אור ברסלב
מי טהרה סימן קפו

מי טהרה· רבי יצחק הלפרין

סימן קפו

סימן קפה

(א) בדיקה דלפני תשמיש ואחריו.

א (א) מוכרח אני להאריך במקומות הש"ס נדה בדף ג' לענין מעל"ע באין להם וסת פלוגתא דב"ש וב"ה לענין מעל"ע למפרע ב"ש ס"ל דאף לטהרות לא דגם הבעל לבו נוקפו ופורש וב"ה ס"ל דלטהרות מעל"ע ולבעלה לא ובדף י"א אף שאמרו דיה שעתה צריכה לבדוק ומשמשת בעדים [פרש"י לפני תשמיש ולאחר תשמיש ביש לה וסת] ופעמים צריכה להיות בודקת שחרית וערבית[ לטהרות כל אשה] ובשעה שעוברת לשמש עם בעלה. ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו דבשעה שעוברת לשמש בעיא בדיקה כשעסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי לבעלה אבל אינה עסוקה לא בעיא בדיקה מאי קמ"ל תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הא קמ"ל דבשעה שעוברת בעסוקה בטהרות אף בשלא בשעת וסתה בעיא בדיקה לבעלה ואינה עסוקה אם אין לה וסת א"צ בדיקה והא אמרה שמואל חדא זימנא דאמר ר' זירא אמר ר' אבא בר' ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות חדא מכלל חברתה איתמר [פרשב"ם דזה נלמד מדלקמן והתוספ' הקשה דלקמן רק רבא אמר כן ור"ל תוספ' דלקמן נלמד מהכא] תנ"ה בד"א לטהרות אבל לבעלה מותרת בד"א שהניחה בחזקת טהורה. וא"כ קשה למה לי במשנה ומשמשת בעדים ובשעה שעוברת וגם מבשעה שעוברת משמע רק לפני תשמיש ומשמשת בעדים כתב רש"י לפניו ולאחריו ובלא דברי רש"י הוי אפשר לומר דפעמים בודקת הוא פירוש על צריכה לבדוק ובשעה שעוברת לשמש הוא פירוש על ומשמשת בעדים אף דעדים משמע שנים ר"ל לפני כל תשמיש וצ"ל לרש"י דלכן כתב תחלה על אשה שיש לה וסת משמשת בעדים לפניה ולאחריה דדוקא לטהרות וקמ"ל דבאינה עסוקה בטהרות לא בעיא לא לפנים ולא לאחריה ובשעה שעוברת קאי על אין לה וסת לטהרות אבל באינה עסוקה לא בעיא לפניה אבל לאחר תשמיש בעיא בדיקה אף דכתב רש"י לעיל בבתולה כיון דלאחר תשמיש א"צ בדיקה גם לפניה א"צ דכל לבעלה א"צ בדיקה רק מגו דבעיא בדיקה לאחר תשמיש לטהרות בעיא נמי בדיקה לפני תשמיש לבעלה והכא ליכא מגו עכ"ל וא"כ באשה שאין לה וסת דצריכה אחריה נצריך גם לפניה אין זה ראיה די"ל רק שלא בשעת וסתה דמסולקת דמים מ"מ צריך לטהרות אח"כ ה"ה לפניה אבל באין לה וסת י"ל כהר"ן שמביא ב"י דרק ע"י מיקרים כתשמיש חיישינן שתראה אח"כ אבל לפניה אין שום דבר מזה לא חיישינן. והרמב"ם באמת מחמת קושיא של משמשת בעדים ובשעה שעוברת מפרש דמשמשת בעדים קאי על אחר תשמיש ואף בשאינה עסוקה בטהרות ואף באשה שיש לה וסת צריכה בדיקה אחר תשמיש ועדים היינו אחד לו ואחד לה כמ"ש במשנה דף י"ד דגם שם מפרש אף באינה עסוקה בטהרות ובשעה שעוברת לשמש ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל דדוקא בעסוקה בטהרות אבל באינה עסוקה א"צ לבדוק לפני תשמיש אף באין לה וסת רק הצנועות בודקין כמ"ש במשנה דף י"ד וגם אמוראי נינהו אליבא דרב יהודא דבדף י"ב אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כרחב"א דבאין לה וסת אף באינה עסוקה בטהרות צריכה בדיקה מדינא לפני תשמיש ובמשנה דף י"ד ביש לה וסת ובדף י"ב בעי ר' זירא אשה מהו שתבדוק עצמה לפני תשמיש ואמר לו רב יהודא לא תבדק דלבו נוקפו ופורש ובאמת קשה קושיות הרשב"א שהביא ב"י מה בעיא ר' זירא הלא ר' זירא בעצמו אמר שמואל להאוקימתא דדוקא בעסוקה בטהרות אבל באינה עסוקה א"צ ומתרץ בעיא רק בבעל נפש ולשיטתו בדף ט"ז דאמר ר' זירא מדברי כולם נלמוד דבעל נפש לא יבעול וישנה וגם מדבעי ר' זירא סתמא משמע דאף באשה שאין לה וסת אלמא דאף באשה שאין לה וסת מהדר לו רב יהודא דא"צ בדיקה ועוד ראיה במשנה דף ט"ו כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן משמע אף אין לה וסת ועוד דאמר רב הונא שם ל"ש אלא שאין לה וסת כלל ועוד דבדף י"ב שיילינהו לאינשי ביתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סתמא משמע דאף אין לה וסת מכל הראיות מוכח דלאו הילכתא כרחב"א עכ"ל הרשב"א ובאמת ר' זירא בדף מ"ז אמר דבעל נפש לא יבעל וישנה משמע דמי שאינו בעל נפש מותר לשנות אבל לבעול אסור אף שאינו בעל נפש בלא בדיקה קודם תשמיש וכן מדקאמר מדברי כולם נלמוד וב"ש וב"ה בודאי ס"ל דצריך בדיקה קודם תשמיש וא"כ בודאי קשה על ר' זירא אלא ודאי דר' זירא לא ס"ל גם כרבא בדף י"ב דמוקי בעסוקה בטהרות לשמואל א"כ בודאי מוכח מר' זירא כדרבא וראיה שניה מדף ט"ו כל הנשים איני יודע דא"כ קשה קושיית הש"ס דף י"א מאי קמ"ל תנינא ומ"ש מרב הונא ד' ט"ו דאמר ל"ש שאין לה וסת איני יודע דאדרבא מקשה שם הש"ס כלפי לאיי דאשה שאין לה וסת צריכה בדיקה ומוקי הש"ס בשלא בשעת וסתה אף דבתוספ' כתב שם דבאמת אף אין לה וסת מ"מ אין זה קושיא על הפוסקים כרחב"א וגם סתם הש"ס משמע דאינו חוזר מהכלפי לאיי בהסברא דאין לה וסת צריכה בדיקה. ומ"ש ראיה מאנשי ביתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איני יודע הא משמע אף בעסוקין בטהרות דאל"כ היה להם לישאל וא"כ בודאי מיירי ביש להן וסת וכן מסיים כל הנשים יש להן וסת וכמו שמשמע מהמשנה דכל הנשים שבדף ט"ו. נחזור לענינינו וכיון דר' זירא בדף י"ג אמר לרחב"א בר' ירמיה אין לה וסת בעיא בדיקה יש לה וסת א"צ י"ל דאף באינה עסוקה בטהרות כמ"ש בדף ט"ז א"כ ביש לה וסת מיבעיא לרב יהודא אם רוצה להחמיר ולבדוק וסתם אשה יש לה וסת ובדף ט"ז ר' זירא מיירי באשה שאין לה וסת ואף לרש"י דמשמע דמפרש המשנה דף ט"ז ביש לה וסת כמו שבאמת הפירוש מ"מ ר' זירא שם מיירי באין לה וסת והשתא ניחא מה דהקשה התוספ' שם על רש"י מה אמר ר' זירא מדברי כולם הלא לב"ה מותר דב"ה ביש לה וסת ור' זירא שם באין לה וסת ולא קשיא הא כתבתי לעיל דלרש"י אף לרב יהודא באין לה וסת צריכה בדיקה אחר תשמיש אף באין עסוקה בטהרות וא"כ כ"ש לר' זירא ומה אמר ר' זירא רק לבעל נפש י"ל דעיקר הטעם דשמא מיקרי התשמיש גרם לה וראתה בשעת תשמיש וא"כ בלא"ה עבר ומביא וכפר לו אם ישמש פעם שני ושנים לא יתחייב בהעלם אחד כיון דלא ידע רק מחמת בדיקה דקודם תשמיש באינה עסוקה בטהרות לרש"י א"צ אף לר' זירא כמ"ש בדף י"ב ד"ר בתמיה לכן כתב רק בעל נפש ולהמצריכין קודם תשמיש ג"כ לאין לה וסת קבוע מדינא ר"ל דר' זירא בדף ט"ז שיבדוק ויניח עד למחר דמותר ובעל נפש יחמיר. וגם מ"ש הרמב"ם דהצנועות בודקות לפני תשמיש אף שלא בשעת וסתה אף דבדף י"ב השיב רב יהודא לר' זירא דלא תבדוק דלבו נוקפו י"ל דהרמב"ם מיירי כשבעלה מצוה לא וגם י"ל להרמב"ם דלא ס"ל כלל סברא דלבו נוקפו ופורש דזה סברת ב"ש בדף ג' וב"ה לא חייש ללבו נוקפו רק לפריה ורביה לענין סייג דרבנן לא לחטאת ואשם דאורייתא או איסור דאורייתא עכ"פ יכול להשכחת כשתרגיש לכן תבדוק בחשאי כבסי' קפ"ג ס"ב סקי"ט. וקיי"ל כב"ה לכן לא חייש הרמב"ם גם ללבו נוקפו השני שבדף י"ב אחר תשמיש ול"ק עליו קושיית הראב"ד. ולענין דברי הרי"ף נ"ל דדברי הרי"ף פשוטין כדברי רש"י דאינה עסוקה בטהרות א"צ בדיקה לפני תשמיש כלל אף באשה שאין לה וסת ולאחר תשמיש יש לה וסת א"צ בדיקה ואין לה וסת צריכה בדיקה רק מ"ש ג"פ הוא כדברי הר"ן כמו במקריים והפירוש בש"ס דף י"ב דר"מ אמר דאסורה לשמש בלא בדיקה לפני תשמיש ואף בבדיקה אסורה שמא תראה בשעת תשמיש ורחב"א אמר משמשת בעדים והן עותי' והן תיקוניה ומקשה במאי עסקינן אי בעסוקה בטהרות וכוונת ר' חנינא דצריכה בדיקה לפני תשמיש ואחר תשמיש הא אמרה שמואל חדא זימנא דלפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק כ"ש אחר תשמיש כיון דלענין טהרות הוא ואי בשאינה עסוקה בטהרות א"צ בדיקה לפני תשמיש רק לאחר תשמיש כהנ"ל כר"י אמר שמואל ומתרץ בעסוקה בטהרות ומאן דמתני הא לא מתני הא וככל דברי רש"י שם וככל דברי הראב"ד שמביא הב"י דאנן אין לנו טהרות לכן א"צ בדיקה לפני תשמיש רק לאחר תשמיש, וכיון דרי"ף ורש"י ורשב"א בת"ה הקצר ורמב"ן ס"ל כן הכי נקטינן לכן מביא בש"ע דיעה זו בתחלה בסתם ומ"ש דצריכה בדיקה קודם תשמיש אף דבד"מ חולק ע"ז מ"מ כיון דלרמב"ם ורא"ש לעולם צריך קודם תשמיש לכן סתם הרמ"א בש"ע כהמחבר והא דצריכה בדיקה אחר תשמיש היינו בכשיעור וסת או תיכף אחר שיעור וסת ודוקא כשהרגישה בשעת גמר תשמיש שנפתח המקור אף שלא הרגישה זיבת דם וכמו שכתבתי בסי' קפ"ה ס"ט כיון דבדף י"ג אמרו לבו נוקפו ופירש רק על אשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה כמ"ש לעיל אבל באין לה וסת לא איכפת לן בה שיפרוש אבל בלא הרגישה כיון דמדרבנן א"צ לבדוק אף עכשיו רק עד סי' ק"ץ מיירי כל המחבר ורמ"א מהרגישה לכן לא כ' כלום וכ"ע מודים בזה אבל קודם תשמיש צריכה בדיקה לדידן אף שלא הרגישה כלל כיון דצריכה אחר תשמיש וכמו בסמוך לוסתה אף שמדרבנן כן הג"פ הזה של אין לה וסת וא"צ לאריכות הש"ך רק אף הג"מ ורוקח וכל הפוסקים המקילין אף אחר תשמיש היינו כששימשה שלא בהרגשה כלל. ועוד נ"ל דאף אם נאמר דהמחבר מיירי שלא בהרגשה מ"מ ניחא דכל הפוסקים הנ"ל המקילין מיירי שא"צ לבדוק בתוך שיעור וסת או תיכף אחר שיעור וסת ופרישה בקישוי דבזה נתבאר בדף י"ב דלבו נוקפו ופורש אבל אחר אחר שיעור וסת דהיינו אחר שיעור וסת לפרישה אחר הוצאות זרע צריכה לבדוק כמ"ש ב"ה והרמב"ן להרמב"ם והמחבר מיירי אחר שיעור וסת לפרישה אחר הוצאת זרע באבר מת מדרבנן ושיעור אשם תלוי הוא רק שלא ידע שהדם היה בשעת תשמיש ואיתחזק איסור. ומה שקשה למה לא הביא הטוש"ע בסי' קפ"ז דצריכה הרגשה ברואה מחמת תשמיש וגם דוקא כשפירש בקישוי, דאל"כ אין זה שיעור וסת כמ"ש בשם התוספ' שבועות דף י"ח י"ל דעכ"פ מדרבנן אסורה אף בלא פרישה ואף באבר מת ומה שאמרו ברואה מחמת תשמיש דאסורה לבעלה היינו מדרבנן וא"כ מתחיל השיעור וסת מאחר גמר פרישתו מאתה וא"כ י"ל דגם כאן אסורה לבעלה ומפסדת כתובתה לכן כ' המחבר בס"ה דין דמחמת אשם תלוי וגם נ"ל דהרי"ף הוציא ג"פ מהשלשה משניות דבדף י"א וי"ד וט"ז כתב ג"פ משמשת בעדים ורחב"א אמר משמש בשני עדים הם הג"פ שני עדים שבמשניות הנ"ל דלא צריכי והיה סגי בפ"א וע"ז היה לו להביא הפלוגתא דב"ש וב"ה אלא ודאי כהנ"ל ולפירוש הש"ך קשה דלא היה להרי"ף לומר בכתובות א' רחב"א כיון דברייתא הוא ועוד קשה למה מסיים כשלא ראתה כל הג"פ אף באחד מהן הן תיקוניה הלא אף ראתה פעם אחד לא הפסידה אלא ודאי דקאי לענין נדה דהדין שוה לענין נדה כלענין כתובה בזה שצריכה בדיקה עכ"פ. ומ"ש הח"ד סק"א דגם לרש"י דף י"ב קשה על המקשן למה מקשה מר' זירא ארב יהודה ולא מקשה דרב יהודא גופיה אדרב יהודה בדף י"א איני יודע הלא רש"י כ' בדף י"א דרב יהודה נלמד מר' זירא לכן מקשה מר' זירא גופיה. ומ"ש דבדיקת אשה שאין לה וסת כשאינה עסוקה בטהרות א"צ לחורין וסדקין רק קינוח ומביא ראיה מב"י סי' קצ"ו דא"צ בדיקת חורין וסדקין רק של הפסק טהרה ובדיקת ז' אין זה ראיה דשם באמת מביא בשם הראב"ד ורשב"א דאף לפני תשמיש צריכה בדיקת חורין וסדקין רק לענין הטהרות חיישינן שמתוך שמהומה לביתה לא בדקה יפה אבל לבעלה אמרינן דבדקה יפה וכ"ש אחר תשמיש דצריכה לחורין ולסדקין ומהני אף לטהרות כמ"ש בש"ס דף ה' ומ"ש מדף י"ב כיון שתבעה הוי בדיקה שם ביש לה וסת אף דשם אין מחלק רק בין עסוקה בטהרות היינו לענין להצריכה בדיקה אבל איך יהיה הבדיקה אפשר דיש חילוק. ומ"ש דבדף ג' אמרינן כותלי ביה"ר העמידו הדם רק לטהרות אבל לא לבעלה רק שיעור וסת מעמידין וא"כ גם בקינוח סגי רק שישהה בקינוח שיעור וסת איני יודע כלל מה מהני שישהה בקינוח הלא חיישינן שבשעת שנטל העד מהקינוח נפל לביה"ח ויפול למטה כדאמרינן אימור עם סילוק ידיה ראתה ובשלמא אם בודקת עד סוף ביה"ח דמשם ולמעלה בפנים אין מטמא וא"כ נתחזקה בהיתר לא חיישינן שתראה אח"כ אבל בקינוח למטה בכל רגע לא נתחזקה בהיתר שמא בזו הרגע נפל לביה"ח לכן הביא הב"י בסי' קצ"ו בשם הרא"ש והגמ"י ורי"ו דצריכה לבדוק עד שהשמש דש ואף להסוברים דסגי בעומק לחורין וסדקין וא"צ למקום שהשמש דש היינו כמ"ש מוטב שיהיו שוגגין כו' והטעם י"ל דסומכין כיון דבעומק ולחורין וסדקין ומרחב החורין וסדקין ברגע שנופל תיכף הוא שם והוי כמקום שהשמש דש אבל קינוח לא מהני כלל אף לבעלה. ומ"ש דבבדיקת ז' היא בחזקת טומאה גם אין לה וסת להמחמירין היא בחזקת טומאה עד שתבדוק כמ"ש שמואל דף י"ב אסורה לשמש עד שתבדוק וכו' בדף ב'. ומ"ש דהרשב"א כ' על רחב"א ומשמשת בעדים וחייבין קרבן וע"כ בקינוח דבבדיקה פטורין דקי"ל בדף י"ד דבעי חתיכה משתי חתיכות כבר כתבתי בסי' קפ"ה ס"ג דחייבין אשם תלוי רק ביש לה וסת א"צ בדיקה דלבו נוקפו ובאין לה וסת צריכה בדיקה. ומ"ש דרב יהודא אמר שמואל ס"ל דא"צ בדיקה אבל קינוח בעי אף באין עסוקה בטהרות ורחב"א אמר ג"כ משמשת קנוח וכן לא תבדוק דלבו נוקפו הוא רק בבדיקה אבל קנוח בעי אבל ר' זירא דאמר אף ישנה פשיטא דס"ל דאף קינוח לא בעי לכן הקשו ממנו ואי קי"ל כוותיה איני יודע כלל מה הקשה הש"ס דף י"א מאי קמ"ל תנינא וכ"כ הקשה שם הא אמר שמואל חדא זימנא ומה קושיא הא רב יהודא קמ"ל דצריך קינוח. וגם מ"ש בישנה לא משכחת קינוח איני יודע הא קינוח יכול הבעל ג"כ לעשות לה ועוד קשה הלא ר"א ב"א בדף י"ב אמר בפירוש יש לה וסת ערה בעי בדיקה ומ"מ כתב הש"ס ע"ז כיון דתבעה אין לך בדיקה גדולה יותר מזו. ומ"ש מהרמב"ם שאמר קינוח כבר כתבתי דהרמב"ם לא ס"ל כלל הא דלבו נוקפו. ומ"ש הרמב"ם קינוח אחר תשמיש כ דוקא דלכתחילה צריך תוך שיעור וסת ותוך שיעור וסת לא משכחת רק קינוח וגם לא משהה בקינוח כלל ממה דסגי קינוח כיון דתיכף אחר יציאת השמש לא יתעכב הדם כלל לכן מצריך הרמב"ם דגם הבעל יבדוק עצמו דהוי כבאשה תוך שיעור וסת ודיעבד אחר שיעור וסת צריך בדיקה בשאין בעלה רוצה בקינוח ותוך וסת שרי כאחר וסת אבל במחבר כבר כתבתי דלאחר תשמיש אחר שיעור וסת ודאי צריכה בדיקה לחורין וסדקין וגם מ"ש הח"ד סק"ב כבר כתבתי דלבעלה כאן סגי ג"פ עם ראיה קמייתא ואם הוחזקה ג"פ שרואית דינה כוסת קבוע לראות אחר תשמיש ואם ראתה פ"א ובפ"ש לא ראתה נעקר פ"א והוי כאין לה וסת דחוזרת לתחלתה דבודקת ואם לא ראתה ג"פ רצופין א"צ בדיקה כלל אח"כ ומה שהקשה הח"ד למה אם ראתה פעם א' בסי' קפ"ז משמשת ג"פ הלא כשנקבע רק פ"א א"צ רק פ"א עקירה איני יודע כלל הא גם שם הוא כן דוקא שתראה ג"פ רצופים אבל אין רצופים נעקר. וגם מ"ש הש"ך ראיה מברייתא נשאת וראתה דם משמשת ג"פ אלמא דאין הראשון מהמנין אין זה ראיה דנשאת תני וכן ברי"ף והראשונה דם בתולים לכן אינה מהמנין ואף דרש"י אינו גורס נשאת לרש"י באמת הראשונה מצרף. ולפמ"ש לעיל ברמב"ם דקינוח אם בעלה רוצה תוך שיעור וסת ואם אין הבעל רוצה רק אחר שיעור וסת אסורה עד שתבדוק דאחר שיעור וסת קנוח גרע מבדיקה לכן ניחא מ"ש הרמב"ם המשמש מטתו הרבה פעמים בלילה אחת א"צ לבדוק בעדים אחר כל תשמיש רק מקנחין אחר כל תשמיש ולמחר יבדקו העדים. והרמ"א שינה לשונו וכ' א"צ לבדוק עצמו אחר כל תשמיש רק מקנחין עצמן אחר כל תשמיש ולמחר צריכין בדיקה והס"ט מדחיק עצמו ועושה ט"ס ברמ"א ולפמ"ש ניחא דבאמת ברמב"ם י"ל דאשמעינן דהעדים דבאמצע תשמישין א"צ לאור הנר ובג' סגי קינוח ואף אחר שיעור וסת כמ"ש בש"ס דף ט"ז לב"ה דמ"מ הטריחה כל הלילה לבדוק והרמ"א כאן כ' לכ"ע אף להרי"ף דא"צ בדיקה רק ג"פ והו"א דבלילה אחת ג"כ מצרפין הג"פ והיו צריכין לבדוק עצמן בכל פעם כדינו קודם כל תשמיש ואחר כל תשמיש בדיקה גמורה לחורין וסדקין או לאור הנר או לקשר כל חתיכה עד שבודקת בו בכדי לידע בבוקר כמה פעמים ראתה אבל באמת אין הדין כן דאף שראתה כמה פעמים לילה אחת אחר כל תשמיש אין מצרפין רק לפעם אחת יחשבו כיון דבעונה אחת הן ממעין פתוח הוא והכל נמשך אחר הראשון עיין מה שכתבתי בסי' קפ"ז ס"ב לכן כ' הרמ"א דסגי רק בדיקה אחת גמורה קודם כל התשמישין תחלת הלילה ובדיקה גמורה אחר כל התשמישין בבוקר אבל באמצע א"צ כלל דאין נ"מ כלל רק קינוח סגי אף אחר שיעור וסת ומ"מ קינוח צריכין שמא ראתה אחר תשמיש ושמא לא ראתה אחר הראשון וראתה אחר האחרים ובבוקר אם לא ראתה כלל על העד צריכה שתבדוק בדיקה גמורה לחורין וסדקין לכן אם נאבד העד צריכה בדיקה גמורה לפני התשמיש שמא ראתה מקודם וגם עכשיו תראה אבל קינוח לא מהני כמ"ש לעיל שמא תראה לביה"ח לסוף קינוח רק לא יפול עד למטה רק אח"כ ומ"ש הח"ד למה לא הזכירו בש"ע אם הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ל"ק כלל דאף לב"ש דף ט"ז דצריכה ג' עדים על כל תשמיש או תשמש לאור הנר אלמא אם כל פעם בודקת בעד חדש א"צ לאור הנר דמחר תבדקם וא"כ הרמ"א דכ' דא"צ רק בדיקה גמורה לפני תשמיש על כל הלילה ובבוקר אחר כל התשמישין בדיקה גמורה וא"כ בבוקר קודם בדיקה תעיין בעד של הלילה והוי כאור הנר ולמה צריך אור הנר לכן כ' רמ"א סתם. ומ"ש בנו"ב קמא סי' מ"ו מהרמב"ם שאמר רק קינוח כבר כתבתי דהרמב"ם אחר תשמיש ובתוך וסת וא"כ גם מה שהביא מבת שבע סנהדרין דף מ"ח גם שם בתוך שיעור וסת שקינוח יפה יותר מבדיקה. ומ"ש על מ"ש הרשב"א דלבעלה איסור כרת חמור מטהרות. והקשה הנו"ב הלא אמרו בעסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה ובאינה עסוקה א"ל בדיקה וכן בדף ס"ז לעניי חציצה חמור טהרות לבעלה אין זה קושיא דגם הוא בעצמו כ' דעיקר הטעם דבדיקה שמא כותלי ביה"ר העמידו לכן צריך בדיקה ותלי אם אמרינן דמטמא למפרע כבדף ג' וא"כ רק לטהרות. ע"ש סי"ג מדרבנן אבל לא לבעלה משום פריה ורביה כמ"ש בדף ג' וא"כ מדאורייתא א"צ בדיקה כלל ולא קינוח בחורין דיש לה חזקת טהרה ואין שינוי בגופה מתשמיש קודם תשמיש באשה שיש לה וסת דהיתה מרגשת בזיבת דם כמ"ש בדף י"ב כיון שתבעה אין לך בדיקה יותר מזה אבל אחר תשמיש מדאורייתא צריך בדיקה כיון דפעמים תרגיש כמ"ש לעיל מתשמיש שינוי בגופה חיישינן דמחמת השמש לא הרגישה חמור נדה מטהרות להפוסקים דל חיישינן ללבו נוקפו ופורש באיסור דאורייתא הרמב"ם שבס"א וכן לכל הפוסקים בס"ב באין לה וסת דצריכה בדיקה בין קודם תשמיש בין אחר תשמיש הוא מדאורייתא דפעמים תרגיש או דבהרגשה ואין לה חזקת טהרה חמור נדה מטהרות וצריכה בדיקה גמורה ולא מהני קנוח אחר שיעור וסת רק בתוך שיעור וסת עדיף קינוח מבדיקה וכן קודם תשמיש קינוח אינו חזקת טהרה רק בדיקה גמורה כמ"ש לעיל. וגם רמב"ם בעצמו כ' דלנדה וזבה צריכה עד מקום שהשמש דש ובטהרות סגי בחורין וסדקין א"כ גם מדף ס"ז ל"ק דשם רק חומרות דרבנן טהרות חמור מלבעלה לבטל מפריה ורביה וא"כ בשום פעם היכא דקנוח גרע מבדיקה לא מהני קינוח כלל או דא"צ אף קנוח או דצריך בדיקה גמורה אם לא דמשמשת כל הלילה לא הטריחו וא"כ אף קינוח נאמר כהנו"ב דאף אם יש חזקת טומאה לא מטמאינן למפרע לבעלה מעל"ע היינו מעל"ע דאף לטהרות רק תיקון מדרבנן ולא שורפין אבל בתוך שיעור וסת דשורפין בדף י' או תיכף אחר שיעור ווסת בתוך מל"ע מדאורייתא חיישינן גם למקודם וצריך בדיקה גמורה דחמור בעלה. וגם נ"ל דא"צ למה שמדחיק עצמו הרשב"א לתרץ קושיית הראב"ד מדף ה' דעד שלפני התשמיש אינו ממעט מפקידה דמתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין וסדקין דר"ל דפשעה רק ר"ל דמדינא א"צ להכניס לחורין וסדקין ול"ק כלל דר"ל דוקא דמהומה לביתה שרוצית לשמש בתוך שיעור וסת סגי בקנוח דלא חיישינן שתראה אח"כ כיון שתיכף משמשת והיכן יהיה הדם אם תראה תמצא אותו אחר תשמיש [אבל עד שלפני תשמיש עצמו אינה ממעט מפקידה בלא עד שאחר תשמיש] או על עד שלו או על עד שלה שנתקנח תיכף אחר תשמיש כיון דבדף ה' מיירי מאשה שאין לה וסת אבל כשאינה רוצית לשמש תיכף לא סגי בקינוח דחיישינן שמא מחמת חימום תשמיש תראה תיכף אחר הקינוח קידם תשמיש רק צריכה בדיקה גמורה לחורין וסדקין כמ"ש לעיל שתתחזק בטהרה ולא תחוש אח"כ ומדף י"ב ש"ה כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה יותר מזה כבר כתבתי לעיל דבלא"ה ל"ק דשם ביש לה וסת ובלא"ה יש לה חזקת טהרה וכיון שאנן אין בקיאין בשיעור וסת כמ"ש הב"י ורמ"א סי' קפ"ז ס"ג לכן צריכה תמיד בדיקה באין לה וסת בין קודם תשמיש בין אחריו ולא מהני קינוח ומפרשים איבעית אימא שבדף ה' על אין לה וסת דלא כרש"י שפי' על יש לה וסת ומשמשת ר"ל מצוה דלשון אצרכוה רבנן משמע דחוב ובדיקות הוא אחר שיעור וסת וכ"ש דמהני בתיך שיעור וסת קינוח רק אחר תשמיש ואף דלבעלה עדיף קינוח בתוך שיעור וסת מבדיקה אחר שיעור וסת מ"מ אם תבדוק אחר תשמיש ולפני תשמיש קינוח גרע שמא תראה אחר תשמיש מיד לכן אמר בדיקות וא"כ כיון דקודם תשמיש עדיף קינוח לכן אינו ממעט מפקידה, והשתא ניחא דמפרשין בדף י"ב כפירוש ר"ח תרי תנאי אליבא דרב יהודה ר"ל שני תירוצים שבדף ה' כיון דבדף ה' ג"כ רב יהודא אמר שמואל וקי"ל כאיבעית אימא שבש"ס וא"ל דבדף ה' ר"ל דוקא בעסוקה בטהרות זה אינו דא"כ לתירוץ הראשון שבדף ה' דמשמשת בעדים ר"ל רק לאחר תשמיש ולפני תשמיש א"צ. קשה באמת יתקנו דצריך בדיקה קודם תשמיש בכדי שיהיה ממעט מפקידה ועוד דבדף י"א במשנה כ' ובשעה שעוברת לשמש ביתה ואיך יתרץ זה אלא ודאי דבדף ה' מיירי באינה עסוקה בטהרות רק שנגעה בטהרות וס"ל כרב יהודא אמר שמואל דבדף י"א דשם בעסוקה בטהרות צריכה בדיקה קודם תשמיש אבל כאן אינה ממעט מפקידה כיון דבאינה עסוקה א"צ ואיבעית אימא שבדף ה' ס"ל דאף באינה עסוקה צריכה בדיקה קודם תשמיש רק קינוח ש צריך ווסת עדיף ממהומה לביתה לכן גם בטהרות אינה ממעט מפקידה אף דבטהרות צריכה בדיקה אף קודם וסת ולא מהני קינוח כיון דאחר תשמיש לא מהני קנוח לטהרות דחיישינן שמא תראה אחר קינוח וצריכה בדיקה אחר תשמיש וא"כ בדיקה היא אחר שיעור וסת וא"כ גם קינוח דקודם תשמיש אף בתוך שיעור וסת לא מעלה ולא מוריד דחיישינן שמא קודם תשמיש ראתה אחר קינוח וכיון דלא איתחזק חיישינן עד מעל"ע ואחר תשמיש תיכף נאבד קודם הבדיקה והי' צריך בדיקה גם קודם תשמיש להתחזק בטהרה וא"כ גם קודם תשמיש היה צריך למעט מפקידה מ"מ כיון דבאינה עסוקה מהני קינוח בתוך שיעור וסת קודם תשמיש במהומה לכן אינו ממעט מפקידה. והשתא ניחא גם לשון רש"י דכ' בדף י"א מגו דבעיא בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה גם לבעלה קודם תשמיש בדיקה כדי למעט מפקידה והגמ"י וסייעתו דס"ל דאף באינה עסוקה ואף באין לה וסת ואף אחר תשמיש א"צ בדיקה איני יודע מנין ותרצו בחד לישנא דדף ה' אם לא כמו שתרצתי לעיל ולדעתי ולשיטת רש"י שכתבתי לעיל צ"ל איך יתרץ לישנא קמא דדף ה' דמיירי ביש לה וסת ועסוקה בטהרות ובשעה שעוברת לשמש ביתה מיירי רק באין לה וסת או דס"ל כהרמב"ם דאף ביש לה וסת ובאינה עסוקה צריכה לאחר תשמיש ודוחק לכן עיקר כהמחבר בס"ב דאין לה וסת צריכה בדיקה בין לפני תשמיש בין אח"כ. ומ"ש הס"ט בשם רמב"ם פ"ח מהא"ב דאשה שאין לה וסת אינה מרגשת כלל איני יודע הלא בדף ג' לשמאי אשה מרגשת ואף לב"ה תלינן בהרגשת מ"ר אבל בלא הרגשה כלל אין שום מ"ד ושם קאי על אשה שאין לה וסת וכן בדף נ"ז ובכמה דוכתי רק הרמב"ם כ' דאשה שיש לה וסת מרגשת גם קודם ואשה שאין לה וסת מרגשת רק בשעת יציאת הדם וכן לשון הרמב"ם ויש שאין לה וסת אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם. ולענין הקושיא שלי שהקשה על הרמב"ם למה פסק בסי' קפ"ד פ"ט בעברה הוסת ולא בדקה טהורה בלא בדיקה וכאן אחר תשמיש וצריך בדיקה ל"ק כלל חדא דכאן צריך שמא יהיה מ"ת ותאסר לעולם ועוד דכאן הבדיקה תוך שיעור וסת או תיכף אחר שיעור וסת ותדע דהי' הדם מקודם אבל שם בעונת הוסת שעבר דשם עם שקיעת החמה או נץ החמה דשם א"א לידע כלל שיעור וסת דיש הרבה זמן א"כ אף תמצא נאמר שמעכשיו ולא מקודם ועל עכשיו לא חיישינן כלל כיון דהוא שלא בעונתה ואם ראתה מקודם כיון דעונת הוסת זמן מרובה כבר היה נאבד לכן א"צ בדיקה וסברא זו כ' הח"ד ג"כ בסי' קפ"ד סק"י רק דכ' שם דבתוך שיעור וסח צריכה לבדוק ולפי מה שכתבתי א"צ לבדוק כלל דא"א בקיאין וכן משמע סתימת הרמב"ם ומחבר שם:

ב (ב) מ"ש בש"ע ס"ג בעד י"ד ימים יש לה וסת שאינה רואית ואחר י"ד אין לה קבע עד י"ד דינה כיש לה וסת והקשה הח"ד הא מבואר בש"ך סי' קפ"ט סק"ל דאם ראתה כמה פעמים אחר למ"ד דאינה רואית רק אחר למ"ד ואחר למ"ד אין לה קבע דפעמים מקדמת ופעמים מאחרת מ"מ יש לה דין אין לה וסת וחוששת לעונה בינונית איני יודע היכן מצא כן בש"ך שם דזה לכ"ע אין חוששת לעונה בינונית דנעקר ג"פ ומ"ש הש"ך שם על הט"ז אינו נכון ר"ל דעט"ז כ' דחוששת לעונה בינונית מראיה ראשונה אף אם נעקר פ"א ולא ראתה חוששת לעונה בינונית מראיה ראשונה והש"ך כ' דמחשבין העונה בינונית מראיה שניה וזה פשוט ומ"ש הח"ד מרשב"א שם איתרע חזקתה דראתה עכשיו וכמ"ש בתה"ד בעצמו ומ"ש מהרא"ש דבעי בדיקה לעולם ולא מהני מה שתתחזק ג"פ שלא תראה כבר כ' הר"ן לתרץ כיון דנתחזקה שאינה עלולה למיקרים ואין זה דוחק ועוד דאף להרא"ש הלא הרא"ש כ' הטעם אף דלא ראתה ג' תשמישין מ"מ לימים אין לה וסת שמא תראה בתשמיש ד' דהיום תגרום אבל כאן דבאותן הימים נתחזקה שלא ראתה אף הרא"ש מודה דהוי כיש לה וסת לאותן הימים ומ"ש מש"ס נדה דף ל"ט מהמקשן לר"מ איני יודע דאם לא ראתה ג' ליל טבילות אף לר"מ י"ל דלא נקרא כלל אין לה וסת רק יש לה וסת ועוד דלא קי"ל כר"מ רק כרחב"א וא"כ הוא קושיא ראשונה שלי מהרא"ש וכבר תרצתי להרא"ש ואדרבא החו"ד מביא ראיה מר"מ דבימי נדה אוסר ובימי זיבה מתיר ומ"ש דאין ראיות תה"ד ממהרי"ל סי' קצ"א ברמ"א ראיה איני יודע היכן מצא ראיה זו בתה"ד:

ג (ג) הקיצור אשה שאין לה וסת צריכה בדיקה גמורה לחורין וסדקין בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש ג"פ [רק הדם בתולים אין נחשבין למנין] אם תתחזק שלשה פעמים שלא תראה אין צריכה עוד לבדוק בין לפני תשמיש בין לאחר תשמיש ואם תראה בג"פ רצופים אסורה לבעלה לעולם והבדיקה דלאחר תשמיש צריכה שתהיה תיכף אחר שיעור וסת לפרישתו מאתה וגם קינוח בתוך שיעור וסת מהני אבל קינוח אחר שיעור וסת לא מהני והבדיקה מהעד בין קודם תשמיש בין בדיקה דלאחר תשמיש מותר להמתין לבדוק העד בבוקר. אבל אם משמש הרבה פעמים בלילה אחר בדיקה דלפני תשמיש ראשון ולאחר תשמיש האחרון צריך שיהיו גמורים לחורין וסדקין ולבדוק העדים בבוקר אבל בין תשמיש לתשמיש סגי בקינוח אף אחר שיעור וסת דלא הטריחום לבדוק לחורין וסדקין בכל פעם וכל תשמישין של לילה אחת נחשבין רק לפ"א לענין הג"פ הנ"ל ואם נאבד העד באמצע הלילה בין התשמישין צריכה לבדוק פ"א לפני תשמיש לחורין וסדקין וכן לאחר תשמיש האחרון ואם ראתה לילה אחת ושניה לא דינה כאין לה וסת וצריכה לחוש עד שתתחזק ג"פ רצופים או שלא תראה או שתראה אשה דעד י"ד ימים נתחזקה שלא תראה ואחר י"ד ימים אין לה וסת קבוע דפעמים מאחרת ופעמים מקדמת עד י"ד ימים דינה כיש לה וסת לענין דא"צ לבדוק לא קודם תשמיש ולא לאחריו וכן אם עד יותר משלשים יום נתחזקה שלא תראית ואח"כ אין לה קבע עד יותר משלשים יום דינה כיש לה וסת ואף לעונה בינונית א"צ לחוש לבדוק רק מ"מ לענין להתחזק שיהיה נקרא וסת דיהי' צריך עקירה ג"פ צ"ע דאפשר אם ראתה אף רק פ"א בתוך הי"ד ימים נעקר הוסת:

תוכן העניינים

מי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה