדול, נס מיוחד ולכן עושים מכך ענין גדול.

כן גם כלפי בקשת המלאכים– הם רצו שהתורה תינתן לעמ"י אך ללא שיוכלו לשנות את חוקי הטבע, אך משה אמר להם או שכל התורה תינתן עם מה שטמון בה, או שתישאר אצלכם. אך האפשרות השניה לא שייכת שהרי אינכם בעלי בחירה, ואינכם יכולים לקיים מצוות לכן התורה כולה עם כוחותיה תרד ותנתן לנו, ואכן הודו לו.

מעלת ניצול חג מתן תורה

אומרת הגמרא (בפסחים סח:) רב יוסף אמר "אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא". פירוש אני מיוחד בזכות אותו יום שקיבלתנו את התורה. בלי התורה בן אדם היה נשאר בדרגא פחותה, בצורה החומרית "עפר מן האדמה", עכשיו שיש תורה ואדם יש לו חלק בתורה שמיוחד לו, יש לו את האפשרות ללמוד וללמד. לכן אפשר לקרוא לרב יוסף רב יוסף, רק בזכות קבלת התורה. ביום זה של מתן תורה מי שמשקיע יכול לזכות לסיעתא דשמיא לכל השנה גם בלחדש חידושים, גם במניעות שלא יטרידוהו מלימוד התורה ועוד ומפורסם מכתבו של הגה"צ ר' שלמה וולבה זצוק"ל שקיבל מרבותיו שאם אדם לומד בהתמדה גמורה בג' ימי ההגבלה מובטח לו שיצליח כל השנה בתורה. והוסיף שכך גם מבואר בספרים הקדושים .

וחשבתי בס"ד לבאר עוד פירוש בדברי רב יוסף. "אילולי האי יומא"- אם יום זה לא היה מסוגל ולא הייתי לומד כדבעי ביום זה אז הייתי רק סתם יוסף, מה שזכיתי להיות רב ת"ח גדול, ולסיעתא דשמיא והצלחה בתורה ולגדלות בזכות השפעת השבועות. לכן כל אדם בלילה הזה צריך ללמוד ולנצלו. ולכן מובן למה אמרו הפוסקים עי' אוצר המכתבים בסי' אלף ומ' להרה"ג שלום משאש זצוק"ל, ובחזון עובדיה עמ' שי ובילקו"י מועדים עמ' תמ. שלא יעביר זמנו בשיחה בטלה, כי כמה שיותר משקיעים בלילה הזה זוכים פי כמה וכמה בכל השנה לכן ינצל אדם את חג השבועות וילמד בלילה וביום כמה שיכול ויראה ברכה בלימודו למשך כל השנה.

נקודה נוספת וחשובה יש לזכור. שילמד בצורה שירגיש חשק בלימוד כמו שהזהיר מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א בשיחה לפני שבועות "יש כאלה שלומדים ומתאמצים הרבה לפני שבועות ואחרי שבועות כבר מתעייפים ואין להם כח ללמוד, וההסבר לזה שלא למדו מתוך אהבת תורה והרגשת נעימות ומתיקות התורה, רק מפני שהרגישו כי בימים אלו חייבים ללמוד יותר מן הרגיל, והתאמצו יותר מכוחותיהם, ולמדו מתוך כפיה עצמית, ולא מפני שהלימוד מושך ומענין ומחמת זה אחרי שבועות מתעייפים מלימוד התורה. והעצה היא ללמוד מתוך אהבת תורה ולא רק מיראה, ועל ידי זה יהיו שקועים בתורה גם אחרי שבועות ולא יסיחו דעת מהתורה" עכ"ל.

הקשר בין פרשיות השבוע לחג נתן תורה

אנו מתקרבים ליום מתן תורתנו. חג השבועות נמצא בדרך כלל מיד אחרי שתי פרשיות שבהם יש מסר לגבי לימוד התורה א' פרשת במדבר ב' הפרשה שלפניה פרשת בחוקותי. בחוקותי- אומרת התורה "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כו, ג) ואומר רש"י (וכן הוא בתורת כהנים) - "שתהיו עמלים בתורה". מאיפה יודעים לקשר ענין של עמל התורה ל"אם בחוקותי תלכו"?

אלא בהליכה אדם הולך ומתמיד באותה דרך, תמיד נמצא באותו כיוון כך, וזהו התנאי להצלחה בתורה- ההתמדה.

כי אדם שלומד פעם בשעה זו ופעם בשעה אחרת אינו יכול כלל ללמוד, להתרכז, להיות שקוע בסוגיתו, יום אחד אם יהיה לו עסק או עניין חשוב ידחה את הלימוד ליום אחר. וכן אם השעה לא קבועה אז ידחה כל הזמן לשעה יותר מאוחרת. הקביעות וההתמדה הם התנאי העיקרי להצלחה בתורה.

בבואו לעולם הבא שואלים את האדם "קבעת עתים לתורה?" (שבת לא.), "קבעת" דוקא ולא "אם למדת תורה", כמו שכתוב "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים, א ג) כמו עץ שאי אפשר שיפרח ויצמח אם כל יום בעל הבית יזיז אותו ממקומו, כך גם התורה שהיא עץ החיים למחזיקים בה, צריכה להיות בקביעות ולכן דוד המלך אמר מי שרוצה להצליח ולפרוח להניב פירות כעץ צריך להיות שתול שמעתי מהרב ליאור תשובה שליט"א .

אם כן "אם בחוקותי תלכו" מרמז על לימוד התורה כי מי שלא לומד בצורה מסודרת וקבועה לא יצליח בלימודו.

ההליכה וההתמדה זה כלל יסודי בלימוד התורה.

מהפסוק "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיהו נה, א), דורשת הגמרא שאין מים אלא תורה (בבא קמא יז.), התורה כותבת לנו תנאי שנזכה לתורה, שנשאף ונשתוקק רק למים של תורה ולא למטרות אחרות ואולי לכן ניתנה התורה במדבר, משום שכאשר אדם נמצא במדבר ע"פ רוב אין לו שום בקשה, הדבר היחיד שמעניין אותו הוא רק לשתות מים להחיות את נפשו. , לא נעשה תורה טפל ומלאכה עיקר, אלא נפנים ונרגיש "כי הם חיינו". אם אדם יודע שיום בלי תורה זה כמו יום בלי אויר לנשימה לא היה מבזבז את זמנו לריק.

צריך לדעת שאכן כך, מזון הנשמה הוא לא הלחם ולא הפיתה אלא "לכו לחמו בלחמי" - התורה, הרוחניות זה מזונה (חגיגה יד.).

אשרינו שזכינו להיות מלומדי התורה שהלימוד נותן לאדם סיעתא דשמיא, נותן לו הרבה מעלות טובות הבה ונתחזק בלימוד ושנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן.

טעמים למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות

נוהגים עם ישראל לאכול בשבועות מאכלי חלב. וכמה טעמים נאמרו למנהג זה:

א. התורה נמשלה לחלב "דדיך אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת" (משלי ה, יט) – חלב יוצא מוכן ולא צריך עוד הכנה כדי שיקבל שם של חלב.

אולם היין עד שמכינים אותו מהענבים עובר תהליכים רבים של דריכה, תסיסה וכו'. החלב נמשל לתורה שבכתב ויין לתורה שבע"פ. כשם שהחלב אינו צריך לעבור תהליכים נוספים אלא טוב כמו שהוא, כך קיבלנו את התורה שבכתב בצורה מושלמת ללא צורך בתהליך נוסף. אבל לגבי התורה שבע"פ א"א לקבלה בקלות, צריך לעמול ולהתייגע כדי לקנותה ולכן נמשלה ליין שעובר כמה שלבים עד לתוצאה הסופית. וכשם שמשה עמל ארבעים יום וארבעים לילה על התורה שבע"פ בשמים עד שהשיגה כך אנחנו צריכים לעמול ןלהתייגע עד שנשיג את התורה שבע"פ.

לכן בשבועות שקיבלנו את התורה שבכתב אנו מסמלים זאת ע'י אכילת מאכלי חלב. ובפורים שקבלנו מרצון את התרה שבע"פ שותים יין. (בשם הגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצוק"ל) .

ג. במשנה ברורה (משנה ברורה סימן תצד ס''ק יב) הביא טעם נוסף למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות וז"ל:

"ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה כי בעת שעמדו על הר סיני וקבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה כמו שכתב רב סעדיה גאון שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם לא מצאו מה לאכול תיכף כ"א מאכלי חלב כי לבשר צריך הכנה רבה לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם באותו מעת לעת נאסרו להם. על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב ואנו עושין זכר לזה".

ד. בילקוט יוסף (סי' תצ"ד ס"ק י"ב) הביא טעם בשם ספר תורת חיים (על הגמרא ב"מ פו:) וזה תוכן דבריו:

הטעם שאוכלים מאכלי חלב ביום מתן תורה, על פי האגדה, שכשבא הקב''ה ליתן את התורה לישראל קיטרגו עליהם המלאכים, כי רצו לקבל את התורה לעצמם, אמר להם הקב''ה "בכולהו זמנין מקטרגין עליהון (פי' בכל הפעמים אתם מקטרגים על ישראל), ואתון בשעתא דאתיתו לגבי אברהם אכילתו בשר וחלב (ואתם שאכלתם בשר וחלב אצל אברהם אבינו), שנאמר "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה" (בראשית יח, ח), ואילו תינוק של ישראל אינו אוכל בשר וחלב ביחד, מיד הלכו להם בפחי נפש. ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה, ואחר קינוח והדחה אוכלים בשר, שיראו המלאכים שאנו נזהרים יפה בדיני בשר וחלב ובכך אין מקום לקטרוגם. וכן כתב בספר בגדי שש.

רמזים במלה "במדבר"

בדרך כלל חג השבועות הוא אחרי פרשת במדבר ואת התורה קיבלנו במדבר (סיני).

יש רמז יפה במילה "במדבר", שכולל כמה עניינים:

א. מתי קיבלנו את התורה, (באיזה דור).

ב. התורה כוללת ב' חלקים גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבע"פ.

ג. איך לומדים תורה.

ד. למי ניתנה תורה.

והנה פירוש הדברים:

א. אמרו חז"ל שהתורה נבראת תתקע"ד דורות קודם בריאת העולם (שבת פז ע"ב), תוסיף על זה עוד עשרה דורות מאדם ועד נח, ועוד עשרה מנח עד אברהם, ועוד שישה דורות מאברהם עד משה, שאז קיבלנו את התורה, סה"כ (תתקע"ד ועוד עשרים ושישה דורות) יוצא אלף דור. כמו שאומר הפסוק "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" (תהלים קה, ח). המלה "במדבר" כוללת בתוכה את המילה "דבר", דומה למלה דור, אם כן יש רמז שקבלנו את התורה אחר אלף דור.

ב. תחילת התורה שבכתב באות ב' "בראשית ברא אלהים וכו'".

ותחילת התורה שבכתב באות מ' "מאימתי קורין את שמע בערבית". "במדבר" אותיות "דבר בם", "בם" הכוונה לתורה שבכתב ובע"פ, שהם מתחילות באותיות אלו.

ג. הגמרא בעירובין (נד:) אומרת שיש ללמוד בעריכת שפתים, משום שנאמר "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ד, כב), אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאהם בפה.

וזה הרמז במילה "בַּמִדְבַּר" שהם אותיות "דבר בם", שיש ללמוד לא בהרהור אלא בדיבור.

ד. יש ארבע דרגות בבריאה, דומם צומח חי ומדבר, התורה ניתנה למדבר, ואת המילה "במדבר", אפשר לקרוא "במְדַבְֵּר". (הרב עובדיה אבוש שליט"א)

הריוח שבקבלת התורה שבעל פה

האריז"ל אומר שהתורה שבכתב היא בבחינת מידת הדין והתורה שבע"פ בבחינת מידת הרחמים. ועפ"י זה אפשר לבאר בדרך דרוש את הגמרא בשבת (פח.) שאומרת כפה הקב"ה על ישראל את הר סיני כגיגית כדי שיקבלו את התורה. ואמר להם "אם אתם מקבלים מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם". שואלים התוספות (ד"ה כפה עליהן הר כגיגית) הרי עמ"י אמר בקבלת התורה "נעשה ונשמע" אם כן מה הצורך שיכפה עליהם את התורה?

עונים התוספות בשביל שלא יחזרו בם אחר שיראו את האש הגדולה שיצאה נשמתן.

ובמדרש תנחומא (פרשת נח) יש תירוץ נוסף, שעמ"י קיבל באמירת נעשה ונשמע רק את התורה שבכתב, אך את התורה שבע"פ לא קיבלו, ועל כן הוצרך הקב"ה לכפות עליהם את ההר כגיגית.

ולפי ההקדמה שלעיל יש לפרש כך את מאמר ה' לישראל "אם אתם מקבלים מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", אם אתם תקבלו את התורה שבע"פ, "מוטב", תרוויחו כי תמצאו הרבה קולות שחכמים יעשו לכם שהרי היא בחינת חסד, רחמים.

"ואם לאו שם תהא קבורתכם" - היינו שתישאר לכם רק תורה שבכתב שהיא דין, ויהיו לכם קשיים כמו הקבורה שקשה. (הרב הערשל גרוס, שליט"א)

תוכן העניינים

מיד מלכים - שער המועדים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה