מי טהרה· רבי יצחק הלפרין
סימן קצו לבישת הלובן:
א. מה שהקשה הס"ט על מ"ש המחבר ב' ימים דאינה זבה דאורייתא כ"כ דבדיעבד מהני בדיקת שחרית דלא הוחזק מעיינה פתוח מנדה רק ביום ראשון כמ"ש המחבר ס"ב. ומה שהקשה סק"ב על הש"ך סק"א שכ' ביה"ש הלא גם המחבר כ' ובדיקה זו תהי' סמוך לביה"ש אין זו קושיא דהמחבר כ' על התחלת בדיקה והש"ך כ' על הפסקת טהרה דהוא סוף הבדיקה ג"כ סגי בביה"ש ולא חיישינן שמא אח"כ תראה בביה"ש ואח"כ כ' המחבר דלהחמיר ילמד בתוך ביתו שיהא מוך דחוק כל ביה"ש והפסקת טהרה תהי' אחר ביה"ש. ומה שהקשה הס"ט סק"ז ונו"ב תנינא סי' קל"א על הט"ז סק"א שכ' בשם רש"ל דנשים שלנו שמתחילין למנות מיום ו' יכולה להפסיק אף אחר ערבית דרש"ל הביאו הש"ך סקי"ט לא כ' רק כשראתה ביום א' אחר ערבית יכולה למנות מיום ו' אבל להפסיק א"י אחר ערבית נ"ל דהט"ז למד כן מרש"ל שם שכ' דלמנהג שמונין מיום ו' אף שראתה אחר ערבית ביום א' פשיטא שמונה מיום ו' אבל למנהג שמונית מיום ה' אם ראתה אחר ערבית ביום א' צ"ע אם מונית מיום ה' וקשה למה פשיטא למנהג שמונין מיום ו' הלא אין אנו מחלקין בין ראתה תחילת הלילה לסוף היום ואם נאמר דאחר ערבית יום א' הוי ודאי לילה של יום ב' נגזור שמא תשמש סוף יום ב' ביה"ש כמ"ש ברמ"א סי"א ע"כ דפשיטא לרש"ל דלא אמרינן הי' לה לאחר מחמת ספק רק על יום אחד אבל לא על שני ימים וכיון דמעיקר הדין מונית מיום ה' ועכשיו תמנה מיום ז' לא אמרינן כן א"כ ה"ה אם לא תפסוק בטהרה ביום רק ביום ו' תמנה מיום ז' לא אמרינן כן ואמרינן דאף אחר ערבית עדיין יום הוא. ומה שהקשה הס"ט סק"ט דלרבנן בתראי. דקי"ל כוותייהו שהקשו על ר' יהודא בדף ס"ה משמע דרבנן ס"ל דביום א' צריכה מוך דחוק כל ביהש"מ אין זו ראי' רק דס"ל כמ"ש תוספ' שם ד"ה א"ל לר' יוסי דמה דמדינא סגי מהמנחה ולמעלה וס"ל דבשאר ימים סגי שחרית וביום א' צריך מהמנחה ולמעלה וסגי וא"צ כל ביהש"מ ומ"ש הס"ט דתוספ' לא כ"כ רק לתירוצם הקודם ולתירוץ ב' בדף נ"ג אבל לתירוץ א' בדף נ"ג צריך ביום א' כל ביהש"מ ובשאר ימים אף בשחרית רק לכתחילה ממנחה ולמעלה איני יודע דלכתחילה למה לא נצטרך ביהש"מ וכ"ש לר' יוסי דביהמ"ש כהרף עין אבל באמת אין הפי' בת ראשון דנ"ג כן רק אדרבא מחמיר בתירוץ ראשון יותר דדוקא כשבדקה ב"פ ומצאה טהורה מפני שחרית אבל פ"א לא מהני וצריך ממנחה ולמעלה אף דיעבד וא"כ קשה ג"כ לימא ר"מ לנפשי' ע"כ צ"ל כתירוץ תוספ' ס"ח כיון דמדינא סגי ממנחה ולמעלה בפ"א וא"כ כ"ש ביום ראשין למ"ד דמעיינה פתוח וגם ממ"ש הס"ט דהרא"ש כתוספ' ס"ח דאין חילוק בין ראשון לשאר רק בין ראת ולכ"ע איני יודע דרבנן בתראי כ' רק אף בשני משמע דראשה גרע דאל"כ הוצ"ל דבשני ראתה לא מהני וכ"ש דנא כ' כדברי רבנן שחרית כלל ועוד דהול"ל רק כל שלא ראתה בו ביום מהני בדיקת שחרית יהי' יום שיהי' ועוד דדוחק לומר דהרא"ש מיירי דוקא בו ביום שראתה לכן עיקר כהב"י וגם תוספ' דלא מחלקין בין ראשון לשני רק בין ראתה הוא כמ"ש בש"ס דאין חילוק אבל לפמ"ש בש"ס שם דמעיקרא ס"ד דיש חילוק דראשון מעיין פתוח אלמא דבשאר ימים אף שראתה אין מעיין פתוח דאל"כ אין חילוק בין ראשון לשאר וכן בתירוץ א' דתוספ' דנ"ג כ' רק ב' או ג' ולא כתבו יום א' אלמא דבראשון אף בדקה הוי כלא בדקה רק לא כ' בתוספ' דנ"ג יום א' כלל כיון דבדף ס"ח יש שני סברות אם יש חילוק בין ראשון לשאר אבל אנן קי"ל כרבנן בתראי וכמ"ש בש"ס דבראשון מעיין פתוח ולא בשאר וא"כ גם מרש"י דף נ"ג אין ראיה דקאי רק למה שלא רצה בדף כ"ח הש"ס לחלק אבל כשאמר בדף ס"ח דבראשון ליכא למ"ד דמעיינה פתוחה אלמא דיש לחלק בין א' לשאר לכן כ' רש"י דף ס"ח על בדיקת צהריים דלא כמו שהקשה הס"ט דברי רש"י אהדדי מדנ"ג לס"ח וא"כ כל פסק הרמ"א אמת בס"ב וגם בשאר ימים אף שראתה מהני בדיקת שחרית אח"כ בדיעבד ומ"ש רמ"א דבדקה סמוך לביה"ש ר"ל בענין דהפסקה יהי' תחילת ביה"ש אף דר' יהודא אמר כל שלא הפרישה מן המנחה ולמעלה ג"כ ר"ל סוף זמן המנחה שהוא תחלת ביה"ש כמ"ש רש"י במשנה כיון דקאי על ת"ק וחכמים דאמרו ביה"ש ומה שאמר ר' יהודה מן המנחה ולמעלה קאי ג"כ על רבנן דברכות דסוף המנחה עד הלילה ומה שלא אמר ביה"ש דאם הי' אוסר ביה"ש היינו סבורין דוקא ביה"ש שלו שהיא חצי מיל ור' יהודא קאי כאן על ת"ק ורבנן ואפשר ס"ל דביה"ש ברביעי או כר' יוסי דסוף הוא יותר י"ל לכן כתב מן המנחה ולמעלה וכן מוכרח ש"ס דף ס"ח דא"ל רבנן לר' יהודא אלמלא ידי' בעיני' כל ביה"ש יפה אתה אומר ולמה לא אמרו לו אלמלא ידי' בין עיני' מהמנחה ולמעלה עד סוף כל כ"ש אלמא דמהמנחה ולמעלה של ר"י ר"ל ביה"ש ומה שהקשה הס"ט למה לא משני הש"ס דבאמת די' בעיני' כל ביה"ש כמו שמשני הש"ס בדף נ"ג איני יודע כלל דשם כ' לשון בדקה יכול לתרץ דכוונתו שהי' ידי' בעיני' אבל בדף ס"ס דאמר לא הפרישה לכן הקשו חכמים למה לו לומר לא הפרישה כלל הי' לו לומר דהפרישה ולא הי' ידה בעיני' כל ביה"ש ודאי דס"ל דמהני אף בזה ומה שהקשה הס"ט על תוספ' דאמר לימא ר' יוסי לנפשיה הלא לר' יוסי ביה"ש כהרף עין איני יודע הלא ר' יוסי דמהמנחה ולמעלה הוא כרבי משמי' דר יוסי בדף נ"ג ורבי מוקי שם דבדקה בביה"ש דר' יהודה ור' יוסי אלמא דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה לכן הקשה התוספ' דף ס"ח לימא ר' יוסי לנפשי' ומה שהקשה הס"ט על הב"י לר' יהודה דיותר יש לחוש באמצע אף ממנחה ולמעלה כיון דזמן ארוך ממה שיש לחוש בשביעי בשחרית דזמן קצר א"כ למה בז' נקיים כ' הרא"ש דף ס"ט והביאו ב"י בסי' זה דעדיף האמצע מהסוף דאתחזק בטהרה כל הימים שאחר הבדיקה ולהס"ט היא להיפך וצדקו דברי הב"י ומה שהקשה הס"ט על הב"י דלמה לא אמרו רבנן בתראי אף ביה"ש לראשון אין זה רבותא דזה מהני לכ"ע בין לת"ק בין לר' יהודה בין לרבנן בתראי היכא דמדינא וביום ראשון דלרבנן בתראי מעיין פתוח ודאי סגי מהמנחה ולמעלה וגם מ"ש הס"ט הח"ד וכן המהרש"א בדף ס"ח דס"ל לתוספ' דבראשון מדינא לכן מדחיקין במה שאמר בש"ס שם בראשון לא שאלתי ר"ל ממנחה ולמעלה איני יודע כלל דתוספ' לא אמר רק כשראתה בשחרית צריכה בדיקה מדינא ממנחה ולמעלה אבל כשראתה בלילה סגי בדיקת שחרית וא"כ ה"ה בתחלה בלא ידע הש"ס דביום ראשון מעיין פתוח אף שראתה בלילה והי' ס"ל להש"ס דיום ראשון דמי לשאר ימים וכשראתה בלילה הראשונה ולא בשחרית מהני בדיקת שחרית ואח"כ קאמר הש"ס דמעיקרא ס"ל דביום ראשון מעיינה פתוח אף שלא ראתה רק בלילה ולא מהני בדיקת שחרית מדינא וסגי ממנחה ולמעלה וכן משמע ברש"י במשנה דלענין ביה"ש דראשון אין חילוק בין כולם ומהני ומ"ש הח"ד סק"א וב' דאף בשאר ימים כיון דלדידן שא"א בקיאין על כל יום י"ל שמא יום ראשון י"ל כיון דאמר הש"ס רק ביום הראשון מעיינה פתוח ולא בשאר ימים וא"כ ס"ס כשראתה קידם יום הראשון אין מעיינה פתוח כ"כ כיון שהוכחתי דלמ"ד ביום הראשון מעיינה פתוח בשאר הימים אין מעיינה פתוח אף שראתה בו בשחרית. ומ"ש הס"ט ס"ק ס"ו דלמה לא כ' טור וש"ע חלוקה כמ"ש ברא"ש דף ס"א ובקיצור נדה י"ל דגם הרא"ש שכ' עצמה וחלוקה ר"ל עצמה בחלוקה הלבן וה"ה בשאר דבר לבן רק הרא"ש לא כ' בדבר לבן לכן כ' בחלוקה אבל הטור ומחבר בס"ו כ' בדבר לבן לכן לא כ' בס"ד חלוקה. ומ"ש הס"ט שם על הש"י באשה שמצאה קרטין בבדיקה דסגי בהפסק טהרה ובדיקה אחת נקוי' בז"נ אף לכתחילה והס"ט חולק עליו אף שאין הש"י בידי מ"מ כיון דמשמע דאינה רואה רק בבדיקה ושלא בבדיקה אינה רואה א"כ לא מיבעיא כשלא הרגישה בבדיקה דכבר כתבתי בסי' קפ"ג וכמה מקומות דאף בבדיקה בלא הרגשה דרבנן וא"כ שמא מצדדין והוי ס"ס ואף בהרגישה בבדיקה מ"מ י"ל שמא הרגשת עד וא"כ הוי ספק דאורייתא וא"כ בספק אם תראה בבדיקה הוי ס"ס וכן בדיקת סף כשבדקה בתחילה הוי ספק פלוגתא וא"כ יותר טוב שלא תבדוק ונתלה דבלא בדיקה לא תראה משתבדוק ותאסור לבעלה ותעגן ונצטרך להקל מחמת דבר אחר הרגשת עד וצדדין:
ב. בענין ז' נקיים וספירה ודאי נראה דמדאורייתא א"צ בדיקה כלל בכל הז' נקיים רק הנקיים הן שלא תרגיש בדם אבל בלא הרגשה אף שרואה דם ממש בהז"נ טהורה מדאורייתא רק מדרבנן צריכה בדיקה אחת או שתיים בדיעבד או לכתחילה בכל יום דאי ס"ד דמדאורייתא צריכה בדיקה וא"כ כיון דפסקינן בדף ס"ח כר' אליעזר או כרב דתחלה או סוף או כר' חנינא דתחלה וסוף סגי ע"כ מטעם חזקה וא"כ בחולין דף יוד דאמר מנא הא מילתא דאמר רבנן אוקמא אחזקה יאמר מספירת ז"נ ע"כ דמדאורייתא א"צ בדיקה רק צריך ספירה שלא תרגיש ובאמת אף בדיעבד צריך ספירה בכל יום מהז' שלא תרגיש דבזה לא שייך חזקה רק חז"ל אמרו דהספירה הוא בדיקת נקיים לגמרי ואמרו שמעמידין על חזקה לרב סגי בחזקה קמייתא או בתרייתא דקמייתא הוי ספורים דהוא תחילת הספירה מוספרה או בתרייתא הוי לפנינו מו חר תטהר דחזקה דהשתא הוי לפנינו כשור שחוט לפניך ור' חנינא ס"ל דצריך ספורים ולפנינו דהיינו שני החזקות לכן לא מקשה הש"ס בדף ס"ט רק על רב אבל לר' חייא הוי ספירים לפנינו רק דלכתחילה צריכה בדיקה בכל יום דלא סמכינן אחזקה לכתחילה ובדיעבד סמכינן אחזקה ועוד דאי ס"ד דמדאורייתא הספירה היינו בדיקה בודאי לא היינו הולכין אחר החזקה אף בדיעבד כיון דבתורה מפורש להדיא להיפוך וספרה לה שבעת ימים אלא ודאי כהנ"ל ולפי מה שכתבתי ניחא דאם לא בדקה עד ליום ח' לא מהני כלל דאין כאן לא ספורים בתחילתן ולא לפנינו בסופן ולא קשה קושיות מעיל צדקה וס"ט סקט"ז ורש"י נחשב הא' ביום ח' אחר הפסקת טהרה דכיון דרחוק הוא הפסקת טהרה לכ"ע צריך בדיקה ביום ראשון ואף לרב צריך תחלתן ולא מהני סופן כיון דבאמת קשה מנין דצריכה הפסק טהרה ע"כ מדכתיב ואם טהרה מזיבה וספרה לה שבעת ימים ע"כ דטהרה מזיבה חוץ וספרה דלא ככותאי וא"כ מדאורייתא צריך שיהי' סמוכין טהרה מזובה וספרה וא"כ אם בדקה ביום הז' מהני כרב כיון דמדאורייתא הי' סמוכין ומדרבנן הי' לפנינו בבדיקה אוקמוהו אחזקה דהשתא והוי כסיגנון אבל ביום הח' כשבדקה אם נרצה לחשבו מיום הג' ע"כ נצטרך לומר דיום הראשון הקודם לא הי' נקי וא"כ נתקלקל ההפסק טהרה צריכה בדיקה מחדש ביום הראשון שאנו רוצין לחשבו לראשון ואין להקשות איך מהני בדיקה בראשון שאח"כ כיון דנפסק בין ההפסק טהרה לבדיקת ראשון בטומאה מספק מ"מ כיון דהטומאה מספק חשבינן להפסק טהרה ג"כ כיון דאף לר"ע במשנה דף ס"ח דסותר כילו ולא חשבינן רק יום הז' ומ"מ א"צ הפסק טהרה מחדש ע"כ כיון דרק הטומאה מספק ואין להקשות כקושיית המעיל צדקה בעצמו למה אמרינן דהחזקה דסוף מהני רק על ז' ולא על ח' ימים זה אינו כיון דכתוב וספרה לה ש"י ואחר תטהר משמע דהטהרה הוא רק על הש"י לחוד והשתא ניחא ג"כ למה לא הוי ההפסק טהרה לחוד בחזקה דספורים בתחלתן כיון דכתוב להדיא להיפוך בתורה ואם טהרה מזובה וספרה משמע דוספרה חוץ מטהרה מזובה כמ"ש לעיל ומ"ש הס"ט דלא משמע מסתימת הפוסקים דבדיקה ז' לא יהי' מהני כשתמנה בהרחק נקיים מההפסק איני יודע כלל דאדרבא לדידי' דספורים בבדיקה בעינן ולא מהני אלא ודאי דצריך בדיקת יום ראשון שאנו רוצין לחשבו כשהוא מרחיק ומ"ש מסי' קצ"ב דהרגשה אף אם נאמר דספירין בבדיקה דרבנן אבל באמת כבר כתבתי בסי' קצ"ב ליישבו ומ"ש מהרא"ש כבר כתבתי דספורים בבדיקה היינו מדרבנן דפירשו וספרה שבתורה בבדיקה ומחמת חזקה ופעם אחד אבל א"צ בכל יום אף מחששה בדיעבד רק סמכו אותו על לשון ספורים דמדאורייתא בעינן באמת ספורה כל ז' בלא תרגיש וא"כ גם מהרא"ה ועט"ז ותוספ' אין ראי' וגם מה שהקשה על הרשב"א לדידי ל"ק רק מן החינוך של הרא"ה מוכח לכאורה ומ"מ גם זה אין ראיה דהמקום ר"ל מדרבנן כהנ"ל והשגחה ר"ל בדיקה כמ"ש הס"ט בעצמו וא"כ הוא רק תחלה או סוף או אמצע אבל השאר רק מחזקה וא"ש השגחה ולא נשאר רק השל"ה ואינו בידי ומ"ש המעיל צדקה שמא הרגישה ולאו אדעתה לא מיבעיא דמדאורייתא לא אמרינן כן כמ"ש בדף ניו רק אף מדרבנן דוקא כשנמצא כתם אמרינן אבל כאן אדרבא כשבדקה פ"א כשחזקה להיתר לא אמרינן כן וגם אף למ"ד ספורין לפנינו היינו תחלה וסוף אבל באמצע א"צ ספירה כלל אף במתשנה כיון די"ל שני חזקות ומה שהקשה הס"ט על קושיית הש"ס לרב דף ס"ט מטועה הלא בטועה לא הי' הפסק טהרה אף דהמהרש"א הקשה כן מ"מ אין זה קושיא כיון דאמרה ראיתי מקודם משמע דעכשיו יודעת שהפסיקה ביום שבאתה לפנינו קודם ערב וא"כ לפמ"ש דמדאורייתא בלא הרגשה מותרת אף שראתה בז"נ רק מדרבנן אסורה בלא בדיקת א' וז' וכ"ש אם ראתה בלא הרגשה וא"כ תו תלינן במכה מוציאה דם כבסי' קפ"ז לכן סתמו כל הפוסקים בסי' קפ"ז דתלינן אף בז"נ ומ"ש הב"י בסי' זה דאין להקל משום חומר איסור כרת ר"ל רק עיקר דם נדה יש בו כרת לכן כ' רק איסור כרת ומה שהקשה הח"ד סק"ג מדף ס"ט מרש"י דכ' שלא בדקה א"צ טבילה הלא טבילה בזמנה מצוה מדאורייתא איני יודע דרש"י בשבת דף קכ"א וביומא דף פ"ח דטבילת בעל קרי לתורה מדרבנן ומ"מ כ' דטבילה בזמנה מצוה וא"כ י"ל דה"ה בלא בדיקה א"צ טבילה מדרבנן אף דמדאורייתא צריך יש להם כח לעקור כמו דבלא הרגשה דטמאה ועוקרין עונה מפרי' ורבי' דאורייתא ומ"ש ממקור מקומו טמא כבר הארכתי בסי' קפ"ג וקפ"ד וקפ"ז וק"ל ומ"ש מש"ס דף נ"ח כבר הארכתי בסי' קפ"ג וקפ"ז ושאר מקומות. ומ"ש הס"ט סקי"ט דלא מהני בדיקה לאור הנר רק לאור היום איני יודע כיון דכ' בעצמו בסק"ט דצריכה מוך דתוך כל ביה"ש א"כ הבדיקה שאח"כ תהי' לאור הנר וא"ל דתמתין עד אור הבוקר עם הבדיקה א"כ בלילה וסי' ספק אם ההפסק הי' בטהרה ולמאן דבעי ספורים לפנינו לא יהי' מהני לדידי' בסקי"ח ומ"ש מתוספ' דף ס"ט ד"ה שבעה לנדה אולי התוספ' כ"כ לענין בדיקת עצמה דביום יוצא הדם אבל בלילה אין הדם יוצא כ"כ ולא הוי ספירה אף שלא מצאה בלילה שמא תמצא ביום שאח"כ אבל הרשב"א מרמ"א מיירי שתבדיק לכתחילה הסמרטוט שבדקה עצמה בו ביום ולא בלילה לאור הנר זהו רק לכתחילה אבל בדיעבד כיון שבדקה עצמה ביום אף שבדקה אח"כ הסמרטוט בלילה לאור הנר מהני ומ"ש בש"ע ס"ו והאריכו הס"ט והח"ד כבר כתבתי בסי' קפ"ז וקפ"ו ושאר מקומות. ומ"ש הס"ט בסקל"ד באמת נ"ל כיון דבתורה כ' שבעת ימים תהי' בנדתה ואח"כ טהורה אלמא אף דאיתחזקה זו בנדה מהני הפסקה פ"א בסוף ז' וכ"ש בתוך ז' רק למ"ד דביום א' לא מהני כיון דהוחזקה מעיינה פתוח ר"ל חזקה מכח רובא דרוב נשים נדות רואין כל יום א' חיישינן שמא תראה אח"כ בו ביום אבל אחר יום א' יכול להיות שתפסוק ולא חיישינן כשפסקה קה שתראה עוד וכן למ"ד דאף ביום א' מהני דיכול להיות שתפסוק אבל בזבה להיפך דהתורה אמרה וספרה לה ז"י בזבה גדולה ולא מהני ג"י נקיים בג"י שראתה [וההפסק לכ"ע יכול ביום כיון דבזבה אין רוב נשים רואית כל היום רק שרואין מעט ביום] אבל בכתם שלא הרגישה שמדאורייתא מותרת רק מדרבנן אסורה ומדרבנן מהני חזקת ג"י כנ"י שראתה בזבה גדולה וגם צריך ג"י אף דלענין בדיקה סגי בא' או בז' היינו ג"כ מחמת חזקה דמעיקרא או חזקה דהשתא כיון דלא מצאה כלל אף דסה"ת מצריך א' וז' מ"מ לדידי' אף בג' ימים נקיים צריך ז' מחמת חזקה דהשתא נתכוין נ"כ לכשתמצא ולא יהי' לה במה לתלות רק כשמצאה כתם אין תולין בג"י ג"כ כיון דרואית סותרות אף דעכשיו מחמרינן בכחרדל היינו ג"כ גזירה מחשש ששהה ג"י כמ"ש בטור סי' קפ"ג וכיון דמה"ת וסייעתו מצריכין א' וז' דהיינו שני חזקות לענין בדיקה אף שלא ראתה רק להחזיק הימים שבנתיים א"צ גם כשראתה כתם לתלות צריך חזקה גמורה ג"י אבל הרשב"א דפוסק כרב דסגי א' או ז' א"כ לכן ס"ל דתולין אף בג"י הראשונים ואין מחמירין בשניהם כסה"ת וסייעתו וכיון שכבר כתבתי דמדאורייתא כיון שבלא הרגשה הוי ספורים רק בדרבנן אסירה לכן כשיודעת שמכתה מוציאה דם חולקין אף בג"י ראשונים כרמ"א ודוקא במכה שתוך גופה כמ"ש בסי' קפ"א אבל במכה שעל גופה אין חולקין בג"י ולענין אם תולה בג"י ולענין אם תולה בג"י הראשונים בחלוק שלבשתו בימי נדתה עמ"ש בסי' ק"ץ:
ג. מה שהקשה הס"ט סקל"ט על רמ"א דאף בלא שמשה מצריך ה' ימים ולא סגי בד' משום ביה"ש ולמה בהפסק טהרה לא חיישינן שתסבור שהוא יום ויהי' לילה איני יודע דבס"א בראתה יותר מן יום א' אף לכתחילה תפסוק סמוך לביה"ש לא תטעה אבל כאן דחיישינן שתשמש בביה"ש ממש וכ"ש שתראה אחר התשמיש דהוא אחר ביה"ש חיישינן שתטעה אף דביום א' בס"ב צריך לכתחילה כל ביה"ש אדרבא כיון דצריך כל ביה"ש תטבול להכניס להעד סמוך לביה"ש ומה איכפת לן מה שיהי' מונח אח"כ עד הלילה אדרבא אנו רואין דאף סמוך לביה"ש היתה נקי'. ומ"ש שם עוד בראתה בליל טבילה קודם התשמיש דמונה ממחרת איני יודע כיון דכ' בעצמו אח"כ דאף בכלה אף שאין בעלה בעיר היכי דנהוג להחמיר מחמירין אף דלא באתה לכלל תשמיש כ"ש כאן אף דכ' כיון דמקרה הוא כיון דרחצה בחמי חמין לא גזרינן ג"כ איני יודע וכי היכר יש דמקרה שלא נבאר אדרבא בכלה יש היכר שהוא כלה ומ"מ גזרינן אף דלא יצאתה הכלה מכלל שאר נשים בראי' וזו יצתה במקרה מ"מ עיקר דגזרינן אטו שמשה ולזה ית בכלה יותר היכר ע"כ י"ל דעכ"פ כשבעלה בעיר אין להקל בליל טבילה כיון דתוכל לבוא לידי שימוש וגם מ"ש הס"ט בסק"ב להקל הולך לשיטתו בסקל"ט הנ"ל אבל לפמ"ש אין להקל כלל יותר ממה שכיקל השל"ה. ומה שהקשה הס"ט סקמ"ז על הכו"פ מהרשב"א בהמפולת אין זו קושיא כיון דעכ"פ מועט יש שנקלטין אחר ג"י ועם המיעוט שאין יולדין ולד מעלמא הוי פלגא. וגם לענין כלה הנ"ל שכ' הש"ך בסק"כ דהיכא דנהוג להחמיר מחמירין אם לא בשעת הדחק לכאורה י"ל דוקא בכלה שראתה פעם ראשון אבל כלה שראתה כמה פעמים קודם וכיון דפנויה הוא לא מבלה בשום פעם יש להקל כמ"ש הש"ך סקכ"ג בראתה בתוך ימי ספירתה או אחר הימים אבל באמת ל"ד כלל דבסקכ"ב הוי מקרה לראות בפעם אחר פעם דלא ככל הנשים וגם בשעת ראי' שני' לא היתה ראויה לשמש אבל בכלה נהי שלא היתה ראוי' לשמש בשעת ראי' מחמת שלא טבלה מ"מ ראייתה היתה בשעת וסתה ככל הנשים ולא מקרה ותטעה אחר החתונה ג"כ הגע עצמך אשה שראתה בשעת וסתה ולא הי' בעלה בעיר ולא טבלה עד שעת וסתה השני' הכי נאמר ג"כ דא"צ ה' ימים ודאי אינו כן כהנ"ל וא"כ ה"ה בכלה במקום דנהגו להחמיר אין תולין כלל בין כלה לשאר אשה ואין מקילין רק היכי דיש שני דברים כגוונא שכ' הש"ך בסקכ"ב מקרה ואינה ראויה לשמש כהנ"ל:
ד. הקיצור אם ראתה יותר מיום אחד לכתחילה צריך תחלת הבדיקה סמוך לביה"ש וסוף הבדיקה בתחלת ה"ש שתפסוק בטהרה ולמידות חסידות יחמיר שיהא מוך דחוק שמוך לביה"ש עד אחר כל ביה"ש ובדיעבד אף הפסקת טהרה שחרית מהני ואם לא ראתה רק יום אחד ומפסקת בו ביום כגון תוך הספירה אף דיעבד לא מהני בדיקת שחרית אבל בדיקה מסמוך לביה"ש עד תחלת ביה"ש מהני דיעבד אבל לכתחילה צריך מסמוך לביה"ש עד אחר כל ביה"ש כהנ"ל ולכתחילה אסורה להפסיק אחר ערבית אף שליתר מיום אחד להפסקה ובדיעבד מהני אף אחר ערבית אף לכתחילה. ותבדוק עצמה בבגד לבן או בחלוקה הלבן ואשה שאינה רואה רק בכל פעם שבודקת מוצאת קרטין על הבדיקה בין שמרגישה בבדיקה או שאינה מרגישה יציאת הקרטין סגי בבדיקה של הפסק טהרה ובדיקה אחת בז"נ אף לכתחילה. ולענין ז"נ מדאורייתא א"צ בדיקה כלל כל הז"נ ואף בהפסק טהרה רק שלא תרגיש בדם מסוף יום שראתה עד אחר ז"נ ומדרבנן צריכה בדיקה בהפסק טהרה וביום א' וביום הז' מהז"נ אבל א"צ לספור כל יום מהז' ימים אף במחשבה א"צ בדיקת עצמה אף בדיעבד צריך ביום ולא בלילה אבל בדיקת הבגד או העד שבדקה בו לכתחילה צריך לאור היום ובדיעבד אף לאור הנר סגי. ובמכה שתוך גופה תולין אף בג"י הראשונים כשיודעין שמוציא דם אבל במכה שתוך גופה או מעלמא אין תולין בג"י הראשונים ביותר מגריס אף שודאי מוציאה דם או שנתעסקה בדם. ובמכה שתוך גופה דתולה אין צריכה הפסקת טהרה ולא בדיקה כבסי' קפ"ז. ולענין חלוק שלבשה בימי נדתה עסי' ק"ץ. אף בלא שמשה צריכה להמתין ב' ימים ואח"כ תפסוק ולא סגי בד' אם לא שלא שימשה ואם תמתין ה' ימים תהי' הטבילה בליל שבת יותר עדיף שתפסוק ביום ד' מלחלל שבת ואם רואה פ"ש אחר הה' ימים או בתוך ז"נ תפסוק תיכף ביום הזה בסופו אבל אם ראתה אחר הטבילה במקרה קודם ששמשה צריכה להמתין ה' ימים וכן כלה אף שראתה כמה פעמים אם רואית בשעת וסתה צריכה להמתין ה' ימים במקום שנהגו להחמיר ואף שאין בעלה בעיר. אשה מותרת לילך למרחץ אף שהוא בתוך ג"י שאחר טבילתה.