מי טהרה· רבי יצחק הלפרין
סימן קפז
רואה מחמת תשמיש וכו'
א (א) מה שהקשה ב"י על הטור וסמ"ק שכתבו כדי שתרד מן המטה הלא בגמרא דף י"ד אמרו לרב חסדא דאחר אחר הוא באמת ל"ק כמ"ש הס"ט בתירוץ השני בסק"א כמ"ש הרמב"ם דאחר אחר הוא כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה וקנחה ומ"ש הס"ט דהטור מיירי שמצאה מיד ע"י הדחה בלא קינוח חוץ מה שדוחק דלא הזכיר הטור כלל הדחה ועוד דגם ברמב"ם אין הפירוש שתדיח ותקנח רק ר"ל שתשהה בכדי שתרד מהמטה ובכדי שתדיח פניה ואח"כ קנתה באמת והטור מיירי ששהתה רק כדי שתרד מהמטה ואח"כ עצמה וקינוח לא הצריך להזכיר כיון שמצאה על העד מסתמא בקינוח כמ"ש הב"י בעצמו וכן בש"ס לא הצריך להזכיר קינוח כהנ"ל. וכן מוכח באמת בש"ס כהרמב"ם דמ"ש רש"י כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה עם העד קשה למה לו לומר תדיח יאמר תקנח ועוד דכדי משמע דקאי על תדיח ג"כ ולא ממש תדיח ועוד דמ"ש רש"י בכדי שתרד מהמטה הוא בעצמו שעור גדול חוץ מה שבחוש אינו כן דאינו יותר מכדי שתושיט יד לתחת הכר ותטול עד חוץ מזה איך שייך מ"ש בדף ט"ו דלרב חסדא היינו דמטהרי רבנן מ"מ קשה אף להב"ח דאמר שיאור לא בשהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה תוך זמן איזה שיעור לא שהתה לא מבואר כלל כמה שהתה היה לו לומר כדי שתטול עד מתחת הכר אלא ודאי כמ"ש הרמב"ם דכדי שתרד מהמטה ותדיח זהו יותר מכדי שתטול עד מתחת הכר אבל כדי שתרד מהמטה בעצמו הוא חד שיעורא לרב חסדא ועד כדי שתושיט ידה תחת הכר ליטול עד לכן הברייתא כתב לא שהתה כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה רק ר"ל כדי שתרד מהמטה לחוד וכמ"ש בטור וסמ"ק וגם גורס הרמב"ם בש"ס דף י"ד ותטול עד לבדוק בו ולא גורס ותבדוק בו ור"ל כמ"ש הרשב"א שמביא ב"י והשתא שוין כל הפוסקים ומ"ש הרמב"ם פטורין מהקרבן כבר כתבתי בסי' קפ"ה דמיירי כשבעלה לא ידע מהרגשתה עד אח"כ ולא הוי חתיכה מב' חתיכות כמ"ש בדף י"ד והפוסקים שכתבו אשם תלוי מיירי שידע אי נמי כיון דמשכחת אשם תלוי לכן אסורה לבעלה, ומ"ש שם הס"ט לחלק באין עד בידה ושהתה בכדי שתרד מהמטה טמאין ופטורין מהקרבן אבל עד בידה ושהתה בכדי שתרד גם באשם תלוי חייבין לרב חסדא חוץ שדוחק גם אינו כן דבמשנה אחר אותיום פטורין מקרבן ואח"כ טהור לגמרי לרבנן אבל לחלק בין טמאין ופטורין מקרבן לאשם תלוי שיעור זה לא מבואר בשום מקום ועוד למה לש"ס שם לומר דתנא דידן צריך חתיכה משני חתיכות יתרץ דאין עד בידה. ומ"ש הרמב"ם ומחבר כדי שתושיט ותטול עד ותקנח הלא חד שיעורא הוא עם שיבדוק כמ"ש בדף י"ב ולמה לא יצטרך שתבדוק כמ"ש בסי' קפ"ו ס"ב ל"ק דכאן מיירי שמצאה פעם ראשון כך שהיה לה וסת ולא ידעה אבל אח"כ באמת צריכה לבדוק ולהרמב"ם דאף ביש לה וסת צריכה לבדוק אחר תשמיש או שתקנח בכדי שיעור וסת אבל לא אחר שיעור מ"מ הרמב"ם מיירי דעברה ושימשה בעונה הסמוכה לוסת ועברה בזה ג"כ שקינחה ואח"כ באמת צריכה לבדוק. ומ"ש הח"ד סק"א דאף דאם ראתה אחר אחר שיעור וסת לא נחשבת לרואה מחמת תשמיש מ"מ אם ראתה ג"פ בלילה בג' לילות מופלג מתשמיש אסורה בפעם ד' לשמש שום תשמישין בלילה אחת משום עונה הסמוכה לוסת עד שתיעקר ג"פ כיון דתוספ' בנדה דף ס"ו כ' דתשמיש כאכילת פלפלין ובסי' קפ"ט סכ"ד דאם אין כל הראיה מובלעת בתוך הוסת חוששת לכל העונה ואף לרז"ה דחולק שם מנדה דאם לא מיבלע כלל בתוך הוסת וכ"ש להטור דס"ל דאף לקפיצות קבעה וסת אף דמבואר שם בסכ"ד דאסורה מתחלת הוסת א"כ אף תשמיש הראשון היה לנו לאסור מ"מ במקום עיגון אין מחמירין עכ"ל בקיצור אין זה ראיה די"ל אף להטור דקבעה וסת לקפיצות וכן להתוספ' שהביא רמ"א בסי' קפ"ט סכ"ג דבפלפלין קבעה וסת היינו כשרואית בשעת הקפיצה ובשעת אכילת הפלפלין וכן בכל זמן שרואית אחר הקפיצה מהאכילה חוששת רק לאותו זמן שראתה אבל לא קודם ולא אח"כ דבשלמא במקריים שבגופה כגון פיהוק שנולדו מחמת גופה אף בלא יום קבוע אמרינן כל שרואית אח"כ ולא בשעת הפיהוק דנולד מחמת גופה בעצמה אמרינן דאויר היום או אייר הלילה גורם לה כמ"ש בסי' קפ"ט סי"ג דהעונה גורם לכן ניחא ג"כ דאם פיהקה בתחלת היום וראתה אח"כ תיכף חוששת לכל היום ואם פיהקה בסוף היום וראתה תיכף אח"כ אינה חוששת לתחלת הלילה אבל וסת מקפיצות ואכילות דנעשו ע"י מעשה שלא ביום קבוע אין שייכין להעונה אין חוששין להם רק זמן שראתה מחמת המעשים ההם דהן גורמין על הראיה וכמ"ש הרשב"א בב"י חילוק כעין זה לוסתות כן יש לחלק לענין זמן הוסתות וכן מוכח מהרמ"א שם סי' קפ"ט שכ' הפלוגתא אחר סכ"ג ולא כ' הפלוגתא מחר סכ"ו אחר כל הדינים של וסתות הגוף אלא ודאי דאין סכ"ד ואילך שייך להפלוגתא של התוספ' דאף לתוספ' אין חוששת רק זמן הראיה כפלפלין וא"כ ה"ה בתשמיש שג"כ ע"י מעשה מותרת לשמש כמה פעמים בלילה אחת בלי בדיקה או לרמב"ם ורא"ש שבס' ק"פ ס"ד ע"י בדיקה רק ב"מן הראיה ממש אסורה. שוב מצאתי בב"י שם בפירוש שמצא בשם הטור הלכית נדה וז"ל הוסת הללו שהן קובעין לאכילות ולקפיצות אינה חוששת להן רק שעתן כיצד היתה רגילה בהן לאחר קפיצה מיד או בקרוב לה שעה ושתים משעבר אותו זמן בודקת ומשמשת את ביתה ואין יסת הגוף אוסר רק שעתו כיצד היתה לימודה במקריים הללו בחצי היום וחוששת בהן שעה אחד מותרת לשמש עד אותו שעה אירעו לה המקריים ולא ראתה בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת כל שאר היום לא אירעו לה המקריים אין לך בדיקה גדולה יותר מזו היתה רגילה במקריים אלו ביום קביע אסורה כל היום עכ"ל אלמא דבקפיצות ואכילות כ' אף דהראיה אחר שעה ושתים מותרת אח"כ ובוסת הגוף מבואר דדעתו רק כשראתה בזמן המקריים ממש אבל אח"כ אסורה חותה עונה. ומ"ש הח"ד סק"ב באין לה וסת וראתה פעם אחת אף מופלג מתשמיש צריכה בדיקה אח"כ ג"פ שתצא מחשש רואה דם מחמת תשמיש וכ"כ בסי' קפ"ו כבר כתבתי בסי' קפ"ו ס"א ס"ק כ"א דאינו כן ואף אותו פעם מצרף אם לא ראתה עוד שני פעמים א"צ בדיקה עוד דמוחזקת שאינה רואה מחמת תשמיש רק לרמב"ם ורא"ש שבסי' קפ"ו ס"ב צריכה בדיקה ולא קי"ל כן רק כדיעה ראשונה דשם וא"כ אף בראתה שני פעמים מופלג מתשמיש ופ"ג לא ראתה כלל בפ"ד מותרת לשמש וא"צ בדיקה כלל לא סמוך לתשמיש דנתחזקה דאינה רואה מ"ת ואף בשעה שראתה מופלג מתשמיש א"צ לחוש דנעקר בפ"ג. ובענין מ"ש הח"ד סי' פ"ד סק"י וכאן סק"ב אם נקבע וסת פ"א או ב"פ שראתה ביום קבוע ואח"כ עברו כמה פעמים יום הוסת ולא בדקה ולא הרגישה ואח"כ בדקה בזמן רב ביום הוסת הקבוע אם מצרף לג"פ שיהיה וסת קבוע שיצטרך לעקור ג"פ כ' הח"ד דהוי וסת קבוע אף דהפסיקה ולא בדקה בינתיים וה"ה כאן אם בדקה סמוך לתשמיש ב"פ וראתה ואח"כ שימשה כמה פעמים בלי בדיקה כלל ואח"כ בדקה עצמה פ"א סמוך לתשמיש וראתה הוי כג"פ רצופין והוחזקה ברואה מ"ת צריך לחקור בזה דבאמת ראיה שלו מסי' קפ"ט סכ"א שכ' דוקא בדקה ולא ראתה ולא כ' לא בדקה אין ראיה די"ל דקמ"ל אף שבדקה ולא ראתה חוששת לר"ח ועוד י"ל אף דלענין אם נקבע בפ"א צריך עקירה גמורה פ"א אבל בלא"ה חוששת אבל מ"מ שיהיה נקבע וסת צריך קביעות גמור אבל אם לא בדקה רק חוששת דאין חילוק בין פ"א לג"פ עד שהג"פ יהיה קביעות גמור ומ"ש ח"ד ראיה מטור סי' קפ"ט בהפסיקה ולא ראתה שם כבר נקבע הוסת בג"פ ולעקרו בפ"א צריך שתבדוק ולא תראה וא"כ אין לו ראיה רק דהרשב"א כ' דדמי לשור המועד ולחזקת קרקעות ובחמ"ש סי' ק"מ ס"ח משמע במחבר דאם אינו ידוע בנתיים לא מהני ומשמע אף דישלים אח"כ לא מהני כיון שלא היו רצופים ע"ש בתומים ואף להש"ך שם סק"ז שצריך שהמערער יאמר שהיה בביתו ולא מצאו בלילות מ"מ אינו יודע שמא יצא לעסקיו ועוד דאף אם המערער טוען ברי מ"מ לא הוי ספק ואף לרמ"א שם שמביא החלקין היינו כיון שעכ"פ דר בו כמו שרגילין השכנים אמרינן ודאי דר בו בלילה או שיצא לעסקיו אבל במקום שאינו ידוע כלל ו הכא לא נקבע ואף דבסי"ד בחמש שם כ' רמ"א אם היה בית ועשה חנות צריך לישב ששה שנים ביום הרי דמהני עכ"פ כשמשלים היינו כיון דעשה עכשיו חנות ובחנות אין רגילין ל שב בלילה אבל אם הוא עכשיו ג"כ בית לא מבואר בשום מקום דיהיה מהני חזקה בהשלים. ועתה נחקור בשור המועד בב"ק דף כ"ד ול"ז יש פלוגתא בין רב זביד ורב פפא מה שמצריכין ג"פ בג' ימים רצופים אם דוקא כשלא ראה כלל באותן הג' ימים שום בהמות אחרים רק איתן הג' בהמות ונגחן אז הוי מועד אבל באין יודעין אם ראה בהמות אחרים לא הוי מועד הנה בש"ע א"ח סי' קי"ד ס"ב אחר פסח עד ל' יום בחזקת שהזכיר גשם אח"כ הרי הוא בחזקת שלא הזכיר מוריד הגשם וקשה למה בתוך למ"ד יום כשאינו יודע חוזר ומשמע דמכל מקום סגי בלמד יום וא"כ מוכח מזה כהח"ד כיון שהשלים כשחזר א"צ למ"ד יום אחרים כיון דלא ידע לא נתקלקלו הלמד יום רק מ"מ קשה הא משמע אף כשהזכיר בודאי גשם וחזר א"צ למד יום אחרים ובוסת לכ"ע אם לא ראתה בבדיקה צריך ג"פ אחרים ואין לתרץ דשם כיון דחזר ג"כ בזמן התפלה וא"כ חזר באותו שעה הוי כבאותו יום בוסת אף דלא ראתה בשעה הזה רק אח"כ מ"מ קשה הא שם אם אמר במנחה חוזר ומתפלל מעריב שתים או אם אמר במעריב חוזר ומתפלל שחרית שתים אף שהוא עונה אחרת וצ"ל דלענין תפלה הוי תפלה שאחריו באתו עונה וא"כ לא מוכח ג"כ כהח"ד דבאותו עונה כשחזרה וראתה כ"ע מודים דהוי וסת אבל כשעבר עונה או דלא בדקה י"ל דלא הוי וסת ואפשר ה"ה בתפלה כשאינו יודע שני תפלות ולא חזר צריך באמת למ"ד יום אחרים כמו בשור המועד דצריך ג' ימים רצופים כמו בפסוק תמול שלשום. אף דראה בינתיים ולא. נגח מ"מ לא עבר יום והוי אותו עונה דבלילה בהמות מסוגרין ושם בודאי אם יש בינתיים יום שאין יודעין צריך ג' ימים אחרים רצופים וכ"ש לחזרה שצריך ג' ימים רצופים כמ"ש תוספ' דף כ"ג דאף לר' מאיר דא"צ ג' ימים למועד אבל לחזרה ודאי צריך ג"י רצופים וכמו שאמר ר"ש בדף כ"ד וא"כ בתפלה הוא לחזרה כיון דהורגל כל החורף והשתא ניחא בא"ח סי' קי"ד ס"ט דאם אמר צ"פ מוריד הטל מהני כמו לר' מאיר בדף כ"ד ריחק נגיחותיו כ"ש קירב נגיחותיו וקשה הלא אף לר' מאיר לחזרה צריך ג"י ועוד קשה קושיות המ"א שם דאנן לא קי"ל כר"מ רק כר' יהודא דאף בהעדאה צריך ג"י די"ל לר' יהודא כיון דמועד בשור נעשה מטבע גופו וכל טבע גוף הולכין אחר הימים דבכל יום נשתנה וכן בזבה תלוי בטבע גופה ובימים לכן צריך שתתחזק בימים בג' ימים אבל בתפלות אין תלוי בגוף ולא בימים רק בהרגל הלשון א"כ כ"ש קירוב מריחוק וא"כ גם הראיה שמביא המ"א מדבר אין ראיה דשם תלוי בגוף מאייר היום וא"כ לפי דהוכחתי משור המועד וחזקת קרקעות משמע דבדין של הח"ד לא הוי וסת, ומ"ש הש"ך אם בדקה מיד אחר תשמיש ולא מצאה כלום אף שמצאה אח"כ בשיעור אשם תלוי ודאי אינו מחמת תשמיש והקשה הס"ט ממ"נ אם הש"ך ר"ל שבדקה ממש לחורין וסדקין א"כ הבדיקה בעצמה הוא כשיעור אחר וסת ואיך משכחת שמצאה אח"כ דם ואי הש"ך ר"ל בדקה לאו דוקא רק קנחה מה יועיל הקינוח שמא היה הדם בחורין וסדקין איני יודע כלל למה לא מהני קינוח כיון דאמרו דקינוח חייב חטאת אלמא דהדם משהה מהרחם עד למטה כשיעור קינוח ובסוף קינוח הוא למטה בכותלי פניה שלמטה וא"ל דדוקא כשמצאה כשיעור קנוח אנו רואין שלא שהה אבל באמת שוהה יותר א"כ למה אח"כ הוא רק אשם תלוי תיכף משיעור קנוח יותר וא"ל דמ"מ יש איסור אשם תלוי דשמא שהה יותר מלמעלה למטה זה אינו כיון דשיעור אשם תלוי אחר חיוב חטאת הוא רק בכדי שתושיט ידה לתחת הכר ותטול עד ונחזי אנן כיון [דבדף ו' וס' כ' התוספ' דאף שלא בתשמיש מ"מ חיוב חטאת הוא רק כדי קנוח ושיעור אשם תלוי בבדיקה לחורין וסדקין וכ"כ הב"י בשם הרשב"א ורי"ו ושאר פוסקים ובש"ע סי' ק"ץ סכ"א באין חולק ובדף י"ב אחר תשמיש וכן כאן כ' כל הפוסקים ג"כ וקשה כמו שהקשיתי בסי' קפ"ג ס"ב סקי"ט כיון דכאן בשמש יש ג"כ יציאת השמש ע"כ דשיעור חטאת הוא אף בקינוח אחר תשמיש וכן שיעור אשם תלוי דבתשמיש הדם שוהה יותר בכדי יציאת שמש] דשם שהתה שיעור שתושיט ידה ותטול עד ואח"כ קנחה וא"כ נמצא הדם על העד קודם שנטלה העד מפיה שלמטה קודם שנסגר פיה אבל כאן נסגר פיה אחר הקינוח וגם כשנסגר פיה צריך לשהות קודם שיקרע הדם סגור פיה בודאי היא יותר מכדי שתטול עד מתחת הכר וא"כ להד"ם היה לו לשהות יותר ומדמצאה תיכף בתוך שיעור אשם תלוי ע"כ דבמקום הזה ממש היה לה שומא קטנה וביציאת העד מפיה נפתח השומא ולא הרגישה לכן מצאה אח"כ הדם. או י"ל בכוונת הש"ך דבדקה ר"ל בדיקה ממש לחורין וסדקין רק ר"ל למ"ש הרמ"א דא"א בקיאין בשיעור הזה לכן כל סמוך לתשמיש מיקרי רואה מ"ת לכן כ הש"ך דאחר הבדיקה אף בתוך שיעור כדי שתושיט לא מיקרי רואה מ"ת כיון דעכ"פ אחר בדיקת חורין וסדקין הוא אחר שיעור אשם תלוי כמ"ש בדף י"ב וגם שם הוא כשנמצא דם א"כ היה בפנים הדם וכאן שלא נמצא דם ולקחה העד לחוץ מאותו מקום ודאי הוא אחר שיעור אשם תלוי וא"כ כשנמצא אח"כ דם ודאי אחר תשמיש יצא הדם מהרחם ולא נקרא רואה מ"ת וגם אנחנו בקיאין בזה. ובענין אם נקרא רואה מ"ת אם לא בדקה עצמה קודם תשמיש שמא הדם מקודם תשמיש ממ"נ באשה שיש לה וסת היא בחזקת טהרה מקודם ולא תלינן כלל קודם וכן באשה שאין לה וסת אחר ג"פ ואם קודם ג"פ בלא"ה צריכה בדיקה בסי' קפ"ו בש"ע ס"ב קודם תשמיש ואחר תשמיש ואיך שייך שלא בדקה עמ"ש בס"א שם:
ב בענין רואה ג"פ מ"ת הנה בדף ס"ו כ' רש"י לפי שאין כל האצבעות שוות שמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ותתקן שלא תבוא לידי כרת עכ"ל וקשה מה כרת איכא כיון דאמרינן לא נמצא על ראשו בידוע שמן הצדדין וא"כ טהורה וצ"ל דס"ל דמ"ש בש"ס בידוע שמן הצדדין הוא בא ר"ל אותו הדם שמצדדי השפופרת אף דלא ידעינן אם הדם מ"ת בא ג"כ ממקור או מצדדין מ"מ הוי כמכה בצדדין שיודעת שמוציאה דם וכיון דלא הרגישה בשעת תשמיש תולה בהמכה שבצדדין [לכן אמר תיכף בש"ס ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ר"ל אף דתמצא על ראשו שודאי מהמקור או שמרגשת מהמקור מ"מ כיון שהמכה ג"כ במקור תולה במכתה] לכן אמר רש"י כיון דרק תליה בצדדין לא ודאי כיון דא"א לידע] דאם תחלה בצדדין תשמש תמיד עם דם ושמא יתרפא המכה שבצדדין ויהיה מהמקור ולא תדע ותבוא לידי כרת מוטב שתנשא לאחר שמא לא תצטרך בדיקה והגירסא כבש"ס שלנו לא נמצא על ראשו ור"ל רק מצדדין ומה שמביא הגהמ"י בשם הרי"ו שמקשה על רש"י דאם תאסרנה לראשון גם שני יהיה לבו נוקפו אין זה קושיא דלפי שאין כל האצבעות שוות לא יהיה לבו נוקפו ואותן הסוברים דמותרת גם לבעל הראשון בבדיקה נ"ל דאין גורסי' לא נמצא על ראשו רק ואם לאו בידוע שהוא מהצדדין כמו שהגירסא ברא"ש וטור ורי"ף ורמב"ם ור"ל דלא נמצא כלום לא על ראשו ולא על הצדדין כיון דמדחקת את השפופרת עד מקום שהשמש דש ויותר כמ"ש הרמב"ם עד מקום שהיא יכולה ולא הוציא דם ודאי המקור אינו מוציא דם גם ע"י תשמיש רק בודאי בשעת תשמיש הוא מן הצדדים ומה שלא נמצא בשפופרת על הצדדין מחמת דהשפופרת מסתמא אינו עב כמו השמש ואין להקשות יעשו אותו עב כהשמש זה אינו דאין יכולין לידע עביו דבגמר ביאה הוא עב יותר ואם יעשו השפופרת עב יותר מהשמש וכיון דהוא של אבר ידחוק יותר הצדדים ויוציא דם חנם ואף אם יהי' על ראשו דהוי ודאי ממקור יהי אצלינו רק ספק כיון דהוא אף על ראש המוך מהצדדים ובהכי ניחא למה באמת לא אמר הש"ס הדין אם לא נמצא על ראשו רק על הצדדין די"ל דאין שכיח שיצא דם מן הצדדים שלא יכאב לה כיון דהוא דוחק הצדדין לכן קאמר הש"ס נמצא על ראשו דעיקר הוא על הראש שודאי מהמקור כיון שלא נמצא גם על צדדיו ואם לא נמצא כלום לא על הראש ולא על צדדיו ודאי מצדדי האשה בא הדם בתשמיש רק השפופרת אינו עב כהשמש לכן לרש"י ניחא למה לא כ' בש"ס כשלא נמצא כלום י"ל דזה אין סברא להש"ס דלא תמצא כלום דמהיכן בא הדם בתשמיש ועכשיו לא יש אף אם נאמר דהשפופרת הוא מעט אינו עב כ"כ כהשמש מ"מ כיון דהוא מאבר וקשה אם היה מכה בצדדין היה גם על צדדי השפופרת] וגם שני קושיות הב"י שהקשה למה אמרינן בידוע שמצדדין שמא ממקור ומה שלא נמצא על ראש המכחול מפני שלא היה עב כהשמש דאין כל אצבעות שוין או מפני שלא הכניסתו בכח דאין כל הכוחות שוין עכ"ל לפי הנ"ל לא קשה דממ"נ לרש"י דר"ל דנמצא על צדדי השפופרת ולא על ראשו בודאי אין יכולין לומר דמהמקור דודאי אין סברא דמהמקור יהא על צדדיו ולא על ראשו ולהפוסקים דמפרשים דלא נמצא כלל ג"כ לא קשה מה שהקשה דאינו עב אדרבא מזה מוכיחין דמהצדדין הוא בשעת תשמיש מדוחק רק השפופרת אינו עב כ"כ ואינו דוחק להצדדין לכן לא נמצא על צדדיו אבל אם מהמקור מה איכפת לן שאינו עב כ"כ עכ"פ הוא מכוון נגד פתח המקור דהצדדים מחבקים אותו תיכף וגם רחוק מעט מפתח נופל עליו וכ"ש לפי מה שכתבתי בסי' הקודמים דנכנס למקור ממש ודאי ל"ק וגם מה שהקשה שמא לא היה בכח ל"ק וכי מגיע למקור ועוד אם יגיע למקור ויוצא דם מחמת כח אדרבה יהיה מירסא דהוי דם מכה וא"כ אין תלוי בכח רק תלוי באורך דמחמת כח יכניסו בעומק יותר וכיון דגם השפופרת מכנסת עד מקום שיכולה מה איכפת לן ואדרבא מכנסת אותו יותר בעומק מהשמש דש. וקושיות תוספ' שהקשה למה לא מקשה הש"ס ותבדוק אחר ביאה ראשונה של בעל השני ל"ק לרש"י כיון דאם תבדוק תהיה מותרת לו לעולם ותבוא לידי כרת יותר טוב שתשמש ג"פ או שלא תראה או שתראה ותתגרש ותנשא לשלישי אבל בשלישי אין ברירה רק תוספ' הקשה לשיטת ר"ת בדיבור הקודם שמתיר גם לבעל ראשון בבדיקה אבל מ"מ גם קושיא זו יש לתרץ דלשלישי נתחזקה בג' אצבעות אבל שני רק בב' אצבעות רק על קושית הש"ס תבדוק בביאה זו דשלישי קשה בשלמא אם היה נדע דנברר בבדיקה או דתיאסר לעולם או דתהיה מותרת לגמרי בודאי צריך לברר בבדיקה דממ"נ לא תפסיד אם תברר דאסורה דימצא על ראשו וממקור א"כ למה לה הביאות האסורות ואם, תברר שמותרת כגון דלא תמצא כלום או תמצא רק בצדדי השפופרת ודאי טוב ותשמש להבא בהיתר אבל אנחנו חוששין שמא לא תברר בהבדיקה כלום כגון שתמצא על ראש השפופרת ועל צדדיו ותשאר בספק כבראשונה ולא תרויח כלום וא"כ א"צ לברר כמ"ש ביו"ד סי' ק"ב ס"ב ובמנ"י בס"ס ס"ק מ"ה ואפשר לומר דהש"ס הקשה כיון דלשלישי נתחזקה בג' אצבעות והוי ס"ס במקום חזקה ולא מהני ומתרץ דלא נתחזקה בכוחות ובלא"ה מיפרך סברת המנ"י כיון דהש"ס הקשה ותבדוק בבעל ראשון וסברת המנ"י אתרץ לקמן דקשה על הש"ס שהקשה ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון ולמה לא מקשה על ביאה ראשונה דקתני משמשת משמע תמיד הלא אף בחדא מיחש חיישינן לוסת החודש כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ה או עכ"פ בביאה שניה דהוי הפלגה כמ"ש הש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"ח אלא ודאי דהיה ידוע להש"ס דאין הכוחות שוין רק שלא ידע מכל האצבעות וא"כ גם אחר ביאה ראשונה של שני ל"ק דלא נתחזקה בכוחות מזה רק אחר ביאה ראשונה של שלישי היה סבר דנתחזקה בב' כוחות וכרבי לכן אמר דגם בכוחות צריך שתתחזק כרשב"ג ג"פ ואפשר י"ל לש"ך דגם זה פשוט היה לש"ס דצריך בג' כוחות מג' אנשים או אם סגי בב' כוחות היה סגי גם בב' אצבעות או י"ל דמשמע ליה דמשמשת דברייתא ג"כ ר"ל כן משמשת פעם שניה ולא בוסת החודש של פעם ראשונה ומשמשת פעם שלישית ולא בהפלגה ראשונה וע"כ צ"ל כן לרש"י דפי' אם יש לה וסת תולה בוסתה ר"ל אם עשתה לה וסת שוה לתשמיש מותרת לשמש שלא וסתה ע"כ דקודם מיירי שלא עשתה וסת שוה. וקשה לי מה שאמר בש"ס ואם לאו בידוע שהוא מהצדדים להפוסקים דר"ל כשלא נמצא כלום היה לו לומר דנתרפאת וא"ל דרוצה להשמיענו דמותרת לשמש אף כשתראה אח"כ כמה פעמים קשה מנין לו להש"ס דהוא מצדדין שמא נתרפאת ואם תראה אח"כ אנו רואין שחזרה לקילקולה ובשלמא לתוספ' דס"ל דתשמיש כאכילת פלפלים ואכילת פלפלין כוסת הגוף פיהוק ניחא דבפ"א לא נעקר עד ג"פ ואף לדידם קשה קצת נהי דלא נעקר בפ"א היינו דספק הוא אם נתרפא אבל לומר דודאי לא נתרפא ולהקל לשמש בדם מנין לנו ועוד דהיו יכולין לעשות תקנה שתבדוק ג"פ וכ"ש דלהר"ן דתשמיש הוי כקפיצות וא"כ ודאי נעקר בפ"א וא"כ נתרפאת ממש דבאמת ר"ל בידוע מצדדין רק על זמן הקודם אבל לא על להבא רק פעם אחד אם תשמש ותרגיש במקור ותראה דם באמת לא נתלה רק בצדדין דעד כה תלינן כיון דלא היה ממקור הרגשה אבל עכשיו אין תולין ואם הולך מצדדין מ"מ גם ממקור הולך ואדרבא חומרא הוא אם אמרינן בידוע שמן הצדדים כיון דבסוף דף ס"ה בדם בתולים דמצדדין מחבורה לר"מ ואינו אדום ואינו זיהום וכ"פ הרמב"ם פ"ח מהא"ב וא"כ אם יהיה בקי ולא יראה אדום כיון דהרגישה ממקור ולא מצדדין מ"מ אין אדום מכשיר לכן אמר דבידוע מהצדדין כיון דיש גם דם צדדים לכן אינו אדום והיא טמאה כיון דיש גם מהמקור ואם לא תרגיש ממקור ויהיה בקי שאינו אדום לא איכפת לן דבאמת מצדדים הוא ואם לא היה בקי באמת אסור מדרבנן ועוד דפעם אחד מותרת לשמש משום ס"ס שמא נתרפאת ולא תראה ושמא מצדדים ואם תראה בפעם ראשון הרי מוכח דלא נתרפא ומשום ספק אחד דמצדדין לא נתיר ככל כתם דספק מצדדין ואסור מדרבנן לכן אין נ"מ אם אמר בידוע שמצדדין אבל ר"ל רק על שימוש פעם ראשון ועוד י"ל כיון דלא נמצא כלל יותר יש לתלות בצדדין כיון דמסתמא אינו עב כהשוש כמו שכתבתי לעיל מלומר נתרפאת לכן אמר בידוע שמהצדדין רק מ"מ בלא סברא דנתרפאת לא היה מועיל שמא היה עב כהשמש רק עם נתרפאת ממ"נ מותר והוי ס"ס ומותרת לשמש פעם ראשון אבל כשנמצא דם בפ"ר לא סמכינן על מצדדין לחוד. ומ"ש הרא"ש על הראב"ד דאף אנחנו בקיאין להכיר בין נמצא על הראש או על הצדדין משמע דמפרש לא נמצא כרש"י דנמצא על הצדדין מ"מ אין זה ראיה דהדין אמת גם על הצדדין ועוד דר"ל אף בזה יש להכיר וכ"ש בין נמצא על הראש ללא נמצא כלל דיש להכיר. ובענין מ"ש הב"י בנפל חררת דם נתרפאת י"ל כתוספ' דף ס"ו דאף רבי מודה דצריך ג"פ כמו אכילת פלפלין בדף ס"ג וא"כ הוא מחמת חימום אכילות דמוליד הרבה דם בתוכה לכן מהני כשנפל חררת דם וכן שמואל אמר כשלא נפל אין לה תקנה דממלאה ונופצת רק כשיש הרבה דם כשמתערב נתקשה שם הדם ונופל מרחם דבדף ס"ג שמואל ג"כ בשיטת רבי אבל לדידן כרשב"ג לא מבעיא לרמב"ם ורא"ש בסי' קפ"ו ס"ב וכן שאר פוסקים שם דאין תשמיש גורם לדם רק עכשיו נעשה כן ודאי אין חררת דם סימן רק אף להר"ן ורי"ף דיעה א' דשם דתשמיש כנפיצה מ"מ אינה ע"י שמוליד הרבה דם רק ע"י נענוע נעקר הדם ממקומו והולך ואין חררת דם סימן כלל דודאי אינו מזה המין אף דגם הר"ן כ' כקפיצות או אכילות וכדומה היינו רק דאין לה וסת עלולה לכל המקרים לראות לכן עלולה לראות גם מחמת תשמיש אבל תשמיש בעצמו הוי כקפיצות או די"ל דהר"ן ס"ל כרשב"א בסי' קפ"ט סכ"ג דאכילות כקפיצות לכן כל הפוסקים לא הביאו לא להא דרבי ולא להא של שמואל לא ברי"ף ורמ"א ורא"ש רק הרמב"ן וראב"ד שמביא הטור וש"ע ס"ט וגם הם אף שהביאו לרבי אין מביאין להא דשמואל וגם רבי בעצמו לא ס"ל להא דשמואל דאי אם לא נפל חררת דם אין לה תקנה לא היה רבי מצוה לה בעיתה שמא לא יפול ולא יהיה לה תקנה ואפשר דגם רבי ושמואל מיירי אחר שבדקה בשפופרת ונמצא על ראשו לכן א"צ להביא דשמואל וגם א"צ לטעם דממלא ונופצת רק הב"ח כ' על הא דחררת דם דא"א בקיאין וגם אפשר למיקם עלה דמילתא ור"ל ע"י בדיקת שפופרת משמע דרבי מיירי קודם בדיקת שפופרת וי"ל דס"ל דאין חררת דם סימן דהיה מקודם הרבה דם ועכשיו נפל רק ע"י שנפל חררת דם קים ליה דודאי תהיה מריקת דם לגמרי דכל דם המקור נתקבץ ביחד ונפל ואף וסתה לא תהא לה ותהיה יותר מפילות דם ממעוברת ומניקה וכן משמע בהגמ"י בשם ריצב"א שמביא ב"י בש"ע ס"ח לכן ודאי גם ע"י תשמיש לא תראה עוד דע"י בעתה בלא"ה מרפיא הדם בדף ע"א ומסתמא רבי היה מצוה לפחדה ביותר אבל אם לא נפל חררת דם אין זה סימן על חולי יותר שלא יהיה מהני בדיקת שפופרת כשמואל רק לא מעלה ולא מוריד רק אמרינן דלא בעתה כ"כ או שאין טבעה לבעות כ"כ אבל לא קי"ל כשמואל דיש חולי הממלאה ונופצת דלא חיישינן לה לכן לא הביאו הפוסקים לשמואל כלל. והשתא נבוא לדברי הח"ד מה שהקשה למה במעוברת ומניקה כשראתה מ"ת ג"פ למה תאסר הלא בסי' קפ"ט סל"ג כ' דאינה קובעת וסת ל"ק כלל דמ"מ מיחש חדא זימנא חוששת וכיון דלא קבעה לימים ידועים אכתי תשמש ואף לט"ז ס"ק ט"ז כשראתה ג"פ חוששת. ומה שהקשה אם ראתה קודם ג"פ למה תאסר אח"כ בימי עיבור ויניקה כבסי' קפ"ט סל"ד אין זה ראיה דאפשר דמחמת קילקול הזה דרפינן פתח המקור לא תתעבר כלל. ומה שהקשה בתוס' דף ט"ז ד"ה לא יבעול דצריכה בדיקה קודם תשמיש דחיישינן שמקרה חימוד התשמיש א"כ מה מהני בדיקת שפופרת דאין חימוד ל"ק דתוספ' כ' שם על אחר תשמיש ורק לר' זירא דס"ל דלא יבעול וישנה ואנן לא קי"ל כר' זירא רק דמותר לבעול ולשנות לכן לא אמרינן ג"כ טעם חימוד ומה שהקשה איך נעקר וסת בבדיקת שפופרת פ"א כשלא ראתה כלל בשפופרת כבר כתבתי דלא מיבעיא לר"ן דקפיצות וא"כ נעקר בפ"א כבסי' קפ"ט ס"ז ואף לשאר פוסקים מ"מ מותרת מחמת ס"ס דמתרפא ודצדדין ומה שהקשה קושיית נ"י דאין השפופרת שוה לשמש כבר תרצתי הקושיא ומה שהקשה דבשור חמור וגמל בב"ק דף ל"ז אינו מועד לשאר מינים מדברי הגמרא שאמר מועד לכל ולא אמר מועד להם או מועד לכל אלו משמע דמועד לכל מינים. ומה שהקשה למה מותרת לבעל השני בלא בדיקה מחמת ס"ס הלא יכולין לברר ע"י השפופרת איני יודע הלא זה קושיות תוספ' בהש"ס וכן לכל הפוסקים דס"ל דמהני בדיקה לבעל ראשון קושיית הש"ס תבדוק לבעל שני ומתרץ הש"ס לפי שאין כל אצבעות שוות ואין חזקת הראשון חזקה להשני וא"כ אין ריעותא לגבי השני דאין מחזיקין ממקום למקום לכן ס"ס מהני לכ"ע וא"צ לברר במקום דאין ריעותא כלל לגבי השני ואף אי נאמר דרשב"א ס"ל דאף באין חזקה צריך לברר כרשב"א לא בטעם ס"ס רק דהקיל בה אבל בביאה שניה של בעל שלישי מקשה הש"ס שפיר דהוי ס"ס במקום חזקה ומתרץ דלא נתחזקה בכוחות ול"ק תבדוק בכמה שפופרת ותברר כיון דנתחזקה בכל אצבעות וכוחות. ומה שהקשה קושיית הרא"ש על רש"י דאוסר בדיקה לבעל ראשון דבשביל נשואי אשה נתיר חשש איסור ולמה מותרת לשלישי ע"י בדיקה אין זה קושיא כ"ב דבראשון יש יותר תקנה לישא לשני ובשלישי אין תקנה כיון דנתחזקה והחשש אינו חשש כ"כ כמו שכתבתי לעיל רק במקום שיש תקנה טובה חיישינן גם לחשש הזה. ומה שהקשה אף אם תמצא על ראש המוך תבדוק בשפופרת פעם שניה אם לא תראה נתרפאת כבר כתבתי דנתרפאת רק ספק ולא סמכינן עליה רק עם ספק דמצדדין וגם יותר יש לתלות בצדדין כיון דאינו עב כשמש ויש ס"ס שמא בשום פעם לא היה מהמקור ולא רואה מ"ת רק מצדדין ואת"ל מצדדין שמא נתרפאת אבל פעם אחד נתברר שהיה מהמקור לא סמכינן על נתרפא אף שתבדוק כ"פ בשפופרת ולא תראה. ומה שהקשה אם נמצא דם בצדדי שפופרת נתיר גם הדם ואין השכל גוזר כן איני יודע למה אין השכל גוזר כן הלא רש"י כ' בדף מ"א ע"ב ורמב"ם אבל חדא אימא מעלמא מצדדין וא"כ אף טומאת ערב אינו מטמא וטהור כ"ש בטומאת שבעה דאינו מטמא וטהור. ומה שהקשה דבש"ס אמר סתם לא נמצא על ראש ומשמע בין לא נמצא כלל בין נמצא בצדדיו הלא יש חילוק ביניהם דלא נמצא כלל ואם חזרה וראתה ג"פ צריכה בדיקה מחדש וכן הדם שבתשמיש מהג"פ צריכה ז' נקיים אבל בשמצאה בצדדי השפופרת אף שראתה כמה פעמים מותרת וגם ז"נ א"צ עכ"ל באמת יש חילוק ולא עוד דאם לא נמצא כלל ואח"כ חזרה וראתה אף פעם אחד אסורה כמ"ש לעיל אבל על הש"ס לא קשה דיש שני גירסות כמ"ש לעיל ומאן דגורס לא נמצא על ראשו ר"ל על הצדדין ומאן דגורס ואם לאו ר"ל שלא נמצא כלל והם השני דיעות שבס"ג אבל לדינא אין נ"מ בין הדיעות רק מה שמבואר בס"ג לרש"י שמא תראה בצדדין ולא יכאב לה ולא תדע מאימתי יהיה הסוף ותבוא לידי שגגת כרת. ולשאר פוסקים לא חיישינן דודאי אם מצדדין לא שייך בלא כאב קצא רק שאינה מרגשת מחמת טירדת תשמיש אבל אם תתן דעתה תרגיש בצדדין כאב קצת ולא תבוא לידי שגגת כרת דאימת שתפסוק הכאב תדע שאינה בצדדין ואם תראה בצדדי שפופרת ודאי עב כשמש תרגיש כאב בצדדין והשתא ניחא מ"ש הרמ"א ס"ג והב"י בשם הגהמ"י דאם מרגשת כאב גם לרש"י מותרת בבדיקה לבעל ראשון וא"כ ל"ק גם קושית הח"ד ממכה בצדדין ונתרפאה דכאן ג"כ אם לא תרגיש כאב תאסור ומ"ש היעלה על הדעת אם תכנס שפופרת למקור פ"א ותמצא על צדדיו שלא תיחוש שוב לדם בבדיקות איני יודע דשם שמא היה גם ממקור ונפל דרך נקב שפופרת משא"כ כאן במכחול ומוך וגם כאן אם ימצא על הראש וצדדין תאסור וכמו בבדיקת עד שבכ"מ אבל כאן כשלא נמצא על ראש המוך ודאי אינה מהמקור ומ"ש מהב"ח אינו בידי ומ"ש ממלאה ונופצת כבר כתבתי דלא קי"ל כשמואל ולא חיישינן לממלאה ונופצת וא"כ מה שממציא דינים חדשים דאם בדקה בבעל הראשון ומצאה על ראש המוך אם בדקה אח"כ פ"ש ולא מצאה מותרת לבעל שני כבר כתבתי דאינו כן וגם מכל הפוסקים לא משמע כן וגם מ"ש דבסי"א ביש לה וסת צריך עקירה ג"פ עברה ושמשה אבל ע"י שפופרת עקירה ג"פ לא מהני לא משמע כן בש"ס אם יש לה וסת תולה בוסתה אלמא דלקולא ולא לחומרא ואדרבא נ"ל דדוקא אם עברה ושימשה צריך ג"פ וכן בשפופרת כשלא נמצא כלום צריך ג"פ אבל בשפופרת כשנמצא על צדדיו ולא על ראש המוך מותר אף בפעם אחד דאין הטעם מחמת נתרפאת או נעקר הוסת רק דמוכח דגם מקודם היה מצדדין והשתא ניחא הש"ס דאין שום חומרא מקודם רק קולא תולה בוסתה כיון דלרש"י מיירי גם קודם מנמצא על הצדדין לכן ניחא דשאר מפרשים שגורסים בש"ס ואם לאו דלא נמצא כלום אין מפרשים כרש"י אם יש לה וסת תולה בוסתה כרש"י כיון דמהאי חומרא מהקודם דמצטרך ג"פ שפופרת אבל לדינא לא פליגי כמ"ש הב"י ומה שמדחיק עצמו הח"ד בש"ך סק"י שכ' לרש"י יש ליישב מה שהניחו התוספ' בתימא והדוחק מבואר וכבר כתבתי ליישבו. שוב ראיתי בס"ט סק"ו דכ' ג"כ דאם לא נמצא כלל על השפופרת אינה מותרת רק פ"א אבל אם ראתה אסורה רק שכתב דמרמ"א סי' ומד"מ מהגש"ד משמע להיפוך איני יודע היכן משמע כן דשם מיירי שלא ראתה כלל אח"כ בין לידה ללידה רק מה שהניח בצ"ע עד שתתחזק אח"כ ג"פ שתראה כבר כתבתי דאינו כן גם מה שמדחיק שם בראב"ד וש"ס כבר כתבתי דשני גירסות היו בש"ס וגם הראב"ד אולי גורס כרש"י ומ"ש מהרא"ש כבר תרצתי וגם אין נ"מ לדינא בין הפוסקים גם מה שמדחיק עצמו בש"ך סקי"א והגהמ"י שמביא וכן מקשה על הרמב"ם דבתחלה כ' כיצד בודקת אם נתרפאת ואח"כ כ' לא נמצא כלום בידוע מצדדין ולפי מה שכתבתי לעיל נורא דכולם ס"ל ס"ס שמא מצדדין ושמא נתרפאת כשלא נמצא כלום ומ"ש הס"ט סק"ט על כאב שכ' רמ"א סק"ג לפי מ"ש לעיל אף כאב של צדדים ומעט מותר אף לרש"י בבדיקה לבעל ראשון אם תראה בצדדין תהיה מותרת על תמיד ואם לא תראה כלל תהיה מותרת על פעם הראשון וגם ראיתי בש"ע הר"ז סקי"ג כן דלד"מ וש"ך ס"ק ל"א אם לא ראתה בשפופרת כלל או עברה ושמשה ואח"כ ראתה צריך דוקא ג"פ שתראה ולהגהש"ד אף בג"פ מותרת ואיני יודע כלל דשם דוקא מחמת דתלינן בלידה דהוכו הצדדין ועוד דגם כוונת הש"ך בס"ק ל"א במ"ש דראתה ג"פ רצופין ר"ל דלא היה תשמיש היתר בינתיים בין כל פעם דהיינו שפ"א ראתה וב' לא ראתה וג' ראתה וד' לא וה' ראתה וא"ו לא וז' ראתה א"צ לחוש לפעם הח' כיון דהוחזקה ג"פ רצופים שתראה פ"א ופ"ב לא וכן מוכח בפי' מדברי הש"ך שם דמביא ראיה דג"פ הראשונים שאחר לידה היו רצופים מלידה ב' דבודאי היו רצופין דאל"כ אף בלא טעם לידה שרי וקשה למה לא מוכיח כן על כל הלידות ואף על לידה ראשונה בעצמה דהיו רצופין דאל"כ בלא"ה שרי אלא ודאי דעל הלידה ראשונה אין ראיה כיון דג"פ ראתה וב"פ לא ראתה בינתיים והוחזקה בראיה ג"פ ובלא ראיה רק ב"פ אסורה לשמש בפעם וא"ו בלא טעם לידה ועוד דכל שלא נקבע חוששת לאחריו אבל בלידות השניות דהיה גם בין הלידות ביאות היתר נתחזקה ג"פ בלא ראיה ג"כ מותרת לשמש אף בלא טעם לידה לכן מוכיח הש"ך מלידות השניות ולא מראשונה והשתא ניחא דכ' הרמ"א בסיפא אבל אם ראתה ג"פ רצופין אחר הלידה לא תלינן בלידה רק צריכה בדיקת שפופרת וקשה דמשמע אם לא ראתה רצופין רק ביאת היתר בינתים היו תלינן בלידה ולמה לו לתלות בלידה בלא"ה מותר ועוד דאין רצופין אדרבא יותר רחוק מלידה רק הטעם דאין מתירין רק בשני טעמים בינתים ביאות היתר אף פחות מג"פ עם טעם לידה אבל בלא טעם לידה צריך ג"פ איסור והיתר זא"ז דנתחזק גם ג"פ היתר ומ"ש הש"ך בלידה שני' ג"פ רצופים פי' הנקה"כ דבלא ג"פ רצופים היה מותרת אף בלא טעם לידה רק מחמת עברה ושמשה בין הלידות ור"ל כשלא ראתה כלל אחר לידה ב' [אבל כשראתה אף פ"א אסורה בלא טעם לידה דהולכין אחר אחרון ולא מיבעיא אם לא שהתה שיעור הג"פ שראתה בלידה הראשונה ודאי אסורה מחמת וסת הלידה רק אף שהתה מ"מ אסורה דחוששין לאחרון אם לא היה טעם לידה ומ"ש השיך ג"פ אדרבא קמ"ל דאף בג' רצופין תלינן בלידה כשהיה ביאת איחר בין לידה ללידה] ואח"כ כ' הנקה"כ די"ל דאף שלא ראתה כלל אחר לידה ב' חיישינן לוסת הלידה כשלא שהתה אבל אם שהתה תלינן בלידה וא"כ הש"ך ונקה"כ וד"מ מפרשין בהגהש"ד כן א"כ גם דעת הגהש"ד כן ואדרבא בלשון הגהש"ד שבנה"כ מסיים שלולא דעת ר"ח לא היה סומך אף על שני הטעמים של לידה וביאות היתר וספר אמונת שמואל אינו בידי ובבאה"ט סקכ"ד מביאו ופירש ביאות היתר שברמ"א ששימשה כמה פעמים בלילה אחת בכל פעם בעד אחד ואח"כ בבוקר מצאה על עד אחד ועל השאר לא מצאה וכן מפרש מ"ש הרמ"א שם במ"י קודם לזה ואם ראתה ג"פ בביאה ראשונה שאחר טבילתה [רק שקנחה בכל ביאה בעד אחר ומצאה על עד הראשון] אסורה כאלו ראתה ג"פ רצופים [ר"ל בג' תשמישין בלילה אחת] ומזה כ' דלא כש"ך סק"ל אבל כבר כתבתי בסי' קפ"ו ס"א ס"ק כ"ה דבלילה אחת אין מצרף כלל ואף אם ראתה כמה פעמים בלילה אחת לא נחשב רק לאחת דהכל נמשך אחר הראשון עסי' קפ"ט סי"ג ועוד מוכרח כן בסי' קפ"ט דבכל הסימן לא מזכיר דביום אחד נקבע וסת בג"פ וגם בסל"ב שיש פלוגתא אם קבעה וסתות אבל ביום אחד לכ"ע מעין פתוח וצדקו דברי הש"ך סק"ל וגם נדחה כל פירושו ברמ"א. ומה שהקשה פא"ש על הט"ז סקי"ח ואחריו הח"ד סקט"ז והס"ט ס"ק כ"ג דלא משמע כן ברש"י רק שהי' ביאת היתר איני יודע משמעות וגם קשה מה קמ"ל ומ"ש הס"ט דבתחלה נקבע ביאת היתר ג"כ בינם ואח"כ ג"פ לא שימשה בינתיים גם זה א"צ להשמיענו כיון דמקודם נקבע ונתחזקה בהיתר ואח"כ לא בדקה ולא שימשה כלל פשוט דמותרת ואי מיירי דבתחלה לא נתחזקה ג"פ בהיתר רק פעם אחד וב' ובאיסור נתחזקה אח"כ א"כ נעקר האינו קבוע דגם בשני וסתות של איסור אם האחד נקבע והשני לא נקבע עדיין אינה חוששת כלל להא דלא נקבע כ"ש לההיתר דלא נקבע כיון דנתרפא לא שייך כאן וא"כ לשיטתם היה להיות גם בזה אסור אלא ודאי דבכל גווני מותר כיון דנקבע וסת ודוקא ביום ידוע. ומ"ש הס"ט מהרשב"א אדרבא לדידיה קשה על הרשב"א דלא הוי רק שני הפלגות אבל לדידי ניחא גם הרשב"א כיון דרק שני הפלגות באיסור ושני פעמים בינתיים היו ביאות היתר לא חיישינן ומותרת לשמש דתמיד יהיה היתר ואיסור שוין ולכן עושה הרשב"א הציור על הפלגות ולא על וסת החודש. ומ"ש מהר"ן פ' התינוקת על ההיא איתתא דהוי סלקא מטבילת מצוה וצוה רבי לשמש ע"ג הנהר דקפיצה אף שנקבע ג"פ אין חוששין לה אף פעם אחד אינו כן רק דא"צ לחוש רק אותה שעה שראתה ולא קודם לכן כמ"ש בעצמו בשם הרמב"ן דאינו אוסר יומו וא"כ רואות רק בשעה שבאתה לעיר ולא קודם לכן בשעת הטבילה לכן מותר אבל בראתה ג"פ סמוך לתשמיש אחריו אסורה לשמש כשאינו ביום קבוע ושעה קבוע עיין מה שכתבתי לעיל במ"א ס"ק ומה שהקשה על רמב"ן שמא באמת הטבילה גרם שם בפ' התינוקות אין זו קושיא כלל כיון דיש לה שלשה קפיצות תשמיש וטבילה ודימת עיר ואם אשה רגילה לראות אחר שתקפוץ ג"פ או קפיצה ופיהוק וקפיצה ואח"כ תקפוץ רק ב"פ ודאי דלא תצטרך לחוש כלל דהוי כלא קפצה כלל כיון דאין לה יום קבוע לקפיצות אבל אם היה לה יום קבוע לקפיצות היתה צריכה לחוש כל העונה אף שעדיין לא קפצה דמסתמא תקפוץ דמסתמא היום מכריחה לקפוץ כבס' קפ"ט סכ"ה ואף הראב"ד החולק שם לפני הוסת מ"מ בדימת עיר אם היה יום קבוע לא היה מהני ע"ג הנהר כיון דהעיר יודעין יום הקבוע וזה כוונת הר"ן שכ' שאין לך יום קבוע והשתא ניחא גם מה שהקשה הס"ט בס' קפ"ט סק"א על הראב"ד דמוכיח דאין לה וסת ליום קבוע רק שעה קבוע אינה חוששת רק שעתה מדימת עיר דהי' מתירה ע"ג הנהר והקשה הס"ט מאי ראיה דימת עיר כקפיצה ואף בפיהוק בס' קפ"ט סכ"ד אינה חוששת רק שעתה ולא קודם ולפי מה שכתבתי ניחא כיון דטבילה ג"כ כקפיצה והוי שני קפיצות ביחד או מפיהוק והוי פיהוק וקפיצה ביחד והוי כוסת אחד דראיית הקפיצות מפיהוק והוי הטבילה התחלת הקפיצה או פיהוק והיה עכ"פ לאסור מתחלת וסת דהיינו הטבילה אם נאמר דבאין לה וסת ליום רק לשעה קבוע צריכה לחוש מתחלת העונה עכ"פ בקפיצות ופיהוק היה לה לחוש לתחלת הוסת אלא ודאי כיון דאינה חוששת רק לסוף קפיצה גם שם בשעה קבוע ולא יום קבוע אינה חוששת רק שעתה ובאמת מזה מוציא שם בס' קפ"ט סכ"ה דאם רגילה לראות בסוף וסת אינה אסורה רק סוף וסת ממשנה דימים ושעות וסתות וכן הראב"ד שבס"ט סק"א מוכיח מזה המשנה. ומ"ש הס"ט מרמ"א שכ' דעברה ושימשה עדיף מבדיקת שפופרת הלא בלא"ה נעקר בפ"א איני יודע הא זה באמת כוונות רמ"א דנעקר ונתרפא דעקירה ג"כ מחמת שנתרפאת וגם קמ"ל אף דעברה ושימשה באיסור וגם מ"ש מרמ"א שכ' אחר כל לידה ג"פ ובודאי טבלה כל פעם גם זה ל"ק דר"ל אף בליל טבילה מותרת. גם מ"ש בנקה"כ כבר כתבתי לעיל. ומה שהקשה הס"ט בס"ק כ"ה דטפי מסתבר לתלות בחולשת הלידה מלתלות בטבילה ומ"מ אי לאו ביאת היתר בינתיים לא היה תלינן בלידה אין זה ראיה דאם נתלה בלידה להוכו הצדדין לא תאסור לעולם ואם נתלה בטבילה עכ"פ תאסור בליל טבילה וכ"כ הס"ט בעצמו בס"ק כ"ו דצריכה בלידה ז"נ וגם באמת הדין דלענין להתירה לבעלה יש ס"ס שמא בלידה הוכו הצדדין ושמא נתרפא כמו בביאת היתר הקודמים שבנתיים אבל לענין ז"נ אין כאן רק ספק אחד שמא הוכו הצדדין ואין מתירין ספק דאורייתא. ומה שהקשה הס"ט בס"ק כ"ד למה א"צ לפרוש בליל טבילה ג' ודאי דמחמת תשמיש לא חיישינן בפעם אחד רק לחודש או להפלגה כמ"ש הש"ך סקל"ה ובס' קפ"ט ס"ק מ"ח בקפיצה רק טבילה י"ל דהמחבר ס"ל דהוי כפיהוק וחוששת לפעם אחד עם התשמיש ולא אמרינן דפיהוק עם הקפיצה חדא הוי דרק פעם אחד עיקר הפיהוק ולכן כשלא ראתה בליל טבילה ב' נעקר אף שלא שימשה. והשתא ניחא גם מה שהקשה שם הס"ט מנין לן עונה דליל הטבילה ולפמ"ש ניחא כבס' קפ"ט סכ"ד דאם אין הראיה מובלעת כולה בתוך הוסת צריך לפרוש מתחלת הוסת עד סוף עונה אחת. ודימת עיר הוי קפיצה ושם מובלעת בתוך הוסת כולה דראתה בלא תשמיש בשעת דימת עיר. ומה שהקשה הח"ד סקי"ד למה להמחבר לומר שראתה מחמת תשמיש היה לו לומר סתם דאם ראתה בליל טבילה צריכה לפרוש ליל טבילה ב' אין זו קושיא דקמ"ל אף שראתה מ"ת מ"מ א"צ לפרוש ליל טבילה ג' אף שלא שימשה כלל בליל טבילה ב' ולא ראתה כה"ל ומ"ש מהראב"ד בראב"ד שפוסקים לא כ"כ ומ"ש ראיה מאשה דהוי סלקא מטבילה כבר כתבתי דגם שם טבילה כפיהוק ודימת עיר כקפיצה ואף דעיקר הפיהוק מ"מ כיון דראתה הרבה פעמים ע"י פיהוק וקפיצה עכ"פ ראינו דהקפיצה נמשך מהפיהוק והוי כחד וסת והוי ככולה נבלעת בתוך הוסת ורואת בסוף וסת א"צ לחוש תחילת אבל כאן דרק פ"א אמרינן דעיקר רק הפיהוק דהיינו הטבילה והקפיצה דהיינו התשמיש שאח"כ הוי וסת אחר דנמשך מהקודם והוי אחר הוסת והוי אינה מובלעת בתוך הוסת דצריכה לפרוש מתחלת הוסת עד סוף העונה וא"כ טובא קמ"ל המחבר דאף מ"ת לא הוי כבתוך וסת בפ"א וכ"ש אם ראתה בליל טבילה בלא תשמיש בזה א"צ להשמיענו דצריכה לחוש לכל העונה וגם קמ"ל דא"צ לפרוש בליל טבילה ג' אף דבליל טבילה ב' לא שימשה ולא ראתה דעיקר הוא הטבילה וכיון דנעקר הטבילה נשאר רק התשמיש ובתשמיש פ"א א"צ לחוש ונדחה גם מ"ש הח"ד בס"ק ט"ו עד סק"כ ומה שהקשה הח"ד סק"כ וס"ט סקכ"ו על הש"ך ס"ק ל"ב שכ' דבתוך ל"ג לזכר וס"ו לנקבה אין חוששין מנדה (דף ל"ה) דמעין אחד הוא וא"כ מה בכך שדם טהור הוא מ"מ חזינן שע"י תשמיש מעינה פתוח ותראה אחר ל"ג דם טמא איני יודע הלא מראות טהורות ג"כ מן מעין אחד עם טמאות נאמר ג"כ כשנתחזקה בטהורות שתחוש לטמאות א"כ י"ל דבתוך ל"ג הוא מראה טמאה ומ"מ טהור דאחר ל"ג נתהפך למראה טהורה אלא ודאי דאמרו הרואה דם מחמת תשמיש ר"ל דם שבפסוק דהיינו דם טמא כמ"ש בדף י"ט דמים דמים ארבע מיני דמים ובדף ל"ו דמים מחמת עצמה ולא מחמת ולד וא"כ לחשוש בודאי אין חוששין וכן מוכח בדף י"א דקאמר תבדוק דילמא קבעה לה וסת למה לי דקבעה וסת הלא אף בפ"א חוששת כבדף ס"ד וכן מה מתרץ מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת מ"מ היה לחוש כמו בפ"א עכ"פ כמו במעוברת ומניקה דלא קבעה וסת וחוששת אלא ודאי דאינה חוששת כלל מימי טהרה לימי טומאה ול"ד למעוברת ומניקה דשם רק מסולקת דמים אבל הדם טמא משא"כ בימי טהרה הדם טהור והפירוש בדף י"א דהו"א דקבעה וסת בימי טהרה לענין כשתראה אח"כ בימי טומאה פ"א דיצטרך עקירה ג"פ כיון דעכשיו הדם טמא והמעין הוחזק קמ"ל דאף בזה לא קבעה וסת וא"כ אף הפלגה לא מיקרי כשראתה פ"א אח"כ בימי טומאה שיהיה כשני פעמים דהיינו הפלגה אחת לא מיקרי הפלגה כלל ולא חוששת כלל להפלגה דאל"כ אכתי קשה תבדוק שיהיה הפלגה אחת ואף לרשב"א י"ל דר"ל דא"צ להשמיענו דאינה קובעת וסת אף בזה האופן שראתה פ"א בימי טומאה כיון דבמניקה חוששת פ"א בימי מניקתה והוי כראתה פ"א אחר ההנקה ומ"מ אינו מצרף לימי מניקתה לקביעות וסת כשראתה ג"פ בימי בלחוד ה"ה כשראתה ג"פ בימי טוהר ואח"כ ראתה פ"א בימי טומאה דאינו מצרף רק הוי כפ"א בלחוד וא"כ י"ל לרשב"א אף שאינה יכולה להניק דגם בימי טוהר מסולקת דמים וכן משמע קצת בתוספ' דף י"א דיה אפי' הכי ע"ש וא"כ גם מ"ש הס"ט אם נתחזקה קודם ואח"כ בימי טוהר שימשה ולא ראתה כשאינה יכולה להניק הוי כבדיקת שפופרת אינו מוכרח ומ"ש דאם ראתה ג"פ מ"ת בימי זקנה מ"מ מותרת איני יודע דבסי' קפ"ט סל"א אף בפ"א חוששת וגם קבעה וסת בג"פ וגם מ"ש דאם ראתה ג"פ מ"ת ונתעברה וילדה מותר לשמש בימי טוהר כיון דרק חומרא הוא במדינות אלו ובכה"ג אין חוששין איני יודע כלל דהחומרא במדינות אלו הוא כשספרה ז"נ וטבלה אחר לידה וראתה אח"כ אבל קודם ספירת ז' וטבילה מדינא אסור כחומרא דר' זירא דכל הנשים יולדת בזוב דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כמ"ש בטור וש"ע סי' קצ"ד וא"כ אנו רואין דמימי טהרה לידי טומאה אף בשופעת ועולה אסורה ומימי טומאה לטהרה אינה עולה בשופעת הטעם דנתחזקה בטומאה וא"כ ה"ה כשנתחזקה מקודם לכן ג"פ מחמת תשמיש אסורה לשמש אף בדם טוהר אף אחר ז"נ וטבילה וחוששת פעם א' כשאינה יכולה להניק וא"כ ה"ה הדין שכ' דאם נתחזקה ואח"כ הזקינה ועבר עליה ג' עונות שלא ראתה מותרת לשמש ג"כ אינו מוכרח כיון דאם לא עבר עליה ג' עונות אסורה דהוחזקה ה"ה אם עבר ג' עונות מ"מ מ"ת לא נעקר וחוששת ואסורה. ומ"ש הח"ד סקכ"א דלהש"ך סקל"ה צריך עברה ושימשה ולא ראתה דאם לאו לא נעקר כיון בשניהם ביום ובתשמיש וכן הקשה הס"ט סקכ"ד כבר כתבתי דל"ק כיון דלתשמיש בעצמו א"צ לחוש בפ"א וכן בקפיצה בס' קפ"ט ס"ק מ"ח עד ג"פ רק עם היום החודש או יום הפלגה או טבילה וכיון דנעקר היום החודש או ההפלגה או הטבילה ולא ראתה לא נשאר רק התשמיש פ"א או הקפיצה ולתשמיש או לקפיצה בעצמו לא חיישינן עד ג"פ ול"ד לנקבע ג"פ יום ותשמיש או יום וקפיצה דלא סגי בנעקר ביום ובאמת שם אם תעקר אח"כ פ"א התשמיש או הקפיצה לא סגי כמ"ש בש"ך סי' קפ"ט סק"נ דשם כיון דנקבע שניהם ג"פ הוי ומתאחד יום ותשמיש או יום וקפיצה בשנה אבל כאן פחות מג"פ אמרינן דעיקר הוא תחילת הוסת דהיינו היום או הטבילה אבל התשמיש או הקפיצה שאח"כ נמשך מהקודמים וכיון דנעקר היום או הטבילה נסתלק העיקר ונשאר רק התשמיש ולתשמיש או קפיצה אין חוששין פחות מג"פ ע' בש"ע סי' קפ"ד ס"ה וס"ו ובמ"ש שם ס"ד וס"ה. עכשיו נבוא לדברי הנו"ב קמא מ"ש בשו"ת מ"ג דאף אם רואה דם בצדדי השפופרת מ"מ לא עדיף יותר מלא נמצא כלל על השפופרת כיון די"ל זה הדם שנמצא בצדדין קודם שבא השפופרת למקום הצדדין שקרוב למקור נפל הדם מן המקור על הצדדים לכן נמצא הדם על הצדדין איני יודע כלל כיון דנמצא עתה בצדדים אמרינן כאן נמצא וכאן היה ואין מחזיקין ממקום למקום וכיון דלענין לאסור לבעלה הוא רק דרבנן דוסתות דרבנן מ"ש הנו"ב בודאי לכ"ע אין מחזיקין ממקום למקום ואף לענין ז"נ דהוא דאורייתא ויש פלוגתא אם מחזיקין ממקום למקום כמש"כ ביו"ד סי' ק"ה סק"ג מ"מ הא כ' דכשיש לומר עתה ממש נעשה לא מחזיקינן אף מזמן לזמן וממקום למקום י"ל דלא מחזיקין אף דיצא זמן מה מחזקתו והניח בצ"ע אם צריך דוקא שיהיה חזקה דמעיקרא ברורה עכ"ל שם בקיצור א"כ בנידון דידן מ"ש הנו"ב דאם חזקתו מן המקור היינו לשבא בהרגשה אבל בלא הרגשה אין חזקתו מהמקור דאף דמדרבנן חזקתו ממקור מ"מ בדרבנן אין מחזיקין ממקום למקום דרבנן לא גזרו בלא הרגשה רק היכא דספק אם מהמקור או מצדדין כמו בכתם אבל כאן דנמצא בצדדין ודאי כאן נמצא וכאן היה יש חזקה ולא גזרו רבנן ואף אם תרגיש ולא תדע אם מהמקור או מצדדין או מהשמש או משפופרת והוי כאן ספיקא דאורייתא מ"מ לא הוי רק ספק דאורייתא ולא חזקה כמ"ש בש"ס דף נ"ז אימור הרגשת שמש ועד ולא חזקה ועוד דכאן יש ג"כ חזקה טובה דמעיקרא קודם שראתה מחמת תשמיש היתה טהורה לבעלה ובחזקת טהרה וגם רוב נשים טהורין לבעליהן אף דלענין הדם דז"ל אין כאן חזקה לטהרה מ"מ כיון שאתה חושש שמא ראתה מהמקור קודם שנמצא ע"כ דהיה בלא הרגשה ובלא הרגשה רוב נשים אין רואין מהמקור דחזקת אשה מרגשת כמו שכתבתי בסימנים הקודמים ומנדה דף ג' וברמב"ם ואף מדרבנן אין אסור רק כשראתה ע"כ צ"ל שהיה בלא הרגשה דחזקת המקור נגד חזקת הרגשה ואסור מדרבנן כיון דאין ראיה שמהצדדין יותר מן המקור אבל כאן שנמצא בצדדין ויש חזקה דכאן נמצא וכאן היה וגם י"ל עתה ברגע זו ממש נמצא ולא מקודם לכ"ע לא מחזיקין ממקום למקום. ומ"ש דאחר ביאה שלישית לבועל הראשון לכ"ע לא מהני בדיקת שפופרת רק אם תראה בצדדין ולא כשלא תמצא דם כלל אף להמתירין דאל"כ דמהני קשה למה אמרו עצה טובה שלא תבדוק בבעל הראשון שמא תראה בראש השפופרת נמוך ותאסור לשני הלא יש לה תקנה לבדוק בלא שפופרת רק במכחול לבד ותרויח אם לא תראה כלל תהיה מותרת לבעלה הראשון ואם תראה אף בראש המכחול יהיה ספק שמא מצדדין נתלכלך ראש המכחול והוי ג"כ לבעל השני ס"ס שמא מצדדין ושמא אין אצבעות שוין ומותרת לשני אין זה קושיא דהב"י כ' דלכן לא תבדוק בבעל השלישי במכחול לחוד דבמכחול כשהי' מוצא מלוכלך בדם לא היינו יודעין אם בא ממקור או מצדדין עכ"ל ור"ל אם שעל ראש המוך דם ממקור רואית אסורה ודאי דגם בצדדין מותרת בודאי ובמכחול אף שנמצא בצדדין אם ממקור תהיה גם על ראש המכחול ובצדדין ויהיה ספק אם מהמקור אם מצדדין אבל שיצא דם מצדדי האשה ויהיה רק על ראש המכחול ולא על הצדדין של השפופרת זה אי אפשר להיות בשום אופן כמ"ש בהתוספתא דמהקינוח וקינוח א"א להיות בשום אופן רק על הראש ולא על הצדדין כלל דבצדדין ולא על הראש יכול להיות אבל על הראש ולא על הצדדין א"א וכן אף שיוצא ממקור פעמים שהדם אף גם במכחול לצדדין ולא נדע ויהיה ספק אבל אם נמצא על ראש המכחול לבד ולא על הצדדין ודאי מן מקור הוא ולא מצדדי האשה כהנ"ל. ומה שהקשה הנו"ב דרואה ג"פ מ"ת מטעם וסת ווסתות דרבנן למה תאסור לבעל שני אף כשתבדוק בבעל הראשון ותמצא על ראש המוך יש ספק דאין כל אצבעות שוות אין זו קושיא אף דוסתות דרבנן עשאוהו כדאורייתא משום חזקה אורח בזמנו בא כמ"ש הב"י סי' קפ"ד בשם הרא"ם אף דלא קי"ל כוותיה במה דאוסר דמתיר בעבר זמן הוסת ולא בדקה עצמה עד אחר שיעור הוסת ומצאה טהורה דטהורה רק קי"ל דטהורה היינו כיון דלא מצאה עכשיו כלום וגם לא הרגישה אבל מ"מ אסורה לשמש לכ"ע בזמן הוסת בעצמו ובעונת הוסת וכ"ש לפמ"ש הנו"ב סי' נ"ה שם דעונת הוסת ולפני הוסת דאורייתא ועכ"פ י"ל דלפני הוסת עשאוה כדאורייתא עמ"ש לעיל בס' קפ"ד אף דע"י תשמיש אינה רק ספק חוששת הוי כספק דאורייתא שמא תראה מספק דלא כל אצבעות שוות ג"כ שמא תראה הוי כחד ספק ומ"ש הנו"ב להקשות על הש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ו שהקשה על הרשב"א מסה"ת וסמ"ג דכאן שלבעל שני מותרת מס"ס ש"מ שא"צ לברר ס"ס והקשה הנו"ב ואף הרשב"א לא אמר דצריך לברר רק היכא דאם תתברר לאיסור דהיה ודאי איסור כסירכא תלויה אם תבצבץ אבל כאן אף שתתברר שמהמקור אכתי יהיה ספק דאין אצבעות שוות איני יודע דרשב"א ס"ל בסירכא תלויה א"צ בדיחה כלל ואדרבא יש ראיה להיפך דבסי' ל"ו בנגלד קרום העליון מביא הרשב"א בשם בה"ג דצריך בדיקה שמא ניקב גם קרום התחתון אף דהוי ס"ס שמא לא ניקב תחתון ושמא אחר שחיטה מ"מ צריך לברר הרי אף דאם תבצבץ תהיה ספק שמא אחר שחיטה ובה"ג ס"ל דא"א קיאין בהקפה כמ"ש הב"י שם וא"כ אכתי יהיה רק ספק מ"מ צריך בדיקה שמא תתברר ודאי היתר שלא תבצבץ ואם אח"כ יהיה ג"כ ספק באמת יהיה אסור וכן בס' ל"ג בסק"ב שנמצא בושט כ' הרשב"א דמהני בדיקה בפנים אף דהוי ס"ס שמא לא ניקב השני ושמא לאחר שחיטה דסתמו אף באינו ניכר וספק דלאחר שחיטה אין יכולין לברר מ"מ כיון דיכולין לברר ספק דלא ניקב השני צריך בדיקה ועכ"פ יש כמה מקומות רבו מספר רק דהבאתי חד ראיה דלא איתחזק איסור וחד מאיתחזק איסור איך שנאמר בדברי הרשב"א מוכח דא"צ לברר ודאי איסור רק ודאי היתר, ומ"ש הנו"ב בשם הרשב"א דבאשה דרך הדם להתעכב היינו בתוך שיעור וסת לחטאת ואחר שיעור וסת בכדי שתטול עד ותקנח לאשם תלוי אבל לא אח"כ ובסי' מ"ו בהג"ה לא עיין בתוספ' דף ס"ג ד"ה אכלה שום דאף אביי ס"ל דלקפיצות לא קבעה וסת אבל על הש"ך ל"ק אי ס"ל כמ"ש לעיל דתוספ' בדף ס"ו רק לרבי כתבו דתשמיש כאכילת שום אבל לא לרשב"ג דקי"ל כוותיה רק אף אם נאמר דתוספ' כ"כ לכ"ע מ"מ בס' קפ"ט סכ"ג יש פלוגתא יש דס"ל דאף אכילת שום כקפיצה דלא כתוספ' וגם יש דיעות דתשמיש שבקפיצה א"כ יש רוב דיעות דס"ל דתשמיש כקפיצה ועוד דיש ס"ס שמא אף שום כקפיצה ושמא תשמיש כקפיצה לכן כ' הש"ך דתשמיש כקפיצה וגם דברי מהר"ח שם שמחלק בין השמש לשפופרת דשמש ויצא ונכנס כמה פעמים ושפופרת במקום אחד לכן בידוע שמן הצדדים אף שלא ראתה כלל איני יודע למה לנו לסמוך ולומר שמהצדדים היה לנו לתקן דגם בשפופרת תהיה יוצא ונכנס כמה פעמים אלא ודאי כמו שכתבתי לעיל דאם לא נמצא כלל מה שאנו אומרים בידוע שמן הצדדים רק מחמת ס"ס שמא נתרפא ושמא מצדדים ויותר תולין מצדדין לענין פ"א. ומ"ש הנו"ב דחיישינן עם הכנסת ידי' נפל ממקור לצדדין כבר הקשיתי עליו ומ"ש דאימור הרגישה וסברה הרגשת עד איני יודע כלל איך שייך שתסבור הרגשת שפופרת בהכנסת השפופרת ועדיין לא היה סמוך למקור להרגשת המקור. ומה שהקשה הנו"ב, ס' נ"ה על הרשב"א דס"ל דס"ס צריכין לברר כלי כותי דאינו ב"י מס"ס שמא אינו ב"י ושמא בדבר הפוגם והלא יכולין להטעימו לקפילא ותירץ הרא"ש כיון דס"ס הוא לא הטריחוהו חכמים להטעימו בקפילא אלמא דלא הטריחוהו לברר לא מיבעיא למ"ש לעיל בשם המנ"י לתרץ כיון דאין יכולין לברר ההיתר ודאי רק ספק דאף אם לא יורגש טעם מ"מ שמא שימש הכותי היום איסור שהוא מינו עם מה שמשתמשין עכשיו וגם הרשב"א מודה בזה ודאי לא קשה רק גם זה אינו כמ"ש לעיל מ"מ בלא"ה ל"ק דהרא"ש ס"ל דלהטעימו לקפילא טירחא שנחפש אחר קפילא שיודע להבחין הטעם או עכ"פ שיהיה אומן עש"ך סי' צ"ח סק"ב דאינו מצוי ובדבר שיש בו טירחא אף הרשב"א מודה דא"צ לברר כמ"ש הש"ך סי' ק"י סקסיו וגם הרשב"א לא מיירי רק במקום שאין חזקת איסור וס"ס מ"מ צריך לברר בלא טירחא כגון דרוסה שכ' הש"ך סי' ק"ו בס"ס כ"ט דיש לה חזקת היתר שאינה דרוסה אף דיש לה חזקת איסור בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ לענין דרוסה יש לה חזקת היתר ומעמידין חזקה נגד חזקה והוי כאין לה כלל חזקה ומה שתירץ הנו"ב דבכלי כותי א"צ לברר כיון דהתבשיל היה לו חזקת היתר ואנו דנין על התבשיל איני יודע דברמ"א סי' א' ס"א כ' בשם הרשב"א בשוחט שלא נטל קבלה דאף הכלים צריכים הכשר אף דהיה להם חזקת היתר וא"כ ה"ה בתבשיל ועוד דשם עדיף וכמ"ש הש"ך בנקה"כ דיש רוב מצוין א"ש מומחין ומ"מ אסרינן הכלים אף שדנין על הכלים וגם שם יש ס"ס על השוחט ע"ש בט"ז וש"ך בנקה"כ ואף אם נאמר דמעמידין חזקה נגד חזקה והבשר הוי באפשר לברורי עכ"פ צריך לברורי בכלי כותים אלא ודאי כהנ"ל אבל בס"ס נגד חזקת איסור גמור ודאי צריך לברורי לכ"ע ואף בטורח עיין ש"ך סי' א' סק"ה ובחזקת היתר ממש לכ"ע אף לרשב"א א"ש לברר כמו אחר ח"י טריפות א"ש לברר דנשחטה בחזקת היתר דרוב בהמות כשרין אף דבחייה בחזקת איסור מ"מ עכשיו שנשחטה יצאה מחזקה זו ובחזקת היתר עומדת וא"כ מ"ש דבדרוסה לא היה לה חזקת היתר מעולם כי חזקת איסור אמ"ה משעה שנוצרה אבל באשה הרואה מ"ת אף הרשב"א מודה כיון דקודם שנשאת בחזקת היתר לכ"ע עומדת ואחר שנשאת לראשון היתה בחזקת איסור אשת איש וכשנתגרשה חזרה להיתרה הראשון ואף שנולד לה ספק דמית בעודה אשת איש מ"מ כשנתגרשה חזרה להיתרה הראשון איני יודע דבסתם אחרי הרואה מ"ת נאסרה לראשון ומותרת לשני אף דתיכף כשנשאת ראתה מית ולראיה מ"ת לא היה לה חזקת היתר מבגרה אף שעה אחת כיון שעומדת להנשא ולתשמיש דמשעה שהתחילה לראות נדה אי אפשר אף משעה שנוצרה היתה רואה מ"ת אם ישמשו בה א"כ ההיתר אינו מבורר בשום פעם רק היה לה חזקה דאתיא מכח רובא דרוב נשים אין רואין מ"ת ועכשיו היא מבוררת לאיסור דנתחזקה מ"ק ועתה באתה להוציאה מחזקת איסור לשני מחמת ס"ס ודאי גרע מדרוסה לענין דרוסה שבשעה שנוצרה לא היתה דרוסה ובחזקת היתר לדרוסה ועכשיו ג"כ אין לה חזקת איסור לדרוסה דלא ראינו שדרסה והיא רואת אין דורסת עסי' כ"ז סי"ב אף דהיה בחייה בחזקת איסור אמ"ה וא"כ באשה שמה שאנו דנין עכשיו החזקה של איסור מבורר ובדרוסה על מה שאנו דנין עכשיו אין האיסור מבורר ואף אם נאמר דשוין הן דמעמידין חזקה נגד חזקה דנגד השני אין מחזיקין ממקום למקום ונשאר רק החזקה שאינה מבוררת. מ"מ לא עדיף מדרוסה וצריך לברר להרשב"א ובאמת לא אמר הרשב"א כלל דמותרת לשני מטעם ס"ס רק דאקילו בה רבנן דודאי אין כל אצבטות שוות ואמרינן דודאי לא תראה דאין מחזיקין ממקום למקום בדרבנן כלל דאין דרך אשה לראות מית כמ"ש הר"ן אבל אם תבדוק בשפופרת ותראה על ראשו ודאי תראה בכל אצבעות אף באצבע קטן שבקטנים דכדי התשמיש יהיה מגיע יותר משפופרת או י"ל דהרשב"א ס"ל מחמת ס"ס ג"כ רק שכ' דאקילו בה רבנן דא"צ לברר והש"ך מוכיח מסה"ת וסמ"ג מדלא כ' גם טעם דאקילו בה רבנן אלמא דבכל מקום א"צ לברר בס"ס ומ"ש הנו"ב בסי' ס"א דכשקבעה וסת לנדות אחר שראתה ג"פ מחמת תשמיש אינה חוששת מיד לתשמיש איני יודע מה ענין נדות שמטבע לתשמיש דע"י מעשה ובש"ע סי' קפ"ט בקפיצה אין מבואר כלל שיהיה חילוק בקפיצה בין שיש לה וסת לנדות או לא ובשלמא בוסת קבוע משאינו קבוע של נדות אמרינן דתוספ' דמים הוא כבדף ל"ט משא"כ ע"י מעשה ועוד י"ל דאם קבעה וסת לימים ותשמיש או ימים וקפיצות דמבואר כאן בסי"א ובסי' קפ"ט סי"ח דאין חוששת בינתיים לתשמיש שבודאי לקפיצות לחוד היינו אם לא ראתה כלל שום פעם בינ איים בתשמיש או קפיצה לחוד רק לא שימשה ולא קפצה אבל אם שמשה פעם אחד או קפצה פעם אחד וראתה בינתיים חוששת אף בפ"א לשניהם לוסת של יום לתשמיש וקפיצות ביחד ולפ"א שראתה ע"ו תשמיש או קפיצה לחוד כיון דנתגלה דהקפיצה ויום ביחד שוין אצלה בטבע לכן אף בפ"א של קפיצה ותשמיש חוששת כמו בשאר וסת ואסורה לבעלה כיון דחוששת וכן מוכח בש"ע סי' קפ"ט סי"ח שכ' או שקפצה בשני בשבת אינה חוששת משמע דוקא כשלא ראתה עדיין אינה חוששת אבל אם ראתה אף פ"א ע"י קפיצה אחר הוסת חוששת גם לקפיצה לחוד לשני בשבת וכן מוכח בש"ס דף י"א דקאמר לא קבעה וסת לימים לחודייהו ולקפיצות ומוכיח מזה הגהמ"י דרק לא קבעה וסת לקפיצות בג"פ אבל חוששת וא"כ קשה איך שייך לימים לחודייהו שלא תקבע וסת בג"פ רק שתחוש בעיוני דקפיצות הלא בימים מסודרים מיירי כמ"ש הב"י סי' קפ"ט בשם כל הפוסקים אלא ודאי דאשכחת להו בחד גווני כיון דקפיצה ג"פ באחד בשבת דרבעה וסת לימים ולקפיצות ואם ראתה אח"כ באמצע השבוע פא בקפיצה אף דראתה ד"פ ע"י קפיצה לא קבעה וסת לקפיצה צה לחודיה אבל מיחש חיישא לקפיצה לחוד ג"כ וכן אם ראתה אח"כ באחד בשבת בלא קפיצה אף דראתה ד"פ באחד בשבת לא קבעה וסת לימים לחודיה אבל מיחש חיישא לימים לחודיה. ומ"ש הנו"ב תנינא סי' פ"ח כבר כתבתי דעיי כאב מותרת לבדוק אף בבעל הראשון לכ"ע ומ"ש בסי' צ"ב דוסתות דרבנן כבר כתבתי דעשאוהו כדאורייתא וע"י תשמיש חוששת הוי כספק דאורייתא ובענין מ"ש שם, אם ראתה ג"פ בליל טבילה מ"ת כבר כתבתי דקבעה לה וסת לליל טבילה ומותרת לשמש בלא ליל טבילה ובליל טבילה אסורה עד שתעקר ג"פ ליל טבילה ע"י עברה ושימשה ולא ראתה (נשמט מלעיל) ומ"ש לעיל להקשות על סברת המנ"י בס"ס סקמ"ה דס"ל דס"ס שאין יכולין לברר ההיתר ודאי רק ספק ככלי כותים א"צ לברר באמת י"ל דגם המנ"י מודה לזה ואין כוונת המנ"י כלל לזה דבאמת כבר תירץ הרא"ש הקושיא של כלי כותים דלהטעימו לקפילא אומן טירחא ואינו מצוי אף לרשב"א א"צ לברר רק המנ"י הקשה דמ"מ צריך לברר אף ע"י טירחא כיון דל"ד לשאר כ"ס דהבירור בדבר אחר אבל כאן דהבירור בטעימה ואיך יאכל איסור כוון דאם יש בו טעם מישבח בהכלי ירגיש הטעם באכילה ואיך יאכל לכתחילה דכל אדם מרגיש בטעם כמו שכתבתי בסי' ס"ט ס' ובסי' צ"חס ובשלמא לגבי הכלי הוי ס"ס דספק אחד מכיר יותר מחבירו דאם אינו ב"י בדבר חריף אסור ואם נשתמשו בדבר הפוגם אף בדבר חריף מותר אבל לגבי האוכלים זה המאכל אין כאן רק חד ספק אם יש בהכלי טעם מושבח וירגיש באכילה או לא לכן אמר דאף לגבי האוכל יש ס"ס ספק אם יש בהכלי טעם מושבח כלל אף לדבר אחר את"ל מושבח לדבר אחר שמא לזה המאכל אינו מושבח דהוא מינו עם מה שנשתמש בו הכותי ול ירגיש הטעם וכיון דיש ס"ס אם ירגיש טעם לכן מותר לאכלו וסמכינן על ס"ס הראשונה ג"כ לענין שיש בו טירחא א"צ לברר הס"ס דשמא אינו ב"י ושמא נשתמש בדבר הפוגם וכיון דלגבי זה האוכל יש שלשה ספיקות אינו ב"י ופוגם ומינו וגם יש בו טירחא ל"ד לשום ס"ס שבעולם לא לדרוסה ולא לרואה מ"ת:
ג לענין מכה מ"ש בש"ס אם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה לפי מה שכתבתי לעיל בס"ב לענין מ"ש הש"ס ואם יש לה וסת תולה בוסתה ד"ת כמו בקודם לרש"י בידוע מצדדין שראתה על צידי השפופרת ומותרת לשמש אף כמה פעמים ואף הדם טהור ולשאר פוסקים דמיירי הש"ס רק בלא נמצא כלל אסורה לשעש רק פ"א וגם הדם טמא ה"ה כאן במכה י"ל כן לרש"י מיירי דידיעה לה דהרגישה פ"א זיבת הדם מהמכה וכאב או ע"י ראש המוך שרך משמש הרגישה אף דבשעת תשמיש אינה מרגשת מהיכן אי מהמכה שבמקור או ממקור עצמו מ"מ בשעת תשמיש א"א לידע לכן אמרינן דאף בשעת תשמיש מן רמכה ומותרת לשמש אף כמה פעמים עם דם ואף הדם טהור ולכן ניחא מ"ש אח"כ ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה הדם יוצא וקאי על הנ"ל על תולה במכתה ולשאר פוסקים שמפרשים וגורסים בש"ס דאף אם לא נמצא דם כלל בשפ פרת מותרת לשמש פ"א והדם טמא ומותרת לשמש מס"ס שמא נתרפאת ושמא מצדדין אף דלא נמצא כלל אף מצדדי שפופרת כמו שלא נמצא על ראשו מ"מ מצדדין י"ל שמא אין השפופרת עב כ"כ כהשמש מחמת הס"ס ס הנ"ל וא"כ במכה אף שאינה יודעת כלל אם מוציא דם מותרת מחמת ס"ס שמא מצדדין ושמא ממכה שבמקור ובשעת תשמיש מרגשת כאב של המכה ואינה יודעת מחמת זה מהיכן הדם יוצא אם ממקור אם ממכה שבמקור אם מצדדין לכן לגבי זה הדם אין כאן רק ספק אחד אם הדם מחלל המקור או לא ואין ספק אחד מתיר יותר מחבירו אבל לגבי בעל מותרת פ"א דהוי ס"ס דספק אחד מתיר יותר מחבירו דאם מצדדים אם תבדוק בשפופרת ויהי' ממקיר או שתרגיש ממקור תאסור ואם ממכה שבמקור מותרת לכן מותרת לשמש פ"א שתרגיש מהיכן הדם יוצא ואם תרגיש שממקור בעצמו תהיה אסורה ואם באמת לא תוכל להרגיש מחמת הכאב שבשעת תשמיש מהיכן הדם יוצא באמת תהיה מותרת כל זמן שלא תדע או כ"ז שלא תתרפא המכה אבל מהנדדין תוכל תיכף להרגיש כמו שכתבתי לעיל ס"ב דלא שכיח שיוצא דם מן הצדדין בלא כאב בשעת תשמיש לשאר הפוסקים חוץ מרש"י רק אם מצאה בצדדי השפופרת אנו רואין שיוצא בלא כאב אבל בלא"ה לא שכיח וא"כ אם לא תרגיש שום כאב קודם גמר התשמיש קודם פתיחת המקור ודאי הדם אינו מצדדין ולא נשאר רק חד ספק שמא מהמכה שבמקור ואסורה לכן כ' הגהמ"י והמרדכי אם בודקת עצמה באותו מקום ומוציאה דם או אם מרגשת שהדם נופל מהרחם טמאה עד שתדע שהמכה מוציאה דם ואח"כ בודקת באותו מקום וכן מדמדמי למרגשת שנופל מהרחם משמע דגם בבדיקה יודעת שמהרחם וכיון דאין כאן ספק מהצדדין רק ספק אחד דממכה לכן טמא עד שתדע שהמכה מוציאה דם ומפרש כן מ"ש בש"ס ונאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום שהדם יוצא ממנה כשתדע שהדם יוצא מרחם לכן כ' דבשעת וסתה אף שהיודעת שמכתה מוציא דם מ"מ טמאה כיון דיודעת שהדם מרחם דאל"כ לעולם לא תהיה טמאה ומסיים המרדכי אבל כתמים תולה בה ור"ל ה"ה כשיש ג"כ ספק אם הדם מצדדין דהוי ג"כ ככתם כמו דכל רואה שלא בהרגשה הוי כתם מחמת ספק מצדדין וכאן דספק מצדדין שלא בשעת וסתה מותרת אף שאינה יודעת שמכתה מוציא הדם ואם יודעת שמכתה מוציאה דם מותרת אף בשעת וסתה דלא שייך דלא תטמא דתטמא אם תדע שמהרחם והרשב"א שכ' דא"צ לידע שהמכה מוציא דם י"ל דמיירי שאינה יודעת ג"כ אם מצדדין ובשלא בשעת וסתה ומ"ש הב"י בשם הרמב"ם ורשב"א דאף בשעת וסתה תילה במכה ומשמע אף דם שמהרחם שם מחמת מכה אמרו ומחמת מכה בדף ט"ז כ' תוספ' ד"ה ומר סבר דר"ל דוקא במרגשת שבא דם זה מן המכה דאל"כ וכי לעולם לא תהא טמאה עכ"ל והוא בפירוש כהמרדכי וא"כ גם הרמב"ם ורשב"א שכ' מחמת מכה ג"כ כוונתם שמרגשת שבא דם זה מן המכה וא"כ אין כאן פלוגתא בין הפוסקים רק הרשב"א אין בידי ואפשר עוד לומר דבשקלים דף ט"ז ורמב"ם ותוס' ומרדכי מיירי שגם שלא בשעת תשמיש רואת לכן אסורה לשמש עד שתרגיש בדם זה שבא מן המכה בשעת וסתה כיון דיכולה להרגיש אבל כשאינה רואת רק בשעת תשמיש כיון דהוסת הי' קודם המכה ומשעת המכה משמשת דא"א להרגיש אם ממכה שבמקור אם ממקור עצמו סגי כשיודעת שהמכה מוציא דם וכ"ז כשיודעת שרק מרחם כגון שאינה מרגשת שום כאב בצדדין אבל כשמרגשת בשעת תשמיש כאב גם בצדדין דיש ס"ס אם מכה אחת מתפשטת וגם אינה רואת רק בשעת תשמיש אף שאינה יודעת שמכתה מוציא דם כלל מותרת אף בשעת וסתה ובהכי מיירי הרשב"א ולא שייך דאל"כ לא תטמא לעולם דתטמא אם תראה שלא בשעת תשמיש בשעת וסתה ולא תרגיש שדם זה בא מן המכה וכ"ז בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה אף שרואת גם שלא בעת תשמיש ואינה מרגשת מהיכן בא הדם ובשעת תשמיש מרגשת בדם שיצא או בכאב ומחמת כאב אינה יכולה לידע מהיכן הדם בא וגם בצדדין מרגשת כאב מותר ג"כ אף שאין יודעת שמכתה מוציאה דם מס"ס שמא מצדדין ושמא ממכה שבמקור ועכשיו נבוא למ"ש הב"י בשם מהרא"י דלכאורה התחיל בשני צדדין ומסיים אי איתנהו לכל הני צדדין משמע כל השלשה צדדין ובמחבר ס"ז ורמ"א ס"ה שהביאו אותו משמע דסגי בצד אחד אבל לפי מה שכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב סקי"א דמהרא"י מיירי דתמיד היתה רואה שלא בהרגש השערות בשעת בדיקת עד דהוי כתשמיש היתה מרגשת רק מחמת הכאב עם הרגשת עד אינה יודעת מהיכן הדם השערות א"כ מיירי ממש בגוונא של המרדכי א"כ בדין של התה"ד יש שלשה ריעותות של"ד לדין המרדכי שני ריעותות יש אף אם היה סברא שהמכה במקור חדא שאינה יודעת כלל אם יש לה מכה ושנית שאינה יודעת שהמכה מוציאה דם שלישית אף אם יש סברא שיש לה מכה מ"מ אינו במקור ול"ד לדין המרדכי שהמכה במקור וי"ל דלכן לא הרגישה אם ממכה שבמקור או ממקור עצמו כיון שהן במקום אחד אין יודעת להבחין אבל כשהיא בצד יכולה יותר להבחין לידע אם מהמקור אם מהצד אף דגם מהמקור לא ידעה מ"מ יותר י"ל מהמקור וחזקה מדרבנן לכן אמר נגד שאינה יודעת שהצדדין מוציאין דם אמר כיון שאינה מוצאה תמיד רק במקום אחד מצדדין מוכח דהדם מצדדין ונגד שצריכין מכה דאל"כ אף שבצדדין מ"מ כיון שאין מקום לומר דמצדדין כיון שאין כאב כלל שמא ממקור נפל לצדדין דתמיד הוא כן לכן אמר שיש לה כאב קצת במקום שמוצאה הדם הוי מכה ונגד מדלא הרגישה י"ל יותר מהמקור לכן אמר כשיש לה וסת ושלא בשעת וסתה יש חזקה אורח לא בא רק בזמנו לכן י"ל מהצדדין והשתא ניחא דברי הרמ"א ס"ה כיון דקאי על יודעת שיש לה מכה במקור וגם אינה רואה רק בשעת תשמיש כמו דמיירי בכל הסימן הזה א"כ א"צ לידע שמכתה מוציאה דם רק מחד ספק אם ממקור אם ממכה שבמקור כבר כתבתי לעיל דאין מתירין רק כשיש ס"ס גם מצדדין יש כאב קצת דאל"כ אמרינן שממקור לכן אמר שבזה סגי חד צד שמצרפין דעת המרדכי דבשלא בשעת וסתה יש חזקה דאינו מהמקור דחזקה אין אורח בא רק בזמנו אבל כשאין לה וסת קבוע א"כ אין חזקה דאורח אינו בא רק בזמנו וגם ע"כ רואות אף שלא בשעת תשמיש א"כ לא מהני רק כשיש ס"ס שמא מהמכה שבמקור ושמא מצדדין דהיינו שיש לה כאב קצת גם בצדדין אבל כשידוע מהמקור דאין לה כאב בצדדין רק במקור או בגווני דכ' המרדכי לא מהני רק כשיודעת שהמכה מוציאה ולא מתרפאת דם אבל בשעת וסתה גם זה לא מהני אא"כ מרגשת שדם זה בא מהמכה והמחבר ס"ז מיירי דבשום פעם אינה רואה רק בשעת בדיקת העד וכיון שמוצאת רק במקום אחד שבצדדין דם ולא במקום אחר א"כ א"צ לידע שיש לה מכה דמנין בא הדם ע"כ מכה וגם אף שממקור בא ונפל לצדדין א"כ היה לה לראות פעמים בלא בדיקת עד ג"כ ע"כ מצדדין ממכה ומותרת וכ"ש כשמרגשת גם כאב בצדדין דודאי מותרת. ועכשיו נבוא לדברי האחרונים מ"ש הש"ך סק"כ בפי' דברי המרדכי במהרא"י מכח כ"ש המהרא"י מיירי אף לטהר הדם ע"ש ועוד כיון דידוע דהדם מצדדין אף הדם טהור ומצרפו לסניף רק ביש לה מכה וגם ע"ז האחרונים חולקים כמ"ש מהרא"י רק המהרא"י מצרפו לנידון דידיה שידוע שמהצדדין רק מצרפו לעיין מה שרואת אח"כ שלא בבדיקת העד כמ"ש לעיל ועוד דאי כהמרדכי מציין על הש"ס למה מפסיק אח"כ בין ונאמנת בדברים אחרים ובש"ס ורי"ף ורמב"ם ורא"ש הוא להיפך. אבל הרמ"א דמיירי באינה יודעת שהמכה מוציאה דם מיירי רק לבעלה דלבעל הוי ס"ס ולדם רק ספק אחד. ומ"ש הש"ך ס"ק כ"ב דמהגמ"י מוכח דאף שאינה יודעת שמהרחם כבר כתבתי לעיל וגם בסי' קפ"ג ס"ב ס"ק כ"ה דאדרבא מוכח ממנו דמיירי שיודעת שהדם מרחם כגון שמרגשת כאב ברחם בשעת תשמיש ואינה מרגשת שום כאב בצדדים אז צריך לידע שהמכה לא נתרפאת אבל כשאינה יודעת שהדם מרחם אף שאינה יודעת מותרת לבעלה מס"ס אבל לענין דם עצמו ז"נ צריך עד שתדע אם המכה תוציא דם רק שע"י תיכף אפשר לה להוציא דם סגי וגם הרמ"א שכ' אינה יודעת שמכתה הוציאה דם כוונתו כן דאל"כ למה עדיף מכתם סי' ק"ץ סי"א וסי"ב. ומ"ש הש"ך דאינו ס"ס דמשם חד הוא באמת כבר כתבתי דהדם באמת טמא אף להרמ"א דלענין הדם הוי ספק אחד אבל לענין לאוסרה לבעלה ספק אחד מתיר יותר מחבירו דאם נאמר צדדין וכשתבדוק על ידי שפופרת או שתרגיש בעצמה שממקור תהיה אסורה אבל אם נאמר ממכה שבמקור תהיה מותרת. ומה שכתב הש"ך בס"ק כ"ג אמת. ומ"ש בס"ק כ"ד בדברי הרשב"א לא משמע כן רק כבר כתבתי דהרשב"א מיירי שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם רק שאינה רואה בשום פעם רק מ"ת וגם מרגשת כאב קצת גם בצדדין ואף בשעת וסתה שהיה לה קודם המכה מותרת לשמש וא"כ גם מ"ש בס"ק כ"ו דהרשב"א לפי מה שכתבתי אינו חולק כלל וגם מ"ש בס"ק כ"ה ל"ק דהרמ"א קאי בשעת וסתה דוקא כשהיה לה שעת וסתה קודם המכה ואחר שמכה שימשה והוחזקה כ"פ בין קודם הוסת וכן בשעת הוסת שמותר לשמש אף בשעת וסתה ואח"כ לא שימשה בשעת וסתה וראתה והרגישה ממקור רק אינה יודעת אם ממנה שבמקור אסורה לשמש אף שהוחזקה בהיתר עד שתדע שדם זה בא עכשיו מהמכה. ומה שהקשה הט"ז על פירוש הב"י במרדכי ממהרא"י שבב"י. גם הב"י כ' תיכף ואם יש לה מכה יכולין לפרשו כהמרדכי דהיה לה וסת קודם שהיה לה מכה ועכשיו כשיש לה מכה רואה דם אף שלא בשעת וסתה ואף שלא בשעת תשמיש ואף שלא תדע שמוציאה דם וגם ע"ז כ' הד"מ שצ"ע וגם המהרא"י אינו סומך עליו רק לסניף לנידון דידיה כמ"ש לעיל ומה שהקשה הט"ז ס"ק י' כבר תירץ הנקה"כ ולפי מה שכתבתי בלא"ה לא קשה על הרמ"א כלל מסי' קצ"א דשם בשעת וסתה רואית אף שלא בשעת הטלת מ"ר. ומ"ש הח"ד סק"ד דאם אינה מרגשת אם הדם ממקור וגם ספק אם המכה במקור או מצדדין מותר מס"ס איני יודע הלא יש ס"ס לאיסורא ג"כ ספק שמא המכה אינה במקור ואת"ל המכה במקור שמא הדם מהמקור בעצמו כיון דעיקר ס"ס דספק אחד מתיר יותר שמא תבדוק ותראה על ראש המוך אי תרגיש בהמקור וא"כ גם כאן ספק אחד אוסר יותר מחבירו וגם כיון דאינה מרגשת מהמקור ע"כ צריך אתה להתחיל תחלה מצדדין. ומ"ש בסק"ה דאחר הימים לספירת ז"נ בחקת טהרה עומדת ומביא ראיה מיבמות שם א"כ קשה אף בימי נדה נאמר כן אלא ודאי דל"ד לשם דשם החזקת איסור של עכשיו אינו ענין להחזקת היתר של אח"כ לכן מוקמינן אחזקת היתר וכן בטריפות למאן דמתיר אף בנולד הריעותא מחיים כיון דחזקת איסור של מחיים אינו ענין להטריפןת לכן מוקמינן אחזקת היתר של אח"כ אכל בנדה החזקה של נדה של עכשיו שייך להספק לא מוקמינן אחזקת היתר של אח"כ ומ"ש מב"י סי' קצ"ו שמביא לרמב"ן אדרבא בב"י שם מביא שהרשב"א חולק על הרמב"ן ונו"ב קמא סי' מ"ז מביא לשון הרשב"א שכ' להמצריכין בדיקה בז"נ היא בחזקת טמאה וכיון דפסקינן בסי' קצ"ו דלכתחילה צריכה לבדוק בכל יום ואף בדיעבד ביום א' וביום ז' אלמא דאין לה חזקת טהרה עד אחר ז' אף דשם מחמת ספק ובמכה ג"כ ספק והוי ס"ס מ"מ אם נאמר דהוי חזקה הוי ס"ס במקום חזקה דלא מהני. ומ"ש מד"מ סי' קצ"ו דכ' רק מעינה פתוח ולא חזקת טומאה איני יודע מה חילוק דחזקת טומאה מחמת שמעינה פתוח ואף שכ' שם הד"מ להקל היינו דוקא בכתם דרבנן אבל ברואה בהרגשה רק שא"י אם ממקור אם ממכה שבמקור אם אינו ידוע אם הדם משינה אסור אף בתוך הז"נ. ומה שהקשה על הט"ז סק"ט וש"ך סקי"ט כיון דבבתולה בדף י"א א"צ בדיקה אחר תשמיש וכ' רש"י אף נשתנה הדם טהור ומ"מ שחרית וערבית צריכה בדיקה ולתוס' לחד תירוצא בדף ס"ה אף לבעלה צריכה בדיקה וא"כ כאן דגרע אם נשתנה אסור תמיד ולמה לא תצטרך בדיקה שלא בשעת תשמיש עכ"ל מ"ש מתוספ' שם כ' תוספ' בפי' דוקא אחר ד' לילות אבל קודם א"צ בדיקה לבעלה אף שלא בשעת תשמיש אף ביום וא"כ בתוך זמן בתילים דינו כמי כאן במכה ובמכה לא שייך אחר זמן ולרש"י ודאי א"צ בדיקה לבעלה אף שלא בשעת תשמיש וניחא הכל ול"ק למה בדם בחולים אף נשתנו טהור דהשמש עכרן ולמה במכה לא אמרינן כן אפשר לומר דבדף ס"ה אמרינן דם נדה זיהום ודם בתולים אינו זיהום וס"ל דאף רבנן שכ' דמראות חדא מ"מ בזיהום חילוק וא"כ כיון דתלוי בעכירה לכן אמרינן השמש עכרן ואם נשתנו שנעשו עכורין טהור אבל אם אנו רואין שנשתנו במראה טמא רק תוך זמן אין חוששין לזה ולרש"י י"ל דמחמת ד"ב אינה רואה כלל וה"ה במכה. ומ"ש מרא"ש דכ' רק לבעלה הרא"ש מיירי שם ממכה שא"י אם מוציאה דם ותדע שלא כ' שדם מכתה משינה מדם ראייתה רק שכ' דראיה זו משינה ממה שרגילה לראות ותולה מכתה בראשון לכ"ע במכה שאי אם מוציאה דם ומ"ש להקשות על המרדכי בסק"ו מש"ס שבועות י"ח דנמצא על עד שלו חייב בקרבן שלא בשעת וסתה איני יודע דאפרישה כשאמרה נטמאתי הרגישה ממקור ומה שהקשה מנדה דף י"א אשה שיש לה וסת צריכה לשמש בעדים הלא שם רק לטהרות אבל לבעלה לא וה"ה דמחמת תשמיש מותרת וכ"כ הס"ט סקי"ד רק לענין ד"נ אפשר מודה המרדכי בזה וכמ"ש הש"ך באמת. ומ"ש בסק"ו דמרשב"א משמע דאפשר לבדוק בשפופרת אף במכה שבמקור אין זה ראיה די"ל דרשב"א אמר דשום מכה א"א לה לידע רק ע"י שפופרת אף מצדדין ובמכה שבמקור א"א לה לידע אף ע"י שפופרת. ומ"ש בסק"ח מצדך סק"כ איני יודע דלפמ"ש הרמ"א כאן אם יש ספק צדדים משמע דתחלה מיירי באין ספק צדדים רק דיודעת שודאי ממקור אבל בספק צדדים מותר מס"ס דאף במרגשת מ"מ מחמת כאב המכה אינה יכולה לידע מנין הדם וכן לפמ"ש אף מסמוך למקור צדד לעיל דיש לה גם קצת כאב בצדדים אינה יכולה לידע כלל מנין ההרגשה ואף בבדיקה ואף בשעת תשמיש מותר ומ"ש בסק"י דאם עבר עליה יום למ"ד ולא ראתה ביום ל"ב תיכף טמאה דאם תטהר אותו דם לעולם לא תטמא אין זה ראיה כיון דכאן באמת מדינא טהורה רק מחמת וכי לעולם לא תטמא וכאן תטמא כשתראה פעם שני' לסוף למ"ד מראיית ל"ב כיון שהדם בעצמו כאן מדרבנן דמדאורייתא תולין. ומ"ש בס"ק י"א לתרץ דברי הרשב"א וחילק בין הרגשות להרגשה נזדעזע גופה ברמב"ם פ"ה מהא"ב הלי"ז בשום פוסק וש"ס לא נמצא כן וכן הרמב"ם בעצמו בפ"ח הל"ב מונה כל הרגשות ולא היכיר זו וגם בשום מקום לא הזכיר בש"ס הרגשות נזדעזע רק בנדה דף י"ג באיש בהרגשת שנעקר ש"ז דהוא ממוח מזדעזע איבריו וגם בזה כ' שם בנשים אף בזרע לא מזדעועת ויש בתוספ' ב' פירושים אם תמיד לא נזדעזעת בזרע או לא רק נ"ל דרמב"ם פ"ה מהא"ב הלי"ז כ' זה נגד מ"ש בש"ס עומדת הדור מי רגלים למקור ואייתי דם נטמא והרמב"ם מכשיר אף בעומדת כר' יוסי דלא אמרינן דהדור למקור לכן אמר אף דהרגישה גופה ונזדעזעת ע"כ מזרע דהמי רגלים הדרי אצל כלי הזרע שלה סמוך למקור ומחמת שהלכו מסביב בם תזרע ונזדעזעת וא"כ אמרינן דהדרי ג"כ למקור קמ"ל הרמב"ם דלא חיישינן דבמקור אין יכולין לכנוס והשתא ניחא דמסיים הרמב"ם שאין מי רגלים מן החדר ולמה לו זה וכי אין יודעין מעצמן זה אלא ודאי כה"ל אבל אין ענין נזדעזע להרגשת דם והשתא נימא נמי דבנדה דף ג' אמרו אשה מרגשת ובדף י"ג אמרו נשים לאו בנות הרגשה נינהו וקשה בדף ג' לשמאי ממשנה דדף י"ג ואף להלל כתבתי בס' קפ"ג דוקא כשיש הרגשת מ"ר אבל בלא"ה מרגשת אלא ודאי דבדף י"ג הרגשת נזדעזע וזרע וכ"כ רש"י שם בפי'. ומ"ש בס"ק י"ב דלא ידע מציאות לדין דרמ"א ס"ו י"ל דבדקה פ"א בשפופרת ומצאה בצדדין ולא בראשו. ומ"ש הס"ט סקי"ב בשם השבות יעקב גירסת הטור ומחבר בשניהם באותו מקום וכן במרדכי נאמנת לומר מכה יש לי באותו מקום ואותו מקים ג"כ ר"ל מקור דקאי על מקום שחיישינן לו בשעת תשמיש וכן בשעת וסת הדם יוצא ממקור ומה שמסופק בסקי"ד בעברה וסתה ולא בדקה ולא הרגישה ובדקה ומצאה טמאה לפי מה שכתבתי לעיל דהרמ"א מיירי בשעת תשמיש דוקא ורק לבעלה אבל ז"נ צריכה כיון דא"י. מכחה מוציאה דם א"כ אין כאן נ"מ דלבעלה ודאי מותרת דהוי סמוך לוסתה ודאי כבס"ד ואי לא הוי סמוך לוסתה א"כ הוי שלא בשעת וסתה. ומה שהקשה בסקט"ו על ס"ס של הרמ"א דרוב דמים מהמקור כבר כתבתי בסימנים הקודמים דדוקא כשנמצא בפרוזדור לפנים מהעליה אבל לחוץ מהעליה הוי רק מדרבנן בלא הרגשה ע"ש הטעם וא"כ אף דכאן אם מרגשת ואינה יודעת מהיכן ההרגשה הוי ספק דאורייתא שקול כמו בדף נ"ז מ"מ כשיש ס"ס מצדדין וממקור מותר וכ"ש לפי מה שכתבתי בסי' קפ"ג ס"ב סקכ"ד כיון דאיתרע מקום המכה במקור אמרינן דהדם מן מקים דאיתרע מדאורייתא ודאי ניחא כאן. ולפמ"ש לעיל דהרשב"א מיירי דוקא בשעת תשמיש דבשעת תשמיש ויש מכה א"י להרגיש מהיכן הדם אמרינן מדאורייתא שממקום דאיתרע ועוד דדם ר"ל כשמרגשת שממקור בעצמו ולא ממכה ל"ק עליו קושיית הח"צ שהביא בטיב קמא סי' מ"א מר"ע בדף נ"ח דם ולא כתם דשם שלא בשעת תשמיש ומה שהקשה איך יכולה להבחין אם יכולה לגלע ולהוציא דם לפמ"ש ל"ק כלל דשלא בשעת תשמיש אינה כואב לה כלל עכשיו מוכח דנתייבשה ובשעת תשמיש או בדיקה כואב לה ונמצא דם וזהו חיכוך כמבואר בש"ע סי' ק"צ סי"ח. ומ"ש הנו"ב מוסתות דרבנן כבר הקשיתי עליו בס"א ומ"ש בהג"ה דאפשר הרשב"א לא ס"ל כן דוחק לומר דהרשב"א יחלוק עם הפוסקים ומ"ש דהרשב"א והרמ"א מיירי אף לענין ז"נ דאי לבעלה מאי אפי' בשעת וסתה הלא בשעת וסתה יותר קי"ל בש"ע ס"ד איני יודע כלל דשם רק סמוך לוסתה שימשה אבל כאן שימשה קודם ג"כ ודאתה מ"ת ובשעת וסתה ג"כ א"כ חמור הוא כמו דבשעת וסתה אנו רואין שממקור כן קודם וא"כ גם מה שהביא ראיה מנשים דעלמא להורות שמהמקור ומתחלה הוכיח שמדאורייתא אף אחר הוסת ומתרץ שם דרבנן במקום שאפשר ומהתינוקת מביא ראיה כמו במרגשת שמהמכה אף דספק שמא מהמקור ג"כ ה"ה לכאן דיש ס"ס ומ"ש אפי' בשעת תשמיש ר"ל אף בשעת מעשה התשמיש ראתה לא נאסרה לבעלה מ"ת וכ"ש אח"כ סמוך לתשמיש ימ"ש הנו"ב דכאן מ"ת קיל מכתמים דכאן במכה במקור א"א לידע אם יכולה להגלע לכן מותר אף באינה יודעת אם יכולה להגלע ור"ע בדף נ"ח בכתמים במכה בגופה בחוץ דיכולה לעמוד על הבירור צריכה לידע דיכולה להגלע ואף את"ל דגם בחוץ פעמים א"א לעמוד על הבירור באמת ר"ע לא שאל רק שמא יכולה להגלע אבל במקום שא"א לידע מותר איני יודע כלל חוץ דהלשון של ר"ע שמא מכה יש בך ולא אמר לך משמע בתוכה וחוץ לזה למה שאל על מכה ולא שאל על דבר אחר לתלות וכ"ז לא ידע דתולין גם בדבר אחר ואי לא ס"ל היה להמשנה להביא פלוגתת ר"ע אלא ודאי מדאמרה לו ראיתי כתם ולא מצאתי כתם משמע שאמרה לו מגופה א"כ היה לו לשואלה אם יש לה מכה במקום דאינה יכולה לידע כגון במקור אלא ודאי דאין חילוק אף דבכ"מ כ' רואה כתם או דגם שם קמ"ל אף ברואה משכחת כתם או דלשון חכמים לחוד ולשון בני אדם לחוד ומ"ש לשון שמא יכולה להגלע הלא גם שאל שמא מכה יש בך ומכה בודאי צריכה לידע שיש בה א"כ גם יכולה להגלע צריכה לידע וכ"כ בש"ע ס' ק"ץ סי"ח באמת ועוד דכבר כתבתי בסי' קפ"ג ס"ב ס"ק כ"ג דקשה על שמואל בדף נ"ז שאמר מבשרה עד שתרגיש בבשרה מר"ע שבדף נ"ח שלמד מדם ולא כתם ולא מבשרה ע"כ דר"ע מיירי אף בהרגשה רק שהיה לה מכה במקור וסותר מדאורייתא רק דהוי כתם מדרבנן וכגון שלא בשעת וסתה להרמ"א וא"כ מוכרח דלא כהנו"ב. ומ"ש הנו"ב דבשלא בשעת וסתה בחזקת טהורה אף דאינה יודעת אם המכה מוציא דם אף הדם טהור וא"צ ז"נ כמו באין לה וסת קבוע ואנו יודעים שמכתה מוציאה דם אף דהמקור דרכו להוציא דם טהור הדם מחמת ספק אין זה דמיון כלל דכשיודעת שמכתה מוציאה דם ע"כ שבדקה והוציאה דם וא"כ בשעת שהמכה הוציא דם לא הלך מהמקור כלל דאל"כ לא היתה יודעת אם מן המכה וכיון דאין לה וסת קבוע נעקר בפעם אחד כשראינו שהולך ממקום אחר ולא מן המקור וביום השלשים באמת אסור משא"כ בשלא בשעת וסתה ואינה יודעת שהמכתה מוציאה דם רוב דמים מהמקור אף דנאסר סמוך מיעוט דם המכה לחזקת היתר והוי פלגא ופלגא מ"מ ספק אחד בדאורייתא אסור אף לפי מה שכתבתי לעיל דמדאורייתא מותר ספק זה שלא בשעת וסתה כיון דאיתרע מקום זה של המכה אמרינן דיוצא ממקור דרך המכה מ"מ כבר כתבתי דהדם רבנן אסרו עד שתדע שיכולה להגלע ולהוציא דם כבסי' ק"ץ סי"ח ואף בשעת תשמיש או שלא בשעת תשמיש אף לבעלה. ומ"ש הנו"ב דכשיש ס"ס שמא מצדדין מותר אף הדם כבר הקשיתי בדם ליכא ס"ס ואף מ"ש לבעלה מותרת דלא הוי ס"ס משם חד מחמת מקור מקומו טמא כבר הקשיתי עליו בס' קפ"ד מסקי"א עד סקי"ט בס"ט שם ומ"ש דאף בשעת וסתה מותרת אף שלא בשעת תשמיש ולא שייך לעולם לא תטמא דתטמא אם תרגיש איני יודע כלל שמא לעול לא תרגיש ולעולם לא תטמא כיון דאינו תלוי בה שתעשה לה זמן שתטמא דאי כהנו"ב אף במכה במקור ומוציא דם תהיה מותרת ואף מרגשת וכן בכל המכות דתטמא אם תתרפא המכה לחוש לחומרא אם תרגיש מן המקור בעצמו ולא מן המכה אלא ודאי דמה שאינו תלוי בה ברצונה לעשות לה זמן שתטמא לא שייך לומר כן רק דבשעת וסת הוא זמן וכן למ"ש לעיל שלא בשעת תשמיש הוא זמן שתלוי ברצונה שתנסה ומ"ש הנו"ב להרמ"א במכה במקור ומוציאה דם דמותר דוקא בימי טהרה אבל אם בימי טומאה ומציין לאות ה' ר"ל בימי ליבונה אינה תולה במכה לא עיין ברמ"א סי' קצ"ו ס"י דאף בג' ימים הראשונים תולה במכה המוציאה דם ואין לתרץ דברי הנו"ב דשם באינה מרגשת הלא בסקי"א בנו"ב במכה בצדדין ואינה מרגשת ג"כ כ' דדוקא אם עומדת בימי טהרה וא"כ נדחה גם מ"ש הנו"ב סקי"ב וי"ג ואין להקשות לפי מה שכתבתי לעיל דמה שאינו תלוי ברצונה אמרינן וכי לעולם לא תהיה טמאה הלא הש"ך ס' קצ"א סק"ז הקשה דתהיה טמאה כשתמצא על ראש המוך או שלא בשעת צרכיה וגם שם אינו תלוי ברצונה זה לא קשיא דהש"ך הקשה דאם תרצה להיות טמאה תבדוק אחר הג"פ ואם טמאה היא ודאי תראה על ראש המוך וא"כ תלוי ברצונה לכן מתרץ הש"ך באמת דהבדיקה ספק ושמא טמאה ומ"מ לא תראה על ראש המוך ולא תלוי ברצונה ושייך וכי לא תטמא לעולם ואח"כ הקשה הש"ך דבשלא בשעת צרכיה כיון דפעמים רואית שלא בשעת צרכיה תמתין עד שתראה שלא בשעת צרכיה כיון דפעמים רואית שלא בשעת צרכיה תלוי ברצונה להמתין ודאי בראה פעמים לכן מתרץ דבשום פעם אינה רואית שלא בעת צרכיה והשתא ל"ק על הש"ך שום קושיא שהקשה עליו הנו"ב תשובה מ"ג ומה שהקשה שם הנו"ב על הש"ך שכ' דספק היא הבדיקה איך שייך שיעבור הדם דרך המוך ולא יצטבע אין זו קושיא כלל דגם בשפופרת אם לא תמצא כלל דם היא רק לבעלה בפעם הראשון אבל לענין הדם צריכה ז"נ וכ"ש כשתראה אחר בדיקת השפופרת דאף לבעלה לא מהני ושם רואית אח"כ בהשתנה אף דאינה רואית ממקור ובמי רגלים רואית הוי כמו מצדדין דטהור תמיד מ"מ כיון דעיקר טעם מתוך שעוצרת הדרי מי רגלים למקור איפשר עצרה קודם זמן רב קודם שהשתינה ואייתי דם ועכשיו לא תראה כלל רק דא"ל כן כיון דיש לה כאב בעת מ"ר. ועוד יש לומר דאף בשעת שמשתינה יש ספק אם הדרי למקור דרך פתח המקור או דרך מקום אחר ולא תראה דרך הפתח ומ"מ טמאה כיון דיצא לחוץ ודרך גוף האשה ואף דהפוסקים המטהרין שם אומרים דחזקת הדם שעם מ"ר עם מ"ר בא או משביל המים ולא מהמקור ר"ל מתחילת ביאת המ"ר ושבילו דהיינו חלחולת וכליות. ומ"ש בתשובה מ"ה לתרץ דברי הש"ך סי' קצ"א סק"ז איני יודע דבתחלה היה סבר הש"ך דמיירי שרואית גם שלא בשעת שמשתינה. ומ"ש הנו"ב תשובה נ"ו מרש"י זבחים כ"ט דבתוך ז"נ בחזקת טהרה עומדת ולתוספ' עד אחר טבילת ז' תוספ' לשיטתם שצריכין בדיקת א' וז' אבל רש"י כהפוסקים דרק א' סגי כמ"ש ב"י סי' קצ"ו וש"ע שם ס"ד ואנן פוסקים כתוספ' דאין להקל ובכל הנ"ל נדחה כל התשובות שלו שמענין זה. ומה דמשמע בנו"ב ס' ק' בתניינא דמפרש בש"ך ס' זה ס"ק כ"ז שכ' בכתמים תולה אף בשעת וסתה אף במכה שאינה יודעת שדרכה להוציא דם דר"ל שאינה יודעת כלל אם מוציאה דם אינו כן דהש"ך מציין לס' ק"ץ סעיף י"א וי"א הוא כו"ח דצריך שיכול להגלע ולהוציא דם ואף שלא בשעת וסתה לכן אמר הש"ך כאן שאין דרכה ר"ל בלא חיכוך אבל ע"י חיכוך תוציא דם רק הנו"ב לשיטתו בקמא תשובה מ"א וכבר הקשיתי עליו ומ"ש בתשובה ק"ו מר"ע דף נ"ח דשאל שמא מכה היתה בך ולא שאל אם יש בה מכה המוציא דם משמע דעל סתם מכה שאל רק אחר שהשיבה הן וחיתה שאל אם יכולה להגלע חוץ מה שכבר הקשיתי עליו איני יודע כלל מה אמר מכה היתה בך הול"ל מכה יש בך בשלמא אם שאל על מכה המוציא דם שייך לומר היתה בך ועכשיו נתרפאת ושאל אח"כ אם יכולה להגלע דם אבל על מכה שאינה מוציא דם כיון דאף בשעת שהיתה לא יודעת מוציאה דם ועכשיו שנתרפאת המכה בודאי לא תגלע דם וא"ל דמתשובתה הצמיח דהיה לה מכה שמוציא דם זה אינו דהיא השיבה לו רק הן וחיתה ומה שבאמת שאל אותה ר"ע היתה ולא יש כבר כתבתי כיון דאמרה לו ראיתי כתם ואם יש עכשיו הוי רק כתם ולמה אמרה ראיתי אלא ודחי דנתרפאה ומסופקת היתה ואמרה שניהם לכן שאל אותה היתה:
ד. לענין בתולה שנשאת וראתה הב"י כ' בשם סמ"ג דמוכח מהתוספתא שכ' וכולן צריכות בדיקה בשפופרת חוץ מבתולה שדמיה טהורים וכ' סמ"ג שפופרת מאי עבידתיה אלא ודאי דאף בתולה שראתה ג"פ מ"ת מותרת לבעלה ובאמת בתוספ' דף ס"ה ד"ה וכולן ששופעות כ' א"נ לענין בדיקת שפופרת וכן משמע בתוספתא ור"ל דלענין טהרות כששופעת מתוך ד' לילות לאחר ד' לילות צריכה בדיקה שחרית בשפופרת אם מצדדין שהוא בדם בתולים ואם ממקור ובתוך ד' לילות שדמיה טהורים א"צ בדיקת שפופרת רק סתם בדיקת שחרית אם נשתנו דמיה אבל לבעלה לא בעיא בדיקה כלל אף שופעת מתוך ד' לילות לאחריו ואף שחרית וכ"ש בלילה ואם כן ודאי משמע כהסמ"ג אף דהפירוש בתוספתא בענין אחר לטהרות מ"מ דין דסמ"ג אמת בתוך ד' לילות או שופעת אף מתוך ד' לילות עד אחר ד' לילות ובודאי מיירי בראתה מ"ת ג"פ דאל"כ אדרבא גרע כיון דשנינו בדף י"א דעבר עליה לילה אחת בלא תשמיש וראתה טמאה וכן אם שמשה פעם אחת ולא ראתה טמאה כשראתה אח"כ רק כ"ז בשופעת אבל בפוסקת אין ראיה רק על תוך ד' לילות ודאי מוכח כיון דהתוספתא אמר חוץ מבתולה שדמיה טהורין א"צ בדיקה בשפופרת אף לטהרות רק צריכה לבדוק אם נשתנו דמיה לטהרות אבל לא נבעלה וא"כ בתוך ד' לילות אף בפוסקת כבדף י"א דאי היה חילוק היה לו לתרץ שני המשניות שהקשה אהדדי כאן בשופעת כאן בפוסקת ושימשה ג"פ ואולי י"ל דגם הפירוש בסמ"ג כתוספ' שפופרת מה עבידתיה ע"כ מ"ת בשופעת אחר ד' לילות ולתירוץ הראשון של תוספ' דף ס"ה עכ"פ מוכח דבתוך ד' לילות א"צ בדיקה כלל אף לראות אם נשתנו דמיה ואף בפוסקת לבעלה כבדף י"א וגם י"ל דתוספ' הולך לפר להתוספתא לב"ש דד' לילות דתוספ' קאי שם על ב"ש אבל לב"ה דעד שתחיה המכה א"כ פי' בתוספתא ממש כהסמ"ג וא"כ לתירוץ ראשון של תוספ' נהי דא"צ לבדוק בשפופרת עכ"פ צריכה לבדוק אם נשתנו דמיה אחר ד' לילות עד שתחי' המכה אף לבעלה ולתירוץ שני של תוספ' רק לטהרות צריכה בדיקה אם נשתנו דמיה ולא לבעלה או אפשר לומר דאף לתירוץ הראשון א"צ לבדוק אף לבעלה אם נשתנו כיון דלב"ה אין חילוק בין תוך ר' לילות לאחריה עד שתחיה המכה רק לטהרות בעי בדיקה אם נשתנו אף תוך ד' לילות וכ"ש לרש"י דאף נשתנו טהורין לב"ה א"צ כלל אף לטהרות ואף אחר ד' לילית ואף פוסקת ואף בלא שימשה היום דאי שמשה היום לא היה התוספ' חולק עליו כיון דמבואר כן בדף י"א וא"כ צ"ל ברש"י דבדף י"א החילוק בין שמשה ללא שימשה הוא רק לר"ש מ"מ קשה איך יתרץ ב"ה המשניות שבדף י"א באמת דרש"י בדף מ"ה לב"ה דנשתנה הדם טהור היה עברה לילה אחת ולא שימשה דטהורה לב"ה ולא קי"ל כרב גידל אמר שמואל בדף י"א רק בפסקה מחמת תשמיש ולא ראתה כמו שאמר שמואל בעצמו בדף ס"ד כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה ולא מחלק שם שום דבר בין עברה לילה אחת ונשתנו לב"ה רק כל זמן שלא פסקה מחמת תשמיש לא חיתה המכה והשתא ניחא גם המשנה דדף י"א שלא תקשה אהדדי דבשעת תשמיש א"צ לבדוק דממ"נ אם לא תראה כלל בשעת תשמיש טהורה ואם תראה לא חיתה המכה וגם טהורה ואם ראתה בשעת תשמיש א"צ בדיקה אף שחרית וערבית לטהרות אבל אם ראתה שלא בשעת תשמיש צריכה בדיקה שחרית וערבית לטהרות ואיך תבדוק לטהרות בדיקה דרב בדף ס"ד עומדת ורואה יושבת ואינה רואה כו' דלרש"י רב ושמואל לא פליגי בדף ס"ד רק שמואל לא ידע עדיין מרב ורב מיירי כשראתה שלא בשעת תשמיש דבאמת צריכה בדיקה לטהרות ותוספ' דף ס"ד ד"ה כ"ז לשיטתו והוכרח לומר דרב פליג אשמואל ולרש"י א"צ לומר כן רק דלא פליגי כהנ"ל וכ"ז לטהרות אבל לבעלה אף בדיקה דרב א"צ לכן לא אמר רב שצריכה לבדוק רק כשאירע שבדקה וכן נראה דעת הרמב"ם פ"ה מהל' איסורי ביאה הלכה כ"ג וכ"ד דהביא לדשמואל מחמת תשמיש אחר מימרא דרב משמע דרב א"צ כלל מחמת תשמיש ומ"מ לא כ' דצריך בדיקה ואיך יודעין משמע כשאירע כן וכן לא הביא כלל עברה לילה אחת וכן לא הביא כלל נשתנו מראה דמיה משמע דס"ל לגמרי כר"ש, אבל הרי"ף משמע דס"ל לגמרי כתוספ' והר"ן משוה לרי"ף ורמב"ם יחד בדין דרב ושמואל ואיני יודע איך משוה אותו ואפשר לומר דהר"ן לא הביא הרמב"ם רק דפוסק כשתיהן כרב ושמואל אבל לא כרי"ף בפירושו וכן משמע לשון הר"ן וז"ל וזה נראה דעת הרי"ף שהביא לשתיהן בהלכות וכן הרמב"ם פ"ה מהא"ב עכ"ל ולא כ' וכן נראה דעת הרי"ף ורמב"ם שהביאו לשתיהן ע"כ כמו שכתבתי וגם הר"ן קאי על ראתה שלא מ"ת וגם הר"ן לא הביא עדיין מעברה לילה ונשתנו והשתא נבוא לדין תינוקת שהגיע זמנה לראות לב"ה ד' לילות ואם ראתה בבית אביה לילה או בעילת מצוה יקשה איך מיירי אי לא חיתה המכה למה באמת לא נותנין עד שתחיה המכה כיון דאנו רואין שלא חיתה ואי חיתה למה לי ד' לילות עכצ"ל כהר"ן דרק מסתמא אמרינן שחיתה המכה בד' לילות וכן בהשאר אבל כשאנו רואין שלא חיתה טהורה וא"כ קשה בשלמא בדיקה דשמואל אינה יכולה לבדוק כל זמן שתראה מ"ת כיון דאסורה לשמש אחר ד' לילות ואף אם תספור ז"נ כנדה ותטבול ומותרת לשמש ותראה מ"מ יהיה ספק שמא ראתה נדות מחמת תשמיש ואם תראה ג"פ תהיה אסורה לבעלה אבל בדיקה דרב למה לא תבדוק ועכצ"ל שאף בדיקה דרב רק בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות בעומדת ורואה ויושבת ואינה רואה הוא ודאי שלא חיתה המכה אבל בהגיע זמנה והשאר אף בזה ספק אחר הד' לילות או אחר לילה הראשון או בעילת מצוה רק לחומרא כ' הרמב"ם אם בבדיקה או בתשמיש מוכח שחיתה אנו נותנין לה אף ד' לילות ולילה אבל לקולא לא סמכינן אחר ד' לילות ולילה ועברה לילה וכן נשתנו דמיה אף לחומרא אין ראיה לרש"י ורמב"ם לב"ה וכיון שהוכחתי דספק הוא ולא שייך לומר בזה רוב דמים מהמקור כיון דאיכא צדדין וגם דם בתולים שמצדדין אפשר הוי רוב ועכ"פ ספק השקול הוי א"כ נהי דהדם אסור וצריך ז"נ בספק אחד אבל לאסור לבעלה מ"ת אם ראתה ג"פ מ"ת אחר לילה וד' לילות נהי דהוי כמכה שאינה יודעת אם מוציאה דם מ"מ כיון דעד עתה נתחזקה בהיתר דם בתולים הוי כמ"ש ברמ"א ס"ה באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה וכאן עדיף דשם עכ"פ רוב דמים מן המקור כשמרגשת ואינה יודעת מהיכן אבל כאן הוא ספק השקול אף דבראתה רק לילה או בעילת מצוה ולא נתחזקה בג"פ מ"מ חזקה ג"פ א"צ רק בספק אבל כאן ודאי פעם הראשון היה דם בתולים דיודעת בזה וא"כ מותרת לבעלה וצדקו דברי הב"י כרש"י ורמב"ם ואף לתוספ' ורי"ף ז"ל כן כיון דאף לדידם צ"ל כן דרק ספק אף אחר ד' לילות או עברה לילה רק בנשתנו דמיה י"ל דהוי ודאי וגם זה אינו ברור אצלי די"ל דרק ספק רק מ"מ צריך בדיקה לתוספ' ואפשר דמחמת זה לא רצה הב"י לסמוך בלא כאב ומ"ש הח"ד ס"ק כ"ד אם לא בדקה פ"א אחר תשמיש שוב אינה תולה לשון הש"ס ורמב"ם ורי"ף פסקה משמע דוקא שתדע שלא ראתה ומה שהקשה מש"ס דף י"א איני יודע כלל אדרבא מזה מוכח דהי' פשוט להש"ס דלא חיישינן כלל שמא תפסוק בתוך הד' לילות רק על נשתנו צריכה לבדוק ורק לטהרות ולא לבעלה וא"כ ה"ה לדידן אח"כ ולבעלה לאסור מ"ת ודאי לא חיישינן לזה ומ"ש הס"ט בס"ק כ"ט לפי מ"ש ל"ק כלל ממ"ש בשם המ"ב שהקשה מתוס' דף ס"ה כבר כתבתי דל"ק ומ"ש בדברי מוהרמ"פ ל"ק דכוונתו כמ"ש לחלק בין דם לז"נ וביין לאסור לבעלה:
ה. הקיצור עד בידה וקנחה הוי תוך שיעור וסת ואם נטלה מתחת הכר וקנחה או ששהתה שיעור זה הוי אחר שיעור וסת ואסורה לבעלה בג"פ וכן שהתה כדי שתרד מהמטה וקנחה וכן כשבדקה לבד תיכף מתשמיש אבל אם שהתה יותר כגון כדי שתרד מהמטה ותדיח פניה וקנחה הוי אחר אחר ומותרת אף שראתה ג"פ בג' לילות שאין קבועין ומותרת לשמש אח"כ אף כמה פעמים בלילה אחת רק זמן הראיה אסורה לשמש שלא היו בימים קבועים ומ"ש בסי' קפ"ו דאשה שאין לה וסת קבוע צריכה לבדוק ג"פ אחר תשמיש וקי"ל כן אם ראתה פ"א מופלג מתשמיש ואח"כ שני פעמים לא ראתה כלל מצרף גם פעם הראשון וכן כשראתה ב"פ מופלג מתשמיש ופ"ג לא ראתה כלל מותרת לשמש בפ"ד וא"צ בדיקה לא סמוך לתשמיש ואף זמן הראיה ממש א"צ לחוש ומשמשת אם נקבע שני פעמים ראיית יום קבוע ואח"כ לא בדקה כמה פעמים היום הקבוע ולא הרגישה ובזמן רב בדקה היום הקבוע וראתה אינה מצרף לוסת שיהיה ג"פ וה"ה במחמת תשמיש אם שימשה ב"פ סמוך לתשמיש וראתה ואח"כ שימשה כמה פעמים ולא בדקה ואחר זמן רב שימשה ובדקה וראתה אין מצרף לג"פ אם קנחה תיכף אחר תשמיש ולא מצאה ותיכף ראתה אף בתוך שיעור אשם תלוי הוי כאחר אחר ומותרת. ומ"ש הרמ"א דא"א בקיאין בשיעור אשם תלוי לכן כל סמוך לתשמיש אסור מ"מ אחר שיעור בדיקה לחורין וסדקין ויציאת ידים הוי אחר שיעור וסת אף לדידן וא"כ כשבדקה לחורין וסדקין תיכף לתשמיש ולא מצאה ותיכף ראתה לא הוי מ"ת ומותרת לבעלה. ורואה מ"ת נקרא אף שלא בדקה קודם תשמיש באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה או שאין לה וסת ולא ראתה ג"פ מ"ת תיכף אחר החתונה ואחר הג"פ שלא ראתה ראתה ג"פ אבל אין לה וסת קבוע ראתה ג"פ הראשונים כגון בעולה אינו נקרא מ"ת עד שתבדוק קודם תשמיש ולא תראה רק אח"כ. ואם ראתה ג"פ מ"ת אם אין לה כאב אשורה לישאר תחת הראשון אף שתרצה לבדוק בשפופרת רק תתגרש ותנשא לשני וכן לשלישי ואח"כ תבדוק בשפופרת ובכחול ומוך אם תמצא בצדדי השפופרת ולא על ראשו מותרת תמיד לשמש אף שתראה דם וגם הדם טהור וא"צ ז"נ כל שאינה מרגשת שרק מהמקור ואם לא נמצא על השפופרת כלל לא על ראשו ולא בצדדיו או שעברה ושימשה ולא ראתה הדם טמא וצריכה ז"נ ומותרת לשמש פעם אחד שמא לא תראה עוד ואם תראה תאסור לבעלה ואם ראתה על ראש מוך השפופרת אין לה תקנה אף אם בדקה עוד בשפופרת ולא ראתה ואין לסמוך בזמן הזה לבעתה פתאום מאוד שתפול ממנה חררת דם אבל בעתה ונפל ממנה חררת דם מותרת לבעלה ואם נבעתה קודם בדיקת שפופרת ולא נפל ממנה חררת דם מ"מ יש לה תקנה בשפופרת והג"פ שתוחזקה מחמת תשמיש אם ראתה פעם אחד אינה חוששת רק ליום החדש ואם ראתה בתוך החדש פעם שנית תיכף חוששת להפלגה ואם ראתה פעם שלישי שלא בהפלגתה אסורה לבעלה אבל אם קבעה לה וסת לתשמיש בהפלגות שוות או ליום ידוע בחודש אף שלא שימשה בינתיים ולא ראתה מ"מ מותרת לבעלה בינתיים ואינה חוששת רק לוסת יום הקבוע ואם שימשה ביום וסת הקבוע ולא ראתה לא מהני עד שתיעקר ג"פ כיון דוסת קבוע ליום וכן אם בדקה בשפופרת ביום וסת הקבוע ולא מצאה כלום צריך ג"פ אבל בדקה בשפופרת ונמצא על צדדיו מותרת אף בפעם אחד. ואם נקבע טבילה ותשמיש ויום ידוע או פיהוק ויום ותשמיש או פיהוק ויום וקפיצה צריך עקירה ג"פ לכל השלשה ביחד דהיינו שתטבול ותשמש וביום הידוע ולא תראה ג"פ רצופין אבל חד בלא חבירו לא נעקר וה"ה בפיהוק ותשמיש ויום ידוע וה"ה בפיהוק וקפיצה ויום ידוע צריך עקירה לכל הג' יחד ג"פ אבל אם ראתה פחות מג"פ בטבילה ותשמיש או בטבילה ותשמיש ויום עיקר הם הטבילה והיום ונעקרין בפעם אחד ואם עברו הם ולא ראתה אינה חוששת לתשמיש כלל אף פ"א רק חילוק אם טבילה ותשמיש ולא ביום ידוע אינה חוששת רק לשעת הראיה ולא קודם ולא אחריו ואם יום וטבילה ותשמיש חוששת לכל העונה. ומה שנקרא מ"ת ג"פ ונאסרה לבעלה דוקא ג"פ בג' לילות אבל בלילה אחד אף כמה פעמים לא נחשב רק לאחד. ואם ראתה ג"פ בג' לילות לא בלילה קבוע מ"ת דנאסרה לבעלה אף דבין הג' פעמים בינתיים עברה ושימשה באיסור ולא ראתה ואף ששימשה הרבה פעמים בינתיים מ"מ לא הוי רק כשני פעמים ואיסור הוי ג"פ וגם הולכת אחר אחרון ואסורה לבעלה אבל אם ראתה ג"פ וג"פ לא ראתה דהיינו ששימשה פ"א ולא ראתה וסב' וראתה וג' ולא ראתה וד' וראתה וה' ולא ראתה וא"ו וראתה מותרת לשמש פעם הז'. ואם ראתה ג"פ רצופים אחר לידה ולא הי' ביאות היתר בנתיים או שראתה אחר ג' לידות כל לידה פעם א' ולא ביום קבוע ולא הי' ביאת היתר בינתיים אסורה לבעלה ואם עברה ושימשה ולא ראתה מותרת וצריכה ז"נ אבל אם ראתה ג"פ רצופין אחר לידה ראשונה ואח"כ שימשה ולא ראתה כלל עד הלידה השניה אסורה בלידה השניה הזמן של הג"פ דלידה ראשונה אף שלא ראתה כלל אבל אחר זמן הנ"ל מותרת אף דבלידה השניה ג"כ ראתה ג"פ אחר הלידה מ"מ מותרת אח"כ בז"נ כיון דיש כאן שני טעמים עברה ושימשה בינתיים בהיתר אף פ"א וגם תלינן בחולשת הלידה דהוכו הצדדין אבל כששימשה ג"פ היתר וג"פ איסור כמו שכתבתי לעיל אף בלא טעם לידה מותרת בז"נ. וכל הנ"ל דיכולה להתחזק ג"פ אחר לידה לאסרה לבעלה היינו אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה אבל בתוך דמי טוהר לא תתחזק כלל ואף כשראתה ב"פ בימי טוהר ופ"ג אח"כ אינו נחשב רק לאחד ואין מצרף כלל וכן אם נתחזקה קודם ואח"כ בימי טוהר שאחר לידה שימשה ולא ראתה לא הוי כבדיקת שפופרת ואסורה כשאינה יכולה להניק וה"ה נתחזקה ג"פ מ"ת ונתעברה וילדה אסורה לשמש אף בימי טוהר כשאינה יכולה להניק ואם ראתה ג"פ מ"ת אף בימי זקנה אסירה לבעלה ואם נתחזקה קודם שהזקינה אסורה לשמש אף כשהזקינה ועברה עלי' ג' עונות שלא ראתה ואם דאתה ג"פ מ"ת שלא ביום קבוע דנאסרה לבעלה אף דתחלה לא היה לה וסת קבוע לנדות ואח"כ נעשה לה וסת קבוע לנדות מ"מ אסורה, ואם קבעה לה וסת לימים ותשמיש או לימים וקפיצות דלא חוששת בינתים מ"מ אם שימשה אח"כ פ"א וראתה או קפצה אח"כ וראתה שלא ביום הקבוע חוששת אח"כ לשניהם ליום ותשמיש ביחד ואסורה לבעלה בעונה הזה או ביום או בלילה שראתה תמיד כל יום וכן ליום וקפיצה חוששת עד שתעררנו, ואם יש לה מכה במקור וגם בצדדין יש לה כאב דמוכח דהמכה מתפשטת במקור ובצדדין [אבל במקור כאב לחוד לא מהני רק אם יש מכה הכאב מוכיח דהמכה מתפשטת עד הכאב] וכשמרגשת אינה יודעת מהיכן אם מהמקור או ממכה שבמקור או מצדדין וגם אינה רואית בשום פעם רק בעת תשמיש אף שאינה יודעת שהמכה מוציאה דם ואף בשעת וסתה מותרת לבעלה אף שראתה ג"פ אבל ז"נ צריכה אף שלא בשעת וסתה ובפ"א בשעת תשמיש עד שתדע שהמכה יכולה להגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך עכ"פ אבל אם רוצים שלא בשעת תשמיש בשעת וסתה צריכה ז"נ אם אינה מרגשת כהנ"ל אף שהמכה יכולה להגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך אבל שלא בשעת וסתה שלא בשעת תשמיש ואינה מרגשת כהנ"ל ויכולה להגלע דם ע"י חיכוך א"צ ז"נ ולבעלה אף שא"י אם מוציא דם מותרת וה"ה אין לה וסת קבוע אבל כשהמכה במקור ואין לה כאב בצדדין כלל אם שלא בשעת וסתה כשיש לה וסת וגם אינה רואית רק בעת תשמיש מותרת לבעלה אף שא"י אם מכתה מוציא דם כלל אבל ז"נ צריכה עד שתדע שיכולה להגלע דם ע"י חיכוך. אבל כשרואית גם שלא בשעת תשמיש אף שלא בשעת וסתה או שאין לה וסת קבוע אסורה אף לבעלה עד שתדע שמכתה מוציאה דם שלא ע"י חיכוך ובזה אף ז"נ א"צ אבל בשעת וסתה או באין לה וסת קבוע משלשים לשלשים אף שמכתה מוציאה דם צריכה ז"נ אף שאינה רואה רק בשעת תשמיש אבל לבעלה מותרת כיון דאינה רואה רק בשעת וסתה תלינן שהדם מחמת וסתה אבל אם נתחזקה בשעת וסתה שאינה רואה בלא תשמיש וכן אם לא בחנה שעת וסתה רק בתשמיש ושימשה שלא בשעת וסתה וג"כ ראתה בשעת תשמיש אסורה לבעלה ג"כ עד שתרגיש שהדם יוצא רק מהמכה ואז אף ז"נ א"צ אף בשעת וסתה, ואם אינה יודעת כלל אם יש לה מכה ואם יש לה ודאי אינה במקור רק בצדדין אם בעת שבודקת עצמה מוצאת תמיד רק במקום אחד בצדדין הדם ובלא בדיקה אינה רואית בשום פעם דם רק בשעת תשמיש או בשעת בדיקת העד מותרת לבעלה וגם הדם מותר אבל כשרואת פעמים גם בלא תשמיש ובדיקת העד ואינה מרגשת מהיכן אינה מותרת עד שיהיה לה וסת קבוע ושלא בשעת וסתה ואינה מוצאת תמיד בבדיקה רק במקום אחד בצדדין ובמקום שמוצאת יש לה כאב ואז אף ז"נ א"צ אבל מכה בצדדין שא"י אם מוציאה דם ואינה מרגשת אם ממקור או מצדדין אף לבעלה אסורה וה"ה אם ספק לה אם המכה רק במקור או רק בצדדין כשאין לה וסת קבוע ורואת גם שלא בעת תשמיש. ומה שתולין במכה היינו כ"ז שאין יודעין שדם מכתה משונה מדם תשמישה אבל כשמשונה אין תולין אבל לא חיישינן לזה וא"צ בדיקה אף שלא בשעת תשמיש. ומה שכתבתי לעיל דביום שלשים באין לה וסת קבוע טמאה אם עברה יום שלשים ולא ראתה וראתה ביום ל"ב א"צ לחוש ליום ל' מיום ל"ב ואינה טמאה עד שתראה ביום שלשים מיום ל"ב. הרגשות נזדעזע גופה לא מבואר בשום מקום בדם רק בזרע. אף אחר ג' ימים לספירת ז"נ היא בחזקת טומאה מ"מ י"ל דתולין במכה המוציאה דם אף בג' ימים הראשונים ואח"כ ביכולה להגלע ע"י חיכוך. בתולה שנשאת כ"ז שלא פסקה מחמת תשמיש פעם אחד כולה בבתולים לענין דמותרת לבעלה מ"ת אבל צריכה ז"נ תיכף מביאה ראשונה ואף לבעלה דוקא שיש לה כאב מעט בשעת תשמיש ואם לא בדקה בשעת תשמיש ואינה יודעת אם פסקה מ"מ תולה בבתולים לבעלה עד שתדע שפסקה: