אור ברסלב
מי טהרה סימן קצ כתמים נבדקים

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קצ כתמים נבדקים

סימן קפט וסת קבוע ואינו קבוע ובו

א. בענין הרגשה כבר כתבתי בסי' קפ"ג וקפ"ד דבלא הרגשה אף בבדיקת עד ושמש מותר מדאורייתא ומ"ש הח"ד כאן סק"א ומ"ט סק"א דיש הרגשה דנזדעזע גופה כבר הקשיתי ע"ז בסי' קפ"ז ס"ג ומ"ש דהרגשת אבר לח אף בלא פתיחת המקור דאורייתא עמ"ש בסי' קפ"ג ס"ב וסי' קפ"ד ס"ט ומה שהביא הח"ד ראי' מדף ג' כותלי ביה"ר העמידוהו איני יודע דלב"ה ודאי אמרינן הרגישה וכסבורה הרגשת מ"ר שהדרו למקור ונפתח מקורה ומ"ש לחלק בין כשראתה עכשיו בהרגשה מטמאינן למפרע כמ"ש בדף ב' הרי דם לפניך ואם גם עכשיו שלא בהרגשה אין טמא למפרע חוץ מה שדוחק לומר דב"ה וב"ש יפלגו בסברא מקצה אל קצה דלשמאי דמודה בכתמים כיון דגם עכשיו לא הרגישה ולב"ה נאמר להיפך ולא עוד דגם ראייתו מדף ב' הרי דם לפניך הוא להיפך דאמרינן הגס חזאי והגס לא שייך רק בלא הרגשה ומ"ש מנדה דף י"ד לאחר זמן איני יודע שם ביציאת השמש לא שייך ביה"ר העמידוהו רק עיקר קושייתו משמואל דף נ"ז לדף ג' כותלי ביה"ר העמידוהו וכסבורה הרגשת מ"ר דשם בדף ג' לענין טהרות ולבעלה מודה ב"ה כמ"ש בתוספ' דף ב' וג' ושאר דברי הח"ד שבסק"א כבר הקשיתי בסי' קפ"ה ס"ג עליהם ומ"ש הס"ט סק"א להקשות על הר"ן שכ' דבשפיר וחתיכה ממעטינן משום דלא הרגישה בבשרה היה לו לטמאות מדרבנן כבתוספ' דף נ"ח ד"ה מודה שמואל אין זו קושיא דגזרי בדם בלא הרגשה כיון דמשכחת דם בהרגשה אבל בשפיר וחתיכה אף בהרגשה לא הוי הרגשת דם רק שפיר וחתיכה ולא משכחת בהם הרגשת דם בעצמו וגם מ"ש דבמ"ר מעורב ולא הוי הרגשת דם בעצמו עסי' קפ"ג ס"ב סקכ"א שתרצתי שמא בא אח"כ בעצמו תוך שיעור וסת ומ"ש שם להרמב"ם דאמרינן חזקת הדם שבא בהרגשה כבר כתבתי סי' קפ"ג וקפ"ד דלא אמרינן כן רק בנמצא לפנים מהליל או בחוץ וארגשה ובענין קושיית הכ"מ עסי' קפ"ד ס"ט. ובענין מ"ש בתה"ד סי' רמ"ו מביאו ב"י סי' קפ"ח וק"ץ וכאן בש"ע ס"א דהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ונמצאת טהורה דטמאה כדמוכח דף נ"ז אי דארגשה אמאי לאחר זמן פטורין מקרבן וכיון דהרגשה סברא דאורייתא הוי כלמ"ד וסתות דאורייתא בדף ט"ז וד"מ סי' קפ"ח הקשה דבדף נ"ז מצאה דם וגם לא משמע מפוסקים שיטמאו ובאמת ראיות תה"ד נכונה דאי ס"ד בנמצא טהורה למה הקשה הש"ס בנמצא לאחר זמן ג"כ יתחייבו קרבן בהרגישה ומה קושיא שמא בשעת הרגשה לא ראתה דם ואח"כ ראתה שלא בהרגשה לכן טמאין רק מספק ופטורין מקרבן ע"כ דגם בלא נמצא כלל ג"כ טמאה מספק שמא ראתה דם בשעת הרגשה ולכן מקשה הש"ס דבנמצא אחר זמן יתחייבו קרבן דהוי ס"ס לאיסורא שמא זה הדם מהרגשה הקודמת ואת"ל דזה הדם שלא בהרגשה מ"מ שמא בשעת הרגשה יצא דם ונאבד ונמוק וא"ל דאין הס"ס מתהפך מ"מ כיון דעיקר אנו דנין על הדם שנמצא עכשיו צריכין אני לדון מתחלה עליו ואין לומר דהוי שם חד אם בהרגשה ראתה דם מ"מ ספק אחד אוסר יותר מחבירו כגון שיודעת לפי ההרגשה שהי' יותר מחרדל וכן מ"ש להיפך שיודעת שאין יכול להיות יותר מחרדל עמ"ש סי' קפ"ה ס"ג לכן מתרץ הש"ס אימור הרגשת שמש והוי ס"ס להיתרא ג"כ שמא הרגשת שמש ואת"ל הרגשה גמורה שמא לא ראתה בשעת הרגשה וא"ל דאין מתהפך מ"מ כיון דאין דם טמא מדאורייתא רק בהרגשה גמורה צריך לדון תחלה אם היה הרגשה גמורה וגם מתהפך דאם ראתה בשעת הרגשת שמש ג"כ הוי כבלא הרגשה ולא הוי שם חד דספק אחד מתיר יותר משני דאם ראתה בשעת הרגשת שמש טמאה מאותו זמן ואם ראתה אח"כ טמאה מאח"כ וכן להיפוך אם טמאה קודם תטהר קודם וא"כ ס"ס נגד ס"ס הוי חד ספק ומ"ש הח"ד סק"ג דהוכחתי כיון דהרגשה ואח"כ מצאה דם חמור מוסתות דאורייתא ואח"כ מצאה דם דרק חוששת בדף ט"ז איני יודע דשם בדף ט"ז ה"ל אף אחר אחר לכן ספק וגם בהרגשה אחר אחר ספק לכן לא הקשה בדף נ"ז רק על אחת [וגם מ"ש הח"ד אח"כ בודאי אנן קי"ל כרנב"י ולא כר' זירא כמ"ש הב"י סי' קפ"ד] והתה"ד בבדקה תיכף דהוא אחר כבסי' קפ"ז ס"א וסי' קפ"ו ובאמת יש ליישב גם דברי הד"מ דבסי' ק"ץ לא מציין הד"מ כלל וכן בש"ע אין חילק הרמיא כלל דבב"י סי' קפ"ח הגירסא בתה"ד דהרגשה דאורייתא והי' סבר הד"מ דודאי דאורייתא אף שבדקה ומצאה טהורה לכן הקשה הד"מ וכן מ"ש דהפוסקים לא טימא ור"ל רק מחמת ודאי אבל בב"י סי' ק"ץ דהגירסא הרגישה סברא דאורייתא ור"ל מחמת ספק לכן לא הגיה הד"מ כלל וכן בש"ע ומ"ש הס"ט סק"ג וב"י דבמעוברת ומניקה שנפתח מקורה ובדקה לא מצאה כלום טהורה דבחזקת מסולקת דמים כמו שבדף ט' אף למ"ד וסתות דאורייתא א"צ בדיקה כבר הקשה הס"ט עצמי דשם אין חוששת לוסת הראשון אבל בהרגישה הוי כראתה פ"א בימי מעוברת ומניקה דחוששת ומה שתירץ הס"ט דמסולקת דמים איני יודע כיון דאף בפ"א חוששת לפ"ש אף לדידן דוסתות דרבנן כ"ש למ"ד וסתות דאורייתא וכן בהרגשה ואפשר הי' לדחוק כיון דהרגישה ולא ראתה עדיף מ"מ זה דוחק גדול ומ"ש הס"ט להוכיח כתה"ד מדף נ"ז דמשמע דארגשה אף שלא כנגד בית התירפה טמאה וכן אף על חלוקה ואיזדקרה טמאה אף דא"א לדם המקור לבוא משם והוי כלא נמצא כלל מ"מ טמא איני יודע כלל דמ"מ למה לי דראתה כתם כלל יותר הו"ל לאשמעינן אף בלא ראתה כלל וא"כ אין הוכחה ומ"מ לדידי ל"ק די"ל דלס"ד דאורייתא מלשון טמאה הי' משמע לו ודאי טמא ואי בארגשה אף שלא כנגד התירפה ועל חלקה ואיזדקרה טמא ודאי דהוי ס"ס לאיסורא כמ"ש לעיל אבל בלא נמצא הוי רק חד ספק ומה שהקשה הס"ט על קושיית תוספ' דף נ"ז מדף נ' הלא בדף ג' לחומרא ובדף נ"ז איך נלמוד לקולא אין זה קילא דגם בד נ"ז טמאה עכ"פ מספק ואף אם נאמר דשם בדף ג' לא ארגשה ובדף נ"ז ארגשה יהי' קולא מ"מ בדף ג' לטהרות ובדף נ"ז לבעלה דלטהרות שוה לא ארגשה לארגשה לב"ה והשתא ניחא אף לתירוץ תוספ' דשם מזמן רחוק מ"מ קשה כיין דלא ארגשה ע"כ כיון דלטהרות חיישינן מקושיות מהרש"א בלא"ה ל"ק לפמ"ש בסי' קפ"ג ס"ב דמשמע מתוספ' דף נ"ז דארגשה ולאו אדעתה גרע מלומר כסבורה הרגשת מ"ר וא"כ כיון דהש"ס מתרץ דרוב ימי' בהרגשה חוששת לארגשה ולאו אדעתה כ"ש לכסבורה הרגשת מ"ר וגם רוצה לאשמעינן אף דיודעת דלא עצרה מי רגלי' ומה שהקשה הס"ט על תוספ' דף נ"ז ד"ה הרואה מדף ה' ר"י אמר שמואל משים רחב"א נשים דדיין שעתן כתמן כראייתן אין זו קושיא די"ל דראתה מקודם ג"כ שהי' כתם על חלוקה רק שהיתה בטירדא ועכשיו אינה בטירדא וראתה הכתם ואינה יודעת אם בשעת שראתה הכתם הרגישה ג"כ רק דלאו אדעתה כיין דהיתה טרודה טמאה משעת שראתה תחלה ולא קידם שראתה ומ"ש הס"ט בסק"ד בענין מקור מקימו טמא כבר כתבתי בסי' קפ"ד ס"ט וס"ה שחקר בתה"ד אם צריך שתבדוק מיד ומצאה המראה הטהורה לפמ"ש לעיל ודאי כן היא דוקא כשבדקה מיד דאל"כ לא מהני' ומיד היינו שע"י הבדיקה יהיה שיעור אחר עיין סי' קפ"ו וקפי"ז והוי ס"ס להיתרא ומותר. עכשיו נבוא למ"ש הני"ב תניינא סי' קי"ח מיש להוכיח כהתה"ד כהס"ט משלא נגד התורפה וחליקה ואיזדקרה הקשה בעצמו ע"ז כהנ"ל דהימ"ל אף שלא מצאה כלום ומה שרוצה להוכיח מזה באמת דלא כהתה"ד כבר כתבתי דס"ד דבראה ודאי מדאורייתא אבל בלא מצאה רה ספק וכהתה"ד ומ"ש דכתם משמע דלא ארגשה כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב וסי' קפ"ז ס' דכתם י"ל אף ארגשה ויש לתלות בהרגשה בדבר אחר כגון במכה ומה שהקשה על תוספ' דף נ"ז ד"ה הרואה מה הקשה מכחמים שם לטהרות איני יודע דלענין מה שהכתם מטמא למפרע יש חילוק בין לטהרות ללבעלה אבל במה שהכתם מטמא אין חילוק כלל ומה שהקשה להתה"ד מב"ה כסבורה הרגשת מ"ר הלא צריכה לבדוק כבר תרצתי בסי' קפ"ג ס"ב סק"ב כיון דכסבורה לא היתה יכולה לעצור והוי ס"ס. שמא הרגשת מ"ר ולא הדור למקור ואת"ל הרגשה גמורה שמא לא יצא דם וגם אין ריעותא דרוב פעמים אינה יכולה לעצור ומ"מ אינה רואית דם לכן אי"צ בדיקה. ומה שהקשה מתוס' דף נ"ז ד"ה הרואה דבזמן רחוק ארגשה ולאו אדעתה הלא צריכה לבדוק כבר כתבתי שמא היתה סרודה ולא היתה יודעת אף בשעת מעשה אם הרגישה או לא אף דבדף ג' ישינה מיתערה אין ראיה דאנו רואין דמנודין לישן ועומד או דקוראין לישן ועומד ואם מנדדין וקוראין לטרוד ואין יודע ואין עונה רק מ"ש הנו"ב דהתה"ד רק מחמת ספק מטמא כן האמת ומ"ש אם נאמר דהספק אם מראה טמא או טהור ומתיר להראב"ד דרוב דמים טמאים אין זה סתירה דרו דמים טמאים מחמת דרוב דמים מהמקור אבל מראה טהור דמהמקור בעצמו הוי כמכה במקור וספק שקול ויותר עדיף ממכה וגם מ"ש בסי' קי"ט דלרנב"י בדף ט"ז ג"כ אף לשמואל דוסתות דאורייתא אינה טמאה כשכצפה טהורה רק אחר שיעור וסת אבל בתוך שיעור וסת טהורה איני יודע דא"כ למה אמרו ר' אליעזר ור"מ טמאה נדה ור' יהושוע וחכמים אוסרים גם ר' אליעזר ור"מ יאמרו תבדוק תיכף אחר הוסת כשיעור וסת ועוד דמשמע דרנב"י חולק אר' זירא דלמ"ד וסתות דאורייתא אין חילוק וכן למ"ד דרבנן אין חילוק וא"כ י"ל גם בתה"ד הספק אם ראתה אי לא ומ"ש דהרא"ש פ"ק ס"ל דלמ"ד וסתות דאורייתא הוי ודאי איני יודע דגם רש"י בדף ט"ז כ' לשון הרח"ש ומ"מ כ' ספק א"ו דהרא"ש ר"ל כרש"י דף ט"ז דתבדוק ומ"ש מלשין תה"ד דודאי ראתה טפה דם כחרדל ר"ל דספק דאורייתא הוי ודאי דרבנן מדאורייתא ולמה נאמר דהרא"ש יפלוג על רש"י דאי חילק הו"ל להביא דברי רש"י ולחלק עליו:

ב. מה שהקשה בח"ד סק"ד על הש"ך סק"ג שכ' דבתינוקת שלא הגיע זמנה לראית אף ראתה מגופה כיון דבלא הרגשה לא גזרו דמרש"י דף ה' משמע להיפך כן האמת רק מה שהקשה מדף ס"ה אינו קושיא די"ל דמחמת הכאב של הבתולים אינה יכולה לידע ההרגשה מהיכן אם ממקור אם מצדדין וכן קשה על הש"ך דבטור וב"י וש"ע סנ"ד דעד הבדוק הוי כראיה לכל דבר אף שכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב דרק מדרבנן מ"מ נקרא ראיה א"כ כ"ש ברואת מגופה ואינו מחמת גזירה רק מדרבנן כראי' במשהו והגזירה לא היה רק על גריס ועוד כמ"ש בש"ע ס"ה וא"כ קשה למה כ' בטור וש"ע ס"ב אף אם ראתה כבר ב"פ הלא עם זו הראיה הוי ג"פ אבל באמת גם הש"ך לא אמר בראתה מגופה רק הש"ך אמר אף שמצאה הכתם על גופה מותר ולאו דוקא על הסדינים וכ"כ בש"ע ס"א וגם מ"ש הס"ט סק"ל דלתוספ' דף נ"ח ד"ה מודה שמואל י"ל דלא גזרו אף מגופה כבר כתבתי דמגופה אינו מחמת גזירה ובמשהו וא"כ אף לתוספ' כן וכ"כ התוספ' דף יוד ד"ה וכי מה בהדיא כן ומ"ש הס"ט בשם הרשב"א במ"ה אינו בידי. ובענין שופעת ומזלפת ופוסקת שבש"ע ס"ג צדקו דברי הט"ז סק"ה ומ"ש הס"ט דלגירסא שלנו י"ל כדברי הב"ח דתחלה לא אמר רק דפוסקת יותר רבותא דהי"א שיהי' כב' ראיות אבל אין הדין כן לכן אמר כב' ראיות ולא ב' ראיות ואח"כ מתרץ שופעת פוסקת עיקר חסר מן הספר ועוד קשה דאח"כ אמר דמזלפת כשופעת נאמר ג"כ דאף בהפסיק ומ"ש כב' ראיות ולא ב' ראיות דב' ראיות היינו ב"פ בהרגשה מזה אי אפשר דאשה שרואית ופוסקת מעט ורואית אין לה הרגשה אחרת לכן אמר כב' ראיות כיון דמהראשונה היא א"צ הרגשה ומ"מ הוי כב' ראיות ומה שהקשה איך הי' ס"ד תחלה שופעת ממש הא א"א להיות כל ז' אדרבא גם תחלה ס"ד דשופעת מילפת רק אח"כ שאמר מילפת כפוסקת הקשה שופעת כנהרא ומתרץ באמת מזלפת בשופעת ושופעת ר"ל מזלפת וגם מה שמחלק הס"ט בין פוסקת מועטת להרבה ג"כ עיקר חסר מהספר ולפמ"ש דסתמא בתוך ז' אינה מרגשת ס"ב ניחא גם דברי הרמב"ם שהקשה הס"ט סק"ט אהדדי דבאמת גם דברי הרשב"א דיעה א' מביא בב"י סי' קפ"ד דפוסקת הוי כראי' אחרת רק לטהרות או לבעלה לענין כתם אבל לקבוע וסת אזלינן בתר תחלת הראי' וכ"כ הטור וש"ע סי' קפ"ט בשם הרשב"א דלענין לקבוע וסת צריך ג"פ בחודש או ד"פ בהפלגה אבל הרמב"ם ס"ל דדוקא לענין טהרות הוי ראי' אחרת והרמב"ם ס"ל דאף פוסקת כמה פעמים בתוך ז' לא הוי רק שתי ראיות כמו שמשמע לשון הש"ס דלא אמר פוסקת הוי כראי' אחרת דהוי משמע דכמה פעמים פוסקת הוי כמה ראיות רק כב' ראיות משמע אף כמה פעמים פוסקת כיון דאתי בלא הרגשה די דנימא עכ"פ הב' ראיות ואם תראה אתי בהרגשה אחר ז' מטמא למפרע טהרות אבל לענין כתם איך נאמר שיהיה כב' ראיות כיון שמה שאסרו חכמים כתם שלא בהרגשה היא מחמת דרוב דמי' מהמקור אף דבהרגשה מ"מ חז"ל אסרו אף בלא הרגשה כמו שכתבתי בסי' קפ"ג וקפ"ד וכמה מקומות ואמרינן שמהמקור אבל בתינוקת נהי דהוי כב' ראיות לענין להצטרף אם עכשיו רואות בהרגשה אמרינן כיון דזו ודאי מהמקור גם השני' היה מהמקור ומטמא עכשיו למפרע טהרות אבל לענין כתם כשעכשיו רואה כתם ואינה יודעת אם מהמקור אמרינן דגם השני' היה כתם ואינה מהמקור ולא נתחזקה כלל לכן צריך ג' וסתות ומ"ש הב"י דמרש"י מוכח כרשב"א אדרבא מרש"י מוכח כהרמב"ם על מזלפת כפוסקת כ' וז"ל והוי להו ראיית טובא והוחזקה רואה ולכשתפסוק ותחזור ותראה מטמא מעל"ע עכ"ל וקשה למה לו שתפסוק ותחזור ותראה כיון דהוי ראיית טובא ע"כ ר"ל אחר ז' ובהרגשה וגם כ' רק מטמא מעל"ע ולא כ' לענין כתם ע"כ כהרמב"ם ועכ"פ צריך שהאחרונה תהיה אחר ז' ובהרגשה והשתא ניחא גם מ"ש רש"י תחלה על שופעת אינו אלא כראיה אחת לאחזיקה כרואה ודי' שעתה עד שתפסוק ותחזור ותראה שתי ראיות ר"ל עד שתפסוק עד אחר ז' ותחזור ותראה שתי ראיות כראיה זו דבזה רש"י מודה דסגי בג"פ כמ"ש בדף ט' פעם ראשונה ושני' די' שעתה ושלישית מטמא למפרע וכשפוסקת בתוך ז' כמה פעמים שפוסקת לא נחשב רק לשני ראיית לענין טהרות ולענין כתם רק ראי' אחת וגם בזה שכ' הג"י דלרש"י ותוספ' כולא סוגיא רק לרב"י אבל לרשב"ג צריך ד' ראיות ולרמב"ם ור"ח ורשב"א אף לרשב"ג סגי בג' ראיות אין ראיה דאף לענין לטהרות ס"ל לרש"י ותוס' דלרשב"ג צריך ד' ראיות אבל לענין כתם י"ל דמודו דאף לרשב"ג סגי בג' ראיות אם הג' ראיות היו בהרגשה וכן משמע בתוספ' שם ד"ה למהוי ובהכי ניחא דהטור לא הביא רק דעת הרמב"ן ולא דעת תוספ' ורש"י ואפשר היה להב"י גירסא אחרת ברש"י וגם בש"ע ס"ג י"ל כיון דכ' בדיעה ראשונה ראתה משמע דכל הג"פ הי' בהרגשה בפ"ע והיה סובר דגם ע"ז חולק הרמב"ם לכן פסק כדיעה ראשונה אבל באמת י"ל דהרמב"ם מודה בהרגשה כהנ"ל ומ"ש ברש"י דשופעת א"א כל ז' וחי' י"ל דאח"כ אחר ז' לא תחי' דאין לומר דאף בתוך ז' לא יחיה כיון דמתרץ אימא מזלפת אינה אלא כשופעת משמע דגם שופעת יכול להיות כל ז' רק דלא שכיח כיון דלא חי' אח"כ ושופעת יש במשמע שופעת וכן מזלפת לן כ' כל ז' דמזלפת שכיח דאי כוונת הש"ס דשופעת רק מזלפת היה לו לתרץ דשופעת ר"ל מזלפת ולא שופעת ע"כ כהנ"ל והשתא ניחא דהרמב"ם כ' ג"כ שופעת כל ז' וכ"ז להרמב"ם ורש"י דרק לענין טהרות ועכשיו בהרגשה מטמא למפרע הוי כשתי ראיות אבל לענין כתם הוי רק כראיה אחת וא"כ לטהרות לענין למפרע אף שאינה יכולה לחיות אחר ז' מ"מ יש נ"מ לענין למפרע אם שופעת פעם ראשון אינו מטמא למפרע וכן פוסקת אבל בפעם שני בפוסקת וכן פעם שלישי שופעת מטמא למפרע אבל לרשב"א וטור וש"ע דאף לענין כתם שאח"כ הוי כשני ראיות והם מיירי מכתם לכן אין יכולין להשכחת בשופעת כל ז' דבלא"ה אינה יכולה לחיות אחר ז' ואיך מראה אח"כ כתם לכן כ' רק כמה ימים. ומ"ש הס"ט סק"י בשם מעיל צדקה כבר כתבתי בסי' קפ"ח ס"א דשחור אינה טמא רק כחרת ודיהה טהור ואין לך כל בית שלא יהיה בו דיו וגחלים ואין לך כל אשה שלא תתעסק בגחלים ודם פרעוש הוא ג"כ בכלל אדום ותולה וכן דם צפור וא"כ לא נדחה ראיות הכו"פ ופרישה דחצי סלע יותר מגריס מסכ"ה וכו' ומ"ש הס"ט דלרמב"ם דעל בשרה לא תלינן במהכולת י"ל דבסכ"ה מיירי על בשרה בש"ס דף נ"ח ע"ב קאי בהדיא על חלוקה ומ"ש דמברייתא עצמה אין ראיה די"ל דאתיא כחכמים דוקא הרגה איני יודע דא"כ גם בדף נ"ט כשהקשה מנתעסקה במיעט אין תולה בו מרובה יתרץ דאתיא כחכמים אלא ודאי דברייתא אליבא דהלכתא ושיעור גריס הוא וע"י שערות קבועין בגוף הן ושני חצי אוירן. מה שהקשה המ"י סק"ע על הש"ך סק"י דגרסינן בדף נ"ח מאי לאו לאתויי בדף נ"ח והקשה עוד למה אמר בדף נ"ז דעברה בשוק של טבחים או דאיזדקרה יאמר דמיירי פחות מכגריס ועוד חדא קושיא מתורצת בחברתה דמיותר לשון על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור המ"ל על בשרה ספק טמא על חלוקה ספק טהור אלא ודאי אם נכתוב כן לא היה נשמע רק מה שבדף נ"ז ספק מגופה ספק מעלמא כשעברה בשוק של טבחים או נזדקרה אבל כשיש ג"כ ספק לצרף לא היה נדע לכן כ' יתור לשון ומתרץ הש"ס בספק ע"י צירוף דכרצועה וא"כ הקשה הש"ך דבזה אף בחלוקה טמא לכן מצייר הש"ך כרמב"ם והיתור דחלוקה ניחא כהנ"ל דאין מצרף בטיפין וכן היתור דבשרה בטפין עגולין טהור במשנה נ"ד וספק לענין צירוף ומצרף או כגריס וספק אם צורתו מוכחת עליה דלאו מגופה ומתרץ כרצועה ולא מתרץ דמשוך או ארוך דזה ודאי טמא במשנה נ"ח במשהו רק כרצועה ר"ל מעט עגול מצד אחד ומצד השני מעט משוך וספק הוא וטמא בבשרה במשהו אבל לשאר הפוסקים אין לתרץ דרצועה ספק עגול ומשוך דכתם אחד בלא הפסק כגריס ועוד אין חילוק כלל בין עגיל לארוך ומשוך דאדרבא בארוך הוצרך בדף נ"ט לאשמעינן דמצטרף אבל בעגול א"צ לאשמעינן והרא"ש באמת מביא בש"ך איכא דאמרי לחומרא דרצועה משמע כי אורחא דרך נפילה ור"ל שוה לאורך וא"כ אין חידוש דודא טמא כמ"ש במשנה דף נ"ד משוך טמא וא"כ גם מרא"ש מוכח כרמב"ם דאל"כ למה לו להקשות דאין חידוש יקשה קושיית הש"ך דאף בחלוק טמא ומצטרף וכ"ש להיש מקילין הראשון וכ"ש לתוספ' דמוכח כרמב"ם דאמר כשירה טיפין טיפין דאי מחוברת השורה יחד היינו רצועה דבסמוך ואי רצועה כגריס לענין להצטרף יתרץ דמחוברין הטיפין יחד ובצדדין עגולין וכרצועה בשוה אלא ודאי דכרצועה ג"כ במשרו והספק מעט עגול ומעט משוך א"כ גם אם נאמר כשורה מחוברין טיפין יחד א"כ ג"כ מעט משוך באמצע והוי כרצועה ע"כ דכשורה טיפין שאינן מחוברין ול"ק מה שהקשה הס"ט ס"ק י"ב וגם מ"ש דהרמב"ן סותר אהדדי לפמ"ש י"ל דבדין ג' בכתם עגול וכן בדין ט"ז בכתם עגול ביחד אבל אם נקח החלוק ונשאר בבשר לחוד ישאר צד אחד עגול וצד אחד משוך רק מחמת דעם החלוק יחד מצרף לעיגול אבל אם בדק ולא היה בחלוק כלום ספק טמא כהנ"ל וכן י"ל ברשב"א וכל הפוסקים דמיירי מעגולין ולא פליגי רק על מה דמשמע מרמב"ם דאף בעגולין ממש במשהו אבל באמת י"ל דגם רמב"ם בהא"ב פ"ט ה"ע לא מיירי ממשהו רק מגרים ועוד וספק אם צורתן מוכחת עליהן דלאו מגופה ובאמת לענין ספק משוך ועגול כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב דעת הב"י בלא הרגשה להקל אף בבדיקת עד וא"כ י"ל דה"ה בשנמצא על בשרה לא חמור מבדיקת עד וכשנאמר דנדחה התירוץ של דילמא דעביד כרצועה י"ל דודאי משיך טמא ודאי במשהו אבל ספק משוך ועגול טהור במשהו בלא הרגשה או אפשר לומר דעל בשרה בנמצא חמור מבדיקת העד ובספק משוך ועגול בלא הרגשה הוי ספק ושמא וכן באמת משמע מהרא"ש דלמה לו לומר דכרצועה משמע לאורך כאורחי' יאמר דבספק טהור ודאי כהנ"ל וכן ישבתי דברי הרמב"ן לעיל וא"כ י"ל כן בכל הפוסקים וכן משמע מטעם הגהמ"י רק דמסתימת לשון הרמב"ם פ"ט ה"ו משמע דאף בעגול ממש טמא במשהו ע"ז חולקין הפוסקים וא"כ בש"ע ס"ו וס"ח מיירי בעגול ממש ובס"ט מיירי במקום דספק אם צורתם מוכחת עליהן דלאו מגופה והתירוץ הראשון של הס"ט להרשב"א אמת דבחלוקה שינוי צורה ג"כ אורחיה אבל תירוץ השני איני יודע כלל. ומ"ש הח"ד סק"ה דמסתימת לשון הש"ע משמע דקי"ל כהרא"ש דף נ"ח דלא פליג רבנן דאף הרגה הרבה אין תולה יותר מגריס דלא כתוספ' דף נ"ח איני יודע איך יסבור הרא"ש כן וכי גרע מנתעסקה בכתמים שבמשנה ובש"ע סי"א וגם אלו יחלוק הרא"ש על תוספ' הי' מביאם אבל באמת הפי' ברא"ש דאף הרגה הרבה כל שלא הי' בהם רק כגריס דם ולשיטתו בדף נ"ט והביאו ברמ"א סס"ו דמחמיר ולדידן אף בסכ"ו אזלינן לקולא לכן סותם הש"ע בס"ה דקאי על שלא הרגה ובאמת אפשר להוכיח מדף נ"ח מהמשנה דלא כהרא"ש בדף נ"ט דנתעסקה בכגריס ונמצא עלי' כגריס ועוד או שני גריסין טהור דאמר מתניתין מני רשב"נ דרשב"ג אמר נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם ובשלמא מדבריו כיון דהוא אמר דוקא הרגה אבל לא הרגה אף פחות מגריס אין תולה יפלוג רחב"א עלי' אבל על חכמים שאמרו דאף לא הרגה תולה שמא רק פחות מגריס ע"כ דרשב"ג ידע דחכמים אף ביותר מגריס ואף לא הרגה לכן אמר מני רשב"ג ולא יפלגו על רחב"א אבל ביותר מגריס הרגה תולה לא הרגה אינה תולה והשתא ניחא דאי ביותר מגריס והרגה כשיעור שנמצא כמ"ש תוספ' א"כ למה כ' במשנה שניכם נתעסקה והרגה כיון דנתעסקה בכתמים כ"ש הרגה דניתז או עכ"פ לא גרע רק המשנה אמרה תחלה כרשב"ג דהרגה אין לא הרגה לא אף בפחות מגריס ואשמעינן דאף במאכולת לא הרגה אין תילין אף דשכיח ואח"כ אמר ר' חנינא ב"א אומר ולא אמר רחב"א משמע דרחב"א חולק כמ"ש רשב"ג נראין דברי רחב"א מדברי ומדבריהם לכן מסיים המשנה ברחב"א אף שלא הרגה והשתא קשה מ"ש במשנה ע"ד כמה תולה אהיכן קאי ארשב"ג לא שייך כיון דאמר דוקא הרגה א"כ תולה כשיעור שהרגה ואי על רחב"א קשה חדא דרחב"א חולק וגם למה לי הלשון עד כמה תולה הול"ל רחב"א עד כגרים תולה אף שלא הרגה ע"כ דר"ל דאף רשב"ג שאמר הרגה אין לא הרגה לא אבל בהרגה תולה אף ביותר ממה שהרגה לכן הקשה במשנה עד כמה תולה לכן אומר שרחב"א אומר וחולק עד כגריס תולה ר"ל כשהרגה מאכולת תולה כגריס יותר ממה שהרגה ואף שלא הרגה ר"ל אף שלא הרגם כלל תולה כגריס במאכולת וא"כ מוכח מהמשנה דלא כהרא"ש דף נ"ט ומ"ש תוספ' דף נ"ח ד"ה וכדברי דתולה במה שהרגה אשמעינן רבותא דאף שהרגה הרבה לא אמרינן דלא נפל כלו על חלוקה רק קצת נפל למקום אחר בשלמא במאכולת אחת תלינן שנפל דמה על חלוקה אבל לומר שכל הדם של כל הנהרגין נפל דוקא על חלוקה לא אמרינן לכן אמר כמו עברה בשוק של טבחים שחטו צפור סלע תולה כל הסלע לעיל רק שני סלעים אין תולין אבל באמת יותר ממה שנתעסקה גריס תולה או אפשר דבהרבה אין תולה יותר כלל דדי אם נימא דבר אחד דכל הדם נפל על חלוקה אבל לא שני דברים דגם הי' עוד מאכולת ומ"ש בדף נ"ט ר' חנינא ור' ינאי ור' ירמי' י"ל דלא ידעו כלל מהברייתא של רשב"ג בדף נ"ח ולא מהסתם הש"ס שאמר מני רשב"ג רק היה סבורין דבמשנה יש פלוגתא בין ת"ק לרחב"א לכן ר' חנינא מטמא כרחב"א ור' ינאי כת"ק ור' ירמי' בעי ואפשר ליישב דברי הרא"ש דמ"ש במשנה עד כמה תולה ר"ל דזה ידע דהרגה מאכולת תולה ביותר מגודל דם המאכולת דכשנופל דם על דבר הולך יותר שקורין גיפלוסט וכ"ש כשנופל על דבר לח רק לא ידע דעד כגריס תתלה לכן אמר דרחב"א מפרש עד כגריס תולה וחולק עוד דאף שלא הרגה מאכולת תולה כגריס אבל ביותר מגריס אינו תולה אף שהרגה מאכולת אחת וה"ה נתעסקה ומה שאמרו נתעסקה בכגריס אין ר"ל בדם כגריס דבזה היתה תולה הרבה רק ר"ל בדם שיכול להיות ממנו אחר הפלויסין כגריס כמ"ש בש"ע סכ"ו רק דא"כ קשה בדף נ"ט בנמצא כגריס ועוד ומאכולת רצופה בו דר' ינאי מטהר משום דתולה בשני כנים נאמר דאם הי' שני כנים הי' לו להיות שני גריסין ואין לומר דתולה דהשני' נפל באמצע דם הראשונה או מעט רחוק מהאמצע דלקמן אמרינן דלא אמרינן דשדי בי מיצעי ואפשר דבאמת לכן בש"ע סכ"ח כ' שני גריסין וכן בש"ע סכ"ו לא אשמעינן הרמ"א דהרא"ש מטמא אף בכגריס ועוד דאדרבא דזה אף לדיעה ראשונה טמא. ומ"ש בסכ"ז דנתעסקה בפחות מגריס ונמצא כגריס ועוד טהור צ"ל כהש"ך סקל"ו דהעסק ה' כהועוד רק להש"ך לא פחות ולדידי לא פחות ולא יותר וכן צריך לתרץ בהש"ס דף נ"ט דניכר שהמאכולת רצופה רק בהועוד וניכר הדם שלא הלך יותר מהועוד והשתא ניחא בש"פ שם דאמר ובאותו עוד רצופה מאכולת וא"כ בש"ס מוכח כן אבל בש"ע סכ"ז דוחק לומר כהש"ך דמיירי דוקא כשהפחית מגריס הוא מכוון כהועוד דהיה לו להש"ע לבאר לכן נ"ל דבאמת יש מאכולת שלא יהיה ממנה דם כגריס רק לא יש גדולה מכגריס אבל לפחות יש רק שתולין בגדולה אבל בשנתעסקה בכגריס אמרינן דהמאכולת ג"כ הי' כגריס לכן פחות משני גריסין טמא אבל כשנתעסקה פחות מגרים אמרינן דגם המאכולת היה פחות לכן טהורה בסכ"ז והשתא ניחא גם דברי הרמב"ן שבש"ע סכ"ז בנתעסקה פחות מגריס ונמצא כשני גריסין טהור והקשו כל אחרונים מסכ"ו וש"ס דף נ"ט דלא אמרינן שדי בי מצעי נטמא ולפמ"ש ניחא דשם נתעסקה בגריס אמרינן דגם הכינה היה כגריס וכשתשדי בי מצעי לא ישאר להכניס שמצדדין כגריס ונצטרך לומר דנפל מעט מצד זה ומצד זה זה לא אמרינן שלשה דברים כנים ונפל בי מצעי והכנים נפלו גם על מעט מצד זה ומעט מצד זה אבל בנתעסקה בפחות מגריס דאמרינן דגם השני כנים שמצדדין כל חד לא הי' כגריס לכן אמרינן שדי בי מצעי וטהור והב"י חזר בו בהש"ע ממה שפירש בב"י דברי הרשב"א שכ' דנתעסקה פחות מגריס ונמצא גריס ועוד טהור דכ"ש בנתעסקה בגריס ונמצא כגריס ועוד דטהור רק מהרשב"א בת"ה הארוך משמע להיפך דפחות מגריס ונמצא גריס ועוד פשוט דטהור וכגריס ונמצא גריס ועוד בעיא לר' ירמי' וטמא וכן בקצר לא הביא רק פחות מגריס להיפך מהרא"ש דפחות ונמצא גריס ועוד כ"ש אצלו דטמא וכן גריס ונמצא כשני גריסין טמא ולדידן שניהם טהורין להרשב"א וכן להרמב"ם והשתא ניחא גם הרמב"ם שלא יפלוג על הפוסקים שפסקו כר' ינאי במאכולת רצופה והרמב"ם שנמצא כגריס ועוד ומאכולת רצוצה בו נימא דהרמב"ם מיירי שלא ניכר דהמאכולת לא היה בו דם רק כהועוד לכן טמא ור' ינאי מיירי שניכר לכן טהור ובב"י עושה פלוגתא בינו להפוסקים ובש"ע סכ"ח חזר בו ולא כ' רק כשני גריסין אבל כגריס ועוד טמא ומה שלא כ' כשניכר במאכולת והדם דטהור דזה פשיט וא"צ להשמיענו. והרא"ש הוא יחיד בכל הדינים דכל הפוסקים הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א רק בזה דפסק הרא"ש כר' חנינא בנתעסקה כגריס ונמצא כגריס ועוד דטמא גם הרשב"א ס"ל כן והרמב"ם יחיד בזה אף דהרשב"א לא כ' רק לכאורה מ"מ כ"כ בסוף ובקצר לא הביא זה משמע דס"ל כהרא"ש לכן לא הביא זה בש"ע ומשמע דנפסוק לחומרא והרמב"ם באמת מפרש במשנה דף נ"ח כמו שפרשתי בראשונה ובענין הפלוגתא שבין הח"ד סק"ו להס"ט סקי"ג צדקו דברי הח"ד. ומ"ש הח"ד סק"ז לחלק בין הרגה לנתעסקה איני יודע הא בש"ס דף נ"ח דאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים רק בלא הרגה לא תלינן דאיתרמי יחד אבל בהרגה תלינן דאיתרמי יחד כבנתעסקה ולפמ"ש לעיל דהרגה מאכולת ונמצא כשני גריסין תולה דבפחות משני גר סין או יותר משני גריסין אינה תולה דסתם כנה יש בה דם שיצבע כגריס אם לא שרואה שהכנה שהרגה קטנה מאד ואינה אדומה שאין בה כ"כ דם וא"כ ה"ה הרגה פשפש תולה עד כתורמס וכגריס וה"ה במקום דשכיח פשפשין אף לא הרגם תולה כתורמוס וכגריס ואפשר לומר כיון דיש גדולים וקטנים וכן מהרבה דם וממעט דם נצטרך לומר דהפשפש היה מהגדולים וכן הכנה מהגדולים ואיתרמי פשפשין גדולים וכנים גדולים או קטנים ביחד לא אמרינן בשלמא כנים הרבה גדולים יחד יכול להיות וכן קטנים דמגופה באשה אחת אבל לומר על שני מינים דאין ידוע שניהם כן לא אמרינן ואינה תולה רק עד כתורמוס וכ"ש כשלא הרגה פשפש דאינה תולה במקום השכיחים רק עד כתורמוס דאף בשני כנים אין תולין כ לא הרגה דאיתרמי יחד. ומה שהקשה רס"ט סקט"ו דברי רש"י אהדדי שבדף נ"ח דבתחלה כ' לרבנן דתולה בסלע או יותר ואח"כ כ' רש"י כתורמוס ובפ' א"צ כ' רש"י דתורמס רחבה כמעה קטנה ועגול כעדשה אינו קושיא דסלע דק מתורמוס עגול יהי' יותר מסלע ובאמת מה דתולה כתורמס ר"ל אם נפל על דבר עב כתורמוס ג"כ תולה אבל כשנפל על דבר דק כחלוק תולה ביותר מסלע ותדע דבפשפש יש הרבה יותר דם מבכנה יותר משני פעמים וא"כ אם בכנה כגריס ובפשפש כתורמוס ע"כ דתורמוס יותר משני פעמים מגריס ובגריס אמרינן ל"ו שערות כמו שקבוע בגוף וע"ו הן ואוירן והוא פחות מעט מחצי סלע וא"כ בודאי אין הגריס כערך פחות מעט מחצי סלע אלא ודאי דגריס רחבו ועביו שוין ויעלה לדקות הסלע פחות מחצי סלע א"כ ה"ה כתורמוס יותר מסלע, מ"ש הס"ט סקכ"א בשם תשובת מעיל צדקה דכתם שנמצא על בגד מנומר לבן ושאר צבעים אין מקום הצבע מצטרף ולא מפסיק והח"ד סק"ט כ' דאף מצרף ולי נראה איפכא דאף מפסיק לא מבעיא אם נאמר דבלא ארגשה אף ודאי מגופה חכמים לא גזרו על בגד צבוע וע"כ דאמרינן שודאי מצדדין וא"כ כמו דמקום צבוע ודאי מצדדין כן גם מקום הלבן יטהור ואי מעלמא ודאי טהור ואף אם לא נאמר כן רק דבודאי מגופה אף בלא הרגשה ואף על דבר שאינו מקבל טומאה או על בגד צבוע גזרו מ"מ בספק מגופה או מעלמא ויש כגריס ועוד דגזרו על מקבל טומאה שמא מגופה וממקור אבל על דבר שאינו מקבל טומאה או צבוע דלא גזרו ואמרו דודאי מעלמא או דודאי מצדדין או דנתחברו שני כנים יחד וא"כ כיון דמקום הצבוע מעלמא או מצדדין כן גם שאר מקום ול"ד למ"ש הט"ז סוף סי' ק"ץ במראה טהור נטמא דשם בודאי המראה טהור ממקור כן גם הטמא דאזלינן אחר הודאי דמעלמא או מצדדין ועמ"ש בסי' קפ"ג ס"ב וסי' קפ"ד ס"ט ועוד נ"ל דשייכין כאן כל הדינים שבסו"ז אם כגריס ועוד על מקום הצבוע לחוד אף שיש גם כגריס ועוד על מקום הלבן לחד טהור וכן אם על הצבוע אין רק כגריס ועל הלבן לחוד רק כגריס טהור אף שיש על הלבן גריס מצד זה וגריס מצד זה הצבוע מפסיק אבל אם על הצבוע רק גריס ועל הלבן במקום אחד יותר מגריס טמא דאמרינן דעל הצבע מכנה אבל אם נאמר דאף בודאי מגופה כל שלא בהרגשה לא גזרו על דבר שאינו מקבל טומאה או בגד צבוע רק דודאי מצדדין א"כ י"ל דמותר אף שאין על הצבוע רק כגריס ועל הלבן במקום אחד כגריס ועוד ולפמ"ש בס"ב דגזירה לא הי' רק על ספק מגופא וא"כ בס"י דכ' לשון לא גזרו על דבר שאינו מקבל טומאה משמע דוקא על ספק מגופה אבל ודאי מגופה אסור מדרבנן אף בדבר שאינו מקבל טומאה ובגד צבוע וא"כ בספק מגופה וגריס על הצבוע וגריס ועוד על הלבן במקום אחד טמא. ומ"ש הב"י בשם הרשב"א בנמצא על קשרי אצבעותיה שבסי"א דוקא כשבדקה דאל"כ אינה נוגעת במקום התורפה ללכלך ידי' איני יודע דהרשב"א שבסי"ג בנמצא על בית יד של חלוקה אף שאינה יכולה ליגע לבית התורפה רק ע"י שחי' הרבה טמא ומשמע אף שלא בדקה ואיך נאמר שאינה רוצה ללכלך שתוכל ליטלם ולהדיחם ולבית יד של חלוקה לא אחוש שתלכלך בשלמא לרש"י במשנה דף נ"ז דמיירי שפושט וניפל מעצמו וגם בשעת פשיטתו לא מקפדת ניחא אבל על הרשב"א קשה והס"ט סקל"ד רצה להרכיב דברי רש"י עם דברי רשב"א ולמה לי שחי' הרבה כשפושטת וגם לשון ליגע שם שברשב"א וטור וש"ע לא משמע כרש"י וגם רש"י כ' עד הכתף ובשלמא על הטור וש"ע ל"ק דבסי"א ג"כ לא ס"ל כרשב"א כמו שהקשה הב"י דמשמע מש"ס דאף בלא בדיקה אינה משמרת ידי' לכן יכולין ליסבר כרשב"א דבסי"ג אבל הרשב"א בעצמו סותר ואף אם נדחוק להרשב"א דלידים חוששת ולחלוקה אינה חוששת מ"מ מסי"ג להרשב"א משמע דעל בית יד שע"י שחי' הרבה יכולה ליגע אף מצד הגב של יד טמא וא"כ למה בסי"א דוקא על קשרי אצבעותיה ודוחק לומר דמיירי דוקא בבית יד רחב דיכול להתהפך וכן קשה להרשב"א בש"ס דהקשה מקשרי אצבעותיה ולא הקשה מהמשנה דבית יד וכן להתירוץ של הש"ס קשה למה לי קשרי אצבעותי' הלא אף למעלה על הגב ועל הזרוע מגבה טמא כמו במשנה ואפשר לתרץ דהבגדים שלהם הי' מגיעין עד קשרי אצבעותיהם וכן עכשיו על הרוב כן וא"כ לא חיישינן שנגע מתחת הבגד והחלוק רק על קשרי אצבעותי' אבל בחלוק חיישינן ואדרבא לרש"י קשה דכשפשטתו אף נגד כתפה יכול להתרמות וכן במשנה דוחק לומר דוקא כשפושטת דכ' סתם לכן לא הביאו הפוסקים דברי רש"י כלל ואפשר לא הי' גירסתם ברש"י כן ועכשיו ניחא התוספ' דף נ"ח ד"ה ומי דמסיים וממתניתין נמי הוי מצי למיפרך דאין לו פירוש דאדרבא מהמשנה מוכח דלא מחזיקין ממקום למקום ונצטרך לדחוק דמהמשנה קשיא על הברייתא דקשרי אצבעותי' ואיך שייך לשון נמי הוי מצי למיפרך וכי פריך על הברייתא כלל אלא ודאי דכוונת התוספ' כרשב"א דבמשנה דבית יד חלוקה מוכח דמחזקינן ממקום למקום ולמה לו מן ברייתא דקשרי אצבעותי' וע"כ צ"ל כתירוץ הש"ס דיד עבידא כולה דנגעה רק במה שכ' הרשב"א דביד דוקא בבדיקה ונצטרך לדוחק כהנ"ל בין חלוק ליד צדקו דברי הב"י בשם הרמב"ם ורמב"ן וה"ה דאף בלא בדיקה נוגעת וניחא הכל ונדחה מ"ש הס"ט בסקכ"ו וגם בלא"ה המשנה בסתם כהברייתא דקשרי אצבעותי'. ומה שמסיים התוספ' דממקום למקום דהכא ל"ד לדף ג' דשם הטומאה עצמה באה ממקום אחר והכא הטומאה עצמה במקומה עומדת ר"ל דקשיא לי' דשם בדף ג' בקופה אמר ר' יוחנן דמחזיקין טומאה ממקום למקום וכאן בדף נ"ח לא מחזיקין ומתרץ דשם הטומאה עצמה באה ממקום למקום כמ"ש רש"י בדף ד' ריש ע"ב דעכשיו ודאי טמא משא"כ כאן ול"ק למה באמת בראש גודלה וקשרי אצבעותי' אף למסקנת הש"ס טמא דנפל מהמקור עליהם לא ע"י דבר אחר הלא מ"מ הוי ממקום למקום כיון דעכשיו אינו ודאי טמא י"ל דמ"מ הוי דרך הילוכו כשיוצא כיון דמוכרח ליפול במקום אחד או שיתלכלך וישאר בגוף למטה או שיפול בחוץ דבשעת יציאה מהמקור אינו טמא ואחר בין השינוים הוי דרך הילוכו ולא הוי ממקום למקום לכן בפלוגתא שבין הט"ז סקי"ד להפרישה שבח"ד סק"י וס"ט סקכ"ד אם ידוע שבשעה שנתעסקה בידים לא נפל על גופה לא תלינן שנגעה בידי' לגופה ואם אין ידוע וי"ל שבדרך הילוכו הלך גם לגופה תולין וא"כ גם מ"ש הס"ט מהראב"ד אין ראי' דהראב"ד מיירי במקום די"ל בדרך הילוכו נפל. ומ"ש הס"ט סקל"ג להוכיח מהש"ס דף נ"ז כהרשב"א מדאמר בל"ק מגופה אתי ובל"ב ודאי מגופה אתי איני יודע דלפ"ז למה לא אמר בל"ק על חלוקה והאי מעלמא אתי כיון דעברה בש"ט ולא נמצא על בשרה לחוד אלא ודאי דלאו דוקא וגם בל"ק גרסינן ודאי מגופה אתי כמו שמציין תוספ' ד"ה על בשרה ומה שרוצה להוכיח הס"ט אדרבא מהתוספ' הזה דמציון על ל"ב ולא ס"ל כהרשב"א איני יודע דרשב"א בעצמו מביא לתוספ' הזה על ל"ק ועוד בשלמא על ל"ק דמחגורה ולמטה שפיר שייך להקשות מג' חלוקין אבל על ל"ב דמחגורה ולמעלה וכיון דבג' חלוקין לא נזדקרה א"כ הי' טהור אף בלא עברה בשוק ש"ט כבמשנה דף ט"ז ומ"ש הס"ט ברש"י באמת רש"י קאי על ל"ק ועל דיבור הקודם שכ' על בשרה מפרש לקמן ור"ל למטה מחגור למה טמא על בשרה איך יבוא מאותו מקום לבשר שלמטה מהחגור לכן אמר רש"י דאיזדקרה זקפה עצמה לאחורי' אבל ל"ב דאמר דאיזדקרה מביא ב"י פרש"י כגדי המזדקר בבת ראש לאחורי' ומגבי' רגליו למעלה וזה איזו בפרש"י שלפנינו והי' בגירסת הפוסקים לכן ברשב"א וטור וש"ע נזדקרה בל"ב וכן בטור כגדי ובש"ע נזדקרה והגביה רגלי' וכן ברמב"ם נתהפכה נקפצה ואיזדקרה הוי כבדף י"ז וכן רש"י נ"ז בל"ק ואף בספק לאו אדעתה ונזדקרה והגבי' רגלי' הוא דבר אחר וצריכה לידע ומוכרחין לפרש כן בל"ב והשתא ניחא דלא יסתור ל"ק ול"ב דלל"ק אמרינן דמעלמא יכול להיות על בשרה ועל חלוקה ומגופה רק על בשרה ובל"ב אמרינן דמגופה יכול להיות על בשרה וחלוקה ומעלמא רק על חלוקה וא"ל דבל"ק עברה בשוק ש"ט דמה החילוק כיון דאמרינן מעלמא יכול להיות על שניהם אלא ודאי כיון דנזדקרה הבגדים רחוקים מבשרה ולמטה מחגורה יותר רחוק מלמעלה ובלא מדקרה הבגדים נופלים על בשרה אף למטה מחגור לכן בל"ק דעל חלוקה לא ניזדקרה כלל יכול להיות על חלוקה ובשרה אבל על בשרה לחוד דחיישינן דזדקרה מעט והבגדים רחוקים למטה מהחגור אמרינן דאינו יכול להיות רק על בשרה אבל בל"ב דאף על חלוקה דנזדקרה ורחוקין למעלה קצת לכן מעלמא רק על חלוקה בחוץ ומבשרה על שניהם ובלמטה מהחגור על חלוקה לבד ולא עברה בשוק ש"ט ג"כ טמאה דלא תלינן מעלמא רק שחתה ונפל חלוקה למטה ומגופה כיון דאין לה במה לתלות והשתא ניחא גם מה שהקשה הס"ט על ל"ב למה לו לומר על בשרה דאי מעלמא על חלוקה מיבעיא ליה לאישתכוחי ר"ל על חלוקה לחוד כיון דלל"ק אמרינן דגם מעלמא על חלוקה ועל בשרה מישתכח וכאן לל"ב דעל בשרה רק על שניהם לכן הוכרח לומר דמעלמא על חלוקה ר"ל לחוד גם מה שהאריך שם עוד הס"ט בסקל"ג ל"ק כלל כיון דלרמב"ם במשנה דף נ"ז על בשרה במשהו ועל חלוקה למטה מהחגור דטמא ע"כ בגריס ועוד כמ"ש במשנה נ"ח רחב"א וא"כ בש"ס נ"ז ג"כ מיירי כן אבל פחות מגריס אף על חלוקה ובשרה טהור ואף לא עברה בשוק ש"ט. ומה שהקשה הס"ט סקל"ה הרשב"א שבסי"ג שכ' אפי' בשחה הרבה להראב"ד שכ' שבמקום החגור ע"י שחי' מועטת ל"ק כלל דשחי' מרובה של היד הוי שחי' מועטת של הגוף דאי בסי"ג כוונתו שהגוף תשחה הרבה למה לי על בית יד אף למעלה מבית יד עד הגוף מגיע ע"י שחי' מרובה מגוף ודאי דבסי"ג כוונתו שחי' הרבה דיד ודין דהראב"ד מוכח מש"ס נ"ז כשהקשה אי למטה מחגור אי למעלה מחגור ולא מתרץ במקום חגור עצמו על בשרה ספק טמא ועל חלוקה ספק טהור ודאי דבמקום חגור גם על חלוקה טמא כלמטה. ומ"ש הח"ד סקי"א דנתעסקה בגריס ועוד ונמצא למעלה ולמטה טמאה מש"ס נ"ז וש"ע סכ"ה מוכח להיפוך דדוקא שתי נשים טמאות אבל באשה אחת למעלה ולמטה טהור אף אם נאמר דבמקום אחד שני סלעים אף באשה אחת טמאה דאין מתרמין יחד אבל למעלה ולמטה טהור דכמו דאחד מעסק זה כן השני מעסק אחר כמוהו משכחה ול"ד לשתי נשים למה לא אמרינן דעל כל אחת כחצי סלע מעסק זה וחצי השני מעסק אחר' חדא דשם כסלע ביחד ולא איתרמי ביחד ועוד דשם אמרינן כמו דחצי מעסק זה כן גם השני ועל כל אשה תוכל לומר כן ומה חזית לכן שתיהן טמאות משא"כ באשה אחת. ושני מקומות ודאי טהורה ואף במקום אחד צ"ע. ומ"ש הס"ט סקל"ט לפמ"ש המחבר בסי"א ויודעת שנזדקרה ובסי"ז כ' יודעת שלא נזדקרה משמע דבספק חיישינן לנזדקרה מעט דרגיל כמו שכתבתי לעיל ותחתון אינה תולה כיון דיש שני סברות שחתה ונזדקרה אף דלעיל אמרינן דנזדקרה הי' להיות על בשרה היינו כשיש רק סברא דנזדקרה לחוד אבל שחתה ונזדקרה ולא עברה בשוק ש"ט אינה תולה תחתון אבל עליון תולה אבל כשיודעת שנזדקרה הרבה אף עליון אינה תולה כיון דיש גם למטה אמרינן דנתקפל התחתון על העליון או נפל על שניהם אף דאמרינן לעיל דנזדקרה היה להיות על בשרה היינו כשנפל מצד פנים דעליון אבל מצד פנים דהתחתון יש גם שחתה אף דבשחתה נצטרך להחזיק ממקום למקום דנפל על התחתון ואח"כ נתקפל כשנזדקרה מ"מ כיון דנזדקרה אין זה ממקום למקום דודאי נתקפל וכן אם נאמר דנזדקרה ונפל על שניהם או אף אם נאמר דנפל בתחלת נזדקרה לא הוי ממקום למקום וגם י"ל דהוי דרך הילוכו וכן מ"ש הס"ט בסק"ח על בשרה למטה ועל חלוקה למעלה בספק נזדקרה אינה תולה התחתון רק העליון ובודאי נזדקרה הרבה אף העליון אינה תולה ובלא נזדקרה בודאי כלל שניהם תולה ואם נזדקרה ועברה בשוק ש"ט מ"מ אינה תולה כלל כיון דהתחתון אינה תולה י"ל דנפל מתחתון מבשרה לחלוק שעל העליון. וסכ"ג וכ"ד כבר ביארתי בסי' קפ"ח ס"א. מ"ש התוספ' דף נ"ח ד"ה מאי שנא דמיירי בנתעסקו בזא"ז ואם הי' נשאלת הראשונה היתה טהורה צ"ע כוונתו אם ר"ל דוקא כשלא היתה יודעת שנשאר עוד דם בצפור אבל כשיודעת שנשאר עוד דם בצפור היתה טמאה ולא אמרינן דכמו דחצי סלע בא מצפור זה כן נתעסקה בצפור אחר ולאו אדעתה דלא היה מתרמי יחד או דר"ל אף שיודעת שנשאר דם בצפור טהורה כיון דאחת הוא אמרינן דנתעסקה בצפור אחר ג"כ ולאו אדעתה ואיתרמי יחד רק דא"כ קשה למה כשלא באה לישאל עד אח"כ שניהם טמאין נאמר ג"כ דנתעסקו בשני צפרים ולאו אדעתם וכאן לא שייך לומר כמו דחצי סלע מצפור זה כן השני כיון דנתעסקו בזא"ז ונשאר בצפור ע"כ צ"ל בתוספ' או דאינה יודעת אם נשאר בצפור או דתוספ' כ"כ רק לס"ד וכשמתרץ הש"ס כיון דאיכא סלע יתירה ר"ל ששניהם יודעים די"ל סלע יתירה ואף אחת כשבאה לישאל יודעת כן ומה חזית וא"כ כשבאה הראשונה לישאל קודם שנתעסקה השני' טהורה דאמרינן דנתעסקה בציפור אחר ג"כ ולאו אדעתה ואיתרמי יחד ועל השניה באמת לא תמצא רק מה שנשאר בצפור הראשון אבל כשנודע להראשונה דגם על השני' יש כסלע לא שייך לומר שיתרמו לשניהם שני צפרים חוץ מהראשון ולמקום אחד וכיון דצריכה לישאל על שניהם שניהם טמאים דמה חזית לומר דלזו נזדמנה ולזו לא רק אמרינן דלשניהם לא נזדמנו ציפרים רק שניהם מגופה וכ"ש כששניהם נתעסקו ביחד די"ל דעל אחד נפל כל הסלע וכשני מגופה ודאי אמרינן מה חזית והשתא ניחא דבש"ס סתם אמרו שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד בין בב"א בין בזא"ז וגם ל"ק מה שהקשה הט"ז ס"ק י"ז על הדרישה שכ' דשניהם מגופה מהש"ס דאמרינן משום מה חזית ולפמ"ש ניחא דגם זה מחמת מה חזית דלזו נזדמנה צפור אחד ולזו לא ולשניהם ודאי לא שייך שיזדמנו שני צפרים ע"כ צ"ל דשניהם מגופה וגם כאן כל אחת צריכה לישאל גם על חברתה כיון דשניהם נתעסקו ונמצא סלע יתירה דאיך תשאל על עצמה כיון דיודעת דעלי' לא נפל כל הסלע כיון דנתעסקו בזא"ז וכ"ש אם נתעסקו ביחד ויודעת שנפל על שניהם ואם לא יודעת אפשר באמת תלוי בפלוגתא שבסי' קי"א אם צריך בב"א ובזה מיירי הט"ז דיודעת דגם על השני' יש כסלע וא"כ ל"ד לספק על חמץ ולשני שבילים דשם ספק על מותר וא"כ אם בא לשאול על עצמו הוי ספק עאל אבל כאן דספק אם עלי' הסלע של הצפור שנתעסקה או על השני' והוי ספק נתעסקה וספק נתעסקה אסור וא"כ גם מהרשב"א מוכח כן ול"ק מה שהקשה הס"ט סקמ"ז בשם הכו"פ על הט"ז דגם כאן צריכה לשאול על שניהם ועוד דכאן גרע דהוי ספק נתעסקה וכאן מיירי בחלוק בדוק ואף לתוספ' בסי' קי"א כאן אסור ול"ק מה שהקשה הנה"כ דהרשב"א לשיטתו וגם בלא"ה ל"ק קושיות הנקה"כ כיון דהרשב"א הקשה על תוספ' אלמא דאף לתוספ' בג' נשים שלבשו חלוק אסור דאל"כ לא הי' מקשה עליהם וכ"ש דכאן דמודים התוספ' וא"כ גם מה שהקשה הח"ד סקי"ד ממחבואה אחת שבש"ס כתובות דף כ"ז ל"ק דשם אף באחת וספק אם הי' מחבואה כלל או ספק אם יכולה לברוח מותר כמו שמקשה שם בש"ס א"א דלא ערקה חד מינייהו ומשני כשמשמרות רואות זו את זו ואפשר דזה ג"כ תירוץ הח"ד. ובענין מה שכתבתי ובפי' הרשב"א מה שהקשה הנקה"כ על הרשב"א יפה כיון הס"ט סקמ"ז. ומסכ"ו עד ס' ל' כבר כתבתי לעיל וס"ל וסל"א כבר כתבתי בסי' קפ"ח ומ"ש הס"ט סקנ"ב כבר כתבתי ומ"ש שם בענין שיפשוף הרוק דלא נזכר איני יודע כיון דדם אינו עובר רק בז' סמנים כמ"ש רש"י במשנה דף ס"א וכיון דעבר רק ע"י רוק אינו דם ועוד דרוק הוא אחד מהז' סמנים כמ"ש בש"ס דף ס"א וס"ב:

ד. בענין בדיקת העד כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב ומ"ש הס"ט סקי"ז דבשמשה ונמצא מאכולת מעובה הוי ספק שמא כלישנא דדחוק בדף י"ד לא עיין ברש"י שם ד"ה מאכולת וד"ה רצופה דאף ללישנא דדחוק הוי ספק וא"כ הוי ס"ס לאיסורא וכודאי לכן באמת פסקינן כלישנא דבדוק ומ"ש הס"ט מחידושי רמב"ן דאף בעד שלו הוא כן ומתמה שלא הביאו הפוסקים י"ל דבתוספ' ד"ה וליחוש כ' הוא ור"ח דעל שלו יש הוכחה שלא מגופה וטהור לגמרי למ"ד דחוק וא"כ כשלא קנח עד זמן מרובה הוו ס"ס להיתר ומותר ומ"ש שם הס"ט לפרש דברי רי"ו מחמת דקינוח תולין במאכולת הי' לרי"ו לחלק בין אם קנחה מרחוק וגם אף באין מאכולת מעובה הי' לנו לתלות דבמאכולת תולין בכל מקום ומ"ש דרוב דמים מהמקור כבר כתבתי בכמה מקומות דבלא הרגשה לא אמרינן כן רק דרבנן במקום שאין לתלות במאכולת אבל במקום שיש לתלות תולין ומה החילוק באותו מבחוץ לשאר מקום בקינוח רק באמת דברי הב"י נכונים בפי' דברי רי"ו דר"ל בעד שאינו בדוק ומה שהקשה הס"ט דלמה מטמא באין מאכולת מעובה הבין הס"ט דלפי' הב"י מ"ש הרי"ו במקום שאין לתלות במאכולת קאי על הנחתו בקופסא דלפ"ז קשה למה כ' זה רי"ו כלל ולמה לא כ' כן הרי"ו קודם שכ' אפי' הניחתו שמור בתיבתה משמע דידע דקופסא הוא מקום שאין לתלות בו במאכולת ולמה כתבו כאן אלא ודאי דלא קאי על הניחתו בקופסא רק קאי על העד שאינו בדוק קודם שבדקה בו משאר דברים אבל הוא במקום שאין לתלות במאכולת שאין שכיחין שם מאכולת כלל לכן טמא דבשאר דברים אין תולין במקום שלא נתעסקה בו ולא עברה סמוך לו לכן כ' זולתי אם מצאה עלי' מאכולת מעובה ועוד דא"א לומר כהס"ט דקנוח אף למ"ד בדוק תלינן הלא רש"י כ' שם דף י"ד דהקושיא למה חייב קרבן בשיעור וסת ושיעור וסת הוא רק לקינוח כמ"ש שם בש"ס ע"כ דמחמת ריח הזוהמא אין המאכולת נכנסת כלל בשטחו למ"ד בדוק או דהאשה יודעת איזה מקום העד היה נגד אותו מקום ממש וגם מוכח כן דיודעת דאל"כ למה לתוספ' ורש"י לומר למ"ד דחוק דהשמש רצפה והכניסה לתוכה למה לי לתוכה כיון דהקינוח היא מבחוץ וגם למה לי שמש רצפה יאמר דהעד רצפה ודאי דהקינוח הוא ג"כ בפנים מעט ולא בחוץ וא"כ השמש הוא שם בריוח יכול להתמעך הכנה ומ"מ תשאר שלם אבל העד שממלא עם היד אם התמעך הכנה לא היתה נשארת בשלימות ולא הי' ניכר צורתה כלל לכן אמר השמש רצפה ול"ק הלא מ"מ העד מקנח אח"כ ומרסק י"ל דשמא השמש הכניסה מעט רחוק מהקינוח ובסוף קינוח נגע בה ולא בקינוח רק בנגיעה לכן לא נתרסקה וא"כ לפ"ז לולא דבריהם יש ליישב דברי רי"ו באופן אחר דאף ברישא מיירי מעד בדוק רק דפסק כמ"ד דחוק וא"כ בקינוח מותר למ"ד דחוק כהנ"ל רחוק קצת מספק ועלי' ממש מותר כמ"ש בב"י אבל בבדיקה דמגעת עד מקום שהשמש דש וא"כ היתה נתרסקה לגמרי ע"כ דהדם מגופה והמאכולת ממקום אחר בא וטמא אף למ"ד דחוק ומ"ש רי"ו אותו מקום בדוק ר"ל למעלה ממקום שהשמש דש דאף למ"ד דחוק שם בדוק. ומה שהקשו הח"ד סקט"ז וס"ט סקי"ד על הט"ז סקכ"א דנמצא לאחר זמן שבמשנה דף י"ד ר"ל דהי' הבדיקה לאחר זמן אבל ראתה תיכף שבדקה איני יודע כיון דכ' הס"ט בסקי"ז וכן בכמה מקומות בסימנים הקודמים וכן הח"ד דאף שלא ארגשה דאורייתא דסברה הרגשת עד וא"כ למה אמרו בדף י"ד בדקה בעד הבדוק וטחתה ביריכה ולמחר מצאה דם דטמאה נדה ובדיקה הוא ודאי לאחר זמן ובמשנה אמרו לאחר זמן טמאין רק מספק לא מיבעיא להרא"ש שבסל"ה ואף לשאר הפוסקים דמשום כתם היינו כמ"ש הטעם שמא הי' מאכולת על יריכה אבל במשנה דבדקה תיכף דלא שייך טעם זה הי' ליטמא בודאי א"כ מוכרח כהט"ז דבמשנה מיירי שהי' מגולה אח"כ קצת רק לפי מה שכתבתי בסי' הקודמים דאף בבדיקה צריך הרגשה הי' אפשר לתרץ דש"ס דטחתה ביריכה מיירי דארגשה בשעת בדיקה אבל במשנה ארגשה קודם בשעת תשמיש אבל לא בשעת בדיקה וא"כ אין דברי הט"ז מוכרחין אבל באמת הרשב"א שבב"י אף דכ' בבדקה מ"מ כ' דהלכה כמ"ד א"מ בדוק משמע דלמ"ד דחוק אף בבדיקה דחוק והרשב"א לא ס"ל כרי"ו שכתבתי לעיל וא"כ קשה למה אמר הש"ס דהשמש רצפה ולא אמר דהעד רצפה ע"כ דהמשנה לא מיירי לדידיה כלל שבדקה או קנחה רק שנמצא על העד הבדוק שהי' סמוך לאותו מקום כיון דבמשנה וברייתא דף י"ד וט"ו כ' רק כדי וא"כ מוכרח דינו של הט"ז אף די"ל השמש רצפה מחמת דהשמש קודם אבל באמת ה"ה העד רצפה אח"כ מ"מ דוחק הוא דהול"ל שמש או עד רצפה ע"כ כהנ"ל דרק נמצא והשיעור כדי לקנח וכיון דלמ"ד דחוק כן ה"ה למ"ד בדוק דדוחק לומר דבזה פליגי ולכן באמת הב"י דס"ל כהט"ז הקשה בריש ס' קפ"ז על הטור אף דבסי' קפ"ז ס"א תרצתי להטור מ"מ אין זה ראיה להש"ס ולב"י ומ"ש שם הס"ט דמ"ש רבי לר"ח אבל מיירי בגלוי ולא אמונח בקופסא איני יודע הא קאי על מונח בקופסא. מה שהקשה הח"ד סקי"ח על הט"ז סקכ"ג כבר כתבתי כ"פ כל שלא הרגישה לא אמרינן הרגשת עד ומ"ש דאף בשעת וסתה הי' לט"ז כמכה שידוע שמוציאה דם איני יודע דשם צריך שידוע שעכשיו הוציאה הדם שמרגשת שהולך מהמכה משא"כ כאן וגם שם המכה במקור והי' לנו להתיר כיון די"ל דממקור עצמו הולך דרך המכה רק מטעם וכי לעולם לא תטמא אבל כאן דרוב דמים ממקור אף בלא הרגשה מ"מ מדרבנן בלא"ה טמאה בשעת וסתה עסי' קפ"ז וקפ"ד וקפ"ג. ומ"ש הח"ד בסק"כ איני יודע כלל וכי במקום שאין דם המקור יכול ליפול שם גרע מבדקה בעד וראתה תיכף וגם מ"ש במקום שיכול ליפול שם אמרינן שאח"כ נפל איני יודע דמיירי שתיכף טחתו ביריכה וגם בשעת בדיקה הוא בין יריכה רק במקום שיכול ליפול ר"ל קודם שבדקה א"ו כמ"ש לעיל ומ"ש בסקכ"א עס"ט סקי"ז בשם חידושי רמב"ן עמ"ש לעיל ומ"ש בסקכ"ב וס"ט סק"ס עמ"ש לעיל סי' קפ"ג ס"ב ולפמ"ש לעיל דבלא הרגשה לא אמרינן כסבורה הרגשת עד א"כ גם מ"ש הס"ט בסקס"א בדקה בעד שאינו בדוק אף משוך ואף בתוך ג"י לנקיים טהור פחות מגריס ועוד ומ"ש הס"ט שם דבודאי מגופה אף פחות מגריס טמאה צדקו דבריו ועמ"ש בריש סי' זה וסי' קפ"ג ומ"ש בין הכתם אדום הרבה למעט באמת אין חילוק בין התפשטותו דתמיד בשוה כמו שמוכח בסכ"ו רק תלוי אם הדם הי' אדום הרבה גם עכשיו כן ואם פחות במראה גם עכשיו פחות במראה. ומה שדחק עצמו הס"ט סקס"ב בטעם של בדקה בעד שאינו בדוק ונמצא פחות מגריס אף משוך טהור הטעם פשוט די"ל דהי' כנה ובבדיקתה שקנחה או בדקה והרגה ומשוך מהקינוח ול"ד לתחת הכר והכסת דהעד בדוק ואחר שבדקה היתה תחת הכר והכסת ושם אין קינוח. ומ"ש הח"ד בסקכ"ד איני יודע דקושיית הרשב"א דמדמה להו הש"ס לגמרי אבל באמת נ"ל כיון דבדף נ"ז אמרינן דארגשה ואימור הרגשת מ"ר אלמא דאף לר"מ אינו רק ספק ומשום כתם וכאן מטמא רבי נדה אלמא דכאן חמור לרבי דלא כש"ס כאן דף י"ד א"כ ה"ה לר"ח חמור כאן משם דכאן כתם ושם טהור דלא אמרינן דהדור מ"ר למקור כלל ולרמב"ם כיון דכאן חמור י"ל דטמא נדה כרבי ושם טהור לגמרי כר"י עסי' קצ"א הטעם ומ"ש הס"ט ס"ק ס"ג לראב"ד מסנ"ד לפמ"ש בסי' קפ"ג ס"ב קמ"ל בסנ"ד אף בכתם אבל בסל"ו משום נדה א"צ להשמיענו דהוי ראי' ממש. ומ"ש הס"ט בסק"ס דלר"ח שבתוספ' דף י"ד בנמצא על העד לחוד אף פחות מגרים ועגול טמא המעיין בתוספ' שם דכ' דלמ"ד חוששת שמא מעלמא ולא אמר מכנה משמע דמיירי מגריס ועוד דוקא וא"ל א"כ משמע דלתוספ' הקודם ולא לר"ח אם נמצא על העד לחוד טמאה אף פחות מגריס כיון דכ' בנמצא על שניהם דוקא אין זה ראי' די"ל דכ"כ למ"ד חוששת אבל בנמצא על העד לחוד לכ"ע טמאה נדה בגריס ועוד וגם י"ל לר"ח אף אם נאמר דנמצא על העד לחוד לא תלינן במאכולת היינו כפי שפי' ר"ח טחתה ביריכה ר"ל בגלוי ואולי כוונתו שנמצא על הצד שלא נגע ביריכה דהוי גלוי אבל במקום שנגע ביריכה אף על העד לחוד תלינן במאכולת וא"כ הס"ט בעצמו בסקנ"ח מפרש כן כר"ח בגלוי א"כ שלא בגלוי אף לר"ח תלינן במאכולת אף על העד לחוד. ומ"ש הש"ך סקמ"ה באמת צריך להבין דברי רש"י שכ' ס"ס הלא בעד הבדוק אף ספק אחד אין כאן כמ"ש דטמאה נדה ולמה באינו בדוק יש ס"ס הלא לא נתוסף רק ספק אחד שמא מקודם אבל לא ספק שמא מן יריכה עכצ"ל דדוקא בעד הבדוק כיון דעל העד בודאי עכשיו נעשה אחר שבדקה עם העד לכן אמרינן דגם על יריכה עכשיו נעשה ולא קודם שבדקה עצמה וא"כ ע"כ מהעד הוטח על הירך למ"ד טמאה נדה ולמ"ד חוששת מ"מ חוששת שמא מקודם הי' על הירך ומהירך הוטח על העד וכמ"ש בתוספ' וא"כ בעד שאינו בדוק דגם על העד י"ל שמקודם א"כ גם על הירך י"ל שמקודם לכן הוי ס"ס אף לרב ושמואל דבבדוק טמאה נדה באינו בדוק הוי ס"ס וטהור וכל זה לר' חייא דבאינו בדוק והניח בקופסא הוי ספק שמא מקודם לכן באינו בדוק וטחתה ביריכה הוי ס"ס וטהור לכן כ' רש"י תחלה הספק שמא מקודם משמע דקאי רק לר' חייא אבל לרבי דבקופסא לא הוי ספק כלל שמא מקודם א"כ ה"ה בטחתה ביריכה אף ספק אחד אין כאן רק כמו דעל העד נעשה עכשיו כן על הירך ולר' חייא כוי ס"ס כהנ"ל וכן לרבי ולמ"ד חוששת בטחתה ביריכה בבדוק באינה בדוק הוי ס"ס ומ"ש שם תוספ' ס"ס היינו למ"ד חוששת כיון דהאי נמי קאי למ"ד חוששת כמ"ש מהר"ם או לר' חייא הוי ס"ס אף לרב ושמואל וכיון שכתבתי לעיל די"ל דתוספ' מיירי אף בעד לחוד רק דנו על שניהם למ"ד חוששת ולכן מסיים התוספ' ודוקא טחתה ביריכה אבל הנחתו בקופסא פשיטא דטמאה משמע דשניהם בשוין מיירי באינו בדוק ונמצא על העד לחוד ודאי כמ"ש דלר"ח אף לרב ושמואל הוי ס"ס אף בעד לחוד ולרבי למ"ד חוששת הוי ס"ס וטהור ועתה נבוא למ"ש הש"ך מה שהקשה דהוי ס"ס משם חד הלא ספק אחד מתיר יותר מחבירו דאם נאמר מיריכה ע"כ צ"ל קודם הבדיקה ואם ידענו שקודם הבדיקה הי' נקי טמא אבל אם נאמר שעל העד מקודם טהור ומ"ש דרש"י כ' רק לרבי דאינה טמאה נדה רק כתם כבר כתבתי דמוכח מרש"י שכ' קודם הספק משמע דקאי על ר' חייא וא"כ טהור לגמרי וגם הוכחתי מתוספ' דס"ל אף בעד לחוד הוי ס"ס דמשמע דטחתה על יריכה דומיא דבקופסא דעל העד לחוד וא"כ כל ראיותיו של הש"ך שם אין מוכרחים וא"כ אף בארגשה טהורה ונדחו מ"ש הח"ד והס"ט בזה רק מ"ש הס"ט בסקס"ה דבמגולה טמאה כן האמת אף לדידי ומ"ש הס"ט להקשות על הט"ז סקכ"ט מהראב"ד שמחלק בין עד לחלוק הס"ט לשיטתו בסקס"ג דראב"ד פוסק כר' חייא אבל כבר כתבתי שם דפוסק כרבי וכ"כ הרז"ה בראב"ד לכן הראב"ד מחלק בין עד לחלוק אבל הרא"ש דכר' חייא משום כתם אין חילוק וכ"ש הרשב"א רק באמת קושיות הט"ז איני מבין שהקשה אהדדי סל"ו מסנ"ט הלא בסל"ו הנחתו בקופסא ובסל"ז טחתו ביריכה טהור וא"כ י"ל דחלוק בטחתו ביריכה וצ"ל כמ"ש לעיל וכ"כ הס"ט בעצמו בסקכ"ה דמצאה מגולה טמא ולא הוי כטחתה ביריכה דשם ודאי ומגולה ספק וא"כ ה"ה חלוקה לכן הקשה הט"ז שפיר והשתא יש ליישב דברי הב"י שכ' בשם הרשב"א בחלוק שאינה יודעת ממי לקחתו ואח"כ כ' אף שיודעת ממי לקחתו דתחלה מיירי כבש"ס דהניחתו בקופסא כגון שלבשתו ופושטתו מיד והניחתו בקופסא או שמצאה תיכף כתם דעדיין לא הוטח ביריכה בודאי ובסיפא מיירי שהלכה בהחלוק הרבה דהוי כמגולה לכן אף שיודעת ממי לקחה טהור וכן בסל"ט והשתא ניחא גם הראב"ד דהוקשה לו כיון דר' חייא משום כתם דמי לחלוק ולמה לרבי ל"ד לכן אמר דרבי מחלק דעד בדקה בו ידים מוכיחות נינהו וחלוק לא בדקה בו סתמא טהור וקשה כיון דבעצמו אמר דפחות מגריס ועוד תלינן במאכולת אף שבדקה בהעד א"כ מה הטעם בגריס ועוד ע"כ דר"ל כיון דבדקה בו ידים מוכיחות נינהו ר"ל כשאינה יודעת עכשיו אם היו נקי או מלוכלך בעד אמרינן דאתמול ידעה ועכשיו שכחה כיון דבדקה בו מסתמא ידעה שאינו מלוכלך אבל חלוק שאינה יודעה ולמחר מצאה כתם טהור דאמרינן שהי' מלוכלך אבל פחות מגריס ועוד אף בעד טהור דאינה מקפדת על מאכולת דעל הרוב מגופה יותר מגריס ולר' חייא בין בעד בין בחלוק בגריס ועוד טמאה משום כתם כיון דאינה יודעת עכשיו רק מסתם אמרינן דידעה אתמול כיון דבדקה בו טמאה רק משום כתם ואף בחלוק כיון דהניחתו בקופסא מסתמא ידעה אתמול והרא"ש פסק כר' חייא וכן הרשב"א אף דפסק כר' יוסי מחמיר כר' חייא וה"ה ביודעת שהי' עד בינוני ואינה יודעת אם בדקה מעולם וה"ה ביודעת ממי לקחה מהשוק כיון שהניחה בקופסא אמרינן דשאלה שהי' נקי אבל אם אינה יודעה ממי ר"ל שיודעת שלא שאלה וכן אם קנתה בעד המזדמן בבית וזוכרה זאת מותר לכ"ע אף שהניחה בקופסא כיון דזוכרה שלא הי' יודעת ובמקרה הניחה בקופסא אבל אם לא הניחה בקופסא רק שהי' מגולה ולקחתו מהשוק אף שידעה ממי לקחתו בחלוק טהור דאמרינן דלא שאלה וגם כיון דחלוק הוא חברתה לא הודיעה לה אבל בעד חברתה הטהורה הי' מודיעה לה וניחא הכל והוכחת הט"ז בסי"ט ממ"ש הי' בדוק לה קודם שלבשתו משמע דבשעה שלובשתו אינו בדוק לה ואי בדקה אותו פ"א אף בשעה שלובשתו הוי כבדוק ע"כ דהי' בתחלה רק עד בינוני ובשעה שלובשתו גרע א"כ בסיפא שאינו בדוק לה אף קודם שלבשתו מיירי שאינו אף עד בינוני ול"ק מה שהקשה עליו הס"ט. מ"ש שם בן הס"ט מדף י"ט מאכולת של ראש דוקא לפי מ"ש רש"י דזה רק לרבנן ולא לר' חנינא בן אנטיגנוס וא"כ בין לרשב"ג דדף נ"ח מאכולת של ראש קטן מגריס ולרבנן גדול מגריס אבל לרחב"א דקי"ל כוותיה דכגריס דוקא א"כ רק מאכולת דגוף ולמאכולת דראש לא חיישינן בגוף ומה שהקשה בדף י"ד וניחוש דילמא דם מאכולת ולא מתרץ בגריס ועוד דרצה לתרץ המשנה ככ"ע והקושיא אף ביותר מגריס והתירוץ אף פחות מגריס ומה שהקשה בן הס"ט מדף י"ג אגב זוהמא אתי מאכולת אינו בנדה ואפשר ר"ל בשבת ול"ד דכאן בדף י"ד אמרינן דבדוק מחמת הזוהמא של אותו מקום דמסריס והרי"ף אמר שוב ראיתי בנדה דף נ"ב ויר' לדף י"ד זוהמא דהשתנה כהנ"ל אבל שאר זוהמה מגדל כינים וגם מ"ש הט"ז סקכ"ג כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב ומ"ש מרשב"א דמחלק בין עד לחלוק היינו דעד מיירי טחתו ביריכה או תחת הכר וכסת דשם אין יכול להיות משוך אבל חלוק פעמים מגרדת עצמה הוא משוך וגם בעד הבדוק אף ממאכולת ובדקה עצמה דאותו מקום בדוק ותיכף רואה טמא אבל אם לא היה אותו מקום בדוק היה דינו כחלוק דאף במשוך תולין במאכולת כיון דקנחה הוא מהקינוח כמו קושיית הש"ס בדף י"ד וליחוש דם מאכולת ולרשב"א שכתבתי לעיל דלא קנחה ובדקה רק היה מונח אצל אותו מקום במכוון ודאי ל"ק דעגול הוא ומה שהקשה הס"ט בעצמו על הרשב"א דכ' דמשנה מיירי בעד הבדוק לכן מוכח דתלינן במאכולת הלא אף בעד שאינו בדוק מוכח ל"ק דבעד שאינו בדוק היתי אומר דהכנה על העד מכבר וכשנדחק לאותו מקום באתה לא"מ וגם נהרגה ומתרץ דאם בדוק ולא יבא לשם או דחוק ולא יבוא לשם ובחוץ נגד הסדק אינו יכול ליהרג דלא נדחק אבל בטחתה יריכה דבעד הבדוק לא תלינן בכנה לכן הוכרח הרשב"א להוכיח דהמשנה מיירי ג"כ בעד הבדוק והשתא ניחא דמסיים הרשב"א אף לפי' ר"ח דאף בלא סברא דא"מ בדוק או דחוק טמאה נדה כיון דשכיחי דמים מ"מ כך נראין הדברים כיון דטחתו ביריכה ור"ל דנגד הסדק העד לא ידחק אבל בטחתה ביריכה העד ידחוק ויהרג ומה שהקשה הס"ט על הס"ד דש"ס וליחוש דילמא דם מאכולת תיקשי על כל בדיקת דעלמא איך מטמאינן איני יודע היכן מבואר כן ואי מבואר י"ל דשם מיירי בארגשה בשעת בדיקה ובמשנה ארגשה בשעת תשמיש ולא בשעת בדיקה ומ"ש בסחתה ביריכה אין מחזיקין ממקום למקום קשה הלא לענין מעלמא כ' רש"י דלרב טמאה נדה דודאי מגופה ור"ל דיותר י"ל מגופה מלומר מעלמא א"כ י"ל דיותר י"ל מגופה מלומר ע"ז דבר אחר כנה וכן כתבתי לעיל כיון דבעד ודאי נעשה אחר הבדיקה ה"ה על הירך וכ"ש דלרשב"א מיירי אף על העד לחוד כמ"ש בפ"ט בעצמו בסק"ס וכ"ש למ"ש בשם הרשב"א דמיירי במקום שדם המקור יכול ליפול י"ל קודם שנדחק העד להירך נפל מהמקור אלא ודאי כמ"ש כיון דטחתו ביריכה ונדחק ונהרג הכנה בשעת מעשה אבל מעלמא נצטרך לומר דמקודם ואף דבעלמא מחזיקין מזמן לזמן יותר מבמקום למקום כאן דשכיח ממקור דמים וגם על העד ע"כ הוא עכשיו אין מחזיקין מזמן לזמן וכ"ש להרשב"א בעד לחוד וא"כ כשהקשה המקשה וליחוש י"ל אף לרבנן דרחב"א אבל אם נאמר כרבי ור' חייא דפסקו כרחב"א מיירי המשנה בפחות מגריס ועוד ומה שמאריך בב"י כבר תרצתי בסי' קפ"ג ס"ב וכן בהרגשה ופרישה שמאריך כבר כתבתי בסי' קפ"ג וקפ"ד וקפ"ה וקפ"ו וקפ"ז ומה שהקשה אי בדארגשה מה הקשה הש"ס וליחוש דילמא דם מאכולת לא מיבעיא לרש"י ותוס' ותוספ' דהקושיא למה חייבין קרבן ולא ספק ודאי ניחא רק אף הם נאמר דהקושיא שתהי' טהור י"ל ג"כ כמ"ש לעיל על רחתו ביריכה דבבדוק טמאה נדה ואף ספק אינו ואינו בדוק טהור מס"ס כיון דיש לתלות ה"ה כאן י"ל אף דהספק שמא הרגשת שמש בתוך שיעור וסת אינו ספק כשאין במה לתלות אבל כשיש לתלות במאכולת אף ספק דהרגשת שמש הוי ספק והוי ס"ס שמא רק הרגשת שמש ואת"ל הרגשה גמורה שמא לא הי דם רק דם מאכולת וספק אחד מכיר יותר מחבירו דאם נאמר ממאכולת אף בלא תשמיש כשתרגיש תהי' טהורה אבל הרגשת שמש דוקא כששימשה. ובנידון השני כינים כיון דבלא הרגשה וספק עגול ומשוך וגם השני כינים ודאי יש באשה הזו וגם עכשיו כשמקנחין ובודקין אין מדקדקין שיהי' דוקא בהסדק והוי כטחתו ביריכה מותר כבסי' קפ"ג ס"ב סקי"ח:

ה. בסעיף מ' באמת הגירסא בכל הפוסקים אף בב"י בש"ס דף נ"ד בדקה עצמה וחלוקה ומה שהקשה הס"ט בסקס"ח דבכל הש"ס לא הזכיר בדיקת חלוקה אף לטהרות אין זה ראיה דהי' לובשין בגדי צבעונים להקל על כתמיהן כבדף ס"א ורמ"א ס"ו וכ"ש לטהרות שעשו כן בכדי שלא תצטרך בכל פעם לבדוק אבל כשאירע שהולכת בחלוק לבן הי' צריך בדיקה לטהרות לענין לטמא למפרע אבל לבעלה אף בעצמה א"צ בדיקה דלא מטמא למפרע רק כשמצאה וא"כ קשה באמת למה בשתיהן שוות בסמ"ג וסמ"ח שתיהן טמאות למה הראשונה טמאה הלא אף היא עצמה אינה טמאה למפרע לבעלה ואין מחזיקין מזמן לזמן כ"ש להחזיק ממקום למקום הי' לנו לומר כאן נמצא וכאן הי' ע"כ הטעם כיון דהשני' אוסרה דהראשונה לא מהימנה ושמא יודעת הראשונה בודאי שנמצא אצלה לא אצל השני' או דאנן טענינן להשני' כן לכן הראשונה טמאה והראשונה אינה מאמנת להשני' או דאנן טענין דהשני' יודעת ודאי שנמצא אצלה כיון דשניהם אין טוענין ודאי אבל כשהראשונה יודעת בודאי שלא נמצא אצלה כיון שבדקה נאמנת לגבי עצמה וכן לגבי חברתה רק לא לענין ממון אף דברי ושמא מ"מ הוי איני יודע אם נתחייבתי לך וא"כ צריכה הראשונה לידע בבירור שהיא וחלוקה טהורה ודיקדקה דאל"כ טענינן להשני' דהראשונה לא דיקדקה ומה חזית ואין להקשות מה נ"מ להשני' אם הראשונה טהורה י"ל אם הראשונה טהורה השני' טמאה ודאי אבל כשהראשונה ג"כ טמאה השני' אינה טמאה רק מחומרא דמה חזית וא"כ הדין עם הט"ז סק"ל דהראשונה צריכה לבדוק קודם לבישה ובשעת פשיטתו עצמה וחלוקה ומ"ש הס"ט דהשני' אף שבדקה קודם לבישה ותוך שיעור וסת חיישינן שמא ראתה בינתיים זה אינו דלא מחזיקין למפרע ומה חזית נתלה בראשונה ומה שהקשה על הרשב"א ל"ק דמוכח מבדיקה דראשונה וכן משמע מרש"י דף נ"ח ד"ה ולענין דינא דהשני' אומרת את לא מהמנת לי דבדקתי' מוכח דהשני' לא בדקתו בשעת לבישה דאל"כ היתה צריכה השני' לכבס אבל כשהשני' לא בדקתו והראשונה בדקה להחליק אלמא דצריכה לבדוק להחלוק ומהני לגבי השני' א"כ מארוכה וקצרה וכן מג' נשים שלבשו חלוק אחד ודאי אין ראיה דלכולם ספק אבל מהראשונה טהורה והשני' טמאה ע"כ מחמת דהראשונה אמרה ברי והשני' שמא סומכת על הראשונה ה"ה דמהני בדיקתה וכ"ש בסל"ח דלא מיירי כלל לתליית הראשונה דהראשונה לא לבשה כלל ודאי מהימנא לשניה ולסל"ח א"צ ראיה כלל וגם אף בזמן רחוק בחזקת בדוק אבל כאן צריכה בדיקה כשפשטתו ומ"ש הח"ד סקכ"ח מ"מ הוי תרתי דסתרי דהשני' טמאה והראשונה צריכה כיבוס ודאי עיקר כט"ז ומ"ש הש"ך סק"נ דבדקתו כשפשטתו איני יודע דלרשב"א דקי"ל כוותי' אף שבדקה מזמן רב בחזקת בדוק הוא כבסל"ח א"כ אף כשלא בדקתו רק בשעת לבישה היתה טמאה אי לאו משום דתולה בנדה ששאלה אצלה. וקושיית המל"מ על רש"י דף ס' בד"ה בשיד שלה ותירוצו כ' הס"ט סק"ע עליו שדוחק מאוד ותירוץ הס"ט יותר דחוק דאיירי דבעלת החלוק היא בימי נדה ומה שתירץ הח"ד סקכ"ט ג"כ אינו דאצל שומרת יום יצא החלוק מחזקת בדוק אבל אצל בעלת החלוק לא יצא וגם באמת מנין לו לרש"י וברשב"א לא כ' כן כמו שהקשה המל"מ אבל באמת איני יודע מה הרעישו בזה על רש"י דהרשב"א כ"כ למסקנא כרב אדא דלרבי הטעם דאינה תולה דהשני' ג"כ טהורה לגמרי דבידה לטבול לכן לרשב"ג אמרינן דאינה טהורה רק היא מקולקלת כיון דמחוסרת טבילה אבל רש"י כ' למ"ד אף לרב חסדא דאף לרבי מקולקלת דמחוסרת טבילה רק דהטעם לרבי כיון דהשני' ג"כ נתקלקלה דסותרת מעט לכן אינה תולה ודלא כריב"ח וכ"כ רש"י בד"ה רבי אומר וא"כ מה הטעם של רשב"ג דתולה כיון דלרב חסדא אף לרשב"ג אינה תולה רק טמא בטמא דאין נ"מ ולא טמא בתלוי וא"כ מ"ה טעם דרשב"ג בשומרת יום לכן אמר רש"י דלרשב"ג אף דהשני' נתקלקלה יותר בספירה מ"מ בטומאה יותר לא נתקלקלה דגם בתחלה היתה בחזקת מעיין פתוח ולטומאה אין נ"מ אבל לרבי אינו בחזקת מעייין פתוח וגם שני' נתקלקלה אף בטומאה יותר וניחא דברי רש"י והשתא נבוא לדברי הרמב"ם שפסק פ"ט מהא"ב הלכה כ"ט כרבי ולא כרשב"ג והקשה המל"מ הלא גם ריב"ח ס"ל כרב אדא וכרשב"ג ועוד הקשה שם קושיות ולענ"ד דלפמ"ש לעיל בס"ב לרמב"ם דבתוך ז' אינה מרגשת פעם שני ניחא דאדרבא ריב"ח כרב חסדא וכרבי דלרב אדא לרבי שניהם שוין דלא אמרינן מעיין פתוח אבל לרב חסדא לרבי מעיין פתוח וזה כוונתו שאמר סוף סוף איהי טבילה בעי ור"ל שקודם טבילת שני בשומרת יום או ז' בזבה סותרת כשרואה וחייבת בקרבן אלמא דמעיין פתוח ומדאורייתא אף בלא הרגשה א"כ איך נתלה בשני' תקלקלה יותר מהראשונה דהראשונה בכתם לא תטמא רק דרבנן והוא תטמא מדאורייתא לכן אמר רב חסדא סתם באנו למחלוקת רבי ורשב"ג ר"ל דלרשב"ג אין חילוק בין אם נתלי בשני' תהי' יותר מקולקלת מאם נתלו בראשונה ולרבי יש חילוק כהנ"ל לכן אמר איתמר נמי דריב"ח כרב חסדא מדאמר ריב"ח רבותא דאף בתלוי תלינן ולא אמר יותר רבותא דאף אם נתלו במקולקל יהי' יותר מקולקל מאם נתלו בטהור אלמא דבזה אין תולין כרבי וכיון דרב חסדא וריב"ח כרבי לכן פסק הרמב"ם כרבי וניחא הרמב"ם מכל המקומות שהקשה המל"מ עליו וי"ל דגם כוונת הרשב"א שבמל"מ שכ' דר"ח ז"ל לא פי' כרש"י ור"ל כהרמב"ם אבל באמת נ"ל דאף הרמב"ם מודה ביום הז' רק בשומרת יום בשני חולק כיון דלא הי' עדיין יום שלם נגד היום הראשון ומעיין פתוח וכן בתוך ז"נ כשראתה ג"י לכן כ' הרמב"ם בתוך ז"נ אבל ביום הז' כיון דאם טבלה היתה טהורה ומרוחק הרבה ולא אמרינן מעיין פתוח ותולה צריכה הרגשה וגירסת הרמב"ם כן הי' בש"ס סופרת ז"נ אבל לגירסת הרשב"א וסייעתו ומחבר סמ"ב סופרת ז' שלא טבלה לכ"ע תולה רק שקשה לי דהב"י בשם הרשב"א כ' דלרבי כיון דבידה לטבול היא בחזקת טהורה ולרשב"ג כיון דלא טבלה בחזקת טמאה וא"כ תוך ז' דאין בידה לטבול לכ"ע בחזקת טמאה וקודם לזה מביא הב"י בשם הרשב"א דאף סופרת ז"נ תולה בנדה כיון דהיא בחזקת טהורה כמ"ש בש"ע סמ"א וצ"ל כיון דלנדה אין נ"מ אם נתלה בה והסופרת ז"נ יש לה נ"מ לכן תולה אף לרבי כיון דלא הרגישה וכתם הוא ואף אם נאמר כרמב"ם דבחזקת מעיין פתוח מ"מ כיון דלשני' אין נ"מ תולין בה כיון דהראשונה עכ"פ לא הרגישה ועמ"ש בסי' קפ"ז ס"ג ובאמת מ"ש הרמ"א לחלק בין ג"י הראשונים הי' אפשר לומר כיון דאנן מחמירין לספור ז"נ אף בטפה חרדל שמא שהתה ג"י והוי זבה וכיון דאין מחמירין בסי' קצ"ג סי"א להמתין ד' ימים אף לא שימשה וא"כ עם ג"י הראשונים יהי' ז' ושמא נדה היא והוא אחר ז' לכן אחר ג"י מקילין בכתם ואף בתוך ג"י הי' לנו להתיר בכתם כהנ"ל כיון דאין נ"מ לזה שתולין רק כיון דאפשר ליזהר בג"י הראשונים כמ"ש בד"מ בשם תה"ד אבל אחר ג"י אין כאן חומרא רק דא"כ קשה למה לא מגיה הרמ"א בסמ"ב דאחר ג"י תולה בה עכשיו למ"ש בסי' קצ"ו סי"א אלא ודאי כיון דקבלנו עלינו החומרא של ד' ימים דהוי כראתה בהן זיבה ואחר ג"י ג"כ אם תראה תסתור מדאורייתא דלא ספרה ז"נ לזיבתה וגם אין בידה לטבול אינה חולה וא"כ ה"ה בזה אין חילוק כאן סמ"א ובסי' קצ"ו ס"י ולפי הנ"ל כיון דאין נ"מ במה שתולה אף תוך ג"י תולה כתם ולכן צ"ל פשיט בתה"ד כיון דאפשר ליזהר תוך ג"י ומ"ש הב"י דטהורה אינה תולה באשה שלא טבלה ויש זמן רב אחר שלא ראתה ר"ל אחר ז"נ דלכ"ע הוי כטהורה ולפי הנ"ל דבתוך ג"י אפשר ליזהר ואחר ג"י א"א ליזהר רק במכה שבגופה א"א ליזהר אף תוך ג"י וא"כ בחלוק דאפשר ליזהר בימי טהרה שלא תלבש החלוק של ימי נדה או שהשאילתו לנדה הי' לה לחוש שלא תתלה אף אחר ג"י ע"כ דאין לה חלוק כלל רק זו ובדקה בסמרטוטין עד ג"י אפשר ליזהר בלא חלוק ואחר ג"י א"א לילך בלא חלוק וא"כ י"ל דוקא כשאינה בביתו שהשאילתו אבל כשהיא בביתה כבסי"ד א"א ליזהר שלא תלבישנו אף תוך ג"י וצדקו דברי הש"ך ומה שהקשה המל"מ דהב"י למד מרשב"א מתולה בעצמה לחברתה היינו מדינא אבל מחמת א"א ליזהר יש להחמיר ובאמת יש לחלק עוד בינה לחברתה דבחברתה גזרינן דפעמים יש נ"מ לחברתה כגון שפושטת החלוק ביה"ש קודם שתפסוק בטהרה ונתנה לבעלת החלוק ומצאה בתוך ג"י דאם תתלה בחברתה תצטרך חברתה למנות מיום המחרת אבל אחר ג"י לא גזרינן דלא שכיח שתלך ג"י בלא חלוק וגם זה לא שכיח שתקחנו ביה"ש אבל חלוק שלבשה בעצמה בימי נדתה אין נ"מ לה כיון דעכשיו היא בימי טהרה דפסקה בטהרה וע"כ פושטתו קודם הפסקת טהרה כיון דפשטתו ולבשתו בימי טהרתה דאל"כ לא שייך תלי' כיון דלא הפסיקה בלא"ה בטהרה וכיון דא"א ליזהר ג"כ כשהחלוק בביתה אף תוך ג"י לכן צדקו דברי הש"ך סקנ"א דלרמ"א יש לחלק בין סמ"א לסמ"ד. ומ"ש הס"ט סקע"ד בשם המנ"י בבדקה אחר יום ב' לראייתה לדידן שאינה סופרת רק עד אחר יום ה' לשימושה הוי כאחר ג"י כבר כתבתי כיון דלדידן סותרת הוי כקודם ג"י ואפשר אין לסמוך אף בשעת הדחק כנידון דמנ"י רק אפשר לומר אם נזהרה בכל הג"י מכתמים הוי תיכף כאחר ג"י כיון דיותר מג' א"א ליזהר ואף בתוך ג"י אם א"א ליזהר תולין לכן יש להתיר בנידון המנ"י באופן דנזהרה בטוב ומה שהקשה הס"ט שם על הב"ש באה"ע סי' ס"ג צדקו דברי הס"ט אבל מה שהקשה הס"ט שם על הפנים מאירות צדקו דברי הפמ"א דכתם אינה מטמא למפרע רק לטהרות ולא לבעלה כיון דאינה מונה רק משעת ראיית הדם וכתם ומה שהקשה ממה שאמרו בדף ו' ונ' ונ"ג הרואה כתם מקולקלת למנינה ואבד פתח נדותה איני יודע דשם לענין לידע מתי תהי' נדה ומתי זיבה ומחמירין להצטרך ז"נ כזבה מספק וא"כ לדידן אין נ"מ דמצריכין תמיד ז"נ דרק לענין ספק ז"נ חיישינן למפרע אבל לענין שאר דברים לא חיישינן כלל לבעלה למפרע לכן אינה מונה רק משעת מציאה ומה שהקשה הרמב"ם אהדדי מהא"ב להמשו"מ ל"ק דגם בהא"ב מחלק בין כתם אחד לשנים או שלשה. וגם במשו"מ כוונתו כן כמה גדלו של כתם כן צריכה לחוש וכן בימי זיבה בשהה ג"י אף בפחות. ומה שהאריך הס"ט להקשות על הרשב"א וטור וש"ע סמ"ב שכ' דוקא השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם מש"ס ורש"י דף יוד ורנב"י דף ס"ד א"כ גם בדף ס' ע"א כוונתו כן אף שראתה לא עיין ברש"י בעצמו בדף ס' ע"ב שכ' על הש"ס בתולה ושאינה בתולה כ' רש"י בתולה האי בתולה בתולת דמים שלא ראתה מימי' ואפי' היא נשואה קרוי לה בתולה כבדף ח' עכ"ל ומביאו ב"י וש"ע סנ"ב ע"כ צ"ל אף דבעצמה אף כשראתה פ"א תולה בדם בתולים או בדבר אחר אבל לענין תלי' בחברתה לא אמרינן כן כמו שכתבתי לעיל דחברתה אינה מאמין לה שמא ראתה באמת מהמקור דרוב דמים מהמקור כיון דראתה פ"א לכן צריך שלא תראה מעולם א"כ ה"ה כאן איך תתלה בבתולה שדמי' טהורין שמא ראתה באמת כיון דראתה פ"א לכן צריך שלא תראה מעולם אף דאין נ"מ לבתולה מ"מ חברתה צריך לידע שאם תתלה תהי' ודאי אבל לא בדבר שספק וכ"ש כיון דכתבו דאף בזה"ז דבועל בעילת מצוה ופורש כבסי' קצ"ג ודף ס"ה מ"מ תולה קודם שחיתה המכה ועד ד' לילות ודאי צריכה לידע עכ"פ שלא ראתה מעולם וגם מ"ש מרש"י דף יו"ד ג"כ איני יודע דלשיטתו למה כ' רש"י דאף בהגיע זמנה לראות וראתה אין לה כתם וסותר הש"ס דף ה' דלכ"ע תינוקת שהגיע זמנה לראות יש לה כתם אף שלא ראתה אלא ודאי דכוונת רש"י בדה יוד דמ"ש הש"ס דף ס' תולה בבתולה שדמי' טהורין ר"ל בבתולה שלא הגיע זמנה ולא ראתה מעולם תולה לענין שיהי' כתמה טהור לגמרי ובבתולה שראתה או שהגיע זמנה לראות אף ראתה לענין שלא תטמא כתמה למפרע וכמ"ש רש"י דף ס' ד"ה כאן למפרע אף שתוספ' שם חולקין היינו באשה דעלמא דכתמה מטמא למפרע לא שייך תלה בה לחצאין אבל בבתולה דבאמת כתמה טהור למפרע כר' חנינא בן אנטיגנוס בדף ה' דקי"ל כוותי' תולה בה לענין שלא תטמא למפרע אבל לא לענין שלא תטמא מכאן ולהבא והשתא ניחא דברי רש"י דף יוד דבשלמא לר' יוחנן י"ל דכתמה טהור לענין שלא תטמא למפרע אבל לחזקי' דטמא משמע למפרע קשה מדף ס' ומתרץ בדף ס' שירפה מצוי וא"כ י"ל אף לר' יוחנן למסקנא דכתמה טהור לגמרי בלא הגיע זמנה לראות אף שראתה פחות מג"פ מ"מ אין תולין בה רק לענין למפרע אבל לא להבא ולא ס"ל החילוק דשירפה מצוי רק לענין תינוקת שלא ראתה מעולם כמו שמשמע מקושיא דר' אילעי דלר' יוחנן אין חילוק וגם בדף ס"ה ר' יוחנן לא מסיק מתינוקת כלל רק לענין לתלות יש חילוק בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה בין שיש לה דם בתולים בין שאין לה כתמה טהור וגם חברתה התולה בה כתמה טהור כשיש לה דם בתולים ואם ראתה אף שלא הגיע זמנה לראות פחות מג"פ כתמה טהור אף שאין לה דם בתולים וכן חבירתה תולה בה רק לענין למפרע אבל להבא אינה תולה בה אף שיש לה דם בתולים ולא קשה קושיות התוספ' דף ס' איך שייך שתתלה לחצאין דזה דוקא באשה דעלמא דכתמה טמא למפרע אבל בבתולה דכתמה טהור לגמרי רק חבירתה לחומרא אינה תולה בה לענין להבא אבל לענין למפרע אין מחמירין וכן הס"ס דתוספ' דף יוד אינו ס"ס דרוב דמים מהמקור כיון דבעלמא ג"כ לא מתירין כתם מס"ס שמא מעלמא ושמא מצדדין רק בבתולה טעם אחר דלא הוחזקה עדיין וא"כ אף שאין לה דם בתולים רק תוספ' לענין שלא תטמא בעלת חלוק למפרע כ"כ לחזקי' כיון דאשה דעלמא שהוחזקה אף למפרע מטמא וכן מוכח מטור ומחבר בעצמו בסי' זה ס"ב וס"ג דכתמה טהור אף שאין לה דם בתולים וכאן לענין חליות חבירתה אף ביש לה דם בתולים אינה תולה ע"כ כהנ"ל דלענין להבא אינה תולה ולענין למפרע אין נ"מ לבעלה רק לטהרות ואין לנו טהרות ומ"ש הפ"מ סקע"ז כבר כתבתי בסי' קפ"ז ס"ד ומה שהקשה מר' אילעאי דף יוד איני יודע דאדרבא אף אי נימא דחזקי' כב"ש הקשה מרבי ורשב"ג איך יפסוק חזקי' דלא כהלכתא וכ"ש אם נימא כב"ה ודאי קשה דאיך יפסוק חזקי' דלא כהלכתא ולתוספ' בלא"ה נשתנה טמאה אף לב"ה וקושיית פרישה ומנ"י ל"ק כלל דאם נתלה בה נאמר ודאי הרגישה ומחמת כאב בתולים לא ידעה ותטמא מדאורייתא וכשנתלה בבעלת החלוק לא תטמא רק מדרבנן וכבר כתבתי דבכה"ג לא תלינן כשהשני' תטמא יותר מהראשונה אף דגם בלא תלי' בבתולה קשה בבתולה למה טמאה מדרבנן זה לא קשה דרבנן חששו מספק בכתם אבל כשתחלה ע"כ צ"ל דודאי כו א"כ הוא מדאורייתא וכ"ש להרא"ש דקי"ל כן דכ' הטעם בבתולה בסי' קצ"ג משום לא פלוג דל"ק וגם מ"ש עוד המ"י דלא תלינן בקטנה שחיתה המכה בתוך ז"נ כבר כתבתי דבלא"ה אין תולין אף בגדולה תוך ז' רק ביום ז' וה"ה בקטנה אחר שחיתה המכה כן ומ"ש הס"ט בסקע"ט ופ"ב כבר כתבתי לעיל:

ו. בסעיף מ"ו בש"ס דף נ"ו מה נ"מ בין חזקתו בדוק או חזקתו מתכבס בשאמר שלא בדק אי נמי בסטרא וקשה אם נאמר דחזקתו בדוק ולא נמצא בו כתם קודם הכיבוס וטהרות שקודם כיבוס טהורין הלא יש נ"מ פשוטה אם חזקתו בדוק גם בשעת כיבוס טהור ולא קודם כיון דלא נמצא כתם גם קודם זמן רב טהור אבל כשחזקתו מתכבס אינו טהור רק אחר הכיבוס ועוד קשה דאף אי אמרינן חזקתו בדוק מ"מ שמא נמצא בו כתם וע"כ דחזקתו מתכבס ועוד קשה אף אי אמרינן חזקתו מתכבס ונ"מ רק לרגע שאחר כיבוס טהור מ"מ צריך להטבילו כבדף ס"ב בעבר דאל"כ טמא לכן מתרץ תוספ' ד"ה בודקות כגון שהטבילתו ואף כשחזקתו בדוק הוא לאחר הכיבוס כמו בחזקתו מתכבס ואף כשודאי הי' בו כתם קודם כיבוס וניחא כל הנ"ל דאין נ"מ רק שני נ"מ של הש"ס ואף כשודאי הי' קודם כתם קודם כיבוס וכשהטבילו ולא קשה שמא מצאה כתם אחר הכיבוס דא"כ למה הטבילו ועוד דבלא עבר א"צ טבילה כלל כבדף ס"ב ולא קשה על הש"ס בנ"מ ראשונה דאמר דלא בדוק א"א חזקתו בדוק הא לא בדוק וא"א חזקתו מתכבס הא מתכבס הא מ"מ טמא כשלא הטבילו וע"כ כשהטבילו וכשהטבילו ע"ש דבדקו מ"מ כיון דאמרה דלא בדקה והטבילו כך וא"כ א"א חזקתו בדוק ולא חזקתו מתכבס א"כ ע"י כיבוס אינו עובר ולא בטל ג"כ א"כ שמא הי' כתם ולא מהני טבילה אבל אם נאמר חזקתו מתכבס ועובר וגם בטל וא"כ כשלא בדקה והטבילו ממ"נ טהור אי עבר טהור כשהטבילו ואי לא עבר בטל וא"צ טבילה כלל וא"כ הפלוגתא של ר"מ ור"א ורבי י"ל בין אם חזקתו בדוק ולא מתכבס בין אם נאמר חזקתו מתכבס אם חזקתו בדוק ולא מתכבס י"ל כשהטבילו בודאי וא"כ ודאי בדקו אחר הכביסה ולא הי' בו כתם אבל ודאי לא בדקו והטבילו טמא למפרע שמא הי' בו כתם ור"א ס"ל אף לא בדקו והטבילו מכבסו פ"ב וכשנדהה מראיתו אחר כיבוס וטהור למפרע וכשלא נדהה קודם כיבוס וטמא למפרע ורבי ס"ל אף אם לא בדקו והטבילו אם מגליד טהור ומקדיר טמא י"ל ג"כ חזקתו מתכבס ור"מ ס"ל דחזקתו שבדקו אחר הטבילה לענין אם תטבילנו אם לא עבר טהור וא"צ טבילה ואם עבר צריך להטבילו ואם עבר ודאי הטבילוהו ואם לא בדקה ודאי לא הטבילו וטמא למפרע שמא עבר ור"א ס"ל אף לא בדקה ולא הטבילו אם נדהה אחר כיבוס וטהור למפרע קודם כיבוס וטמא אחר כיבוס ואם לא נדהה טהור למפרע וגם עכשיו טהור דבטל ורבי ס"ל אם מגליד טהור קודם כיבוס וטמא אחר כיבוס ואם מקדיר אף עכשיו טהור וא"כ הקשה התוספ' מנין יודע שאמר חזקתו בדוק ולא מתכבס לכן אמר התוספ' כיון דר"מ ור"א ורבי סתם אמרו משמע אף בסטרא לכן מוכיח דחזקתו בדוק ס"ל לר"מ ור"א ורבי ואח"כ אמר התוספ' א"נ דבודקת קודם הכיבוס ואם מצאה מעבירה עלי' ז' סמנים או כיבוס טוב וג"כ כשעבר מטבילו וככל הנ"ל בתירוץ הראשון ואינו טהור רק בשעה שאחר הכיבוס בבדיקה וניחא הכל וא"צ למה שמדחיק המהרש"א והניח בצ"ע וכן המהר"ם מדחיק עצמו וגם מה שהקשו הול"ל בתחלה שמעבירה עליו ז' סמנים חוץ מה שמתרצין הם ע"כ יצטרך ג"כ לפרש שהטבילוהו לכן מפרש תחלה ע"י כינוס סתם וטבילה ואח"כ אמר באמת אי נמי ע"י סמנים וגם טבילה ולדידן בזה"ז אין נ"מ לענין טהרות ולענין החלוק רק לענין האשה ולתלות כבש"ע ועכשיו נבוא למ"ש הס"ט סקפ"ד ברשב"א דלר"א ורבי לא אמרינן חזקתו בדוק איני יודע איך יוקמו ר"א ורבי מה שאמרו עד שעת כיבוס וסתם משמע אף לא נדהה ואף מקדיר ועוד דהש"ס מסיים ש"מ חזקתו בדוק ולא אמר מר"מ משמע אף לר"א ורבי סתם חזקתו בדוק ולא קאי רק על לא בדקו הפסידו למפרע דהיינו שאמרה שלא בדקה וכ"מ מרשב"א דכ' ומיהו התם פליגא בה ר"א ורבי משמע דקאי על מה דסליק בכותית דהוי כאמרה לא בדקה וכן אח"כ אמר ולר"א אף שלא בדקתו בשעת כיבוס משמע דפליג על לא בדקתו של ר"מ ובאמת י"ל לרשב"א נהי דפסקינן דלא אמרינן חזקתו מתכבס אף בטוב מ"מ ספק הוי וגם מקדיר ספק הוי כמו דלר' אחא לא נדהה ודאי רק ספק הוי וא"כ ניחא הכל במקום דחזקתו בדוק אף מקדיר ולא נדהה טהור כיון דיש גם ספק שמא נתכבס וטהור ובטל וגם חזק ו בדוק אבל כשלא בדקה טמא במקדיר ולא נדהה אבל במגליד או נדהה ודאי טהור אף לא בדקה דמגליד ודאי אחר הכיבוס וא"כ ה"ה לדידן להיפוך לענין תלי' בסתם דחזקתו בדוק אף מקדיר אין תולין ואם לא בדקה תולין מקדיר ומגליד אף לא בדקה אין תולין לרבי וחיישינן לרבי וא"כ עיקר כהמנ"י וכרו"פ ומה שהקשה הס"ט מסעיף מ"ז ל"ק דסמוך על סמ"ו ותדע דלא כ' בסמ"ז כשאינה בקיאה ומה שהקשה בסקפ"ו מהש"ך סקס"ה אדרבא מדכ' הש"ך וא"א לידע ע"י שאלה כבסעיף מ"ו משמע בכותית דאף ע"י שאלה אינה נאמנת ומה שהקשה הס"ט סקפ"ה על הש"ך סקס"ב מתוספ' ד"ה בודקת הנ"ל דהולך ע"י כיבוס כבר פרשתי דתוספ' כ' רק למ"ד חזקתו מתכבסת אבל אנן פוסקין כמ"ד חזקתו בדוק ולא מתכבס חזקתו וגם ז' סמנים אין לנו עכשיו כבסל"א עיין מה שכתבתי לעיל ס"ג ובסי' קפ"ח ס"ב. ומה שהקשה הח"ד סקל"ו על הרא"ש דתולין הקלקלה במקולקל ל"ק דהרא"ש ס"ל דתולין הקלקלה דוקא במקולקל כבר אבל לא במקולקל שאח"כ כיון דעד עכשיו הי' לה חזקת טהרה והפוסקים חולקין עליו. ומ"ש הס"ט ס"ק צ"ג דפי' המשניות חולק על הראב"ד שבסנ"ד כבר כתבתי לעיל מה דמקולקלת למנינה אינו רק לענין נדה וזיבה והנ"מ לענין ז"נ ועכשיו אין נ"מ כלל וא"כ אינו חולק ומ"ש נתקלקל וסתה ר"ל נדות וזיבות דבכל מקום קורא לנדות עת וסתה ולזיבות לא עת וסתה לכן אמר נתקלקל וסתה וצריכה ז"נ בספק ומ"ש הט"ז סקל"ו כבר כתבתי לעיל ומ"ש הט"ז ס"ק ס"א בתחלתו כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב וכמה מקומות ומ"ש שם הט"ז עוד להקשות על שו"ת רמ"א סי' צ"ג. מה חילוק בין מקום אחד לשני מקומות איני יודע הלא הרמ"א כ' שם הטעם דבמקום אחד לא מתרמי מגופה ומעלמא לכן אמרינן כיון דזה מגופה גם זה מגופה משא"כ בשני מקומות דיתרמי ומה שהקשה הט"ז מג' נשים שישנו במטה אחת שמדם אחת אמרינן דבפעם אחת בא הדם מקודם ונטף טפה והשאר נשאר משא"כ לבן ואדום ודאי אינו בא בבת אחת דהי' נתערב והי' אדום ע"כ דאח"כ ובשני מקומות דיתרמי תלינן אדום מעלמא כשיש לתלות והשתא ניחא גם מה שהקשה הט"ז בדף כ"ח למה לא שאל ר"ע אם ראתה מראות טהורות דביחד ודאי לא ראתה טהורות וטמאות לכן תלינן יותר הטמאות בו מעלמא וגם לא חיישינן להם אם לא דאנו רואין טהורות וטמאות על מקום אחד דלא יתרמי מגופה ומעלמא על מקום אחד אנו מוכרחין לומר דשניהם מגופה ומה שהקשה הט"ז דבתלי' אזלינן לקולא היינו בתלי' שוה אבל כשיש יותר הוכחה לתלות לחומרא תולין לחומרא וא"כ גם השני תולין בהראשון כמ"ש הרמ"א בתשובה ע"ש וגם מ"ש הט"ז דהוי רק כנתעסקה בבני מעיים לחוד איני יודע אף אם נתעסקה בבני מעיים לחוד כשמתעסקין בתרנגולת תולין בכל התרנגולת וגם מה שהקשה הט"ז ניחוש שמא חיפה מראה הטהור לטמא כבר כתבתי דלא חיישינן לטהורות וטמאות כל שלא ראינו אותם יחד כיון דאי אפשר לבוא ביחד רק זא"ז ואפשר דלכן אמר הנקה"כ דיש לדחות כל ראיותיו ומ"ש הנקה"כ דדינו מסתבר אפשר דר"ל כיון דמשמע מרמ"א דאף מראות טהורות אינן ודאי מהמקור רק יכולין להיות מעלמא רק דמיירי במקום שאין לתלותם מעלמא יותר הוכחה מהמקור וא"כ כשיש תלי' להאדום בדבר אחר מעלמא הוי ג"כ הוכחה מעלמא והוי הוכחה נגד הוכחה וכי אמרינן דתולין השני בראשון כמו ממקום שבא זה כן השני היינו כשיש על הראשון הוכחה ולא על השני כמו שכתבתי לעיל ס"ג וס"ד אבל כשיש גם על השני הוכחה להיפך אין תולין זה בזה כלל רק אמרינן זה ממקור וזה מעלמא ונתרמו יחד אבל כשנראה לעין שהאודם קץ של מראה הטהור א"כ באו ביחד מהמקור ונתערבו ואח"כ נדחה האדום לצדדין ודאי תולין אותם יחד נטמא כשיש יותר מגריס וגם צריך להיות כשיצטרף האודם בעצמו יהי' יותר מגריס דאל"כ תלינן במאכולת כמו דאמרינן אגב זוהמא דם מאכולת הוא ובחלוק אף משיך טהור כמ"ש שם ברמ"א בתשובה ואם בבדיקת עד אם תיכף ודאי טמא אף כחרדל כבסל"ג ובדין דסל"ד ול"ה אף דמשוך הוא י"ל כיון דעגול הוא בסביבותיו וגם י"ל דעגול כזה טהור אף יותר מגרים כמו בליד בדף נ"ד ובש"ע ס"ח רק על בשרה בס"ט מחמירין וי"ל להיפוך דקץ מראה טהורה הוא ומצרפין אותם הטהורה וטמאה יחד ליותר מגריס אבל פחות י"ל דגם מדם מאכולת יתרמי כן שיהי' קץ מראה טהורה דהיינו שגם דם מאכולת נעשה פעמים באמצע כמראה טהורה ומלשון רמ"א וט"ז משמע דמצרפין יחד מראה טהורה וטמאה לגריס ועוד ומ"ש הח"ד סקל"ז דרמ"א וט"ז מיירי בלא הרגשה כן האמת ומ"ש הח"ד להוכיח כט"ז מדף נ"ב שחוששת משום זוב איני יודע דגם בשו"ת רמ"א מביא זה ומתרץ דכאן בטהורות וטמאות אין מתרמין על מקום אחד מגופא ומעלמא ע"כ דכולם מגופה אבל שם בדף נ"ב כולם מגופה מתרמין אבל אין זה תלוי ביום אחד או בג' ימים רק כאן רואה ביום אחד אבל במקום שיש חומרא חיישינן בג' ימים לג' ימים לחומרא לשו"ת רמ"א דתולין לחומרא וכי אם נתעסקה בתרנגולת בג' ימים וכי נהי' מוכרחין לומר דנפל עליה ביום אחד אם נרצה נאמר דבג' ימים וכ"ש דלענין חומרת ז"נ חיישינן כמו שכתבתי לעיל בס"ה וגם רבי מר' זירא החמירו לענין ז"נ ואין ראי' לשאר דברים ואדרבא לשו"ת רמ"א דתולין להחמיר גם בזה תולי להחמיר והשתא נבוא לדברי הס"ט סקצ"ג מה שהבין בשו"ת רמ"א דמיירי בארגישה לכן הקשה אדחייתו מדף נ"ז ואינו כן רק כהח"ד דמיירי בלא הרגשה לכן מדחה מדף נ"ז דלס"ד אף מדרבנן ולמסקנא טמא מדרבנן אבל בהרגשה י"ל אף פחות מגרים טמא ומדאורייתא אף דאמרינן בדף נ"ב אגב זוהמא דם מאכולת היינו רק בכתם אבל בהרגשה לא אמרינן כן כיון דודאי מהמקור אמרינן כולו מהמקור ומה שמביא שם ראיות להט"ז כבר השבתי עליהם ומ"ש הס"ט שם דאף יותר מגרים טהור כמו כשיר בדף נ"ח והביא מר"ע במשנה דף נ"ח למה לא שאלה אם הי' בתמונה כזה איני יודע דאף לדידי' קשה דראיתי כתם במשנה שם משמע אף על בשרה ועל בשרה טמא בש"ע ס"ט ועוד דהי' לו לשואלה אם על חלוקה או על בשרה או על העד אלא ודאי כיון דלא שכיח לא חיישינן לשאול עליו אם לא דאנו רואין חיישינן ומ"ש שם בדף נ"ז עומדת טמא איני יודע דבדף נ' ר"מ לא מטמא עומדת רק מספק וי"ל דזה ראיות מהר"ם ומ"ש הס"ט בכוונת רש"י דף נ"ח ד"ה רב אשי דכל הני תיובתות לאו קושיית נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל דלא קאי רב ירמי' רק על קושיית דעל בשרה אבל הא דאותיום חייבין בקרבן דלא שייך לומר דמדרבנן וכן ר"מ בעומדת דף נ"ט משום נדה בדף י"ד ל"ק כלל כיון דשמואל בדף ט"ז ס"ל וסתות דאורייתא ובשבועות מוקי בסמוך לוסתה ומכניסה וא"כ י"ל כיון דמדרבנן טמא אף בלא ארגשה לכן בסמוך לוסתה טמא מדאורייתא אבל אי נימא דבלא ארגשה אף מדרבנן טהור לא שייך שבסמוך לוסתה יתחייב קרבן וכן בדף י"ד רק רב אשי אמר משום נדה אבל ר' ירמי' אפשר ס"ל משום כתם וגם מ"ש למה לא מקשה הקושיות שבדף נ"ז על ר"ע שבדף נ"ח כבר תרצתי בסי' קפ"ג ס"ב וסי' קפ"ז ס' והפירוש ברש"י דף נ"ח ד"ה רב אשי כיון דר' ירמי' אמר דמודה שמואל בבדקה קרקע עולם דטמאה מדרבנן אף בלא הרגשה ולא אמר דטהור רק מדאורייתא לכן אמר רב אשי דשמואל לא מטהר משום הרגשה דלא ארגשה דא"כ אין טהור רק מדאורייתא רק שמואל לא מיירי כלל מהרגשה שיטהר מחמת שלא ארגשה דעכ"פ טמאה מדרבנן רק דמטהר משום דאינו מקבל טומאה וטהור אף מדרבנן לכן אמר כיון דמדאורייתא טהור כשלא ארגשה בבשרה רק מדרבנן טמא ובדבר שאינו מקבל טומאה טהור אף מדרבנן ול"ק כל הקושיות דשם בדבר המקבל טומאה טמא מדרבנן כהנ"ל כיון דשמואל לא השמיענו עיקר דין דטהור מדאורייתא בלא הרגשה ולא שייך להקשות עליו כלל רק השמיענו דטהור מדרבנן באינו מקבל טומאה ומ"ש הס"ט מרש"י דף ס"ב ד"ה א"ל הניח עד שתראה בבשרה אין זה ראיה דבבשרה בפנים כמ"ש בדף כ"א ומ"א ונ"ז שמטמא בפנים לליל ושם חזקתו בהרגשה כמ"ש ברמב"ם וכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב ומ"ש ממקור מקומו טמא כבר כתבתי ס"ס קפ"ד וכמה מקומות ע"ש ומ"ש מרש"י דף נ"ב ד"ה מהו דתימא י"ל דס"ל כהרמב"ם דכתבתי כ"פ בסי' זה דס"ל דממעיין פתוח א"כ הרגשה ומ"ש מרש"י דנ"ג ד"ה והוא מתקן י"ל דראי' ג"כ בלא הרגשה ומדרבנן ומ"ש מרש"י דף ה' כבר כתבתי לעיל בס' ומ"ש מרש"י דף נ"ט שלא להקל בנדה גמורה ר"ל ג"כ דארגשה ומ"ש מתוספ' דף ה' ד"ה ואינה מונה כבר כתבתי דראי' ג"כ בלא הרגשה ומדרבנן וא"כ ל"ק גם מתוספ' דף נ"ג ומתוספ' דף וג' כבר כתבתי לעיל בסי' ה' ומתוספ' דף נ"ו י"ל ג"כ דסברה דמדאורייתא כיון דמגופה אתיא ומ"ש מתוספ' דף ס"ב ד"ה הנח לכתמים לא עיין ברש"י ד"ה דם תבוסה דמדרבנן ר"ל ספק השקול אבל כתמים דנוזלות מגופה ולא הוי ספק החמירו רבנן כדאורייתא נצריך ס"ס כבמשנה ומ"ש מרב דף ס"ח ודאי זבה או די"ל מדרבנן או דמעיין פתוח א"צ הרגשה כמ"ש לעיל ומ"ש מדף כ"א שפיר וחתוכה כבר כתבתי בסי' קפ"ג וסי' קפ"ח ומ"ש מספר זכרון יוסף כבר קיימתי מסברא דנפשי ומה שהקשה מאותיום חייבין בקרבן שמא הרגשת שמש חוץ ממה שנוקמי בסמוך לוסתה כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב דאף הרגשת שמש טמא ודאי תוך וסת ומ"ש מדף י"ד דילמא דם מאכולת כבר כתב רש"י דרק לענין קרבן ומסיק דבדוק וחייב קרבן דהרגשה בלא דם הוא רק ספק כמ"ש כמה פעמים בתה"ד שבש"ע ס"א ועם דם ודאי ומ"ש מרמב"ם שכ' דכתמים מספק. שמא מהחדר בא כבר כתבתי דאם מהחדר אף בלא הרגשה טמאה ודאי מדאורייתא דחזקתו בהרגשה ולאו אדעתה לכן כ' ספק מהחדר והרמב"ם לשיטתו דספק השקול מותר מה"ת רק מדרבנן אסור וקמ"ל דהוי ספק השקול אבל להפוסקים מה"ת אסור כבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב דלא הוי ספק שקול דעלי' וצדדין קרובין רק מדרבנן ע"ש ומ"ש מדף י"ב כבר כתבתי בסי' קפ"ה ומ"ש מהרא"ש שלא הביא לשמואל שבדף נ"ז לפי מה שכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב הפירוש בר"ע שבמשנה דף נ"ח דם ולא כתם וכיון דהרא"ש מביא לר"ע לא הוצרך להביא דשמואל דכ"ש הוא וא"כ גם הרא"ש כהטור ומ"ש ממקור מקומו טמא כבר כתבתי בסי' קפ"ד דמקור מקומו טהור ומ"ש מהטור וש"ע ריש הסי' שכ' דאין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה ד"ת עד שתרגיש מטמאה ר"ל לטמא בועלה לחטאת ואשם ונ"מ בזה"ז לענין כפרה שבסי' קפ"ה ס"ד ומ"ש דאם נמצא על הרעי דם בלא הרגשה טהור דרעי אינו מקבל טומאה ולא גזרו לפמ"ש בתחילת הס' דאם ודאי מגופה י"ל דגזרו אף על דבר שאינו מקבל טומאה וא"כ אף על הרעי הוי חד ספק כמצדדין וטמא מדרבנן ול"ד לספק מעלמא ומ"ש בשם חידושי הר"ן אין הפירוש כן בחידושי הר"ן אף שאינו בידי רק לפי מה שהביא הוא י"ל הפירוש בדבר המקבל טומאה גזור בה רבנן כדי שלא יבואו לטהר הבגד ר"ל כשקיבל הבגד טומאה ממקום אחר כשיפול מנדה עוד הכתם והאשה תהי' טהורה יטהרו גם הבגד דלא שייך שהבגד יהי' טמא והאשה תהי' טהורה וכיון דלא ידעו שהאשה האחרת הנדה טמאה יטהרו גם הבגד וא"כ אף אם אותו דבר שאינו מקבל טומאה מונח על דבר המקבל טומאה טהרו האשה והדבר שאינו מקבל טומאה:

ז. הקיצור בענין הרגשה כבר כתבתי סי' קפ"ג וקפ"ד וקפ"ה וקפ"ז ואם הרגישה ובדקה מיד ולא מצאה כלום ספק דאורייתא ואף במעוברת ומניקות ואם מצאה מראה טהורה מיד טהורה אף באשה דעלמא ומיד היינו שעם הבדיקה יהי' שיעור אחר שבסי' קפ"ז אבל אח"כ לא מהני ובענין מקור מקומו טמא כבר כתבתי בסי' קפ"ד. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות לא גזרו על כתם שלה בין נמצא על בגדי' או על גופה אבל כשראתה מגופה אף בלא הרגשה גזרו על ראי' זה ואסור מדרבנן במשהו ואם ראתה מגופה ג"פ גזרו על הכתם הנמצא בבגדי' בגריס ועוד או על גופה כפלוגתא דלקמן היתה שופעת כמה ימים פחות מז' ימים דשופעת ז' ימים א"א לחיות או שהיתה מזלפת טיף אחר טיף אף ז' ימים כסדר בהרגשה אינו רק כראי' אחת אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה ג"פ אם בהרגשה בכל פעם אף ביום אחד הוי כג"פ אבל אם רק פעם ראשון בהרגשה ואח"כ שלא בהרגשה הוי כפ"א עד שתראה ג' וסתות ועש"ע ס"ד. בסי' קפ"ח כתבתי דדיהה מחרת טהור ואין לך כל בית שלא יהי' בו די' וגחלים ואין לך אשה שלא תתעסק בגחלים. ודם פרעוש וצפור בכלל אדום ותולה בו אדום. גריס הוא וא"ו שערות קבועין בגוף הן ושני חצי אוירן. וחצי סלע הוא יותר מגריס. הרמב"ם ס"ל דעל בשרה לחוד אף עגול אף במשהו טמא ע"ז חולקין הפוסקים ועיקר כהפוסקים אבל על בשרה לחוד וספק אם משוך אם עגול טמא אף דבלא הרגשה ואף בדינים דש"ע ס"ט דספק אם צורתן מוכחת עליהן דלאו מגופה אבל בבגדי' וספק אם צורתן מוכחת עליהן דלאו מגופה אבל בבגדים וספק אם צורתן מוכחת עליהן דלאו מגופה אף כגריס ועוד טהור אבל על חלוקה ועל בשרה עגול ביחד מצטרף לגרים ועוד דוקא טמא אבל פחות טהור אף אם נקח החלוק ישאר על בשרה מצד אחד משוך. גריס תולה בכנה אף שלא הרגה כנה וכשהרגה פשפש תולה עד כתורמוס, וכשהרגה הרבה כנים תולה כמה שהרגה. ומכנה הגדולה לא יהי' יותר דם שיעשה ממנה על הבגד יותר מגריס אבל יש קטנה שיהי' ממנה פחות מגריס ומסתם אמרינן שהי' כגריס ואם נתעסקה בדם שיכול להיות ממנה כגריס ונמצא כגריס ועוד עד פחות משני גריסין טמא דהי' לו להיות כשני גריסין דסתם כנב כגריס אם לא דהכנה מעובה בו עם דם וניכר דהדם מהכנה לא הלך יותר מהועוד ולא פחות מהועוד ונשאר כגריס מכיון מהעסק אבל כשנתעסקה פחות מגריס ונמצא כגריס ועוד טהור דאמרינן כמו דהעסק הי' פחות מגריס כן הכנה הי' פחות מגריס ואם נתעסקה כגריס ונמצא כשני גריסין טהור וכן בנתעסקה כגריס ונמצא כשלשה גריסין מכוון אבל משני גריסין עד שלשה טמא אבל בנתעסקה פחות מגריס ונמצא כשני גריסין או יותר טהור דאמרינן דהעסק באמצע ומצדדין שני כנים. ובגד מנומר לבן ושאר צבעים ונמצא כתם אם כגריס ועוד על מקום הצבוע לחוד אף שיש גם כגריס ועוד על מקום הלבן לחוד טהור וכן אם על הצבוע פחות מגריס ועוד ועל הלבן פחות מגריס ועוד טהור אף שיש על הלבן גריס מצד זה וגריס מצד זה ועל הצבוע גריס הצבוע מפסיק וטהור אבל אם על הצבוע רק גריס ועל הלבן במקום אחד גריס ועוד טמא וכל הנ"ל בספק מגופה דלא גזרו על דבר שאינו מקבל טומאה וצבוע אבל ודאי מגופה אף בלא הרגשה גזרו אף על דבר שאינו מקבל טומאה וצבוע א"כ לא מיבעיא דהצבוע אינו מפסיק רק אף מצטרף. מ"ש בסי"א רק על קשרי אצבעותיה אף דע"י שחי' הרבה יכולה ליגע למעלה היינו דהבגדים מגיעין על הרוב עד קשרי אצבעות לא חיישינן שנגע מתחת הבגד וגם בקשרי אצבעותי' אף בלא בדיקה אם נתעסקה בידים בדם טהור ולמצא כתם על גופה אם ידוע שבשעה שנתעסקה בידים לא נפל על גופה טמא ולא תלינן שנגעה בידים בגופה ואם אין ידוע י"ל שבדרך הילוכו הלך גם לגופה וטהור. אף דאמרינן שתי נשים שנתעסקו בגריס ועוד דם ונמצא על כל אחת כגריס ועוד שתיהן טמאות אבל באשה אחת שנתעסקה כגריס ועוד ונמצא כגריס ועוד למעלה וגריס ועוד למטה טהור ואם נמצא במקום אחד כשני גריסין ושני ועודן צ"ע. ובש"ע סי"ז דוקא יודעת שלא נזדקרה כלל אבל בספק חיישינן שנזדקרה מעט וכיון דיש סברא דשחתה ונזדקרה אינה תולה תחתון רק עליון אבל בנזדקרה הרבה ויודעת אף עליון אינה תולה אם על בשרה למטה ועל חלוקה למעלה בספק נזדקרה אינה תולה התחתון רק העליון ובודאי נזדקרה הרבה אף העליון אינה תולה ובלא נזדקרה בודאי כלל שניהם תולה ואם נזדקרה ועברה בשוק של טבחים מ"מ אינה תולה כלל. שתי נשים שנתעסקו בסלע ונמצא על כל אחת כסלע אם כל אחת יודעת שלא נפל עלי' כל הדם רק נשאר דם שנפל על השני' בין נתעסקו ביחד ובין בזא"ז ובין שבאו לישאל יחד או זא"ז שניהם טמאין אבל כשאינה יודעת אם נפל עלי' כל הדם ואינה יודעת כלל משני' שנפל עלי' דם כגון שנתעסקו בצפור זא"ז ובאו לישאל זא"ז הראשונה ודאי טהורה והשני' צ"ע. אף בשימשה ובדקה בעד הבדוק תיכף ונמצא דם ומאכולת מעובה הוי ודאי טמא דאותו מקום בדוק. ועל עד שלו כשלא קנח עד זמן מרובה טהור. ועל עד שלה באופן הנ"ל אף בקינוח טמא בכיבוס. ודינו של הט"ז סקכ"א בהניחו בגלוי אמת. וגם מ"ש הט"ז בסקכ"ג בשעת וסתה טמאה. בדקה בעד שאינו בדוק אף משיך ואף בתוך ג' ימים לנקיים טהור פחות מגריס ועוד ובודאי מגופה אף פחות מגריס ועוד טמאה. בדקה בעד הבדוק וטחתה ביריכה אף דנמצא רק על העד לחוד פחות מגריס ועגול טהור ובעד שאינו בדוק וטחתה ביריכה אף דנמצא רק על העד וגריס ועוד טהור. אם בדקה עצמה בעד או בחלוק והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם אם כגריס ועוד טמאה משום כתם אם אינה יודעת עכשיו אם הי' נקי או מלוכלך בשעה שבדקה בו מסתם אמרינן דידעה שהי' נקי כיון דבדקה בו ועכשיו שכחה וכן בחלוק כיון דהונחה בקופסא וה"ה ביודעת שהי' עד בינוני שאינה יודעת אם בדקה אותו מעולם וה"ה בלקחה מחברתה כיון דבהניחא בקופסא אמרינן דשאלה שהי' נקי אבל אם יודעת שלא שאלה וכן אם יודעת שקנחה בעד המזדמן לה בבית מותר לכ"ע אף שהניחה בקופסא אבל אם לא הניחה בקופסא רק שהניחה מגולה אף שאינה זוכרה אם שאלה בחלוק טהור דאמרינן שלא שאלה וגם חבירתה לא הודיעה לה אבל בעד חברתה הטהורה הי' מודיעה לה. ובענין הכינים שבאותו מקום בזה"ז כיון דבלא הרגשה וספק עגול ומשוך וגם הני כינים בודאי יש באשה הזו וגם עכשיו כשמקנחין ובודקין אין מדקדקין שיהי' דוקא בהסדק והוי כטחתו ביריכה מותר כבסי' קפ"ג. הדין עם הט"ז סק"ט דהראשונה צריכה לבדוק קודם לבושה ובשעת פשיטתו עצמה וחלוקה והשני' אם בדקה קודם לבושה ותוך שיעור וסת לא חיישינן שמא ראתה בינתיים. ותולה בסיפרת ז"נ ביום הז' כשלא בלה אבל אינה תולה בספרה ז"נ בתוך הז"נ ובשומרת יום בשני יש פלוגתא. ועיקר כהש"ך סקנ"א. לדידן דאינה סופרת רק עד יום ה' לשימושה אם בדקה עצמה אחר יום ב' לראייתה ושמרה עצמה בטוב כל הג' ימים אף בכתמים הוי כאחר ג"י אבל אם לא שמרה בטוב מכתמים לא מהני. אם נתקלקל הז"נ ע"י ראי' אם מתחלה הי' ע"י הרגשה ממקור אף שאח"כ ע"י כתם צריך להחמיר חומרא דג"י אבל מתחלה ע"י כתם בלא הרגשה אין להחמיר חומרא דג"י דלא כב"ש באה"ע סי' ס"ג שכ' דלא פלוג. כתם אינה מטמא למפרע בזה"ז א"כ אם מצאה אחר ג"י אף שיש ספק שמא הי' תוך הג"י טהור מ"ש בש"ע סמ"ב קטנה שלא ראתה מעולם הוא דוקא. במקום דחזקתו בדוק אף מקדיר אין תילין בו בסעיף מ"ו ואם לא בדקה תולין מקדיר אבל מגליד אף לא בדקה אין תולין. וקי"ל דאין חזקתו מתכבס וגם ז' סמנים אין לנו וצדקו דברי הש"ך סקס"ב. כשיש כתם גדול יותר מגריס ובתוכו מראה טהורה וסביביו מראה אדום ונראה לענין שהוא קץ מראה הטהור טמאה אבל אם פחות מגריס בין כולם טהורה כשהי' בלא הרגשה אבל בהרגשה אף פחות טמאה אבל אם המראה טמאה באמצע ולא מסביביו אף יותר מגריס עם המראה טהורה כיון דהמראה טמאה באמצע אין בה גריס ועוד טהור בלא הרגשה. דבר שאינו מקבל טומאה שמוכח על דבר המקבל טומאה ונמצא כתם על דבר שאינו מקבל טומאה טהור:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה