אור ברסלב
מי טהרה סימן קפט וסת קבוע ואינו קבוע ובו

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קפט וסת קבוע ואינו קבוע ובו

סימן קפח מראות הדם ובו

א. צריך לבאר בש"ס דף ל"ט דשמואל אמר על משנה דהיתה לימודה לראות יום ט"ו ושינתה ליום כ' זה וזה אסורין ל"ש אלא ט"ו לטבילתה שהן כ"ב לראייתה דבימי נדתה קבעה וסת אבל ט"ו לראייתה דבימי זיבתה לא קבעה וכתוספי' ד"ה רב הונא דלא קי"ל כשמואל דאמר שאין קובעת וסת בימי זיבתה דאדרבא ר"ל אמר דקובעת וסת בימי זיבה ואינה קובעת בימי נדה ור' יוחנן ס"ל דאשה קובעת וסת בימי נדה דמשמע בימי זיבה ודאי קובעה וסת וקי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל איני יודע דאין ראיה מר' יוחנן דשני פעמים ראתה בימי זיבה ופעם ג' ראתה בימי נדה אז קבעה וסת כמו דאמרינן לדידיה שני פעמים ממעין סתום ופ"ג ממעין פתוח אבל בימי זיבה לחוד אינה קובעת וסת לר' יוחנן רק תוספ' לשיטתו דפי' כפי' השני דרש"י דף י"א מעין סתום אבל לרש"י אין ראיה ועוד י"ל דר' יוחנן ור"ל לא פליגי כלל על שמואל אף אם נאמר דר' יוחנן ס"ל דקבעה וסת אף בימי זיבה וכן ר"ל היינו דוקא בימי החודש ושבוע אבל בהפלגה שאינה ימי החודש ושבוע כ"ע ס"ל כשמואל דאינה קובעת בימי זיבה והטעם דבימי החודש ושבוע הוי כל חד כראיה בפ"ע למנות ממנה לכן בוסת החודש ושבוע סגי בג"פ ובהפלגה צריך ד' פעמים כיון דבחודש היום בעצמו גורם ולא המנין הפלגות הראיה וכן לענין חשש בחודש ושבוע בפ"א סגי ובהפלגות ב"פ וכן מוכח מרב הונא ורב אשי בדף י"א דראתה ג' פעמים בחד בשבת קבעה וסתה דפעם השני הוי בימי זיבה וכן פעם השלישי בלא טבילה הוי ימי זיבה לשיטת תוספ' ורש"י וכן כמה פעמים הוי ימי זיבה כל שלא טבלה לזיבתה ושם אין זמן לטבול ודוחק לומר דבדף י"א מופלג כל חד בשבת מחבירו דכל כהני הוי להו לפרושי וכ"ש לשיטת הרמב"ם דס"ל דזיבות הן אחר ימי נדות אף שלא ראתה בהן כלל בימי נדות ודאי מוכח כן משמואל בעצמו בדף ס"ד דראתה יום תעשה עשר לחודש זה וי"ו בשני וי"ז בשלישי וי"ח ברביעי קבעה וסת בדילוג אף דכולם בתוך ימי זיבה וכן השאר דבש"ס שם ע"כ דבחודש אף בתוך ימי זיבה אף לשמואל קבעה וסת ואף ר"ל דס"ל דאינה קובעת וסת בימי נדה היינו בדין שלו לרב פפא כשראתה כל הג"פ בימי נדה שראתה בהם כבר ופעם הג' הוי ג"כ כראתה כבר כמ"ש רש"י או כמ"ש תוספ' בעצמו שראתה כל הג"פ שני פעמים או לרב הונא בריה דר"י כשראתה פעם הג' שני פעמים בכ"ה ובר"ח אבל בדין דשמואל דראתה רק בימים הראוים לנדה ולא ראתה בהם כבר מודה ר"ל דקבעה וסת דאיך יפלג רק על סתם ברייתא דר' יוסי ור' יהודה בדף ס"ג היתה למודה לראות מעשרים לעשרים דודאי נקבע בימי נדה לכ"ע אלא ודאי כיון דלא ראתה כבר מודה ריש לקיש לשמואל דקבעה בימי נדה רק לר' יוחנן לרב פפא אף שראתה כבר ב"פ ובפעם ג' לא ראתה כבר קבעה ולר"ה בריה דר"י אם ב"פ הראשונים לא ראתה כבר רק בפעם ג' קבעה ובזה יהיה כל דברי הרמב"ם מבוארין בפ"ח בהלכה ט' דאין קבעה וסת בימי נדתה שראתה בהן כבר היינו כשכל הג"פ ראתה בהן כבר ופוסק כשמואל ור' יוחנן או דדמים יתירים שבכ"ה הוי כלא ראתה כלל או די"ל אף ר' יוחנן מודה דבהפלגות אף בימי נדה צריך שכל הג"פ לא ראתה כבר רק ר' יוחנן בחודש אף דפ"א ראתה כבר קבעה וכן עיקר וא"צ למ"ש ה"ה שם פלוגתא בין הרמב"ם לרמב"ן ורשב"א רק אין כאן פלוגתא ועכ"פ אף מדברי ה"ה בשם הרמב"ן ורשב"א מוכח דבימי הש"ס הי' הדין כשמואל דאין קובעת בימי זיבה וה"ה בימי נדות כשראתה כבר כל הג"פ ועכשיו נבוא לדברי התוס' השני ד"ה מיקבע דבאמת כמו שרש"י פי' דהבעיא כשראתה ג"פ בימי זיבה אם חוששת א"כ לא מוכיח הש"ס ממשנה דף ס"ג כלל דשם הוקבע בימי נדה לכן חוששת בימי זיבה אח"כ אבל באמת ל"ק על רש"י כלל דלרב פפא כיון דרק מנינן מכ"ב אבל נדה ופתחה מכ"ז מנינןן א"כ נחשב כ"ב שמכבר ימי זיבה נגד כ"ז ואדרבא לתוס' קשה מרב הונא ברי' דר"י מדכ' כ"ב נמי מכ"ז מנינן כ"ב קיימי לה בתוך נדותה וקשה דעכ"פ מוכח דחיישינן ס"א כיון דחוששת לכ"ז וכ"ז השני ודאי מימי זיבה הוא אם ראתה בכ"ב אבל לרש"י ניחא דזה לא היה בעיא כלל כיון דכ"ז הראשון התחיל נדה חוששת לשני אף בימי זיבה לכ"ע אבל לתוספ' דאף מימי נדה לזיבה הוא בעיא קשה ואפשר לתוספ' כיון דבלא"ה לא קי"ל כשמואל לתוספ' י"ל דר"ה בדר"י ס"ל לשמואל דדוקא כשלא ראתה בכ"ב חוששת לכ"ז דהוי ימי נדה אבל ראתה בכ"ב אינה חוששת לכ"ז ואפשר אף רש"י ס"ל כן דוקא כשלא ראתה אבל ראתה בכ"ב נעקר כ"ז אף למה דקי"ל כשמואל רק שקשה לי מ"ש רש"י סוף דף ל"ט דר"ח הג' הוי מימי נדה של כ"ה הלא כ"ה הוא יום הז' של ימי נדה ואח"כ מתחילין תיכף ימי זיבה והוי ר"ח הג' מימי זיבה דודאי אף דהתורה אמרה שבעת ימים תהא בנדתה ר"ל רק דתחשוב שבעת ימים נדה אף בימי זיבה ולא מצינו בזה חילוק וצ"ל כיון דאמרינן על כ"ה דנתוסף דמים יתירים הוי כל שבעה ימי נדה. שוב ראיתי במהרש"א דף ל"ט דכ' דמכאן מוכרע שטה של רש"י ורמב"ן דאין ימי זיבה מתחילין רק אחר ימי נדה שראתה בהן דאי כהרמב"ם קשה למה חיישינן לכ"ז או דנקבע בג"פ הלא הוא בימי זיבה איני יודע דרמב"ם פ"ח מהא"ב הלכה ד' היה לו גרסא אחרת היתה רגילה לראות מכ' לכ' ושינתה לב"ג וא"כ נקבע ג"פ תחלת בימי נדה וכיון דנקבע ג"פ בימי נדה אף דאח"כ בימי זיבה לא נעקר מחמת זיבה א"כ ה"ה שינתה כיון דתחלת וסת היה נקבע בימי נדה וכ"ש דגם פעם השלישי מהשינוי היה בימי נדה וגרס במשנה היתה רגילה לראות בי"ג ושינתה לי"ח וע"ז אמר שמואל ל"ש אלא י"ג לטבילתה דהיא ך' מראייתה ומה שמדחיקין מהרש"א ומהר"ם בט"ו לראייתה דרק פ"א וג' הוי בימי זיבה אבל פעם ב' הוי בימי נדה לרש"י ורמב"ן דאין ימי זיבה מתחילין רק אחר ימי נדות שראתה בהן א"צ לזה דאף פעם ב' הוי ימי זיבה די"ל דאף לרש"י ורמב"ן דאין ימי זיבה מתחילין רק אחר ימי נדות שראתה היינו כשלא ראתה גם בימי זיבה הקודם אבל כשראתה בימי זיבה הקודם אף דאח"כ בימי נדות לא ראתה כשמגיע ימי זיבה מתחילין ימי זיבה ועכשיו נבוא לבאר דף ס"ד מ"ש ברש"י ד"ה אימא וד"ה הני מילי ומהרש"א הקשה על גירסת עשירי דלא הוי הפלגות שוות איני יודע כיון דרש"י קאי על תוך ימי זיבתה דהקביעות של ראיות הראשונות היו ג"כ בימי זיבה כגון שרגילה לראות מי"ז לי"ז דהוי יום אחד ראיה ושומרת יום כנגד יום וטבלה דהוי מט"ו לט"ו לטבילה ועכשיו שינתה לי"ב דהוי עשירי מטבילתה כשתגיע י"ב אחר דהיינו עשירי לטבילתה דג"כ בימי זיבה הוי אמינא דלא כחיש ומה שהקשה מהר"ם דאין ימי זיבה רק אחר ימי נדה שראתה בהן כבר כתבתי דאם ראתה בימי זיבה הקודם לימי נדה א"צ לראות בימי נדה ורש"י מצייר דבמשנה מאחרת חמשה ימים והיא תצייר כשמקדמת חמשה ימים ומה שתירץ מהר"ם כבר הקשה מהרש"א שנעקר בפ"א ומה שהקשה מהרש"א ממה שכ' רש"י קודם וכי הדר מט"ו ט"ו לטבילתה קיימא בתוך ימי נדה אין קושיא דמכ"ב מנינן כ"ב לרב פפא והוי כראתה בכ"ב וטבלה וכשמגיע י"ז מן כ"ז הוי כ"ב לכ"ב וט"ו לטבילתה ונדה ממנין כ"ב. ומ"ש מהרש"א כרב פפא דכ"ב מונין מכ"ב מ"מ חוששת לכ"ב מן כ"ז הדוחק מבואר וא"צ לזה רק כמו שכתבתי פשוט וכמו בדף ל"ט. ומ"ש שם בתוספ' ד"ה ואינה אסורה והקשה תוספ' כששינתה לי"ז תאסר אח"כ לי"ח ותירוץ דלדילוג פ"א אינה חוששת וכ' מהרש"א ה"ה דה"מ להקשות בשינתה לט"ז תחוש לי"ז רק דאולמא לאקשויי מי"ז שכבר דילגה פעמים איני יודע דבתוספ' בתירוץ כ' רק חדא זימנא אבל באמת ל"ק כששינתה מט"ו שהיתה רגילה לט"ז לא תלינן בדילוג דדילוג לא שכיח וגם לא הוי דילוג רק שינה וסת שמא תראה תמיד בט"ז ולזה חיישינן באמת אבל כשדילגה לט"ז ואח"כ לי"ז אנו רואין דילוג פ"א והוי אמינא דנחוש מ"מ לא חיישינן רק מ"מ קשה באמת למה לא נחוש בוסת הדילוג כמו בשאר וסתות בשינוי פ"א או ב"פ חיישינן פ"א נ"ל דבדילוג כשדילגה לט"ז יום אחד ולי"ז הוי שני ימים מט"ו הוי כפ' דשנים כפל אחד אדרבא אם באנו לחוש לדילג לא היה לחוש לי"ח רק לי"ט דהוי ד' ימים מט"ו דהוי כפל משני ימים וכיון דהא דחיישינן י"ח שלא נקבע לכ"ע לא הוי רק דרבנן ועכ"פ ספק הוי לא חיישינן כלל ויותר חיישינן לי"ז האחר דתקבע לשווין ובתוספ' שם בד"ה איתמר וברא"ש דהיכא דראשונה אין לה שיעור בחודש אף רב מודה דאינה מן המנין משמע אף דהשאר בימי החודש כדין דרב ואח"כ אמר התוספ' שני' בעשרים לה ושלישית בכ"א לשניה משמע דרק בהפלגה וכן ברא"ש ובאמת בהפלגה מוכח מן המשנה דדף ס"ג לימודה בט"ו ושינתה ג"פ לכ' ורב ודאי לא ידלוג על המשנה אלמא דאף בהפלגה שוות אין ראשונה מהמנין וכ"ש בהפלגה בדילוג ועוד דבמשנה אף ראשונה ידוע כיון דרגילה לט"ו ושינתה לעשרים ומ"מ אין ראשונה מהמנין וכ"ש אם בדילוג רק שקשה מה מקשה הש"ס לרב מלימודה מברייתא הלא במשנה לימודה והפלגות שוות ומ"מ צריכה ג"פ אף דלתירוץ הזה כ"ע כרשב"ג וא"כ כ"ש בדילוג דצריך ג"פ ע"כ צ"ל דמשנה בהפלגות וברייתא דהיתה לימודה בימי החודש כדוגמא דרב וימי החודש בדילוג עדיף מהפלגות אף שוות רק דקשה מה קאמר הש"ס מהו דתימא כיון דלמודה ועקרתיה בתרי זימני עקרה ליה כיון דבמשנה אמרינן דאף נקבע בהפלגות צריך עקירה ג"פ כ"ש נקבע בימי החודש ואפשר דבדילוג גרע בשלמא במשנה לימודה בשוות ועכשיו שינתה ג"כ ועקרה בשוות אין זה עקירה עד ג"פ אבל כשלמודה בשוות ועקרתיה בדילוג הוי אמינא דבתרי זימני מיעקר קמ"ל והשתא ניחא דקאמר הש"ס לשון כיון דלמודה ועקרתיה הול"ל אף דלמודה ולמ"ש ניחא דר"ל דוקא כיון דלמודה בשוות ועקרה בדילוג הו"א דדי בב"פ קמ"ל וא"כ מוכח מתוספ' הזה ורא"ש מדאמר ולכ"ע אין ראשונה מהמנין ובענין שתשלש בדילוג כגון ראתה עכשיו מלכ' ולכ"א משמע דבהפלגה בדילוג אין כאן בין רב לשמואל דלרב צריך ד"פ ולשמואל סגי בד"פ כמו בלמודה דאין חילוק בין רב לשמואל וא"כ מוכח דלא ס"ל כטור וב"י דבהפלגה בדילוג צריך חמשה פעמים רק סגי בד"פ אף לשמואל וכן מוכח בהדיא מתוספ' דף ט' ד"ה פיחתה דבד"פ אין פלוגתא בין רב לשמואל וגם מהרש"א ומהר"ם בב"ק דף ל"ז פ' דלשמואל צריך ה"פ ואיני יודע מנין להם וגם מתוספ' נדה דף ט' הנ"ל משמע להיפוך לכן באמת במחבר ס"ה סתם דסגי בד' ראיות ומ"ש הש"ך סק"ח וט"ז סק"ו דהוא להי"א שבס"ז חוץ מה שבמחבר לא הזכיר בס"ז להי"א ועוד דנאמר מדברי המחבר מ"מ הדיעה ראשונה בסתם ועוד דלפמ"ש אין כאן פלוגתא כלל כמו שמוכח מתוספ' דף ט' דראתה תחלה מל' לל' ואח"כ דילגה לצ"א ולצ"ב ולצ"ג וכ' תוספ' דלאו דוקא בהפלגות רק אף בימי החודש לא קבעה וסת לשמואל דקי"ל כוותיה ולרב אף שלא בימי החודש קבעה בג"פ והוי לרש"י לפרש בימי החודש כגון דהסוף היה בט"ו לחודש ואח"כ בג' חדשים ראתה בי"ז לחודש ואח"כ בג' חדשים ראתה בי"ח לחודש ואח"כ בג' חדשים ראתה בי"ט לחודש לשמואל לא קבעה וסת דממ"נ אם ראיה דעונה בינונית הקודמת מצרף גם להפלגות קבעה וסת וע"כ דאינו מצרף ובודאי אינו מצרף כיון דנעקר בג' עונות בינונית הראשונות שלא ראתה ומסולקת דמים והוי ראיה חדשה ולשמואל לא קבעה וסת לכן תירץ דבהפלגה בדילוג צריך ד' ראיית לכ"ע וא"כ לכן כ' רש"י בהפלגות בדילוג כדי שלא יקבע וסת לכ"ע אבל בכיוונה ראייתה דהפלגות שוות לכ"ע הראשונה מהמנין דנתגלה דאינו סילוק דמים אף הראשונה רק שינוי וסת רק דחכמים לא אחמרו לטמא מעל"ע בראיות הראשונות אבל לענין וסת מצרף כמ"ש רש"י בהדיא וכן לר' דוסא די' שעתה וא"כ נחזי אנן בשאר אשה לא בזקנה בהפלגות דדף ל"ט וס"ג כשלמודה בכ"ב ושינתה לכ"ז לא מיבעיא דקשה לרב פפא דאמר ראיית כ"ב מכ"ב מנינן למה אמר בדף ס"ג כשראתה ג"פ בכ"ז הותר כ"ב ונקבע כ"ז ובשלמא לקביעות כ"ז צריך ג"פ שיהיה ג' הפלגות כ"ז אבל לעקירת כ"ב היה סגי בב"פ כ"ז דלא ראתה בהם ג"פ כ"ב ואף לר"ה דר"י דגם ראיית כ"ב מכ"ז מנינן קשה למה מהני ג"פ כ"ז לענין עקירת כ"ב דנקבע קודם היה לר לחוש שמא תראה בפ"ג כ"ב מכ"ז ותקבע גם כ"ב ע"כ צ"ל דקודם שראתה ג"פ כ"ז אף דנעקר כ"ב יהיה הפלגה מ"מ אין הפלגה ראשונה כלים דלא תעקר כ"ב רק אירע גם שינוי במקרה ואם תחזור ותראה בכ"ב תחזור לקביעות כ"ב כמ"ש בברייתא דף ס"ד בשינתה מכ' לל' אבל כשראתה ג"פ כ"ז דהוי ג"פ הפלגות אמרינן דנתגלה דגם הפלגה ראשונה מהמנין יהיה עקירת וסת הראשון ושינוי לוסת השני וא"כ ה"ה בדילוג בהפלגות סגי בד"פ כגון ראתה ולסוף כ' ולסוף כ"א ף כ"ב כיון דראתה ג"פ בדילוג נתגלה דגם דילוג הראשון היה דילוג ול"ד לזקנה בפיחתה והותירה דשם עבר עליה ג' עונות ומסולקת דמים דזקנה היא וזה באמת החילוק בין זקנה לשאר נשים לדידן דאל"כ לא יהיה חילוק וא"כ פעם ראשון אמרו דמסולקת דמים ואח"כ כשראתם ג"פ צ"א צ"ב צ"ג אינה מסולקת דמים אבל מנין לומר דגם בתחלה לא היתה מסולקת דמים רק עכשיו חזרה לדמים לכן צריך עוד פעם צ"ד שיהיה דילוג ליום שוה ויתגלה אז דגם דילוג הראשון לא היה סילוק דמים רק שינוי וסת אבל בשאר אשה דעלמא דלא שייך סילוק דמים רק דהיה חיישינן למקרה אבל כשנקבע בג"פ נתגלה שלא היה מקרה רק שינוי וסת וא"כ סגי בד"פ גם לשמואל והשתא ניחא בדף ס"ד דקאמר הש"ס מהו דתימא כיון דלמודה ועקרתיה בתרי זימני הוי עקירה, וכבר הקשיתי על לשון כיון ואדרבא היה לו לומר אף דלימודה ועוד איך שייך בתרי זימני כיון דכ"ע כרשב"ג רק ר"ל תרי זימני י"ו י"ז שראתה דנעקר ג"פ ט"ו קודם שראתה בי"ח ולמה לי י"ח כרב פפא ואם דוקא לימודה ואפשר אף לר"ה בדר"י בחודש מודה לכן קמ"ל כהנ"ל דקי"ל כר"ה בדר"י וצריך ג"פ לגלות על דילוג הראשון ואפשר היה לומר סברת הרמב"ן והטור וכן שאר פוסקים דס"ל דלשמואל צריך ה"פ היינו כשלא היתה לימודה קודם או שהיתה לימודה ושינתה פ"א יותר או פחות מהדילוגים שאח"כ והוי רק שני דילוגים יום אחד י"ל סברא שכתבתי לעיל דתחלה דילגה יום א' ואח"כ ב' ואח"כ תדלג ד' אבל כשהיתה לימודה ושינתה לשוין כגון שהיתה לימודה בכ' אף בהפלגות ודילגה כ"א כ"ב כ"ג דג"פ דילגה רק יום אחד קבעה וסת לכ"ע אף לרמב"ן לשמואל אף בהפלגות דילוגים רק דא"כ נצטרך לומר דלימודה עדיף מאינה לימודה ובש"ס דף ס"ד אמרו לרב לימודה שאני דגרע ואף לשמואל לא עדיף עכ"פ ואין לומר כיון דבש"ס שם מיירי מחודש אבל בהפלגות בדילוגין לימודה עדיף לשמואל דא"כ דוחק מה שהקשה הש"ס ודקארי ליה מה קארי ליה כיון דיש סברא בהפלגות לשמואל שיהיה עדיף איך הי' פשוט לש"ס דלרב יגרע בחודש אלא ודאי דלשמואל תמיד שוה לימודה לאינו לימודה כששינתה לרחוק יותר מלימודה לכן היה פשוט לש"ס דלרב יגרע ול"ק לשמואל שמא תדלג על ד' ימים כיון דנקבע אמרינן שתראה כקביעתה כיון דהיה ג' דילוגים ומ"ש הש"ך סק"ע דה"ה דילגה לפחות כ"ט כ"ח כ"ז כמ"ש בתוספ' דף ט' ד"ה פיחתה קבעה וסת נראה דרש"י נשמר שם וכ' צ"ג וצ"ב וצ"א ולא כ' פ"ט ופ"ח ופ"ז דבזה לכ"ע הוי וסת כיון דלא עברה ג' עונות ראיה ראשונה מצרף לכ"ע דלא הוי מסולקת דמים ולא הוי זקנה רק בשאר אשה וקבעה וסת בד"פ אבל בדין של הש"ך כ"ט כ"ח כ"ז קבעה וסת לדילוג לרב כמ"ש רש"י בשם סקי"ח אבל לשמואל צ"ע אולי שם אין שוין ובדין הש"ך סק"ט שוין ואף לרב דקבעה אבל מ"מ לא נעקר העונה בינונית או וסתה הקודמת רק בג"פ שלא תראה בזמנה לכ"ע אף לרב דרב לא אמר רק שקבעה וסת לדילוג אבל לא אמר שתעקר העונה בינונית או וסת הקודם רק בלימודה וביותר היה ס"ד שתעקר כיון שנעקר ג"פ מסקנא וגם בזה לא נעקר עד שתקבע אבל בפחות דלא נעקר הראשונה ג"פ אף מנדה דלא נעקר לכן בכל דף ס"ג וס"ד לא מצייר בפחות רק ביותר ואין נ"מ מרב לשמואל רק כשלא היה לה וסת קודם לרב אינה חוששת לי"ז ולשמואל חוששת והשתא ניחא גם מ"ש הרשב"א דיש לחוש להחמיר כרב וכתב הב"ח וט"ז סק"ט דחוששת לחומרת שניהם ולפמ"ש ניחא דאין חומרא כלל בשמואל יותר מרב דגם רב מודה בעונה בינונית לחוש כל שלא נעקר בג"פ ונ"מ רק בי"ז תמוז לא בט"ז אבל להש"ך סק"ל דעונה בינונית הוא יום החודש א"כ י"ז בתמוז עונה בינונית ואף לרב צריכה לחוש ודאי דהראב"ד כהב"ח וט"ז דעונה בינונית ל' יום ובכל הסימן לא הזכירו עונה בינונית כיון דכ' בס"א דאין לה וסת קבוע חוששת ליום ל' שהיא עונה בינונית א"צ להזכיר עוד ומ"ש הש"ך סק"ל מרש"י דף ט"ו דאחר ל' צריכה בדיקה רבותא אשמעינן כדיעה שניה דסי' קפ"ד ס"ט וכ"ש ביום ל' עצמו ולכן כתב רש"י דנשים חזיין לסוף עונה ור"ל לכן אף בראתה תחלת לילה חוששת עד סוף יום ולכן כ' רמב"ן ל' יום מתחלת לילה עד סוף היום הוי צ' יום וגם שיעור הנמשך מעט בסי' קפ"ג ס"ה וגם רמב"ן כ' וכמה עונה ל' יום ולא כ' כמה תוך עונה דגם ביום ל' חוששת וכן הטור ס"ל כדיעה ב' דסי' קפ"ד ס"ט ולכן כ' בסכ"ז צ' יום ומ"ש הש"ך דסתמא סותר סתמא דל' צריך עקירה ג"פ ולחודש אין סתם רק חוששת פ"א מספק כמו בהפלגה פ"א ומ"ש מבכור שם [ חודש בתורה אפשר ל' יום אבל ל' יום שבש"ס אינו לאחר ל' ועד דשם] משום דא"א לצמצם סוף ל' יותר טוב אחריו דמאי ולש"ך קשה למה אמרו בש"ס עונה בינונית ל' יום ולא חודש וכן בכל הפוסקים צ' יום ולא ג' חדשים רק הרמב"ם כ' ג"פ ור"ל שלימים צ' יום ומ"ש דהרמב"ם לא הזכיר עונה בינונית אין זה ראיה דרמב"ם כ' רק בדרכה וזה דרכה ככ' לל' וא"צ לכתוב וגם קשה על הש"ך מדף ס"ד שינתה לשלשים הול"ל לימי החודש ולא קשה למה בלא"ה אין חוששת לשלשים דהוא עונה בינונית דשם היה לה וסת קבוע קודם א"צ לחוש ואף למ"ש בסי' קפ"ד ס"ז וס' בעלי נפש אינו בידי ומ"ש הש"ך סקי"ח דבדילגה פ"א י"ל דהעונה בינונית ביום ושינתה לשלשים בלילה חוששת לשניהם ביותר לא קבעה כבר הוכחתי דקבעה ומ"ש הש"ך מסי"ב לשיטתו ומ"ש מסט"ו שם אין הפירוש דשינתה פ"א לל' דלא ראתה מכ' עד למ"ד ששלשים יום רק לא ראתה מכ' עד למ"ד הסמוך דהיינו עשרה ימים ובזה לכ"ע אין הראשונה מצרף שלא נעקר עדיין כ' כלל ואח"כ עד ל"ד הפסיקה ג"פ כ' נער כ' אבל לא נקבע וסת אחר עדיין ומ"ש מסכ"ז כבר כתבתי שם זקנה ותינוקת והפסיקה תחלה ג' עונות והיה סברא דמסולקת דמים ומ"ש הש"ך ס"ק כ"ב באמת הראב"ד סותר דברי עצמו דבתחלה מביא הב"י שהרשב"א כ' בשם הראב"ד וכן הרב המגיד בשם רמב"ן ורשב"א דבחודש אף אחד מלא וא' חסר דרב ושמואל במאי עסקינן אי בחדשים מלאים אין כאן אלא הפלגות שוות מל"ב לל"ב ע"כ בכסדרן אחד מלא וא' חסר עכ"ל אלמא דכל שיש לתלות בהפלגות יותר תלינן בהפלגות מבחודש א"כ כאן בוסת הסרוג דהוי הפלגה מנ"ט לנ"ט אף לרב צריך ד' ראיות ואח"כ מביא ב"י בשם בעל הנפש דבוסת הסרוג סגי בג' ראיות ומשמע אף לשמואל כיון דגם ראיה ראשונה ניכר ול"ד להפלגות ומצאתי בהגהות רלח"נ דכ' בעל הנפש שלנו לא כ' מן ונ"ל עד ש"מ וא"כ לא מיירי מסרוג וא"כ בסרוג הדין כה"ה וראב"ד ורמב"ן ורשב"א כיון דהפלגות שוות מנ"ט לנ"ט אף לרב צריך ד' ראיות ול"ק הא ראשונה סתר ול"ד להפלגות דבאמת ראשונה אינה ניכר דהיה להפלגות שמא תהיה לחדשים ויותר י"ל לחדשים בשלמא עכשיו כשי"ל דהוסת הוא הפלגות וחדשים אמרינן יותר הפלגות מלומר חדשים אף דעכשיו שוין החדשים פעמים אינם שוין ולא שכיח אבל בתחלת ראיה ראשונה אמרינן יותר לחדשים רק לשבוע לא שכיח ואמרינן לחדשים ולא לכפלגות דלאיזה הפלגה תחוש כיון דאינה יודעת עדיין איך ומתי יהיה ההפלגה ונ"ל דהטור ומחבר קאי על כסמוך דסיימה בי"ז בכסליו ודילגה לאחד בניסן לכן אמר בסי"ב דראיה ראשונה לכ"ע מן המנין אף שהרחיקה ראיותיה וקשה דמתחיל בהרחיקה ראיותיה ומסיים שראתה בר"ח ניסן ור"ח סיון דאינו רחוק דכך הוא וסת הסרוג ולפמ"ש ניחא דקאי על הראשונה דרחוקה היא מהשאר דהיא שלשה חדשים ומחצה והשאר לשני חדשים מ"מ רחוק מהני לכ"ע אבל פחות כגון כמ"ש הש"ך סק"כ דראתה בר"ח אדר דהפלגה ראשונה פחות מהשנים האחרונים לא מהני דרחוק נכלל אבל לא פחות כמו שכתבתי לעיל בדילוג כמ"ש רש"י הביאו הש"ך סקי"ח שינתה מכ' לט"ו היינו לרב אבל לשמואל אדרבא מוכח דלא מהני ואף לרב כיון דכולם דילוג שעה והט"ז סותר עצמו מסקי"א לסקי"ב ולפמ"ש ניחא בסי"ב למה לא תחוש להפלגת נ"ט דהיינו ר"ח אב אף בפ"א כבס"ב רק דבסי"ב ההפלגות אין שוות דראשונה יותר משלשה חדשים והשניה שני חדשים ואין יודעין מתי תהיה השלישי לחוש לה עד שתראה בר"ח אב תקבע ומ"מ היה צריך לחוש להפלגה אחרונה לבד כמ"ש בסי"ג לכן כ' המחבר דהפסקת החדש השני ביטל ראיית החודש הראשון וכן בדילוג הש"ס הפסקת החדש ביטול הדילוג אבל לש"ך סק"ט דפחות ג"כ נקרא דילוג וא"כ גם ע"ז אמרו דאין חוששין לדילוג עד שנקבע וקשה דהפסקת החודש לא ביטול עדיין ודאי כמ"ש לעיל דאין זה וסת הדילוג אף לרב רק בה' פעמים אף דרש"י כ' בש"ך סקי"ט לרב בשינתה מכ' לט"ו קבעה וסת היינו שם בחודש וגם מדלגת ליותר ולא לפחות אבל לפחות בהפלגת בדילוג לא מהני וא"צ לחוש בלא"ה להש"ך סקנ"א דדילוג חד מיעקר לחבריה רק בכל פעם להפלגת אחרון אז לחודש אבל לא לדילוג עד ה' פעמים דיש ד' דילוגים וכל חד מיעקר לחבריה וא"כ נקבע ג"פ דכל חד יעקר לחבריה בזמן זה אבל לט"ז סק"ח דבפחות אינו מעקר כשראתה י"ל דסגי בד"פ בדין של הש"ך סק"ט כשלא היתה לימודה קודם אף לשמואל כיון דדילוג שוה לפחות ובענין פלוגתת הש"ך סקל"א וט"ז סקי"ח עיקר כהש"ך ומ"ש הט"ז מדף ל"ט מב"פ ר"ח וכ"ה ור"ח דכ' הטור דחוששת גם לכ"ה אין ראיה דשם דמים יתירים נתוספו ובתוך שבעת ימי נדה הם אבל ר"ח מב' אינו בתוך ז' ימי נדה ומ"ש כיון דאם תראה עוד בט' וכ"ח תקבע וסת בפ"א צריכה לחוש כראב"ד וברוב בש"ע מצינו כן ומ"ש מרש"י ות"ה אדרבא י"ל דתראה רק ביום הוסת רק לחוש פחות מוסתה לא חיישינן וא"כ בנ"ד שאין לה וסת אין ראיה ויש להוכיח כן מסי"ד אם לאחר ששינתה פעם או פעמיים ליום שלשים ראתה לסוף עשרים חזר וסת של עשרים למקומו והותר שלשים ובאמת לפי גירסא שלנו בש"ס דף ס"ד מוכח להיפוך דוקא אם לא ראתה פעם ג' בשלשים וראתה אח"כ בכ' הותר שלשים ונאסר עשרים אבל כ"ז שלא נעקר שלשים לא הותר במה שראתה בכ' רק דגם על הש"ס קשה למה לי כלל דתראה בכ' כיון דלא ראתה בשלשים הותר יום שלשים ונאסר עשרים לרש"י שכ' דלא נעקר עדיין כ' בג"פ עכצ"ל כהטור וש"ע סט"ו דנעקר רק כשראתה חזר למקומו רק יש חילוק אם חזרה לראות לכ' מראיית כ' הראשין חזר הוסת של כ' לגמרי וצריך ג"פ לעקירתו אבל כשחזרה לראות ביום כ' מחשבון למ"ד א"צ לחוש רק פ"א כיון דנעקר גם למ"ד וא"כ במשנה דף ס"ג אמר דנקבע שלשים ובדף ס"ד ל"א קאמר דנקבע כ' רק דנאסר כ' משמע רק פ"א דשם ראתה כ' משלשים ולא נעקר שלשים רק מחמת דלא ראתה בו אבל בש"ע סי"ד וט"ו מיירי שראתה ביום כ' מן ראיית כ' הראשון כיון דלא נעקר עדיין בג"פ וגם ראתה בכ' מן כ' הראשון ודאי צריך ג"פ לעקירה ונקבע כ' לכן הותר שלשים אף שעדיין לא בא כיון דאנו רואין דהוחזרה לקביעתה הראשון ולא קשה בש"ס כיון דנעקר יום כ' וגם למ"ד למה צריכה לחוש אף פעם אחד להפלגת כ' ולא להפלגה אחרת אין זו קושיא כיון דעכ"פ הפלגת כ' הי' וסת קודם וזה שכ' הש"ך מפני שאורח בזמנו בא ולרש"י דפירש בחודש א"כ נקבע כ' לגמרי דהוי ככ' הראשון כיון דלחודש הוא ואין כאן פלוגתא ואפשר גם רש"י ר"ל דנעקר בג"פ אף שלא ראתה רק דר"ל שלא נעקר לגמרי ואם חזרה וראתה תחזור כ' למקומו רק לרמב"ן היה קשה על רש"י לשון נאסר כ' ולא כתב נקבע כ' לכן פי' דקאי על הפלגת כ' משלשים בש"ס והוא מצייר בכ' מכ' וכן הרא"ש כ' לזמן הוסת וכן המ"מ בש"ך סק"ו מ' יום קביעות הראשון ולא קשה מ"ש הש"ך סק"מ וא"כ לכ"ע כשהי' לה וסת ואח"כ הפלגה והוסת בא קידם עוקר ההפלגה ואם ההפלגה קודם אינו עוקר הוסת והוסת שאח"כ עוקר ההפלגה הקודמת אם אין ההפלגה בתוך ז' לוסת אבל אם אין לשניהם עדיין וסת אין הכרע לכאן ולכאן אבל באמת לפמ"ש מוכח מהרמב"ם וה"ה שכתבו מחמת שחזר לקביעותה הראשון משמע דאל"כ לא נעקר והם כתבו רק על עקירת למ"ד לא להשמיענו דחוזרת לקביעתה הראשון דזה כבר כתב דאינו נעקר עד ג"פ כמו דאינו נקבע עד ג"פ ומוכח כט"ז ורמ"א רק שקשה על רמ"א למה לא תחוש להפלגת אחד באייר וי"א באייר דלכ"ע חוששין לאחרון רק כבר כתבתי בסי' קפ"ד ס"ד וס"ה דעכשיו קובע כ' גם בימי זיבה ולמ"ש ראב"ד ורמב"ן ובס"ט דאחד באייר מימי זיבה אין לחוש לו ניחא רק שכתבו אם ראתה ט' תחוש י"ב וט' לכן נ"ל עיקר כהב"י דנעקר הפלגה ע"י קירוב ראיה ודוקא אחר הפלגה א' אבל אחר שני הפלגות שוות לא נעקרו שני הפלגות ע"י קירוב ראיה אחת כמ"ש שמשמע מרמב"ם וה"ה גם מ"ש הש"ך ס"ק ל"ו וט"ז סקנ"א מרמ"א משמע דד' ראיות סגי כמו שכתבתי לעיל במחבר ס"ה וניחא ג"כ מה שהקשה הש"ך ס"ק ל"ז על רמ"א ומ"ש הט"ז ס"ק כ"ד דהרמב"ן מחמיר כרב לפמ"ש הש"ך סקי"ט בשם בעל הנפש לראב"ד דהראב"ד מחמיר ג"כ כשמואל א"כ לא יפלגו הרמב"ן וראב"ד כלל ולמה מביא הת"ה דפליגי ובאמת נ"ל פי' דברי הטור ורמב"ן דדוקא בדילוג לפניו לא מהני ב' דילוגים אף לחוש ואף בחודש אבל בדילוג לפניו ולאחריו אף בהפלגה בדילוג מהני לחוש עכ"פ וא"כ ניחא הכל אף מ"ש תחלה ד' ימים ואח"כ ב' או ג' ימים דר"ל אם החודש הראשון תלא כגון ט"ו בניסן וראתה ד' ימים דהיינו עד אחר י"ח א"כ מן הסוף דהיינו מי"ד עד י"ו אייר כ"ט ימים ואח"כ ראתה ב' ימים י"ו י"ז אייר ומי"ז אייר עד י"ז סיון ל' ימים ובי"ז וי"ח סיון ראתה ומי"ח סיון עד י"ח תמוז ל"א ימים. וכן אם התחלת הראיה היה בט"ו תשרי וראתה ד' ימים ומי"ח תשרי עד י"ו חשון כ"ט ימים ואח"כ ראתה בי"ו חשון ג' ימים עד י"ח ומי"ח חשון עד י"ז כסלו שלשים יום ואח"כ ראתה בי"ז כסלו וי"ח כסלו ומי"ח כסלו עד י"ז טבת ל"א יום כשתשרי חשון כסלו מלאים וניחא הכל בטור ורמב"ן וברמ"א צריך לגרוס וביום י"ו באייר ראתה והמשיכה ראייתה שני ימים וכן משמע בש"ך ס"ק ל"ח ובסיון כ' רמ"א דהתחילה לראות בי"ז בו משמע דגם בי"ח ראתה וניחא הכל וכרש"ל ודרישה וב"ח והיש אומרים השני שברמ"א חילק דהולכין תמיד אחר התחלת הראיה וכן עיקר עמ"ש בסי' קפ"ד ס' ומ"ש הש"ך ס"ק מ"ב כבר כתבתי דמיירי בשינתם מכ' לל' תיכף ביו"ד ימים ואף לרב לא מהני. ומ"ש המחבר בסט"ו וה"ה בהפסיקה לראות ג' עונות ואח"כ חזרה לראות ביום הוסת רבותא אשמעינן דחוזר לקביעות הראשון אף בג' עונות כל שראתה אח"כ פ"א אבל לענין עקירה כשעדיין לא ראתה כלל אף דהפסיקה עונה אחד אינם חוששת כמ"ש בנקה"כ רק מ"ש הנקה"כ דצריכה לראות ב"פ לשיטתו ולשיטת הש"ך אבל כבר כתבתי דאם ראתה אח"כ לחשבון היום הראשון אף בפ"א חוזרת לקביעותה ואם לא ראתה לחשבון הראשון רק באמצע החשבון כ' צריכה לחוש אח"כ פ"א לכ' מראיה זו ואף בשני פעמים שראתה נעקר בפ"א עד שתראה בג"פ ומ"מ אף דצריכה לחוש רק פ"א מ"מ צריכה לחוש גם להפלגה של הפסקה הגדולה שהפסיקה פ"א אבל כשחזרה לראות פ"א ביום הקבוע א"צ לחוש לא להפלגה לד' ולא להפלגה הגדולה של ג' עונות וא"כ גם הב"י לדינא כרש"ל רק דהב"י רבותא קמ"ל כהנ"ל ומה שהקשה הט"ז מטור שכ' כעקירת הפלגות כן חודש אין זו קושיא דמסיים הטור אלא שזו חוששת ליומה וזו חוששת לראש חודש וביומה נכלל שתראה ותדע שהיא יומה דאל"כ מנין תדע שהוא יומה ומ"ש מריש הסימן שאין נעקרין בפחות מג"פ כבר כתבתי דפחות מג"פ אף שלא ראתה בחשבון הכ' רק אח"כ נקבע כ' אבל בג"פ וראתה שלא בחשבון כ' לא נקבע רק חוששת לפ"א ומ"ש מת"ה שם ת"ל דאינה חוששת אף שתראה אח"כ. ומ"ש עוד כבר דחה הנקה"כ ומה שהקשה על הש"ע כבר הוכחתי מהש"ס וכל הפוסקים כהנ"ל דביומה חזרה לקביעות אף בפ"א ושלא ביומה אף בפ"א חוששת לכ' מראיה זו ועכשיו נבוא למ"ש הח"ד מה שהקשה על הש"ך סקי"ד שכ' דג"פ אחד בשבת בג' שבועות הוי וסת והקשה הח"ד סק"ד דהוי הפלגה מכ"ב לכ"ב שבדף ל"ט ויש לו כל דין וסת הפלגות דצריך ד"פ וגם כשנפסק עונה מראיה ה השניה לא עיין במחבר סי"ז דהוי רק מכ"א לכ"א וגם קובעת בג"פ אף דכתבתי לעיל בוסת הסירוג שבסי' י"ב דהוי הפלגות היינו בחודש כיון דפעמים מלא וחסר לכן אף דפעמים שוות בהפלגה יותר תלינן בהפלגה אחר שנודע ההפלגה אבל בשבוע דתמיד שוה וא"כ כששוה יותר תילין בשבוע ולא בהפלגה אבל כשאינו שוה כגון בדילוג לשבוע יותר תולין בשוה להפלגה ולא לדילוג לשבוע וכן לכתחילה בראיה אחת חוששת לחודש יותר משבוע דשבוע אחת קרוב עסק. ומ"ש בסק"ו כבר כתבתי דאף בדילוג סגי בד"פ אף לשמואל ומ"ש דלט"ז דברי הכל שכ' במחבר היינו אף בפלוגתא שיש בהפלגות א"ו ג' או ד' בעינן איני יודע איך נכתוב ד"ה ולא הזכיר הפלוגתא לא במחבר ולא בב"י ומ"ש בסק"ט בסירוג אף בהפליגה יותר חוששת לפמ"ש דהוי כהפלגה אם הפסיקה אינה חוששת ומ"ש בסק"י דעיקר וסת הסירוג מדין וסת השבוע שבש"ך סק"ד נלמד כבר כתבתי דבש"ס מיירי בראתה בכל שבוע ואין למידין מש"ס רק מחמת הפלגה וכמ"ש לעיל הפי' בסי"ב ונדחה ג"כ מ"ש בסקי"א ומ"ש בסקי"ב וי"ג דבוסת שאינו קבוע שחוששת לעונה בינונית אם ראתה בנתיים נתבטל העונה בינונית כמו בוסת הפלגות לב"י וש"ך ואף לרמ"א וט"ז סי"ג דלא נתבטל הפלגה מ"מ בעונה בינונית מודים כיון דהר"ן כ' דעונה בינונית היא רק מטעם דוכי לעולם לא תראה וכאן ראתה בינתיים איני יודע איך מצא כן בר"ן ואיך פי' בר"ן דר"ן לא כ' שם רק על מ"ד וסתות דרבנן מ"מ צריכה לחוש בעונה בינונית שאחר הוסת שלא ראתה דוכי לעולם לא תראה אבל עונה שקודם הוסת א"צ לחוש לבא מן הדרך אבל לעונה בינונית של אין לה וסת קבוע תמיד צריכה לחוש וא"כ אדרבא מוכח מהר"ן וא"כ לכ"ע אף להב"י וש"ך בהפלגת דנעקר בראיה שקירבה כ"ז שלא נקבע מ"מ בעונה בינונית מודים דאינו נעקר דהוי קבוע כמ"ש רש"י ור"ן שם דסתם נשים חזיין לסוף עונה שלשים ומ"ש הח"ד דמש"ס דף ט' למ"ד כ"ג יום ה"ה למ"ד שלשים יום ג"כ יום ל"א דאי שלשים כבר טמאה אין זה ראיה דאף מקצת יום ככולו אומרים בכל מקום בפרט זאת דסתם נשים בסוף יום שלשים רואין כמ"ש רש"י ועוד כיון שצריכה לפסוק בטהרה ביום השביעי קודם ביה"ש כמ"ש בטור וב"י סי' קפ"ג בשם כמה מקומות בש"ס וא"כ יש כ"ג יום במכוון וכ"ש דכתבתי לעיל דגם ל' יום או מכוון או פחות מעט ומ"ש הח"ד דהש"ך מתמה על העט"ז שכ' דכשלא ראתה ג"פ לעונה בינונית נעקר והש"ך סובר דאינו נעקר בשום פעם וכן עיקר כבר כתבתי בסי' קפ"ו ס"ב דנעקר בג"פ ואין הפירוש בש"ך כהח"ד ע"ש ומ"ש הח"ד בסקי"ד דפלוגתת ב"י ורמ"א עם ט"ז וש"ך בסי"ג מבואר בה' שיטות לרמב"ן ור"ן בחידושיו לפי מה שהביא הח"ד בעצמו אין ראיה מהם דר"ן ודאי מוסת קבוע איירי כמ"ש בפירוש והרמב"ן ג"כ בוסת קבוע כמו שמשמע מלשונו שכ' דשאני הכא דראתה ביום הראויה לראות וא"כ כיון דבוסת קבוע איירי לכן אינו נעקר אבל בוסת שאינו קבוע י"ל דנעקר תמיד וי"ל להיפוך דאף בוסת שאינו קבוע אינו נעקר ומ"ש בוסת קבוע דר"ה בדר"י אמר לרב פפא שגם רב פפא יודה לזה ואין ראיה לכאן ולכאן ומה שהקשה הח"ד בס"ק ט"ו על מ"ש הטור ורמ"א אם נקבע אחד כדינו אינה חוששת לשני שלא נקבע עדיין ממ"ש הטור בראתה ר"ח ור"ח וכ"ה ור"ח דחוששת לכ"ה ג"כ כבר כתבתי דכ"ה הוא בתוך שבעת ימי נדה לר"ח לכן חוששת אבל ראתה בכ' אינה חוששת אח"כ כיון שנקבע וסת אחד מוכח דהשני שהי' באמצע אינה כלום ואף בהפלגות הדין כן אבל מה שראתה אחר שנקבע הוסת ודאי חוששת קודם שראתה וסתה ונדחו הדינים שלו וגם הקושיא שהקשה מחמת זה על הט"ז סקי"ט ל"ק וגם מה שהקשה הח"ד בסקי"ח ל"ק ומ"ש בס"ק ט"ז כבר כתבתי בסי' קפ"ד ס"ד וס"ה ע"ש ומה שהקשה בס"ק כ' על רש"ל שכ' דבהפסיקה עונה אף לעונה בינונית אין חוששת מהר"ן שכ' שם להיפוך דיש לה וסת ועבר וסתה ולא ראתה חוששת לעונה בינונית משום וכי לעולם לא תראה הבאתיו לעיל אמת שכ"כ הר"ן בשם רמב"ן ומסיים דהראב"ד חולק ע"ז א"כ רש"ל כראב"ד. עכשיו נבוא למ"ש הס"ט מ"ש בסק"א כבר בארתי בסי' קפ"ז ס' ומ"ש בסק"ג כתבתי לעיל כאן ומ"ש בסק"ד כתבתי כן לעיל ג"כ דתולין יותר בהפלגות שוות מדילוג ומ"ש בסק"ה להר"ש תוספ' דף ט' ד"ה פיחתה מתוספ' משמע להיפוך דתחלה הקשה דפלוגתת רב ושמואל הוא ומסיק דלכ"ע הוא ומ"ש אח"כ בשם הרמב"ם איני יודע מנין לו ברמב"ם כן ומ"ש בסק"ו דמס"ז דיש לחוש לחומרת שניהם מוכח דאף שוסתות דרבנן מ"מ לא אזלינן בספיקן להקל אין זה ראיה דאדרבא לחומרא משמע דעוקר כאחד ואין כאן ספק רק דלחומרא עושין ויש חילוק בין חומרא זה לשני דחה ודאי וחומרא שני הוא רק לחומרא רק בלא"ה כבר כתבתי בסימנים הקודמים די"ל כן ומ"ש בסקי"ב דאם ראתה באמצע עונה בינונית א"צ לחוש לעונה בינונית כבר הקשיתי ע"ז ומ"ש מרמב"ן דדרכן של נשים להתמלאות ולפחות המותרות מל' לל' ר"ל דביום ל' ודאי תראה ומקודם יכולה לראות ג"כ ויש לה יותר דמים ומ"ש ראיה לש"ך סק"ל מדף ס"ד דצריך לכתוב לימודה דאל"כ לא הותר ט"ו דחוששת לעונה בינונית הולך הת"ש לשיטתו אם ראתה ופיחתה באמצע העונה נעקר העונה וחושבת העונה מפעם השני אבל לפי מה שכתבתי לעיל א"כ כשפיחתה חושבת מזמן הראשון א"כ אם ט"ו הראשון שראתה היה יום שלשים מעונה היה צריך לכתוב ראתה ט"ו בעונתה או ט"ז בעונתה ובאמת היה אסור ט"ו השני ואם כותב בסתם הוא שלא בעונתה כמ"ש בש"ס דף ט"ו וא"כ אינה חוששת כלל והותר אף באינה לימודה ועל יתר הדברים שבס"ק י"ב כבר כתבתי לעיל ומ"ש בסקי"ד דממהר"ם ומהרש"א בדף ס"ד מוכח דס"ל כב"י וב"ח וש"ך בס"ק ל"א ממהר"ם דחה בעצמו וממהרש"א ג"כ דוקא כשראתה ליום הקבוע מבטלת הפלגה ראשונה כבסי"ד וט"ו ומ"ש מבעלי הנפש אין ראיה דבימי זיבה אינה סותרת ואינה עולה ובימי נדה אינה סותרת לחוד ומה שהקשה שם עוד מהטור כבר תירצתי לעיל ובסקי"ט מצא בעצמו בהל' הרמב"ן דדוקא כשראתה ביום הקבוע ומה שמאריך שם בסקי"ט ומצא להרמב"ן חידושים והלכות וגירסות בהש"ס כבר כתבתי דכולם גורסים בש"ס כרש"י ורא"ש דלא ראתה ביום השלשים פ"ג רק הש"ס מיירי שראתה שלא לחשבון כ' ורמב"ן וטור וש"ע בראתה לחשבון כ' וכמ"ש לעיל הכל וההלכות שמצא מיירי כבש"ס שלא לחשבון כ' והחידושים דהרמב"ן מיירי בחשבון כ' ומ"ש להראב"ד או דלא ס"ל כהראב"ד או דר"ל בראב"ד כשלא בחשבון כ' לא מהני באמת כקושייתו דהרמב"ן אבל כשתחזור ותראה הוי כחודש דניכר וכ"ש בחשבון הכ' דהוי ודאי כחודש כיון דניכר לחשבון הפלגה ואינו בידי לעיין בו:

ב. בענין וסתות שע"י אונס וגוף כבר כתבתי מהם בסי' קפ"ז ומה שהקשה הח"ד סקכ"ו על הש"ך סקנ"ו שכ' דאף ליום אין חוששת ובסכ"ה מבואר דחוששת כל העונה י"ל דכוונת הש"ך כשבא היום והשעה של הפיהוק והראיה ופיהקה לחוד ולא ראתה אינה חוששת עוד שמא תראה באותו עונה דדוקא בסכ"ה כשלא פיהקה ולא ראתה עדיין חוששת בכל העונה שמא יבואו שניהם ביחד כמו שרגילה אבל כאן שראינו ששינתה לא חיישינן אותו עונה עוד אף דבס"כ אמרינן דפיהוק של אתמול גרם לראיה של ר"ח וא"כ כ"ש באותו עונה היינו צריכין לחוש דהפיהוק הזה תגרום הראיה של אח"כ מ"מ שם דוקא אחר שראינו אבל לכתחילה אין חוששין לזה ותדע דבסכ"א מבואר דאם בדקה ולא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא וקשה מה מהני הבדיקה בשעת הפיהוק שמא תראה אח"כ עד מחר אלא ודאי דלא חיישינן לזה וכן להח"ד אם בא המיחוש ולא בא העת שפיהקה ביום שקודם הוסת ודאי אינה חוששת קשה נימא כיון דפיהוק הזה גורם ראיה של מחר כ"ש דיגרום של היום ותאסר גם יום הפיהוק ודאי דלא אמרינן כן ה"ה כהנ"ל אף דכ' הח"ד סקל"ד דחיישינן שתפהק פ"ב זה אינו דרגילה שלא תפסק רק פ"א ומ"ש הש"ך בס"ק ס"א דכ"ש לפני הוסת אם רואות חוששת כל עונה שלפני הוסת וכ"ט מחד הקשו עליו ממ"נ אם וסתה לגוף ולימים מבואר בסכ"ה דכל העונה אף שאינה רואות לפני הוסת ואי אינו לזמן הוי וסת שאינו קבוע וחוששת תמיד ואיך יודעת איזה יום והס"ט תירץ דבאמת בכל יום צריכה בדיקה כל העונה לפני תשמיש אם ביום ביום ובלילה בלילה מ"מ קשה שמא תפהק בשעת תשמיש ותראה כמ"ש הח"ד לענין עונה בינונית כן בזה דהיא עונתה ועוד קשה על הש"ך דכ' וכן מוכח בתה"א ומביאו ב"י באמת בתה"א שמביא ב"י בד"ה ומ"ש כ' דאחר הוסת אינה חוששת היה אפשר לומר דר"ל דקודם הוסת חוששת אבל בתה"א שמביא ב"י בד"ה בד"א כ' דאינה חוששת אפי' לסוף אותה עונה א"כ מוכח דכ"ש בהתחלת העונה אינה חוששת ומסיים רק על סוף ולא אהתחלה וכ' ע"ז כבר כתבנו א"כ מוכח דגם בתה"א הראשון כוונתו כן א"כ מוכח להיפך מהש"ך וגם קשה איך שייך וסת הגוף אחר ראיית הדם א"כ אין הדם ממיקרי גופה אבל באמת נ"ל דהש"ך כיון על התה"א שמביא הב"י בדף הקודם ד"ה גרסינן שכ' בתה"א רותחת וגוסה והטור כ' רק גוסה פותחת פי' מחמת כובד וכ' הב"י דהטור פי' דרותחת וגוסה חדא הוא דנמשך עם גוסה דמתחממת וגוסה וכיון דכתב גוסה והיינו אף בלא רותחת לא הוצרך להזכיר רותחת ואף דרשב"א פי' גוסה מתעוררת להקיא י"ל דמ"מ חדא הוא רותחת וגוסה דמתחממת ומקיא או י"ל דהרשב"א באמת ה"ל רותחת מילתא באפי נפשה וע"כ צ"ל להטור למה באמת אין רותחת מילתא באפי נפשה וצ"ל כיון שאינו חוש הגוף אין זה מיקרי הגוף דכל אשה שרואת דם קודם ראיית הדם מתחממת וא"כ תצטרך לחוש תמיד כשמתחממת וזה לא שייך וא"כ כ"ז כשרואת בשעת הוסת שגוסה א"כ אמרינן דגוסה אף בלא רותחת קודם א"כ רותחת אינו כלום אף שרותחת קודם לא אמרינן שתתחיל הוסת משעה שרותחת אבל כשרואת קודם שגיס קשה בין להרשב"א בין להטור איך שייך שנאמר מה שגיסה אח"כ הוא וסת הגוף דלא נשמע בשום מקום מיקרי הגוף אחר ראיית הדם ע"כ צ"ל דרותחת ג"כ ממיקרי גופה והוי וסת הגוף ואמרינן דהיתה רותחת קודם ראיית הדם וא"כ י"ל דהיתה רותחת ג"כ מתחלת העונה וא"כ ראיית הדם היתה אחר החמימות ואינו מובלע בתוך הוסת לכן אסורה כל העונה אם היא חמה בתחלת העונה אף להטור רק בטור אינו מפורש וברשב"א מפורש דרותחת הוי וסת הגוף לכן כ' הש"ך אם חמה בתחלת הוסת אסורה מתחלת עונה עד זמן שגוסה אבל אחר זמן שגוסה צ"ע כיון דאסורה כל העונה מחמת שראתה אחר החמימות אסורה עד סוף העונה ובשביל שגוסה אח"כ לא גרע או י"ל כיון שגוסה אח"כ ג"כ ועכשיו לא גססה או גססה ולא ראתה מוכח שלא תראה אח"כ כיון דקודם לא ראתה וצ"ע ומה שהקשה הש"ך סקס"ב על הב"ח כבר הקשתי כן בסי' קפ"ד ס"ה ומ"ש הש"ך דאף להרא"ש וטור סי' קפ"ד ס"ה א"צ לפרוש רק כשיעור הנמשך והכא צריכה לפרוש כל העונה איני יודע דשם שני עונות וכאן עונה אחת י"ל אף להב"ח בראיה מרובה כל העונה ואפשר דר"ל דאחר הראיה אין שייך לחלק בין מרובה לנפסק ובענין קושיית הט"ז סקל"ט הראב"ד דסכ"ה אהדדי לראב"ד שבב"י סי' קפ"ד תירץ הנקה"כ ומה שהקשה עליו הח"ד דאדרבא צריכה לחוש שמא תקבע רק ר"ח כבסכ"א ל"ד כלל דבוסת שלא נקבע עדיין חוששת תמיד רק לאחרון כבסי"ג וא"כ בסכ"א נעקר באחרונה קפיצות אבל בענין הנקה"כ באחרונה היו שניהם ביחד וא"כ דוקא שעת הקפיצה וראיה אז חוששת ומ"ש הח"ד דעכשיו פיהקה בראב"ד בשני המקומות לא משמע כן רק חוששת כשלא פיהקה שתפהק ותראה ועל הט"ז בלא"ה קשה דהראב"ד בסי' קפ"ד מחלק גם על אחר שעת הוסת בין כולה מובלעת או אינה מובלעת כמו כאן בסכ"ד ובסכ"ה אין מחלק כלל והנקה"כ הקשה על עצמו מסי' קפ"ז סי"א ומה שהקשה הס"ט ל"ק דשם משמע אף שלא בליל טבילה רק מה שהקשה הס"ט דבסי' קפ"ז סי"א י"ל דאין לה שעה קבוע הדין עמו ועוד דלא עדיף מכאן ס"ג דאין חוששת רק לשעתה. וגם מה שפירש הח"ד דנתחזקה בזה הר"ח דפעמים פיהקה וראתה ופעמים לא פיהקה ולא ראתה איני יודע דאם נתחזקה דפעמים לא ראתה עדיף מוסת שאינו קבוע דלא נתחזק עדיין היום כלל שלא ראתה אבל אם נתחזק ברואה ואינה רואה הוי ספק ולא מיבעיא אם נאמר דהוי ספק דרבנן אף בשעתה מותרת רק אף אם נאמר כמו שכתבתי בסי' הקודמים דאין זה ספק דרבנן ממש מ"מ אין לחוש רק לשעתה ולא עוד דבזה אף שאין הראיה נכלל בוסתה אין לחוש רק שעת וסת והראי' ולא יותר אבל באמת נ"ל לתרץ דברי הראב"ד דבסי' קפ"ד כ' דיש לה יום קבוע לאלו הסימנים י"ל דגם בנתיים ראתה ע"י פיהוק רק שלא נקבע ובר"ח נקבע לכן אמר שיש לה עכשיו אבל קודם לא היה לה א"כ ראינו עכ"פ דע"י פיהוק תראה יותר מן היום אף דעכשיו נקבע ואין חוששין לפיהוק גרידא עכ"פ ידענו דפיהוק יותר נקבע אבל כאן בסי' קפ"ט דכ' הראב"ד הוקבע ג"פ לזמן ידוע ולמה לו ג"פ וכי לא ידענו דקביעות ג"פ כמ"ש בש"ס דף ס"ג וס"ד ע"כ דר"ל דכל הג"פ לא ראתה רק בזמן ידוע ובשום זמן אחר לא פיהקה ולא ראתה לכן אמרינן כאן דהוי רק כיום ידוע בעצמו וכן כלם כ' כאן בא לזמן ידוע משמע דבזמן אחר לא בא כלל. (שייך לס"א). שוב ראיתי בס"ט ס"ק ל"א שמאריך בענין וסת השבוע ומביא ראיה מדף ל"ט כמו הח"ד בסק"ד וכבר כתבתי דאף דשלשים יום מקצת היום ככולו בסי' קפ"ג בזבה ובסי' צ"ה אבל יום ט"ו לטבילתה הוא כולו כיון דטבילות נדה ודאי צריך להיות בלילה וא"כ מ"ש בדף ל"ט כ"ב לראייתה ע"כ חוץ מיום ראייתה דהוי כ"ג עם יום הראיה לכן כ' הטור ומחבר סוף יום כ' בסי"ז ור"ל חוץ משניהם ומה שהקשה איך משכחת שאין שוין שיהי' דילוג ולא הפלגה בשבוע י"ל דמשכחת דפ"א דילגה ליום א' ופ"ב שני ימים ופ"ג ג' ימים. ומ"ש דעונה בינונית דינה כשאר וסת אם ראתה א"צ לחוש רק ביום ואם בלילה א"צ לחוש רק בלילה כבר כתבתי לעיל מרש"י ור"ן דלסוף עונה חזיין וא"כ אם ראתה בלילה הרי שינתה וצריכה לחוש ביום משום הסתם ובלילה משום השינוי כבסי"ג אבל כשראתה גם באחרונה ביום א"צ לחוש רק ביום:

ג בענין תינוקת וזקנה מ"ש הש"ך סקס"ח לחלק בין גדולה לתינוקת וזקנה דבגדולה לא מהני ג' עונות בינונית רק עונות דידה ובתינוקת וזקנה א"צ ג' עונות דידה רק סגי בבינונית מדברי הרשב"א שמביא ב"י הדר קחזיא בעי ג"כ קטנות פי' שחזרה לראות בעונות בינונית כמו שהיתה לימודה לראות בתחלה משמע דלכן סגי בתינוקת בג' בינונית כיון דתחלה היתה לימודה בבינונית וכן פי' רש"י בדף ט' בד"ה ועוד עברי עונה חזיא כשאר נשים וכן משמע בתוספ' שם ד"ה זקנה וא"כ אם היה לתינוקת וזקנה עונות יותר גדולות צריך ג' עונות דידה ואין חילוק כלל בין גדולה לתינוקת וזקנה בזה רק החילוק אם חזרה וראתה דבגדולה אם חזרה וראתה כתבתי בס"א אם אינו לחשבון הפלגה ראשונה צריך ב"פ לראות ואם בחשבון הפלגה ראשונה סגי בפ"א אבל בתינוקת צריך קביעות חדש ג"פ בין בחשבון בין שלא בחשבון ובזקנה אם שלא בחשבון צריך ג"פ ובחשבון אם בהפלגות ב"פ דאין הראשונה מצרף ואם בחודש סגי בפ"א וכן יש חילוק בין גדולה לתינוקת וזקנה דבגדולה הראשונה שממנה שינתה להפסיק לגדולות עונות או אחר הפסקה לקטנות עונות אם פחתה או הותירה אין הראשונה מצטרף ואם כיונה הראשונה מצטרף ובגדולה אף הותירה הראשונה מצטרף הכל כמ"ש לעיל בס"א והב"י כיון לכל הנ"ל רק דבקטנה וזקנה לענין שתהיה מוחזקת בדם שתטמא למפרע מעל"ע לכ"ע הראשונה מצטרף אף שפיחתה והותירה אך לענין שתקבע וסת אינו מצרף רק בכיונה והשתא ניחא דברשב"א וטור ומחבר כ"ז בעונות בינונית כ' עד שתחזור ותקבענו ג"פ דהיינו ג' הפלגות וד' ראיות ואינו מחלק כלל בין כיונה לפיחתה והותירה כיון דלענין שתתחזק בדמים סגי ובין שלא היה לה וסת קבוע תחלה לעונות בינונית רק ראתה ג"פ בהפלגות נתחזקה בדמים לשבועות מעל"ע ואם היה לה וסת קבוע לבינונית בזה שנתחזקה בדמים חזרה לדמים לכן אמר רק קודם שנתחזקה בג"פ נתגלה שדמים הראשונים מקרה היה אבל נתחזקה בג' הפלגות דמים הראשונים לא היה מקרה ואף בהותירה סגי כהנ"ל אבל בשהפסיקה ג"פ ג' עונות נהי דנאמר דדמים הראשונים לא היה מקרה רק בוסת הראשון נתחזקה בדמיה ובאמת סגי בכוונה ומצטרף דילוג הראשון או בראיה ראשונה ושניה ושלישית שקודם הדילוג לוסת קבוע אבל בפיחתה והותירה י"ל דדילוג הראשון היה סילוק דמים ואינו מצטרף וה"ה בעונות בינונית משונות אם רוצה לקבוע וסת צריך ד' הפלגות אם פיחתה והותירה לכן צריך ד' הפלגות והראיות בקטנה זקנה. ומ"ש הט"ז להקשות על הב"י מלשון הרשב"א איני יודע דשם קאי על ג' ראיות של קודם הפסקה ראשונה שתתחזק בדמים ומפרש הב"י פעם ראשונה של קודם הפסקה ראשונה של ג' עונות ר"ל פעם ראשון ראיה ראשונה ופעם ראשונה של אחר הפסקה ראשונה ר"ל הפלגה ראשונה ובנ"ד הפסקה ראשונה ופעם ראשונה של אחר הפסקה שני' ר"ל שני הפלגות נגד שני הפסקות ול"ק מה שהקשה הט"ז על הב"י מרב גידל ומ"ש הט"ז מב"ה ותה"א אינם בידי ואדרבא על הט"ז קשה מ"ש הרשב"א וטור וש"ע ואפי' חזקה באותן עינות אינה חוששת עד שתחזור ותקבענו ג"פ משמע דהג"פ קאי אף על העונות דצריך ג"פ העונות וא"כ למה לא מחלק בין הפסקה ראשונה לשניה דא"צ ג' עונות שוות ועוד דמלשון תחזור ותקבענו ג"פ משמע דצריך ג"פ חוץ ממה שחזרה לראות אבל להב"י ניחא הכל וגם קשה על הט"ז למה באמת יגרע הפסקה ראשונה משני' כיון דגם בשני' לא נתחזקה עדיין אף לדמים אבל להב"י ניחא ומ"ש הש"ך ס"ק ס"ח דברישא בלא חזרה לראות מיירי כבסכ"ח ול"א איני יודע למה לא כ' כאן דין דס"ל ע"כ דכאן ברישא ר"ל שניהם בין לא חזרה לראות כלל בין חזרה לראות ולא לפי חשבון העונה כבסכ"ח ול' והשתא ל"ק גם מה שהקשה הח"ד ס"ק ל"ד וגם מה שהקשה הח"ד ס"ק ל"ה וס"ט ס"ק ל"ג על הב"י ל"ק דכבר כתבתי דגם הב"י מחלק בין החזקת דם לוסת דלהחזקת דם סגי בג' הפלגות וד' ראיות אף בפיחתה והותירה ולוסת צריך ה' ראיות וד' הפלגות בפיחתה והותירה ומ"ש שם בפי' דברי הרשב"א הרשב"א קאי על העונות קטנות ומ"ש הס"ט ס"ק ל"ב ול"ג במ"ש כאן ובס"א ניחא ומה שהקשה בס"ק ל"ד על הרמב"ם דפסק דלא כר' אליעזר דמשנה דף ז' דאשה שעברה עליה ג' עונות די' שעתה ובדף יו"ד ע"א אמרו אתאן לר"א ל"ק כלל דהרמב"ם ס"ל דכל השקלא וטריא דדף יו"ד דלא כהלכתא כיון דבדף ז' ודף ח' אמרו דאין הלכה כר' אליעזר רק במה דאיתמר בפירוש וא"כ לא קי"ל רק כר"א הראשון שבדף ז' דארבע נשים דיין שעתן בתולה וזקנה מעוברת ומניקה אבל לא כר"א השני ועוד כיון דהרמב"ם בפ"ט מהא"ב פוסק כחכמים דר' דוסא בדף ד' ודף ט' א"כ אף אשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה אין די' שעתה כ"ש אשה שאין לה וסת שעברו עלי' ג' עונות או יש לה וסת ועברו עלי' ג' עונות דאין די' שעתה ומה שהקשה הס"ט על מה שפסק הרמב"ם דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות צריך ג' ראיות להתחזק בדם ותינוקת שהגיע זמנה סגי בב' ראיות ובדף יו"ד ע"א אמרו מני רבי איני יודע דבאמת מחמת זה ס"ל לרמב"ם דשקלא וטריא דדף יוד ע"א דלא כהלכתא ובאמת אין הטעם דהגיע זמנה דסגי בב' ראיות מחמת דנתחזקה בב' ראיות כרבי רק אף לרשב"ג לענין להתחזק בדם בהגיע זמנה א"צ כלל כמו שמבואר בברייתא דדף יו"ד ע"ב חזקה בנות ישראל שלא הגיעו לפרקן הן בחזקת טהרה ומשהגיעו לפרקן הן מחזקת טומאה לכן באמת בלא הגיע צריכה להתחזק בדם ג"פ ובהגיע א"צ רק פ"א ול"ק למה באמת צריך בהגיע ב"פ דפעם ראשונה לא גזרו רבנן למפרע דקי"ל כר"א הראשון דד' נשים דיין שעתן דבמה אמרו דיין שעתן בראי' ראשונה ובשניה מטמא למפרע ול"ק מה שהקשה הס"ט בדף ל"ט מרב יהודא על המשנה דבימי זיבה בחזקת טהרה רק שא"צ בדיקה אבל מטמא למפרע דשם לא כ' רק חזקת טהרה ובדף יו"ד ע"ב כ' חזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן הי' לו לכתוב חדא ודאי דחזקת טהרה דאף מעל"ע אינו מטמא וה"ה חזקת טומאה והנשים בודקות אותן ר"ל שניהם מעל"ע ובדיקה ולא רציתי להאריך ביתר הדברים שכ' הס"ט בדף יוד ע"א כיון דאין נ"מ לדינא וסל"ב דש"ע כבר ביארתי בסי' קפ"ד ובסל"ג בס"ט סקל"ו סותר עצמו לס"ק ל"ד דמרב יהודה בדף ל"ט מוכח דאף דצריכה מעל"ע בזיבה מ"מ א"צ בדיקה א"כ י"ל ה"ה במעוברת ומניקה וכ"ש דא"צ בדיקה אינה קובעת וסת כמבואר בדף י"א ועמ"ש בסי' קפ"ז וגם מ"ש הס"ט אף דאינה קובעת וסת להחמיר אבל להקל קובעת ואינה חוששת לאחרון כמו בוסת קבוע כמו בדף ס"ח לפמ"ש לעיל מ"א אם קובעת וסת אינה חוששת לוסת שאינו קבוע שבאמצע אבל אם שינתה אחר הקביעות צריכה לחוש גם לשני האחרון וא"כ אין נ"מ כלל דמה שראתה באמצע האחרון הוא בקבוע ואם ראתה אחר הקביעות צריכה באמת לחוש לו שהוא האחרון ואם נאמר דצריכה לחוש גם לקבוע הראשון א"כ אדרבא חומרא הוא ולא קולא ובדף ס"ח לא אמרו רק לענין ד"ש וגם יש לחלק בין ימי זיבה למעוברת ומניקה עסי' קפ"ז ס' וגם מ"ש הס"ט דא"צ לחוש לעונה בינונית כמו בשינתה פ"א דא"צ לחוש לבינונית כבר כתבתי בס"א דשם צריכה לחוש לבינונית רק מ"מ מצד הסברא י"ל כיון דאינה חוששת במעוברת ומניקה לוסת הראשון ה"ה לעונה בינונית אם לא דראתה בהם בעונה בינונית ומ"ש הח"ד סקל"ח דהפילה רוח הויא לידה ויש לה דין מניקת עד כ"ד חודש מנדה דף ח' דלומד מעוברת רוח מקרא דהרינו חלנו כמו ילדנו ובפסוק הזכיר ילדנו ג"כ איני יודע איך נעלם ממנו ש"ס ערוכה דף כ"ג דמפלת רוח אין אמו טמאה לידה ועוד דאיך נאמר דרוח קאי על ילדנו איך שייך חלנו כמו ילדינו רוח וכי דוקא בלידת רוח יש לה חי' ולא בלידת ולד ואדרבא לידת ולד קשה ודאי דרוח קאי על הרינו רוח ומ"מ חלנו כמו ילדנו ולד מעליא וא"כ י"ל דאין לידת רוח קשה שיהיו אברי' מתפרקין וכן בדף ח' בעצמו הקשה מקשתה שנים וכן רש"י בריש דף ט' כ' רק על הרינו. מ"ש הנו"ב תנינא שו"ת ה"ג על הש"ע סי"ג שיהי' כלם בעונה אחת ביום או בלילה למה לא נתלה בחשבון הפלגה שמיום ללילה ל"ק כלל כיון דאם נחשוב ההפלגה כן נהי דבעונות יהיה ההפלגה שוה מ"מ לימים לא יהיה שוה או בדילוג וכבר כתבתי בס"א דתמיד אין חוששין רק להפלגה שוה וניחא הכל דלכן אם האחרון בלילה חוששין בלילה וכן ביום ליום וגם להראשון הקבוע חוששין כמו שהי' בלילה בלילה וביום ביום ול"ק הא בש"ס דף ל"ט קי"ל דכ"ב מכ"ז מנינן ולא כ"ב מכ"ב דשם כיון דכ"ז מכ"ז מנינן כן גם כ"ב אבל כאן גם הראיה אחרונה מנינן כפי הקביעות הראשון כ"ש דהקביעות הראשון מנינן מן הקביעות הראשון אבל להנו"ב קשה מדף ל"ט ומ"ש הנו"ב בתשובה צ"ג בעיקר הדין האמת אתו דראתה פ"א בימי זיבה אינה חוששת כלל בימי הש"ס רק מה שהביא שם דברי התוספ' ורז"ה ור"ן בחידושין בדף ל"ט וכן מ"ש על רש"י דדף ס"ד רז"ה ור"ן בחידושיו אינם בידי רק דברי רש"י כבר תרצתי וגם כתבתי שם מה שקשה לתוספ' בס"א לע"ל:

ד. הקיצור מענין קביעות וסת של ימי נדה וזיבה כבר כתבתי בסי' קפ"ד ס"ד וס"ה וכאן ס"א וגם לדידן וגם לענין חוששת בפ"א ג"כ אין נ"מ לדידן דחוששת. וסת החודש ושבוע נקבע בג"פ וסתה הפלגה ודילוג בר"פ בין בימי החודש ושבע בין בהפלגת דילוג רק בדילוג חודש ושבוע יש להחמיר ג"כ כמ"ד דסגי בג"פ ג"כ וכ"ש דיש להחמיר מדינא כמ"ד ד"פ דכן עיקר והד"פ הנ"ל בין ראתה בתחלה ד"פ בין שהיה לה וסת קבוע ושינתה ליום אחר ג"פ הוי כד"פ בין שהדילוג הראשון הי' בחשבון השאר בין שהי' רחוק יותר אבל אם היה פחות מהוסת הראשון אינו מצרף אבל אם דילגה לפחות ג"פ מהוסת הראשון הקבוע צ"ע אם מצרף לד"פ ועכ"פ אף אם נאמר דנקבע ומצרף מ"מ גם הוסת הראשון לא נעקר עדיין כיון דלא נעקר עדיין ג"פ וכן בוסת אינו קבוע העונה בינונית לא נעקר פחות מג"פ ועונה בינונית לסוף יום השלשים עם יום הראיה וכיון דנמשך מעט גם ליום ל"א לכן לעניין עקירה לא נעקר עד מקצת ליל ל"א וכן לחוש כיון דאי אפשר לצמצם וכשלא נקבע עדיין וסת צריכה תמיד לחוש לחודש ולהפלגה ולעונה בינונית ולא לשבוע וכן לענין חשש לכתחלה חוששת לחודש בראיה פ"א ולהפלגה בפ"א הפלגה דהיינו שני ראיות ולדילוג ולשבוע לא חוששת כלל עד שנקבע אבל אם נקבע וספק הוא אם לחודש אם להפלגה אמרינן דלהפלגה ולא לחודש ולחודש ולדילוג אמרינן דלחודש וכ"ש דלהפלגה אבל בספק הפלגה ושבוע אמרינן דלשבוע וכ"ש אם לשבוע ולדילוג אף לענין חוששין הוא לשבוע ולעונה בינונית אם רואה ביום צריכה לחוש רק ליום אבל אם שינתה בשאר נשים וראתה בלילה צריכה לחוש ביום ובלילה וכן בשאר וסת רגילה ביום ושינתה ללילה חוששת לשניהם וכן להיפך מלילה ליום עד שנעקר הראשון בג"פ אם היה לה וסת קבוע ושינתה ליותר צריכה לחוש לשניהם וצריכה לחשוב חשש וסת הראשון מן ראיית השינוי ואם בשינוי הוי פ"א או ב"פ דחוששין להקבוע ולהשינוי כהנ"ל דוקא כשלא ראתה לחשבון וסת הקבוע מן הראיות הראשונות רק לחשבון ראיה והשינוי כגון שוסתה הקבוע הי' ביום כ' ושינתה לשלשים וראתה אח"כ ליום כ' משלשים לא ליום כ' מכ' לא נעקר השלשים אף שלא נקבע בג"פ במה שראתה קודם השלשים כ"ז שלא בא לשלשים ולא תראה כיון דמ"מ לחשבון שלשים ראתה כ' אבל כשראתה כ' לחשבון כ' נעקר השלשים אף שלא בא עדיין אבל כשאין לה וסת קבוע כלל רק ראתה ב' הפלגות וראתה בפחות בינתיים אם אחר הפלגה אי נעקר הפלגה אי אף שלא בא עדיין אבל עונה בינונית לא נעקר אבל אחר הפלגה ב' לא נעקרה ההפלגה כיון דהראשון ב' הפלגות והשני רק א' ואף בפעם איקבע הפלגה אבל תוך לא נעקר ואם היה לה וסת קבוע ושינתה ליום אחד והשני לא נקבע עדיין והראשון נעקר בג"פ אין חוששין להראשון אף להפלגת השני ואין לה וסת וכן אם לא שינתה כלל רק לא ראתה כלל בג' עונות של היסת הראשון נעקרה לגמרי ואין לה וסת כלל אבל אם חזרה אח"כ לראות אם לחשבון הראשון בפ"א שראתה חזר הוסת הראשון לקביעותו וצריך עקירה בג"פ אבל אם לא לחשבון הראשון אם ראתה פ"א צריכה לחש שכ' רק פ"א ונעקר בפ"א אבל אם ראתה הפלגה אחת כגון שראתה ולסוף כ' דהוי שני ראיות חזרה לקביעות הראשון וצריך עקירה בג"פ. ואם היה לה וסת קבוע ולא ראתה פ"א ביום הקבוע א"צ לחוש לו כל שלא ראתה עדיין וכן לוסת שאינו קבוע ולא ראתה לעונה בינונית א"צ לחוש אבל אם שינתה בראיה נקבע הוסת הראשון מראיית השינוי וכן צריכה לחוש לראיית השינוי וה"ה בעונה בינונית רק זה צ"ע אם היה לה וסת קבוע ושינתה אם צריכה לחוש גם לעונה בינונית ויותר נראה דא"צ לחוש אם ג"פ שלא ראתה בעונה בינונית נעקרה. אם יש לה וסת קבוע לפיהוק מל' יום דצריכה לחוש כל העונה היינו כשעדיין לא פיהקה חיישינן דתפהק ותראה אבל כשהגיע השעה ופיהקה ולא ראתה לא חוששת עוד אם וסתה לפיהוק לחוד והראיה לא נכלל בהוסת אם אח"כ חוששת עד סוף העונה ואם קודם הוסת אינה חוששת אבל כשרותחת חוששת גם מתחלת עונה עד הוסת ואחר הוסת צ"ע ואם וסת קבוע לפיהוק לשעה ולא ליום והראיה מנבלע בתוך הוסת אינה חוששת רק לשעה הוסת אבל כשאין השעה קבוע ג"כ חוששת תמיד וכשיש לה וסת קבוע לפיהוק וליום וגם בתוך הוסת ראתה בפיהוק רק לא נקבע אף ביום הקבוע אינה חוששת רק לשעת הוסת אם נבל בתוך הוסת ואם לא נבלע ורואה אח"כ חוששת עד סוף העונה כהנ"ל אבל בוסת הפיהוק ליום ידוע ובנתיים לא פיהקה ולא ראתה חוששת ביום הקבוע כל העונה ואם נקבע ביום הקבוע דפעמים פיהקה וראתה ופעמים לא פיהקה ולא ראתה אף שאין הראיה נבלע בתוך הוסת אין חוששת רק לשעת הוסת ותינוקת שלא הגיע לראות וראתה בית די' שעתה ובג"פ נתחזקה בדם ומטמא למפרע ואם בחדש ג"פ גם וסת נקבע ואם בהפלגה גם וסת נקבע בד"פ ודי' שעתה ואם אח"כ פסקה ג' עונות מהעונות הקודמות בין שהי' עונות בינונית פסקה בינונית בין שהיה קבוע פסקה ג' מהקבועים שהיה יותר מן הבינונים נעקר הוסת וחוזרת לקדמותה ומסולקת דמים כמו שלא ראתה מעולם אף ראתה אח"כ אבל אם פסקה ג' עונות וראתה ושעת ג' עונות וראתה שלישית ג' עונות וראתה קבעה וסת מצ' לצ' אבל אם פיחתה צ"ג וצ"ב וצ"א או הותירה צ"א וצ"ב וצ"ג נהי דמוחזקת בדמים מ"מ לא קבעה וסת עד שתראה ד"פ גם בהותירה צ"ד ובפיחתה צ' אבל עם הג' עונות שפסקה היא פחות מג' הקודמת אף שכיונה ראייתה כגון ג"פ פ"ט לא נעקר הראשון הקבוע או העונה בינונית ואם פסקה פ"א ג' עונות וראתה ואח"כ ראתה לסוף עונה פ"ש וכן פ"ש וכן פ"ד קבעה וסת אבל פחות מד"פ אף אינה חוששת כלל לא לראשון ולא לאחרון וכ"ז כשכיונה ראייתה בעונה אבל אם פיחתה או הותירה מעונה להחזיק בדמים ולחוש סגי בד"פ אבל לקבוע וסת צריכה ה"פ וכן הדין כשפסקה ב"פ עונות ואח"כ ראתה כהנ"ל ותינוקת שהגיע זמנה לראות בב"פ נתחזקה בדם ובג"פ נקבע וסת אף הפלגה וכל הנ"ל הוא פחות בראי' אחת משלא הגיע לראות וזקנה יש לה כל דין תינוקת שלא הגיע לראות רק לענין זה חמור אם פסקה פ"א ג' עונות או ב"פ ואח"כ ראתה בעונות קטנות הקודמות אם בחשבון הפלגה ראשונה צריכה הפלגה דהיינו ב' ראיות ואם בחודש ד' בפ"א ושלא בחשבון צריך ג"פ בהפלגה. מעוברת ומני' א"צ לחוש לוסת הראשון וכן לעונה בינונית ואם ראתה אף פ"א חוששת לאותה ראיה אבל אינה קובעת וסת אף בג"פ ואף לקולא. מעוברת רוח יש לה דין מעוברת אבל הפילה רוח איו לה דיו מינחת ועסי' תפ"ד:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה