מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ
סימן תמח
חמץ שעבר עליו הפסח וכו' היינו לאפוקי מדעת בעל העיטור שרוצה לאסור באכילה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח וראייתו ממתני' חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה משמע באכילה אסור אבל הרי"ף והרמב"ם וש"כ ס"ל דמותר באכילה ומתני' איידי דתני רישא בהנאה וכ' והנה לדעת בע"הע הנ"ל קשה מברייתא דקתני חנות של נכרים ומלאי של נכרים ופועלי ישראל נכנסין ויוצאין ושם חמץ שמצא שם אחר הפסח מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה, וי"ל דבעהע"ט מוכיח דינו מבריית' זו דקתני מותר באכילה ואצ"ל בהנאה זה למותר פשיטא שמותר בהנאה אם מותר באכילה אלא דהכא מיירי דנמצא שם זמן מופלג אחר הפסח דיש לתלות ולומר דאחר הפסח אפאוה הלכך מותר אפי' באכילה וזה דקאמר הברייתא ואצ"ל בהנאה כלומר מותר בהנאה בלא האי טעמ' דיש לתלות דאחר הפסח אפאוה אפ"ה מותר דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה משא"כ אכילה בלא האי טעמא הוי אסור וק"ל:
סעי"ק ב' אם נכרי מביא דורן לישראל מג"א סק"ב או אפי' הניחו עכו"ם וכו' ונ"ל דזה דוקא דורן, אבל אם שלח מוכר גוי חמץ לישראל ביו"ט אחרון לצורך לילה כדי שיוכל ישראל למכור בלילה, זה ודאי כיון דאלו מיגנב או מתבד חייב ישראל לשלם, הוי ישראל חייב באחריות וזה ודאי אסור, אבל זה ודאי מותר להחזיר החמץ לגוי בעין דאמרינן באיסורי הנאה הש"ל וכן עשה אדמ"ו נ"י מעשה בפראג דגוי המוכר שלח לישראל שכר שיהא לישראל למכור בלילה, ואסר השכר לשתות והתיר להחזיר השכר לגוי בעין:
סעיף ג
או נתנה לגוי חלק בבית עיי' מג"א והא דרך להקנות לגוי חדר בתוך ביתו שהחמץ בתוכו לא משום שיהי' מטלטלים נקנית אגב מקרקעי לשיטת ר"ת דס"ל דגוי אינו קונה כ"א במשיכה ובקנין סודר לא קנה כלום דאין לנכרי קנין בחליפין א"כ מטלטלי' נמי לא קנה בגוי והא דצריך להקנו' החדר היינו שיהי' רשות גוי שיקנה החמץ מתורת משיכה כיון שהוא ברשותו והוי כאלו משך ברשותו והוי כסף ומשיכה דקונה ממ"נ בגוי וק"ל:
אבל מתנה ע"מ להחזיר מג"א אבל אם אמר הרני נותן לך ותחזירהו לי וכו' עיי"ש י"ל מהא דכתב הרמ"א ביו"ד סימן ש"ה אם אמר הא לך ה' סלעים ותחזירם לי לא הוי מתנה ובנו אינו פדוי ואף לפי המפורשים התם היינו טעמא משום דאין הכהן מבין לשונו ולא סמכה דעתי' עליו לחזור לו והוא לא נתן אלא שיחזור לו אח"כ לכן לא הוי מתנה ובנו אינו פדוי אבל אם אמר בפירוש ותחזור לי סומך דעת עליו והוי כאלו אמר לו ע"מ א"כ הכא אי הוי כע"מ לא מהני וצ"ל הא דכ' מג"א הרני נותן לך ותחזיר לי דמהני היינו שאומר הרני נותן לך סתם אף שאומר אח"כ ותחזירם לי אינו תולה כלל בלשון מתנה שאמר לו קודם לכן אלא דמיד שאמר הרני נותן לך הוי מתנה גמורה וכשאמר ותחזיר לי הוי מלתא באפי נפשה והוי כאלו מבקש ותחזיר לי והוי מתנה: