אור ברסלב
מטה משה עמוד העבודה › סדר היום ותפילתו

מטה משה· רבי משה מאט

עמוד העבודה · סדר היום ותפילתו

עמוד העבודה

סימן א

מה טובו אהליך יעקב (במדבר כד, ה), אשריך שזכית להכנס תחת כנפי השכינה להיות לעם סגולה מכל העמים. ואתה ישראל נמשכת ליוצרך בעבותות עבודת האהבה, לעבוד בוראך ויוצרך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והעבודה הזאת היא התפלה, הנקראת עבודה שבלב (מכילתא דרשב"י פכ"ג). ובעבודה זו חפץ הקדוש ברוך הוא, וזה מצינו בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה מניין, דכתיב (דברים יא, יג) והיה אם שמוע תשמעו, ולעבדו בכל לבבכם, וכי יש עבודה בלב אלא זו תפלה. בנביאים מנין, דכתיב (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ונשלמה פרים שפתינו, רצה לומר נשלמה לאל בתפלה שהיא ניב שפתינו במקום קרבנות פרים. מן הכתובים, אלהא די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך (דניאל ו, יז), וכי יש פולחן בבבל, אלא זו תפלה.

על כן אתה בן אדם, איש ישראל אשר בך אתפאר, אל תהא עבודת בוראך קלה בעיניך, ותהא זריז וזהיר ומהיר לקום בבוקר ממטתך בלי עצלות להודות לאל. וכל אברי גופך ונפשך יסכימו כולם כאחד לעבדו שכם אחד. ואל ישיאך יצרך, האיך תעמוד ועדיין לא שבעת משנתך. שים נא על לבך שאם יקראך אדם להרויח אפילו זהוב אחד היית ממהר בבקר השכם בלי עצלות, מה יש לך לעשות לעבודת מי שאמר והיה העולם.

סימן ב

ומיד כשיקום נעשה כבריה חדשה, דכתיב (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. וצריך להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכים בכל בקר ובקר. ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושה, וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו, כן העלה הרשב"א ז"ל (ח"א סי' קצ"א) שצריך כלי, וכן כתב הרב רבי דוד אבודרהם (נט"י שחרית) וז"ל, נהגו לברך על נטילת ידים ואשר יצר, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, מפני שרוח רעה שורה על הידים. ועוד שהידים עסקניות, ואי אפשר שלא נגע בדבר מטונף בלילה. ועוד דומיא דכהן גדול שמקדש ידיו קודם העבודה. וכן צריך אדם שיקדש ידיו קודם שיעבוד את הבורא יתברך, כדי שיעבדנו בידים נקיות עכ"ל.

סימן ג

ג' חלוקי ברכות בעניני נטילת ידים. בשחרית אעפ"י שלא עשה צרכיו מברך על נטילת ידים ואשר יצר, ובשאר כל היום אף אם עשה צרכיו אפילו אם ירצה להתפלל אחר כך אינו מברך על נטילת ידים רק אשר יצר, כמו שכתב בתשובת הרמב"ן סימן קצ"ג, והאגור סימן ד' בשם תשובת הרשב"א, וכן כתב מהר"י אבוהב בשם ר"ח, וכן הוא הסכמת מהר"י קארו (או"ח סי' ד' ס"א). ולאכילה אפילו אם אין הידים מלוכלכות מברך על נטילת ידים.

סימן ד

כתב הכלבו בסימן כ' בשם הר"ם, שאינו מברך בבוקר כשנוטל ידיו על נטילת ידים ואשר יצר עד בואו לבית הכנסת. ואם בירך קודם לכן אינו מברך פעם אחרת בבואו לבית הכנסת, ותופס במקום שהניח עכ"ל. וכן כתב האגור בשם מהר"י מולי"ן, וכן מורי מהר"ש ז"ל, וז"ל בתשובה (מהרש"ל סי' ס"ד) כשאני קם ממטתי ורוחץ ידי כתקונו, כמו שכתב האשירי שבבוקר צריך נטילה ורחיצה כמו לאכילה. אבל מכל מקום איני מברך כי אם אשר יצר, ועל נטילת ידים מניח אני עד בואי לבית הכנסת להתפלל, כי שם מקומה ובעבורה נתקנה, עכ"ל.

סימן ה

כתב הרר"ד אבודרהם (ברכות השחר), נהגו לרחוץ פיהם מפני הרירים שבתוכו, שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה. וכן כתב הכלבו סימן א', וכן מצאתי בשם אורחות חיים (נט"י, סי' ל').

סימן ו

ואחר הרחיצה והניקיון, ימהר להשכים לבית הכנסת להיותו מעשרה ראשונים, כדאיתא בפרק קמא דברכות (מז ב) אמר ר' יהושע בן לוי, לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה ראשונים, שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם. והטעם דהבאים אחר עשרה ראשונים אינם אלא משום ברוב עם הדרת מלך (משלי יד, כח), שכבר נשלמה הקדושה בעשרה ראשונים. ואמר ר' יהושע בן לוי לבניו, אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא (פירוש, השכימו והעריבו לבית הכנסת) כי היכי דתוריכו חיי. ואיתא במדרש (ילק"ש עקב תתעא) מעשה באשה אחת שהזקינה, ובאתה לפני רבי יוסי בן חלפתא, אמרה לו רבי זקנתי יותר מדאי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת ליפטר מן העולם. אמר לה במה הארכת כל כך ימים, אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת שלשה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כן, וביום השלישי חלתה ומתה. לכך אמר שלמה (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי, מה כתיב אחריו, כי מוצאי מצא חיים. ואפילו אם ידוע לו שלא יהיו שם מניין עשרה, מכל מקום לא יתפלל אלא בבית הכנסת, כדאיתא בפ"ק דברכות (ו א) אמר רבי יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר (מלכים א ח, כח) לשמוע אל הרינה ואל התפלה אשר עבדך מתפלל בבית הזה. במקום רנה שם תהא תפלה. וכתב הר"ר יונה (ברכות ד. מדה"ר) בשם הגאונים, שאפילו כשאין הצבור מתפללים יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת, מפני שהיא קבועה ומיוחד לתפלת צבור. ואיתא נמי התם, אמר רבי לוי מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, ולא עוד אלא שגורם לו גלות ולבניו. משמע נמי אפילו אין שם מניין עשרה, דהא סתמא קתני מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס. ועוד ראיה לזה שהרי דניאל ע"ה התפלל ביחידי, מכל מקום התפלל במקום רנה והתפלה, ורמז לדבר מן הכתוב (דניאל ט, כא) ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה. סופי תיבות דירה של רינה.

סימן ז

והמדקדקים קודם שיצאו מפתח ביתם לבית הכנסת מתעטפים בציצית ומניחים תפלין, ויש להם על מי לתלות, והוא האילן הגדול מנורה הטהורה הקדוש רשב"י, דאיתא בספר הזוהר פרשת ואתחנן (רס"ה ע"א) אמר רשב"י ע"ה, כשאדם משכים בבקר, ומתעטף בציצית, ומניח תפלין בזרועו ובראשו, ובא לצאת מפתח ביתו, ונוגע במזוזה רשומה בשם הקדוש. ד' מלאכים מזדווגים עמו, ויוצאין עמו ומלווין אותו עד בית הכנסת, ומכריזים לפניו תנו כבוד לבן המלך. ורוח הקודש מכרזת עליו ואומרת, ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג). ואותו רוח הקודש מעיד עליו לפני הקדוש ברוך הוא, ואז מצוים לכתוב לפניו על בני היכלו כל אותם הידועים לפניו, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג, טז) ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. כדאמר (שמות לה, לה) (בחשב האפוד) [וחושבי מחשבות] אותם העושים לשמו אומנות בכל, אומנות של תפילין בבתיהם ברצועותיהם ובבתי בתיהם, אומנות של ציצית בחוטיהן בחוט של תכלת, אומנות של מזוזה, ואלה הם חושבי שמו, וכתיב וחושבי מחשבות. ולא עוד אלא שהקב"ה משתבח בו, ומכריז עליו בכל העולמות, ראו בריה זו שבראתי בעולמי. והנכנס לבית הכנסת ואין תפלין בראשו, ואין ציצית בבגדו, ואומר אשתחוה אל היכל וגו' (תהילים ה, ח), הקדוש ברוך הוא אומר איה מוראי, והרי הוא מעיד עדות שקר בעצמו.

וכך הם דברי הר"ר יונה בספר היראה (עמ' קס"ב) שכתב, ויהיה לו טלית קטן וילבש אותו מיד בלא ברכה אם לא רחץ ידיו, ואחר כך כתב וירחץ בנקיון כפיו, ויברך מיד על מצות ציצית בטלית שלבש אם לא בירך בהתעטפו. ואח"כ יניח תפלין, ויבא לבית הכנסת וישב במקומו. אם יש לו עוד טלית יתכסה בו, ויברך להתעטף בציצית. ומה שכתב אם יש לו עוד טלית יתכסה בו כו', אף על גב שכבר הניח תפלין. ואף על גב דאיתא בספר הזוהר (שם) שאיסור גדול מי שהניח תפלין קודם לבישת ציצית, היינו שמי שאין לו טלית קטן ודאי יניח טלית ואחר כך תפלין. אבל מי שלבש טלית קטן, יניח תפלין תחלה ואחר כך יתעטף בטלית גדול. שהרי כיון שלבש טלית קטן ואחר כך הניח תפלין כבר קיים דברי הזוהר. ואם היה רוצה לקרות קריאת שמע ותפילה בלא עטיפת טלית אחר, היה רשאי, שהרי כבר מצות ציצית ותפילין עליו, ואם אחר כך מתעטף בטלית אחר או בכמה טליתות, אינם ענין למצות תפלין.

אבל הרא"ש היה מניחן בין אוזר ישראל ובין עוטר ישראל בתפארה (אגור סי' ל"ה), כי תפלין נקראים פאר, דכתיב (יחזקאל כד, יז) פארך חבוש עליך. ויש נוהגים להניחם קודם ברוך שאמר, ונותנים טעם מאחר דצריכים גוף נקי אין להם להיות עליו יותר מן החוב. ומהאי טעמא מצאתי בשם מהר"י מרפורק שכתב וז"ל, מה שראיתם ממני שאני חולץ תפלין מיד אחר הקדושה, כן נהגו רבותי קרובי מהר"ש, ודודי הקדוש מהר"א ז"ל, דאפשר משום דצריכי גוף נקי לכן אין להשהותם יותר מן החוב ע"כ. ולענין לבישת ציצית, ראיתי יש בני אדם נוהגים להתעטף קודם ברכת מלביש ערומים, והמה המה ערומים מדעת, וצריך להלבישם במעיל החכמה, כי אותה ברכה לא נתקנה על זו, רק דכי לבש מלבושיו.

ומי שרוצה להתעטף בין הברכות הללו, יתעטף גם קודם עוטר ישראל בתפארה, דאותה ברכה נתקנה על פריסת סודרא, כדאיתא בברכות פרק הרואה (נא א) וכי פריס סודרא על רישיה לימא עוטר ישראל בתפארה. ועטיפת הטלית שלנו הוא כפריסת סודר שלהם, וכן מוכח בטור אורח חיים סימן ח' שכתב, וז"ל, ודרך עטיפתו רחבה לקומת האיש, ומחזיר ב' ציצית לפניו וב' לאחריו, ושיהא מסובב במצות. ומכסה ראשו שלא יהא בגלוי הראש. ונראה דלאו למימרא שיכסה ראשו שלא יהא בגלוי ראש לגמרי, שאין זה ממצות ציצית, ועוד היאך הלך לעשות צרכיו בגלוי הראש, אלא שיכסה ראשו בטלית של מצוה, כדרך הצנועים שהיו פורסין ראשיהון בסודרא, כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כט ב) כי אתא רב המנונא לרב הונא אמר ליה אמאי לא פריסת סודרא, אמר ליה דלא נסיבנא, ופירש רש"י דלא פירס סודר כדרך הנשואים שהיו רגילים לכסות ראשן עכ"ל. ופשיטא שלא היו הבחורים הולכים בגלוי הראש ממש, אלא ודאי היינו סודר שהיו פורסים על הראש לצניעות. ואיתא נמי התם רב כהנא שקיל סודרא מבי פדיון הבן, אמר לדידי חזי ה' סלעים. אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבא הוא ובעי ליה סודרא ארישא, אבל כולי עלמא לא. ופשיטא שלא היו כולי עלמא הולכים בגלוי הראש, אלא דרך צנועים היה לפרוס סודר על ראשיהון. וזהו שנאמר ויכסה ראשו בטלית של מצוה דרך צניעות, כמו שהצנועים היו פורסים סודר, אשר על דא נתקנה ברכת עוטר ישראל בתפארה.

תוכן העניינים

מטה משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה