אור ברסלב

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יהונתן אייבשיץ

סימן תלד

סימן תלג

כתב מג"א סק"ה יבטלנו דהשתא אפילו נשאר חמץ בביתו שלא מצאו אינו עובר עליו דאם לא בטלו עובר עליו אע"פ שלא ידע וכו' י"ל דהא דאמרי' בפסחים דף ו' ע"ב אר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל מאי טעמא אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי וכו' אחר רבא גזירה שתא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלוי וכי משכחת ליה ליבטליה דילמא משכחת לה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימי ולא מצי מבטל וא"כ לשטת הטור מאי אמר שמא ימצא גלוסקא הלא בלא ימצא עובר אעפ"י שלא ידע והנה לפום ריהטא יש לתרץ דס"ל לטור כמ"ש הרמב"ם דאינו עובר על חמץ שלא ידע אא"כ היה לו ידיעה בתחילה משא"כ אם לא ראה זה מעולם קודם פסח ואח"כ מצא אותו בפסח אינו עובר עליו כ"ז שלא מצאו וא"כ בגלוסקא יפה ע"כ מיירי שלא היה לא ידיעה מתחילה ממנו דס"ל לטור שאם היה לו ידיעה ממנו בתחילה אין דרך שישכחנו מלבערו ומסתמא הוי מבערו משום זה לא תקנו חכמים שיבטל ולכך מוכרח לומר שמא ימצא שיעבור על ב"י וב"י מכאן ולהבא דקוד' שמצאה אינו עובר עליו כיון שלא הי' לו ידיעה ממנה קוד' פסח אבל לפ"ז קש' הא דקאמר ואי משכחת לי' ליבטלי' ולא קאמר לישרפיה ואאמ"ו דביעור חמץ אסור בשבת ובי"ט משום מוקצה ואפ"ה עובר על ב"י וב"ימ לק"מ די"ל דלמא משכח לי' בשבת או בי"ט דלא מצי למשרפיה ואתי לעבור על ב"י וב"י לכן צריך לבטל מקודם אבל לפי מה דקיי"ל דכל זמן שאינו יכול לבערו מצד איסור טילטול אינו עובר משום ב"י ובי"מ הדרא קו' לדוכתא ואאמ"ו דס"ל לטור כשיטת רש"י דמפרש דעתו עלוי' דחס לשורפה לק"מ דיחוס עלה לשורפה, אבל לא יחוס עליה לבטליה כמ"ש הטור משא"כ לשיטת תוס' והרא"ש דמפרשים דעתי' עליי' היינו דלא בטל ממילא כמו פירורים קשה הל"ל וכי משכח ליה לשרפי' וצ"ל דס"ל להטור היכא דבא לכלל ראיה בפסח אז עובר עליו למפרע משא"כ אם לא ראה חמץ כלל בפסח אף שיהי' בביתו אינו עובר עליו דשגיועות מי יבין וכמ"ש הט"ז ס"ק ב' לכך מוכרך הגמרא לומר שמא ימצא, דבלא נמצא אינו עובר עליו כיון שלא בא לכלל ראי' בפסח, והא דפריך וכי משכח ליה ליבטלי' צ"ל כיון שמיד מבטלו אינו עובר עליו למפרע כיון דמבטלי מיד לא בא לכלל ראיה קרינן ביה וק"ל:

שם וטוב לחזור ולבטלו ביום י"ד פעם א' וכו' דין זה הוא ממ"ש הרא"ש ע"ש תשובת רש"י וז"ל כתב תשובת רש"י מיד בלילה יבטל ויש נוהגים לבטל בתחלת שעה ששית בשעת שריפה ואני אומר ששניה' כאחד טובים מדקאמ' בגמ' לא זמן איסורי' ולא זמן ביעורי' משמע אי הוי זמן ביעורי' זמן קבוע ולא אתי למפשע שפיר דמי והטעם לפי שרגילים לקנות חמץ ביום וכו' ע"ש ומקשים מאי מייתי ראי' מהא דאמר בגמ' לא זמן איסורי' ולא זמן ביעורי' וכו' היינו לפי מה דס"ד דלא יבטל בלילה אלא ביום קאמר שפיר הטעם כיון דלאו זמן ביעורי' דלמא פשע ואכל בלא האי חששא צריך לבטל ביום ולא בלילה אבל לדידן דקי"ל שצריך לבטל בלילה מנ"ל להרא"ש שצריך לבטל גם ביום ותירץ אדמ"ו דהרא"ש מוכיח משום שרגילים לקנות פת ביום י"ד ע"כ צריך לבטל ביום דאל"כ מאי פריך הגמ' לבטלי' בי"ד מאי נ"מ הא חכמים רצו לקבוע זמן לבטל חמץ וקבעו ליל י"ד ומאיזה סברא יותר איכא למקבע ביום הביטול מבלילה אע"כ דס"ל לגמ' דיש סברא יותר לבטל ביום מבלילה כיון דרגילים לקנות פת ביום אשר גם הוא יהיה בכלל ביטול ולפ"ז כתב הרא"ש שפיר טוב לבטל וק"ל:

מג"א ס"ק ה' הביא בשם הטור דאם לא בטל עבר אף על חמץ שלא ידע וזהו נגד תוס' שכתבו בר"פ כ"ש ד"ה ואי אשמעינן דמדקפריך בגמ' וכי משכח לי' ליבטלי' משמע כל זמן שלא מצא אינו עובר ונ"ל דהא גם לדברי תוס' קשה לכאורה מאי פריך וכי משכח לי' ליבטלי' ומשני לאחר זמן איסורי' אכתי קשה אמאי אמרינן הבודק צריך שיבטל ואי משום גלוסקא יפה וכו' וכי משכח ליה לשרפיה אף דהוא לאחר זמן איסורי' וליכא ב"י כלל ולא קשיא שמא יתעצל רגע אחת מלשורפו ויעבור על ב"י הא תוס' ס"ל המשהא חמץ ודעתו לשרפו אינו עבר עליו כלל וצ"ל דתוס' ס"ל דוודאי על חמץ ידוע לא יחוס מלשורפה אבל חיישינן שמא ימצא גלוסק' יפה ולא ידע אם הוא חמץ או מצה וחס עליה לשורפה דשמא הוא מצה והשתא פריך שפיר וכי משכח לי' ליבטלי' דאף אם יחוס עלי' לשורפ' דשמא הוא מצה לא יחוס עלי' מלבטלה דשמא הוא חמץ, אבל אי לא מבטלה ודאי עובר על ב"י כיון שהוא בפנינו ואף שהוא מסתפק הוי קצת חמץ ידוע' אבל חמץ שאינו ידוע כלל דהיינו אם הוא בתוך ביתו או לא וודאי דאינו עובר על ב"י דאונס רחמנא פטרא וא"כ לק"מ על הטור די"ל הא דכתב על חמץ שאינו ידוע עבר מיירי שהוא כאן אלא שהוא מסופק אם הוא חמץ או מצה וכו' ולא ק' קושית תוס' אבל לקמן כתב הטור הלכך אי לא ביטלו יוציאנו וישרפנו כדי שלא יעבור במזיד דעד עתה היה עובר עליו בשוגג ולפמ"ש גם בשוגג לא היה עובר עליו דהא לא ידע כלל אלא וודאי דס"ל דאף על אינו ידוע כלל עובר וקשי' קושית תוס' וצ"ל דס"ל דודאי אם בדק כדינו ולא מצא ואח"כ מצא חמץ בביתו ודאי דאינו עובר דהוי אונס אבל אם לא בדק כלל ואח"כ מצא עובר עליו ב"י וב"ימ וז"ל הטור אם לא בטל היינו אם לא בדק שאם בדק מסתמ' היה מבטלו כדקי"ל הבודק צריך שיבטל אלא וודאי שלא בדק כלל ושפיר כתב דעד עכשיו עבר עליו בשוגג וכו' ובזה אזלא קושית תוס' דשם מיירי שבדק ואז אי לא מצא אינו עובר או י"ל דס"ל לטור דעל חמץ שאינו ידוע כלל נמי עובר ואפי' בדק ואי קשה קושית תוס' י"ל דודאי תחלת תקנה לא הי' בשביל חמץ שאינו ידוע כיון שהוא ספק אי יש כאן חמץ כלל וא"ת כיון דהשתא איכא אינו עובר רק כשוגג כ"ז שלא מצא ומשו"ה פריך וכי משכח לי' ליבטליה ולק"מ קושית תוס' דאע"ג דלא משכח נמי עובר לכך תקנו דבודק תבטל כ"א דמשום הכי לא תקנו זה:

סעיף ג

אחר בדיקה מיד יבטלנו וכו' והנה הרמב"ם כתב על חמץ ידוע לא מהני ביטול, והקשו פוסקים מהא דאיתא בגמ' הבודק צריך שיבטל משום שמא ימצא גלוסקא יפה ופריך הגמרא וכי משכח ליה ליבטליה ולשטתו לא פריך הגמרא מידי דהא לא מהני ביטול בוודאי חמץ ונ"ל די"ל דרמב"ם ס"ל דאף על וודאי חמץ מהני ביטול, והא דכתב על וודאי חמץ לא מהני ביטול היינו שאין מקיים מצות עשה של תשביתו שעור מבתיכם או י"ל דרש"י ס"ל תשביתו היינו השבתה בלב ותוס' סב"ל דהיינו הפקר ולפ"ז י"ל דרמב"ם ס"ל דוודאי אם מפקיר אינו עובר דעכשיו אינו שלו והא דכתב דלא מהני ביטול היינו בלב דזה לא מהני בחמץ וודאי דשמא אינו מבטלו בלב שלם והשתא פריך שפיר הגמ' וכי משכח לי' ליבטלי' דהיינו שיפקיר אותו דמהני נמי על חמץ ידועה או י"ל דהא ק' לכאורה על הרמב' דהא דקי"ל דביטול מהני היא מתשביתו וע"כ קרא איירי בוודאי חמץ דהא כתב שאור וכו' וצ"ל דוודאי דין ביטול הוי קבלה ואסמכוהו אקרא ושפיר י"ל דקבלה לא היתה אלא על ספק רק קשה מנ"ל דילמא עיקר דין ביטול בא להורות לנו וצ"ל דקשה לרמב"ם קושית תוס' בד"ה מדאוריית' וכו' דתשביתו נפקא לן מאך חלק שאז הוא לאחר זמן איסורו דהוא אחר ו' שעות האיך מצו לבטולי' כיון דעכשיו אינו שלו אלא ודאי דקרא אסמכתא בעלמא רק כל זה אי אמרינן לאחר זמן איסורו לא מהני ביטול משא"כ א"א דמהני ביטול אף לאחר זמן איסורו ושפי' צ"ל דקרא בא להורות לנו דין ביטול אפי' בחמץ ודאי והא"ל דגמרא פריך וכי משכח ליה ליבטלי' אף על חמץ וודאי דהמקשן סבר ביטול מהני אף לאחר זמן איסורו וע"כ צ"ל דקרא בא להורות לנו דין ביטול אף בוודאי חמץ כמש"ל ומשני הגמ' שמא ימצא לאחר זמן איסורו דאז לא מהני ביטול כיון שאינו שלו א"כ צ"ל דקרא רק אסמכתא בעלמא אבל דין ביטול היה קבלה ולפ"ז שפיר י"ל דהקבלה לא היה רק על ספק שאינו ידוע אבל חמץ ידוע צריך דוקא לבערו ולא מהני ביטול:

תוכן העניינים

מטה יהונתן על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה