אור ברסלב
מי טהרה סימן קצח דיני חציצה ונטילה

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קצח דיני חציצה ונטילה

סימן קצז שלא תטבול ביום

א. מ"ש הב"י הפלוגתא בין הרמב"ם לרשב"א אם רוב בני אדם אין מקפידין והיא מקפדת איני יודע כלל למה הביא רק שהרשב"א חולק על הרמב"ם הלא גם הרא"ש כרמב"ם ור"ן וראב"ד שכ' אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד אף שאינה מקפדת עליו עתה חוצץ ובין שנאמר כהט"ז דמקצת בני אדם מקפידין או שנאמר דכל בני אדם למקצת פעמים מקפידין אף דברוב פעמים אין מקפידין וגם היא אינה מקפדת עתה חוצץ וא"כ כ"ש כשמקפדת עתה וכן על הד"מ קשה למה הביא רק מהמרדכי ולא מרא"ש ור"ן וראב"ד וכן מ"ש הס"ט הפירוש בש"ס לרמב"ם דגם הטובל עתה שמה לרוב בני אדם וא"כ אין כאן פלוגתא כלל בין ת"ק לר"א וזה דוחק גדול וגם מה השמיענו הת"ק אבל באמת י"ל דאין כאן פלוגתא בין כל הפוסקים רק דתמיד הולכין אחר רוב המקפיד אם יש שני רוב נגדיים זה לזה כגון רוב בני אדם מקפידין והטובל רוב פעמים אינה מקפיד או בשום פעם אינו מקפיד חוצץ וכן להיפוך כשרוב בני אדם אין מקפידן או כולן והטובל ברוב פעמים מקפיד אף שאינו מקפיד עתה חוצץ כיון דיש רוב אצלו אבל כשיש רוב שוין שאין מקפידין אף שמיעוט בני אדם מקפידין וגם הטובל מקפיד עתה ובשום פעם אינה מקפיד אינו חוצץ ועכ"פ כשכל בני אדם אין מקפידין והטובל ג"כ בשום פעם אינה מקפיד רק עתה אינו חוצץ וא"כ הרמב"ם והטור ומרדכי מיירי כשהטובל מקפיד תמיד אף שכל בני אדם אין מקפידין והרשב"א וסייעתו מיירי כשתטבול בשום פעם אינו מקפיד רק עתה מקפיד ורוב בני אדם אין מקפידין לכן אינו חוצץ ובהכי מיירי הת"ק לכ"ע כשהטובל תמיד ככל הבני אדם רק עתה הוא להיפך לכן אזלינן תמיד אחר הבני אדם דלא כר"א ובאמת נ"ל דגם המחבר וד"מ חזרו בש"ע דאין כאן שום פלוגתא רק כהטור ובהכי ניחא דסתמו בש"ע וגם ניחא המחבר בא"ח סי' קפ"א שכ' אם דרכו להקפיד חוצץ ולמה לא כ' אם מקפיד עתה חוצץ אלמא דצריך רוב בהטובל לכ"ע וכ"כ כ' שם אח"כ במחבר ואם אין דרכו להקפיד אינו חוצץ ולמה לא כ' אם דרכו שלא להקפיד דזה א"צ להשמיענו וקמ"ל אם אין דרכו להקפיד דהיינו אף בפלגא ופלגא בהטובל ועתה מקפיד ורוב בני אדם אין מקפידין אינו חוצץ. ומ"ש הס"ט סק"ו להקשות על רמ"א שכ' דלכתחילה לא תטבול בדברים שאין חוצצין גזירה אטו חוצצין מסיב עד שתרפם ולא גזרינן אטו מהודקין לכן פי' בס"ב סק"ח דג"כ אסור לכתחילה והקשה עוד מב"י ומסעיף מ' ובלבד שתרפם ובא"ח סי' קס"א בטבעת רפוי' כ' דא"א בקיאין בשיעור רפיון וגם גזירה אטו מהודק אבל באמת נ"ל דאין כאן שום קושיא דבאמת אם עושה מעשה דמרפה בשעת נטילה וטבילה מהודק נזכר שצריך לרפות ולא גזרינן אטו מהודק וכ"ש אם תמיד אצלה וא"צ לכל אנשים רפויי לא שיוה גזירה אטו מהודק אבל דברים שאינם חוצצין מהודקים אעו דברים החוצצין דאין שום מעשה וכן טבעת רפוי דתמיד הוא רפוי על הרוב ומיעוט מהודק, או יש אנשים שהולכים ברפוים גזרינן אטו מהודק ואסור לכתחילה לכן כ' בסעיף כ"ג כאן דרפוים אין חוצצין דמשמע רק בדיעבד וא"כ בסכ"ח כשאוחזת בזה חברתה בידים רפות ג"כ אסור לכתחילה אף שבכוונה מרפות כיון דדרך לפעמים באוחז באדם להדק ולרפות אין כאן שינוי לכן בסכ"ח אא"כ חפתה דמשמע דיעבד ולא כ' אא"כ תרפה כמו ר' שמעון שאומר ירפה אלא ודאי דהמחבר סכ"ח כוונתו רק דיעבד אבל באמת קשה כיון דר"ש אומר ירפה דמשמע לכתחילה איך יחמיר הרשב"א לכתחילה וצ"ל כהב"י דרשב"א ג"כ לא פסק כר"ש רק כת"ק מ"מ קשה על לשון לא תאחוז דמשמע לכתחילה וכ"ש למ"ש בב"י דצ"ע בת"ה הא רוב רק י"ל דלכתחילה לא תאחוז בשום אופן לא ע"י רפיון ולא ע"י הדחה רק דיעבד מהני רפיון או הדחה ומ"ש שרי ר"ל דהאשה שרי' כמו לשון טהורה שבמשנה דג"כ דיעבד ומ"ש הס"ט דהרא"ש פ"ח דמקואות משנה ה' מפרשו כרמב"ם אין זה ראי' דהרא"ש ר"ל לכתחילה חולק הת"ק על ר"ש דגזרינן ואף להרשב"א לכתחילה גזרינן ואף אם נאמר דלשון שרי שבטור וש"ע משמע לכתחילה י"ל דר"ש כשהדיחה וגם רפתה דבזה י"ל לכ"ע מותר לכתחילה דיש היכר והשתא ניחא גם דברי הדרישה שבש"ך ס"ק ל"ו דמתיר אף לכתחילה ול"ק מה שהקשה הש"ך שם עליו וא"כ כיון דהרשב"א הקשה על הרמב"ם ורמב"ן וגם הרבינו ירוחם הביא דברי הרשב"א בסתם, ודעת הרמב"ם בשם י"א וכן בה"ג שבש"ך סקל"ה כהרשב"א לכן אין מביא בש"ע דברי הרמב"ם ורמב"ן כלל אף דהרא"ה מתרץ דברי הרמב"ם ורמב"ן דמתפחד שלא ישמט מידו וידחוק לא קי"ל כן כיון דבסנ"א דאסור לכתחילה לטבול ע"ג כלי חרס שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי ומ"מ בדיעבד עלתה לה טבילה לכ"ע ה"ה וכ"ש כאן דמהני דיעבד ומה שהקשה הס"ט סקנ"ז על הש"ך סקל"ו באשה שאינה יכולה לעמוד על רגלי' י"ל דמיירי שהאשה האחרת טבלה קודם ועמדת עכשיו ברגלי' בהמקוה במים אף דידי' חוץ למים הוי חיבור למקוה וא"כ גם במחצלת ר"ל כן דמקצת מחצלת גם עכשיו בהמקוה אף דהדיחה ידי' ג"כ רק בדיעבד אף בדיבוק בינוני דהוי כמו כאן חיבור למקוה מ"מ במקום שאי אפשר כגון שא"י לעמוד על רגלי' שרי לכתחילה אף בדוחק כיון שמחובר למקוה קודם וגם עכשיו ומ"ש בס"ב בחוטין דמקפדת עליהם בשעת חפיפה ורחיצה ר"ל כל הנשים או רובן. ומ"ש הס"ט סקי"ג להקשות על רמ"א ס"ד מסכ"ג להסיר בשעת לישה ודאי דל"ק דאינו חוצץ רק מה שמקפדת מחמת שדחוק בלא"ה ואם תלוש עוד יהי' יותר דחוק או שמקפדת בשעת רחיצה וטבלה אבל לא בשעת לישה ברפוי דתוכל לרחצם וכן מוכח מסי"ד וט"ו טוט ודם לחיו אין חוצצין אף בידים אף דבשעת אכילה מקפדת שלא תטנף המאכל מ"מ יכולה לרחצו ומה שהקשה מסמ"ו בבגדי' מותרת אף דמקפידין בשעה רחיצה וטבילה להסירן ג"כ ל"ק וכי מקפידין להסיר הבגדים בשעת טבילה ורחיצה במים מחמת דיתקלקלו במים הלא אין מתקלקלים במים אדרבא מתכבסין כמ"ש בביצה דף י"ח רק מחמת כיון דיכולין לרחוץ ולטבול בלא הבגדים אין דרך לרחוץ ולטבול בבגדים לכן מסירין אותן וזה אינו חוצץ וכן נאמר על דבר שהולכין בו ביום ובלילה אין הולכין בו וכיוצא מחמת שאין דרך לילך נאמר שחוצץ ודאי לא יתכן אבל מוזהבין מתקלקלין במים שמעלין חלודה וימחק צופיין לכן חוצץ ומ"ש מטור א"ח סי' שנ"ו גם שם י"ל כמו בטור יו"ד כאן וכיון דהטור ורי"ו וראב"ד ס"ל דחוצץ כרמ"א אין להקל אף ברפוים ומ"ש הס"ט די"ל בראב"ד כפ' השני שבב"י משום דמיהדק מחמת הטיט מלשון הראב"ד שכ' שיהיו נקיות מהטיט יפה יפה אלמא דאף מעט טיט מעכב ולא שייך מיהדק במעט. ומה שמספק הס"ט בסקי"ז אם רוב שערות כל הגוף או רוב שיער של אותו מקום שנקשר אינו דבוק באמת מלשון הרמב"ם שכ' אף שכל שערות ראשו קשור וע"ז חולקין הגאונים לכאורה משמע דרוב שערות במקום אחד רק גם זה אין ראיה דמיירי באשה או באיש חלק דאין לו רק שערות הראש וזקן ובית השחי והסתרים וא"כ כל שערות הראש לחוד הן רוב נגדם לכן חולקין הגאונים כיון שיש כל שערות הראש שהן רוב כל שיער הגוף חוצץ ובאמת מטעם הר"ן להגאונים דיש שני פסוקים על בשרו בפ"ע ועל שערו בפ"ע משמע דרוב כל שערות הגוף. ומ"ש הס"ט סקי"ח בשם הרשב"א בתה"א דבית השחי באשה חוצץ אינו בידי ומ"ש בשם הר"ש פ"ט דמקואות דבית השחי בכלל בית הסתרים וא"כ באשה חוצץ באמת הר"ש לא קאי רק על ביה"ס באיש אבל באשה אין בית השחי בכלל ביה"ס ורק ביה"ס חוצץ כמ"ש הרמב"ם משנה ב' שם דביה"ס אגב טינף מקפדת לבעלה וא"כ בית השחי אינו חוצץ וכ"כ התוס' נדה דף ס"ז ד"ה פתחה עיני' וכן כ' המהרש"א שם דכן פירשו כל המפרשים בפ"ט דמקואות אלמא דאין כאן פלוגתא ואף לר"ש אף בית השחי דאשה אינו חוצץ ואף אם לא הי' כתב במשנה דמקוואות בית השחי כלל הי' נדע דאין חילוק כלל בין ביה"ס דאיש לבית השחי דאיש ואף דאשה כיון דבכולם אין טינוף ומ"ש הס"ט דסוף פ"ח דמקוואות וכוונתו למ"ש הר"ש שם א"כ אף שאר ביה"ס לפמ"ש הר"ש אח"כ א"כ אעצם בין שיני' כ"ע קפדי י"ל דחזר בו מא"נ הראשון ועוד דשם לא קאי אקילקי רק על שאר דברים החוצצים או אבק אבל קילקי לכ"ע רק בבית הערוה דאשה נשואה חוצץ וכן הרמב"ם ורא"ש ורי"ו כ' בית השחי ונצטרך לומר דכולם תפסו לשון המשנה וזה דוחק גדול ודאי כהנ"ל דודאי בית השחי אף באשה אין קילקי חוצץ. ומה שהקשה הש"ך ס"ק על סעיף זח"ט למה לא הביא דעת רמב"ם וראב"ד ורשב"א וסמ"ג ור"ת ושאר גאונים דגרסו בדף ס"ז ולית הילכתא דרק לטהרות ולא לבעלה באמת כיון דרש"י ותוספ' דף ס"ו ורא"ש ור"ש בפי' המשניות דמקואות והטור כ' דהילכתא הן וגם השני קושיות של ר"ת וסייעתו ממשנה דמקואות בית הסתרים ולכלוך שבעין אינו חוצץ ותי' התוספ' שם דיש חילוק בין ביה"ס דאשה לאיש וגם המשנה דלכלוך שבעין מיירי בלח וא"כ גם הסמ"ג לא כ' רק מחמת קושיא דביה"ס ולפמ"ש התוספ' ל"ק וגם הב"י הקשה עליו וכן הראב"ד לא כ' רק מחמת דמשנה דמקואות לכלוך שבעין אינו חוצץ משמע אף יבש ובאמת לרא"ש וטור ורי"ו ומרדכי אף למר עוקבא אף יבש שבתוך העין אינו חוצץ דאף יבש לח הוא דמתלחלך ואף לתוספ' ורמב"ם וסמ"ג דס"ל דלת אף שבתוך העין חוצץ הא התוספ' מוכיחין דמיירי בלח גם המשנה דמקוואות כיון דלכלוכי צואה שעל הבשר וצואה שתחת הצפורן שם מיירי דוקא בלח וא"כ ל"ק קושיית הראב"ד כלל וא"כ גם גלד שעל המכה מיירי בלח שם וא"כ גם כחול שע"ג העין כיון דיבש הוא חוצץ ומידבק ולא גרע משרף היבש וגלדי צואה שעל בשרו וגם הרי"ו לא שייך שיפלוג על הרא"ש רבו ולכן בליכלך ורובדא דכוסילתא פוסק כהרא"ש ובכחול לא שייך שיפליג על הרא"ש והרא"ש אומר דכחול שוה ללכלוך לכן עכצ"ל דרי"ו קאי על כחול לח שע"ג העין לכן אמר אף הרי"ו אף דבתוספתא ותלמוד משמע דאף לח חוצץ וכלשון ראשון דרש"י דפורחות וכ"כ הרמב"ם לית הילכתא כן רק דלח אינו חוצץ וכן בריבדא דכוסילתא משמע מש"ס דאחר ג' ימים חוצץ אף מה שהריר בתוכה לכן אמר דלית הילכתא כן רק דוקא כשיצא הריר מהדם לחוץ כגליד לחוץ למכה וא"כ גם מרשב"א ורמב"ם אין ראי' דגם הם מיירי מבחוץ לח ומריבדא דכוסילתא בתוך המכה וכן הרשב"א בלכלוך שבתוך העין מיירי אבל ראב"ד דס"ל פורחות דומעות וא"כ כשאמר לית הילכתא ע"כ אף כחול יבש שע"ג עין אינו חוצץ ומחלק בין כחול ללכלוך לכן כ' הטור רק לראב"ד וכ' וא"א הרא"ש לא כ"כ רק כ' דכחול שוה ללכלוך רק מ"ש הטור בשם הראב"ד דגלד שע"ג המכה אף אחר אינו חוצץ איני יודע איך יסבור הראב"ד במשנה דמקואות דגלד לחוץ למכה חוצץ ובאמת גם הראב"ד לא כ' רק גלד שעל המכה איני חוצץ ואינו חוץ למכה רק לכן כ' וא"א הרא"ש לא כ"כ דהרא"ש אינו גורס במשנה גלד שעל המכה איני חוצץ רק גלד שבמכה תוך המכה אינו חוצץ אבל עליו חוצץ וא"כ לכן פסק המחבר בס"ט להחמיר וכן בס"ז כיון דהתוספ' ורמב"ם מחמירין והמשנה דייק כוותייהו כיון דקתני בין הלחין פסק ג"כ להחמיר ומ"ש הש"ך ברי"ו לא הביא דברי רי"ו כולו וז"ל לכלוך שבעין לח אינו חוצץ וזהו שבתוך העין ואפי' יבש. אבל יבש חוצץ וזהו שחוץ לעין ושיעור היבישות משיתחיל להוריק עכ"ל ומדהזכיר לח ויבש מוכח דרצה להשוות דברי מר עוקבא עם המשנה. ומ"ש הב"י על מ"ש הטור בשם הראב"ד דגלד שע"ג מכה אינו חוצץ דמרמב"ם ורשב"א לא משמע כן ר"ל דלפי מה שהבין הטור בהראב"ד דאף גלד שע"ג מכה אינו חוצץ אף שאינו נגד פי המכה רק ע"ג מכה ורק חוץ למכה חוצץ במשנה ומרמב"ם ורשב"א לא משמע כן דרמב"ם כ' בפי' שע"ג מכה חוצץ. ורשב"א כ' דעל המכה ר"ל נגד פי המכה אינו חוצץ אבל ע"ג המכה משמע דחוצץ ול"ק מה שהקשה הס"ט סקכ"ג רק כיון דהרא"ש כ' דאף נגד פי המכה חוצץ וכן משמע מרש"י ור"ש סקמ"ג וכ"כ הרי"ו כהרא"ש וכן הטור וכן משמע מהמרדכי שבב"י שכ' ריבדא דכוסילתא פי' קיבוץ דם שעל נקבי ההיקז והוא כעין חטטין וכ"כ סמ"ג וסה"ת לכן מחמיר המחבר ועוד נ"ל דדוקא חטטין שהוא רק דם יבש רוחצת אותן במים עד שיתרככו אבל שעל מכה ושחין וגרב יבישים שלא יתרככו צריכה להסירן והשתא ניחא הסמ"ק דכ' דרגילות להסיר גרב ושחין ואח"כ כ' דיכולה לטבול בחטטין וכן המרדכי מתחיל בחטטין ומסיים בגרב ושחין ודאי דחטטין יכולה לרככן משא"כ גרב ושחין וכ"כ הט"ז בשם מש"ל ומהרר"ק והשר מקוצי דגרב צריכה להסיר דקשין לרככן וגם מיאוסין הן רק בדיעבד אם ריככן וטבלה י"ל דמותרת לבעלה כיון דמצטערת להסירן י"ל דאינה מקפדת וא"כ על רוב הגוף י"ל דאסור אף בדיעבד וכן על רוב שערות אבל בחטטין אף על רוב הגוף מותר כשמרככין אף לכתחילה דאין מיאוסין לכך לא כ' בחטטין שום חילוק וא"צ למ"ש הס"ט בסקכ"ג. ובענין חץ או קוץ שבסי"א צדקו דברי מהרשש"ק שכס"ט סקכ"ו בפי' דברי הב"י ומה שהקשה הס"ט על מ"ש הב"י ולפ"ז צ"ל דנראה מבחוץ אינו ר"ל שיהי' בולט לחוץ או שיהי' שוה לבשר דא"כ מ"ט דרב דאינו חוצץ הלא יש חילוק הר"ש בין מחצלת לעץ ל"ק כלל דבשלמא אם נאמר דמיירי באינו נראה וחכמים מחלקין בין מתכות לעץ א"כ י"ל דוקא באין נראה מותר כמתכות דעיילי מיא או דיש סכנה בנטילתו אבל אם נראה נהי דעיילי מיא מ"מ מקפדת עלי' להסירו וגם אין סכנה בנטילתו כיון דיש במה לאחוז אבל אם נאמר דמיירי בנראה ורבי מחלק בין מתכות לעץ מ"ט דמתיר במתכות הלא מקפדת וגם אין סכנה והשתא ניחא דל"ק גם מה שהקשה הס"ט על הב"י שכ' הטעם בקרם עור מלמעלה מחמת דאין מקפידין ולמה לא סגי ליה בטעם דתוספתא דהוי בלוע ולפמ"ש ניחא אם הי' מיירי במשוקע שייך לומר בלוע ככל הבליעות בגוף אבל אם מיירי בשוה לבשר וא"כ כשקרם עור הוא בולט ולא בלוע לכן אמר הב"י דאין מקפיד עליו ובאמת י"ל כתוספתא דבלוע קאי אלמעלה ולא על חץ לפירוש דשוה לבשר ולא משוקע וגם מה שהקשה הס"ט דמכאן מוכח דאף דמצטערת בנטילתה מקרי מקפיד כיון דכאן בחץ וקוץ מצטערת בנטילתה מ"מ בנראה חוצץ כבר כתבתי דנראה בבולט אינו מצטערת כ"כ ואף במשוקע גזרינן אטו בולט כמ"ש ב"י ואדרבא י"ל בנראה ולא קרם עליו עור סופו לצאת ומתירין או אף במצער ובענין טיט מה שהקשה ב"י מי דחקו לטור שלא לפרש כרמב"ם וסמ"ג נ"ל דכל אחד לשיטתו דהטור ס"ל דלכלוך שחוץ לעין דוקא יבש חוצץ ולא לח א"כ מיירי כל משנה ב' דפ"ט דמקואות ביבש דוקא אבל הרמב"ם וסמ"ג דס"ל כתוספ' דחוץ לעין אף לח חוצץ וא"כ איירי המשנה שם אף בלח לכן באמת י"ל במחבר כיון דפוסק בס"ז כתוספ' ורמב"ם וסמ"ג לכן גם בסי"ד פוסק כרמב"ם וסמ"ג דבלח מיירי רק כבר כ' הס"ט סק"ל בשם הב"ח דא"א בקיאין בטיט ואף בשאר טיט ואף בלח חוצץ. ומ"ש הט"ז סקי"ז בשם הב"י והרוקח באמת הטעם כיון דדרך אשה לבשל ולטיח בקדירה ויורות בשחרורית וא"כ הוי כמלאכתו בכך וא"כ צדקו דברי הט"ז דאף בגופה כמ"ש ברשב"א ורי"ו דאומנות שבידים אף בגוף ובגדים אינו מקפיד רק דא"כ אף בממש אינו חוצץ לכן באמת כ' הרוקח דאף שנדבק מעט בבשר מותר רק די"ל דוקא השחרורית שמקדירה ויורות אינה מקפדת אבל שחרורית המרחץ או שאר שחרורות מקפדת מ"מ כיון שאינו ממש רק צבע אף לשאר שחרורית אינה מקפדת והשתא ניחא גם מ"ש המחבר מי שהוא צובע וידיו צבועות אינו חוצץ ולכאורה קשה מה קמ"ל במראה הלא אף בממש מותר כמ"ש הרמ"א בשוחט ומלוכלך בדם אלא ודאי דהמחבר השמיענו אף דצובע וידיו צבועות אף משאר צבעים כל שהוא ממראה שצובע אף דלא דמי ממש או אפשר דאף בשאר צבע בצובע כיון דבהרבה מינים צובע אינו מקפיד על שום צבע וא"צ למ"ש הס"ט סקל"ג ול"ד. ובענין צואה שתחת הציפורן שהקשה הב"י מרמב"ם שלא כ' כהתוספתא י"ל דהרמב"ם מפרש בצק אף לח וצואה אף יבש ואין מחלק כלל בין לח ליבש לכן לא פסק כתוספתא אבל כל הפוסקים מפרשים דבצק הטעם שיבש וצואה לח וח"כ דוקא צואה נגד הבשר דלחה ואינה נדבקת כ"כ אבל שלא כנגד הבשר דרוח ואייר ששולט נתייבש ומדובקת כתוספתא והשתא ניחא גם דברי הרשב"א דבדיני נעילה כ' שאינה מהודקת כ"כ וע"כ כוונתו כנגד הבשר ומ"ש הסמ"ג דוקא טיט של יוצרים הלא הסמ"ג ס"ל כרמב"ם דטיט היוצרים אף לח ושאר טיט יבש חוצץ י"ל דתחת הציפורן הוא תמיד לח אף יבש נתלחלח כשאינו נדבק אבל טיט היוצרים דנדבק כבצק וכ"ש שנדבק ואינו מתלחלח ובט"ז סקי"ט הבין דהסמ"ג קאי על שלא כנגד הבשר ובאמת המעיין יראה דקאי על כנגד הבשר וא"כ קשה למה לא כ' בש"ע טיט היוצרים ובצק כנגד הבשר חוצן רק י"ל דטיט היוצרים בלא"ה בכל מקום חוצץ אף לח כמ"ש בסי"ד ושאר כל הטיט יבש דחוצץ מתחת הציפורן כנגד הבשר מתלחלח תמיד ואינו חוצץ ומה שמתרץ הש"ך סקנ"ב דברי הרשב"א דבנפילה לא שייך שתטול הצפרנים בכל נטילה לכן א"צ ליטול הצפרנים איני יודע וכי בשביל שלא תחוש כנגד הבשר לא תחוש אף שלא כנגד הבשר דיכול לחתוך ועוד דיכול לנקותו עכ"פ וכשישאר מעט כ"כ שאין דרך להקפיד לא יחוץ ויותר טוב מלהניחם כך אף דבהגהש"ד כ' דא"א שנח תהא בתוכם טיט היינו כששכחה ליטול הצפורן אמרינן דגם לא נקרה בטוב אבל אם מכוין לנקר בטוב ודאי יכול כמ"ש בב"י בשם סמ"ג והה"ת ומרדכי. ומ"ש הש"ך סקכ"ה בשם הראב"ד כיון דעתידה ליטלן חייצי השתא אין זה ראי' דאפשר כוונת הראב"ד כשיש צואה תחתיו דכנגד הבשר אינו חוצץ לכן כ' דמחומרא אמרינן דחוצץ כיון דעתידי ליטלן הוי כניטלו וא"כ הוא רק צואה יבשה וטיט יבש על הבשר אבל היכי דנקי תחת הציפורן ודאי דמודה הראב"ד דאינו חוצץ ותדע כיון דאף בצפורן המדולדלת אינו חולק על הרמב"ם וכ"ש בצפורן שאינה מדולדל. ובענין מה שהקשה הנקה"כ להט"ז סקכ"א דנטילת ציפרנים הוי מלאכה שא"צ לגופה וכן הקשה הס"ט סקל"ט נ"ל דנטילת ציפרניים הוי מלאכה שצריכם לגופה כיון דרגילין אף בלא טבילה ליטול הציפרניים דמאוס והוי ליפות הגוף. ובציפורן המדולדלת מה שהקשה הט"ז סקכ"ב על הב"י דלא נתיישב עדיין דלמה לא יהא חציצה במיעוט ציפורן הנדבק כבר כ' הב"י דאינה מקפדת עליו כיון דלא הסירה עד כה והמים ודאי יכולין ליכנס אף בסדק מעט וכ"ש הנמשך מסדק גדול ומ"ש הט"ז על הב"ח שכ' שצריך אומן לחתכו סוף סוף עומד ליחתך איני יודע כיון דמקפדת עליו רק דאינה יכולה להסירו ביד ומ"ש הט"ז לתרץ דנפרש מיעוט ציפורן הסדק צר אין המים יכולין ליכנס אבל כשנפרש רוב הסדק רחב איני יודע פחות במחצה משהו הסדק צר ובמשהו יותר ממחצה הסדק רחב ועוד דצפורן יש לו שני צדדים כיון דעגיל הוא ויותר ממחצה משהו והוי מיעוט מצד השני וג"כ צר בשלמא להב"י עינינו רואות דפחות ממחצה יכולין ליתלש ביד אבל באמצע אין יכולין כיון דהולך בעיקום ואחר האמצע מחצה השני' יכולין ליתלש ביד בקל אבל להט"ז קשה וגם מ"ש הט"ז דאבר ובשר המדולדלים חוצצין הטעם דכאבים לה הרבה ומדבקת אותן תמיד אצל הגוף איני יודע ג"כ הלא מיירי אף דקרם עליהם עור ובשר ועוד דאי לא קרם בלא"ה יש עליהן דם וריר ובלא"ה חוצצין אם לא דמסירן או שאר חילוקים שבסעיפים הקודמים בש"ע הדוחק מבואר ועוד אי כואב לה איך שייך שתדביקו אצל הגוף שלא יהי' ראוי לביאת מים ודאי כהב"ח וב"י וא"כ צ"ע בפירש רוב הציפורן במקום דיבוקו בבשר ממש וכואב לה די"ל דאף להב"ח וב"י צריך אומן לחתכו ואינה יכולה ביד רק בסכין ואין לה ומקפדת או די"ל דיכולה לתלוש המקום הנפרש אף ביד ולהחזיק בידה השני' במקצת המחובר ע"כ אינה מקפדת ויותר נראה אם אנו רואין שיכולה לנקותו ודאי אין כאיב לה כ"כ ומותר אבל כשאין יכולה לנקות בקל בלא"ה צריכה להסירה וחוצץ ומ"ש הש"ך דאף בפירשה רובא דאינה חוצץ מ"מ צריכה טבילה שנית כמו בשכחה לחתוך ציפורן אף שהוא נקי כן הוא האמת רק כבר כתבתי דהיכא דהוא נקי הוא רק מחומרא כ"ש כאן ונ"מ כבר כתבתי לעיל ובסי' קצ"ז ס"א. ומ"ש הס"ט סקנ"א דאף בספק אם עיינה במיעוט הגוף אסור כמו שמשמע בסעיף כ"ה לכן הקשה על הט"ז סקכ"א בספק אם הי' טיט תחת הציפורן דמתיר הט"ז מחמת ספק דרבנן הלא כיון דשכחה ליטול ציפורן מסתמא לא עיינה אם נקי וכן הקשה בסקל"ט דאיתחזק איסור באמת להגהש"ד י"ל כן כהנ"ל אבל באמת י"ל להיפך כמ"ש הנ"ז סי' ס"ט סקכ"ד דסירכא נקט ואתי ודאי מנקין עכ"פ הציפרנים או מעיינין בהם קודם טבילה ועוד י"ל כמ"ש הש"ך סקל"ב בשם העט"ז והמע"ב כיון דביה"ס הוא מי הפילו אחר הטבילה ומ"ש הש"ך סקל"ב לדחות טעם הזה רק טעם דביה"ס א"צ ביאת מים רק ראוי לביאת מים גם להעט"ז ומע"מ י"ל דמחמת טעם דא"צ לביאת מים מי הפילו אבל במקום ביאת מים י"ל דהמים הפילו. ומה שהקשה הס"ט סק"ס על הש"ך סק"מ שכ' דבסעיף ל' מישרי בשאר טיט א"כ למה צריכה להגבי' רגלי' לכתחילה הלא שאר טיט לח אינו חוצץ אין זה קושיא דטיט שתדרוס מאיס עני' וגם תעמד כל מי כמקוה בהן וחיישינן שיא תטבול כהוגן וגם חיישינן שמעורב בו מעט טיט היון לכן צריכה לכתחילה להגבי' רגלי':

ב. בענין נסרים דמקוה מה שהקשה הס"ט סקס"ג על מ"ש בשם הראב"ד נסרים ובראב"ד לא הזכיר כלל נסרים בב"י מביא תשובת הרשב"א בשם הראב"ד דאף ע"ג פשוטי כלי עץ לא עלתה טבילה וא"כ נסרים פשוטי כלי עץ הן כמו לוח וטבלא שאין לה לבזבזין פ"ב דכלים משנה א' ופט"ו מ"ב ופי'"ו מי"ד ופכ'"ו מ"ז ומ"ח ומה שהקשה הס"ט מגולמי כלי עץ איני יודע כלל דגולמי כלי עץ חסרון מלאכה אבל פשוטי כלי עץ אין חסרון מלאכה וכן נסרים כשחתכו העץ יעשה ממנו נסרים נגמרה מלאכת פשוטי כלי עץ אף דאח"כ עושין ממנו בנינים וכלים מ"מ לא גרע מעורות בעל הבית שבפכ'"ו משנה ב' דכלים אף דעושין אח"כ ממנו מטות ודולבקות וטבלא וא"כ ה"ה נסרים כיון דיכולין לעשות ספסל בלא חסרון מלאכה, רק להניח על הרגליים דכלי עץ ועור ועצם שוין כבפ"ב מ"א דכלים וא"כ א"צ עובי טפח בנסרים ומה שהקשה הס"ט מספסל פכ"ב מ"ג דכלים דצריך גובה טפח שם נשבר הספסל אבל פשוטי כלי עץ לא נשברו ולא נחסרו ומה שהקשה הס"ט מכופח פכ"ב מ"ט דכלים דאף גובה טפח לא מהני שם אף פשוטי כלים אינו ולא נעשה בו מלאכה כלל רק חתיכת עץ עבה וחלקה אבל נסרים שחתכן מעץ פשוטי כלי עץ הן ואם יחדן לספסלין או לישיבה טמאין מדרס מדאורייתא ומה שהקשה מהרמב"ם דכ' דספסלין אף שנקובין ומכוסין בהן הרגלים טהורין כל שלא נקבעו במסמרים י"ל דשם מיירי דהספסלין הן מעץ בעלמא לא מנסרים כהנ"ל ומה שהקשה הס"ט דהוי גזירה לגזירה לא יחדו אטו יחדו ויחדו אטו מרחצאות אין זו קושיא חדא דיחדו רק מחשבה והרואה לא ידע וסבר שייחדו ואף גזירה אין כאן ועוד בנסרים אף שלא יחדו וכי אינו יכול ליחדם מכאן ולהבא וע"כ הוי רק חדא גזירה דמרחצאות וכיון דכבר כתבתי דספסל הוא ממש נסרים רק שמניחין נסר על הרגליים אם רוצין לישב ניחא ג"כ מ"ש הראב"ד דראוין למדרס על ספסל אף דעדיין לא ייחדו להניח על הספסל לישב עליו וכן המחבר וכן כוונת רש"י בבכורות וכן בפ"ב משנה ג' דכלים מונה מטה כסא ספסל ושלחן בין הכלים שאין להם תוך [ומה שהקשה הס"ט על רש"י דבכורות ד"כ דאין מדרס בכ"ח לפי שישבר אם אדם יושב עליו ולמה לו הלא גזה"כ הוא בפ"ב דכלים ובשבת דף פ"ד אין זה קושיא דרש"י כ' דאף מדרבנן טהור לפי שישבר] ומ"ש הרמב"ם נסרים שבמרחץ ששיגמן טהורים ר"ל כיון שאין עשוין בשום פעם לישיבה לא יועיל מחשבה וישיבה רק מעשה כמ"ש בפ"כ וכ"ב דכלים אבל נסרים פעמים נעשין לישיבה כהנ"ל ומ"ש הס"ט מפ"כ משנה ה' כופת שקבעו בנדבך קבעו ובנה עלי' טהור כבר כתבתי דכופח אף פשיטי כלי עץ אינו רק חתיכת עץ עבה וחלק או אינו חלק וכמ"ש בפי' הרמב"ם כאן ור"ש ורא"ש וכן בפכ"ב משנה ט' דכלים ומ"ש בשם הרע"ב כופת כלי ט"ס שם כיון דכ' בעצמו בפכ"ב חתיכת עץ עבה רק אף אם נאמר דאף בכלי הדין כן וכן האמת דאף כלי בטל בקבעו ובנו עלי' צדקו דברי הט"ז דודאי א"ל דכוונת מהר"ם דהוי כקבעו ובנו עלי' כיון דאין כאן מסמורים לא הוי קבוע ועוד דשם בקבעו ובנו אין יכולין להגיע עליהם להשתמש בהכופת כמו שמוכח שם באותו המשנה בקערה שקבעו בשידה תיבה ומגדל אבל כאן במים צפין על הנסרים דיכולין להגיע אצליהם וליקחם שכיון שאין קבועין במסמורים יקחם לישיבה אח"כ ולא עוד דאף אם קבעו במסמורים מ"מ פעמים שיתמעט המים ותשב עליהן וכיון דחיישינן שמא קודם שקבעו במקוה חשב עליהן לישיבה לא מהני קבוע בלא בנין עלי' כיון דטמא מדרס מדאורייתא והמים לא הוי בנין כיון שיכולין להגיע אצלם או כשיתמעטו המים לא בטלים לעולם וכ"ש להרשב"א דס"ל דמה שמיחדין הנסרים לעמוד עליהן בטבילה הוי כיחדו למדרס ומקבלין טומאה מדאורייתא וא"כ ראוין למלאכתן הראשונה ומה מהני קביעת מסמורים ובנין המים שעליו דלא הוי בנין כיון דעדיין ראוי למדרס וגם ראוי לישיבה אם ימעטו המים וכ"ש במדרגות דמקוה דנעשין לישיבה ולא לילך המים תחתיהם ומה שהקשה הס"ט על פי' הט"ז בר"ש ורא"ש דפשוטי כלי עץ אין מקבל טומאה ואין שאובה פוסל בו וכ' הס"ט דאף לר"ש ורא"ש פוסל בו שאובה ומקבל טימאה חוץ מצינור וסילון לא עיין בהרא"ש סיף נדה בהלכות מקואות סי' ה' קי"א ובדברי חמודות סק"ל דבפשוטי כלי עץ אין פוסל שאובה וכן משמע בר"ש פ"ב משנה ה' דמקואות דמפרש דאף ר' יוסי דוקא בדבר המקבל טומאה מדאורייתא דלא פשיטי כלי עץ דשאר טומאות רק דרבנן יא"כ ע"כ צ"ל להר"ש ורא"ש דספסל שבפ"ה משנה ב' דמקואות מיירי מספסל שהוא כלי שיש לו בית קיבול וכן משמע בר"ש דקורא אותו כלי ובאמת כיון דבמשנה הזה מיירי מכלים רק לר"ש נקובים לכן אמר ר' יוסי הרי היא כמקוה ומסיים ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל משמע דמיירי מספסל שג"כ כלי רק נקט לכן אין מטבילין ע"ג ובתוך מותר דהוי כמקוה ועוד כיון דלהר"ש מיירי מספסל מחובר ודאי יש לו תוך רק הרמב"ם ס"ל דר' יוסי במשנה ב' לטעמיה במשנה ה' ולר"ש ורא"ש ג"כ לטעמיה ומה שהקשה הס"ט על הט"ז דל"ה כ' הר"ש שמא יקבענו במקום מוצא המים הבין הס"ט בט"ז דמפרש דברי הרא"ש בר"ש ואינו כן דמפרש הט"ז בדברי הרא"ש עצמו ולא בר"ש ומה שמפרש הס"ט בהר"ש דבמקום מוצא המעיין הולכין טפין ואין כשפופרת הנוד אף דבפי הכלי שמעמיד יש כשפופרת הנוד אינה חיבור איני יודע כלל הלא משנה א' דשוקת פסול לכ"ע ומשנה ה' דנוטפין יש פלוגתא בין ר' יהודה לר' יוסי ואין שייך דנגיר משנה א' אטו משנה ה' אבל באמת הפי' במ"ש דחיבור דבשפופרת הנוד שמהני היינו כשחיבור על כל השפופרת נוד דרך הילוכו. אבל כשיקבע כמקום מוצא המעיין ודאי יעמיד שילכו המים לפי הכלי באמצע ולא על הצד שינתז למרחוק וא"כ מן האמצע פה עד הסוף כשיתמלא הכלי ויעביר להלאה לא יהיה כשפופרת הנוד אף דבכל הפה יש כשפופרת הנוד מ"מ הצד שמאמצע פה למעיין אינה חיבור דאינו הולך דרך הילוכו רק הצד שמאמצע פה לחוץ ושם אין כשפופרת הנוד והשתא ניחא דנ' בפשיטות הר"ש שאין שם כש"ה ולא כשמא לא יהי' כש"ה אלא ודאי דתמיד אין כשצו"ת הנוד כהנ"ל והשתא ניחא דברי הרא"ש בסילון לא שייך זה דתמיד יש כש"ס כיין דסילון חלול למעלה מלמטה אף דהמוצא מעיין באמצע הפה מ"מ הולך דרך הי הילוכו על כל השפופרת הנוד וזה ג"כ כוונת הט"ז וניחא הכל וא"כ בנסרים ודאי הולך דרך הילוכו יותר מש"ה כיון דאין לו בית קיבול הולך על כל הדף באורך עכ"פ מיתר להרא"ש ור"ש כסילון ולא שייך שיסמיך נסר קטן שרק כונו במרובע כש"ה דלמה לו כיון שאינו כלי ואינו הולך עד למטה. וכיון דצדקו דברי הט"ז לראב"ד ורשב"א וא"כ המחבר כראב"ד ורשב"א וקשה למה לא פוסק כר"ש ורא"ש לכן באמת נ"ל דאף לרא"ש ור"ש דפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה ואין פוסלין שאובין היינו כשלא יחדו למדרס אבל כשיחדן למדרס כספסל הטמאין מדרס כספסל אף לר"ש ורא"ש מדאורייתא כמו שכתבו בהדיא בפ"ב דכלים פוסלין שאובין וא"כ כוונת המחבר הראוין למדרס דקבען למדרס קודם שהקבעו במקוה דבזה לכ"ע פוסלין שאובין או דמיירי בנהרים יש לו בית העשוין למדרס אף במקוה דלכ"ע פסולין אבל בסילון שבסל"ב דאינו ראוי למדרס כלל מעולם מותר אף לרשב"א וראב"ד לכן לא הביא שום פלוגתא לא בסל"א ולא בסל"ב ומה שרצה הס"ט סקס"ו נדמות מדריגות של מקוה לסולם ל"ד כלל דסולם של קנים לא נעשה לדריסה בשביל עצמו ואין כוונתו לדרוס עלי' רק לעלות ממנו למעלה אבל מדריגות של נסרים נעשו גם לדריסה מסולם לאו דוקא אי דמדריגה נקרא ג"כ סולם רק חלוק בדינו מסולם של קנים כהנ"ל ומ"ש הס"ט סקס"ז דבדקימות שיש להם מקוה של נסרים שרי לדידם אף ע"ג סילון של נבזבזין אין זה ראיה דנסרים מתקנין בענין שלא יהיה כלי קודם קביעתן למקוה אבל בסילון לבזבזין איך יכולין לתקני כך ואולי מיירי ג"כ כשמתקנין כן רק צ"ע דאפשר כלי היא אף לר"א. ומה שהקשה הש"ך סקס"ט על הפלוגתא שבסל"ה ול"ו ובס"ח וט' לא הניא פלוגתא כבר כתבתי בס"א דבס"ח וס"ט הוא לכ"ע. ומה שהקשה הס"ט סקט"ו דבסי"ה פסק המחבר כדיעה ראשונה ובסל"ה כדיעה שני' ל"ק דבסל"ה הוא במקום גלוי ולא נקרא כ"כ ביה"ס דבעצמה עיני' העניים המגולים תמיד נסתמים כ"כ וכשפתחה ביותר העפעפים המגלים תמיד נסתמים:

ג. הקיצור במיעוט המקפיד אם רוב בני אדם מקפידין תמיד אף דהטובל איני מקפיד בשום פעם וגם עתה אינו מקפיד מ"מ חוצץ ואם רוב בני אדם אין מקפידין בשום פעם והטובל על הרוב מקפיד אף דעתה אינו מקפיד חוצץ ואם רוב בני אדם איו מקפידין בשום פעם וגם היא ברוב פעמים אינו מקפיד אף דעתה מקפיד ואפשר אף בפלגא אם הפעם הזה מקפיד אינו חוצץ. ודברים שרוצצין מהודקים ורפוים אין חוצצים אם יש בני אדם שהולכין או עושין זה הדברים מהודקין ויש בני אדם שהולכין או עושין זה הדברים רפוין גזרינן לכתחילה אף רפוין אטו מהודקין אבל כשכל בני אדם הולכין אי עושין זה הדברים תמיד מהודקין ועכשיו הטובל מרפה מותר אף לכתחילה כיון דיש היכר וכ"ש אם תמיד הוא וכל אנשים רפוין מותר דלא שייך לגזור ודברים שתמיד אין חוצצין אף מהודקין גזרינן לכתחילה מהודקין אטו דברים החוצצים וכל הדברים ר"ל בין בטובל בין בנוטל ידיו לאכילה. ואשה לא תאחוז חברתה לכתחילה בשעת טבילה בידים אף ברפיון אבל אם מלחלחת ידה במי מקוה וגם מרפית ידי' מותר אף לכתחילה אבל לאחוז מהודק אף שהדיחה ידה במי מקוה אסור לכתחילה אבל בדיעבד שטבלה כן בחדא שרפתה ידי' או שהדיחה ידי' קודם מותר אבל בדחקה וגם לא הדיחה ידי' אסור והדברים שנזכרין בסכ"ג אסורין לכתחילה אף ברפוין ואשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה דצריכין לאחזה בדוחק דלא מהני לכתחילה הדחת ידי' יטבלו האוחזים ג"כ במקוה קודם ויעמדו עם רגליהם עדיין במקוה ויטבלו המחויבת לטבול דיהי' חיבור למקוה או שיטבלו מחצלת במקוה קודם ויניחו מקצת המחצלת עדיין במקוה וישכבו המחויבת לטבול על המחצלת אף שתשכב בדוחק על המחצלת מ"מ חיבור למקוה ויטבלוה עם המחצלת. ומ"ש הרמ"א ס"ד הוא אף ברפיון חוצץ דמקפדת ועיין בפעם. ורוב שערות דחוצצין בחציצה אף שאין מקפיד דוקא רוב שער של כל הגוף והראש לא של מקום אחד. וקילקי דחוצץ בביה"ס דאשה נשואה דוקא בביה"ס דהוא בית הערוה דיחלוק באשה מבאיש מפני הטינוף אבל בבית השחי דאינו חלוק אף באשה אינו חוצץ. וסעיף ז' ח' ט' שבש"ע אמת אף לענין דיעבד אף לבעלה רק מ"ש בס"ט דבעלת חטטים דמשמע אף לכתחילה ואף ברוב הגוף דוקא בחטטין שהוא דם יבש אבל מה שנתייבש אחר ג' ימים על מכה וגרב ושחין צריכה לכתחילה להסירן אף על מקצת הגוף ובדיעבד שטבלה ע"י שריככה אותן אם מקצת הגוף הן אבל על רוב הגוף או רוב שערות אף בדיעבד אסור. וחץ או קוץ התחוב בבשר בין מתכות בין עץ אם בשוה לבשר ונראה מבחוץ חוצץ ואם משוקע אף שנראה אינו חוצץ ואם יש עלי' קרום של בשר אף שנראה ואף שבולט לחוץ אינו חוצץ. ובסייד בטיט א"א בקיאין ואף בשאר טיט ואף לח חוצץ. וצבע שצובעת הנשים פניהם וידיהם ושער ראשן אינו חוצץ וצובע אומן שצובע בהרבה צבעים וידיו צבועות אף בשאר מראות כיון שהן מין אותן הצבעים או אף שאין מינן אינו חוצץ כיון שכל האומנים אין מקפידין אבל ממש משאר מראות חוצץ אבל מאותן המראות שצובע אף ממש אינו חוצץ ולכן טבח שידיו מלוכלכות בדם אינו חוצץ לכן אשה כיון שמבשלת אם נגעה ביורה או בקדירה ונדבק בה אף ממש מעט מהשחרורית אינו חוצץ אבל משאר שחרורית כגון מכותלי המרחץ וכדומה אם ממש חוצץ ואם. רק מראה מעט אינו חוצץ. צואה תחת הציפורן שלא כנגד הבשר חוצץ ואף בנטילה וכנגד הבשר לחה אינה חוצץ ויבשה או טיט אף לח ובצק יבש חוצץ וצריכה לנקותן בטוב שלא ישאר אף משהו והציפורן עצמו אינו חוצץ ועכשיו שאין יכולין לכוין נגד הבשר וגם אין בקיאין בטיט נהנו ליטול כל הצפרנים וכששכחה ליטול צפורן ותחת הציפורן לקי אף ממשהו מ"מ צריכה טבילה שנית אבל אם שימשה עם בעלה או שעברה הלילה ומצאה למחר א"צ טבילה שנית אף בספק אם הי' טיט וצואה כיון דעכשיו נקיים כל וכל אבל כשמצאה צריכה טבילה שנית ולענין אם מצאה כן בשבת אם מותרת לטבול פעם שנית בשבת עמ"ש בסי' קצ"ו ס"א ובמקום דמותרת אסורה לחתוך בציפורן בשבת אף ע"י כותי רק תנקר בטוב ותדחוק לבשר ולא לציפורן שלא תגרד הציפורן ותטבול שנית ומותרת. אבר ובשר המדולדלין חוצצין אף שאין חציצה עליהם אבל ציפורן המדולדל אם מיעוט חוצץ אף שאין בו דבר החוצץ ואף כנגד הבשר ופירש רוב ואין בו דבר החוצץ אינו חוצץ ואף שלא כנגד הבשר ודינו ממש כמו ציפורן נקי דלעיל ואם פירש רוב הציפורן על הבשר ממש וכואב לה מאוד אם יכולה לנקותו בטיב שלא יכאב לה כ"כ מותר בענין שמותר בציפורן נקי דלעיל מותר אבל אם אינה יכולה לנקותו אא"כ בענין שיכאיב לה עד מאוד אף שנקתה אותו בטוב וטבלה חוצץ אף בדיעבד ושימשה ועברה הלילה אף שנפרש רוב אם יש טיט במקוה בשולים אם הטיט עב מאוד שהרגלים מצלילין ובקושי מוציאין אף דיעבד לא עלתה אבל אם הטיט אינו עב מותר ולא חיישינן שמא יש מעט טיט היון שהוא עב כיון שמונח תמיד במקוה מים מסתמא אינו עב אבל לכתחילה אף שהטיט צליל לא תטבול רק בהגבהת רגלים שלא תגיע לטיט. ונסרים ומדריגות שלובות של עץ דמקוה אם לא יחדו למדרס לישב קודם שקבען במקוה וגם קודם שקבען לא עשאו כלי וגם עכשיו כשהן במקוה אין עשוין למדרס רק לעמוד עליהן בשעת טבילה מותר אבל כשחסר תנאי מהנ"ל אז הדין כבש"ע סל"א וסילון שאין לו מסגרת תמיד מותר אבל כשיש לו לבזבזין צ"ע אף שיש בו תנאים הנ"ל:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה