סי' טו - במחלוקת הראשונים גבי גוף מלאכת ההוצאה · הבנת הישועות יעקב והביה"ל
הישועות יעקב (בריש הלכות בורר), הקשה דברירת פמ"א, זה מעשה של סילוק כהמוציא את המת לקוברו. דהרי עשה את ההפרדה כהוצאת דבר מזיק, ובדומה להמוציא את המת לסלק הטומאה מביתו (דבשבת צד.-צד:). ותירץ דברירת הפסולת מתוך האוכל, מתקנת את האוכל שיהיה נחשב אוכל גמור, דכל שהפסולת מעורבת איתו הוא אינו ראוי לאכילה כל כך, וע"י ברירת הפסולת הוא נעשה ראוי יותר לאכילה. ולכן היא לא נחשבת מעשה של סילוק, כל שהיא עושה תיקון שהוא כעין "תיקון בעצם" בהאוכל.
והוסיף וכתב, דמ"מ זה לא שייך אלא בתערובת של פסולת גמורה עם האוכל, אבל בשני מיני אוכלים בשבורר את שאינו חפץ בו עתה, הברירה בגדר של סילוק היא, דהרי לא עשתה תיקון שהוא כעין תיקון בעצם בהאוכל, ולכן המלאכה בזה תחשב אצל"ג.
והביאור הלכה הביאו, וחלק עליו בזה בלבד. והסביר דגם בזה, (בהבורר את שאינו חפץ בו עכשיו, בשני מיני אוכלים), המלאכה תחשב צל"ג, ולא מעשה של סילוק. דהאוכל שנשאר בלי האוכל שנלקח ממנו, מתיפה יותר ע"י ההפרדה, ולכן נחשב שפיר שעשה כעין תיקון בעצם בהאוכל שנשאר לבדו.
והוסיף (הבה"ל) ואמר, דמ"מ לא שייך ללמוד בשני מיני אוכלים בבורר את שאינו חפץ בו, דזה לא נחשב מעשה של סילוק, אלא מתי שנעשה תיקון בהמין הנשאר ע"י הברירה. אבל באם מין אחד נמצא על מין אחר, וברצונו לקחת את העליון רק כדי להגיע להתחתון, הברירה בזה תחשב מעשה של סילוק ומלאכה שאצל"ג. דהרי לא נעשה פה תיקון, שהוא כעין תיקון בעצם, בהמין התחתון ע"י ברירת העליון.