אור ברסלב
מי טהרה סימן קפח מראות הדם ובו

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קפח מראות הדם ובו

סימן קפז

א. בש"ס דף י"ט ב' משמע דכ"ע מודה בשחור דדיהה כחרת טהור רק בד' מראות אדום פליגי לכן לא היו בקיאים במראות דמים ר"ל באדום וכן ברא"ש לא כ' רק באדמומות וכן בש"ך אף דבטור וש"ע כ' וכן כל מראה שחור מ"מ מדלא כ' דיהה על שחור בפירוש משמע דדיהה טהור ומראם שחור לא קאי רק על עמוק וכן כתבתי בס' ל"ח בריאה וכמ"כ שבס"ט שמכשיר בקליפות ערמונים וכמשקה הקאוי ובאמת אף יותר שחור טהור כל שדיהה מחרת כזפת כזית כעורב טהור ומרמב"ם פי"א מהלכות א"ב דכ' דכל מראה דמים טמא משמע אף דיהה דשחור רק הראב"ד פ"ה כ' כל מראה אדמומית טמא משמע דדיהה דשחור טהור ובאמת י"ל דרמב"ם כיון דפסק כבר קפרא דדף כ' ומונה ארבע מראות ושחור ביניהם דעמוק טמא ודיהה טהור רק כמזוג עמוק ודיהה טהור ושחור מארבע מראות דקרא לכן דינם שוה ולא ס"ל כר' אבהו ור' חנינא בדף י"ט דשחור אדום הוא רק שלקה כיון דעקביא בן מהללאל ס"ל דאף ירוק לקי מאדום וכן ב"ש כמימי תלתן וכמימי בשר צלי רק שחור בעצמו מראה דם לכן אנן כיון שאין בקיאין מטמאין כל הדמים דכמזוג ג"כ מראה אדמומית אבל שאר פוסקים ס"ל דקי"ל כר' חנינא אין שחור בכלל מראה אדום רק שלקה א"כ דוקא כחרת ועמוק אבל דיהה טהור אבל הר"ן כ' בפי' דשחור אף דיהה ואף דיהה מן הדיהה טמא לדידן דאין בקיאין ואפשר ליישב גם כל הפוסקים לשון מראה אדמומית על שחור ג"כ נקרא מראה אדמומית רק שלקה ודוחק הוא ויותר נראה דהר"ן קאי על הרמב"ם דסליק מניה וכן ה י"ף אף שהזכיר לר"ח כ' דב"ש ס"ל דגם השאר לקי ור"ל דלא קי"ל כר"ח ולכן לא הזכיר מראה אדמומית אבל השאר דמזכירין מראה אדמומית דוקא הוא אף דכתבו רק לבן וירוק מ"מ הם נוטים לאדמומית יותר משחור וקמ"ל אף בדם טהור וכן מוכח בדף נ"ט דשחור מין אחר וטהור דיהה אף לדידן דאמר רבא נמצא מין אחד תולה כמה מינים מיתיבי נתעסקה באדום אין כולה בה שחור ומה קושיא שמא מין אחד דתולה כמה מינים מאותו המין של אחד מחמשה מיני דמים יש בו מינים הרבה דיהה ועמוק וכן אמר רבא בדף כ' שיתין מיני דמא הרי דלכל אחד מחמשה יש הרבה מינים ואדרבא אצל החמשה הנ"ל לא הוזכר בשום מקום לשון מינים רק חמשה דמים ולא מינים ובדף כ"א ארבעה מיני דמים ושאר מינים אלמא דשחור אינו ממינים רק שלקה וא"כ מה קושיא דף נ"ט ואף אם נאמר דגם שחור נקרא מין מ"מ קשה ע"כ צ"ל דזה היה פשיטא לו דדיהה של שחור אין בו ספק כלל לדמות לחרת וא"כ ע"כ דרבח שאמר שתולה בה כמה מינים ר"ל מין החמשה דמים בעצמן ועמוק שבהן דלא ידמה להדדי בחד גוונא ולא דיהה שבהן לכן הקשה נתעסקה באדום אין תולה שחור והשתא ניחא ג"כ דאמר שחור אף דכאן דאדום בשחור אינו תולה אבל באדום באדום ושחור בשחור תולה ולא דמו דרק הדיוק אין קפידא ואדום ולא שחרורית ואדמומית א"כ לא מיבעיא אם נגרוס כרש"י בדף כ' דרבא לא חזי דמא ודאי מוכח דדיהה משחור טהור ואף לתוס' דגרס שם רבה אבל רבא בקי הי' מ"מ כיון דמוכח מרבא דבדיקה משחור אין לספק בו כלל אף לדידן טהור ורש"י שכתב בדף נ"ט שרף וקילור ר"ל אליבא דאמת ומסקנא דאדום באדום תולה דיהה לכן הרי"ף לא הביא כלל שני הלשונות כיון דאף לל"ב משמע דדיהה משחור טהור וכשנתעסקה בתרנגולת לתלות בה פשוט והרמב"ם לא הביא כלל לתלות אדום באדום ושחור בשחור דהי' קשה לו כהנ"ל מה הקשה הש"ס בדף נ"ט ואינו יכול לתרץ כמו שתרצתי כיון דס"ל דאף דיהה משחור טמא לכן הוכרח דבאמת לא תלינן כלל מין במין וס"ל דלל"ב לא תלינן כלל אף אדום באדום אבל באמת אינו כן דאף הרא"ש ור"ח דפסקו כל"ב כ' רק דאין תולין הה' מינים בעצמן מאחד לחבירו אדום באדום תולה וכן שחור בשחור ור"ל אדום בדיהה ועמוק ושחור בעמוק תולה כקושיות הש"ש הנ"ל וגם בתירוץ לא נופל מזה וכן כ' הרא"ש ורשב"א וראב"ד וריטב"א ורי"ו וטור וב"י וש"ע דתולה אדום באדום ושחור בשחור ור"ל כל חד כדינו דכאן בס' קפ"ח א"כ מוכח מרש"י ור"ח ורא"ש ורשב"א וראב"ד וריטב"א ורי"ו וטור וש"ע דדיהה משחור טהור הכי נקטינן רק מ"ש ב"י בס' ק"ץ דאדום באדום תולה בדף כ' דמעשה ותלה ר"מ בקילור ושרף שקמה מאי לאו אאדום לא אשאר דמים משמע דארבע מיני דמים דם המכה וקרן כרכום ומימי אדמה ומזוג אינה תולה כל אחד בחבירו רק אחד מהארבעה עם דיהה ועמוק שלו לבד ובדף נ"ט אדום אין תולה בו שחור משמע דאדום תולה בכל מיני אדם צ"ל דבדף כ' אף שאנו רואין שאינו דומה למין שנתעסקה מ"מ תולה בדיהה ועמוק שלו דפעמים נשתנה ע"י הבגד פשתן או ע"י מים שהיה עליו בתחלתו או ע"י עמידתו אבל בדף נ"ט מיירי בסתם שאינה יודעת אם דומה תולה אף מין בחבירו ואינה צריכה לדמות ולהקים רק מן הסתם תולה והשתא ניחא גם הטור דתחלה כתב דאדום באדום תולה ואין צריכה לדמות ולהקיף משמע אבל אם בדמיונה שאינו שוה למין הזה צריכה לדמות ולהקיף אם יכול להיות מזה המין כך לכן הביא י"א כיון דאין תולין רק בדומה לו אנן אין בקיאין לכן כ' דאף בזה שבדמיונה שאינו שוה א"צ להקיף לכן כ' וגדולה מזו בשם הרמב"ן דתולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום אז צריכה להקיף וצריכין בקיאות אבל כשיודעת דזה מין אדום אחר א"צ להקיף כלל ותולה בו דדומה והשתא ל"ק קושיית הב"י על הטור למה כ' גדולה מזה דהיא היא ולפי מה שכתבתי ניחא שברמב"ן כ' עד שתדע שזה שחור וזה אדום רק בזה צדקו דברי הב"י דלא ראה הטור דברי הרשב"א דגם ברשב"א מבואר כהרמב"ן ואף דבראב"ד שבס"ט ס' ק"ץ סקמ"ה לא משמע כן מ"מ י"ל דאף לראב"ן דוקא כשהקיפה וראתה ודאי שאינה דומה למין כזה אז אינה תולה ועוד כיון שכ' הרשב"א דכן דעת הראב"ד ורבותינו הצרפתים מסתמא הי' כתוב בראב"ד ג"כ כגירסת כרשב"א ולא כגירסת הס"ט וגם שאר דבריו באותו ס"ק לפי מה שכתבתי נדחין ול"ק על הב"י כלל וכל הנ"ל נשמע בש"ע ס' ק"ץ סכ"ג וסכ"ד וס"ל:

ב. בענין מ"ש הב"ח הובא בט"ז דמראה לבן וירוק לא יראה בעודו לח והט"ז הקשה מס' קפ"ו בדיקה דלפני תשמיש והח"ד הקשה עליו דשם תעיין למחר בבוקר אין זו קושיא דרק אם תרצה תמתין עד למחר אבל אם תרצה תעיין מיד דאל"כ היה להש"ע לומר דחייב שתמתין למחר ומ"ש הח"ד דשם רק חומרא הלא לכמה פוסקים מדינא דש"ס כמ"ש בב"י ס' קפ"ו ועל הראיה שמביא הט"ז מדף כ' דלא יאמר החכם אלו היה לח היה ודאי טמא רק אין לדיין אלא מה שעיניו רואות כ' הח"ד דשם א"א לברורי אבל כאן אפשר להמתין איני יודע דגם שם יכול ללחלחו כיון דדם אינו עובר רק בז' סמנים כמ"ש בדף ס"א וס"ב בשהוי ומיא נפיל עליו ע"כ דר"ל בש"ס דאף ללחלחו א"צ דלא חיישינן כלל א"כ כ"ש כאן להמתין דא"צ ומ"ש דרוב דמים טמאים אין זו קושיא דרוב דמים טמאים יש להם מראה טומאה תיכף וזה יש לו מראה טהור אבל באמת צריך לדקדק שם בש"ס דף כ' דהקשה שמא טעה ודאי טעה דתניא לא יאמר חכם כהנ"ל ומה קושיא דשם לא ראה בעודו לח א"צ להחזיק טומאה אבל כאן ראה בעודו לח וטמא אין זה טעות רק דירא שמא לא ראה לילה יפה וכמ"ש רש"י למסקנא דראה גרע וגם קשה מה מתרץ הש"ס דבלילה ראה יפה דבדיק לאור הנר ואח"כ כשראה ביום דנשתנה אמר דבלילה לא ראה יפה וטיהר כיון דחזא דהדר אשתני טמא ומפכח איך שייך דתחלה ראה יפה ואח"כ אמר שלא ראה יפה ואח"כ אמר שראה יפה ועוד למה באמת אמר שמא טעיתי ע"כ דהיה מסופק עדיין שמא לא ראה יפה לכן דבאמת מקשה הש"ס מלא יאמר אלו היה לחה ודאי טמא למה לי לשון ודאי ע"כ ר"ל דספק טמא מותר לומר ובאמת יהיה עכשיו הודאי טהור מוציא מספק הקודם ואין לדיין רק מה שעיניו רואות אף שעכשיו ספק טמא לא יאמר דודאי טמא דזה אי אפשר כלל דעכשיו יהיה ודאי טהור ביובש וכשיהיה לח ידמה לוודאי שמא רק ידמה לספק טמא וכיון דאתמול טימא ודאי ע"כ ודאי טעה מחמת דבלילה אין רואין יפה לכן מתרץ הש"ס דבלילה ראה יפה רק כשחזר וראה בבוקר דאשתני לודאי טהור סבר דבלילה לא ראה יפה כיון דאי אפשר מודאי טמא לודאי טהור כמו שמשמע מברייתא אבל כשראה דהדר אשתני וראה לערך השינוי דבתחלה היה מראה טמא ע"כ הוצרך לומר דהברייתא מיירי רק על הסתם דלא מחזיקין שישתנה מודאי טמא לודאי טהור אבל כשאנו רואין שישתנה טהור מטמא טמא, כמ"ש אין לו לדיין רק מה שעיניו רואות ולא אמרינן שטעה רק שהיה ספק לו שמא דבאמת הוא טעה בחשבון ערך מראה לכן אמר שמא טעיתי וניחא לשון טעיתי ג"כ רק קשה למה ראה רבי בלילה ואח"כ ביום ואח"כ פעם שלישי כיון דרבי בדיק לאור הנר אלמא דבדיקת לילה טובה ואין לומר דרבי היה מסופק עדיין ורצה לנסות קשה קושיית הש"ס מברייתא דסתם ברייתא משמע דא"א טהור מטמא ודאי ואפשר דבמקרה היה שהביאו לו בלילה וישאר מונח אצלו עד בוקר וראה במקרה ואח"כ כשראה שנשתנה המתין בכיון וניחא דתחלה כ' ראה ואח"כ כ' המתין וא"כ מוכח מזה דלא כהב"ח רק כהב"ז אבל באמת נ"ל לתרץ דברי הב"ח דבדף כ' הנ"ל אמר רב יהודא כיון דאמרה לי האי טיפה קמייתא לא מייתינן קמי דרבנן משום דזהימא לא חזינא ופי' רש"י דדילמא אשתני ואף דמראה דם טהור יש לה שמא אי אייתא טיפתא קמייתא הוי מיחזי טמא וא"כ לדידן דמייתינן טיפה קמייתא ג"כ ואינה מדקדקת א"כ י"ל דנפל שני טיפין וכיון דטפה שניה מלמעלה נראה דם טהור אבל כשמתייבשת מפכחת מעט ונראית התחתונה לכן חיישינן לזה כיון דמשמע מרב יהודא דאף ברוב דמים הטמאים כשהולכין מעט טיפות טפה השניה מראה טהורה דאל"כ היה חזי והלך אחר רוב דמים אלא ודאי כהנ"ל לכן חיישינן והשתא ניחא בסי' נ"ב כהנ"ל כיון דרוב דמים בו וגם מסי' קפ"ו ל"ק דעל הרוב בבדיקה רק טפה חדא ועוד דלכן א"צ אם תרצה לעיין בלילה דהוי ס"ס שמא לא תראה ושמא רק טפה אחת וניחא הכל:

ג. בענין בקיאות שממקור ונעקר המקור ופארפאל התוספ' ריש דף כ"ב הרשו על רש"י וכן הרא"ש לכן הביאו פי' הר"ש ומשמע דהגירסא שלהם היה ברש"י ריש דכ"ב אין זה דם נדה רק דם חתיכה ולכן הקשו עליו אבל לפי הגירסא שלנו ברש"י דאין זה דם נדה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ור"ל אף די"ל דזה דם נדה שממקור הלך לבקעי החתיכה מ"מ אינו נקרא דם נדה כיון דאין דרכה לראות כן א"כ הוא ממש פי' הר"ש רק על מה שהמציא הר"ש מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כן והטור הוסיף וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בביה"ח ולא היתה פוסקת מלראות כל זמן שאותן החתיכות היו בביה"ח וכן ברי"ו רק שברי"ו כ' כל זמן שאותה החתיכה היה בביה"ח וא"כ אף אם לא נאמר כהד"מ בפירושו דראתה דם לחוד רק דנאמר כהב"י דבדם לחוד טמאה רק דמיירי שלא פסקה לראות מאותה החתיכה חתיכות קטנים של בשר ופלוי פלוי בדם בבקעים לכן טיהר אותה מ"מ קשה דבדף מ"א אמר ר"ל משום רבי יהודה נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ [ופי' רש"י שנעקר חתיכת בשר] טמאה שנאמר יען השפך נחושתך ותגלי ערותך למאי אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב מפני שנגעה בה ביציאתה ודין זה הלכה פסוקה היא ברמב"ם פי"א מהל' משכב ומושב באין חילוק וא"כ קשה דמשמע דוקא כשאין שום דם רק חתיכה אף אם היה דם אף שהיה בבקעי החתיכה ולא דם לחוד היה טמא טומאת שבעה ועוד קשה אף על רש"י דלמה לו לר"י נשיאה הפסיק דם ולא חתיכה הלא מבבשרה נלמד דאף חתיכה עם דם פלוי פלויי מותר וכ"ש חתיכה בלא דם כלל לכן הרמב"ם באמת פ"ה מהא"ב הלכה י"ג בדם בתוך חתיכה שלמה דמותר מחמת דאין זה דם נדה רק דם חתיכה ולא כהלימוד דמבשרה משמע דאביי בדלא פלוי פלויי ובחתיכה קרועה ודם בבקעים מטמא בהלכה י"ד וא"כ י"ל להרמב"ם דמ"ש בדף מ"א דם ולא חתיכה כיון דאין רואין דם כלל מותר וא"צ לראות החתיכה בפנים אם יש בה דם דאף אם יהיה בה דם יהיה דם חתיכה ומה שאמר דם ולא חתיכה ר"ל ג"כ דם ולא דם חתיכה ואפשר היה לומר דלכן לא הביא הרא"ש הא דר"י נשיאה דדף מ"א כלל דלטומאת ערב אין נ"מ בזה"ז רק לענין הנ"מ שנשמע ממנו דלענין דם טמא שבעה לא קי"ל כן רק אף עם דם בבקעים טהור כהר"ש מ"מ דוחק שיפלוג על ר"י נשיאה ואפשר היה לומר דרא"ש ור"ש וטור ורי"ו אין מפרשים בדף מ"א מקור שנעקר כרש"י דנעקר חתיכה ממנו רק ר"ל פארפאל דניתקו קשרי הרחם ונתמשך עד למטה וע"ז י"ל דלא נדע מבבשרה דדוקא חתיכה או חתיכות מקור כיון שנפרד לא הוי כמקור וצריך שהדם בעצמו ילך מכל צד בבשרה לא עם דבר אחר לכן נלמד מבבשרה דטהור אבל כשכל המקור עם הדם נפל עד למטה רק שלא יצא הדם לחוץ למקור י"ל דהוי בבשרה דמה החילוק אם הדם בעצמו הולך או עם המקור כיון דבבשרה ביה"ח כמ"ש בדף כ"א ומ"א ונ"ז לכן צ"ל שם ר"י נשיאה הטעם דדם ולא חתיכה וה"ה דדם ולא דם חתיכה רק בפלוי פלויי לא היינו יודעין לכן צריך בבשרה שאין דרך ראיה בכך רק דם בעצמו מכל צד בבשרה וכל זה אם נאמר כהב"י אבל אם נאמר כד"מ דרואית דם להדיא מנין זה מלשון בבשרה ואף דנדחוק דבבשרה משמע תיכף שזב לבשרה יהיה דם בעצמו מכל צד ובבשרה הוא ביה"ח א"כ דוקא תיכף שזב לביה"ח מקום שהשמש דש יהיה דם בפ"ע אבל כשנפל לשם בחתיכות מקור אף דאח"כ יוצא הדם בפ"ע אין דרך ראיה בכך וטהור מ"מ קשה על הר"ש מנין לו שיהיה חתיכת מקור שוה לחתיכה בעלמא דבש"ס לא אמרו רק המפלת חתיכה אבל חתיכת מקור מנין לו והרא"ש וטור ורי"ו כ' וכן עשה ר"ש מעשה בנעקר המקור משמע דהוי ממש כדין הש"ס ובחתיכת מקור שאני ועוד קשה מנין יודע דאף בחתיכה כשהולך דם ממנה ונגע בדפנות האשה במקום יציאה טהור דודאי טמא דבש"ס מיירי רק מחתוכה וסתומה ועוד אף להב"י דמחתיכות מקור נפל חתיכות קטנות ודם בבקעים קשה מנין יודעין דהדם הוא מחתיכת המקור שלמטה שמא הולך מחתיכות מקור בעצמו שלמעלה הקבוע וא"כ הלך הדם להדיא תחלה בעצמו מכל צד ונטמא ומה בכך שאח"כ הולך בבקעים אף דתולין במכה המוציאה דם מ"מ בשעת וסתה אין תולין והיה לו לחלק לכן נ"ל דבאמת הר"ש לא מיירי כלל שנעקר ונחתך חתיכת מקור רק מ"ש מקור שנעקר ר"ל הפארפאל שנמשך המקור ונעקר ממקומו ונפל למטה והוי נופל לה כחתיכות בשר והמקור מסבבו ומה היה יוצא מהחתיכה לא ביאר הרא"ש בר"ש כלל כיון דקאי אלמעלה אמ"ש הש"ס המפלת חתיכה ופלוי ופלויי וגם הר"ש מיירי באופן הזה כמ"ש הב"י לכן לא ביאר הרא"ש בר"ש כלל מה היה מוצא וגם בש"ס המפלת נעקר המקור דכל יולדת מנתקין מוסרות המקור ונופל למטה והשתא דין הר"ש ממש דין הש"ס לכן כ' וכן עשה הר"ש מעשה כמו דין דש"ס והטור ורי"ו כ' המעשה של הר"ש כהוייתה וא"כ העיקר כהב"י אבל אם יוצא דם מהמקור שניתק הנ"ל טמאה כיון דנוגע בביה"ח למטה להדיא מכל צד ול"ד לס' קפ"ז דשם המכה בצדדין אבל כאן המכה במקור עצמו והד"מ הקשה עליו דגם בסי' קפ"ז תלינן במכה המוציאה דם וחוץ מה שכתבתי למעלה דבשעת וסת אין תולין בסי' קפ"ז ס"ה רק אף דמיירי הב"י שלא בשעת וסתה מ"מ ל"ק דכוונת הב"י דבסי' קפ"ז המכה בצדדין י"ל בצדדי המקור שאין דם המקור יוצא תמיד משם וא"כ אם נאמר שהלך מהמכה הזה הוי כממקום אחר ואיתרע רק מקום זה לכן תולין אבל כאן המכה במקור עצמו ר"ל דכל חלק המקור שלמטה שנעתק ונפל הוי כמכה ואיתרע כיון דבמקום הליכת הדם שהולך תמיד הוא ובו נתלה וזה הדם הוא טמא לכן טמאה ובאמת הד"מ בעצמו הניח בצ"ע וכן מ"ש הד"מ אח"כ דא"צ להטיל החתיכות לפושרין במעשה דר"ש שחלוק מדין הש"ס לפי מה שכתבתי הוא ממש דין הש"ס לכן צריך להטיל החתיכות בפושרין רק בדין הש"ס הי' פ"א נעתק המקור והפילה חתיכה ואח"כ החזיר המקור למקומו ובמעשה דר"ש תמיד כן לכן תמיד טהורה ובאמת י"ל למה הביאו הטור ורי"ו למעשה דר"ש כהווייתה הלא גם הם כ' תחלה הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה וכן אם ראתה דם בחתיכה אף מבוקעת והדם בבקעים טהורה וכן עשה ר"ש מעשה וכו' וא"כ כ' דין הש"ס ולמה להם לפרש י"ל דהם כ' אם ראתה דם בחתיכה פתוחה דומיא דשפופרת וקמ"ל לאפוקי ממ"ש התוספ' ריש דף כ"ב דבכה"ג פלוי פלויי טמא לכן כ' דאף בפלוי פלויי טהור אף שיש בפנים דם בחתיכה וגם בחוץ בבקעים וכיון דפעם אחד ואח"כ תיכף הוחזר המקור למקומו והחתיכה לחוץ יכולין להשכחת שראתה שלא הלך מהמקור רק דרך החתיכה וגם לא נפל על דפנותיו למטה כשפופרת אבל במעשה דר"ש דהמקור והחתיכות תמיד למטה ואין יכולין לידע מהיכן הדם יוצא לכן הכריחו לפרש דיוצאין לחוץ חתיכות ובלא דם רק בבקעים אבל ברא"ש דקאי על חתיכה סתומה לא הצריך לפרש. ובאמת י"ל דברמ"א ס"ג חזר בו ממ"ש בד"מ דלשון המחבר וכן אם ראתה דם בחתיכה אם מבוקעת והדם בבקעים טהורה וכן אשה שנעקר מקור שלה [ר"ל זמן הרבה] וכמין חתיכות בשר נופלים בביה"ח טהורה וכ' הרמ"א ואף ראתה דם כ"ז שהחתיכות בביה"ח שלה טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה מחמת מכה הוא והוא שתטיל החתיכות במים פושרין ולא נמוחו עכ"ל התחיל עם חתיכות וסיים בחתיכה זו וגם שתק למחבר למה כ' שתטיל החתיכות במים פושרין להיפך ממ"ש בד"מ ודאי הוא הדבר אשר דברתי דהרמ"א חזר מד"מ ומ"ש ואפי' ראתה דם ר"ל בחתיכה בבקעים כיון דהמחבר לא פירש וסמך עצמו על הקודם שכ' והן ראתה דם בחתיכה מבוקעת לכן פי' הרמ"א כהנ"ל לכן דתלינן הדם בחתיכה זו שראתה בו הדם בבקעים רק שהיה קשה להרמ"א אף להב"י קשה למה טהור כשיוצא בחתיכה ודם בבקעים מ"מ נאמר דבתחלה לא היה הדם בבקעי החתיכה רק כשהתחיל ליצא לחוץ ונתרחק מעט מהמקור נטף מהמקור עליו והלך לבקעים וא"כ טמא ואף אם נאמר דהמקור מסבב לחתיכות ואין הולך ממנו רק דרך החתיכות וכן הוא האמת י"ל אף שמהחתיכות מ"מ כשנגע בדפני האשה במקום יציאתו לחוץ טמא כהנ"ל לכן אמר הרמ"א אדרבא כהב"י דלא אמרינן דהדם מהחתיכות רק מהמקור עצמו כיון דכל המקור כמכה וכיון שמהמקור איך יכול לילך מהמקור כיון דמסבב להחתיכות אין יכול לילך מהמקור ע"כ דהדם הלך מהמקור להחתיכה הזו קודם כשהיה עדיין בהמקור ותיכף כשיצא החתיכה הזו תיכף מסבב המקור לחתיכות האחרות בעת שהתחיל זו ליצא התחיל אחר ליכנס לכן אמר הרמ"א דתלינן הדם בחתיכה זו דוקא ומקורם מהמקור לכן אמר שתטיל לפושרין וניחא הכל. שוב ראיתי במעי"ט שהביא לר"י נשיאה דדף מ"א על הר"ש ולא הרגיש בקושיא שהקשיתי לעיל דהר"ש מבבשרה ור"י נשיאה מדם ולא חתיכה וגם בר"י נשיאה מקור בלא דם ובר"ש מקור עם דם וגם ל"ד לבש"ס מפלת ומנין יודע ללמוד שנעקר מקור וגם שמא הולך הדם מחתיכת מקור שלמעלה וגם אף מלמטה כשבא לדפנות התחתונות של מקום יציאה מטמא ודאי כמו שכתבתי ולפמ"ש לעיל ניחא גם הרמב"ם שלא יחלוק על הפוסקים דבפ"ה מהא"ב הלי"ד כ' דחתיכה קרועה ודם בתוכה טמא דמיירי שקרועה עד חללה ושם בחללה יש דם וגם בהקרע ואין יודעין שמא כשנתרחק החתיכה מהמקור מעט נפל מהמקור להקרע נטמא או שמא יצא מהחתיכה גם מקודם על דפניה שלמטה במקום יציאה כיון דנקרע אבל בכל הפוסקים המטהרין מיירי שידוע כהנ"ל דומיא דשפופרת או דהחתיכה סתומה רק בקעים שאינם לחלל והבקעים למטה שאינו יכול להיות מהמקור אחר שנתרחק רק כשהי' עדיין בהמקור לכן מטהרין וכ"ש לפי מה שבגירסתינו ברש"י גם רש"י מטהר וגם התוספ' שמטמא בבקעים י"ל דהבקעים למעלה בענין דיש לחוש דאחר שנתרחק מהמקור נפל מהמקור ולא הוי דומיא דשפופרת דבשפופרת תיכף כשנטלו מהמקור החזיר פיו לצדדין וקודם ביה"ח אינו מטמא אבל בבקעים שלמעלה טמא וא"כ אין פלוגתא בין הפוסקים כלל והמחבר דומיא דשפופרת כהנ"ל והש"ך והט"ז לא הבינו כן ועשו פלוגתא. ומה שהקשה הח"ד סק"ד על מ"ש הב"י ומחבר דחתיכה גדולה ושפופרת גדול טמא דא"א לפתיחת הקבר בלא דם הלא יש לומר דזה הדם שבבקעים ושפופרת וטהור חוץ מה שתירץ הח"ד בעצמו דבחתיכה י"ל דהולך הדם בשעת פתיחתו ובשפופרת י"ל וכי הדם בעת פתיחת המקור נופל מעליו של מקור הלא מדפנות שלמטה מצדדיו ואינו נופל על פי השפופרת רק בצדדיו ע"כ נאבד ונתקנח ואף אם לא נאמר כן עכ"פ ספק הוי איך נפל הדם ובחתיכה ושפופרת גדולה ודאי יש הרגשה ועוד כיון דודאי ממקור ודאי בהרגשה ולא ספק כמ"ש בכמה מקומות בסימנים הקודמים ורק חד ספק איך בא הדם ומ"ש דהיא בחזקת טהרה י"ל כיון דודאי הדם מהמקור אינה בחזקת טהרה ועוד די"ל דאף ספק אינו כיון דאין דרך ראיה בבקעים ושפופרת ופתיחת הקבר היא דרך ראיה אמרינן דראתה דרך ראיה. ובענין מקור מקומו טמא הארכתי בסי' קפ"ד. ואם מרגשת כאב במקור תמיד אפשר היה לומר דמחמת העתקת קשרי הרחם והוי מכה בצדדי המקור דהיינו בשר הרחם שמוציאה דם מ"מ כאב אינו כמכה ועוד דא"א יודעין אם מוציאה דם ואפשר אין שכיח כלל שמהעתקת קשרים יצא דם וכ"ש אם אנו רואים שיצא דם הרבה ודאי אינו מחמת מכה וכ"ש בשעת וסתה דאסורה. שוב ראיתי שיש לתרץ כל הנ"ל מדף מ"א דנעקר המקור כרש"י חתיכת מקור ומה שהקשיתי להר"ש ל"ק כלל די"ל דמבשרה באמת לא היה נוכל ללמוד רק מפלת חתיכה ולא חתיכות מקור שנעקר אבל אחר שנלמוד מדה ולא חתיכה דחתיכת המקור ג"כ כחתיכה שוב נלמוד מבבשרה כחתיכה. ומה שהיה קשה לי למה אמרו בדף כ"א המפלת חתיכה ואי גם עקירת חתיכת מקור שוה לחתיכה היה להש"ס להשמיענו גם זה דנעקר חתיכות מקור טהור ועכ"פ הי' במקור יותר רבותא כיון דטמא טומאת ערב. יש לתרץ לא מיבעיא להד"מ דאף בראתה אמרינן שמחמת מכה א"כ יותר עדיף חתיכת מקור ממפלת לכן לא השמיענו ואדרבא בחתיכה דמפלת אם היתה רואה דם להדיא קודם שיצא היא טמאה אף שאנו רואין שיצא מבפנים החתיכה דלא ממעטינן מבשרה רק כשאין דם להדיא אבל בחתיכות מקור הדם שיוצא להדיא תלינן במכה ונמעיט מדם ולא כתם במשנה דף נ"ח כמו שכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב וסי' קפ"ז ס' והשתא ל"ק ג"כ למה בדף מ"א לא השמיענו אף בדם דאדרבא לענין דם לא הוצרך להשמיענו דנמעיט מדם ולא כתם רק ס"ד דמקור בעצמו יטמא ז' לכך אמר דם ולא חתיכה וכ"ז כשאנו רואין שהדם יוצא מבחוץ ומבפנים לחתיכת המקור אבל כשאנו רואין שהדם הולך רק מבפנים לחתיכת המקור א"כ דוחה דדם המכה שנחתך בדפנות ילך רק דרך פנים ולא דרך חוץ בשלמא אם החתיכה ממלא כל חלל האשה י"ל דאינו יכול לילך דרך חוץ אבל כשאינו ממל למה אינו הולך דרך חוץ ג"כ וע"כ דיוצא מהמקור שלמעלה מכוון נגד חלל שלמטה וגם מהמקור לא שייך שלא ילך גם דרך חוץ כיון דהחתיכה אינו ממלא כל החלל אינו עומד במקום אחד וא"כ תולין יותר בהמכה שהלך דרך פנים רק מ"מ קשה נהי דהולך מהמכה מ"מ כיון דבחתיכה שנעקר מהמקור יש בה דם נדות נאמר שגם דמו הולך מטמא לרש"י ע"ז אמר רבינו שמשון דזה נלמד מבבשרו דדוקא דם המקור שהולך בעצמו בבשרה בלי שום תערובות דם אחר אבל עם תערובות דם מכה אין דרך ראיה בכך כמו דם בבקעי החתיכה דנלמד מגבשרה כיון דאינו הולך בעצמו רק עם החתיכה אין דרך ראיה בכך כ"ש כאן דמתערב עם דם המכה אבל לרש"י היה אפשר לומר דדוקא בבקעי החתיכה דדם חתיכה אבל עם ודאי דם נדות טמא וחולק הר"ש עליו לכן הוסיף הטור ורי"ו שרואת דם דאם לא היה רואה דם גם רש"י היה מודה וא"כ ניחא הד"מ ולכן אומר הטור הטעם דאין דרך ראיה בכך ופד"מ דמחמת מכה והכל אחד כיון דמעורב בדם מכה אין דרך ראיה בכך לכן הקשה הד"מ מהש"ס דמפלת תחיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה למה ביש עמה דם טמאה נאמר דמעורב בדם חתיכה ג"כ דמשמע אף אם החתיכה קרועה לכן מתרץ דחתיכה של מפלת אינו מכה רק דם נדה רק כל זמן שבפנים בבקעי החתיכה נמעוט מבבשרה שאין דרך ראיה בכך אבל כשיצא לחוץ מחתיכה טמא אבל כאן נעקר מקורה מכה ומעורב בדם מכה לכן כ' דאף החתיכות א"צ להטיל בפושרין כיון דמעורבין בדם מכה אף דדם הן טהור אבל הב"י ס"ל דלא תלינן במכה זו כלל ול"ד למכה שבצדדי מקור בבשר המקור דלא איתרע חלל המקור רק בשר המקור שהמכה בו אמרינן דהדם הולך דרך המקום המכה שאיתרע כמ"ש לעיל ובסי' קפ"ג ובסי' קפ"ז אבל כאן שנקרע המקור גם חלל המקור איתרע לא תלינן במכה שבצדדין בשר המקור רק במכה שבחלל המקור ואמרינן דהדם הולך מחל המקור שלמעלה לכן מפרש בחתיכות שהולכין מחתיכת המקור שלמטה עם דם בבקעי החתיכה ול"ק גם בחתיכות נימא דהדם הלך מחלל המקור שלמעלה וא"כ הלך בעצמו קודם שבא לחתיכה ונטמא די"ל כיון דעכשיו הוא בבקעי החתיכה ואין דרך ראיה בכך לא תלינן במקור דממקור יוצא רק דרך ראיה היה לו להיות גם עכשיו דרך ראיה ולכן תלינן במכה דמכה מוציא דם אף שלא בדרך ראיה מעורב עם דבר אחר ול"ק למה במפלת חתיכה ודם בבקעים טהורה נאמר ג"כ דאחר שיצא מהמקור נטף מהמקור דם בעצמו והלך לבקעי החתיכה אף דשם אין טעם דמחמת מכה אין זו קושיא דאמרינן כאן נמצא הדם בחתיכה כאן היה מכבר בעת שהיה עדיין במקור ולא שנטף עליו אח"כ בצאתו מהמקור אבל כאן אף שתאמר שמכבר מ"מ ספק ממכה או מחלל המקור והיה לומר מחלל המקור שלמעלה לרש"י לכן צ"ל ממכה מחמת אין דרך ראיה בכך כהר"ש ול"ק נאמר בחתיכה מבוקעת בדם שיצא מחתיכות המקור שלמטה למה נתלה כלל מלמעלה ונאמר שממכה נאמר שאחר שיצא מחתיכות מקור שלמטה נטף עליו דם מחתיכות מקור שלמטה בפ"ע או מהחתיכות האחרות נטמא גם זה ל"ק דאמרינן גם כאן כאן נמצא וכאן היה הדם בחתיכה זו בעודו בחתיכת המקור שלמטה ובפנים לא היה טמא או דבפנים אין דם דנעשה מכולו חתיכות והשתא ניחא להב"י ג"כ למה אמרו בש"ס במפלת חתיכה ולא במפלת חתיכה מחתיכות מקור דזה א"צ להשמיענו דיש לתלות ג"כ במכה וגם היא היא שבש"ס לכן אמר הב"י שצריך להטיל גם החתיכות בפושרין דאם הם דם א"כ הוי דרך ראיה וא"כ אמרינן שמחלל המקור שלמעלה ולא תלינן במכה ואף שמחלל המקור שלמטה טמא כיון שיצא הוי דרך ראיה וא"כ גם עכשיו על משמרתי אעמודה דהרמ"א חזר מהד"מ והודה להב"י מדלא חולק על המחבר שכתב שצריך להטיל החתיכות בפושרין וגם מדכ' דתלינן בחתיכה זו ע"כ דס"ל כאן נמצא וכאן היה וגם תלינן במכה כיון דאין דרך ראיה. ומ"ש ואפילו ראתה דם ר"ל רק בבקעי החתיכה הכל כמו שכתבתי לעיל וגם רש"י לגירסא שלנו י"ל דס"ל כהר"ש וגם הרמב"ם דמטמא אינו בבקעים ול"ח רק בקרוע ויבש כמ"ש לעיל דאמרינן דנטף ממנו למטה קודם שיצא ובעודו בפנים היה הדם לח והיה יכול לנטוף ועכשיו בצאתו לאויר נקרש תיכף לכן כ' הרמב"ם אגור אבל במקור דמוסגר בפנים או דאמרינן דכולו חתיכות למטה ועל הדם שבבקעי החתיכה אמרינן כאן נמצא וכאן היה וכן במפלת חתיכה סתומה ודם בבקעים אמרינן כאן נמצא וכאן היה לכן טהור וא"צ למה שדחקתי לעיל דדוקא שיהיה דומיא דשפופרת או דהבקעים למטה רק אף דהבקעים למעלה ולחלל ואין ידוע אם נטף מהמקור טהור דאמרינן כאן נמצא וכאן היה וכיון דלח גם עתה ואינו זב גם קודם לא זב והשתא נבוא לדברי האחרונים מ"ש הש"ך סק"ח דתוספ' כרש"י איני יודע וכי התוס' פסקו אפשר דלא קי"ל כאביי רק כר"ש בן יוחי המפלת חתיכה קרועה ודם אגור בתוכה טמאה ואם לאו טהורה אף דדם בבקעים כהרמב"ם ומ"ש הח"ד סק"ג מדכ' תוספ' דהמקור מגדל חתיכה א"כ בבקעים אמרינן דדם חתיכה הוא אבל מקור שנעקר דם נדות הוא איני יודע דתוס' י"ל דמיירי חתיכה שאין בה בקעים מגדל המקור אבל אם נימא דהתוספ' מתיר בבקעים י"ל מחמת דאין דרך ראיה בכך וה"ה למקור שנעקר ומ"ש הש"ך בסק"ט וי"א כבר כתבתי דהרמ"א הודה להב"י ולא מיירי רק בחתיכות ומ"ש הט"ז סק"ה אף לפי' הד"מ ל"ק דשני הטעמים דמחמת מכה ואין דרך ראיה צריכין ביחד ותלוין זב"ז כהנ"ל וכן להב"י והמחבר ורמ"א וגם כאן דוקא שלא בשעת וסתה וכמ"ש הרמ"א בס"ה כיון דכ' כאן מחמת מכה א"צ לכתוב ועוד י"ל דכאן אף בשעת וסתה טהורה דלא שייך דלא תטמא לעולם דחטמא כשיפלו כל החתיכות לחון דיש גבול לזה בשלמא מכה י"ל מי יודע אם תתרפא כלל אבל לחתיכות יש גבול לכן אמר כל זמן שהחתיכות בביה"ח משמע שיש גבול כיון דאנו רואין שמחמת שנעקר המקור התחילה להפיל חתיכות ולמטה לא שייך שמגדל חתיכות בשר רק המקור במקומו ולא למטה וראתה דם בחתיכה לא הוחזקה עדיין אמרינן שתראה אח"כ בלא חתיכות אבל בס"ה דהוחזקה ג"פ ואין גבול לכן אסורה בשעת וסתה ובס"ט ס"ק ד' מאריך ולפמ"ש א"צ לזה וכמה דברים נדחין ומה שהקשה מחידושי הרמב"ן חוץ מה שלא הביאו הפוסקים וגם אינו בידי מי יודע איך פוסק פסקן הוא בחידושיו אפשר וכי ס"ל ג"כ כרשב"י וכרמב"ם כמו שפרשתי למעלה וכן משמע מהחילוק דאגור רק אין צ"ל כרמב"ן באביי רק דקי"ל כרשב"י ומה שמקשה על קושיית ר' זירא לרשב"י משפופרת לחתיכה ותירץ דחתיכה קרועה ושפופרת שלם באמת לא קי"ל כקושיא הזו ואף כהתירוץ שלו שמתרץ דרכה לראות בחתיכה ולא בשפופרת לא קי"ל רק אין דרכה לראות בחתיכה כ"ש דלא קי"ל כקושיא שלו. ומ"ש הח"ד סק"ז בכונת הש"ך סקט"ז כבר כתבתי בסי' קפ"ז ס' דלא אמרינן כן דשמא לא תראה לעולם רק דברים אלו רק הש"ך מקשה על גוף הדין למה לא יועיל בשעת וסת כיון דכאן צ"ד למכה שבסי' קפ"ז דשם רק תולין במכה וספק הוי אבל כאן אין דרך למקור לגדל דברים כאלו רק ממכה והוי רוב להיתר רק י"ל דבשעת וסתה חזקה מהמקור עצמו וסמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא ופלגא אף דנאמר דהוי ספק דרבנן לא מיבעיא אם נאמר כהנו"ב דקודם הוי דאורייתא כמ"ש בסי' קפ"ד ס' או דנאמר כמ"ש לעיל בס' קפ"ז ס' רק אף דנאמר דהוי ספק דרבנן מ"מ אסורה מחמת וכי לעולם לא תהיה טמאה אבל באין לה וסת אין זה חזקה לאיסור אף דלהיתר אין חזקה מ"מ לאיסור ג"כ אין חזקה. ולפמ"ש הס"ט ס' ק"ה בשם השב"מ דנימוחו אין יכולין להיות ממכה ה"ה לחלוחית דם אין יכול להיות ממכה כזו שמוציאה דברים כאלו א"צ למ"ש הח"ד סק"ה וסק"ו., אף דבב"י כ' דשפופרת קנה דק שבדקין מ"מ קשה דשפופרת דכאן דף כ"א לא יהיה כשפופרת דדף מ"ו ושם באבר בינוני עכ"פ ובש"ע באמת חזר בו לכן בס"ג כ' סתם שפופרת כבסי' קפ"ז רק בס"ו כיון דעיקר כדיעה ראשונה דאף לא נימוחו טמאה לכן החמיר אף לי"א כשפופרת קנה דק שבדקין ומ"ש הש"ך ס"ק י"ב בשם הד"מ לא מצאתיו בשם הד"מ אף דבסי' קפ"ז ס"ב כ' המחבר רק עד מקום שהשמש דש מ"מ ה"ה למקור וכ"כ שם הרא"ש בפי' למקור וגם כאן לא כ' המחבר למקור דגם כאן אין חילוק כיון דבמקום שהשמש דש ג"כ אינו מטמא וכן ברמב"ם כ' כאן פרוזדור ושם עד מקום שיכולה משמע דשם יותר:

ד. הקיצור דא"א בקיאין בכל מיני אדמומית טמא אף דיהה מן הדיהה אבל שחור אינו טמא רק כחרת או עמוק ממנו אבל דיהה ממנו אף אנחנו בקיאין וטהור ונתעסקה במין אדום אינה תולה בו כתם שחור וכן להיפך אבל תולה אדום באדום ושחור בשחור אף שבדמיונה שאין זה מזה המין שנתעסקה בו מ"מ תולה בו אם לא שמקופה ואינו דומה הרבה לזה המין שנתעסקה בו אינה תולה בו. ומראה לבן וירוק אף כזהב וכן בלוא אף שיש בהם סמיכות ועב טהור ומ"מ כשמביאין לפני החכם מראות הטהורות לא יראה אותן בעודן לח שמא כשיתייבש יתהפכו למראות טמאות הכניסה שפופרת כאבר בינוני למקור וראתה בו דם טהורה וכן כשראתה דם בחתיכה כמין בשר קטנה כאבר בינוני אף שהחתיכה מליאה דם וגם יש בה בקעים והדם בבקעים אף שהדם נגע בבשרה כל שאין ע"ג החתיכה לחלוחית דם והדם שבפנים ובבקעים לח עדיין טהורה כשהטילו החתיכה במים פושרין מעל"ע ולא נימוחו ואף בשעת וסתה כיון דלא ראתה עדיין ג"פ כן אבל ג"פ טמאה בשעת וסתה וכן הדין באשה שנעקר מקרה שנתקו קשרי האם ונפל למטה ונופלים ממנה חתיכות כהנ"ל וכן הדין כשנעקר ממנה חתיכות מקור ממש נחתך ונפל למטה ונופלים מחתיכה מקור הזה חתיכות כהנ"ל טהורה רק בדין הזה האחרון שנעקר חתיכות מקור ונופלים ממנה חתיכות טהורה אף שראתה כן ג"פ ואף בשעת וסת טהורה אבל בדינים הנ"ל וכן בראתה כקליפות או שערות או יבחושין אדומים וראתה ג"פ כן אף שלא נימוחו טמאה בשעת וסתה אבל אם יש על כל הנ"ל לחלוחית דם למעלה או אף שאין לחלוחית מלמעלה רק בבקעים רק דקרועים והדם נתייבש בתוכם דחיישינן שבתוך האשה היה לח נפל טפה ממנו על דפנות האשה למטה קודם יציאתו או שנפל ע"ג החתיכה ונתקנח וכשיצא לחוץ נתייבש מאויר ואינו יכיל לזוב טמאה אף כשלא נימוחו ואף שלא בשעת ווסתה ואף בפעם אחר וכ"ש אם יצא טפת דם להדיא קודם שיצאו לחוץ דטמאה וכן כשיצא חתיכה גדולה מאבר או שהכניסה שפופרת גדול מאבר אף שאין בכל הנ"ל דם כלל אף משהו בשום מקום טמאה דא"א לפתיחת הקבר בדבר גדול בלא דם. וכשיצא חתיכה דם קשה אף קטנה ואינה נמוחה בפושרין טמאה ומ"מ אם קטנה כ"כ כשפופרת של קנה דק שבדקין ולא נימוחה בפושרין יש לצדד להקל:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה