מטה דן· רבי דוד ניטו
ויכוח חמישי · פרק קע
אה״ח בזה החשבון של ציס״אר היה האביב הולך וחוזר לאחריו מדי שנה בשנה מן המועד אשר יעד לו אח״כ גריגו״ריאו האפיפיור ג׳ ימים לסוף כל ארבע מאות שנה. ומזה יצא שליום שהיינו קורין כ״ה מאר״צו היו קורין הם ט״ו. ולכן אם היה בא הניגוד בו ביום היינו עושין בו חג המצות אבל הם היו מואסין בניגוד ההוא משום דסבירא להו שבא קודם כ״א מאר״צו שהוא יום אביב שלהם: