אור ברסלב
מי טהרה סימן קצז שלא תטבול ביום

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קצז שלא תטבול ביום

סימן קצו לבישת הלובן:

א. בענין טבילה בזמנה מצוה כבר כתבתי בסי' קצ"ו ס"ב דחז"ל יש להם כח לעקור דאורייתא בשב ואל תעשה כמו בכתם עקרו עונה ופרי' ורבי' דאורייתא ה"ה הטבילה בזמנה לעשות סייג דאם תטבול תשמש לכן לא תטבול וא"כ עכשיו אחר תקנת חז"ל טבילה בזמנה אינה מצוה וזה כוונת התוספ' דף למ"ד וביומא דף ח' ולכן ניחא שמביא התוספ' ראי' מדף ס"ז דג"כ אחר תקנת חז"ל ור' יוסי בר' יהודה ג"כ או הי' אחר תקנת ר' זירא או עכ"פ אחר תקנת רבי בשדות דף ס"ו ואחר התקנה גם ב"ש וב"ה יודו דלאו מצוה בזמן דאורייתא רק אדרבא י"ל טבילה בזמן דרבנן מצוה מדרבנן ואף במקום איסור דרבנן י"ל כגון בשבת קי"א דאף בזמן דרבנן אינה מצוה במקום איסור שבת דרבנן. והב"י כ' דאין איסור טבילה בשבת לאדם כלל דמיחזי כמיקר כמ"ש בביצה דף י"ז וד"מ כ' דשם י"ל דמיירי בזמנה ומה שהקשה הנקה"כ כיון דב"ש אסרו אדם וכלים מערב שבת אלמא דע"ש הי' זמנו ומ"מ אמרו ב"ה אדם בשבת איני יודע איך נעלם ממנו דברי רש"י שם דקאמר דחייב אדם לטהר עצמו ברגל וא"כ נהי דהי' יכול ליטבול ע"ש מ"מ בשבת הוא ערב הרגל והוא זמן טבילה לרגל לכן מתיר בה' בשבת מחמת דנראה כמיקר אבל אם לא הי' טבילה בזמנה מצוה לא היה שרי מחמת דנראה כמיקר דאם מיקר דרבנן רק דאינו חמור כמתקן ולכן אמרינן באמת שם הואיל דאישתרי בשבת שרי גם ביהק"כ משום תיקון אף דביה"כ מיקר חמור ממתקן אבל למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ונדחה בפני איסור דרבנן וע"כ הא דמותר בשבת משום דנראה כמנקר אף חד דרבנן ליכא ומותר לגמרי לכן אוסרין ביה"כ כיון דיש חד דרבנן רחיצה אבל למ"ד טבילה בזמנה מצוה ס"ל דנראה כמיקר ג"כ דרבנן ומ"מ מותר מחמת טבילה בזמנה מצוה ה"ה ביה"כ מתקן וזה כוונת התוספ' בשבת דף קי"א דמשום טבילה בזמנה מצוה לחוד לא היינו מתירין מתקן ביה"כ רק משום דכיון דאישתרי בשבת דנראה כמיקר לכן מותר ביה"כ מתקן וא"כ גם מה שהקשה הנקה"כ מטור א"ח סי' שכ"ז וסי' תרי"ג איני יודע איך נאמר דהטור יסבור דטבילה בזמנה לאו מצוה הלא כאן מביא מירושלמי ראי' בר"ח דמצוה דלא כר"ת רק י"ל דבא"ח סי' שכ"ז בשבת כ"ע מותר בזמנה למ"ד מצוה דוקא בזמנה ולמ"ד אינו מצוה אף שלא בזמנה רק דכ' סתם אדם טמא מותר לטבול מטמאתו משמע בזמנו ובסי' תרי"ג ביה"כ כל חייבי טבילות טובלין ביה"כ ודאי מיירי בזמנו וסתם דיעה ראשונה כמ"ד מצוה ואח"כ מביא לר"ת דס"ל דקי"ל דלאו מצוה אין מכל דברי הנקה"כ שוב קושיא על הד"ם ומרדכי כיון דהמרדכי ס"ל דדוקא משום טבילה בזמנה מצוה התירו בשבת אבל אם לא הי' מצוה לא הי' מתירין והש"ס דכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביה"כ מסייע לי' והפוסקים דלאו מצוה צריכין לדחוק או דלא קי"ל כהש"ס ר"ל או דבאמת דאף דלא מצוה מותר ביה"כ וא"כ לא קי"ל בש"ס דנראה כמקיר רק אף מתקן מותר כמו ביה"כ דאף דחשה מתירין וכ"ז דוחק גדול ועיקר כהמרדכי וא"כ אף אם נאמר דלא קי"ל לגמרי כהמרדכי אבל לחומרא צריכין לחוש לשניהם לכן ביה"כ ותשו' חיישינן לשאר פוסקים דלאו מצוה ואסור ובשבת חיישינן למרדכי דאינו מותר רק משום מצום בזמנו אבל שלא בזמנו אסור וכ"ש למ"ש ת"ה דעכשיו אין מקירין אלמא דס"ל לאיסור כהמרדכי דרק במקום טבילה בזמנה מצוה מותר לכן עיקר כהט"ז סק"ד דרק במקום עונה ולא הי' אפשר קודם שבת מחמת איזה אונס אזי מותרת לטבול בשבת אבל בלא"ה לא דלא כש"ך סק"ג א"כ י"ל ה"ה מ"ש הש"ך סק"א במי ששכחה לחתוך צפורן ואין טיט תחתיו דרק חומרא עדיף לומר שא"צ טבילה כלל מלטבול בשבת אבל בדיק דמהר"ם מלובלין דמצאה טיט תחת הציפורן ביום וא"ו צריכה טבילה שנית בשבת דהוי אונס וכ"ש כשטבלה בשבת בזמנה ומצאה טיט דצריכה טבילה שנית בשבת וה"ה בספק אם טבלה כראוי בשבת צריכה טבילה שנית ומותרת לטבול בשבת דהוי ס"ס שמא לא טבלה כראוי ואם תמצי לומר דטבלה כראוי שמא כהפוסקים דנראה כמקור מותר אף בטהור אבל כשביום וא"ו יש להספק אם טבלה כראוי צ"ע כיון דאף באונס יש פוסקים דאסורה לטבול בשבת וא"כ הוי ג"כ ס"ס לאיסורא שמא טבלה ליל וא"ו כראוי ואת"ל דלא טבלה כראוי שמא אף באו ס אסורה לטבול בשבת עיין לעיל סי' מ"ד. ומ"ש הס"ט סק"ה דאף במקום שנהגו להחמיר בשבת מ"מ ביו"ט מותר לכתחילה מרש"י במשנה ביצה דף י"ז משמע דאף ביו"ט ומ"ש ממהרש"א ביצה דף י"ח אין ראי' די"ל דרק לענין כלי מבלק אבל לענין אדם דמנקר אין לחלק כהנ"ל. ומ"ש הט"ז סק"ז דהיש מקילין קאי רק על אלמנה קשה קושיית הס"ט סק"ח רק נראה דקאי גם על הקודם דעיקר האיסור כמ"ש כיון דבשבת לא הי' בזמנה והוי כמו דהרחיקה בכוונה החפיפה מהטבילה וא"כ י"ל דאף להב"י אסור דלמה היתה רוצה לטבול בשבת שאסור ונצטרך להרחיק החפיפה מהטבילה לכן אסורה אף במ"ש לכן כ' דמקילין בזה הב"י כיון דהיתה רוצית באמת לטבול בשבת ושלא להרחיק החפיפה מהטבילה רק משום איסור שלא הניחוה לטבול בשבת שלא בזמנה מוכרחת להרחיק החפיפה מהטבילה לכן מותר דמ"ש דהוי שלא בכוונה ובאמת י"ל דזה כוונת הש"ך סק"ד שכ' וכן בשבת אינה יכולה ר"ל דפשעה בזה שגרמה להרחיק החפיפה מהטבילה וא"צ למה שעשה הס"ט סק"ו ט"ס בהש"ך רק כהנ"ל וא"כ היש מקילין קאי גם על זה דלא פשעה:

ב. מ"ש הס"ט סק"ט דמתוספ' דף ס"ז מוכרח דר"ת מיקל אף בז' סמוך לחשיכה דשוב לא תבא לידי ספק באמת איני יודע דגם ביה"ש דז' סותר כולו כמ"ש הטור סי' קצ"ו וכ"ש למ"ש ב"י בסמוך לתשובה ובש"ס דף ס"ו אמרינן ל' והבעלי לי על הנהר ולמה לא תבא לידי ספק וע"כ צ"ל הפירוש כתוספ' שלא תבא לידי ספק רק לידי ס"ס ולא חיישינן ב"מ לספק בתה אבל בז' יש לחוש לה בעצמה לס"ס לכתחילה עכ"פ ויותר י"ל דהתוספ' לא קאי על שתטבול סמוך לחשיכה שלא תבא לידי ספק דבאמת דבזה תבא לידי ספק ומ"מ לא חיישינן לסרך בתה ב"ח כהנ"ל רק קאי על מה דסמוך דא"צ שתלך מביתה בלילה דשוב לא תבא לידי ספק א"צ רק אף שתצא ותטבול סמוך לחשיכה אף שתבא לידי ספק לא חיישינן לסרך בתה ב"ח כיון דאף ב"ז סמוך לחשיכה יהי' רק ס"ס לא חיישינן לסרך בתה וא"כ נסתר דיני של הס"ט דמתיר משום עונה בסמוך לחשיכה היכא דאין לילך בעיר תחלת הלילה אף דבזה מותר ביום ח' מ"מ תבטל עונה אינו כן רק אסורה עד יום ח' וא"כ ה"ה בליל שבת אף שיש תקנת צבעים אסורה לטבול בז' רק תטבול במ"ש אם רוצה בתקנת צבעים [וביום הח' אדרבא הוי שלא בזמנה ואסור ליל שבת טבילה רק מבעוד יום]. ומ"ש הס"ט דאף לרשב"ם דוקא כשתבא לביתה משתחשך אבל כשתבא לביתה זמן מה בלילה כשיעור שתטבול משתחשך ותבא לביתה מותר ודייק כן מלשון הטור שכ' דהבת תשער הליכתה מבית הטבילה לביתה באמת י"ל דלאו דוקא רק ר"ל הליכה מביתה לבית הטבילה וקפוי' שעל יציאתה מביתה בכדי שלא נשוה פלוגתא רחוקה בין המרדכי וסמ"ג להרא"ש שבב"י רק הטור מכריע ביניהם יצא עוד דאף להרא"ש צריך לרשב"ם שהטבילה יהי' משתחשך ולמה לן להשוות פלוגתא רחוק בין הרא"ש לסמ"ג ומרדכי ואף אם תאמר דהטור דוקא קאי על ביאתה לביתה מ"מ הולך לשיטת הרא"ש אבל להמרדכי וסמ"ג לא מהני וכיון דהב"י כ' בשם סמ"ג דנכון להחמיר כרשב"ם ע"כ כשיטת הסמ"ג ואף שכ' הב"ח משהחפיפה במרחץ כשעה או שתים מותרת היינו ג"כ שעכ"פ תטבול משתחשך דאף להרא"ש הדין כן ולא עוד דאינו מותרת לילך מבעוד יום רק כשפשעת שיעור החפיפה ורחיצה וטבילה בענין שיהי' הטבילה משתחשך להרשב"ם וא"כ ה"ה ביום ז' אף לר"ת דעכ"פ הטבילה יהי' משתחשך לכ"ע. ולענין מה שכתבתי לעיל דר"ת אוסר ג"כ בז' עד שתחשך ל"ק ממ"ש הס"ט סקי"א בשם הגהש"ד דהכלות כיון דאין באין להחתן עד הלילה ליכא למיחש לא לדרש ולא לסרך בתה עכ"ל אלמא דאף בז' לא חיישינן שם כל הכלות ובשום פעם אין באין עד הלילה ועוד כיון דכ' הטה"ד הטעם דאינו מצוי אצלה החתן ולא ביום ה"ה אלמא דבשאר בעל המצוי גזרינן שיכולין לגזור ולא עוד דלפי הגירסא שלנו בהגהש"ד דאינן באין אצל החתן באותו הלילה ויודעין דלא יבא עלי' החתן באותו הלילה א"כ משמע דוקא כיון דהמנהג הי' שאין החתן בא עליה באותו הלילה וגם אין מביאין אותה אצלו אותו הלילה אבל במקום שהמנהג שפעמים בא עלי' באותו הלילה תו גזרינן בז' שמא תהי' החופה ביום ויבא עלי' באותו יום וא"כ העיקר כהש"ך סק"ט דאף כלה שטובלות בז' אשורה לטבול ביום דלא כמ"ש הס"ט סקי"א דאשתמיטתי' להש"ך דברי הש"ד:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה